פרטים כלליים
הקדמה: יצאנו שני הורים מעל 45 והבכור בן ה21 לטיול בדולומיטים. לפני כשלוש שנים היינו בצפון איטליה והסתובבנו יום אחד בדולומיטים, והחלטנו שחייבים לחזור ולהשקיע בהם יותר זמן. לכן, וגם לאור העובדה שבוונציה חם כמו באוגוסט, עמוס כמו באוגוסט, ומלא בקורונה כמו באוגוסט 2021 – החלטנו לוותר על ונציה לגמרי, ולהיות רק בדולומיטים. בחירה שהייתה יכולה להיות מושלמת לולא הגשם שתפס אותנו, ועדיין הייתה לא רעה בכלל.
שפה:
למרבה הפלא חלק מהאיטלקים, במיוחד באיזורים הכפריים יותר, פשוט לא מדברים אנגלית. הסתייענו המון באפליקציה המצוינת של Google Translate, שיש בה פונקציה של 'מצלמה' שמאפשרת לסרוק שלט באיטלקית ולתרגם אותו מיד, ופונקציה של 'שיחה' שמאפשרת לדבר בעברית/אנגלית ולקבל תרגום מיידי לאיטלקית, להראות למי שמנסים לדבר איתו, הוא עונה באיטלקית ומקבלים את התשובה שלו מתורגמת.
אינטרנט:
בשביל הווייז וגם בשביל שירים לנהיגות הארוכות הזמנו חבילת גלישה בחו"ל דרך גולן טלקום.
טיסות:
-מציאת טיסות זולות: טסנו דרך ריינאייר. אפשר למצוא טיסות זולות במנוע החיפוש SkyScanner – של כלל החברות, ושל ריינאייר בפרט דרך האתר שלהם בלינק https://www.ryanair.com/gb/en/cheap-flights . ככה מצאנו את הכרטיסים שלנו בתאריכים שהיו לנו נוחים. שימו לב שהכרטיסים של ריינאייר נוחתים לא בשדה התעופה המרכזי של ונציה (מרקו פולו) אלא בשדה צדדי יותר בעיירת הלוויין טרוויזו (Treviso).
מחירים: שימו לב שהמחיר הראשוני עלול להיות מטעה: הוא לא כולל כמעט כלום, ובעיקר לא מזוודות. רשמית, הכרטיס הבסיסי של ריינאייר מאפשר להעלות תיק של 40-25-20 ס"מ – שזה ממש כלום ושום דבר; בפועל הישראלים העלו תיקי גב סטנדרטיים בגודל של בית ספר ואף אחד לא אמר להם כלום.
בעיקרון ככל שתזמינו מוקדם יותר הכרטיסים יהיו זולים יותר, למרות שלפעמים יש הפתעות וכרטיסים של הדקה האחרונה נמכרים בזול מאוד. אנחנו הזמנו שלושה חודשים מראש ושילמנו 390 אירו לשלושת הכרטיסים (כולל שתי מזוודות), וראינו שאם היינו מזמינים בשבוע לפני הטיסה המחיר היה קופץ ל1500 אירו...
סוגי כרטיסים: כרטיס "בייסיק" שכולל כאמור כמעט כלום, וכרטיסים "שווים" יותר שמעניקים אפשרות למזוודה. כרטיסי הפלוס כוללים עוד כל מיני פיצ'רים שלא בטוח שאתם צריכים (כמו למשל Priority – עדיפות בתור לעלייה למטוס; די מיותר), שווה לבדוק האם זול יותר להזמין כרטיס "פלוס" או לקנות כרטיס "בייסיק" ולהוסיף עליו מזוודה בנפרד.
רכב:
חברה: הזמנו את הרכב דרך חברת הברוקר הישראלית Ofran, שקישרה אותנו לחברת ההשכרה Budget. המחיר היה טיפה יותר יקר מהברוקר הבינלאומי Rentalcars, אבל היתרון הוא שהחברה ישראלית ו"יש עם מי לדבר" במקרה של תאונה ח"ו. שימו לב שהמחירים קופצים כשעולים משלושה ימים לארבעה, ומשבעה לשמונה; כמו כן המחירים קופצים מאוד במעבר מרכב 5 מקומות לרכב 7 מקומות.
סוג רכב: קודם כל שימו לב שהאירופאים אוהבים מאוד רכבים ידניים, כך שעל רכב אוטומטי תשלמו הרבה יותר. בנוסף, חברות ההשכרה לא תמיד נותנות את הרכב הספציפי שהזמנתם, ובמקומו יכולות לתת "רכב מאותה קטגוריה". בטיול קודם לקחנו פולקסווגן גולף, רכב יחסית קטן, וקיבלנו במקומו ניסן מיקרה שהיה לה קשה מאוד בעליות. בטיול הזה החלטנו להשקיע יותר ברכב; הזמנו פיאט טיפו וקיבלנו סקודה קאמיק כמעט חדשה, שהייתה מרווחת, חסכונית בדלק והסתברה כהשקעה משתלמת כשגלשנו בכבישים המפותלים של הדולומיטים בגשם שוטף...
דלק: באיטליה אפשר להתבלבל בין הבנזין לדיזל בקלות – שלא כמו בארץ... וודאו שאתם ממלאים את סוג הדלק הנכון – כפי שכתוב על המכסה של פיית הדלק. ברוב התחנות יש דיזל, בנזין 95 ובנזין 95 משופר. לגבי מחירים – שלא כמו בארץ, המחירים יכולים להשתנות בכ-15 סנט לליטר (55 אגורות!) בין מקום למקום. תחנת הדלק הזולה תימצא לפי שני כללי אצבע: ככל שמתקרבים לערים גדולות המחיר יורד, וככל שמתקרבים לשדה התעופה המחיר עולה. המחיר הסביר שמצאנו (והדי אחיד ברוב הקרבה לערים) הוא 1.62 אירו לליטר בנזין.
שריטות ושפשופים: לפני הנסיעה הראשונה ברכב צלמו כל שריטה ושפשוף שאתם רואים עליו. אנחנו קיבלנו רכב עם שפשוף קטן בצד, לא צילמנו אותו – וכשהחזרנו את הרכב חייבו אותנו עליו בלא פחות מ-140 אירו (!). למזלנו התשלום נחסך מאיתנו כי מראש הזמנו ביטול השתתפות עצמית – כשמזמינים את האוטו, אפשר להוסיף סכום של כעשרים אירו כדי לבטל כל השתתפות עצמית. יש גם שירותים של חברות ביטוח בישראל שמציעות זאת – שווה לבדוק.
נהיגה:
ZTL: ראשי תיבות של Zona a Traffico Limitato, איזורים שמותרים לנהיגה רק לבעלי אישור מיוחד. אל תחפפו – מאחורי כל שלט ZTL עומדת מצלמה שתצלם אתכם עוברים אותו ותשלח לכם דו"ח על סך מכובד. איזורי ZTL שכיחים במיוחד במרכזי ערים.
אוטוסטרדות: ברחבי המדינה יש כמה וכמה כבישי אגרה מהירים שמסומנים באות A. כשנכנסים אליהן יש לקחת כרטיס – שימו לב שאתם לא נכנסים למסלולים שכתוב עליהם Telepass או Carte; אלה מיוחדים למנויים דווקא ואם תיכנסו בהם אתם עלולים לשלם קנסות גבוהים. האוטוסטרדות לא יקרות במיוחד, ומשלמים עליהם במזומן/באשראי כשיוצאים מהן.
חניה: חניה עלולה להיות סיוט בחלק מהמקומות. לחלק מהחניונים יש מערכת של ספירת מקומות. במקרה כזה שווה לחכות ליד הכניסה – שחסומה כי החניון מלא – לחכות עד שמישהו יצא, ולקחת את כרטיס החניה היחיד שאפשר להוציא.
בחלק מהמקומות צריך לשלם על החניה מראש, מה שאומר שצריך "להחליט" כמה זמן עומדים להישאר בחניה (כמו המדחנים הישנים בארץ). יש אפשרות לשלם באפליקציית Easypark in Italy (לוגו בצבע ורוד), שדומה לפנגו שבארץ.
הגבלת מהירות: הכבישים שהם לא אוטוסטרדות בדרך כלל עוברים דרך עיירות והמהירות בהם היא חמישים (מבאס...). מפחיד לעבור את המהירות כי יש הרבה מצלמות מהירות והאיטלקים מאוד אוהבים לחלק דו"חות. הפעלנו ווייז וככה ידענו על מצלמות מהירות קצת לפני...
לינה:
אפשרויות:
בגדול אפשר לחלק את אפשרויות הלינה בדולומיטים לארבע, לפי סדר עולה: קמפינג, ריפיוג'יוס, Air b&b, מלונות.
קמפינג – צריך לקחת בחשבון שיכול לרדת גשם בלילה.
ריפיוג'יוס – בהרבה נקודות לאורך הטרקים ובפסגות של הרים יש בקתות הנקראות באיטלקית Rifugio, בהם מציעים למטיילים קפה, בירה, מאפים שונים וכד'. בחלקן יש גם מקומות לינה. טרקיסטים נוהגים לישון בהן.
Air b&b – פורמט בינלאומי של אנשים שמשכירים חלקים מהבית שלהם לתיירים. הפורמט מאוד טריקי כי בהרבה מקרים אין לכם חדר פרטי או כניסה נפרדת, אלא אתם פשוט חיים עם עוד מישהו בבית שלו. צריך לקרוא את הביקורות היטב כדי לא ליפול על מישהו לא נחמד, ואם הפרטיות שלכם חשובה לכם אולי תרצו לעבור לקטגוריה הבאה...
מלונות: כמעט בכל חור בדולומיטים עומדים כמה מלונות אחד ליד השני. בכל מעבר הרים יש שלושה-ארבעה לפחות, ובעיירה ממוצעת יכולים להיות גם שלושים-ארבעים. המלונות משתנים מאוד במפרט שהם מציעים.
איך לבחור מלון? מי שספונטני יכול להחליט בסוף היום איפה הוא רוצה להתמקם ולהתחיל לחפש מלון, להסתכל על החדר מקרוב ואולי אפילו לנסות להתמקח על המחיר. בגלל האופי שלנו ( 😊) וגם בגלל שרצינו מקומות עם מטבח פרטי בחדר בגלל כשרות, הזמנו את המקומות שלנו מראש דרך אתר Booking, שמציע מגוון רחב של מלונות – אם כי להערכתנו רוב המלונות שראינו בדרכים לא נמצאים בו. לילה אחד ישנו במה שהיה נראה כמו בית של זוג מבוגר שהפך את הקומה השנייה והשלישית שלו לארבעה חדרי אירוח. אי אפשר לקרוא לזה "מלון", אבל זה פורמט נפוץ. בלילות האחרים ישנו בשני מלונות שבכל אחד מהם כ-15 חדרים. בוקינג דובר עברית ומפורט מאוד מאוד: אפשר לעשות חיפוש לפי איזה מתקן קיים באיזה חדר, ואף על פי כן תמיד כדאי לקרוא גם את הביקורות כדי לוודא פרטים שאולי המפרט של האתר מפספס.
מחירים: בלילה הראשון והאחרון ישנו בפאתי הדולומיטים (קרוב לעיר בלונו – Belluno), והמחיר היה כ-75 אירו לחדר. בדולומיטים עצמם המחיר יקר יותר: ישנו בעיירה אראבה – Arabba – והמחיר היה 175 אירו לחדר.
קורונה:
מקווה שעד שתקראו את זה לא יהיה רלבנטי... אבל נכון ל05.08.2021:
ביציאה מהארץ: מי שלא מחוסן/מחלים צריך להוציא בדיקה שלילית. מחוסנים/מחלימים לא צריכים בדיקת קורונה ביציאה מהארץ. 24 שעות לפני הטיסה יש למלא "הצהרת נוסע יוצא מישראל" – בקישור הבא: https://www.gov.il/he/service/request-depart-from-israel-covid19
בכניסה לאיטליה: כדי להיכנס לאיטליה צריך למלא טופס דיגיטלי dPLF, שכולל את הפרטים של המשפחה שמטיילת ואת מקומות הלינה שלה לאורך הטיול. נציג אחד יכול למלא בשביל כל המשפחה. אין צורך להדפיס את הטופס, מקבלים ברקוד במייל. קישור למילוי של טופס dPLF: https://app.euplf.eu/#/ . נציין שבפועל אף אחד לא ביקש מאיתנו את הטופס הנ"ל – אולי כי היה מעודכן להם במערכת שמילאנו כבר... חוץ מזה ביקשו מאיתנו להציג עוד פעם תעודת מתחסן/בדיקה שלילית.
ביציאה מאיטליה לארץ: כדי לצאת מאיטליה לארץ יש להציג תוצאת בדיקה שלילית שבוצעה ב72 שעות שלפני ההמראה. זה קצת טריקי כי התוצאות מגיעות תוך 48 שעות, מה שמשאיר זמן מאוד מדויק שבו צריכים לעשות את הבדיקה. זה מאוד מבאס אבל זהמהיש.
הבדיקות צריכות לקרות על אדמת איטליה. צריך לוודא מול הגורם הבודק שהתוצאות ניתנות באנגלית ושמספר הדרכון רשום עליהן. בערים הגדולות פועלת חברה בשם synlab שעושה בדיקות במשהו כמו 60 אירו לבדיקה. אנחנו כאמור היינו רק בדולומיטים, ולא רצינו לנסוע עד בולצאנו רק בשביל בדיקה. בסופו של דבר שילמנו לא פחות מ-100 אירו לאדם (!) בשביל בדיקת קורונה במעבדת sportclinic שבאורטיז'יי. היו לנו גם הצעות למקומות זולים יותר – 80 אירו בבית חולים בקורטינה ד'אמפצו, אבל הם לא היו מוכנים להתחייב על תוצאות תוך 48 שעות ופחדנו 'להיתקע' באיטליה. העדפנו לשלם את המחיר הגבוה יותר כדי להיות ודאיים.
רשימה של מקומות שבהם אפשר לעשות בדיקות קורונה אפשר למצוא בפוסט הזה שבקבוצת המטיילים של צפון איטליה:
המחירים בה מעודכנים לאפריל ומאז לא מעודכנים (למשל במעבדה באורטיזיי כתוב שהבדיקה עולה 140 אירו, אנחנו כאמור שילמנו "רק" 100). אפשר ליצור קשר עם המעבדות במייל כדי לוודא מחירים ולקבוע תור לבדיקה.
שוב: לוודא שיש את מספר הדרכון ושהתוצאות הן באנגלית. מישהו בקבוצה בפייסבוק כתב שהוא עשה בדיקה בחינם באיזה מתחם דרייב אין בפדובה, שלא היה עליו מספר דרכון, אבל בריינאייר לא בדקו אותו. אפשר תמיד 'לשחק על המזל' עם דברים מפוקפקים כאלה, אבל העדפנו ללכת על בטוח. בפדובה המחיר כבר 60 אירו. האיטלקים לומדים מהר..
בכניסה מאיטליה לארץ: 24 שעות לפני הכניסה לארץ צריך למלא הצהרת כניסה לישראל – בקישור הבא: https://www.gov.il/he/service/request-entry-to-israel-covid19. כשנוחתים בנתב"ג יש לעשות בדיקת קורונה נוספת בעלות של 80 ש"ח למזמינים מראש, ו100 בתשלום על המקום.
סיכום: מי שהתחסן צריך: להציג טופס יציאה מהארץ ותעודת מתחסן ביציאה מהארץ, להציג תעודת מתחסן וdPLF בכניסה לאיטליה, לעשות בדיקה 72 שעות לפני ההמראה, להציג את התוצאה השלילית + הצהרת נוסע נכנס לישראל בשדה"ת באיטליה בדרך לארץ, ולעשות בדיקה נוספת אחרי הנחיתה בנתב"ג.
רכבלים:
בדולומיטים יש הרבה מאוד רכבלים. בחורף האזור הופך לאחד מאתרי הסקי המפורסמים בעולם ועובדים בו מאות רכבלים. בקיץ עובד מספר מצומצם יותר של רכבלים, אבל עדיין מדובר במספר מרשים מאוד. תוכלו לברר על הרכבלים באתר https://www.dolomitisuperski.com/en/. אם אתם לא אוהבים רכבלים פתוחים, תצטרכו לוודא שהרכבל שבחרתם הוא סגור ולא פתוח.
אפשר לקנות כרטיס לכל אחד מהרכבלים, או כרטיס יומי לאיזור מסוים, אבל יעיל במיוחד בשבילנו היה כרטיס SuperSummer שאפשר לקנות באתר הנ"ל. הכרטיס תקף לכל האיזורים בדולומיטים. אפשר לקנות כרטיס יומי/שבועי, אבל ה"שוס" הוא "כרטיס הנקודות": מטעינים את הכרטיס ב800 או 1400 נקודות (80 אירו ו140 אירו בהתאמה), ואפשר לעלות בעזרתו על כל הרכבלים – כשלכל רכבל יש עלות נקודות מסוימת. כאן אפשר לקנות את הכרטיס: https://mydolomiti.dolomitisuperski.com/shop/home.aspx?idlang=en, וכאן אפשר לראות כמה נקודות עולה כל רכבל: https://www.dolomitisuperski.com/supersummer/documents/2021/Flyer%20prezzi%202021_web.pdf
המחיר בנקודות זול במשהו כמו 20-30 אחוזים מהמחיר הרגיל. כרטיס הנקודות הוא לא פרסונלי; כלומר, שלושתנו השתמשנו באותו כרטיס נקודות, מה שהופך אותו למאוד נוח. יתרון נוסף שלו הוא שלא צריך לעמוד בתור של הקופה לרכבל, פשוט מעבירים אותו ונכנסים ישירות.
לאחר הזמנת הכרטיס מקבלים QR code במייל; בעזרת הקוד מנפיקים את הכרטיס עצמו (כרטיס קרטון בגודל של כרטיס אשראי בערך) באחת מהעמדות הרבות של החברה. העמדות לא נמצאות בכל רכבל אז וודאו שאתם עוברים בעמדה אחת. אנחנו פשוט עצרנו באחת שהייתה 'על הדרך' שלנו. את רשימת העמדות אפשר למצוא כאן: https://www.dolomitisuperski.com/en/SuperSummer/Purchase-ticket/Points-of-sale.
שימו לב שהרכבלים בואל די גרדנה (סלבה די גרדנה, סנטה קריסטינה, אורטיז'יי) לא מכבדים את כרטיס הנקודות.
מזג אוויר:
נקודה חשובה. המזג בדולומיטים משתנה כל הזמן – ולמרות שהסתכלנו בכמה וכמה אתרים לא היה כמעט שום קשר בין מה שהם תיארו ובין מה שקרה בפועל. גשם זה אירוע מבאס. אם יש לכם מעילי גשם ומטריות, טיול בגשם מסביב לאגם או בתוך עיירה יכול להיות ממש סבבה; אבל שווה להכין תכנית גיבוי לגשם לכל יום – כי ממש אי אפשר לדעת מתי הוא יבוא.
גם ברכבלים – יצא לנו לעלות רכבל עד למעלה רק כדי לגלות שהוא מכוסה בענן ואי אפשר לראות שום דבר. בפסגה של כל הר יש מצלמת רשת שמצלמת 24/7 את הנוף מהרכבל. אם אתם חוששים מזה שלא תראו כלום אפשר לשאול את מי שהרגע ירד מהרכבל מה המצב למעלה, או לפתוח את מצלמת הרשת (פשוט כתבו בגוגל את שם הרכבל ואת המילה webcam) ולראות בעצמכם.
כשרות:
אנחנו שומרי כשרות, שזה כידוע די בלגן בחו"ל. מניסיון בטיולים קודמים מצאנו שהכי יעיל פשוט להביא מזוודה מהארץ מלאה במוצרים יבשים. הבאנו לחם, קרקרים, טונה, תבשילים להכנה מהירה של אסם (סטייל נמס בכוס), עוגיות וכו'; וגם דברים לבישול – קרש וסכיני חיתוך, שני סירים קטנים ומחבת, שמן, מלח, סקוצ'ים לשטיפת כלים, קפה נמס, כלים חד"פ. הבאנו גם שניצלים שהקפאנו מראש ושמרנו בצידנית, שהשאירו אותנו שבעים בזמנים קשים 😊 הזמנו דווקא מקומות לינה עם מטבח, וככה יכולנו לאכול אוכל חם כל ערב.
באיטליה עצמה קנינו ביצים, ירקות ופירות, חלב, בירה – שאפשר לקנות בכל מקום, ומוצרים נוספים כשרים: מיצים טבעיים 100%, ריבות של חברת Zuegg וHero, חמאה, שוקולד. רשימה של דברים כשרים אפשר למצוא באתר Italy Kosher Union. האתר לא כל כך נוח למשתמש, אבל עם קצת מאמץ אפשר להשתמש בו בסופרמרקט ולבדוק האם המוצר הקרוב כשר או לא.
טופוגרפיה:
ישנו בעיירה אראבה – Arabba. האיזור של העיירה מכונה "חמשת העמקים הלאדיניים" (Ladin Valleys). הלאדינים הם תרבות עתיקה שישבה באיזור. האיזור מחולק לחמישה עמקים שביניהם מפרידים הרים עצומים: ואל די פאסה (עיירות: קאנזיי, קומפטילו די פאסה), שתחום ברכסי רוזנגרטן ורכס סלה; ואל די גרדנה (עיירות: סלבה די גרדנה, סנטה קריסטינה, אורטיז'יי), בין סאסולונגו וקבוצת סלה ורכס סשדה; אלטה באדיה (עיירות: קורברה, לה וילה, באדיה, סאן קאסיאן), עמק פודום (Fodom) ועוד עמק שאיכשהו התפספס לי.... צריך להבין שהעמקים הם וואחד עמקים וההרים הם וואחד הרים, ומעבר בין עמק לעמק יכול לשנות את מזג האוויר והנוף, וגם כולל סיבובים בעליות וירידות...
שעות עבודה: לאיטלקים יש מנהג לצאת בצהריים ל"סיאסטה" – הפסקת צהריים. זה יכול להיות בין 12:30 עד 15:30, לפעמים של שעה ורבע ולפעמים של לא פחות משלוש שעות. הם די קנאים לסיאסטה שלהם – אפילו בקורטינה ד'אמפצו שהייתה מפוצצת בתיירים, בשעה אחת כל החנויות נסגרו לשעתיים. ברוב הרכבלים לא יוצאים לסיאסטה, אבל פעם אחת 'נדפקנו' מזה והיינו צריכים למהר למטה לפני שהרכבל נסגר.
הרבה מהחנויות נסגרות בחמש-שש, ואפילו בעיר כמו בלונו כמעט ולא היה שום דבר שפתוח אחרי שמונה וחצי. תשכחו מהמכולת שפתוחה עד עשר...
ולטיול עצמו...
[בסוף כל יעד תהיה 'שורה תחתונה', ובסוף המסמך יהיה קיבוץ של כל השורות התחתונות]
נחתנו בלילה בשדה"ת טרוויזו (Treviso) – שדה"ת קטנטן (הולכים ברגל מהמטוס לצ'ק אין – אולי שלוש דקות). אספנו את הרכב מחברת באדג'ט שהזמנו מהארץ דרך Ofran. בחרנו לא לנסוע את כל הדרך עד לדולומיטים – בחירה שהייתה נכונה כי היינו גמורים מהטיסה. ישנו ביעד ביניים בכפר Mel, ליד בלונו, במקום שנקרא Casa Verde Belluno. זה זוג פנסיונרים שהפכו את הקומה השנייה והשלישית של הבית שלהם לארבעה חדרי אירוח: בכל קומה שני חדרי שינה, מטבח מאובזר לכל הקומה וחדר אוכל קטן. המקום מעוצב יפה ממש, אם כי הדרך אליו הייתה חשוכה וקצת בקצה של הכפר. המארחים היו מקסימים, חיכו לנו עד 23:00 בלילה, הכינו לנו שטרודל והציעו את כל הטוב שיש במקרר שלהם. הם לא דיברו אנגלית אבל הסתדרנו עם הגוגל טרנסלייט... 75 אירו לחדר אחד, די קטן, לשלושתנו.
יום טיול ראשון: מMel למעבר סלה, ואל די גרדנה הלוך וחזור, ונסיעה לאראבה
קמנו בבוקר ויצאנו לכיוון הדולומיטים. על המרמולדה לא עלינו, גם כי היינו בה לפני כשלוש שנים, וגם כי ניחשנו שבגלל מזג האוויר נראה למעלה בעיקר ערפל...
עצרנו באגם אלג'י (Lago Alleghe) - אגם חמוד וגדול בשלהי הדולומיטים. יש טיילת מסביב לאגם ואנשים מהעיירה שמטיילים בה... אהבנו 😊 אכלנו ארוחת בוקר, הוצאנו את כרטיס הנקודות supersummer מעמדת הכרטוס שקצת בהמשך הכביש, ויאללה לדולומיטים.
אגם פדאיה (Lago Fedaia) – אגם מלאכותי למרגלות המרמולדה עם מים בצבע טורקיז וסכר אדיר מימדים. עצרנו, כי הוא היה על הדרך, והלכנו על הגשר שמעל הסכר. היה נחמד
עברנו את העיירות קאנזיי ואלבה. אלבה הייתה נראית בעיקר כמו אוסף של מלונות, וקאנזיי הייתה נראית יפה יותר; אבל בגלל שהיינו צריכים להגיע עד אורטיז'יי לבדיקת קורונה ויתרנו עליה והמשכנו.
Pecol Rodella - עלינו בעזרת רכבל Pecol-Rodella לפסגה ליד מעבר סלה. הרכבל חמוד ממש, רגוע ולא מפחיד גם לבעלי פחד הגבהים שבינינו... הגענו למעלה ב12:30 ולצערנו גילינו שהרכבל יוצא לסיאסטה (הפסקת צהריים) ב12:45, כך שהיינו צריכים להזדרז ולרדת מהר. שימו לב לפני שאתם עולים על רכבל שלא קורה לכם ככה... בדיעבד הסתבר שאפשר להגיע כמעט לקצה של הרכבל בנסיעה קצרה ממעבר סלה עצמו; בכל זאת לא הצטערנו על העלייה. למעלה יש מסלול קטן עד לבקתת Friedrich August, אבל בשל הגשם והסיאסטה מיהרנו לרדת למטה.
שורה תחתונה: רכבל חמוד, אבל אפשר להגיע לפסגה גם ברכב ולחנות בחניה של המלון. (ראו מיד בסעיף הבא)
מעבר סלה (Passo Sella) – המשכנו עם הרכב למעבר סלה – מעבר הרים מדהים ביופיו. מעבר הרים (או "אוכף", למי שניווט בצבא...) הוא הנקודה שבה נפגשים שני עמקים ושתי פסגות לפחות; הוא בעצם הנקודה הכי גבוהה בקו העמק, והכי נמוכה בקו הרכס, כך שהוא משמש למעבר ביניהם. מעבר סלה הוא בין רכס הסלה-רונדה (שנראה כמו שולחן) והסאסולונגו (שנראה כמו שלושה עמודים ענקיים). עצרנו שם לתמונות ולהסתכל קצת בריפיוג'יו – ואז הגשם התחזק וחזרנו לאוטו בדרך לואל די גרדנה...
שורה תחתונה: תעצרו לתמונות, לא תתחרטו. אם יש לכם זמן המשיכו לחניה של המלון Hotel Rifugio Salei, ולכו קצת על השבילים שבפסגה. האמיצים יכולים לעלות ב"רכבל הארונות" – רכבל Forcella del Sassolungo, שיש בו קרונות צרים וארוכים שנראים כמו ארון – עד לפסגה של הסאסולונגו.
ואל די גרדנה – מיד שירדנו ממעבר סלה לאזור ואל די גרדנה המזג התבהר. ככל הנראה בהרים גשום וקר יותר מבעמקים... העמק מהמם, נוף ששונה משאר המקומות שראינו בטיול – במקום עצי מחט המורדות מלאים בדשא בצבע ירוק בהיר מעלף. בעמק יש שלוש עיירות – סלבה די גרדנה, סנטה קריסטינה ואורטיז'יי. סלבה די גרדנה התבררה כבעיקר אוסף של מלונות, נכנסנו לאחד שהיה מעוצב באופן ממש מגניב, אבל מעבר לזה אין שם יותר מדי. החלק ה"עירוני" השווה יותר נמצא באורטיז'יי...
שורה תחתונה: עיירת מלונות. נחל חמוד באמצע העיירה וקצת בתי קפה.
אורטיז'יי (Ortisei) – עצרנו באורטיז'יי (שנקראת בגרמנית סט. אולריך) לבדיקות קורונה במעבדת Sportclinic Dolomiti. הבדיקה שלנו הייתה בחמש, אבל הגענו בשלוש והסכימו לעשות את הבדיקה על המקום בלי בעיה. הפקידות והאחיות היו מאוד נחמדות, מצד שני אם תשלם לי 300 אירו לחמש דקות עבודה גם אני כנראה אהיה מאוד נחמד... המשכנו לעיירה עצמה. החניונים הרגילים עולים שלושה יורו לשעה, מצאנו די במקרה את Parkplatz Pana, חניון מקורה שלקח 1.60 אירו לשעה וממוקם ממש במרכז. היה צריך לשלם מראש (כמו במדחנים הישנים בארץ).
בתוך אורטיז'יי ביקרנו במדרחוב, שהיה האיזור הכי 'עירוני' שפגשנו בו בטיול לצד המדרחוב של קורטינה ד'אמפצו. ואל די גרדנה מאופיין באמנות עץ שהאיכרים היו מכינים בחודשי החורף, ולכן יש פסלים רבים לאורך המדרחוב. נכנסנו גם למוזיאון החינמי Art52 שממוקם ממש ליד המדרחוב ויש בו פסלי עץ של 52 אמנים נבחרים מהעמק. תצוגה יפה אם כי כמה יצירות היו נוצריות וערומות מידי לטעמנו
שורה תחתונה: לא לפספס את המדרחוב, מוזיאון אמנות העץ גם חמוד.
התחלנו לחזור את העמק לכיוון מקום הלינה שלנו בArabba.
מונטה פיאנה ושביל האמנות Troi Unika: ה-תגלית של הטיול. מצאתי את המקום הזה במקרה ממש, בטריפאדבייזר, ערב לפני הטיול. הגישה אל ההר מונטה פיאנה (Monte Piana) יכולה להיעשות ברכבל מסנטה קריסטינה. אנחנו עלינו ברכב, היה לא פשוט אבל הרכבל כבר היה סגור. ההר מדהים מדהים וצופה על העמק הציורי כולו. יש כמה מלונות למעלה שלא היו זמינים בבוקינג – אם היינו יודעים אולי היינו ישנים באחד מהם... על הפסגה של ההר יש שביל קצר מעגלי ונדמה לי שגם מונגש של קילומטר וחצי, שיש לאורכו משפטים של אמנים שונים וכמה פסלים יפים שהכינו אמני האזור מעץ. הפסל הכי מגניב הוא פסל ענק של ידיים שמחזיקות מסגרת של תמונה. הפסלים הם לא בעלי ערך מדהים מבחינה אומנותית, אבל השביל ממש מקסים והיה אחלה של סיום ליום.
שורה תחתונה: שביל קצר ומעגלי בפסגה, פסלים מעץ לאורכו, נוף משגע על כל ואל די גרדנה.
חזרנו בנסיעה לArabba, שם היה מקום הלינה שלנו, ועברנו בדרך במעבר גרדנה (Passo Gardena / Groden Joch), ובו השקפנו פעם אחרונה על ואל די גרדנה מצד אחד ועל עמק אלטה באדיה מצד שני...
ישנו במקום שנקרא Residence Baita Antlia, שעלה 170 אירו ללילה. קיבלנו דירה עם חדר שינה, וסלון שיש בו גם כירה חשמלית עם שתי להבות. היה נחמד, אם כי העיירה עצמה די מתה. באופן כללי הרבה מהעיירות באזור הם יותר אוסף קצת אקראי של מלונות, שאמנם מעוצבים יפה אבל בגדול זהו.
יום טיול שני: מעגל אראבה-קורברה-סאן קאסיאן – לאגאזוי – טירת אנדרז – בחזרה לאראבה
קמנו בבוקר ויצאנו למסלול הליכה קצר – Viel Del Pan. המסלול הוא חלק מ"ויה אלפינה", שם שנשמע מאוד טרקיסטי – אבל התאים גם לנו למרות שלא היינו בכושר. אפשר להתחיל את המסלול מפסגת Col de rossi, שמגיעים אליה רכבלים מקאנזיי ומPecol. אם היינו ישנים באיזור שם נראה לי שזה עדיף – כי זה חוסך את העלייה שבתחילת המסלול. כיוון שישנו באראבה, לא רצינו לרדת עד קאנזיי והתחלנו את המסלול ממעבר פורדוי Pass Pordoi. המסלול מתחיל בעלייה של כעשרים דקות, מהצד המזרחי של החניון (רחוק יותר מהרכבל – לכיוון אראבה): עולים לכיוון קפלה נוצרית קטנטנה שיושבת על אם הדרך וממשיכים למעלה. העלייה לא קשה מאוד אבל כן מאתגרת, עד לrifugio fedarola, שם נחנו רגע מהעלייה וראינו את הנוף המדהים לכיוון ואל די פאסה והמרמולדה שמעבר לו. התחלנו ללכת על השביל עצמו – viel del pan, עד לבקתה שנושאת את אותו השם (Rifugio Viel del pan). המסלול לקח בערך שעה לכל כיוון, ויש בו נוף מדהים על אגם פדאיה ועל המרמולדה. זה מסלול יחסית מאוד מתויר וראינו הרבה תיירים, בעיקר איטלקים, מנער ועד זקן. אמנם לא היה מוגזם מבחינת עומס למרות שהיה שיא העונה (תחילת אוגוסט). יש אפשרות להמשיך את המסלול ולרדת ברכבל DMC עד לאראבה, או אפילו להמשיך אותו עד לאגם פדאיה. אנחנו היינו עם רכב אחד אז הגענו לריפיוג'יו ואל דל פאן וחזרנו אחורה.
קצת לפני ריפיוג'יו ואל דל פאן עצרנו על איזה מדף סלע לתמונות מהממות, המשכנו לריפיוג'יו ושתינו בירה, קפה, וקולה, כל אחד לפי מעלת כבודו
כשיצאנו מהבקתה לא הצלחנו לזהות כלום – ערפל כיסה את כל הנוף המדהים שרק לפני רגע ראינו, ולא אפשר לנו לראות שום דבר. חזרנו על עקבותינו ולאט לאט התחיל להופיע גשם, שהתחיל בתור טיפות ונגמר בתור גשם שוטף...
שורה תחתונה: מסלול מעולה גם למי שלא בכושר, לקח בערך שעתיים וחצי הליכה נטו (שעה וחצי הלוך, שעה חזור), נוף מדהים על המרמולדה, קאנזיי ואגם פדאיה. אם אתם נמצאים בקאנזיי הייתי מתחיל את המסלול משם דרך הרכבל. מזג האוויר יכול להיות קפוא – היה שלוש מעלות בחוץ למרות שהיה אוגוסט...
בתחילת מסלולים יש הכוונה של משך הזמן המשוער. בניגוד למסלולים בארץ שנגמרים בחצי מהזמן המצויין בשלט באיטליה כמו במקומות אחרים באירופה משך הזמן מתייחס למי שהולך בקצב בלי יותר מידי הפסקות. בקיצור קחו לכם קצת ספייר מהמזמן שמצויין על השלט
חזרה לדירה ונסיעה לאלטה באדיה: חזרנו לדירה כדי להחליף את הבגדים הרטובים, ויצאנו בנסיעה לכיוון עמק אלטה באדיה. העמק מוקף בהרים סלעיים גבוהים מאוד, כשבאמצע שלו יש הר 'סולידי' יותר וירוק שעולים אליו רכבלים מקורברה, לה וילה וסאן קאסיאן. רצינו לעלות על הרכבל מלה וילה (La Villa) כדי לראות נוף קצת אחר, אבל עד שהגענו אליו התחיל גשם שוטף והבנו שלא נראה מלמעלה כלום. ניסינו להסתובב קצת בעיירות אבל הן לא ממש "עירוניות" ובעיקר אוספי מלונות.
שורה תחתונה: העיירות לא מרשימות, הנוף כן.
קצת איבדנו את עצמנו ולא ממש ידענו מה לעשות בגשם... הגענו לעיירה סאן קאסיאן (San Ciascian) ונכנסנו למוזיאון שנשא את השם Ladin museum. חשבנו שזה מוזיאון על התרבות הלאדינית, בפועל זה היה מוזיאון די גרוע על דובים פרהיסטוריים – . בקיצור, גם יקר וגם משעמם נורא. כבר חשבנו שנחזור לדירה ונתבאס ואז הנס קרה והשמש יצאה.... מיהרנו לרכבל הקרוב אלינו –
הרכבל מסאן קאסיאן להר הירוק הסולידי (San Ciassiano Piz Sorega). למעלה ראינו נוף יפה לכיוון סאן קאסיאן וההרים הגבוהים שמאחוריה. יש שם שביל שמקיף את ההר כולו, ופארק בנושא דובים שמתאים לילדים; אם המזג היה טוב יותר ולא היינו עושים טרק בבוקר אולי היינו עושים את השביל... היינו שם משהו כמו שעה וירדנו בחזרה למטה.
שורה תחתונה: חמוד. יכול להיות שעדיף לעלות מLa Villa או מקורברה – שתי העיירות הנוספות בעמק. יש שביל בין כל התחנות שבפסגה.
מיהרנו לרכבל Lagazuoi שקראנו בלמטייל המלצות רבות של ישראלים עליו, אבל הגענו ב16:42 והעלייה האחרונה הייתה ב16:40... התבאסנו קצת והחלטנו להמשיך לטירת Castello di Andraz שמצאנו בספר התיירים שקיבלנו במלון. הנסיעה היא בכביש קצת מאתגר, תמשיכו עד הטירה ותמצאו חניה לידה. הנוף מהמקום מקסים – נחל שזורם עם מפלים למרגלות הטירה ותצפית על כל עמק פודום; שילמנו דמי כניסה לטירה (6 אירו למבוגר ו4 לסטודנט), הטירה חמודה אבל לא יותר מזה.
שורה תחתונה: נוף מקסים. אפשר לוותר על תשלום לכניסה לטירה עצמה אלא אם אתם אוהבים שחזורים של חדרי יין מימי הביניים.
חזרנו לאראבה עייפים, קנינו נעליים איטלקיות בשביל הבן בחנות הספורט שבמרכז (עם קצת מיקוח הצלחנו להוריד את המחיר), והלכנו לישון..
יום טיול שלישי: קורטינה ד'אמפצו ואלתורים של גשם
ביום השלישי רצינו ללכת לצ'ינקווה טורי (Cinque Torri), חמישה עמודי סלע בצורות מאוד מעניינות שמהוות מרכז משיכה גם למטפסי הרים וגם לתיירים רגילים. גילינו באינטרנט שהרכבל הזה הוא רכבל פתוח, אז החלטנו לוותר עליו ולעלות לLagazuoi שפספסנו יום קודם. עלינו למעלה והכל כמעט היה מלא בערפל... מדי פעם הציצו ההרים שמצפון להר. על ההר, שהיה בו קרבות רציניים במלחה"ע הראשונה, יש מנהרות שנשארו מהמלחמה ואפשר להיכנס אליהן. חוץ מזה יש גם מסלולים שיוצאים מההר עצמו וראינו בו המון טרקיסטים, ופסל מגניב ממש שמישהו עיצב בתוך הקרח. חיכינו שהערפל קצת יתפזר, הפועל שם הבטיח לנו שבתוך שעה תצא השמש אבל סייג את עצמו ואמר שהוא לא אלוהים. הוא אכן לא אלוהים והשמש אכן לא יצאה. ואחרי חצי שעה הרמנו ידיים וירדנו בחזרה למטה, כדי להספיק את המדרחוב של קורטינה לפני הסיאסטה.
שורה תחתונה: מספרים שהLagazuoi מדהים, אבל ודאו לפני שאתם עולים – עם החבר'ה שיורדים או במצלמת הרשת – שאפשר לראות משהו.
קורטינה ד'אמפצו (Cortina d'Ampezzo) – חוץ מהשם הקצת מוזר שמזכיר אפצ'י, העיירה מקסימה. היה לנו קשה מאוד למצוא חניה ובסופו של דבר הפתרון היה לחכות ליד אחד החניונים שהיה בו מונה של המכוניות ואור אדום של "תפוס"; חיכינו שמישהו יצא והאור יתחלף לירוק ונכנסנו במקומו. יצאנו ברגל למדרחוב המקסים של קורטינה, שיש בו בעיקר חנויות יוקרה, אבל היה לנו מאוד נעים להסתובב בו. גם מזג האוויר היה אחר לחלוטין ועלה למשהו כמו 13 מעלות. מקורטינה, שהיא בעיקרון עיירת סקי, יוצאים כמה וכמה רכבלים שפתוחים בקיץ; מתוכם שניים הם סגורים והשאר פתוחים. אחד עולה להר קריסטלו, אבל היה נראה שיש ערפל למעלה, לכן בחרנו ברכבל השני – Funivia Faloria. לא התחרטנו: הנוף מלמעלה על קורטינה וההרים הנישאים המקיפים אותה היה מהמם. למעלה יש גם שביל מעגלי כדי לראות את העמקים הנוספים אבל התחיל לרדת גשם אז מיהרנו למטה. לא ייאמן: המדרחוב שהיה מפוצץ באנשים התרוקן לגמרי לכבוד הסיאסטה. בעיירה גם כמה דברים שקשורים לאולימפיאדת החורף שהתרחשה בה ב1956 ותחזור אליה ב2026.
שורה תחתונה: אל תפספסו את העיירה, מומלץ לעלות על הרכבל. שימו לב שאתם לא נופלים על הסיאסטה, למרות שבאוגוסט חלק מהחנויות נשארות פתוחות גם בסיאסטה. עדיף להישאר ליד אותו חניון מאשר להמשיך ולהסתובב – כל החניונים עמוסים באותה צורה...מצאתם חנייה - גם אם היא טיפה רחוקה- זהו יום המזל שלכם.
באיזור של קורטינה יש שלושה אגמים מפורסמים: מיזורינה (Misurina), דוביאקו (Dobbiaco) ובראיס (Braies). דוביאקו ובריאס היו קצת רחוקים לנו, אז רצינו ללכת למיזורינה ואחריו לשלושת עמודי הסלע המפורסמים שלידו (Tre Cime). בנוסף רצינו לעשות מסלול קצר של כשעתיים מחניון Parcheggio centro visitatori parco שמצפון לקורטינה ועד למפלי Fanes שהמליצו עליהם מאוד בכל מיני אתרים. הגשם שיבש לנו את התכניות, והחלטנו להיפרד מאיזור קורטינה ולהתחיל לרדת מהדולומיטים לכיוון מקום הלינה האחרון שלנו ליד בלונו.
שורה תחתונה: מבין שלושת האגמים, אגם מיזורינה (שלידו יש אגם נוסף בשם Antorno) הוא הקרוב ביותר לקורטינה. המסלול למפלי Fanes היה נשמע מדהים. אם עשיתם אותם ולא היה גשם תספרו לנו איך היה 😊
בדרך עברנו בעמק קאדורה (Cadore) שהוא פחות מתוייר, אבל מקסים לא פחות; ממליצים על אגם Lago Centro di Cadore שליד העיירה Pieve di cadore – אגם טורקיזי ענקי עם עוד שני אגמים אחריו. יש תצפית יפה מהכביש שקצת אחרי העיירה Calalzo, ויש ירידה לאגם וחניון שנקרא Area di sosta. לידו יש שביל מסביב לאגם ופסל ענק של תנין... האגם עצמו לא מרהיב כמו האגמים היותר אלפיניים (מיזורינה, דוביאקו, בראיס) אבל נמצא על הדרך. היה הרבה יותר חמים, אבל עדיין ירד עלינו גשם... נכנסנו גם לעיירה Pieve di Cadore – שהייתה די מנומנמת, חוץ מפסל גדול של הצייר טיציאן שהתגורר בעיירה בעבר.
שורה תחתונה: אגם Centro di Cadore מומלץ וטורקיזי, וגם התצפית עליו מלמעלה. כנראה לא ברמה של האגמים האלפיניים אבל הוא בדרך ויפה מאוד.
מותשים מהגשם ירדנו לאזור של בלונו, שקרוב אליה נישן בלילה האחרון. מחוץ לעיירה יש כמה היפרמרקטים באיזור התעשייה שצמוד לשדה התעופה הקטנטנן של בלונו. שהיה לנו נחמד לקנות בהם מתנות – Emisfero, Eurospin. זה מזכיר את האיזור של קניון איילון בארץ, וגם קצת פקוק כמו קניון איילון בארץ, אבל סך הכל חנויות מאוד גדולות ונחמדות שכיף לקנות בהן בזול.
שורה תחתונה: אחלה מקום לקניית מתנות ומזכרות מהטיול.
המשכנו למקום הלינה האחרון שלנו - Agriturismo Al Bachero. זו למעשה חווה איטלקית אותנטית שנמצאת עשר דקות נסיעה מבלונו, ומנוהלת בקיץ על ידי זוג מבוגרים והנכדים שלהם. הם לא דיברו אנגלית אבל היו מקסימים, ואהבנו את המיקום שהיה מצד אחד צמוד לבלונו ומצד שני כפרי ומבודד. הזמנו שני חדרים עם נוף לכיוון ההר (שעולים חמישה יורו יותר...) ושילמנו 75 לזוג ו50 ליחיד.
בלילה יצאנו לעיר עצמה. יש חניון שחינמי בזמן הלילה ודי זול במשך היום שנקרא Lambioi, ממנו עולים במדרגות נעות עד למרכז העיר הישנה.
יום אחרון: אגם סנטה קרוסה וטרוויזו
סוף סוף מזג אוויר טוב! אבל למה ביום האחרון... הטיסה שלנו הייתה ב13:30 ונותרה לנו נסיעה של בערך שעה לשדה"ת. החלטנו לעצור באגם Santa Croce Lago שצמוד לבלונו – חניה ב Parcheggio Lago Santa Croce. יש גם ירידה לאגם קצת יותר דרומה בכביש, שם יש מעגן של סירות. האגם מקסים וענק, ואפשר לשחות בו.
שורה תחתונה: אחלה נקודה לעצירת ביניים.
מיהרנו לעלות על האוטוסטרדה A27 (כמו שכתוב למעלה – היזהרו לא להיכנס למסלולי המנויים telepass) כדי להספיק משהו מהעיירה טרוויזו (Treviso). הדעות עליה חלוקות: יש כאלה שממש היללו אותה בתור "ונציה רק בלי כל התיירים", ויש כאלה שפחות התלהבו. לא ממש הספקנו להיות בה יותר מרבע שעה אבל היא הייתה מקסימה, יש בה גם קצת תעלות כמו בוונציה.
שורה תחתונה: בקרו שם בדרך לשדה"ת. בדיעבד הייתי משאיר לזה יותר זמן...
זהו, זה בגדול. מילאנו דלק בתחנה ליד טרוויזו (ודאו שאתם ממלאים את הדלק הנכון. בנוסף יש פער של כמעט 15 סנט בין שירות עצמי לשירות מלא), והמראנו הביתה עייפים אך מרוצים...
השורות התחתונות במקום אחד:
אגם אלג'י (Alleghe Lago): אחלה נקודה לעצירת ביניים בדרך לדולומיטים.
אגם פדאיה (Lago Fedaia): לעצור וללכת על הסכר, המים טורקיזיים והאווירה כיפית.
רכבל Pecol Rodella: רכבל חמוד, נוף מדהים לסאסולונגו. אבל אפשר להגיע לפסגה גם ברכב ולחנות בחניה של המלון. (ראו מיד בסעיף הבא)
מעבר סלה (Passo Sella): תעצרו לתמונות, לא תתחרטו. אם יש לכם זמן המשיכו לחניה של המלון Hotel Rifugio Salei, ולכו קצת על השבילים שבפסגה. האמיצים יכולים לעלות ב"רכבל הארונות" – רכבל Forcella del Sassolungo, שיש בו קרונות צרים וארוכים שנראים כמו ארון – עד לפסגה של הסאסולונגו.
סלבה די גרדנה: עיירת מלונות. נחל חמוד באמצע העיירה וקצת בתי קפה.
אורטיז'יי (Ortisei): לא לפספס את המדרחוב, מוזיאון אמנות העץ גם חמוד. יש רכבלים לסאסולונגו ולסשדה מכל העמק. חניה: Pana Parkplatz
מונטה פאנה (Monte Pana) ושביל האמנות Troi Unika: שביל קצר ומעגלי בפסגה, פסלים מעץ לאורכו, נוף משגע על כל ואל די גרדנה. אולי המקום הכי יפה שהיינו בו
Viel Del Pan – דרך הדגן: מסלול מעולה גם למי שלא בכושר, לקח בערך שעתיים וחצי הליכה נטו (שעה וחצי הלוך, שעה חזור), נוף מדהים על המרמולדה, קאנזיי ואגם פדאיה. אם אתם נמצאים בקאנזיי או בPecol הייתי מתחיל את המסלול משם דרך הרכבל לCol de rossi. אנחנו התחלנו ממעבר פורדוי. מזג האוויר יכול להיות קפוא – היה שלוש מעלות בחוץ למרות שהיה אוגוסט...
אלטה באדיה: העיירות לא מרשימות, הנוף כן.
הרכבל מסאן קאסיאן: שורה תחתונה: חמוד. יכול להיות שעדיף לעלות מLa Villa או מקורברה – שתי העיירות הנוספות בעמק. יש שביל בין כל התחנות שבפסגה.
טירת Castello di Andraz: נוף מקסים, נחל ומפלים וטירה עתיקה. אפשר לוותר על תשלום לכניסה לטירה עצמה אלא אם אתם אוהבים שחזורים של חדרי יין מימי הביניים.
Lagazuoi: מספרים שהLagazuoi מדהים, אבל ודאו לפני שאתם עולים – עם החבר'ה שיורדים או במצלמת הרשת – שאפשר לראות משהו.
קורטינה ד'אמפצו: אל תפספסו את העיירה, מומלץ לעלות על הרכבל. שימו לב שאתם לא נופלים על הסיאסטה, למרות שבאוגוסט חלק מהחנויות נשארות פתוחות גם בסיאסטה. עדיף להישאר ליד אותו חניון ולחכות מאשר להמשיך ולהסתובב – כל החניונים עמוסים באותה צורה...
אגם מיזורינה והטרה צ'ימה )Tre Cime): מבין שלושת האגמים, אגם מיזורינה (שלידו יש אגם נוסף בשם Antorno) הוא הקרוב ביותר לקורטינה.
המסלול למפלי Fanes: המסלול למפלי Fanes היה נשמע מדהים. אם עשיתם אותם ולא היה גשם תספרו לנו איך היה 😊 חניה: Parcheggio centro visitatori parco
אגם Cento di Cadore: בחזרה מקורטינה לכיוון בלונו. מומלץ וטורקיזי, וגם התצפית עליו מלמעלה. כנראה לא ברמה של האגמים האלפיניים אבל הוא בדרך ויפה מאוד. חניה: Area di sosta
איזור התעשייה שליד נמל התעופה של בלונו: אחלה מקום לקניית מתנות ומזכרות מהטיול. חנויות מסוימות: Emisfero, Eurospin.
בלונו: קצת מתה אחרי שמונה בערב, אבל עיר יפה. חניה: Lambioi
אגם סנטה קרוסה: אחלה נקודה לעצירת ביניים. ענק. אפשר לשחות. חניה: Parcheggio Lago Santa Croce
טרוויזו (Treviso): בקרו שם בדרך לשדה"ת. בדיעבד הייתי משאיר לזה יותר זמן...
