בחודש אוקטובר 2011 ערכנו טיול משפחתי של 4 וחצי שבועות בארגנטינה וצ'ילה עם שני ילדים בני 10 ו- 7. זהו אחד מהטיולים הנהדרים והמהנים ביותר שלנו עד כה, אולם אין ספק שהוא גם אחד מהמאתגרים וההרפתקניים שבהם.

ארגנטינה וצ'ילה אינן מהוות בדרך כלל יעד נפוץ לחופשה משפחתית. הדרכים הסטנדרטיות והנוחות יותר לנסיעה עם ילדים הן מסלול כוכב, שבו מתמקמים ביעד מסוים וממנו יוצאים לטיולי יום באזור, או מסלול רציף שבו שוכרים רכב בנקודת ההתחלה, נוסעים בו לאורך הטיול כולו ומחזירים אותו בנקודת הסיום. ארגנטינה היא מדינה ענקית ומוקדי העניין המרכזיים שלה מרוחקים זה מזה, ולכן חייבים לשלב טיסות פנים או נסיעות ארוכות באוטובוסים בין היעדים השונים. הדבר הופך את הטיול למורכב יותר, הן לתכנון והן לביצוע, ומשפיע כמובן גם על העלויות. אם זהו הטיול המשפחתי הראשון שלכם לחו"ל לא הייתי ממליץ לבחור דווקא בארגנטינה וצ'ילה, אך אם אתם בעלי ניסיון בטיול עם ילדים ויש בכם מידה של הרפתקנות (או שאתם מתגעגעים לימים שבהם הייתם מוצ'ילרים...), מובטחת לכם חוויה מהנה, שונה ומרתקת.

 הטיול היה כאמור מורכב יחסית לתכנון. אנחנו עשינו הכל באופן עצמאי, כולל הזמנת הטיסות, מקומות הלינה והפעילויות השונות, אולם אפשר גם בהחלט להיעזר בסוכנות תיירות ישראלית או ארגנטינאית. למרות שיש כמויות בלתי נדלות של מידע באינטרנט ובספרים, בזמן שתכננתי את הטיול התברר לי שרובו מיועד לתרמילאים או למטיילים בוגרים ולא למשפחה המטיילת עם ילדים. משום כך התיאור שכתבתי מכוון בעיקר לטיול מסוג זה, למרות שייתכן כי גם מטיילים אחרים, ואולי אפילו מוצ'ילרים, יוכלו למצוא בו תועלת. החלק המרכזי בתכנון הטיול הוא כמובן המסלול וחלוקת הזמן בין היעדים השונים, ולכן סקרתי ראשית את המסלול שלנו כדי שניתן יהיה להיעזר בו בעת תכנון טיול דומה. מעבר לכך ישנן הרחבות על אזורים מסוימים עם מידע וטיפים שונים, וסקירה של כמה נושאים כלליים כגון עלויות, טיסות, וכו'.

מסלול

הטיול שלנו התמקד ביעדים הבאים: בואנוס איירס, מפלי האיגואסו, חצי האי ולדז, ברילוצ'ה ואזור האגמים הארגנטינאי, הקרטרה אוסטרל, אל קלפטה והטורס דל פיינה.

 ימים 1-2: טיסת לילה לבואנוס איירס דרך לונדון ויום התאקלמות בעיר שבו טיילנו במרכזה -; שדרות 9 ביולי והאובליסק, מדרחוב פלורידה, כיכר מאי (Plaza de Mayo) היפה והפסטורלית, פורטו מאדרו (Puerto Madero) והאזור.

בואנוס איירס


 ימים 3-6: יום טיסה לפורטו איגואסו, יום טיול בצד הארגנטינאי, יום נוסף בצד הברזילאי ולאחר מכן יום טיסה דרך בואנוס איירס לטרלאו ממנה נסענו לפורטו מדרין בפתחו של חצי האי ולדז.

איגואסו


 מפלי האיגואסו היו ללא צל של ספק אחד משיאי הטיול שלנו, למרות שביקרנו בהם מייד בהתחלה. כולם מהללים אמנם, ובצדק, את הצד הארגנטינאי של המפלים, אבל אנחנו נהנינו לא פחות בצד הברזילאי שמספק זווית ראייה ופרספקטיבה שונה. לכן אני ממליץ בחום שלא לוותר על שני הצדדים ולהקדיש לכל אחד מהם יום. אפשר לקחת סיורים מאורגנים הכוללים הסעות אל כל אחת מהשמורות, אבל אין בכך צורך משום שנוח וזול יותר לנסוע באופן עצמאי באוטובוסים שיוצאים מהתחנה המרכזית של פורטו איגואסו. שימו לב שבעוד שהאוטובוסים לצד הארגנטינאי נוסעים וחוזרים בתכיפות רבה יחסית, הרי שהאוטובוסים לצד הברזילאי יוצאים בשעות מסוימות בלבד ולכן כדאי לברר ולהזמין כרטיסים מראש.

איגואסו


בצד הארגנטינאי כדאי לדעתי להתחיל מהחלק הצפוני של השמורה שבו נמצא מפל "גרונו של השטן" (Garganta del Diablo) המרשים ולאחר מכן להמשיך למסלולים האחרים. בנוסף לטיול הרגלי ברחבי השמורה הזמנו גם שיט משולב של חברת Iguazu Jungle (היחידה שפועלת בצד הארגנטינאי) שכלל שני חלקים:

1. Ecological Ride: שיט רגוע ויפיפה בקאנו על הנהר ממפל "גרונו של השטן" חזרה אל הכניסה (במקום לחזור ברכבת).
 2. Nautic Adventure: שיט בסירת זודיאק אל תוך המפלים עצמם.

איגואסו


 בסיום הביקור בצד הברזילאי מומלץ מאוד להקדיש בין שעה לשעתיים לביקור בפארק הציפורים שמרוחק כמה מאות מטרים מהכניסה לשמורה.

פארק הציפורים


 בפארק תוכלו לראות מינים רבים של ציפורים כגון תוכים, טוקנים, פלמינגו, ועוד.

פארק הציפורים


 ימים 7-9: יום טיול לחצי האי ולדז שכלל שיט ליוויתנים וצפייה בפילי ים, כלבי ים ופינגווינים, יום טיול לשמורת הפינגווינים בפונטה טומבו (Punta Tombo) שכלל גם שיט דולפינים ויום טיול נוסף בפורטו מדרין עצמה.

פונטה טומבו


 בשני הימים יצאנו לסיורים מאורגנים ומודרכים של ההוסטל בו לנו (El Gualicho), ואני יכול להמליץ עליהם בחום. אפשר באופן עקרוני לשכור רכב ולנסוע לשמורות באופן עצמאי, אבל מרחקי הנסיעה גדולים יחסית ולדעתנו יש ערך מוסף רב להדרכה דווקא במקומות מסוג זה.

פינגווינים


 ביום האחרון לשהותנו בפורטו מדרין ירד גשם ולכן ניצלנו אותו בעיקר למנוחה ולביקור במוזיאון ה- Ecocenter שעוסק בליוויתנים ובבעלי חיים ימיים אחרים, ובערב לקחנו אוטובוס לילה לברילוצ'ה. מסעדה מומלצת בפורטו מדרין לארוחת ערב מצוינת של פירות ים היא Cantina el Nautico.

שיט ליוויתנים


ימים 10-11: ברילוצ'ה וה- "מסלול הקצר" (Circuito Chico)

ברילוצ'ה ואזור האגמים שסביבה הם כידוע אחד מיעדי התיירות המרכזיים בארגנטינה, אולם מזה כמה חודשים (נכון לאוקטובר 2011) הם סובלים קשות מענן אפר שמגיע מכיוון צ'ילה בעקבות התפרצותו של הר הגעש Puyehue. בעיר עצמה ובסמוך אליה ישנם ימים בהירים ונקיים לגמרי ולעומתם ימים שבהם הראות גרועה והאפר מורגש. מסלול שבעת האגמים היפיפה נפגע קשות, אולם העיירה סן מרטין דה לוס אנדס (San Martin de los Andes) והאזור שמצפון לה לא הושפעו כלל.

 ברילוצ'ה מצדיקה בהחלט את המוניטין שיצאו לה כאתר תיירות מרכזי, ולמרות מצבה הנוכחי לא כדאי לדעתי לוותר עליה. כדי להתחמק מענן האפשר אפשר כאמור לנסוע צפונה לסן מרטין ואזור פארק לנין (Lanin) או לחצות את הגבול לאזור האגמים של צ'ילה. בכל מקרה כדאי להקדיש לעיר עצמה ולסביבותיה לפחות יומיים או שלושה.

ברילוצה


 ביום שהגענו לברילוצ'ה אספנו את הרכב ששכרנו מראש והסתובבנו בעיר עצמה. למחרת יצאנו לטייל לאורך חופי אגם נאוול וואפי (Nahuel Huapi), המזל שיחק לנו והראות הייתה נהדרת. עצרנו בכמה נקודות תצפית, עלינו ברכבל להר אוטו (Otto) שבראשו מסעדה מסתובבת בה כדאי להזמין שוקו חם בזמן שאתם צופים בנוף המרהיב, ולהר קמפנריו (Campanario), ערכנו טיול רגלי של כמה שעות במסלולים של חצי האי שאו-שאו (Llao-Llao) וביקרנו במלון המרהיב (עוד נשוב אליו בהמשך...). אכלנו כמובן במסעדת הבשרים המפורסמת El Boliche de Alberto שנקראת משום מה בישראלית Don Alberto, שאכן מצדיקה כל גרם מהסופרלטיבים המורעפים עליה, וקינחנו בגלידה מ- Jauja ובשוקולדים. שימו לב שבאימפריה הקולינרית של אלברטו ישנן שתי מסעדות בשרים זהות למדיי בתוך ברילוצ'ה עצמה ואחת נוספת מחוץ לעיר, ובנוסף לכך גם מסעדת פסטה חדשה יחסית שמתהדרת במנת לזניה משובחת.

ברילוצה


ימים 12-17: יצאנו מברילוצ'ה דרומה אל הקרטרה אוסטרל (Carretera Austral), אחד מהיעדים המרכזיים ש- "סימנו" לעצמנו בטיול, ולאחר 6 ימים וכ- 2500 ק"מ שבנו אליה.

הקרטרה הייתה ללא ספק אחד משיאיו של הטיול, אולם גם אחד מהקטעים המורכבים והקשים יותר שלו. אחת מהסיבות העיקריות לכך היא שמצאנו מעט מאוד מידע שאיפשר לנו לתכנן את הנסיעה מראש, לחלק אותה לימים וליעדים ולהיערך אליה, במיוחד לאור העובדה שאנחנו מטיילים עם ילדים.

 הקרטרה אוסטרל, המוכרת גם ככביש מספר 7, היא אחת מדרכי הנוף ה- "מיתולוגיות" והידועות בדרום אמריקה ובכלל. צ'ה גווארה למשל טייל לאורך חלקים ממנה בעת שערך את מסע האופנוע המפורסם שלו בתחילת שנות ה- 50. הקרטרה משתרעת לאורך אלפי ק"מ בדרומה של צ'ילה ועוברת בין אגמים, הרים מושלגים, יערות וקרחונים. החלק שלאורכו אנחנו נסענו מתחיל בעיירה לה חונטה (La Junta) ומסתיים באגם גנרל קררה (General Carrera), מרחק של כ- 800 ק"מ. הדרך מתחילה אמנם כמה מאות ק"מ צפונה ומסתיימת כמה מאות ק"מ דרומה משם, אולם המעבר מהחלק הצפוני יותר לכיוון דרום באזור פורטו מונט (Puerto Montt) בעייתי משום שהוא מחייב שיט עם הרכב על גבי מעבורת יקרה יחסית שאינה יוצאת מדי יום (לפחות בתקופה זו של השנה), ובקצה הדרומי הדרך פשוט מסתיימת לה בעיירה וילה אוהיגינס (Villa O'Higgins).

הקרטרה


 החלק הנוח והמקובל יותר לטיול בקרטרה הוא הקטע האמצעי שלה. לאורכו של חלק זה שוכנת עיר בינונית אחת בשם קויאיקה (Coyhaique) וכמה כפרונים קטנים נוספים. במהלך הנסיעה נתקלים במעט מאוד מכוניות ואנשים, ומרגישים כאילו נטשתם (או ננטשתם, תלוי בזווית הראייה) את הציוויליזציה. מבחינת תנאי הדרך והעבירות, חלק קטן ממנה סלול בעוד שרובה הוא דרך עפר באיכות סבירה למדיי. חלקים מסוימים מהדרך צרים או תלולים ומחייבים נסיעה איטית וזהירה, במיוחד באזור אגם גנרל קררה, ובכמה קטעים העבירות מעט קשה יותר. כדאי מאוד לשכור רכב גבוה אבל לא חייבים הנעה 4X4, חשוב עם זאת להקפיד לנהוג לאט ובזהירות (קחו בחשבון מהירות ממוצעת של 50-60 קמ"ש), בעיקר משום שאם תקרה לכם תקלה או חלילה תאונה סביר להניח שיעבור זמן רב עד שחברת ההשכרה תגיע אליכם.

הקרטרה


 מבחינת ההכנות, למרות שתוכלו למצוא מסעדות פשוטות בעיירות ובכפרים לאורך הדרך כדאי בהחלט להצטייד באוכל ובמים. מומלץ בחום למלא דלק בכל הזדמנות שתוכלו, גם אם המיכל אינו ריק באותו רגע, וכדאי אף לקחת ג'ריקן נוסף של דלק למקרה חירום. למרות שבאזורים הקרובים למעברי הגבול תוכלו לשלם בכסף ארגנטינאי ובחלק מהמקומות מקבלים גם דולרים, רצוי להצטייד בכסף צ'יליאני משום שבכמה תחנות דלק לדוגמא ניתן לשלם רק במטבע מקומי ובמזומן.

הקרטרה


 ביום הראשון יצאנו מברילוצ'ה ונסענו דרומה לאסקל (Esquel), ולאחר מכן חצינו את הגבול לצ'ילה אל העיירה פוטלאופו (Futaleufu) שבה גם בילינו את הלילה. שימו לב שבמעברי הגבול לא ניתן להעביר אוכל טרי כגון פירות וירקות, בשר וחלב ומוצריהם, אבל אין בעיה להעביר מזון יבש, מים, וכדו'. חשוב מאוד להקפיד ולהחתים את הדרכונים ואת מסמכי הרכב בשתי נקודות הגבול, גם הארגנטינאית וגם הצ'יליאנית, אחרת יכולה להיווצר בעיה כשתנסו לחצות את הגבול בחזרה.

הקרטרה


 בבוקר היום השני המשכנו בדרך והתחברנו אל הקרטרה עצמה ליד העיירה לה חונטה, ממנה נסענו דרומה אל פויוהואפי (Puyuhuapi). כ- 20 ק"מ דרומה מפויוהואפי נמצאת הכניסה לשמורת הטבע קוולאט (Queulat) בה שוכן הקרחון התלוי (Ventisquero Colgante), בסמוך אליה ראינו גם אתר של מעיינות חמים שנראה מרשים למדיי אך היה לצערנו סגור. למרות שהשעה הייתה כבר מאוחרת יחסית ומזג האוויר היה סגרירי החלטנו שלא לוותר, והתחלנו לטפס בשביל התלול אל נקודת התצפית ממנה נשקף הקרחון כשהוא נתלה על קצה המצוק.

הקרחון התלוי


 המסלול עצמו יפיפה ועובר בתוך יער אגדות עבות שצבוע באין סוף גוונים של ירוק. לנו לקח כ- 3 שעות ללכת הלוך ושוב. כשסיימנו החלטנו להמשיך דרומה במקום לחזור לישון בפויוהואפי, ובדיעבד הצטערנו. רק בסביבות 8 בערב מצאנו בקתה בסיסית שבה לנו ליד העיירה הנידחת וילה אמנגואל (Villa Amengual), אך אין ספק שעדיף היה לישון בפויוהואפי בה יש אלטרנטיבות רבות וטובות יותר.

בדרך לקרחון התלוי


 ביום השלישי המשכנו דרומה אל פורטו אייסן (Puerto Aisen) וגילינו עיירה מודרנית וחביבה למדיי. הגענו לכאן משום שרצינו לברר על שיט ללגונה סן רפאל (Laguna San Rafael), אולם התברר לנו שמדובר על שיט ארוך יחסית ויקר מאוד שיוצא בעונה זו רק בסופי השבוע. התרשמנו עם זאת שהעיירה היא מרכז תיירות תוסס של האזור סביבה. היא מציעה מגוון של פעילויות שונות ויש בה מסעדות ומלונות רבים ואפילו כספומט (!), כך שבהחלט ניתן להתמקם בה לכמה ימים. המשכנו דרומה בקרטרה לכיוון קוייקה, לא לפני שעצרנו ביציאה מפורטו אייסן לעשות קנופי -; אומגות ארוכות בגובה צמרות העצים, חוויה מהנה מאוד שמתאימה גם לילדים קטנים ואינה מפחידה כפי שהיא נראית אולי במבט ראשון. הגענו לקוייקה בשעות הצהרים ומצאנו עיר של ממש שלה מרכז מודרני ויפה, ולאחר מנוחה קצרה המשכנו דרומה אל העיירה וילה סרו קסטיליו (Villa Cerro Castillo) בה בילינו את הלילה.

גאוצו בקרטרה


 בבוקר היום הרביעי עצרנו לביקור קצר ב- Monumento Manos de Cerro Castillo שנמצא ביציאה מהעיירה, בו ניתן לראות טביעות ידיים בנות אלפי שנים על קירות הסלע. המערה הגדולה והידועה יותר שבה ניתן לראות טביעות ידיים רבות וציורי קיר מרשימים נקראת Cuevas de Las Manos ונמצאת ליד העיירה פריטו מורנו (Perito Moreno) בארגנטינה (אל תתבלבלו עם הקרחון שנמצא דרומה משם ליד אל קלפטה), אולם מכיוון שלא תכננו להגיע אליה עצרנו כאן. לאחר מכן המשכנו דרומה אל אגם גנרל קררה והגענו לעיירה פורטו ריו טרנקילו (Puerto Rio Tranquilo). נכנסנו לאחת מסוכנויות התיירות ברחוב הראשי של העיירה ויצאנו לשיט על האגם אל מערות השיש (Las Cavernas de Marmol). השיט עצמו נהדר בזכות ההרים המושלגים המקיפים את האגם הצבוע בכחול עמוק, וגם מערות השיש הרשימו אותנו מאוד.

מערות השיש


 לאחר שחזרנו לחוף נסענו כשעה בדרך עפר אל קרחון אקספלורדורס (Exploradores) וטיפסנו אל נקודת התצפית, אולם השמיים שהתקדרו והגשם שהחל לרדת הכריחו אותנו לקצר. את הלילה בילינו בפורטו ריו טרנקילו, במלון ספא מפנק (ומעט יקר...).

אגם גנרל קררה


 ביום החמישי התחלנו להקיף את האגם דרומה ופנינו מזרחה לכיוון מעבר הגבול בצ'ילה צ'יקו (Chile Chico), חזרה לארגנטינה. הכביש הפך להפתעתנו לגרוע יחסית ועבר בנתיב תלול וצר שנחצב בשיפולי הגבעות לאורך החוף, ולכן נסענו לאט והגענו אל הגבול רק בשעות הצהרים. עצרנו בעיירת הגבול הארגנטינאית לוס אנטיגואוס (Los Antiguos) למנוחה קצרה, אחריה המשכנו לכיוון כביש 40 הארגנטינאי הידוע כדי להתחיל בנסיעה הארוכה והמייגעת צפונה. חשבנו שלאורכו של הכביש נמצא עיירות ובהן מסעדות, מלונות ותחנות דלק, אולם באופן מפתיע דווקא קטע זה של הדרך התגלה כאחד מהשוממים ביותר. הכביש עצמו משתרע בקו ישר ואינסופי לאורך מאות ק"מ בנופי המדבר הפטגוני החדגוניים. למרות זאת יש בדרך קסם מיוחד, והשקיעה שבה חזינו תוך כדי נסיעה בעודנו מחפשים מקום לינה הייתה נהדרת. בסופו של דבר, בסביבות 9 בערב ולאחר כמה רגעי דאגה, מצאנו מלון פשוט אך חביב בעיירה גוברנדור קוסטה (Gobernador Costa), אולם בעת התכנון קחו בחשבון שעד אליה לא נתקלנו באף אלטרנטיבה ראויה אחרת.

הקרטרה


 ביום השישי התברר לנו כי בתחנת הדלק (היחידה...) של גוברנדור קוסטה נגמר הדלק ושהתחנה הקרובה ביותר נמצאת במרחק של כ- 80 ק"מ צפונה בעיר טקה (Tecka), אליה הצלחנו להגיע למזלנו בטיפות הדלק האחרונות. משם המשכנו לנסוע על כביש 40 אל אסקל וממנה לאל בולסון. עצרנו לשיטוט קצר במרכז העיירה החביבה והסתובבנו בשוק המזכרות המקומי, ומשם המשכנו לברילוצ'ה. מצאנו בקתה מצוינת במחיר מעולה מחוץ לעיר ליד גדת האגם, באופן לא מפתיע התברר שמחירי המלונות שנמצאים על החוף ממש גבוהים פי 3 ואף יותר מהמחירים של המלונות שנמצאים מעט פנימה יותר.

כביש 40


ימים 18-20: המשך הטיול באזור ברילוצ'ה והאגמים.

 הבוקר הראשון הוקדש לסידורים, ולאחר מכן נסענו לראות את הקרחון השחור (Ventisquero Negro) בהר טרונדור (Tronador). בשל השעה המאוחרת החלטנו לוותר על מפלי לוס אלרסס (Los Alerces) בצידו השני של המסלול. זאת הבעיה עם מפלי האיגואסו, אחריהם ביקור בכל מפל נוסף נראה מעט מיותר... שימו לב שבשמורה יש סידור תמוה ומעצבן של שעות מסוימות בהן תנועת כלי רכב בכבישי העפר מוגבלת לכיוון אחד בלבד, ולכן כדאי לתכנן את היום בהתאם.

הקרחון השחור


 ביום השני יצאנו לדרך שבעת האגמים הידועה, מברילוצ'ה דרך וילה אגוסטינה (Villa Augustina) אל סן מרטין דה לוס אנדס. מסלול זה, שמהווה את אחד ממוקדי המשיכה העיקריים של האזור כולו, סובל כאמור קשות מענן האפר שמגיע מצ'ילה. לצידיו של הכביש היוצא צפונה מוילה אגוסטינה ועובר בין האגמים מתרוממות תלוליות גבוהות של אפר הנראות ממש כמו שלג, העצים מסביב מתים או מכוסים בשכבת אפר לבנה והראות מוגבלת מאוד.

דרך שבעת האגמים


 כשמתקרבים לעומת זאת לסן מרטין האפר נעלם והנוף המוכר חוזר לבהוק בצבעי כחול וירוק. הנסיעה לאורכה של דרך שבעת האגמים אפילו במצבה הנוכחי מספקת לדעתי חוויה מיוחדת ושונה, בשלב מסוים הרגשנו שאנו נוסעים בתוך אתר של ניסוי גרעיני. סן מרטין עצמה התגלתה כעיירה מקסימה בסגנון שוויצרי שהזכירה לנו עיירות סקי באירופה. לאחר שיטוט קצר במרכז העיירה וארוחת צהרים משובחת חזרנו לברילוצ'ה עוד באותו היום. החלטנו להתפנק והזמנו לילה אחד במלון שאו-שאו ששוכן על גדת האגם מחוץ לעיר.

שאו שאו


 זהו ללא ספק אחד מהמלונות המפוארים ביותר שראינו מעולם, הנופים הנשקפים מהבריכה ומהספא מדהימים, במיוחד בשקיעה, ועיצוב הפנים נראה כלקוח היישר מטירת אצילים בימי הביניים. המחיר אמנם יקר, אבל אם אתם מחפשים מלון רומנטי במיוחד או שסתם מתחשק לכם להרגיש נסיכים ללילה, זה בהחלט המקום.

שאו שאו


ביום השלישי המשכנו להתפנק במלון עד לשעות הצהרים. לאחר מכן חזרנו לעיר והקדשנו את שארית היום לסידורים, קניות ופרידה ממסעדת אלברטו. לפנות בוקר הגענו לתחנה המרכזית של העיר, בה אסף אותנו אוטובוס של חברת התעופה אירולינאס שנסע אל אסקל ממנה טסנו דרומה לאל קלפטה.

 ימים 21-22: יום טיסה לאל קלפטה, ולאחר מכן יום טיול אל קרחון פריטו מורנו.

פריטו מורינו


 אל קלפטה היא אחד ממרכזי התיירות העיקריים של ארגנטינה משום קרבתה אל הקרחון המפורסם. בשל כך ניתן למצוא בה תיירים רבים לאורך השנה כולה, אפילו בחורף הפטגוני המושלג והקר. הדבר משפיע גם על עלות המחייה בה, והיא נחשבת ליעד יקר יחסית. מטיילים רבים מסתפקים בביקור בקרחון, אולם אל קלפטה יכולה להציע מגוון של פעילויות ואטרקציות נוספות כגון סיורים שונים, טיולי רכיבה ו- 4X4, ועוד, כך שבהחלט ניתן להתמקם בה לכמה ימים. בעיר ישנו רחוב מרכזי אחד שלאורכו נמצאות רוב החנויות, המסעדות וסוכנויות התיירות, בהן ניתן לקבל הצעות לפעילויות ולסיורים השונים.

פריטו מורינו


 אל קרחון פריטו מורינו ניתן להגיע באופן עצמאי ברכב שכור או עם אוטובוס שיוצא מהתחנה המרכזית, אולם מחיר הנסיעה אינו זול בהרבה מהסיורים המאורגנים שמציעות סוכנויות התיירות. מכיוון שלדעתנו יש ערך מוסף למדריך באתרים מסוימים החלטנו לצאת לסיור מאורגן, ובחרנו בזה של Hostel del Glacier Libertador.

בדרך לפריטו מורינו


 סיור זה שונה מהסיורים ה- "סטנדרטיים" האחרים, הוא כולל נסיעה בדרך עפר בה ניתן לצפות בבעלי חיים ובציפורים במקום בכביש הראשי הסלול המוביל אל השמורה, עצירה קצרה בחווה מקומית (בה הילדים הצטלמו עם גוואנאקו וטלאים), הליכה רגלית של כשעה בדרך אל הקרחון, שיט אל הקרחון בספינה (אליו ניתן לצאת בתוספת תשלום גם במסגרת הסיורים האחרים) ולבסוף כשעתיים-שלוש חופשיות במערכת השבילים והמדרגות שנבנתה מול הקרחון עצמו.

פריטו מורינו


 הביקור בקרחון היה ללא ספק שיא נוסף בטיול. למרות התמונות והסרטונים שראינו קודם לכן קשה לתאר את היופי והעוצמה שיש בענק הכחול, הכל מתגמד אל מול ים הקרח הקפוא.

פריטו מורינו


 מומלץ לדעתנו להתמקם באזור שצופה אל צידו הצפוני של הקרחון במקום לשוטט ללא הרף בין השבילים השונים, להמתין בסבלנות להתנפצויות הרועמות שמתרחשות מידי פעם ולצפות בהשתאות בגושי הקרח הכחולים שמתרסקים אל תוך מימי האגם מתחתיכם.

התנפצות


ימים 23-25: פארק טורס דל פיינה בצ'ילה.

 לאחר שחזרנו לאל קלפטה מהסיור בפריטו מורנו אספנו את הרכב ששכרנו מראש, ולמחרת יצאנו אל פארק הטורס דל פיינה בצ'ילה. זהו אחד מהיעדים המרכזיים הנוספים שאליהם רצינו להגיע בעת תכנון הטיול.

הטורס


 ביום הראשון עברנו את הגבול ליד העיירה סרו קסטילו (Cerro Castillo) והגענו אל הפארק עצמו בשעות אחה"צ המוקדמות. מזג האוויר היה מעולה, הראות הייתה מצוינת והטורס התנוססו היישר מולנו כמו היו לקוחים מתוך גלויה. טיילנו בתוך הפארק עצמו והתמקמנו ללינה בבקתה פצפונת באתר הקמפינג פהואה (Pehoe) שבמרכז הפארק, בו גם אכלנו ארוחת ערב. בשעת השקיעה זהר לפתע ראשו של אחד מעמודי הגרניט העצומים בצבע זהוב למשך כמה דקות, והמראה היה עוצר נשימה.

הטורס


 ביום למחרת התעוררנו למזג אוויר אחר לגמרי. בבוקר החלו לנשוב רוחות אדירות, וכשהלכנו במסלול שמוביל אל המפל הגדול (Salto Grande) הרוח ממש מנעה מאיתנו להתקדם. מייד לאחר מכן נגרם נזק לרכב השכור שלנו בשל הרוח (אחת הדלתות התעקמה בעת שפתחנו אותה והשימשה הקדמית נסדקה מאבני חצץ קטנות). השמים התקדרו, הטורס נעלמו בתוך עננים וגשם טורדני החל לרדת. הבנו שלא נוכל להמשיך לטייל ברגל, והסתפקנו בנסיעה לאורך כבישי העפר בתוך הפארק. אחר הצהרים יצאנו מהפארק מתוך כוונה לחכות למחר ולראות מה יהיה מזג האוויר (התשלום עבור הכניסה לפארק תקף ל- 3 ימים, הקפידו להחתים את הכרטיסים אם אתם יוצאים ומתכוונים לחזור שוב). הגענו לעיירה ריו סראנו (Rio Serrano) ששוכנת בסמוך לכניסה הדרומית של הפארק, בה מצאנו מספר בתי מלון יקרים שבאחד מהם התמקמנו. בארוחת הערב פגשנו קבוצה של כמה זוגות ישראלים בגיל העמידה שערכו טיול שתוכנן מראש בעזרתה של סוכנות תיירות מקומית (מה שמכונה "טיול לנוסע העצמאי"), והם סיפרו לנו שלמחרת הם יוצאים לשיט בסירת זודיאק על נהר סראנו לצפייה בקרחונים, ומשם ממשיכים בספינה אחרת אל פורטו נטאלס (Puerto Natales). בהחלטה ספונטנית החלטנו להצטרף אליהם, בתקווה שמזג האוויר ישתפר.

הטורס


 בבוקר היום השלישי התברר שהסערה חלפה. לבשנו חליפות טרמיות מיוחדות (שגרמו לנו להיראות כמו גיבורי הסרט "ארמגדון" עם ברוס ויליס, למי שראה), ועלינו על סירת קומנדו מהירה לשיט שהתברר כאחת מהחוויות המהנות של הטיול כולו. שטנו במהירות על הנהר לרגלי הטורס וההרים המושלגים שסביבם, ולאחר כשעה וחצי ירדנו מהסירה וצעדנו אל קרחון סראנו המרשים שנופל בתלילות אל תוך האגם שמתחתיו.

קרחון סרנו


 לאחר מכן נפרדנו מהקבוצה שהמשיכה בדרכה אל פורטו נטאלס (פגשנו אותם שוב לאחר מכן באל קלפטה), וחזרנו עם סירת הזודיאק אל ריו סראנו. בשלב מסוים מזג האוויר התקרר מעט ואף החל לרדת גשם, אך הדבר לא פגם בחוויית השיט ואף הוסיף לה. לאחר ששבנו לטורס יצאנו חזרה לכיוון ארגנטינה, ואת הלילה העברנו במלון יקר (היחיד שמצאנו) בעיירה ריו קסטילו ליד מעבר הגבול.

בטורס דל פיינה


 יצאנו כאמור לטיול בטורס עם רכב ששכרנו באל קלפטה, אולם בדיעבד היינו עורכים את החלק הזה של הטיול אחרת. יש אמנם סוכנויות תיירות שמציעות טיול מאורגן של יום שלם מאל קלפטה לטורס, אולם לדעתנו גם אפשרות זו אינה מומלצת משום שהנסיעה הלוך ושוב נמשכת זמן רב והביקור בפארק עצמו יהיה קצר מדיי.

רוח בטורס


ראשית כמה דברים כללים שיש לדעת בעת שמתכננים ביקור בטורס (בהנחה כמובן שאינכם מוצ'ילרים שמתכוונים לערוך את אחד מהטרקים הארוכים):

- הנסיעה מאל קלפטה אל הפארק עצמו, כולל מעבר הגבול, נמשכת כ- 5-6 שעות.
- המחיר של השכרת רכב באל קלפטה גבוה יחסית, כמו כל דבר אחר בעיר, וישנה הגבלה של 200 ק"מ ליום בכל הסוכנויות שאנחנו בדקנו -; מה שמייקר את העלות הכוללת עוד יותר משום שמרחקי הנסיעה ארוכים מכך.
- הדלק הופך לבעייה משמעותית מכיוון שהמקום היחידי בו ניתן למצוא תחנה הוא בעיר פורטו נטאלס שמרוחקת מהפארק כשעה וחצי של נסיעה בדרך עפר. אם אתם מתכננים להגיע ישירות מארגנטינה ולשהות בפארק כמה ימים מיכל דלק אחד לא יספיק, ולכן רצוי לקחת דלק נוסף בג'ריקן או להגיע לפורטו נטאלס במיוחד כדי למלא דלק.
- הנסיעה מארגנטינה אל הפארק יכולה להיות בעייתית בשל הרוחות העזות הנושבות במישורים רחבי הידיים, ולכן מומלץ לנסוע לאט ובזהירות. מזג האוויר בפארק עצמו הפכפך ביותר וגם בו נושבות לעיתים רוחות חזקות מאוד. הרוחות יכולות לגרום גם נזק לרכב, כפי שקרה לנו, ולכן כדאי להיזהר מאוד כשפותחים דלתות כדי שהן לא תתעקמנה ממכת רוח פתאומית.
- אם אינכם מתכוונים לישון באוהלים באתרי הקמפינג, היצע מקומות הלינה והמסעדות בתוך הפארק ובסמוך לו מוגבל מאוד והמחירים יקרים. בשיא העונה המלונות מתמלאים במהירות ולכן מומלץ מאוד להזמין מקום זמן רב מראש.
 - הנחת המוצא שלנו היא כי בטיול עם ילדים קטנים לא ניתן לערוך טרקים קשים וארוכים בני כמה ימים, כמו טרק ה- W הידוע שנמשך 5 ימים. אפשר למצוא בפארק מסלולי הליכה ונקודות תצפית רבות, אולם יש לקחת בחשבון כי גם המסלולים היומיים המוכרים יותר כגון בסיס הטורס, העמק הצרפתי וקרחון גריי נמשכים כ- 8-9 שעות של הליכה נמרצת ומחייבים יציאה בשעת בוקר מוקדמת מספיק. לכן כדאי לתכנן היטב היכן לבקר בתוך הפארק, המלצתי במקרה של טיול עם ילדים היא להסתפק בנסיעה לאורך כבישי העפר, ביקור בנקודות תצפית והליכה (אם ניתן) במסלולים הקצרים יותר שנמשכים לכל היותר שעתיים-שלוש, בעיקר משום שמזג האוויר יכול להשתנות במהירות.

הטורס


למרות כל ההסתייגויות וה- "הפחדות", הטורס דל פיינה הוא אחד מהמקומות היפים והמיוחדים שבהם ביקרנו בטיול. ההמלצה העיקרית שלי היא לא לנסוע אליו ברכב שכור ישירות מאל קלפטה, אלא להגיע קודם לכן לפורטו נטאלס ולצאת ממנה אל הטורס בטיול מאורגן או ברכב שכור. אם מטיילים עם רכב באופן עצמאי אפשר בהחלט ללון בעיר, לצאת אל הפארק בשעת בוקר מוקדמת ולחזור אליה בערב. בצורה כזאת נפתרת גם בעיית הדלק וניתן למצוא מקומות לינה טובים בעלות סבירה.

ימים 26-28: המשך הטיול באל קלפטה ואל צ'אלטן.

 ביום הראשון עברנו את הגבול חזרה לארגנטינה ושבנו לאל קלפטה. החזרנו את הרכב לסוכנות (נאלצנו לשלם קנס עבור הנזק שנגרם), טיילנו בעיר עצמה וערכנו מעט קניות.

הפיץ רוי


 למחרת יצאנו השכם בבוקר באוטובוס לטיול של יום אחד באל צ'אלטן. מזג האוויר היה נפלא, הראות הייתה מושלמת והר הפיץ רוי המרשים התרומם מולנו בכל הדרו. מכיוון שהיינו מוגבלים בזמן חזרנו לאל קלפטה עוד באותו היום, אחרת היינו בהחלט נשארים ללון באל צ'אלטן שהתגלתה כעיירת מטיילים חביבה. מתוך שלל השבילים באזור החלטנו לצעוד אל לגונה קאפרי (Capri) במסלול נהדר שנמשך כמה שעות והסתיים בתצפית מרהיבה אל ההר המושלג מעל לאגם הכחול. כדי להגיע מתחנת האוטובוס אל תחילת המסלול יש לחצות את העיירה כולה, כשהגענו בבוקר נשבה רוח חזקה שכמעט גרמה לנו לוותר ולחזור חזרה. בדיעבד הקטע (המיותר) הזה של ההליכה נמשך כחצי שעה, אם היינו יודעים זאת מראש היינו לוקחים מונית...

הפיץ רוי


 אני עוד הספקתי לטפס אל נקודת התצפית שנמצאת מעל מרכז המבקרים, ממנה נשקף נוף פנורמי של העיירה ושל שרשרת ההרים שממסגרת אותה מכל עבר.

אל צאלטן


 ביום השלישי טיילנו באל קלפטה עצמה. בבוקר נסענו למוזיאון הקרחונים (Glaciarium) שנמצא מחוץ לעיר ומכיל תצוגות מרשימות על האזור, על האופן שבו נוצרים קרחונים ועל ההתחממות הגלובלית והשפעתה. ראינו במקרה דף מידע על שמורת טבע של ציפורים שנמצאת בתוך אל קלפטה עצמה, עליה כלל לא שמענו קודם לכן. השמורה נקראת לגונה נימז (Nimez) והיא נמצאת בקצה הצפוני של העיר במרחק של כ- 10 דקות הליכה מהרחוב הראשי. כשהגענו אליה גילינו פינת חמד אמיתית המשתרעת לחופו של האגם באזור של בריכות מים וביצות, בו ניתן לצפות מקרוב בעשרות מינים של ציפורים כגון פלמינגו, שקנאים, שחפים, ועוד.

לגונה נימז


 אחר הצהרים עוד הספקנו לצאת לביקור באסטנסיה (Estancia), חווה מקומית, במסגרת סיור מאורגן שהזמנו באחת מסוכנויות התיירות בעיר. זוהי אטרקציה מאוד תיירותית, שלא לומר גריאטרית, הכוללת הדגמה של ניווט עדר כבשים בעזרת כלבי רועים, גז של כבשה, טעימת מאטה (התה הארגנטינאי המריר) ויין מקומי, סיפורים על ההיסטוריה של פטגוניה והאזור, ארוחת ערב מצוינת ומופע פולקלור מקומי. כאמור מאוד תיירותי, אבל בסך הכל נהנינו (במיוחד הילדים) והרגשנו שנפרדנו מהאזור ומתרבות הגאוצ'ו הארגנטינאית כראוי.

גז


 הפעילות היחידה שלא הספקנו לעשות לצערנו באל קלפטה הייתה Mini Trekking, כלומר הליכה על הקרחון עצמו. ניתן לצאת לסיור זה מגיל 10 ומעלה כך שלא יכולנו לעשות אותו בהרכב משפחתי מלא, ומכיוון שמדובר על יום שלם לא היה לנו די זמן להתפצל. בנוגע לשיט אל הקרחונים אופסלה (Upsala) וספגציני (Spegazzini), לדעתי האישית כדאי לוותר עליו. השיט יקר יחסית ובשנתיים האחרונות לא ניתן ממילא להגיע בסמוך לקרחונים עצמם בשל גושי קרח שחוסמים את האגם, השיט לקרחון פריטו מורנו מהווה לטעמי תחליף מספק בהחלט.

שקיעה באל קלפטה


 ימים 29-32: יום של טיסה מאל קלפטה לבואנוס איירס, יומיים נוספים בבירת ארגנטינה ויום אחרון של פרידה מדרום אמריקה וטיסה ללונדון (בה עצרנו לשהייה של 3 לילות נוספים לפני שחזרנו לארץ).

בואנוס איירס


 בואנוס איירס מתוארת על ידי רבים כפריז של דרום אמריקה, בעיקר בשל השדרות הרחבות, הבניינים המפוארים, בתי הקפה הרבים והאתרים המרשימים שניתן למצוא בה. היא אכן עיר גדולה, קוסמופוליטית, תוססת ומרשימה, אולם לדעתנו ניכר שהיא מתרפקת על זיכרון ימי הזוהר הרחוקים שלה. העיר אינה מטופחת, מלוכלכת (במיוחד בשעות הערב), מלאה בכתובות גרפיטי ורבים מבנייניה המפוארים מוזנחים ומתפוררים.

בואנוס איירס


 בשלושת הימים הללו התגוררנו במלון שנמצא בשכונת סן טלמו (San Telmo), אחד מהרבעים שנחשבים לבוהמיים ולאותנטיים יותר, והקדשנו יומיים מלאים לטיול בשכונותיה השונות. ביום הראשון ביקרנו בבית הקברות המפורסם והמרשים של שכונת ריקולטה ובשוק המזכרות שלידו.

ריקולטה


 לאחר מכן נסענו לשכונת פלרמו וייחו (Palermo Viejo), ה- "סוהו" של בואנוס איירס, ושוטטנו בין החנויות, הכיכרות ובתי הקפה. בערב ביקרתי עם בתי בת ה- 10 באחד ממופעי הטנגו המרשימים. ביום השני, שהיה יום ראשון בשבוע, טיילנו בשכונת בוקה הציורית והיפה ולאחר מכן שוטטנו בשוק העתיקות של כיכר דורגו (Plaza Dorrego) בסן טלמו ובסמטאות שלידה.

לה בוקה


 בערב ביקרנו בקפה טורטוני (Tortoni) המפורסם וצפינו במופע הטנגו שלו, כדאי להזמין כרטיסים לפחות יום אחד מראש.

טנגו


 רשת המטרו של בואנוס איירס מוגבלת יחסית ואינה מגיעה לאזורים מסוימים בעיר. לכן הדרך המומלצת לדעתי לנוע בתוך העיר היא באמצעות אוטובוסים. מעבר לחסכון בכסף ביחס למוניות, זוהי צורה מצוינת לחוש את העיר ואת תושביה. על כל אוטובוס רשום היעד אליו הוא נוסע, אם תשאלו במלון או תתייעצו עם העוברים ושבים ברחוב תוכלו להבין בקלות איזה אוטובוס אתם צריכים לקחת כדי להגיע ליעדכם.

רוקדים בלה בוקה


 לסיכום, למרות שיש לבואנוס איירס מה להציע ההמלצה שלי היא להקדיש לה יומיים לכל היותר, ואם הטיול לחוץ בזמן אפילו יום אחד בלבד.

בואנוס איירס


טיול עם ילדים

אחת מהשאלות הראשונות שאנחנו נשאלים כשאנו מספרים על הטיול (או על טיולים קודמים שערכנו) היא "איך אפשר לצאת לטיול ארוך כל כך עם הילדים ולא להשתגע ?".

אז זהו, שבהחלט אפשר.

אין תחליף לתחושת הביחד ולגיבוש המשפחתי שמאפשר טיול ארוך, בו אתם מתנתקים מהשגרה היומיומית השוחקת, מהמשפחה, החברים, העבודה, בית הספר וכל השאר. החוויות הרבות שתצברו מצטרפות במהרה להיסטוריה המשפחתית ("זוכרים איך ש...") והופכות לשכבה נוספת במיתולוגיה הפרטית שלכם ושל הילדים.

 צריך כמובן לקחת בחשבון שבטיול ארוך, במיוחד כזה שבו טיסות רבות וימי נסיעה ארוכים, יהיו גם קטעים קשים יותר של ויכוחים, חיכוכים וריבים. כדאי להתכונן מראש ולהביא עמכם ספרי קריאה, ספרי צביעה ויצירה, משחקי לוח וקלפים, נגני mp3, וכדו'. אנחנו לקחנו גם חלק מחומר הלימוד של הילדים (תיאמנו את החופשה מראש עם המורות) והם התקדמנו בכמה מקצועות במהלך הטיול. כדאי מאוד לקחת גם לפטופ קטן או מחשב Tablet ולשמור בו כמה סרטים שהילדים אוהבים, בעיקר עבור הטיסות והנסיעות הארוכות. תתפלאו לגלות שאפשר בהחלט (ואפילו עדיף) להסתדר בלי טלוויזיה ומחשב צמודים, ושהילדים חוזרים פתאום לקרוא, לצייר ולשחק.

כסף ועלויות

ראשית יש לציין כי ארגנטינה וצ'ילה הן מדינות יקרות, לא רק ביחס לשכנותיהן בדרום אמריקה.

המרכיב המשמעותי ביותר בעלות הטיול הוא כמובן הטיסות. מלבד הטיסות הבינלאומיות לבואנוס איירס, שעלותן תלויה מאוד בחברת התעופה, בתאריכים ובמועד ההזמנה, יש לקחת בחשבון עלות ממוצעת של כ- 200$ לאדם לכל טיסת פנים. יש אפשרות להזמין חבילה של טיסות פנים בחברת התעופה האגרנטינאית אירולינאס במחיר מוזל, אבל הפרוצדורה מסובכת מאוד (אנחנו לא עשינו זאת) והמחיר הופך לאטרקטיבי בעיקר אם אתם מגיעים עם אירולינאס לארגנטינה.

בנוגע לנסיעות אוטובוס ארוכות, יש כמה רמות של נוחות ומחיר. באוטובוס מסוג "סופר-קמה" או "סמי-קמה" מקבלים כסא נוח ומרווח מאוד שנפתח כמעט למיטה ומאפשר שינה סבירה במהלך הלילה. גם המחיר של נסיעה כזו אינו זול ויכול להגיע לכמה עשרות דולרים לאדם (תלוי בחברה ובקו הספציפיים).

מכיוון שטיילנו בהרכב של 4 נפשות הצלחנו למצוא ברוב המקרים חדר אחד או בקתה שהתאימו לכולנו, אבל בכמה מלונות נאלצנו להזמין שני חדרים זוגיים. הקפדנו לישון במקומות סבירים עם מקלחת ושירותים צמודים, ברוב המקומות ארוחת הבוקר הייתה כלולה במחיר (למרות שאל תצפו לארוחת בוקר גלילית של צימרים בצפון). העלות הממוצעת ללילה נעה בין 80$ ל- 130$ עבור כולנו, אולם במקומות מסוימים כגון הטורס דל פיינה המחירים גבוהים יותר ומגיעים אף לאזור 200$ ומעלה.

 האוכל בארגנטינה אינו יקר, במיוחד מסעדות הבשר, אבל האטרקציות השונות יקרות למדיי והמחיר של חלק מהפעילויות יכול להגיע גם ל- 100$ לאדם ואף יותר.

אסאדו


 במהלך הטיול יש כמובן צורך להצטייד במזומן ארגנטינאי וצ'ילאני, שני המטבעות נקראים פסו. ברוב המקרים הסימון של המטבע הוא $, שימו לב שאינכם מתבלבלים עם דולר ארה"ב (שמסומן ברוב המקרים US$ או USD). המס בארגנטינה הוא בגובה 21%, ולכן וודאו שהמחירים שנאמרים לכם כוללים אותו (במיוחד בבתי מלון). בערים הגדולות וברוב העיירות המרכזיות תוכלו לשלם בכרטיסי אשראי מסוג ויזה ומסטרכרד ולמצוא כספומטים, אך קחו בחשבון שניתן למשוך בפעולה אחת 1,000 פסו לכל היותר (אפשר אמנם למשוך סכום גדול יותר במספר פעולות רציפות, אך משלמים עמלה על כל אחת מהן בנפרד). בלי קשר אני ממליץ לקחת סכום של בין 1,000$ ל- 2,000$ במזומן למקרה חירום, ברוב המקומות תוכלו גם לשלם ישירות בדולרים.

טיסות פנים

כדאי להזמין את טיסות הפנים מספיק זמן מראש, במיוחד אם אתם מתכוונים לטייל בשיא העונה. באופן עקרוני ניתן לטוס בתוך ארגנטינה וצ'ילה עם שתי חברות תעופה, אירולינאס (Aerolineas) הארגנטינאית ולאן (LAN) הצ'ילאנית, שלה חברת בת שטסה גם בין כמה יעדים בתוך ארגנטינה. ישנה גם חברת תעופה צבאית אבל תכיפות הטיסות שלה פחותה. אירולינאס טסה למספר רב יותר של יעדים בתוך ארגנטינה, ולרוב המחירים שלה מעט יותר יקרים. הדעה הרווחת טוענת ש- LAN היא חברה אמינה וטובה יותר, אבל במקרה שלנו לא היה הבדל משמעותי בין שתיהן.

אפשר להזמין את טיסות הפנים ישירות באתרי האינטרנט של החברות או דרך סוכן נסיעות, שימו לב שבאתר של אירולינאס לא היה ניתן לשלם באמצעות כרטיס מסטרכרד בינלאומי (לפחות כשאני ניסיתי)... כמו כן קחו בחשבון שבבואנוס איירס יש יותר משדה תעופה אחד, ולכן במקרה של טיסת המשך וודאו שאתם מגיעים וממריאים מאותו שדה או שיש לכם מספיק זמן כדי לעבור בין השדות.

באופן כללי לוח הטיסות בארגנטינה הוא במסגרת המלצה לא מחייבת בלבד. מתוך 5 טיסות פנים שהיו לנו אחת בוטלה, שתיים איחרו וברביעית קיבלנו את המזוודות רק למחרת. קחו בחשבון שבסבירות גבוהה תיתקלו באיחורים ואולי אף בביטולים והערכו לכך בהתאם. אם יש לכם טיסת המשך (למשל מאיגואסו לבואנוס איירס, ולאחר מכן מבואנוס איירס דרומה ליעד אחר) נסו להזמין את שתי הטיסות באותה חברה כדי שבמקרה של איחור תהיו מכוסים, והשתדלו לדאוג לכך שיהיה הפרש גדול מספיק בין שתי הטיסות. אל תתכננו לוח זמנים צפוף בימים של טיסות ואל תסתמכו על כך שתגיעו ליעד מסוים בדיוק בשעה הנקובה, משום שבמקרה כזה איחור יכול לגרום לשיבוש רציני בתוכניות.

 שדה התעופה של ברילוצ'ה אינו פועל כרגע באופן סדיר בשל ענן האפר, ולפחות נכון לאוקטובר 2011 הוא גם עובר שיפוצים. במקומו טסים מהעיר אסקל שמרוחקת כ- 4 שעות נסיעה מברילוצ'ה. קחו זאת בחשבון כשאתם מזמינים טיסות, כדאי גם לשקול שימוש באוטובוסים במקום טיסות (לדוגמא אם אתם מגיעים מאזור חצי האי ולדז). במקרה שהזמנתם טיסה אל ברילוצ'ה או ממנה והיא יוצאת במקום זאת מאסקל, חברת התעופה אמורה לדאוג להעברה שלכם ולכן בידקו זאת איתה. במקרה שלנו התבקשנו להגיע לתחנת האוטובוס המרכזית בברילוצ'ה, משם אסף אותנו אוטובוס שנסע לשדה התעופה באסקל.

מקומות לינה מומלצים

בשלב תכנון הטיול דאגנו להזמין מראש את מקום הלינה ללילה או ללילות הראשונים לאחר ההגעה לכל מקום חדש, כדי להימנע מהצורך לחפש מלון עם הילדים וכל הציוד. מתוך שלל המקומות שבהם לנו אני יכול להמליץ על הבאים:

 - El Gualicho בפורטו מדרין (http://elgualicho.com.ar/ingles/lugar.php): הוסטל גדול, מתוחזק היטב ומרכזי. ההוסטל מציע גם סיורים מודרכים לחצי האי ולדז ולשמורת הפינגווינים בפונטה טומבו.
 - הוסטריה Casita Suiza בברילוצ'ה (http://www.casitasuiza.com): מלון נקי ופשוט שממוקם היטב בלב העיר.
 - מלון Llao Llao מחוץ לברילוצ'ה (http://www.llaollao.com/ing): מפואר להפליא, יקר אבל שווה כל אגורה אם ברצונכם להתפנק.
 - Apart Hotel Villa San Ignacio מחוץ לברילוצ'ה (http://www.villasanignacio.com.ar/ingles/index.htm): בקתות גדולות, מרווחות וזולות יחסית מחוץ לעיר, במרחק קצר מהאגם (לא על החוף ממש).
 - Calafate Hostel באל קלפטה: למרות הביקורות הפושרות ב- Trip Advisor, הוסטל גדול, מרווח, מודרני וממוקם היטב בסמוך לרחוב הראשי של העיר.

השכרת רכב

טיול בהרכב משפחתי מחייב שכירת רכב גדול, הן בשל מספר האנשים והן בגלל כמות המזוודות והתיקים. אנחנו שכרנו רכב מסוג רנו קנגו בשני המקרים, בברילוצ'ה (בעזרתה של סוכנות התיירות קאסה זולה בבואנוס איירס) ובאל קלפטה. אם אתם צריכים רכב סטנדרטי ואינכם מטיילים בשיא העונה תוכלו להסתדר במקום כשתגיעו, אבל אם אתם לחוצים בזמן או שאתם צריכים רכב "חריג" כדאי להזמין מראש כדי לא להיתקע.

מבחינת עלויות, השכרת הרכב בברילוצ'ה עלתה כ- 100$ ליום ובאל קלפטה כ- 150$ ליום. קחו בחשבון שבארגנטינה לא ניתן לרכוש ביטוח לביטול מוחלט של השתתפות עצמית, ולכן במקרה של תאונה או נזק תצטרכו לשלם קנס. כמו כן, בחלק מהמקרים יש הגבלה על מספר הק"מ שתוכלו לנסוע מידי יום וכל ק"מ נוסף יעלה כסף.

אם אתם מתכוונים לעבור את הגבול בין ארגנטינה לצ'ילה חובה לתאם זאת מראש עם חברת ההשכרה, שצריכה להכין ולצייד אתכם במסמכים הרלוונטיים שנדרשים במעברי הגבול.

 החברות שמהן שכרנו את הרכבים היו Correntoso בברילוצ'ה (http://www.correntosorentacar.com/inicio/) ו- ServiCar באל קלפטה (http://www.servicar4x4.com.ar/index_i.html).

טיפים נוספים

- השאלה האם לרכוש ספר טיולים או לא, ואם כן איזה, היא תיאולוגית. ציבור המטיילים מתחלק לאלה שחושבים שספר מיותר לגמרי בעידן הדיגיטלי ולאחרים שטוענים כי הוא חובה, וקבוצה זו מתחלקת שוב בין תומכי ה- Handbook וחובבי ה- Lonely Planet. אני שייך לאסכולה שגורסת כי ספר טיולים הוא פריט חשוב, הן בשלב תכנון הטיול והן במהלכו. לפני הטיול קנינו את המהדורות העדכניות ביותר של Handbook ארגנטינה וצ'ילה (כל מדינה בנפרד, משום שהספר המאוחד של South America כללי מדיי ואינו מפורט מספיק). למרות שהספר עזר לנו לא מעט, אני חייב להודות שהוא חסר ואינו מספק מידע מפורט ומדויק מספיק. בשורה התחתונה, אין תחליף להתייעצות עם מטיילים אחרים ועם המקומיים.
- חשוב מאוד לקחת ביגוד חם גם אם אתם נוסעים בקיץ, כולל מעיל עבה, כובע צמר, כפפות, מגיני אזניים, וכדו'.
- חשוב להגיע למרפאת מטיילים (כגון זו של בי"ח תל השומר) מספיק זמן מראש לפני הטיול עם פנקסי החיסונים של הילדים ושלכם, כדי לקבל חיסונים ומרשמים לתרופות במידת הצורך. כדאי גם לעשות ביטוח רפואי טוב ומקיף. חלק מהפוליסות מאפשרות להתקשר לרופאים בארץ בעת הצורך, כדאי שתהיה אפשרות כזו אם אחד מהילדים חולה.
- מומלץ לקחת תיק ובו עזרה ראשונה ותרופות "סטנדרטיות" כגון הורדת חום, טיפות אזניים, וכדו'. בכל עיירה כמעט תוכלו למצוא בית מרקחת, אבל לא בטוח שתמיד תוכלו לרכוש תרופות שאתם צריכים ומכירים בעת הצורך.
- כביסה אפשר לעשות במכבסות שתוכלו למצוא בערים השונות, כמו למשל בברילוצ'ה ובאל קלפטה. המחיר אינו גבוה, ברוב המקרים ניתן למסור את הבגדים בבוקר ולאסוף אותם באותו יום לקראת הערב או למחרת.
- כדאי מאוד להיכנס לסוכנויות התיירות המקומיות בכל יעד חדש שאליו אתם מגיעים, כדי לקבל רעיונות ולאסוף מפות של האזור וברושורים של פעילויות שונות.
- חשוב לזכור שמזג האוויר בפטגוניה הפכפך מאוד. אם תכננתם לעשות מסלול או אטרקציה מסוימת ויש מזג אוויר מתאים אל תדחו זאת, וכדאי אף לשנות את סדר היום שתכננתם במידת הצורך. באופן כללי כשאתם מתכננים את מסלול הטיול כדאי להתחיל בקטעים המורכבים או ה- "הרפתקניים" יותר (לדוגמא לצאת לקרטרה בתחילת החלק הרלוונטי של הטיול ולא בסופו), כדי להשאיר מספיק ימים למקרה של עיכוב או בעיה כלשהי.

זהו זה, תם ולא נשלם.

אם אתם מתכננים טיול דומה ויש לכם התלבטויות או שאלות אתם מוזמנים לפנות אליי בכתובת אימייל [email protected], אשמח לנסות ולסייע.

טיול מהנה !

 עמיר.