אנו זוג בני כחמישים, שבקרנו בפטגוניה לפני חמש שנים במסגרת חגיגות יובל הכסף , והחלטנו להקדיש לחבל ארץ נפלא זה טיול השלמה לרגל 30 שנות הנישואין. בטיול הקודם טיילנו באזור ברילוצ'ה וטורס דל פיינה, והפעם החלטנו להשלים את מה שלא הספקנו אז בנסיעה לאורך הקרטרה אוסטרל ואזור אל צ'אלטן, כולל הקרחון המתנפץ בפריטו מרינו, אותו לא הספקנו בסיבוב הקודם.
תכננו את המסלול באופן עצמאי, לא מעט בהסתמך על מידע שדלינו באינטרנט. מספר תובנות כלליות לפני תיאור המסלול:
מטבע הדברים הטיול הסתמך על התניידות ברכב שכור. אנו כבר לא בגיל לתפוס טרמפים…
שכרנו רכב מחברת הרץ, על סמך המלצות מטיילים שחשוב לשכור רכב מחברה אמינה בגלל תקלות שיכולות להשבית את הרכב והקושי לטפל בהם במקומות הנדחים אליהם מגיעים. כמו כן החלטנו לשכור רכב בארגנטינה ולחצות איתו את הגבול לצ'ילה, ולא להיפך, כי המחיר בארגנטינה נמוך יותר. לשם שכירת הרכב נעזרנו באיתן מ'איתן טורס' בתל אביב ( טל' 03-6020325). מעבר לכך שהוא סידר לנו את כל הנדרש מראש: הרשאה למעבר גבולות, נהג נוסף והחזרה במקום אחר, המחיר שהשיג לנו גם היה זול מאלו שבאתרים באינטרנט, וחשוב מזה, השובר לתשלום היה בפזו ארגנטינאי. יש לכך יתרון גדול, כיון שאם מביאים דולרים במזומן וממירים אותם בארגנטינה, מקבלים שער גבוה בכ- 20% לעומת השער הרשמי ( השער הרשמי בעת ביקורנו בסוף ינואר 2020 עמד על 58 פזו לדולר . אנחנו המרנו בשער של 73 ) . משמעות הדבר חיסכון של 20% לעומת העלות בהזמנה מהארץ בדולרים. החלטה נוספת שקבלנו היתה לאסוף את הרכב בנקודה אחת ( אנחנו עשינו זאת בברילוצ'ה אבל אפשר באותה מידה לעשות ההיפך) , ולהחזיר בנקודה אחרת ( אל קלאפטה) , זה אמנם מייקר משמעותית את העלות, אבל איפשר לנו לשלב את הקרטרה עם אל צ'לטן ( הנמצאת כ- 600 ק”מ דרומה לנקודה בה סיימנו את הקראטרה ). לעומת זאת אם עושים רק את הקראטרה במסלול דומה לשלנו ומסיימים בעיירה צ'ילה צ'יקו, לדעתי שווה להחזיר את הרכב לברילוצ'ה ולחסוך הרבה כסף.
ונקודה אחרונה בנושא זה, למרות כל מה שנכתב בנושא, אם יש לכם אפשרות כלכלית, תשכרו רכב גבוה עם הנעה של 4X4. חלק מהקרקטרה משובשת מאד, וזה גם יאפשר לכם לנוע בכבישים צדדים במהירות סבירה. ברכב רגיל זה מוריד את מהירות הנסיעה למקסימום 40 קמ”ש בקטעים משובשים, וברגע שהדרך גם רטובה, מסוכן מאד בלי הנעה כפולה- הרכב קופץ ומחליק לכל עבר.
מנגד, ושוב בניגוד להרבה המלצות שקראנו, החלטנו לא לסנדל עצמנו לתכנית מוגדרת, ולא הזמנו מקומות לינה מראש. הסתדרנו בכל מקום שהגענו אליו. בד”כ שכרנו קבאנה, בעלות שבין 23-50$ ללילה, יש היצע גדול כמעט בכל מקום, וגם אם מקום מסוים מלא, בעל המקום ידע להפנות אותך למקום סמוך שם יהיה מקום.
ועוד טיפ חשוב מאד: מזג האוויר הפכפך ויכול להשפיע מאד על חווית הטיול. מדובר על דרך נוף מהיפות בעולם, וביום סגרירי וערפילי מאבדים הרבה מהחוויה. אני ממליץ להשאיר בתכנית חלונות ריקים שיאפשרו לכם במקרה שמזג האוויר לא מאפשר ראות טובה, לחכות אפילו יום עד שיתבהר. במצבים כאלו אפשר סתם להסתובב בעיירות, או להשאר בחדר ולקרוא ספר. חבל להפסיד את הנוף והחוויה של הדרך, רק בגלל לו”ז שסגרתם לעצמכם. לצורך תחזית מזג האוויר נעזרנו באתר הנקרא mountain-forecast.com, מצאנו אותו מפורט ומדוייק.
כדאי גם לטייל עם הרבה מזומן גם במטבע מקומי וגם בדולרים, זה מוזיל עלויות. בארגנטינה המרנו כסף ברחוב הראשי של ברילוצ'ה (MITRE) יש שם הרבה חלפנים ברחוב, ונראה שהם אמינים. לנו בכל אופן לא היתה שום בעיה. הבנו שככל שנדרים יותר, השער ירד. בצ'ילה לעומת זאת הכל יותר רשמי והמרנו בבנק. בחלק מהמקומות אם שלמנו בדולרים, לא שלמנו את המע”מ בגובה 19%. מכיון שבצ'ילה אין כאמור פער משמעותי בשער ההמרה, זה חוסך הרבה כסף. בארגטינה לעומת זאת, אין הבדל בין לשלם בדולרים בלי מע”מ, לבין להמיר אותם לפזו ולשלם עם מע”מ.
הדלק בשתי המדינות זול מאשר בישראל, אך בארגנטינה זול יותר. אנו לא נתקלנו בשום בעיה בתדלוק, אבל חברים שטיילו שם שבועיים לפנינו, ספרו לנו שבאל צ'לטן הדלק בתחנה נגמר בסוף שבוע. אנו הקפדנו אף פעם לא לרדת מתחת לחצי מיכל. שכרנו רכב עם מנוע דיזל, הוא זול יותר מהבנזין, וגם מצאנו אותו חסכני בדלק. קיבלנו מהרץ ניסן פרונטייר שמקביל לטויוטה היילוקס עם גיר ידני, וגם כאשר הוא משולב למצב 4X4 מגיע לממוצע של 10 ק”מ לליטר.
המלצה אחרונה- ניווט באמצעות תוכנת maps.me . הורדתי את המפות לנייד (בכדי לא להסתמך על קליטה זמינה במהלך הנסיעה), וזה התברר ככלי ניווט ראשון במעלה. GPS מדויק וגם הערכות הזמן שלו עדכניות למדי. גם אם נראה לך ש- 100 ק”מ לא אמורים לקחת לך שעתיים וחצי נסיעה, אם זה הערכת הזמן שלו, כנראה שהוא צודק...
אעבור לתאור המסלול שאנו עשינו :
יצאנו כאמור מברילוצ'ה, נסענו עד אל בולסון, שם עלינו לתצפית יפה על נהר הazul (למי שיש יותר זמן, מומלץ לצאת לטיול של יום שלם שמגיע עד הקניון שלו שנחשב יפה במיוחד) , ואח”כ טפסנו בדרך לא סלולה ותלולה עד החניון שממנו ממשיכים ברגל ליער הפסלים- el bosque tallado – שזה יער על פסגת הר שנשרף ואמנים פסלו מהגזעים השרופים פסולים יפים מאד, שהנוף רק מוסיף להם.
למחרת חצינו את הגבול והגענו ל- futaleufu. הזמנו מקום לעשות רפטינג למחרת בבוקר, שזה עיקר העניין במקום הזה. אנחנו הזמנו בחברת שנקראת bonchinche expoditions על סמך המלצות ב-trip advisor ולא התאכזבנו, אבל יש במקום הרבה חברות אחרות, וסביר שגם הן טובות. בערב בו הגענו הספקנו לעשות מסלול רגלי של כמה שעות לתצפית שנקראת el piedra aguila – תצפית העיט: צוק המתנשא מעל העיירה. המסלול כרוך בהליכה של כשעתיים בעליה תלולה, ושעתיים חזור לעיירה. אני ממליץ להתקדם עם הרכב עד הנקודה ממנה מתחיל הקטע התלול, אנחנו יצאנו מהעיירה עצמה וזה האריך את הדרך ללא צורך.
למחרת כאמור עשינו רפטינג, זו היתה אחת החוויות המסעירות של הטיול. מלכתחילה תכננו לעשות מסלול של חצי יום שכולל גם אשדים בדרגה חמש, אך בשל גובה המים ועוצמת הזרם, חברות הרפטינג אפשרו רק לעשות את הקטע שבין הגשרים. בדיעבד שמחתי על כך. עשיתי בעבר רפטינג בקנדה ובנהר הזמבזי, כולל גם אשדים בדרגה חמש, והם לא מתחילים להתקרב לעצמת הגלים והזרם שפגשנו כאן. אמנם היינו מוקפים בחגורה של מאבטחים ( היינו סה”כ 4 בסירה ומלבד המדריך, ליוו אותנו לא פחות מארבעה אנשי צוות נוספים, שלושה בקאייקים ואחד על סירת קטאמראן) ועדיין הרעיון להזרק למים הסוערים לא כל כך קסם לי… לשמחתי מיומנות המדריך ועבודה מאומצת טובה של כל הקבוצה שלנו אפשרה לנו לצלוח את הכל בשלום. לסיכום- מומלץ רק לבעלי נסיון קודם וכושר גופני טוב.
משם המשכנו בנסיעה של מספר שעות עד העיירה צא'ייטן. הדרך לאורך אגם ילצ'ו היתה ברובה בערפל ולא יכלנו להנות ממנה. לשמחתנו חזרנו על אותה דרך למחרת אחה”צ, ואז הכל היה בהיר ומדהים. צ'אייטן היתה העיירה היחידה שהתקשינו למצוא בה מקום לינה. מסתבר כי מתנקזים אליה חלק נכבד מהרכבים שיצאו באותו בוקר במעבורות מפורטו מונט ולכן יש ביקוש גבוה למקומות לינה. בסופו של דבר בעלת קבאנות לקחה אותנו לקבאנה מאחורי הבית של הבת שלה, וכך הסתדרנו.
למחרת בבוקר עשינו את המסלול העולה ללוע של הר הגעש צ'אייטן. הוא התפרץ אמנם ב- 2008, אבל עדיין יש עשן שיוצא מהלוע, ואפשר להתרשם מממדי הרס שההתפרצות גרמה בדמות חלקי יער שרופים לגמרי ולבה שהתקשתה. מדובר בסבוב של בין 4-5 שעות (חלקו בעליה תלולה), תלוי בקצב ההליכה שלכם, ולדעתי מומלץ מאד.
המשכנו משם צפונה עד ליער המכיל עצי alerces : עץ שמגיע לגיל 3000 שנה ולגובה עצום, סוג של סקויה מקומי. מסלול קליל של כשעה מאד נוח ומומלץ. סמוך לשם יש גם מסלול המוביל למפלי מים שאמורים להיות יפים מאד- cascadas escondidas , אני לא יכול לחוות דעה כי לא הספקנו.
משם חזרנו דרומה לאורך אגם ילצ'ו. הדרך מרשימה- הרים נישאים מעל אגם יפהפה. תצפתנו לקרחון ילצ'ו שנראה מהכביש. השעה היתה כבר 19:00 והחלטנו לא לעשות את המסלול אליו שלוקח כשעה לכל כיוון. בדיעבד אולי זו היתה טעות כי הבנו שזה קרחון לא פחות יפה מהקרחון התלוי המפורסם, והרבה יותר נגיש ( וזול).
באותו ערב ישנו סמוך לעיירה לה חונטה. למחרת בבוקר שוב היה סגרירי, סיירנו בלה חונטה ולא מצאנו שם הרבה מה לעשות. המשכנו משם לפיוהפי, ועצרנו במרחצאות החמים בהם היא נודעה. אותנו הם לא הרשימו, נראו קטנים וצפופים, וגם די יקרים ( כ- 100 ש”ח לאדם) וויתרנו. המשכנו לכיוון השמורה של הקרחון התלוי- ventisquero quelat . הבנו שבגלל הערפל הקרחון לגמרי מוסתר. החלטנו לחזור לכאן למחרת, ובינתיים להמשיך בנסיעה ליעד הבא: היער המכושף.
מצאנו אותו רק במקרה. מתברר כי עקב קריסת גשרים בשטפונות, הפארק נסגר למבקרים, כל השילוט הוסר והכניסה גם נחסמה בסוללת עפר. במקרה לגמרי פגשנו בחניון קבוצת מטיילים משלנו, והם נתנו לנו הדרכה על מסלול מאולתר עוקף דרך היער הסבוך, שאחרי רבע שעה של הליכה בגו'נגל תוך מעקב אחר פיסות איזולירבנד על הענפים, מחבר אותך לשרידי השביל המקורי . משם הצלחנו להתקדם כמעט עד הלגונה בסוף המסלול, תוך אלתור פתרונות מעבר היכן שהגשרים קרסו. עם זאת לא אחלוק כאן מידע ולא אמליץ כי זה חוסר אחריות, לא ראינו שם שום מטייל אחר, אין שם קליטה סוללרית, ואם יקרה לך משהוא- אף אחד לא ידע.
באותו ערב ישנו במקום שנקרא Puerto Cisnes שזו עיירה קטנטנה על שפת החוף של האוקינוס השקט. הדרך לשם יפה מאד, העיירה עצמה שוממה למדי ואין שם הרבה מה לעשות.
למחרת נסענו חזרה לפארק quelat ועשינו את המסלול בהליכה של כשעה וחצי (קושי בינוני +)עד מרפסת התצפית מול הקרחון. לשמחתנו ההמתנה השתלמה, ואכן הקרחון התגלה והוא מאד מרשים. עם זאת אני לא בטוח שחובה להגיע עד המרפסת, יש תצפית מעולה מהאגם ממנו יוצאות סירות שתמורת 4000 צ'יליאן לוקחים אותך עד תחתית הקרחון, ולכן אם אין לכם הרבה זמן, תוותרו על המרפסת ובמקום זה תעשו את השיט במקום.
משם המשכנו בנסיעה ארוכה עד Coyhaique שזה העיר המרכזית בקרטרה. הדרך מגוונות ויפיפיה. הקרטרה עצמה נמצאת בקטע הזה בשיפוץ, ולכן ה- maps me לקח אותנו לשם בדרך שמובילה לפורטו אייסן ( 50 X ואח”כ כביש 240 ) . העיר עצמה נראית יפה מרחוק, אבל תכלס לא מצאנו הרבה מה לעשות בה. יש שם דלק זול, סופרמרקטים גדולים להצטיידות, וזה המקום היחיד לאורך המסלול שמצאנו חנויות מזכרות של ממש ( ליד הכיכר המרכזית) ולכן אם אתם בעניין- זה המקום לקנות אותם.
משם המשכנו בנסיעה של שעתיים לvilla cerro castillo והקדשנו יום שלם לטיול לכיוון הלגונה שנמצאת מתחת לצוקים הנישאים שנראים אכן כמגדלים. מדובר בצוקי סלע עצומים שמתנשאים מעל קרחון ממנו יורדים מפלים ללגונה בצבע טורקיז. המסלול הוא מעגלי, סה”כ 14 ק”מ עם טיפוס מצטבר של 1200 מטר. החלק האחרון תלול למדי, ולמעלה יש רוחות עזות. זה גם המקום היקר ביותר בו ביקרנו, גובים 18000 פזו צ'יליאנים לאדם כדמי כניסה. עם זאת הנוף בדרך למעלה מדהים, ככל שעולים בגובה זה נראה כאילו שאתה במסוק משקיף כלפי מטה לעמקים עם נהרות שמסביבים פסגות מושלגות. בקיצור, אם אתם בכושר טוב – לא לוותר, אלא אם אין ראות, שאז אין טעם לעלות.
המשכנו משם לעיירה puerto ibanez שאמנם לא נמצאת על הקרטרה אלא על דרך צדדית, אבל סמוך אליה יש מפלי מים עצומים( salto rio ibanez) שניתן גם להגיע ממש קרוב לאשדים עצמם. מומלץ ביותר.
למחרת קמנו לעוד יום מעונן. התכנית המקורית היתה להגיע לעיירה rio tranquillo שעל גדות האגם general carrera ולעשות שיט למערות השיש. עקב מזג האוויר לא ניתן היה לעשות זאת, אז החלטנו להמשיך במסלול שנועד למחרת עד העיירה cochrane. כרגיל מבפטגוניה, אחה”צ הכל התבהר, ונהנינו מדרך נוף מדהימה, במיוחד בנסיעה לאורך נהר הבייקר הזורם בצבע כחול עז, נראה כמו זרם של צבע גואש. בנקודה מסוימת יש חניון וירידה למפגש נהרות הבייקר והנף. יש שם גם מפל מים עוצמתי, זה כרוך בהליכה של כעשרים דקות מהכביש ומומלץ ביותר. בהמשך יש גם תצפית למפגש נוסף של הבייקר עם נהר הקבוקו. כאן הירידה למפגש כרוכה בהליכה של כ- 2 ק”מ לכל כיוון , ואנחנו הסתפקנו בתצפית מהכביש.
מזג האוייר הטוב המשיך למחרת, ונהנינו מהנסיעה חזרה לריו טרנקווילו לאורך גדות האגם . השיט למערות השיש היה אחת החוויות המיוחדות בטיול, ואני ממליץ לא לוותר עליו. הסירות נכנסות לתוך מערות שהמים חתרו בסלע ואפשר מטווח אפס ממש לראות את הגוונים המיוחדים והתצורות של השיש. השייטים מיומנים מאד, ונוף ההרים המקיפים את האגם מוסיף הרבה לאווירה. יש לקחת בחשבון שהאגם יכול להיות די גלי ( כאן טבע למוות המייסד של חברת נורת' פייס דאגלס תומקינס) ואם אתם סובלים ממחלת ים, קחו פראמין מראש.
השיט לוקח כשעתיים ברוטו. אחה”צ נסענו בכביש 728X לכיוון קרחון אקספלורדס. מדובר בדרך די משובשת אבל מדהימה, נוסעים לעיתים ממש על שפת המים, צמוד לצוקים עד שמגיעים לנקודת יציאה לקרחון האקספלורדס. יש כאן מגוון פעילויות: הליכה על קרחון, אומגה בין עצים ועוד. אנו הסתפקנו בעליה תלולה אך קצרה למרפסת תצפית ממנה נגלה אליך כל שדה הקרח וההרים שמעליו. זה כרוך בתשלום של 5000 צ'יליאן לאדם, שזה לא מעט במונחים מקומיים, אבל אם כבר הגעתם לכאן, שווה לשלם כדי לראות את שדה הקרח. הכביש מכאן ממשיך עוד 40 ק”מ עד שמסתיים שנקודת יציאה לשיט ללגונת סאן רפאל. על סמך המלצה של חברים ששייטו בלגונה שבועיים קודם, החלטנו לוותר על התענוג היקר הזה ( כ- 150$ לאדם) ולכן חזרנו על עקבותינו, גם כך זו נסיעת שטח של למעלה מ- 100 ק”מ. באותו ערב ישנו בעיירה פורטו גוואדל על שפת האגם. למחרת קמנו ליום שמש נפלא, והקדשנו את חציו הראשון לנסיעה איטית לאורכו של האגם בדרך שמובילה לעיירת הגבול צ'ילה צ'יקו. הכביש מתפתל , עולה ויורד, ויש המון נקודות תצפית מרהיבות לאורכו. סמוך לצ'ילה צי'קו הכביש מתרחק מהאגם, ובנקודה מסוימת עובר גשר מעל נחל שחתר בסלע בקו כמעט ישר לחלוטין קניון עמוק מאד. אל תפספסו.
סיימנו חלק זה של הטיול בעיירה צ'ילה צ'יקו. העיירה עצמה די יפה, עם מצפור מעל האגם, אף כי לאכזבתנו מצאנו בה רק חנות מזכרות אחת, אבל יש בה כמה סופרמרקטים טובים.
חצינו כאן את הגבול חזרה לארגנטינה והמשכנו לחלק השני של הטיול בארגנטינה.
