מסלול 4 ימים 3 לילות בחבל אמלפי, יוני 2019

לילה ראשון בעיירה RAVELLO , מלון Hotel Graal

2 לילות נוספים בעיירה סורנטו, מלון Hotel Rivoli Sorrento

הקדמה

כמו כל דיווח בגלגל"צ – נתחיל בענייני הכבישים.

כל הניווט בטיול נעשה באמצעות WAZE. אין צורך במכשירים נוספים, האפליקציה לרוב מתפקדת בצורה טובה, בטח בכבישים מהירים, פחות בחבל אמלפי עצמו – אבל עם קצת הכרת המפה, חוש התמצאות בסיסי וקריאת שילוט – מסתדרים. סה"כ נהגנו כ- 700 ק"מ.

500 ק"מ מתוכם – הדרך מרומא לדרך אמלפי ובחזרה.

לפעמים האפליקציה מאבדת כיוון, לוקח לה כמה שניות להתאפס על עצמה וממשיכים.

בסה"כ השילוט נח מאוד, גם באוטוסטרדות וגם באמלפי.

הדרכים הראשיות מ/אל רומא – כולן כבישי אגרה. בערך 15 אירו עד לאמלפי לרכב פרייבט רגיל.

מומלץ מאוד לשכור רכב קטן במינימום הנדרש. חניה וצפיפות באמלפי – קשה לתאר. בכביש צר שבשכונה שלכם בארץ בקושי תעבור בו טויוטה ליסינג רגילה – חונים משני הכיוונים ועוד באמצע עובר אוטובוס תיירים במהירות 80 קמ"ש...

הכבישים באמלפי מורכבים משני סוגי נהגים: איטלקים מיומנים שנוסעים מהר תוך כדי צפירות ודיבור בסלולארי, אגב סיגריה ביד, ותיירים מפוחדים שאין להם מושג איך לנסוע במעלה הכביש התלול. ביחד, החיבור הזה לא בהכרח מבשר טובות. אז רכב מינימלי עוזר בצפיפות וגם בחניה.

מילה לגבי הדרכים בדרך אמלפי: מקצה לקצה, מאיורי עד סורנטו, זה בערך 60 ק"מ מזרח למערב.

כלומר, בנסיעה סבירה אמור לקחת בערך שעה. כולל עצירה לצילום ותצפית – שעה ורבע.

בפועל, זה בערך חצי יום. 6 שעות לכל הפחות. וזה מחוץ ליולי-אוגוסט.

הכביש מתפתל, מתעקל, משתבלל ועוד מילים כאלו, אבל ללא הפסקה. אין 200 מטר ללא עיקול או פניה, לרוב הפניות הן 180 מעלות. 95% מהנסיעה מתבצעת בהילוכים ראשון ושני. לעיתים נדירות הגענו לשלישי. מהירות ממוצעת 5-8 קמ"ש. עליות תלולות מטורפות ולאחריהן ירידות חדות, שאתה רק מקווה ומתפלל שלפניך אין מישהו. ההקבלה הטובה ביותר היא מג'דל שמס, בשלג הראשון של השנה. תלול, חד, נוף יפה.

גובה ההרים בסביבות אמלפי נע בטווח שבין 350 מטר ל- 1500 מטר, תלוי כמה מתרחקים מהחוף. בגדול, כל היופי והמראה הדרמטי של דרך אמלפי הם למעשה הרים שממש נשפכים לתוך החופים בגובה פני הים, כלומר הירידות הן ממש תלולות. העיירות בנויות בצפיפות מדהימה ובאדריכלות ייחודית באופן שלא ראינו לפני. בתים על צוקים, דירות שמובילות אליהן עשרות מדרגות, מעל או מתחת לכביש, יצירתיות ומיומנות בנייה – שחבל על הזמן. כמו הרומאים של פעם.

הטיול עצמו מורכב משוטטות בכפרים, בעיירות, בסמטאות, פשוט ללכת לאיבוד בין בתי הקפה והמסעדות, זה לא טיול אורבני בעיר סואנת, פה יש מקומות שבכלל אין בהם גישה לרכבים, רק טוסטוסים, הים מציץ מכל פינה, ההרים תמיד מעל, עוצרים את העננים, והמוני תיירים... אבל כמה שיש תיירים – לימונים, תפוזים ושסק – יש אפילו יותר. בעיקר לימונים. ממש הרבה. ממש ממש הרבה. בכל חור. והם ענקיים, נראים כמו אתרוג. עוד דבר נפוץ – קרמיקות. לא ברור למה, אבל הם מייצרים שם קרמיקות בכמות מטורפת.

לעניות דעתנו, זה לא טיול לילדים. אין להם מה לעשות בחבל אמלפי. זה טיול למבוגרים, טיול זוגי, רומנטי, בשקט וברוגע.

לגבי אוכל – ברוב המקומות, ארוחת ערב עם אוכל מקומי טוב, תגיע ל- 70 אירו לזוג ללא יין וטיפ. בשרים או פירות ים כמובן יגדילו עלות. מנה רגילה (פיצה, ריזוטו פטריות, פסטה, רביולי, פטוצי'ני) – 12-14 אירו. מרק מינסטרונה, סלט – 8 אירו. המבורגר, עוף, דגים למיניהם – 12-17 אירו. קינוח – 6-10 אירו. בירה מקומית רגילה 3-5 אירו, בירה יותר מיוחדת 5-8 אירו לבקבוק. בקבוק מים/פחית שתיה מוגזת 3 אירו. גלידה בגלידריה – בין 3-6 אירו לאדם, תלוי כמה כדורים, 2/3. כמובן במקומות יותר יוקרתיים המחיר יכול גם להכפיל עצמו, שווה לברר מראש.

ליטר בנזין, תלוי במיקום, בין 1.6 אירו לליטר ועד 2.1 אירו לליטר.

מילה נוספת לחובבי צילום – מדובר בגן עדן לצלמים, ולא משנה עם איזו מצלמה מצלמים. בגדול, עדיפות לעדשה רחבה, כי הנוף פנורמי, אין כמעט צורך במיקוד ארוך טווח. אבל – הנופים פשוט מרהיבים, כל קטע נסיעה חושף זווית נוספת או אלמנט אחר שמצדיק צילום.

לרוב, אפשר לנחות ברומא או בנאפולי, תלוי בעונה.

את הדרך עושים ממזרח למערב, או הפוך. תלוי באיזה שדה תעופה נוחתים.

אנחנו נחתנו ברומא, לכן התחלנו מהעיירה RAVELLO, במזרח, לכיוון SORRENTO, בסמוך לנאפולי, במערב.

רצינו להגיע גם לסרלנו אך הבנו שאין בה משהו מיוחד להציע.

יום חמישי

נחיתה ברומא בבוקר טיסת אל על, איסוף רכב, קצת אי סדר וברברת איטלקיים טיפוסיים. והכל בווליום גבוה, כמו ישראלים או יוונים.

פה זה ים תיכון אירופאי, זה לא הסדר הגרמני/בריטי/בלגי. יש לזה גם יתרונות, כי יש יותר גמישות, חיוך ורצון טוב. יציאה דרומה על האוטוסטרדה האיטלקית, לכיוון RAVELLO.

יכולנו להמשיך על האוטוסטרדה עד סרלנו, ואז לחתוך על דרך אמלפי מערבה, אבל רצינו לנצל את ההזדמנות ודווקא לנסוע דרך הכפרים בהרים. כך יצא שלמעשה התחברנו ל- RAVELLO מכיוון צפון, בשטח הררי מאוד, עם נסיעה יוצאת דופן, על כביש SP2a, דרך העיירה טרמונטי.

הנסיעה מרומא עד ראוולו – אורכה 330 ק"מ, שלקחו כמעט 4 שעות. כלומר, 130 קמ"ש על האוטוסטרדה, ומשהו כמו 25 קמ"ש בירידה לראוולו. הגענו למלון (נוף מדהים, אווירה נהדרת, מיקום פגז), ויצאנו לטייל בעיירה. את הרכב לקח בחור מטעם המלון, החנה אותו השד יודע איפה, תמורת 15 אירו ליממה, כולל שירות "לך תביא את האוטו" ללא הגבלה.

יש מנהרה קטנה להולכי רגל (ליד וילה רופלו, שעליה ויתרנו, יותר "היסטורית") ומגיעים לכיכר מרכזית ("דומו") שבה יש קתדרלה ובתי קפה. מיהרנו לאכול צהריים קלילים כי האיטלקים סוגרים חלק נכבד מהמסעדות בין 14 ל- 19. חשוב לשים לב !

המשכנו לוילה השניה, Villa Cimbrone, שהייתה אחוזה גדולה של אחד מעשירי העיירה, כיום מדובר במלון, עם גנים מטופחים מדהימים, נוף שמשאיר אותך פעור פה, אפשר בקלות לשרוף שם שעתיים, ולצלם ללא הרף. 7 אירו כניסה, יש שירותים מסודרים, ספסלים ופינות ישיבה. ממרכז העיירה ההליכה לוילה קצת קשה אך משתלמת, מלא מדרגות וטיפוסים בסמטאות.

בערב טיילנו עוד קצת בעיירה, היא ממש קטנה, פסטה, פיצה, ריזוטו, סיום ארוחה עם שוט קפוא של לימונצ'לו (כמתחייב, 30% אלכוהול) כמובן גלידה מדהימה טעימה ולישון.

התכנון המקורי היה להגיע יותר מוקדם לעיירה, ואז אולי לקפוץ למינורי ו-מאיורי. אך לחיים יש קצב משלהם והגענו מעט מאוחר מדי, אחרי לילה שבו כמעט לא ישנו...

רצינו גם להגיע לתצפית יפה ליד העיירה Pontone , בשם TORRE DELLO ZIRO, אך הבחור במלון אמר שאין תצפית יותר יפה מאשר Villa Cimbrone, אז עדיף להתמקד בדברים אחרים.

יום שישי

לאחר א. בוקר וקפוצ'ינו איטלקי משובח, יצאנו על דרך אמלפי לכיוון העיירה אמלפי, חצי שעת נסיעה עד לחניון.

בגדול, לאורך דרך הנוף אמלפי, יש הרבה עיירות, כפרי דייגים, המקום די מיושב ולעיתים אף בצפיפות, אך יש כמה נק' מרכזיות יותר, ממזרח למערב:

סלרנו, ראוולו, אמלפי, פוזיטנו, סורנטו. אז למה האוזר נקרא דרך אמלפי (Amalfi) ?

כמו כל דבר באיטליה – בגלל ההיסטוריה. לפני כ- 1,000 שנה, אמלפי הייתה רפובליקה ימית, אחת מארבע המעצמות הימיות הגדולות במגף האיטלקי (ביחד עם ונציה, גנואה ופיזה).

מרכז העיירה כיום קטן ללא חניה. ממש לפני העיירה, על הכביש, בעיירה פיצית בשם ATRANI יש חניון ובו 4 קומות, 3 אירו לשעה, חניון בשם LUNA ROSSA. תחנו את הרכב בחניון והיכנסו אל מנהרה חביבה להולכי רגל, אשר מוציאה אתכם מול קתדרלה קטנה באמלפי. תקיפו את הקתדרלה מימין, על גבי מדרגות, ותעקבו אחר השילוט ל- דואמו סנט אנדריאה, אשר במרכזה של העיירה היפה. 4 דקות הליכה בין סמטאות קטנות יובילו אתכם אליה. לפתע תגלו פיאצה רחבה הומת אדם נושקת למים. רחובותיה של אמלפי שזורים בחנויות קטנות לתיירים, שמוכרות הרבה לימונצ'לו, כלי קרמיקה ומזכרות.

מעל גרם מדרגות מרשים, ניצבת כנסיית סנט אנדריאה - הדומו (קתדרלה) של אמלפי. מדובר בכנסייה מרשימה, שנבנתה במיוחד בסגנון ערבי נורמאני מבחוץ ובסגנון הבארוק מבפנים, במאה ה-10 לספירה.

מעל העיירה, בטיפוס על גרם מדרגות ארוך מאוד, מאות מדרגות, גבוה מעל הדומו של אמלפי, שוכנת "חצר גם העדן" (Chiostro del Paradiso) שהיא מעין בית קברות קטן לכובשי העיר ואנשים שהשאירו כאן את חותמם. טיפסנו לכיוון, הנוף מהמם, ויתרנו באמצע.

לאחר שעתיים בעיירה אמלפי, כולל קפה קטן של בוקר מאוחר, חזרנו דרך המנהרה לרכב והמשכנו עוד 40 דקות למערה הכחולה. יש שתיים כאלו, על דרך אמלפי, ובאי קאפרי. מכיוון ששמענו דברים לא מזהירים על קאפרי, ומכיוון שיש לנו רק 4 ימים, החלטנו לוותר על ביקור באי ולהסתפק במערה זו – מערת האיזמרגד. הבעיה היחידה – החנייה... בערך 20 דקות של לך-תבוא ודין ודברים עם השומרים על הדרך כדי למצוא חניה צפופה לרכב קטן.

מערת האזמרגד – Grotta Smeralda, מערה גדולה וגבוהה, בחלקה עם זקיפים ונטיפים, אבל החלק המעניין הוא האור, שנכנס למערה דרך תעלה תת מימית בעומק 10 מטרים, וקרני השמש נשברות וצובעות חלק מן המים במערה בצבע כחול-טורקיז, (אזמרגד) ואפילו בתוך המערה קשה להאמין, שזה לא מלאכותי. העלות: 5 € לאדם.

אל המערה יורדים במעלית, נסיעה של חצי דקה, למטה יש מי שגובה את התשלום עבור הכניסה למערה. נכנסים למערה, עולים על סירת משוטים קטנה, יש מקום ל- 20 איש בערך, שטים בנחת במי המערה השקטים, מצלמים (די חשוך) וחוזרים. כל הסיפור לוקח חצי שעה, המקום באמת מיוחד, קצת מזכיר את ראש הנקרה, צבע המים משגע, אם יש זמן על הדרך – חוויה נחמדה מאוד.

המשכנו אולי לפסגת דרך אמלפי – פוזיטאנו (30 דקות נסיעה מערבה מהמערה).

פוזיטנו נמצאת ב "אמצע הדרך" של הכביש המפורסם, החלק היפה והמתוייר שלה הוא החלק אשר סמוך לחוף הים. הגישה לעיירה היא רק מלמעלה, יש פניה חדה שמאלה, מטה, לכיוון החוף, הכביש נהיה חד סטרי כלפי מטה, ולמעשה בסיום חוזרים למעלה לדרך אמלפי וממשיכים מערבה לכיוון סורנטו. אל תזדרזו לחנות במגרש החנייה הראשון. התפתלו בסמטאות ורדו כמעט עד לגובה המים, לכיוון היציאה מהעיירה ושם היכנסו לאחד ממגרשי החנייה, הנמצאים לפני השלט המפנה אל סלרנו. יש גם תחנת דלק קטנטנה ליד החניון. 6 אירו לשעה.

מומלץ לרדת ברגל בסמטאות עד הנמל. פוזיטאנו נחשבת עיירת העשירים, עם הרבה בוטיקים.

הסתובבו בסמטאות, בקרו בחנויות האופנה היוקרתית ורדו מטה עד לחוף הים, ולמעשה תגיעו לכנסיית – Chiesa di Santa Maria.

אנחנו טיילנו בפוזיטנו כשלוש שעות בערך, כולל א. צהריים, העיירה ציורית, כל סמטה בה שווה צילום, מלא חנויות, גלריות, אופנה וסטייל. עיירה מאוד יפה עם קטע.

לאחר מכן המשכנו אל עבר הנקודה האחרונה שלנו ליום זה – סורנטו. בעיירה זו נישן עוד 2 לילות בטרם נשוב לרומא. 40 דקות נסיעה.

לסורנטו הגענו בשש בערב בערך, עדיין אור יום חזק. התמקמנו במלון מגניב, רק 8 חדרים, די חדש, במיקום מעולה ליד הכיכר המרכזית אך ברחוב לא סואן, קרוב אך מרגיש רחוק.

את הרכב לקח בחור מטעם המלון, החנה אותו השד יודע איפה, הפעם תמורת 18 אירו ליממה, כולל שירות "לך תביא את האוטו" ללא הגבלה. אין ברירה...

סורנטו היא כבר גדולה במונחי המקום. אפילו יש בה כמה רמזורים. 16,000 איש, אבל מאות אלפי תיירים בחודשי הקיץ, אולי יותר... המון חנויות, מסעדות, סמטאות, בתי קפה, פאבים, גלידריות ועוד ועוד מכל התענוג הזה. יש 2 נמלים, ישן וחדש. אל החדש אפשר לרדת במעלית, הישן יותר מותאם לדייגים.

טיול חביב, א. ערב מעולה, ולישון.

יום שבת

סורנטו, כמו שאר חלקי חבל הארץ הזה – היא גם ממלכת הלימונצ'לו. האזור משופע בפרדסים של עצי הדר, ומדובר בחומר גלם לתעשייה האדירה של משקה הלימונצ'לו (וגם ריבה, גלידה, עוגה, ועוד כל מה שאפשר לייצר עם לימון).

העיר הזו רובצת למעשה על מצוק תלול ומחורץ. מדובר בשכבות אדירות של לבה על מצע של אבן גיר. זה יפה ופראי בדיוק כמו שזה נשמע.

החלטנו לנצל את היום הראשון לביקור בהר פאיטו -Monte Faito. טיול קצת לא שגרתי אל מקום יפהפה שקראנו עליו המלצות רבות. אם יש לכם זמן פנוי לטיול, או שהחלטתם להתרחק ליום של רוגע, זה המקום. תצפית מרהיבה תחכה לכם מפסגת הר פאיטו (גבוה יותר מהווזוב) אליו ניתן להגיע באמצעות רכבל המטפס לפסגתו. הנופים הינם עוצרי נשימה בהחלט חוויה ששווה לעשות "על הדרך", שעתיים שלוש. אפשר להעפיל לפסגה ברכב, ואפשר גם בתחבורה ציבורית + רכבל.

במרכז סורנטו יש תחנת רכבת (נראה כמו סוג של מטרו מזרח אירופאי משנות ה- 70). 2 אירו כרטיס, חולפים על פני 5-6 תחנות, עד לתחנת- Castellammare di stabia. לאחר 20 דקות, בתחנה זו יורדים, ניגשים לקופה, רוכשים כרטיס לרכבל (בערך 8 אירו), צועדים 30 מטר ונכנסים לקרון, עד לקצה הר Monte Faito. עלייה תלולה עם נוף מדהים, עד לגובה 1,100 מטר. בפסגה יש כפר קטן, מעט מגורים ובית מלון, הרבה אנטנות, קיוסק ושירותים. אוויר נקי וצח, ותצפיות מדהימות על העיירות הפרוסות בדרך שבין סורנטו לנאפולי. ויש הרבה כאלו, והן ממש יפות מלמעלה. פשוט מטיילים בין העצים, יש כל מיני מסלולים, שעה ככה ברגוע, אפשר גם יותר – וחוזרים חזרה.

לאחר שחזרנו לסורנטו, אחרי אספרסו וגלידה, נכנסנו לרכב ויצאנו ל- 3 שעות של "סובב סורנטו".

מסלול נסיעה יפה ופחות מפורסם על כביש 145 לכיוון מסה לוברנזו massa lubrense - - הכביש מתפתל ומקיף את חצי האי עם תצפיות נוף יפות גם על קאפרי דרך העיירה Termini בהמשך פנינו לעבר Nerano ומטה לכיוון החוף היפה ב Marina del Cantone-

עצרנו במרינה לארוחת צהרים במסעדה השוכנת על הים ומשקיפה על נוף נפלא בשם Lo Scoglio .

http://www.hotelloscoglio.com/

הנוף במסעדה מדהים, האוכל סביר, המחיר פחות סימפטי. אולי פשוט שווה להציץ ולא לשבת בה. חניון במרינה – 10 אירו, ללא מגבלת זמן. הטיול הזה של אחה"צ נועד כדי לראות מגורים של כפריים מקומיים במקומות לא מתויירים. אותנו אישית זה מעניין, לראות עוד מקומות מחוץ למסלול הרגיל. אנשים חיים את חייהם בשלווה אינסופית במקומות יפים בצורה יוצאת דופן.

לקראת אחה"צ חזרנו לסורנטו, טיילנו בסמטאות הציוריות, המוני תיירים, לימונים, קרמיקות, קשה להגיד מה יש יותר... לפי המלצות שקיבלנו מראש הזמנו מקום לא. ערב במסעדת זי-אנטוניו, ממש ליד הכיכר המרכזית. במילה אחת – מעולה. בפירוט – הארוחה הכי טובה בטיול. לא יקר, מסעדה יפה, אוכל מצוין, קינוחים נדירים. יש גם תפריט עסקי ב- 18 אירו עד השעה 20:00, ממש טוב. רוב חומרי הגלם מסופקים ע"י ספקים מקומיים – והם מתגאים בכך.

https://www.ristorantezintonio.it/

יום ראשון

ביום א' יצאנו מהעיר צפונה לכיוון רומא, כאשר בדרך יש 2 עצירות מתוכננות: הר הגעש וזוב וקניון (חייבים לרצות את כולם). הכל מתוכנן לפי עצירות במעלה הדרך צפונה לרומא. ויתרנו על פומפיי כיוון שהבנו שאין בה הרבה מה לראות, רוב הדברים המיוחדים נלקחו למוזיאונים בנאפולי שאליה לא תכננו להיכנס כלל.

מתוך קריאה מרובה, אנשים חוו חוויות מאוד שליליות בביקור על הוזוב. היחס של המקומיים, חוסר סדר, הבלאגן, תחושת סחטנות וקצת מאפיוזו איטלקי – גרמו לנו לבוא עם חשש מה.

בסיכומו של יום – לא הצלחנו להבין בכלל במה מדובר. אולי חלו שינויים לאחרונה, אבל עבורנו הביקור על הוזוב היה מוצלח מאוד, מסודר ומנוהל למופת.

נוסעים עם הרכב, בווייז מזינים פארק לאומי הר וזוב, הכניסה מעיירה בשם הרקוליאנו. מתחילים לטפס, עולים די גבוה, כביש מפותל, עד שמגיעים לעמדה מאולתרת של חניון. משלמים 6 אירו לחניון (למעשה מחנים לאורך כביש ארוך באמצע שום מקום) החניון נמצא כ- 2 ק"מ מהקופה בכניסה להר. מהחניון אפשר ללכת ברגל (טיפוס לא קל בכלל) או לשלם 2 אירו לשאטל, מעין מוניות שירות עם 10 נוסעים. השאטל מתמלא בין רגע ועולים למעלה, 4-5 דקות נסיעה עד לקופה. שאלנו לגבי חזור –התשלום כולל גם חזור בשאטל, אין מגבלת זמן, יש לשמור את הכרטיס ולהציגו בחזור.

ליד הקופה – אין איפה להחנות, רק אוטובוסים ואופנועים.

בקופה רוכשים כרטיס כניסה לאתר, 10 אירו. יש כמה חנויות מזכרות, שירותים בשפע, 2-3 קיוסקים, די קריר על ההר, אז כדאי להצטייד במשהו חמים, מים ונעלי הליכה נוחות – חובה. או סנדלים. גם כובע לא יזיק.

הטיפוס אורך 30 דקות בערך למי שלא בכושר טוב אך לא סובל מבעיות כלשהן. אי אפשר להגיד שזה קל, הטיפוס תלול, לא קצר, בדרך כורכר שאינה ממש מוסדרת. אך זו חוויה נהדרת שקצת מעלה דופק, והנוף בדרך מאלף. בתום הטיפוס המכתש נגלה מכיוון מסוים, ולאורך המכתש יש מעין מסלול אשר מקיף בערך שני שליש ממנו עם עמדות תצפית רבות. יש חלק שסגור למטיילים.

כל נאפולי והמפרץ שלה נגלים לעין, ויש רוחות קרירות ועננים. ההר מעלה מעט עשן, כאילו כמה מנגלים חבויים בתוך המצוקים. היקף המכתש וגם עומקו – מאד מרשימים. זה מראה אדיר ונדיר בעוצמתו. אנו המשכנו לאורך כל המסלול עד למקסימום האפשרי, בערך 30 דקות על הפסגה.

אחר כך ירידה תוך 10 דקות, שאטל לרכב ותוך עוד 20 דקות כבר היינו בדרך לקניון. חוויה נהדרת, מסודרת וברורה.

https://www.parconazionaledelvesuvio.it/en/

קניון וולקנו בואנו נמצא 30 דקות מההר, והוא בנוי בצורת הר וזוב. קניון מעגלי, 2 קומות, עם לע פתוח במרכז. נח מאוד להסתדר בו, קצת פחות נח להגיע אליו, בסוף מסתדרים.

קניון למקומיים בלבד, אפס תיירים. שילוב של רשתות בינלאומיות ומקומיות. מחירים סבירים למקומיים, לא יקר כמו מותגי יוקרה לתיירים ולא דברים פשוטים – שילוב. הרבה מקומות לאכול.

https://www.vulcanobuono.it/

לאחר הקניון המשכנו שעתיים נסיעה לרומא, היישר להחזרת הרכבים בדה וינצ'י (שידוע גם כשדה תעופה פיומיצ'יאנו).

קצת רקע על הר וזוב מתוך חומר שאספתי:

הר געש וזוב volcano vesuvio דרומית לנאפולי הוא אחד מהרי הגעש הגדולים, הפעילים והמסוכנים ביותר בעולם ויעד אטרקטיבי למטיילים באיזור זה של איטליה, בשנת 79 לספירה חלה ההתפרצות הגדולה ביותר שלו וקברה תחת עפר ולבה את הערים הרקולאנו ופומפאי, מאז התפרץ הר געש וזוב עוד מספר פעמים, וגם בפעמים אלה גבה קורבנות רבים, עיקר הסכנה בהר הגעש וזוב היא המספר הגדול מאד של תושבים החיים בצילו וביניהם גם כל תושבי העיר השלישית בגודלה באיטליה, נאפולי.

מתוך חמש ההתפרצויות הגדולות ביותר באירופה בעשרת אלפים השנים האחרונות, שלוש היו של וזוב, בסביבות השנים 5960 ו-3580 לפני הספירה וההתפרצות המפורסמת של שנת 79 לספירה שהחריבה את פומפיי. מאז התפרץ ההר עוד כ-34 פעמים, בשנת 203 תועדה התפרצות על ידי ההיסטוריון קאסיוס דיו, בשנת 472 התרחשה התפרצות עזה שגרמה לאפר שנפלט מההר להגיע עד איסטנבול ועוד חמש התפרצויות תועדו עד לשנת 1036. בסוף המאה ה-13 נכנס ההר לתקופה רדומה, אולם מחזור פעילות חדש החל בשנת 1631 בהתפרצות ענק שגבתה את חייהם של יותר מ 3,500 איש. התפרצויות קרובות יותר התקיימו, אחת קטלנית במיוחד בשנת 1906 בה נהרגו 100 בני אדם, והאחרונה בשנת 1944 בזמן מלחמת העולם השנייה במהלכה נהרסו שלושה כפרים שלמים מדרום וממערב להר וזוב באיזור שעד כה נודע כי התפרץ לכיוון זה רק פעם אחת.