יום 1: מונטריאול
מתחילים את הטיול בסירקיוז, ניו יורק ב-13 לאוגוסט 2011 ומתכננים לחזור לפני סוף אוגסט. אנחנו שני גברים, בני דודים, גם חברים, נשואים לבנות זוג שונות עם משפחות. גדלנו יחד ואנחנו מחלקים אהבה משותפת לטיולים. יום ראשון בבוקר, מתארגנים ויוצאים על כביש מס 81 לכיוון צפון. לאחר כשעתיים ורבע מגיעים לגבול קנדה. כאן אפשר לעצור באלכסנדריה ביי ולבקר בטאוסנד איילנדס. לאחר חציית הגבול ממשיכים על כביש 401 לכיוון צפון מזרח. שעתיים נסיעה ומגיעים למונטריאול. כבר כאן מרגישים את ההבדל בין שתי המדינות הענקיות והוא מתבטא בשני מישורים שונים: (1) כבישים. מצב הכבישים בקנדה ירוד ביותר בהתחשב בעובדה שזאת אחת הכלכלות המפותחות והמתקדמות בעולם. גם בנסיעה על הכבישים המהירים מרגישים את הסדקים באספלט ומדי פעם אף מהמורות. במקומות רבים יש עבודות תחזוקה שגורמות לשיבושים ועיכובים בתנועה. אגב, בקנדה, להבדיל מארה"ב נהוגה השיטה העשרונית כך שמרחקים ומהירויות נקובים בקילמטרים ולא במיילים. (2) שפה: מזרח קנדה הינו אזור דובר צרפתית והשפה האנגלית אינה שגורה בפי התושבים. שלטי רחוב ודרכים, תפריטים במסעדות וסיורים מודרכים -; הכל בצרפתית. הכרות בסיסית עם השפה יכולה בהחלט לעזור
לקראת ערב הגענן למונטריאול והתמקמנו בהילטון במרכז העיר. ביקשנו וקיבלנו קומה גבוהה כך שיש לנו תצפית יפה על העיר והנמל. לאחר התמקמות מהירה יצאנו לסיור רגלי בעיר. סיירנו בנמל, במדרחוב, כנסיית נוטר דאם, הרובע הסיני ובערב בילוי ליילי באחד המועדונים בעיר.
יום 2: מונטריאול
היום השני במונטריאול היה יום מעט מבוזבז שכן אפשר למצות את העיר ביום אחד. את הבוקר העברנו בספא שבמלון ובצהריים יצאנו לטיפוס על מונט רויאל ממנו יש תצפית מדהימה על העיר ומכאן גם לומדים איך קיבלה העיר את שמה. על הסיור בכפר האולימפי ויתרנו.
יום 3: קוויבק
בבוקר עזבנו את המלון במונטריאול ונסענו למשרדי קרוז-קנדה בלוואל (Laval) מרחק של כשעה נסיעה ממרכז מונטריאול (Cruise Canada, http://cruisecanada.com). כאן המתין לנו הקראוון שהזמנו כחודשיים לפני היציאה לטיול. חתמנו על המסמכים ועשינו היכרות עם הרכב שישמש אותנו ככלי תחבורה ובית בעשרת הימים הבאים. כאן ראוי לציין שזאת הפעם הראשונה שאנחנו מטיילים בקראוון. בדקנו מספר חברות בקנדה וברובן המחירים די זהים. בחרנו בקרוז קנדה משום שהם התחייבו לגבי סוג הרכב והדגם ובעיקר מכיוון שאיפשרו לבטל את העסקה בקנס מזערי עד ארבעה ימים לפני מועד ההגעה בעוד שחברות אחרות דרשו פיצוי בגובה 100 אחוז על ביטול של חודשיים לפני המועד !
ההתארגנות בקראוון היתה מהירה. ראינו סרטו ווידאו שמסביר איך לתפעל את החשמל, מים, ביוב וגז ברכב, קיבלנו תדרוך פרונטאלי במקום העמסנו את הציוד ויצאנו על כביש 40 לאורך הגדה הצפונית של נהר הסיינט לורן לכיוון קוויבק סיטי. אחרי כ-270 קילומטר וכשלוש שעות נסיעה כולל עצירה להצטיידות הגענו לקמפינג הראשון בטיול. החניון שייך לרשת KOA שפרושה ברחבי ארה"ב וקנדה ומצטיינת בחניונים גדולים ומאובזרים. המחיר כפי שהסתבר בהמשך לא זול. שילמנו כ-50 $ ללילה, יקר יותר מכל חניון אחר בהמשך. חיברנו את החשמל, המים והביוב והיינו מאורגנים ללילה הראשון שלנו. הקראוון אמנם מצוייד בשירותים ומקלחת אבל העדפנו ללכת כמה עשרות מטרים ולהשתמש במקלחות והשירותים הציבוריים שבקמפינג. מזג האוויר בתקופה זאת של השנה (סוף אוגוסט) היה נעים גם בשעות הערב ( וכך גם נשאר לאורך כל ימי הטיול). הכנו ארוחת ערב מהמצרכים שקנינו, עשינו היכרות עם השכנים בקמפינג והלכנו לישון.
יום 4: קוויבק
בתשע בבוקר אחרי התארגנות וארוחת בוקר תחת כיפת השמיים (איזה תענוג) התייצבנו בכניסה לקמפינג והמתנו לסיור המאורגן שיאסוף אותנו ( http://www.toursvieuxquebec.com). את הכרטיסים בסך 67$ לאדם לכל היום קנינו במשרדי הקמפינג בערב הקודם. חשבנו שאין טעם לנסוע עם הקראוון לתוך העיר מה גם שבערב התכוונו לחזור לאותו החניון. ההחלטה היתה נכונה. אמנם הסיור לא זול אבל השתלם. למדנו המון, קיבלנו הסברים מעבר למה שמסופר בספרי הדרכה לתיירים וכל רגע היה מתוזמן ומנוצל. קוויבק סיטי פרושה על שתי גדותיו של נהר הסיינט לורן במקום הצר ביותר של הנהר ומכאן שמה. (פירוש השם הוא: "מקום שהנהר נעשה צר"). הסיור המאורגן כלל ביקור בעיר העתיקה, אזור המצודה והארמון, האי אורליאן, מפלי מונטמארסי והכנסיה הגדולה. הסיור מסתיים בשש בערב וההסעה החזירה אותנו לקמפינג למרות שהיינו שמחים להשאר בעיר ולבלות את שעות הערב ברחובות הקטנים ובבתי הקפה ההומים.
יום 5: סאגוני - לאנס סאינט ג'יאן ((L'Anse St. Jean
יצאנו מקוויבק על כביש 175 לכיוון צפון. הלילה האחרון בקמפינג היה קר ותיכננו לעצור במרכז קניות ביציאה מהעיר כדי לקנות שמיכה אבל פיפסנו את היציאה מהכביש המהיר. מכאן והלאה במשך כשלוש שעות נסענו בדרך יפה (אם כי כצפוי מעט משובשת) עד לצ'יקוטומי ((Chicoutumi, העיר הגדולה באזור 'סאגוני'. בכניסה לעיר נכנסנו ללשכת התיירות ואספנו מידע על האטרקציות המענינות באזור: שייט קיאקים, טיולים ברגל, באופניים, גן החיות בסיינט פלישיאן (http://www.zoosauvage.org), קרוז לאורך הפיורד, ראפטינג, שייט לויתנים ועוד. נהר הסאגוני זורם בתוך פיורד שנוצר בזמן המסת הקרחונים בסוף עידן הקרח. אז, האזור היה מכוסה בשכבת קרח בגובה של כ-3 ק"מ. היום, זה אזור מדהים ביופיו ואפשר לבלות כאן חופשה ארוכה ללא רגע דל. עצרנו את הקראוון באחד ממפרצי החניה לאורך הפיורד, והכנו ארוחת גורמה מהמצרכים שרכשנו. זה אחד היתרונות בטיול עם קראוון: הבית צמוד אליך ואפשר לפתוח את המטבח ולהכין אוכל בכל רגע ובכל מקום. הזמנו מקום לשייט קיאקים ב'פיורד-אן-קייאק' (http://www.fjord-en-kayak.ca) וכעבור כשעה ( נסיעה על כביש 170 לכיוון דרום) הגענו ללאנס-סאינט-ג'יאן ((L'Anse-St-Jean ,עיירה ציורית על שפת הפיורד בה ממוקם מועדון השייט, אחרי תדרוך קצר יצאנו בעקבות לוק עם חבורה של עשרה צעירים לשייט קיאקים על מימי הפיורד. בחורף, האזור קפוא והנהר הופך למשטח קרח ענק. בקיץ, מזג האויר נעים, והשקיעה מדהימה. בשמונה בערב ירדה חשיכה והחל לרדת גשם וזה היה הזמן לחזור לחוף. במרחק דקה ממועדון השייט יש קמפינג, למזלנו היה בו מקום עבורנו. בעלת הקמפינג לא הבינה מילה באנגלית ולפיכך נעזרנו בשירותי תרגום של מייקל, בחור שפגשנו בקמפינג ושולט בצרפתית ובאנגלית. מייקל הגיע לקמפינג עם אשתו וזוג חברים נוסף. ארבעתם קנדים שגרים באזור קוויבק ובכל שנה יוצאים לחופשת קמפינג בקנדה ולפיכך מכיר את האזור היטב. כשיצאנו לטיול היתה לנו תוכנית לנסוע לניו בראונסוויק ונובה סקושיה אבל אחרי ערב מסביב למדורה עם מייקל וחבורתו החלטנו לשמוע בעצתו ולשנות כיוון. היעד: חצי האי גאספי.
יום 6: סאגוני - סיינט רוס (Ste. Rose Du-Nord)
הבוקר היה קצת אפור אבל ידענו שבהמשך יתבהר ויהיה חם, כשהגענו בלילה, היה חשוך והיינו עסוקים בארוחה, מדורה ושיחה עם מייקל וחבורתו. רק בבוקר הבחנו שהקמפינג ממוקם על שפת הנהר והפיורד משמש לו תפאורת רקע מדהימה. כמה יופי במקום אחד?!. ארגנו את הקראוון ויצאנו שוב צפונה על כביש 170 בכיוון ההפוך לכיוון שהגענו אתמול. אחרי נסיעה קצרה חנינו בפארק הפיורד (Fjord-du-Saguenay National Park), במרכז המבקרים בכניסה יש חומר הדרכה אבל היעד שלנו היה טיפוס לקייפ טריניטי (Cape Trinite) ולפסל הענק של מריה מגדלנה. זה המקום לציין שקנדה מדינה מאוד שמרנית ועד לפני שנים לא רבות הדת (הנוצרית) היתה מאוד דומיננטית במיוחד באזור מזרח קנדה. זה בא לידי ביטוי בהמון כנסיות ובעיקר בשמות הערים שנקראות על שם קדושים (St…. ) וקדושות (Ste…). הטיפוס נמשך כשעה וחצי עם עצירות לתצפית על הנוף, הסברים על תופעות גאות ושפל והתרעננות במימי הנחל הקרירים. הטיפוס מעייף אבל משתלם: הנוף עוצר נשימה. ירדנו באותו שביל בחזרה לחניון ומשם עלינו שוב על כביש 170 צפונה לכיוון צ'יקוטומי. העיר מהווה מרכז מסחרי ותיירותי באזור מרוחק זה אם כי היא קטנה בהרבה מהערים הגדולות כמו מונטריאול, קוויבק וטורונטו. סמוך למרכז העיר, בנקודה הצרה ביותר של נהר הסאגוני נמצא הגשר היחיד המאפשר חציה של הנהר לגדה השניה. חוצים את הגשר ועולים על כביש 172, הפעם לכיוון דרום. במרחק שעתיים נסיעה נמצאת העיר טאדוסאק אבל החלטנו להתעכב לילה נוסף באזור זה ולשאיר את טאדוסאק והלוויתנים ליום המחרת. את הלילה העברנו בסיינט-רוס-דה-נורד (Sainte-Rose-Du-Nord) הקמפינג היחיד באזור היה הזול ביותר שמצאנו במהלך הטיול, 22 דולר ללילה, אבל גם הכי פחות מאובזר: המקלחות היו מרוחקות ומינימליסטיות, ובחשיכה היה צורך בפנס כדי למצוא את הדרך חזרה. העיירה הקטנה שוכנת על שפת הפיורד ומושכת תיירים בעיקר בזכות מעגן הספינות הסמוך. לאחרונה נבנתה כאן כנסיה חדשה (איך לא) ובאותו ערב התקיימה כאן הופעה של זמרת מקומית. וואוו, איזה קול! ובשילוב עם האקוסטיקה בתוך הכנסיה, המופע היה מצמרר ומרגש. בהחלט היה לנו מזל שהגענו למקום בעיתוי מושלם.
יום 7: סאגוני - טאדוסאק (Tadeussac)
היום הולכים לראות לוויתנים! מסיינט-רוס עלינו שוב על כביש 172 דרומה לכיוון טאדוסאק. הכביש אומנם מרוחק מהפיורד אבל מתפתל ומשתלב כמו צמה קלועה עם אחד מהנחלים הנשפכים לסאגוני כל שלאורך הדרך רואים את הנחל וחוצים אותו אין ספור פעמים. לפני הצהריים הגענו את היעד. העיירה שוכנת בדיוק בנקודת החיבור של הנהרות סאגוני וסיינט לורן. קו מעבורת מאפשר חציה של הסאגוני לגדה המערבית ומכאן אפשר לעלות על כביש 138 לאורך הסיינט לורן בחזרה לקוויבק. נכנסנו למרכז המבקרים וביררנו לגבי שייט לויתנים, קמפינג, ושאר אטרקציות באזור. גם כאן אפשר לצאת לטיול קייקים, קרוז לאורך הפיורד, פארק שעשועים לילדים ושאר פעילויות. משרדי התיירות בקנדה ערוכים לתיירים ומספקים חוברות הדרכה, מפות, ופליירים בשלל שפות. להבדיל מהמקומיים, המדריכים במרכזי המידע דוברים אנגלית רהוטה. במרחק דקה הליכה (טוב, אפשר לחצות את כל העיירה ב-10 דקות הליכה...) מצאנו את משרדי קורז-דופור (http://www.dufour.ca/en). החברה מציעה סיורי לויתנים מכל הסוגים. בחרנו כמובן בזודיאק. סירה קטנה, (24 איש), מהירה ומגיעה הכי קרוב שאפשר ללויתנים. הסיור יוצא 3 פעמים ביום. שילמנו עבור הסיור שיוצא ב-4 אחה"צ ( 72 דולר לאדם) ועד אז יצאנו לטיול רגלי לכיוון המרינה. גם מכאן, עם קצת מזל אפשר לראות לויתנים. בעונה הזאת הם מגיעים מהאוקיאנוס ושוחים במורד הסיינט לורן עד לנקודת המפגש עם הסאגוני. האזור עשיר במזון, הלויתנים חוגגים בסעודה דשנה והתיירים נהנים מחוויה יוצאת דופן. הצלחנו לתפוס כמה תמונות של סנפיר ולהשתזף בשמש הקרירה. ב-4 אחה"צ התייצבנו במעגן, קיבלנו חליפה אדומה להגנה ממים ורוח, חבשנו כובע צמר (הבאנו מהבית) ועלינו על הזודיאק. במשך שעתיים הסירות שטות במימי הנהר בחיפוש אחרי לויתנים. כשמזהים אותם ההתרגשות גדולה ומתחיל הנסיון לתפוס אותם בעדשה בזמן קפיצה מחוץ למים אן אפילו חשיפה של הזנב. אפשר לראות אותם ממרחק של מטרים ספורים. לפני היציאה לים משיט הסירה מקריא את הוראות הבטיחות אבל מסתבר שזה רק לפרוטוקול. בפועל, אין הקפדה על כללי בטיחות בסירה. עומדים על המושב, ביד אחת המצלמה, ביד השניה אוחזים באחת ממוטות התמיכה. הרוח חזקה, המים קרים הסירה מתנדנדת על הגלים ואנחנו מרוכסים בלויתנים. היה מזל ואף אחד לא נפל למים. הצלחנו לתפוס כמה תמונות יפות ובעיקר סרטי וידאו. אין ספק שזאת חוויה מרגשת הרבה יותר מביקור בספארי או גן חיות. לפני השקיעה (השמש שוקעת מאוחר) חזרנו לחוף, עשינו השלמת מצרכים מהמכולת היחידה בעיירה (המחירים בהתאם) והתמקמנו בקמפינג הסמוך.
יום 8: גאספי - סיינט אן דה-מונטס (Ste Anne Des Monts)
בלילה ירד גשם והבוקר היה אפור וסגריר. לא נורא שכן ממילא נעביר את רוב היום בנסיעה וביקור באתרים סגורים. השכמנו מוקדם מהרגיל ויצאנו מזרחה לכיוון לס-אסקומינס (Les Escoumins). מכאן יוצאת המעבורת שחוצה את הנהר דרומה. 40 ק"מ רוחב הנהר באזור הזה. שעה וחצי הפלגה. מעל הסיפון הצלחנו לזהות בלוגות, סוג של לויתן לבן קטן שכמעט נכחד עקב צייד ברוטאלי. ב-9 בבוקר כבר היינו בטרויס פיסטולס (Trois-Pistoles) על הגדה הדרומית של הנהר. עולים על כביש 132 מזרחה. מכאן ועד סוף הטיול נבלה בחצי האי גאספי כפי שמייקל המליץ. אחרי פחות משעה מגיעים לפארק-דה-ביק (Parc National De Bic). מזג האויר סגרירי ומדי פעם מטפטף אבל אנחנו יוצאים לטיול רגלי בפארק. על החוף אפשר לראות מושבה של כלבי ים. חוזרים לרכב, ממשיכים לרימוסקי (Rimouski) ונכנסים לביקור ב'אוננדגה', צוללת ענקית שעד לפני עשור היתה בשירות כוחות נאט"ו והגנה על חופי מזרח קנדה. הביקור בצוללת מרתק ואינו מיועד למי שסובל מקלסטרופוביה. בסמוך לצוללת יש מוזיאון-מגדלור אבל אנחנו מוותרים וממשיכים על כביש 132 עוברים את גראנד-מטיס עד סיינט אן דה-מונטס (Ste Anne Des Monts) ומתמקמים בקמפינג ללינה. ה-132 מקיף את חצי האי וילווה אותנו לאורך כ-1000 ק"מ במהלך הימים הבאים. הקמפינג משתרע על רצועת חוף ברוחב 20 מטר שבין הכביש לנהר. באזור הזה הנהר (סיינט לורן) כל כך רחב שגם ביום בהיר לא ניתן לראות את הגדה השניה והתחושה היא שאנחנו חונים על חוף האוקיאנוס. עושים מקלחת חמה, מכינים ארוחת גורמה ומנצלים את תקשורת הווי-פיי בקמפינג לגלוש לאי-מייל, פייסבוק, ואתרי חדשות ומוזיקה מהארץ. יש לציין שבכל הקמפינגים באזור מותקנת רשת ווי-פיי והגלישה בחינם כך שבכל ערב במהלך הטיול יכולנו להתחבר ולהתעדכן. אצלי באייפון מותקנת גם אפליקציית סקייפ ואני מתקשר לשיחת וידאו עם אישתי ועושה לה 'סיור ויזואלי מודרך' במקום. איזה טכנולוגיה מדהימה. מצד שני התקשורת הסלולארית לא עובדת. האזור העצום מאוכלס בדלילות וכנראה שאין הצדקה לפרישה של אנטנות סלולאריות בכל פינה. במהלך שלושת הימים הבאים אנחנו לא מצליחים להוציא ולקבל שיחות בנייד.
יום 9: גאספי - גאספי (Gaspe)
הבוקר עדיין אפור אבל לפי התחזית אמור להתבהר בהמשך. נסיעה קצרה ועוצרים לביקור באקספלוראמר (www.exploramer.qc.ca) מוזיאון על החיים בים באזור זה. ההדרכה רק בצרפתית והמדריך לא יודע מילה באנגלית אז לא הבנו כלום אבל לפחות החזקנו סרטנים ומלפפון ים וקראנו את ההסברים והמצגות באנגלית. ממשיכים מזרחה. עוצרים לביקור בזק במגדלור העץ האדום (Musee Des phares) ומשם למונט סיינט פיירי (Mont Saint Pierre). העיירה שוכנת על מפרץ קסום מוקפת הרים משני צידי המפרץ. על הרכס המזרחי יש אתר גלשני רוח, המפורסם ביותר בקנדה. שבוע קודם היתה כאן תחרות גלישה עם משתתפים מכל העולם. עכשיו הכניסה לאתר ריקה והשער פתוח. השלט מציין שאפשר לעלות את השביל למעלה עם רכבי 4 על 4 בלבד. מחנים את הקראוון בצד הכביש, נועלים נעלי הליכה טובות, מים, פירות ויוצאים לדרך. -32 ק"מ של טיפוס לגובה של כ-400 מטר אבל איזה טיפוס רצחני.ממש טירונות. באמצע הדרך אנחנו מתפצלים. חבר שלי ממשיך על השביל הראשי שמיועד לרכבי שטח ואני חותך לשביל צר דרך היער ומקווה לפגוש אותו שוב בפסגה. אחרי כשלושת רבעי שעה אנחנו נפגשים במרומי ההר (http://tourisme-mont-saint-pierre.com) באחד המקומות היפים בעולם. גם הדרך למטה קשה ויש לאמץ את שרירי הרגליים. מזל ששנינו בכושר לא רע. בחניה למטה הרכב, כמה לא מפתיע, ממתין במקום. אין חשש מפורצים, גנבי רכב או גנבי מתכות. ממשיכים לאורך החוף על כביש 132, שלא נפרד מהנהר. בדרך עוברים עיירות יפות. בכל אחת, לא יותר מכמה מאות תושבים פזורים בבתים יפים לאורך הציר הראשי. אנחנו תוהים מה עושים התושבים כאן בתקופת החורף כשהאזור קפוא ומושלג ואין תיירים. מתחיל להחשיך וערפל מכסה קטעים מהכביש. לקראת ערב מגיעים לגאספי (Gaspe), העיר הגדולה בחצי האי (כ-15000 תושבים) ומאחדת כ-17 כפרים הפזורים לאורך רצועת חוף של כ-150 ק"מ. מייגן, בחורה צעירה וחמודה מקבלת אותנו בקמפינג (Camping Fort Ramsay). למזלנו היא דוברת אנגלית רהוטה ומספקת את כל המידע הדרוש לגבי האטרקציות המענינות באזור ובעיקר פארק פורילון. תמורת 36 דולר אנחנו מקבלים חניון, חיבור למים, חשמל וביוב וכמובן אינטרנט אלחוטי. השימוש במקלחות אגב, כמו בכל החניונים כרוך בתשלום של בין חצי דולר לדולר וחצי. מכניסים מטבעות ומקבלים מים חמים למשך 4-6 דקות. כדאי להיות מצויידים במטבעות נוספים למקרה שנתקעים עם סבון בעניים.
יום 10: גאספי - בונאוונט'ור (Bonaventure)
מתעוררים בבוקר אחרי לילה שקט בקראוון. לא ממהרים במיוחד. מה יש למהר? אנחנו בחופש. מקלחת, שירותים, תגלחת וארוחת בוקר של גרנולה ויוגורט או לחם סלט וביצים. מארגנים את הקראוון ויוצאים לכיוון פארק פורילון.(Forillon National Park of Canada) מסתבר שעברנו אותו אתמול בערב ועכשיו חוזרים בכיוון ההפוך. הפארק משתרע על שטח גדול ובתוכו יש חניונים לקמפינג ממש על שפת האוקיאנוס. חבל שלא ידענו. מגיעים עד קצה הדרך הסלולה, מחנים את הרכב ויוצאים לטיול רגלי לאורך מסלול של כ-8 ק"מ. צמחיה עשירה, מפרצים יפים ונקודות תצפית. כאן מתחבר נהר הסיינט לורן לאוקיאנוס. המים זורמים מכיוון האוקיאנוס פנימה לתוך היבשת והנהר נשפך במרחק של כ 2500 ק"מ לאגמים הגדולים על גבול ארצות הברית וקנדה. על השביל בחזרה לרכב מישהו פונה אלינו בעברית. ישראלים? כאן? זאת הפעם הראשונה מאז יצאנו לטיול שאנחנו שומעים עברית. רוב התיירים באזור הם קנדים וישראלים כמעט ולא מגיעים לכאן. זה גם רחוק וגם יקר ואי אפשר לעשות קניות בזול. חוזרים לרכב ויוצאים מהפארק שוב לכיוון העיר גאספי. לפנינו עוד נסיעה ארוכה ולפיכך אנחנו עוצרים לארוחת צהריים מהירה במקדונלדס. מה כבר יכול להיות רע בקציצת המבורגר? הכל! לקציצה הזאת יש טעם לא מזוהה. הארוחה הזאת מקבלת מאיתנו את התואר המפוקפק של הארוחה הכי גרועה במהלך הטיול. חוצים את העיר וממשיכים לאורך החוף (נפרדנו מהנהר וכאן אנחנו כבר לחוף האוקיאנוס האטלנטי) לכיוון פרסי (Perce) (www.perce.info). המקום שווה עצירה וביקור בזכות הצוק המדהים המזדקר מתוך הים בצמוד לחוף. על אי קטן ממול יש מושבת עופות מעניינת ובעיר יש גלריות אומנים ,בתי קפה קטנים ומסעדות טובות. אם הזמן היה מאפשר היינו שמחים להשאר כאן ליום נוסף אבל בעוד שלושה ימים צריך להחזיר את הרכב במונטריאול ולפנינו עוד דרך ארוכה. ממשיכים לבונאוונט'ור (Bonaventure) ומתמקמים בקמפינג Cime Aventures. בקמפינג יש בר ומסעדה ובעונת התיירות המקום מושך המון מבקרים צעירים. מהמקום יוצאים טיולי קאנו וראפטינג בנהר בונאוונט'ור הסמוך שנמשכים ממספר שעות ועד חמישה ימים. כאן גם אפשר לרכוש כרטיסים לביו-פארק הסמוך. אנחנו מגיעים לקמפינג ללא הזמנה מראש ומקבלים מקום בחניון ללא בעיה. מסתבר שבסוף אוגוסט, לקראת סוף עונת התיירות אין צורך להזמין מקומות מראש בקמפינגים. יכול להיות שאם היינו יוצאים לטיול שבועיים קודם, היינו בבעיה אם לא היינו מתכננים מראש את מקומות הלינה.
יום 11: גאספי -; פוינט א-לה קרו (Pointe-a-la-Croix)
הבוקר מתארגנים במהירות ונוסעים לביו-פארק (Le Bioparc de la Gaspesie) הסמוך. (http://www.biopark.ca). זה גן חיות עם בעלי חיים מהאזור. במהלך היום יש הסברים והאכלה של החיות. ההסברים כצפוי רק בצרפתית. דובים, לוטרות, חתולי בר, זאבים, קיפודים, תאו ושאר בעלי חיים מעניינים. רחמנות על החיות. היה עדיף שישחררו אותן ויוותרו על הפארק. אחרי שלוש שעות מסיימים את הביקור בפארק ויוצאים לכיוון סיינט אלזיאר (Saint Elzear) כפר קטן של 500 תושבים ממוקם בלב היערות ומרוחק מהים. בספרון ההדרכה שקיבלנו במרכז המבקרים בגאספי מסופר שיש שם מערת נטיפים שהתגלתה לאחרונה. משך הסיור 3 שעות והמחיר שערורייתי: 37 דולר לאדם. אנחנו מחליטים שזה שווה ביקור ויוצאים לכיוון הכפר בהתאם לכתובת שמצויינת. הג'י-פי-אס מאבד את הצפון ומוביל אותנו בשביל עפר לשום מקום. חוזרים על עיקבותינו ולאחר בירור עם מקומיים בצרפתית עילגת (למדנו כמה מילים בצרפתית במהלך הטיול) מגיעים למרכז המבקרים בכפר. בחורה צעירה מקומית מקבלת אותנו במשרד הקטן. אין כאן איש מלבדה והיא דוברת רק צרפתית. לעזרתי נחלצת מקומית שהזדמנה למקום ומבינה מעט אנגלית. לאחר שיח ארוך מסתבר שהביקור במערה מתחיל ממש מכאן בשעה 3 אח"הצ. הצעירונת מציידת אותי במפה קטנה עם הסבר איך להגיע למערה, סה"כ נסיעה של כ-20 ק"מ מכאן! אנחנו ממתינים כשעה ומנצלים את הזמן להכין ארוחה קלה בקראוון שכן אין כאן זכר למסעדה או בית קפה. ב-3 בדיוק אנחנו מקבלים מהצעירונת אישור לצאת לדרך. קיווינו שיגיעו תיירים ורכבים נוספים שיצטרפו אלינו אבל מסתבר שאנחנו לבד. אף אחד מלבדנו לא התפתה לביקור במערה. בהמשך גם נבין למה. נוסעים לפי המפה וכעבור שני קילומטר ושלוש פניות הדרך הופכת לדרך עפר. 18 ק"מ של נסיעה בדרך לא סלולה באמצע הג'ונגל ! יש מהמורות, אבנים ופיתולים והחפצים בתוך הקראוון מתעופפים. מתלבטים אם לחזור אבל מחליטים להמשיך. מקווים רק לא להיתקע כדי שלא נאלץ להשאיר את האוטו ולחזור ברגל. הרשת הסלולארית כאמור לא עובדת כאן ואין נפש חיה באזור. אחרי שעה נסיעה בתוך היער הגענו. השלט בקצה החניה מצביע על הכיוון למערה ומציין עוד 900 מטר הליכה. על השביל הצר והבוצי אנחנו פוגשים זוג שחוזר מהמערה. הם היו התיירים בסיור הקודם. סיור פרטי. גם לנו יהיה סיור פרטי. בלב היער מקבלים אותנו שני גברים צעירים ומספרים לנו את סיפור המערה. הטמפרטורה בתוך המערה בסביבות 3 מעלות. יש שם כמה עצמות של בעלי חיים שמתו לפני אלפי שנים ושני נטיפים בגודל 5 ס"מ. יורדים בסולם לעומק של כ-15 מטר ומעבירים שעה במערה הקפואה. אני מאוכזב ומתוסכל מההונאה. אפשר לוותר ובגדול! היינו הסיור האחרון באותו יום ושני המדריכים במערה ממתינים לנו כדי ללוות אותנו על השביל בחזרה לסיינט אלזיאר ולוודא שלא ניתקע. חוצים את בונאוונט'ור ועולים שוב על כביש 132 מערבה. הרכב עדיין נוסע, אין פנצ'ר בגלגלים ולא שברנו ציריות וגיר. שוב הים משמאלנו והשקיעה מולנו. בדרך עוברים את פארק מיגושה (Parc national de Miguasha) שנודע בעולם בגלל מצבור המאובנים שנתגלה כאן במאה ה-19. אבל השעה מאוחרת והמקום סגור ולפיכך אנחנו ממשיכים לפויט-א-לא-קרו (Pointe-a-la-Croix). בחשיכה מגיעים לקמפינג. במשרד הקבלה מישהי שואלת אותנו אם אנחנו ישראלים. בפעם השניה בטיול אנחנו שומעים עברית. הפעם זאת בחורה קנדית ששהתה בארץ מספר שנים ועכשיו מטיילת על אופניים ברחבי קנדה עם שתי חברות. אנחנו מספרים לבעל הקמפינג על הטיול שלנו והוא ממליץ לנו לחזור למחרת בבוקר לפארק מיגושה כי המקום שווה ביקור ואח"כ לבקר בפארק ההיסטורי רסטיגוץ'. מתארגנים לשינה ומחליטים לתכנן את המחר מאוחר יותר.
יום 12: פורטנוף -; (Portneuf)
זה הולך להיות יום ארוך. למחרת היום עד 11 בבוקר אנחנו צריכים להחזיר את הרכב במונטריאול ולפנינו נסיעה של כ-800 ק"מ. מחליטים לוותר על הנסיעה לפארק מיגושה. חוצים את הגשר הירוק לכיוון קמבלטון (Campbellton) שהיא שער הכניסה לניו באונסוויק. עד עכשיו היינו בקוויבק, המחוז הצרפתי של קנדה וכאן מעבר לגשר כאילו עוברים למדינה אחרת. אין זכר לצרפתית! מצטלמים ליד הגשר וחוצים אותו שוב לקוויבק לביקור במוזיאון הקרב ההיסטורי (The Battle of the Restigouche National Historic Site Of Canada) יש כאן דגם של אחת האוניות שהשתתפה בקרב ושיחזור של הקרב שהתרחש כאן בין הצרפתים לאנגלים ב-1760. חובה! (www.pc.gc.ca/ristigouche) יוצאים מהמוזיאון ועולים על ה-132 צפונה לאורך נהר מטאפדיה לכיוון רימוסקי ומשם דרומה לאורך הגדה הדרומית של סיינט-לורן לכיוון ריבר-דה-לופ. עולים על כביש 20 וממשיכים לקוויבק סיטי, חוצים את הנהר ועולים עם כביש 40 לאורך הגדה הצפונית של הנהר. בפורטנוף לאחר נסיעה של כ-600 ק"מ עוצרים לחניית לילה. החיניון כאן עצום במימדיו ולמרות זאת מלא כמעט עד אפס מקום. יש כאן קראוונים עם גינה וגדר ונראה שהם ממוקמים כאן במשך שבועות או חודשים. אנחנו מותשים מהנסיעה אבל מכינים ארוחה טובה ומתיישבים סביב המדורה ללילה אחרון בטיול. לא רוצים שיגמר.
בבוקר שוב עולים על כביש 40 בחזרה למונטריאול להחזיר את הקראוון. ב-11 בבוקר פורקים את הציוד ומזדכים על האוטו-בית. הרכב הפרטי שלנו ממתין לנו בחניון. עוד 4 שעות של נסיעה בחזרה לסירקיוז. חוצים את הגבול ולקראת ערב מגיעים הביתה.
טיפים לטיול
אינטרנט: אינפורמציה על כל הפארקים בקוויבק אפשר למצוא ב: http://www.parcsquebec.com
קניות -; לא כדאי לתכנן על קניות בקדה. הדולר הקנדי משתווה בערכו (נכון לאוגוסט 2011) לדולר האמריקאי אבל המחירים בקנדה גבוהים לאין שיעור מארה"ב.
גי-פי-אס: רצוי להצטייד במכשיר לניווט בערים הגדולות. אנחנו הגענו עם איי-פון ותוכנת איי-גו לצפון אמריקה. בלעדיו היינו הולכים לאיבוד במיוחד בקוויבק. מצד שני אי אפשר לסמוך עליו ב100 אחוז באזורים המרוחקים.

תמונות וסרטונים מהטיול אפשר לראות כאן: https://picasaweb.google.com/102882053678464088842/2011#