איך הכל התחיל? חלק ב' – שפלת יהודה

מסע נוסף שהשפיע רבות על התשוקה שלי לפתיחת קורס-הישרדות, היה סדנת-ההישרדות שעשינו במסגרת המכינה, בשפלת-יהודה.

בתור ירושלמי וטייל מלידה, ראיתי את השפלה באינספור צבעים ומצבים –

ראיתי אותה לבנה מפריחת-השקדיות או לבנה מהשלגים, ראיתי אותה אדומה מכלניות ונוריות, ירוקה בחורפים גשומים או כמו למשל כשערכנו את הסדנה – צהבהבה-חומה בקיץ החם.

אך החוויה תמיד שונה ואין גבול למסלולים המקסימים שניתן למצוא אם רק יורדים מהכבישים לכל אחד מעשרות שבילי-האפר שמשך לך את העין.

במקרה הזה עשינו מסלול די קלאסי, והחוויה עדיין הייתה מיוחדת מאד.

עין מסילה

את המכינה הקדם-צבאית שלנו ליוו הרבה אנשים מרתקים ובניהם אנשים העוסקים לפרנסתם בחילוץ והצלה.

אחד מאותם אנשים פגש אותנו בעין-מסילה, שבמקורו היה בור-שתיה בשם-הערבי ביר-דובאן (שפירושו כנראה באר-הזבובים, לפי המחקר הקטן שעשיתי בעזרת חבר מורה-דרך מוסלמי) והוא היה מקום מפגש על דרך-בורמה בו הביאו אספקה למשאיות שיצאו מירושלים הנצורה.

היום נותר ממנו רק מעיין מלאכותי שניתן לשכשך בו רגליים ושמו העברי ניתן לו על-שם הישוב-הקרוב, מסילת-ציון.

בעין-מסילה הסבירו לנו קצת על התפלת-מים ובעיקר על שמירת חום-הגוף בקור או בחום.

בחלק הקודם הסברתי מעט על שמירת-חום, כעת אסביר בקצרה על קירור-הגוף:

אם נביט בבדואים נוודי-המדבר, נראה שבניגוד למה שהיינו חושבים, הם לובשים בגדים ארוכים וכהים;

היות וצבעים כהים תופסים יותר חום, נשאלת השאלה – מה ההיגיון בזה?

מילא נגיד לובשים ארוך כדי להתגונן מכוויות מקרינת-השמש, אבל למה כהה?

התשובה כתמיד בהישרדות, הרבה יותר פשוטה ממה שניתן להניח:

מנגנון הקירור של הגוף עובד על-ידי הזעה, המטרה כדי להתקרר להזיע כמה שיותר ואם נלבש בגדים-ארוכים, אך דקים כראוי, הרוח תעבור בצורה הכי טובה על זיעת-גופינו ותקרר אותנו.

למי שאולי תהה, זה לא מיתוס - מאז שהבנתי את הדברים הללו בטיולים חמים אני אך ורק בארוך ודק ובזמן שכולם סביב מתלוננים על החום, אני מרגיש רוב הזמן רענן, ממש כאילו לא הייתי באקלים חם כלל.

באזור עין-מסילה ערכנו ארוחה מצומצמת (להעצמת האתגר) שהתבססה בעיקר על דייסת סולת/שיבולת-שועל שהינה מזינה ביותר, אך אני איני מוכן להתקרב אליה כל עוד אני לא לגמרי חייב, מה שעוד אשלם עליו בהמשך.

יער אשתאול

מעין-מסילה המשכנו בדרך בורמה אל יער אשתאול שם עשינו דבר שעוד לא עשיתנו עד אז, לינת-בדד.

התפזרנו ביחידים כל אחד בנקודה שנתנו לנו,  רחוקה מהאחרים והיה עלינו לישון לגמרי בגפנו עם שק"ש בלבד מבלי להדליק מדורה או אמצעים טכנולוגיים.

כידוע איפה שחם ביום, הטמפרטורה צונחת בלילה ואחד הדברים שאתה לומד בשטח זה שלחום אפשר להתרגל, אך מקור ניתן רק להתגונן ככל-האפשר.

בפוסט הקודם הסברתי כבר איך להתגונן מהקור ולכן אתרכז כאן בעיקר בחוויה של לישון לגמרי לבד באמצע היער.

ראשית חשוב לזכור שבשקט של הלילה, כל הרחשים מתעצמים – ניתן לשמוע יללות תנים מרוחקות כאילו הם במרחק מטרים בודדים וצעדים של זוחלים גדולים כלטאות או של בעלי-חיים קטנים שעוברים לידנו, עלולים להיתפס כמו קול צעדו של איזה טורף-לילי; מה שעלול להעסיק אותך גם כל הלילה אם הקור מפריע לך להירדם.

שנית, ללא אוהל או מחסה שבנינו, מרגישים הרבה יותר פגיעים, כי פשוט ישנים על קרקע עירומה בגופנו; יצורים פחות ידידותיים יכולים לבקר בשק"ש בחיפושם אחר חום ורצוי להלביש את הגרביים על הנעליים כדי לחסום כניסה של חרקים למיניהם.

אמנם אוהל לא היה מגן עלינו מדב או נמר רעב כמו מחסה שניתן לבנות מהשטח (כפי שאני מלמד בקורס), אבל הוא בהחלט יכול למנוע כניסתם של תנים או זאבים שהינם הטורפים היותר נפוצים בקרבנו.

לבסוף, ביער שמתעורר לחיים בלילה הראיה והרעשים מתעתעים פי כמה בגלל שיש מלא צמחיה מלבלבת וצלליות מבלבלות.

באופן כללי הראיה שלנו לא שונה בהרבה מאמר"ל (אמצעי ראית-לילה שמגביר את אור הכוכבים, בניגוד לאמצעי טרמי שקולט סימני-חום) ובליל ירח-מלא או שמיים זרועי-כוכבים אנו יכולים לראות מעולה, כי העיניים שלנו מגבירות את האור; דווקא אם נדליק אמצעי-תאורה מלאכותי הוא יסנוור, יהרוס את הראיה שהתרגלה לחושך ויצמצם את שדה-הראיה רק לטווח של הפנס כי הפינות מעבר יהיו חשוכות הרבה יותר כשהתאורה תאפיל על האור שמספקים גורמי-השמיים.

לכן ביער כשהרקיע מוסתר על-ידי עצים, רואים הרבה פחות טוב בחשיכה.

אין-ספק שבהתחלה החוויה יכולה להיות קצת מאיימת, אבל תוך שעה של התרגלות, היא הופכת לעונג צרוף!

להיות עם עצמך בשקט ובאפילה כשאין דבר שמפריע למחשבות שלך ומסיח את-דעתך זה מלמד אותנו הרבה מאד על עצמנו; מה-גם שזה מאפשר חיבור באמת בלתי-אמצעי לפרא ולבר וסוחף למחוזות שיכולים להיות מרתקים, דרמטיים או מרגשים; תחושה אמתית של התבוננות-עצמית והרחבת-התודעה. אני ממליץ לכולם למצוא סיבות (כמו הקורס שלי למשל) כדי לחוות את החוויה הזו לפחות פעם אחת.

אל יער אשתאול הגענו לעת ליל ולכן בבוקר היה מקסים לראות כראוי איפה ישנו כל וליהנות מהיער המקסים.

שם ערכנו עוד ארוחת שיבולת-שועל שגם אז לא ממש אכלתי משהו; שתינו שתיה-חמה (ולמה שותים חם בחום אתם שואלים?) – הבדואים אומרים שהקפה מר כדי לסמן את המדבר והתה מתוק כדי לסמן את האישה...

עם זאת משקאות שיש בהם קפאין מזרזים את השתן ועלולים להוביל להתייבשות ומצד שני משקאות חמים עדיין מומלצים בחום בגלל שגורמים למוח לחשוב שהגוף מתחמם, מה שמוביל ליותר הזעה שכמו שכתבתי, היא מה שאנמת מקרר את הגוף.

לאחר-מכן יצאנו למסלול, לראשונה ללא הדרכת מדריך.

יער צרעה

בהליכה לצרעה כבר הרגשתי את הרעב מעיק והסוכרים מהתה ממש לא הספיקו לאנרגיה,

אך מצאתי פתרון! לכל אורך הדרך היו עצי-חרוב וממש כרבי שמעון בר-יוחאי הצלחתי להחזיק מעמד על חרובים ומים בלבד לשארית המסע.

גם כשלא הולכים בדרך-הפסלים המיוחדת ביער הנשיא-צרעה, עדיין יש מלא מה לראות שם והטבע המקיף משכיח את עייפות הדרך כך שהליכה של כמה שעות גם עם אוכל מועט וגם בחום של השפלה (שפלה כשמה, הרי  היא בשיפולים – היא נמוכה ולכן חמה מאד), עדיין הזמן עובר בלי להרגיש כמעט; והטבע מספק כל מה שצריך כדי שכולנו נמשיך להתקיים, גם בפאתי-ערים גדולות כירושלים או בית-שמש.

אז צאו לחצר-האחורית שלכם ותיהנו גם אתם מהמסלולים המקסימים.

נקודות עניין לאורך המסלול:

דרך בורמה ואשתאול

עין מסילה

עין חילה

מצפה נוף דרך-בורמה

צינור השילו

הסרפנטינה

מעלה התאנים

עין סוסין

מצפה הראל

גבעה 314

המצפור הפנורמי

מצפור שירי

יער צרעה

דרך הפסלים

שביל נוף רכס צרעה

תל צרעה

מצפה צרעה