באחד מסופי השבוע לפני מספר חודשים, השתעשענו מול המחשב בניסיון למצוא טיסה במחיר אטרקטיבי מספיק עבור חודש אוגוסט. לאחר דגימת מספר חברות תעופה ליעדים שונים, מצאנו כרטיסי טיסה לוינה עם חברת אוסטריאן איירליינס, טיסה סדירה בעלות של כ220 דולר לאדם.

כיוון שטיילנו בעבר באיזור וינה, אוסטריה, צ'כיה והסביבה, הוחלט על סלובקיה.

הזמנו לשדה רכב מחברת Abrix, חברה סלובקית שמביאה רכבים גם לשדה התעופה בוינה. התקשורת מולם יעילה מאוד ומתנהלת במיילים ובוואטסאפ. כבר באולם מקבלי הפנים חיכה לנו בחור מחברת ההשכרה ולקח אותנו ישירות לרכב. ברכב חיכו בוסטרים ומדבקות לאוטסטרדות ללא עלות נוספת. המחיר משתלם, השירות מושלם, איסוף הרכב והחזרתו בשדה הם הנוחים והיעילים שנתקלתי בהם. מומלץ!

העמסנו את הציוד ונסענו מיד לעיר ברטיסלבה, בירת סלובקיה, מרחק של פחות משעה. כעיר בירה התגלתה לנו ברטיסלבה כמנומנמת למדי, רגועה ומאוד שקטה. חנינו במגרש החניה שנמצא תחת קניון Eurovea והתחלנו לצעוד על עבר העיר העתיקה. הדרך אל המרכז מאוד שקטה, עובדה מפתיעה ביחס לעובדה שמדובר בעיר בירה. בדרך אנו עוצרים בכנסיה הכחולה הקטנה אך המרשימה – blue church of st. elizbeth, כנסיה קתולית בעלת גג רעפים וקירות תכולים. מספרים שגם הפנים כחלחל אך אנחנו לא נכנסנו פנימה.

ממשיכים בדרכנו, נכנסים אל העיר העתיקה דרך רחוב Laurinska ופשוט משוטטים בין הרחובות עמוסי בתי הקפה והמסעדות.

ממשיכים אל כיכר Hlavne, כיכר השוק לשעבר וכיום הכיכר המרכזית בעיר העתיקה של ברטיסלבה ובה נמצא בית העירייה (ממנה ניתן לעלות לתצפית אל עבר העיר העתיקה) ובמרכזה נמצאת מזרקת מקסימיליאן מ-1572. בכיכר נמצא גם פסלו של חייל מצבא נפוליאון והוא אחד ממספר פסלים בגודל טבעי הפזורים ברחבי העיר העתיקה. מהחלק המערבי של הכיכר ניתן לצאת לסיורים שונים ברחבי העיר ברכבות תיירים קטנות – סיור בעיר העתיקה, סיור למבצר או סיור פנורמי ברחבי העיר.

עוצרים לנשנוש קטן ב-Juice factory – הסנדביצ'ים טובים וטריים. הבעיה היחידה במקום היא נחיל הצרעות שגם מתלהב מהכריך…

דרך רחובות צדדיים יורדים אל הדנובה והולכים לאורך טיילת מקסימה כשמצד אחד נהר הדנובה ומצידו השני של השביל מרבדי דשא עצומים ואינספור עצים שעושים חשק לשכב פרקדן ולעצום עיניים. במעלה המדשאות פזורים בתי קפה ומסעדות שבעצם מתחברים אל קניון Eurovea בו השארנו את רכבנו. הקניון גדול וכולל בתוכו גם סופר גדול ובית קולנוע.

על טיפוס רגלי למצודת ברטיסלבה ויתרנו וטיפסנו עם האוטו לתצפית מהירה מלמעלה.

עייפים ותשושים מהטיסה המוקדמת והשיטוט בעיר, מחליטים לנסוע לעבר מקום הלינה שלנו ללילה הקרוב בעיירה הקטנה סנץ' Senec. הבחירה בעיירה זו היתה אקראית לחלוטין – חיפשנו מקום לינה שיקדם אותנו פיזית אל עבר הרי הטטרה הנמוכים, אך עדיין שיהיה במרחק נסיעה סביר מברטיסלבה. מסתבר שעד מלחמת העולם השנייה יהודים היוו כ25% מאוכלוסיית המקום ובכיכר השוק נמצא בית כנסת מתפורר משנת 1904. העיירה נמצאת בפאתי אתר הנופש slnecne jazera שפירושו 'אגמים שטופי שמש' שנבנה לחופי שני אגמים של מים חמים וסביבם מלונות, אתרי קמפינג, פארק מים, שעשועים לילדים ועוד – קצת מזכיר את הכנרת…

מקום הלינה הראשון שלנו היה מעין מלון קטנטן בשם Villa Sipeky.

קישור למקום הלינה הראשון

מקום חביב ביותר להעביר לילה בדרכים, נקי, יש חניה חינמית, נמצא במיקום מרכזי, יש במקום בריכה קטנטנה וגינה חביבה, ארוחת בוקר טובה. החיסרון היחיד במקום הוא שהחדרים זוגיים ולכן נאלצנו להתפצל ולישון בשני חדרים.

היום השני לטיול – נסיעה לעבר הרי הטטרה הנמוכים

כשעתיים נסיעה לכיוון העיירה Terchova, משתמשים בחניה של hotel Diery, אוספים מפה מהקבלה ואנחנו בתחילתו של מסלול Janosikove Diery. מתחילים כמו כולם במסלול הכחול, עוברים בפיצול למסלול הצהוב שהוא מעט יותר מאתגר (אבל יחסית למסלולים אחרים שעשינו עם הילדים המסלול הזה הוגדר כקלי קלות). מבחינתנו החלק ה”קשה” יותר במסלול דווקא לא היה סולמות הטיפוס הקצרצרים, אלא הטיפוס ה”הררי” שבא לאחר מכן.

בנקודת המפגש של המסלול הצהוב בחזרה עם המסלול הכחול, מומלץ לעבור את הגשרון ולהגיע למרבדים ירוקים שם ניתן לערוך פיקניק ובקתה קטנה עם ארטיקים ובירות צוננות.

חוזרים חזרה במסלול הכחול (לא בכיוון ממנו הגענו) כשלאורך חלק גדול מהדרך מלווה אותנו הנחל. לקראת סוף המסלול מחכה אדם נחמד בתחפושת דב שלוקח חצי יורו על צילום שלו עם הילדים.

הילדים סיכמו את המסלול כמוצלח וחוויתי. בימים גשומים או כשהמסלול בוצי המסלול פחות נעים להליכה ולטיפוס.

ארוחת צהריים אכלנו בחווה שנקראת Salas Krajinka. באופן כללי, השתדלנו לאכול אוכל מקומי במסעדות, מאשר מקדונלדס וכד'. האוכל בסלובקיה מאוד מאוד זול ובכל מקום כבר יש תפריטים באנגלית.

החווה מתפרשת על פני שטח עצום ופרט למסעדה כוללת שטחי מרעה, מספר חיות, חנויות לממכר גבינה, מגרש משחקים, שולחנות פיקניק, תערוכת טרטקטורים קסומה בחלק האחורי של המסעדה ועוד. צריך לקחת בחשבון שהמקום די עמוס בשעות הצהריים.

מהמסעדה עצמה נשקף נוף קסום וירוק.

מנה מקומית מומלצת והמאכל הלאומי במסעדות הסלובקיות היא ההאלושקי halusky – איטריות ניוקי מיוחדות המוגשות לרוב עם גבינת כבשים ובייקון, או עם כרוב מבושל במסעדה הזאת. בסיום הארוחה קנינו (בפנטומימה) גבינה בחנות הגבינות הסמוכה, גבינת syrecky, עיגול גבינה בניחוח חריף ומעושן.

למגיעים עם ילדים קטנים, אפשר להעביר במתחם כמה שעות טובות.

בדרכנו אל מקום הלינה בטטרה הנמוכים עצרנו לרגע לחופו של האגם המלאכותי Liptovska Mara שהרגיש קצת כמו הכנרת בימיה הטובים עם חוף מסולע וסירות פדלים.

את הלילה הנוכחי ואת השניים שאחריו בחרנו להעביר ב Privat Eva.

קישור למקום הלינה השני

במתחם שני צימרים קטנים בשטח הגינה ועוד דירה ענקית מעל לביתם של בעלי המקום. אנחנו קיבלנו את הדירה המטופחת והעצומה שבימים רגילים יכולה לאכלס 12 אנשים (ואף יותר) בעלות נמוכה ביותר כשבחלק מחדרי הדירה בכלל לא השתמשנו בכל שהותנו במקום. רסטיסלב, בעל המקום, אדם נדיב ומאוד ידידותי ובעל חיבה עזה לישראלים. הוא מטפח גינת ירק שמכילה מגוון עצום של ירקות מהם נהננו בזמן שהותנו במקום. הדירה נמצאת במיקום מושלם, 5 דק' נסיעה מהאגם, גלידריה ממול, 10 דק' נסיעה מהטטרהלנדיה ורבע שעה נסיעה מליפטובסקי מיקולאש שגם בה היתה נוכחות מרשימה של יהודים לפני מלחמת העולם השניה וכיום נמצא בה בית כנסת.

היום השלישי לטיול – הר חופוק Chopok

להר עולים מספר רכבלים מכיוונים שונים. אנחנו בחרנו להתחיל מנקודה שנקראת Biela Put, שם החננו את רכבנו. ליד הקופות נמצאות עמדות של GoPass. הכרטיס חינמי בהפקה קלילה שלוקחת כמה דקות בהם צריך להזין את פרטי בני המשפחה ואת כתובת המייל. לאחר מכן מקבלים כרטיסים אלקטרוניים שניתן באמצעותם לרכוש כרטיסי כניסה לרכבלים, לפארקי המים ועוד. הרעיון הוא שבעצם אין צורך לעמוד בתור לקופות ואת הכרטיסים ניתן לרכוש ישירות דרך המכונות של gopass שפזורות בכל אטרקציה או דרך הטלפון הנייד וכמובן העובדה שהמחיר זול יותר לרוכשים דרך הכרטיסה הנ”ל.

מהנקודה בה בחרנו לעלות, מטפסים מעלה ב3 רכבלים – הראשון רכבל פתוח לארבעה אנשים, השני (והמייגע) פוניקולר והשלישי רכבל סגור גדול יחסית. העלייה מעלה מאיזור הקופות ועד לפוניקולר קלילה יחסית למעוניינים לחסוך תור לרכבל.

על מנת לכבוש באמת את פסגת ההר (2,024 מ') נדרש עוד טיפוס של כ10 דקות על גבעה מסולעת.

בתחתית ההר יש אגם מלאכותי בו אפשר לשוט בסירות, יש טרמפולינות ומספר משחקים לילדים.

אנחנו לא עשינו שיעורי בית מספיק טוב אבל באיזור חופוק יש המון מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות שניתן לטייל בהם. ניתן לקבל בקופה מפה עם מסלולי הליכה מסודרים כולל זמני הליכה (סלובקיים) לכל מסלול ודירוג רמת הקושי של כל מסלול.

לאחר הירידה מההר פנינו לאגם Vrbicke Pleso, הנמצא במרחק של כ10 דקות הליכה מהתחנה התחתונה של הרכבל. הכניסה היא ממש על הכביש מאחורי מלון grand jasna ועוברת בין העצים.

זהו האגם הטבעי הגבוה ביותר בטטרה הנמוכים וכולו מי קרחונים. האגם מרשים, המסלול סביבו נחמד ולוקח כחצי שעה של הליכה, אבל – המקום נכבש ע”י ישראלים ואם מתאמצים אפשר לאתר אפילו עטיפות של במבה זרוקות פה ושם.

לארוחת צהריים עצרנו ב Koliba Bystrina, מסעדה עם אוכל סלובקי מקומי. המשכנו עם המרקים, הגולש והאלושקי. היה נחמד. בחוץ יש מגרש משחקים קטן וכמה חיות.

משם המשכנו ל Fun Park Ziarce שעיקר האטרקציה בו היא מגלשת ההרים שנסגרת אפילו בטפטוף הכי קל. מעבר למגלשה המתחם פחות אטרקטיבי לילדים גדולים.

בדרך עשינו עצירה קלה בעיירה Lucky, במפלי Lucansky Vodapad. המפלים מפתיעים במיקומם בלב העיירה. ניתן לטבול בבריכה התחתונה או לטפס לראש המפל מעלה. המקום חביב אך לטעמי אינו מצדיק נסיעה מיוחדת לעיירה, אלא רק מעבר “על הדרך”.

את הערב סיימנו בפיצרייה המקומית Pizza Nay שנמצאת במרחק צעידה קלה מהצימר ממש בפאתי האגם. במקום מגוון פיצות ועוד מאכלים והישיבה בחוץ יחד עם הסלובקים שבאו לעשות קמפינג על האגם בהחלט מכניסה לאווירת החופש. מנהג משונה שגילינו – הסלובקים מאוד מחבבים קטשופ ונוטים למרוח אותו אפילו על פיצות!

היום הרביעי לטיול – איזור Ruzomberk וה- Tatralandia

את הבוקר התחלנו בפארק החבלים Trzania Zipline Hrabovo. הפארק נפתח בשעה 9:00 ואנחנו הקדמנו ב10 דקות וטוב שכך. הילדים חוו את המסלול הנמוך (המסלול הגבוה – מאוד גבוה ויש לו הגבלת גיל וגובה). המסלול הנמוך מתחיל ב-3 אומגות רצופות מה שגורם לתור כבר בתחילת המסלול. כיוון שהגענו ראשונים לא התעכבנו בתור לאומגה ואת 45 הדקות שהוקצו לנו מיצינו עד תום ואף הספקנו לעשות את המסלול פעמיים.

מהעבר השני של האגם נמצאת האומגה המפורסמת שכרטיס עבורה יש לקנות בפארק החבלים. באגם עצמו ניתן לעשות זורבינג שזה בעצם גלגול והליכה בתוך מים בתוך כדור פלסטיק גמיש ושקוף.

אחרי כל השעשועים נסענו לכיוון הכפר ולקולינץ Vlkolinec, אשר נכלל ברשימת אתרי התרבות המוגנים של אונסק”ו. מדובר בעצם במתחם של 45 בתי קורות עץ ציוריים שנשתמרו בצורה יפהפיה. הדרך המטפסת אל הכפר פסטורלית וירוקה והנופים הנשקפים מלמעלה מרהיבים ביופיים.

הכניסה לכפר לא עולה כסף, אך אם רוצים להכנס למספר בתים המציגים את החיים בעבר, יש לשלם בדלפק בכניסה לכפר. השיטוט בכפר לא ארוך ועיקר האטרקציה בו היא הנופים הקסומים המשתרעים מסביבו וכן מספר חיות משק המסתובבות די בתחילת הכפר.

כשהבטן החלה לקרקר מצאנו את עצמנו ב Zuberec, כפר המשתרע בפתחו של עמק רוהאצ'סקה דולינה ומשקיף לעבר נוף קסום של הרי הטטרה המערביים. ממש למרגלותיו (אך עדיין בגובה רב) נמצאת מסעדה סלובקית טיפוסית בנוף פסטורלי וירוק – Koliba Holica. וכמו בכל מסעדה מקומית מהסוג הנ”ל, גם מסעדה זו היא סוג של חווה המתהדרת במרבדי דשא ירוקים, פינת חי, פינת משחקים לילדים (פנימית וחיצונית), מוזיקה עממית ברקע, תלבושות מסורתיות, תפריט אוכל במחירים שבארץ מופיעים רק בפנטזיות שלנו ועוד, כך שהילדים בהחלט יכולים להעסיק את עצמם לאורך כל הבילוי במקום.

עייפים מכל האטרקציות, החלתנו לנסוע להתרעננות באטרקציה נוספת – פארק המים Tatralandia. הפארק עצום בגודלו ויש אליו שתי כניסות כניסה מהאיזור החיצוני וכניסה מהאיזור הפנימי, כאשר בפנים שני האיזורים מחוברים זה לזה. האיזור החיצוני כולל את רוב מגלשות המים (28 מגלשות) והאטרקציות המיוחדות, ובנסוף עוד אינספור בריכות (14) והפעלות. באיזור הפנימי יש מספר מגלשות לא גדול, מספר בריכות, גלישת גלים, איזור לילדים וכן איזור הספא.

למגיעים עם כרטיס הGopass הכניסה כמובן מהירה יותר כיוון שאין צורך להמתין בתור, אלא לקנות כרטיס ישירות ממכונת הגופאס (הכוללת גם הנחה זעירה). בכניסה מקבלים צמידים איתם ניתן לפתוח ולסגור את הלוקרים שם מפקידים את כל הציוד ובעצם מסתובבים במתחם רק עם בגדי, כפכפים ומגבות (שיש צורך כמובן להצטייד בהן מראש והן לא מסופקות במקום).

אנחנו ביקרנו במקום בסוף השבוע בשעות אחר הצהריים והמקום היה עמוס אנשים, אבל – התורים למגלשות זרמו די במהירות והספקנו לסמן וי על כל המגלשות והאטרקציות.

היום החמישי לטיול – נפרדים מהרי הטטרה הנמוכים ונוסעים מזרחה

בעצב רב עזבנו את הצימר העצום והירוק שהיה ביתנו ב3 הלילות האחרונים והמשכנו הלאה אל הרי הטטרה הגבוהים.

הגענו די מוקדם בבוקר לאיזור אגם Strsbke Pleso. חנינו בסמוך ללשכת התיירות המקומית (נחמדות היא לא הצד החזק שלהם), קיבלנו מספר המלצות למסלולים מותאמי הליכה לילדים, הצטיידנו במפה ובחרנו במסלול שמטפס לעבר מפלי הSkok. המסלול אינו מעגלי והעלייה והירידה הן באותה הדרך שאמורות לקחת כשעתיים לכל כיוון. ניתן לעשות חלק מהדרך (עלייה או ירידה) ברכבל, אבל כיוון שהרכבל קצת מרוחק מהמפלים הדרך לוקחת עוד שעתיים נוספות.

אנחנו בחרנו לעלות ולרדת באותה הדרך. הדרך הלוך היתה לא פשוטה בעיקר פסיכולוגית – בתחילה איטיות של הילדים, הליכה בשטח פתוח ושמש שקופחת מעל לראשינו, בהמשך טיפוס מייגעים בין תצורות נוף שונות (ענפים באדמה, סלעים ועוד) כשגשם החל מטפטף מעלינו. כשלאורך כל ההליכה אין ולו שלט אחד המורה כמה זמן עוד נשאר להליכה. הסלובקים במסלול לרוב לא ידעו אנגלית והערכות הזמן שלהם לגבי המסלול היו כלל לא רלוונטיות.

אל המפלים והאגמון הקטן (והיפה) שלידם הגענו לבסוף בתחושת סיפוק אדירה! לא בטוחה שהייתי ממליצה לכל אחד לעבור את המסלול הלא פשוט הזה, אך אני שמחה שחוויתי אותו.

הדרך למטה לקחה קצת פחות זמן והרגישה פתאום קלילה הרבה יותר.

את ארוחת הצהריים בחרנו לאכול בKoliba Patria הנמצאת לשפת אגם שטרסבקה. המסעדה טובה ומבוקשת וכדי לתפוס מקום על המרפסת הצופה אל האגם צריך להגיע מוקדם או לחכות לא מעט… המסעדה כקודמות בטיול הזה מגישה אוכל סלובקי מסורתי ומנחם. נהננו מנוף קסום, מרק שום ועוף, האלושקי וקצת בשרים. המסעדה יחסית לקודמות בהן ביקרנו מעט יקרה כיוון שנמצאת בלב האגם, אך עדיין זולה (יחסית לארץ) ומצוינת.

סיבוב קצרצר לאורך האגם (כי היה גשום), הצצה למלון קמפינסקי היוקרתי, צילומים לצד מכוניות היוקרה שחנו מחוצה לו והמשכנו לעבר העיירה Tatranska Lomnica בה חיכתה לנו הדירה ל4 הלילות הקרובים.

העיירה טטרנסקה לומניקה היא עיירת תיירות מלאת מסעדות, מלונות ובתי נופש שלעיתים מזכירה עיירת נופש שווייצרית. אנחנו לנו ב- APLEND Vila Julia מעין בית דירות קטן של 3 קומות. כל דירה מצוידעת במטבחון ובסלון פרט לחדרי השינה. הקבלה וכן חדר האוכל נמצאים בבניין לא הרחק משם שגם הוא שייך לרשת אפלנד. מיקום המבנה על תחנת הרכבת של העיירה (אין שום רעש) מה שהופך את הנוף מהחלון לאטרקטיבי ומיוחד – רכבות, מטיילים ואווירת חופש קייצית.

ככלל, ממליצה לגור במרכז העיירה ולא בפרבריה. השיטוט בעיירה נעים ביותר ובכל מקום ניתן למצוא פינות חמד קסומות.

את הערב סיימנו בסניף TESCO בעיר הסמוכה Poprad.

היום השישי לטיול – מסלולי טיול קל”ב

במרחק הליכה נעימה של כ10 דקות נמצאים הרכבלים המטפסים אל פסגת Lomnicky Stit.

גם לרכבלים אלה נרכשו כרטיסים בעזרת כרטיס הגופאס שזרז את מקומנו בתור ונתן לנו הנחה קטנטנה. מדובר בסדרה של 3 רכבלים (איטיים), כאשר לרכבל האחרון בסדרה, זה המטפס היישר אל הפסגה, יש לשריין כרטיסים מראש כיוון שמדובר בקרונית אחת קטנה בלבד שעולה ויורדת באיטיות בין שני כבלים לגובה רב. למי שאינו מתכנן מסלולי הליכה באיזור אין מה לחפש בנקודת ההחלפה הראשונה של הרכבלים פרט לרכבי באגי איתם ניתן לרדת מטה בדרך סלולה. בנקודת ההחלפה השנייה של הרכבלים נמצאת מסעדה קטנה, מצפה כוכבים, מגרש משחקים, הרבה נקודת תצפית מטה ואגם Skalnate Pleso שמקורו בבולען שנפער והתמלא במי הפשרת השלגים, כך שבסוף הקיץ הוא מיובש ברובו. ניתן לעשות סיבובון הליכה של כ20 דקות סיבוב האגמון.

“תקתקנו” את ההר והמשכנו הלאה במטרה לכבוש פסגה נוספת.

נסענו לעבר העיירה Stary Smokovec שיחסית לאזורי תיירות אחרים בהם טיילנו היתה עמוסה לעייפה וחיפוש חניה במקום סיפק לנו אתגר לא קטן… היינו מאוד תכליתיים וממוקדים וברגע שנמצא מקום חניה צעדנו ישר לעבר הפוניקולר המעפיל ל Chata Herbienok. ניתן לטפס למעלה גם עם הרכב אך הנסיעה בפוניקולר (שמזכיר מאוד את הכרמלית בחיפה בצורתו) מאוד מיוחדת ונעימה.

במעלה התחנה יש מתקן ממכר של גלישת אבובים יבשים לילדים. ועוד קצת עלייה משם מתחילים סימוני מסלולי ההליכה. אנחנו בחרנו במסלול אדום, קליל ומהיר יחסית וגם נוח להליכה שמגיע עד למפלים.

* סימנו לנו יעד לטיול הבא – מסלול המחבר בין המפלים ומגיע עד לאגם סקלנטה פלסו בו ביקרנו בבוקר.

השמש כבר החלה לשקוע ואנחנו רצינו להספיק עוד אטרקציה אחת. מיהרנו אל עבר מקום הלינה שלנו, ושם במרחק כ10 דקות הליכה כיפית בעיירה טטרנסקה לומניקה, נמצאות מגלשות ההרים Bobsled שמרגיש כאילו נפתחו ועובדות עבור התיירים הישראלים בלבד כי אלו האנשים היחידים שנתקלנו בהם מגיעים למזחלות ביומיים שביקרנו במזחלות.

שווה לשים לב למלון Grand Hotel Praha הנמצא בתמונה מצד שמאל למעלה שאותנו שלח ישר לסרט The Grand Budapest Hotel. המלון מרשים מבחינה חיצונית וגם מבפנים המבנה מיוחד מאוד. הצצה מהירה בבוקינג מראה גם שלילה במלון המיוחד הזה לא יקר כל כך.

מתחת ל Hotel Lomnica, ממש מעברו השני של הכביש יש דרך קבע תערוכת מכוניות עתיקות ובמחיר סימלי ניתן לנסוע באחת מהן (בליווי נהג כמובן).

את ארוחת הערב אכלנו בעיר Poprad, במסעדה איטלקית מיוחדת Pizzeria Utopia. המסעדה מאוד פופלרית ולכן כדאי להזמין בה מקום מראש (במיוחד אם מגיעים בקבוצה גדולה), או להגיע בשעות הפחות מבוקשות. במסעדה מגוון פיצות פסטות ועוד מנות מהמטבח האיטלקי. המנות לא מצוינות אבל המחירים אטרקטיביים ביותר והשוס הוא באטרקציות שיש לילדים במסעדה שמאכלסת חצר גדולה עם מגוון שעשועים לילדים.

היום השביעי לטיול –מסלול צמרות העצים ורפטינג בפייניני 

הבוקר נסענו למסלול צמרות העצים Chodnik Korunami Stromov Bachledka. תמונות מהמקום שנראה קסום ומיוחד משכו אותנו לשם. המסלול נמצא על הר ומצריך טיפוס די סתמי על עפר במשך כשעה (תלוי היכן מחנים את הרכב כיוון שיש מספר דרכים לטפס מעלה (אנחנו החננו ב Bachledka). מכל האטרקציות בהן ביקרנו בסלובקיה זאת היתה עמוסה באופן קיצוני וכבר בשעה 9:00 כשהגענו החניה היתה מלאה. בעיירה נבנה בימים אלו רכבל שנראה כאילו הולך להיות מושק בקרוב, אך אנחנו עדיין היינו צריכים לטפס מעלה על ההר.

למעלה ישנן מזחלות הרים ארוכות שעושות סיבוב מטה וחוזרות בטיפוס אל ראש ההר, אך האטרקציה העיקרית כמובן היא פארק צמרות העצים. הכניסה לפארק בתשלום לא זול – 22 יורו למשפחה של 4 נפשות. מתחילים במסלול על שביל עץ שהולך בין צמרות העצים כשבסופו מגיעים למבנה עץ עגול וגבוה, מגדל תצפית של כ10 קומות (32 מ' גובה) כשבפסגתו יש טרמפולינה מאתגרת ומגלשה כסופה שיורדת עד לתחתית המבנה. כל ההליכה בפארק עד לפסגת המבנה היא באורך של קצת יותר מק”מ.

האטרקציה כרעיון מקסימה, אבל הטיפוס המייגע והסתמי במעלה ההר (וגם הירידה אח”כ), עומס הסלובקים (והישראלים) בשבילים והעובדה שהמגלשה לא פעלה כשהגענו, גרמו לנו מאוד להתאכזב מהמקום.

משם נסענו היישר לעיירה Cerveny Klastor על מנת לעשות רפטינג. ראינו המלצה בפייסבוק על פיטר ומריה Rafting Dunajec שזמינים בוואטסאפ וניתן לתאם איתם מראש שעת הגעה וכיוונו אליהם. פיטר ומריה הם שני אחים צעירים בעלי עסק של סירות רפטינג. חלק כביר מהלקוחות שלהם הם ישראלים (ביום שאנחנו היינו, כל הלקוחות שלהם היום ישראלים), הם ועובדיהם כבר יודעים לא מעט מילים בשפה העברית, השילוט סביבם הוא בשפה העברית, הם מאוד נחמדים, אבל – ברגע שמגיע גל גדול של ישראלים קולניים הם מאבדים את סבלנותם והנחמדות נעלמת.

הרפטינג עצמו בשמורת פייניני היה בהחלט חווייתי, שייט בתוך קניון, בין צוקים מזדקרים, כשמצד אחד פולין ומהצד השני סלובקיה. את השייט עושים עם מדריך צמוד שהיה מאוד נחמד. הרפטינג מאוד עדין – יש אופציה לבקש לשוט בצד הרגוע של הנהר, או בצדדים שהם טיפה יותר “גואשים”, אבל בסה”כ השייט מאוד רגוע (זה תלוי כמובן גם בעונה בשנה).

השייט אורך כשעה ובסיומו יש הליכה של כ10-15 דק' עד ל Chata Pieniny שם יש מלון, מסעדה, קיוסק, מרחבי דשא וכן מקומות להשכרת אופניים לדרך חזרה. את הדרך חזרה (שביל של כ-9 ק”מ) ניתן לעשות ברכיבה על אופניים או בהליכה, אך בהרכב בו היינו הוחלט שהגברים יקחו טרמפ עם מפעילי הרפטינג ויחזרו חזרה לעיירה בו השארנו את הרכבים (כ-25 דק' לכל כיוון).

הנסיעה מנקודת הסיום של הרפטינג ועד לעיר Poprad אורכת כשעה ולנו בא לאכול במקדונלדס. רק כשהגענו לעיר הבנו שאין בעיר הגדולה הזאת או ברדיוס הסביר לה ולו סניף אחד של מקדונלדס. בקניון בעיר היה מספר מצומצם של מסעדות פאסטפוד, אבל הקניון נסגר די מוקדם וכך מצאנו את עצמנו בסניף העצום של TESCO בעיר, קונים פסטה ועוד מספר חומרי גלם ומכינים בדירתנו ארוחת ערב שווה וטעימה.

היום השמיני לטיול – גן העדן הסלובקי

קריאת חוויות של אנשים שעשו מסלולים בגן העדן הסלובקי גרמה לנו להתלבט לא מעט בנושא המסלול אותו נבחר לעשות עם שני ילדינו. המסלול שנבחר בסופו של דבר Zejmaska Roklina. נסענו מוקדם בבוקר לעיירה Dedinky שם השארנו את רכבנו בסמיכות ל Hotel Dedinky. אנחנו הגענו מראש מצוידים במפה עם צבעי המסלולים, אך לאורך כל הדרך לא ראינו עמדה אחת בה ניתן לקבל מידע לגבי המסלולים.

צעדנו ברגל מדדינקי אל Biele Vody לאורך המסלול האדום (כ-25 דקות שעיקרן טיפוס על גבעה בשמש). מאחורי הכפר מצד שמאל מתחיל המסלול הכחול של גן העדן שבכניסה אליו עומד בחור וגובה מעט כסף. המסלול מאתגר מאוד (עם ילדים), מטפס מעלה במעלה הנחל בין סלעים חלקלקים וסולמות מתכת רבים ומאוד כייפי. יש לשים לב ולהשתדל מלהגיע למקום ביום גשום או בוצי כיוון שהמסלול מאתגר, חלקלק ולעיתים לא הכי בטיחותי גם ללא הגשם.

בסוף המסלול יוצאים לקרחת יער ירוקה ובה כמיטב המסורת הסלובקית – בית מלון קטן, מסעדה, קצת בעלי חיים והרבה אלכוהול.

על מנת לחזור לדדינקי, המקום בו השארנו את רכבנו, יש לרדת מטה מההר במסלול הירוק שמתחיל בעצם בתוך היער בדיוק במקום בו סיימנו את המסלול הכחול. הדרך חזרה בחציה עוברת בתוך יער מוצל ונעים ובחציה הליכה בתוך נחל (יבש) ובשדה פתוח. מעניין לראות לכל אורך הדרך למטה שאריות של רכבל (חד מושבי פתוח שעד לא מזמן היה פעיל) עולה ויורד בין הגבעות מהמלון בו חנינו למטה ועד למסעדה אותה פגשנו למעלה.

בירידה מטה מהמסלול ממש בשולי דדינקי עצרנו ב Penzion Restauracia Pastierna, פנסיון ובו מסעדה הצופה אל המסלול. עצרנו להפסקת בירה, נשנוש קל וקצת השתובבות במגרש המשחקים הסמוך למסעדה.

עוד הליכה של כרבע שעה והגענו אל איזור הרכב כשממש למרגלות המלון ישנו חוף רחצה מוכרז של האגם. בהחלט מרענן לטבול אחרי מסלול הליכה לא פשוט זה.

עייפים אך מרוצים נסענו בחזרה אל טטרנסקה לומניקה ישר לסיבוב נוסף במגלשות ההרים, ומשם הליכה רגלית ברחבי העיירה הירוקה. דרך הפארק הגדול הגענו אל ה Relax Park, עוד פארק ירוק עם אגמון קטן בו ניתן לשוט בסירה, פארק חבלים (לא לילדים קטנים), מסלולי מיני גולף, מתקני שעשועים ועוד. בהחלט ניתן להעביר שם קצת זמן ואפילו לעשות פיקניק ממש למרגלות הלומנינסקי stit.

לחובבי העיצוב – ממש בסמיכות לתחנת הרכבת ישנה חנות עיצוב נחמדה בשם Yaay. חנות קטנה ואסתטית עם מוצרים מאוד מיוחדים שנמצאת במקום האחרון עליו הייתי יכולה לחשוב מבחינת לקוחות פוטנציאליים. חבל רק שהמחירים לא זולים במיוחד…

ארוחת ערב אכלנו בפיצריה בשם Marcello במרחק של פחות מ10 דקות הליכה מהפארק ומהדירה בו לנו. במקום מגוון פיצות רחב וגם מרקים ופסטות. המחירים לא יקרים. האוכל טעים. המינוס היחיד מבחינתנו במקום היה המלצריות הזעופות, אבל התגברנו…

היום התשיעי לטיול – יום מעבר בין סלובקיה להונגריה

את הבוקר פתחנו בטיול רגוע ברחובות העיירה.

הבוקר לשם שינוי אכלנו ארוחת בוקר בחדר האוכל של APLEND Vila Beatrice. הארוחה לא יקרה ומאוד מגוונת. היה נחמד להתפנק לשם שינוי.

לאורך הימים האחרונים התלבטנו מה יהיה אופיו של היום. בתוכנית המקורית הוזמן לנו לילה בקושיצה ליום הנוכחי, אך התבוננות במזג האוויר הצפוי להיות גשום גרמה לנו לחשוב שאולי עדיף שזה יהיה יום נסיעה ארוכה ולא אטרקציות שגם ככה לא ניתן לעשות מפאת הגשם. אחרי הרבה לבטים בוטל המלון בקושיצה והוזמן לנו לילה חלופי במלון בבודפשט.

ההחלטה התגלתה כנכונה לאור מטחי הגשם העזים שפקדו אותנו מדי פעם בדרך.

את הדרך לבודפשט בחרנו לעשות דווקא בכבישים צדדיים, איטיים וכפריים יותר בין גבעות מוריקות ומתפתלות. הגשם שירד בחוץ הוסיף אף הוא לאווירה האירופאית. עשינו לנו חוק שפעם בשעה אנחנו עושים עצירה קלילה לשחרור עצמות.

ארוחת צהריים אכלנו ב Salas pod Maginhradom, עוד חווה סלובקית המשתרעת על פני שטח נרחב ובשטחה מרחבי מרעה, בעלי חיים שונים, מתקני שעשועים, מלון קטן, מסעדה עצומה ונוף קסום. בהחלט ה-מקום האידאלי להתרעננות בנסיעה ארוכה שכזאת.

עוד נקודה בדרך, בעיר Lucenec נמצא בית כנסת מפואר ומרשים ששווה להציץ בו.

הדרך עברה במהירות (זה הרבה יותר קל כשמציידים מראש בסלסילות של פירות יער...) והגענו אל מלון Stories, אל הלילה הראשון שלנו בעיר בודפשט.

זהו מלון בוטיק מופלא ומוקפד ממש בלב בודפשט ברחוב Kiraly השוקק. הצוות מסביר פנים, חייכני וידידותי במיוחד, העיצוב יפהפה והחדר מצוייד בכל פרט הנחוץ לביקור בעיר הגדולה, כולל מיטב הציוד להכנת קוקטיילים ואפילו פטיפון עם תקליטים של מיטב האומנים הכי גדולים! בקיצור – מלון שווה!

היה מאוד מפתה להישאר בחדר ולהתפנק, אך החלטנו לרדת ו”לקרוע” את העיר. הרחוב עמוס מסעדות, פאבים ושאר מקומות בילוי אך אנחנו החלטנו להשאיר את הנישנושים לזמן מאוחר יותר ורק המרנו את הכסף אצל החלפן המומלץ שנמצא בבניין מס' 1 ותמידית משתרך מבחוץ תור ארוך. המשכנו לכיוון בית הכנסת הגדול שברחוב Dohany. הדרך אל בית הכנסת עוברת ברחובות עמוסי ציורי קיר ושלל חנויות עיצוב וביגוד מיוחדות וייחודיות, בינהן חנות Printa עם העיצובים הכה מיוחדים.

אל בית הכנסת לצערי לא הצלחנו להכנס כיוון שהגענו בשעות אחר הצהריים של יום שישי, שעה בה בית הכנסת כבר אינו פתוח לסיורים. אך גם מבחוץ מראה בית הכנסת מרשים ומרגש ביותר והשקפנו עליו מכל הכיוונים האפשריים.

קפצנו משם להצצה מהירה מבחוץ אל המוזיאון הלאומי של הונגריה Nemzeti Muzeum, ומשם חזרנו לאורך רחוב Karoly הראשי עד ל Varoshaza Park שם הוקם פופאפ פארק ובו מיצבי ספסלים ומקומות ישיבה שונים וצבעוניים לכבוד הקיץ.

בהמשך, בכיכר Deak Ter, נמצא הגלגל הענק של בודפשט. הנוף הרבה פחות מרהיב מערים כמו פריז, אך סיבוב עליו מאפס וממקם אותך ביחס לעיר ובהחלט נותן קנה מידה ביחס למקום הימצאך. ניתן לקנות כרטיס משפחתי (2 מבוגרים+2 ילדים) ובכך להוזיל מעט את העלות (לא זול).

נמשכים משם באופן טבעי כנראה אל איזור הואצי אוצה, אל Vorosmarty Ter, שם תיכננו לאכול ארוחה במסעדת ההארד רוק קפה. המסעדה עמוסה, התורים ארוכים ומסתבר שבאופן כללי צריך להזמין מקום מראש. מוותרים, ממשיכים רק עוד מעט להסתובב במדרחוב העמוס לעייפה תיירים, מקומיים ורבבות ישראלים ואחרי כמה דקות מבינים שזה לא המקום בשבילנו. חותכים לרחוב צדדי ומגיעים די במקרה למסעדת Biohair Hajvago. ניצלנו את הפגישה המקרית בתספורת שהיתה מוצלחת להפליא וזולה ביותר!

כשחזרנו בחזרה אל רחוב Kiraly ראינו איך חיי הלילה מתחילים להתעורר לאיטם. אנחנו קינחנו את היום בטעימת לנגוש תיירותי ושמנוני ב Langosh Gozsdu והלכנו לישון.

היום העשירי לטיול – יום טיול בפרברי בודפשט

בעצב רב נאלצים להיפרד מהמלון המיוחד ומהחניה המושלמת בלב בודפשט, מעמיסים את המזוודות ויוצאים שוב לדרך. היום עוברים ל-4 לילות למלון אחר בבודפשט ועד שיהיה מוכן, בוחרים לצאת ולטייל קצת מחוץ לעיר.

בחירתנו הראשונה היתה בעיירה Visegrad ובמבצר Fellegvar. מי שמסוגל כדאי שיטפס רגלית מתחתי העיירה לגדות הדנובה ועד למבצר. אנחנו בחרנו להגיע עם האוטו עד למרגלות המבצר. הבחירה לבקר במקום השכם בבוקר התגלתה כנכונה כי כשאנחנו יצאנו כבר היו במקום נחילי תיירים (זהו אחד היעדים המועדפים לביקור ע”י קבוצות שמגיעות בטיולים מאורגנים). ניתן להעביר במקום כשעה לפחות בטיול איטי בין שרידי המצודה מבפנים ומבחוץ וליהנות מהנופים המשכרים של הדנובה והגבעות הסובבים אותה.

במרחק של כחצי שעת נסיעה משם נמצאת העיירה התיירותית Szentendre, עוד יעד מועדף ע”י קבוצות בטיולים מאורגנים. זוהי עיירת אומנים קטנה וציורית אבל עמוסה לעייפה מתיירים (לפחות מחציתם ישראלים) ולכן קסמה לא מצליח להתרומם. באיזור הנהר יש דוכני מזון רבים מכל הסוגים ולאורך הסימטאות יש אינספור מסעדות ובתי קפה.

ביקור במוזיאון המרציפן Szamos Marcipan Muzeum אינו הכרחי, אך מעביר עוד איזה רבע שעה באיזור. המוזיאון קטנטן ומיושן ומוצגות בו יצירות עשויות כולן ממרציפן.

מומלץ בהחלט לעבור דרך עץ המשאלות של יוקו אונו שנמצא בכיכר המרכזית. עבודה אינטראקטיבית בה כל צופה מוזמן לכתוב על פתק את משאלות ליבו ולתלות על העץ. בסיום התערוכה נאספות המשאלות והופכות להיות חלק ממיצג גדול יותר בתוך מגדל באיסלנד.

כיוון שלא התחברנו לשום מסעדה ממלכודות התיירים שבין הסימטאות, בחרנו לנשנש מספר מאכלים מהדוכנים הניידים שפוזרו לאורך הנהר ויועדו יותר למקומיים. אופציה שהתגלתה כמוצלחת הרבה יותר.

בשעות הצהריים שמנו פעמינו אל המלון שאמור לשרת אותנו במשך 4 הלילות הבאים – Aqua World Resort Budapest. מלון שהאטרקציה המרכזית בו היא כמובן פארק המים הגדול. המלון מפנק, חדרים גדולים ומרווחים, אוכל מגוון ועשיר, צוות מאוד ידידותי ושמח לעזור, בריכה פנימית רק לאורחי המלון מצוינת וכמובן האטרקציה המרכזית לילדים – גישה חופשית אל פארק המים הגדול שפתוח כל יום מ6 בבוקר ועד 22 בלילה. לילדים היה קשה ביותר להיפרד מהמלון. נקודה אחד לרעה – המלון גם הוא נכבש ע”י ישראלים כמעט לחלוטין וכאן בהחלט זכינו להתקל לא פעם בהתנהגות ה”ישראלי המכוער”. יהמר לזכות אנשי צוות המלון שהם מנסים להיות מאוד סבלניים ואדיבים על אף תקריות שכאלה.

בשעות הערב העייפות הכריעה את הילדים ומה שהצלחנו לעשות זה סיור רכוב (באוטו) של העיר מוארת בשעת לילה – מקסים ומומלץ!

היום האחד-עשר לטיול – יום טיול באיזור בודה

התעוררנו ליום אפרורי וקריר, יום טיול באיזור בודה. מהמלון יוצאים שאטלים לכיוון העיר החל מהשעה 10 בבוקר, אך לאחר התייעצות עם פקיד הקבלה בחרנו שלא לחכות להגעת השאטל ולנסוע ישירות עם הרכב. ההחלטה התבררה כנכונה. בימי ראשון אין אכיפה של החניה והחניות שלא במגרשי החניה הן חינמיות. בחרנו לחנות לאורך גדת הדנובה (ממש בקרבת האי מרגיט). מקום החניה הזה עוד ישמש אותנו בימים הבאים. ככלל, לאורך גדות הנהר מקומות חניה רבים שתמיד ניתן למצוא לאורכם מקומות חניה פנויים.

התחלנו במסלול הרגלי בטיפוס אל עבר שער וינה Vienna Gate, ממנו יצאה הדרך לוינה בימים עברו. במרחק 2 דקות הליכה משם נמצא ה Buda Tower, מגדל פעמונים שמחלקו העליון נוף מרהיב על העיר. נדרש טיפוס לא קל במדרגות עקלקלות, צרות ומפותלות, אך בהחלט יפה.

ממשיכים לכיוון הארמון דרך רחוב Tancsics כשבמספר 26 מבנה ששימש בעבר כבית כנסת. ניתן לבקר במקום בשעות פתיחה מצומצמות.

חולפים על פני מלון Hilton בודפשט. שווה להציץ פנימה על מנת לראות את השילוב של הישן והחדש – חלקים מכנסיה גותית עתיקה לצד קירות זכוכית עצומים של המבנה החדש. ואז, בכיכר Szentharomsag ter, נגלים נחילי התיירים, ממש בסמיכות לכנסיית מתיאש Matyas Templom הגותיתהמרהיבה והמרשימה, ובקרבת באסטיון הדייגים. שני המבנים מעניינים ושווים ביקור וכמובן תצפית מרהיבה על העיר.

הבטן החלה לקרקר בדיוק בזמן בו הגענו לקונדיטוריה המפורסמת והמומלצת Ruszwurm. במקום משתרך תמידית תור ויש אופציה של ישיבה בבית הקפה ושירות עם מלצר או של עמידה בתור לדלפק שמשני צידיו חלונות עם כל מגוון העוגות והעוגיות שבמקום לטייק אוויי. איזו אופציה שלא תבחרו, נצלו את השירותים שבמקום כי הם מבריקים! אנחנו בחרנו באופציית הטייק אוויי ודגמנו 4 עוגיות שונות שהיו כולן משובחות ביותר. מומלץ לאוהבי המתוק!

את דרכנו אל הארמון עשינו דרך ביתו של הודיני ועוד כמה נקודות ציון לאורך הרחוב. אל הארמון לא נכנסנו, אך ירדנו מהגבעה תוך כדי ליווי של הפוניקולר בנקודות תצפית שונות, אל Clark Adam ter ואל גשר השלשלאות.

בגשר השלשלאות התחיל לטפטף גשם זרזיפי ומציק והחלטנו לצעוד אל הרכב ולהמשיך בטיול רכוב עד שהגשם ייעצר.

נסענו אל גבעת Gellert, אל מצודת ה Citadella המרשימה ובמרכזה אנדרטת השחרור המפורסמת המשקיפה אל כל העיר.

הגשם התגבר והשהות בחוץ לא היתה נעימה ולכן ברגע של ייאוש הוחלט שנעצור באחד הקניונים לארוחת צהריים עד שהגשם ישקוט. הבחירה היתה אקראית לחלוטין והקניון שנבחר הוא ה West End City Center. קניון עצום ועמוס ובו כל הרשתות הקיימות וקומות אוכל עצומה בתחתית. לנו הקניון עשה בעיקר כאב ראש גדול וברגע שהגשם הפסיק ברחנו החוצה.

חזרנו לאותו מקום החניה מהבוקר וחצינו את הגשר לעבר האי Margaret. ממש בתחילת האי ברחבת שלפני המזרקות ישנן מספר אופציות לשכירת כלי רכב (בעיקר אופניים מסוגים שונים) לשיטוט באי. האי גדול יחסית, השעה היתה כבר לקראת ערב ומדי פעם הגשם טפטף ולכן בחרנו באופציה של שכירת אופניים לארבעה לשעה. הרעיון התברר כמצוין וחוויית הדיווש היתה בהחלט משעשעת.

לאחר ארוחת הערב בחדר האוכל במלון יצאנו “לסיבוב היומי” בפארק המים שכזכור פתוח עד מאוחר. היה מושלם.

היום השניים עשר לטיול – יום טיול באיזור פשט

הבוקר השמש זרחה לה וענני האתמול פגו כלא היו. החלטנו להמשיך עם הבחירה של נסיעה למרכז העיר ברכב ולא עם השאטל של המלון. הפעם החלטנו “להשקיע” בחניה והלכנו על מגרש החניה של מלון אינטרקונטיננטל שנמצא במיקום מושלם ממש מול גשר השלשלאות (בגדה של פשט). החניה יקרה יחסית למחירי בודפשט אך מיקומה התברר כמאוד נוח וכך מצאנו את עצמנו קופצים מדי פעם לשים קניות באוטו (וכמובן להשתמש בשירותים המפנקים של המלון).

המלון ממוקם ממש על גדת הדנובה והלכנו לאורכה דרך כיכר רוזוולט, כיכר ויגאדו, כיכר ה15 במרץ, עד שהגענו אל Molnar's Kurtoskalacs, מאפיה לממכר קיורטושים במגוון תוספות. מומלץ לקחת אחד לדרך כיוון שהישיבה במקום היא די סתמית. משם הדרך אל השוק הגדול Nagy vasarcsamok היתה די קצרה. השוק הוא ממש לא בגדר אטרקציית חובה. הוא עמוס באנשים ובהרבה קישקושים לא הכרחיים. לטעמי אם אין משהו ספציפי שרוצים לרכוש בשוק, אין מה להגיע לשם.

את הדרך חזרה עשינו דרך ה Vaci Utca. די בהתחלה נמצא מעין סופר בשם Corso Gourmet ובו מספר קומות כשבקומה האחרונה יש שירותים מצויינים וחינמיים!

לאורך המדרחוב אנחנו מנסים להכנס למעט חנויות ככל האפשר ומשתדלים בעיקר להביט מעלה אל הבניינים המיוחדים, אך בכל זאת מבלים לא מעט זמן בסניף Tiger המקומי (2 קומות!!), אהוב ליבנו עוד מטיולים קודמים…

לאחר עצירה רגעית באוטו חזרנו אל כיכר אישטוון, מתפעלים מארמון גרשם שהפך היום למלון יוקרתי במיוחד. ממש לרגליו יוצא 4 פעמים ביום אוטובוס אמפיבי בשם RiverRide לסיור של שעה וחצי ברחבי העיר, הן על הכבישים והן בתוך הדנובה. הסיור לא זול, יש הסברים גם בעברית אבל שווה להגיע ולו לתצפית על כלי הרכב המיוחד הזה (גם ביבשה וגם בנהר).

משם הדרך לפרלמנט היתה כבר קצרה. עצירה מהירה ב Szamos Csokolade לטעינת אנרגיה בצורת כריכונים קטנים ומספר עוגיות מתוקות, ואנחנו בלב ליבו של האתר הכי מתוייר בעיר.

בניין הפרלמנט הוא ללא ספק המבנה הכי מרשים בעיר – מלפנים ומאחור, ביום ובלילה – אין לו מתחרים! אנחנו ביקרנו בעיר בזמן הפגרה ולכן לא נערכו סיורים בתוך המבנה, אך אין ספק שגם להסתובב מחוץ למבנה האדיר הזה זאת חוויה מרתקת בפני עצמה.

חזרנו חזרה אל הרכב דרך אנדרטת הנעליים ונסענו אל כיכר הגיבורים Hosok ter, ואל הפארק העירוני. גם שם לא נתקלנו בבעיות חניה ומצאנו חניה בשפע. טיילנו להנאתנו בפארק רחב הידיים, הצצנו על טירת Vajdahunyad הטרנסילבנית, אל אוהל הקרקס ואל גן החיות שבפאתי הפארק, אל מרחצאות Szechhenyi העמוסים לעייפה ואל המשייטים בסירות השונות שבלב האגם.

ולבסוף לפני חזרתנו אל הרכב, עברנו כמובן גם בכיכר הגיבורים, מביטים אל אנדרטת המילניום העוצמתית ואל הגיבורים הלאומיים של הונגריה.

את היום סיימנו שוב במתחמי המים המפנקים שבמלון.

היום השלושה עשר לטיול – רכבת הילדים ועוד קטנות

אחרי כמה ימי עיר מרוכזים התחשק לנו לצאת שוב לאיזורים כפריים יותר ולראות קצת ירוק בעיניים. רצינו יעד קרוב יחסית וקצר נסיעה ולכן בחרנו ברכבת הילדים. נסענו אל תחנת Huvosvolgy, במרחק של כחצי שעת נסיעה מהמלון בדרך מעניינת העוברת בפרברי בודפשט בין גבעות בשכונות שלנו הזכירו קצת את העיר חיפה. ממש בסמוך יש מרכז קניות קטן בשם stop shop שם השארנו את רכבנו, מרחק הליכה של כ7 דקות בתוך חורשה.

את הרכבת מתפעלים ילדים מאוד ידידותיים וחייכנים (אך לרוב לא דוברי אנגלית) משלב מכירת הכרטיסים בקופה ועד לליווי הנוסעים בקרונות הרכבת.לרכבת יש 9 תחנות כשלפי המפה שקיבלנו בכל תחנה יש “אטרקציה” כלשהי ויש כמובן אפשרות למסלול הליכה ביער בין התחנות. אנחנו בחרנו לנסוע עד למעלה הגבעה, תחנת Szechenyihegy, ואז לרדת בחזרה. בראש הגבעה יש מספר מתקני שעשועים, אך אין באמת יותר מדי מה לעשות ולכן את השעה שהיינו צריכים להעביר עד שתגיע הרכבת הבאה למטה, העברנו במסעדה נחמדה (ויחידה) שנמצאת בסמוך Kobufe Sorozo, מקום קליל, אוכל הונגרי זול והאמת שאין ברירה וזה המקום היחיד שאפשר להעביר בו את הזמן.

החוויה היתה בהחלט משעשעת. בסיומה נסענו אל אחד ממתחמי הקניות העצומים שקרובים מאוד אל המלון בו שהינו Dunakeszi. עיקר ענייננו היה חנות הדקתלון העצומה שבו וכמובן סניף עצום עוד יותר של רשת הסופרים Auchan. לקראת השעה ארבע, עת חזרנו למלון, הצטרפו אלינו חברים שבמקרה היו גם הם באיזור לכמה שעות בילוי בפארק המים.

בשעה שמונה וחצי יצאנו שוב לעבר האי מרגיט לקראת מופע המזרקות שמתרחש כל ערב בשעה 21:00. החננו בחניה הקבועה “שלנו” ממש לאורך גדת הנחל במקום בו מתחבר הגשר לכיוון האי וצעדנו עם עוד רבבות אנשים פנימה. בשעה המדויקת מתחיל מופע של אורות, צלילים ומים עם שירים שחלקם מוכרים יותר וחלקם פחות כשלקראת סוף המופע ישנה הקרנת וידאו מרשימה על גבי המים. חווייה מומלצת!

היום הארבעה עשר לטיול – וינה

נפרדים בצער מבודפשט שהיתה טובה אלינו וממשיכים לוינה. הפעם נוסעים בכביש המהיר ובדרך הקצרה ביותר שאפשר. מגיעים בדיוק בשעת קבלת החדרים למלון JUFA הנמצא ממש בקרבת שדה התעופה. מלון שהוא חלק מרשת בתי מלון, בלב שכונת מגורים, סופרמרקט גדול שנמצא בסמיכות ובקרבת 5 דקות הליכה מתחנת מטרו (6) שמוביל ישר למרכז העיר. חדרי המשפחה במלון כוללים מעין מיטת קומותיים שאצלנו זכתה לריב גדול לגבי מי יהיה זה שיזכה לישון למעלה.

לא בזבזנו זמן מיותר ונסענו ישירות אל פראק השעושעים ה Prater, שבביקורנו הקודם בעיר לא הקדשנו לו את תשומת הלב הראויה. הביקור הקודם היה בתקופה יותר חורפית והפעם הפארק שקק חיים ולרגע הרגיש כאילו חזרנו לשנות ה80 ולביקורים המיוחדים והחגיגיים בלונה פארק שבגני התערוכה. במתחם החינמי פזורים עשרות מתקנים מכל הסוגים והמינים שהכניסה לכל אחד מהם לא זולה בכלל. אחד המתקנים המיוחדים במקום היה Windobona skydiving, מרכז ריחוף באויר, שם ישבנו וצפינו באנשים המנסים לעוף וכמו כן הצטננו והתרעננו מעט – במקום מיזוג מצוין ושירותים מבריקים להפליא.

את הדרך אל Stephansplatz עשינו ברגל, לרוב דרך הדנובה ובתי הקפה המדליקים שפזורים לאורך גדת הנהר התחתונה. ביקרנו בקתדרלה ובאיזור באחד הביקורים הקודמים ולכן הפעם רק ספגנו מעט מהאוירה הוינאית וקינחנו בנקניקיה לפני שלקחנו מטרו בחזרה אל המלון.

היום החמישה עשר לטיול

יום שעיקרו נסיעה אל שדה התעופה וטיסת חזרה לישראל. יום שחתם טיול מוצלח שהשאיר בליבנו טעם של עוד.