בדרך לטדוסק הנוף משתנה, השלכת פחות עוצמתית והכחול הזה של נהר saint lawrence הולך ונהיה דומיננטי. והוא ממכר.
עוצרים ב Pointe-Noire Interpretation and Observation Centre שזה ממש לפני המעבורת לטדוסק, מרכז המבקרים כבר נסגר לעונה אבל אפשר להיכנס לשביל הקטן שמוביל למים ולעצור לחפש ליוויתנים. מרחוק רואים את הגב של ליוויתני הבלוגה עולים ויורדים.
ממשיכים לטדוסק- המעבורת נהדרת, חינמית, עובדת 24 שעות ואין תור. הנסיעה עליה כ 10 דקות ואפשר לצאת מהאוטו ולהשקיף מהסיפון על בלוגות וליוותני מינקה.
עוצרים במרכז טדוסק, עדיין מוקדם מידי להגיע למלון שלנו אז הולכים בשביל ל isle point, שוב לחפש בעיניים את הליוותנים. גם כלב ים אחד שוחה במים.
טדוסק היה מקום היחיד בו הזמנתי מלון ולא דירת airbnb, לא מצאתי דירה שאהבתי. המלון היה מקסים, גבוה מעל העיירה עם נוף שאי אפשר להפסיק לצלם. החיסרון היה שהחדר של הילדים היה למעלה ושלנו למטה עם מדרגות חיצוניות שמפרידות, ככה שאם יש ילדים קטנים שבאים אליכם בלילה, בגשם, להגיד שהם לא נרדמים זו קצת בעיה. אה, כן ולמתבגר לא היתה את הפרטיות מהאחים הקטנים שלו. אבל סה"כ מלון מצויין. קצת נוף:
לכל חדר יש את המרפסת/ חצר שלו שמשקיפה על טדוסק ועל המעבורת החינמית. בלילה אנחנו יושבים ומשקיפים עליה ועל המשאיות שעוברות בדרך מזרחה וחושבים שכבר חצי טיול עבר והיינו יכולים להמשיך בנופים ובמרחבים האלה ובניתוק הזה מהשיגרה עוד ועוד.
בבוקר יש לנו שייט לצפיה על ליויתנים. השיט הוזמן מראש בחברת AML דרך Get your guide כי הם איפשרו ביטול חינם כמעט עד הרגע האחרון. הזמנתי שיט בסירות זודיאק שהן קטנות יותר וקרובות יותר למים, חשבתי שנהיה לבד בשיט, מי יוצא בקור כזה? אבל השיט היה מלא, היה מזג אויר מצויין, ים שקט ושמש, התעטפנו בכל השכבות שהבאנו- כפפות, כובעים, מעילים אבל בדיעבד היה פחות קר ממה שציפיתי.
אז האם ראינו ליוויתנים? כן. בלוגות, כלבי ים, ליוותני מינקה ואפילו גדול סנפיר אחד שעשה לנו תצוגת תכלית מרהיבה של נשיפות מים וצלילה עם הזנב מורם כמו בסרט טבע.
אבל- האמת שציפינו לראות יותר ליוותנים, כנראה שבכל זאת זו סוף העונה, וחלקם כבר מתחילים בנדידה דרומה.
אנחנו ממשיכים ל Cap de Bon-Désir, נקודה שהומלצה ע"י בעל המלון, שוב לצפייה על לוויתנים שמגיעים לאזור כדי לנשום. בעיני הנקודה יפה, יש שביל טיול לכיוון המים וסלעים שאפשר לצפות (עם סבלנות) בליוותנים שמגיעים. אני הייתי יכולה לבלות שם שעות אבל הילדים מאבדים את סבלנותם ואנחנו ממשיכים לדיונות כדי שיוציאו קצת מרץ.
בדיונות לילדים חוזר כל המרץ והם מתחילים לעלות ולרדת והמתבגר בעקבותיהם (או בעצם בראשם).
בבוקר אני יוצאת להביא קפה ומאפים מהמאפיה בטדוסק, פותחים את הבוקר יותר לאט, עם ארוחת בוקר מול הנוף, על המרפסת.
היום אנחנו יוצאים לעשות מסלול הליכה ב Centre de découverte et de service Le Béluga, גם פה מרכז המבקרים סגור אבל הכניסה אפשרית (מבקשים לשלם את הכניסה און ליין באתר) וזה קל ופשוט.
אני לא מפסיקה לצלם מהדרך, מהמכונית. הפשטות הזו- בתים קטנים בתוך מרחבים ענקיים ושלכת עוטפת מסביב, כל כך יפה.
המסלול יפה, כ 8 ק"מ הלוך ושוב, למעשה נמצא בצד המזרחי של נהר ופיורד ה sagueney, שלצד המערבי שלו ניסע מחר. היום עצמו חמים ושמשי, כ 14 מעלות ואנחנו עוברים לחולצות קצרות.
למחרת אנחנו עוזבים את Tadousac ולוקחים שוב את המעבורת החינמית, בדרכנו לעיירה L'Anse-Saint-Jean, מתחילים כבר לסגור את הלופ חזרה, לכיוון מונטריאול. מזג האויר גשום ואמור להישאר כזה כל היום, אנחנו בכל זאת מקווים למצוא מקום לעצור ולטייל בדרך.
מוצאים מסלול של 6 ק"מ מעגלי. הגשם ממשיך לרדת ורוב הזמן אנחנו מטיילים עם מטריות. מסלול חביב, לא משולט היטב, אולי בגלל הגשם או העייפות המצטברת, הוא מרגיש קשה יותר מהקודמים.
הצימר ב L'Anse-Saint-Jean ביתי מאוד, עם נוף מקסים של הפיורד מכל החדרים ואנחנו קופצים לסופר, שמרגיש אמיתי ולא של תיירים, לעשות קניות לארוחת ערב, שינוי מבורך אחרי שאכלנו במסעדות בכל השהיה בטדוסק. L'Anse-Saint-Jean מתוקה כל כך. בתים קטנים מול הנוף של הפיורד.
ממש בפתח הצימר יש מאפיה קטנה עם קפה ומאפים שווים ואנחנו קופצים לשם כל בוקר.
המסלול היום הוא ב Parc national du Fjord-du-Saguenay, מסלול של 7.5 ק"מ לעבר נקודת תצפית על הפיורד: Statue of Our Lady of Saguenay. אחרי המסלול של אתמול ועם העייפות המצטברת אני חוששת שיהיה קשה מיד אבל הילדים מתעקשים ואני זורמת.
המסלול מצויין, מזג האויר טוב ויש לא מעט מטיילים על השביל. השקיעה צובעת את הכל באדום לא נתפס.
בבוקר עוזבים את L'Anse-Saint-Jean וממשיכים לכיוון Lac-Beauport, לצימר האחרון שלנו. לא ממש מוצאים נקודה לעצור בדרך אז ממשיכים כמעט ישירות אל הצימר. אבל אפילו הדרך מהפנטת.
הצימר האחרון הוא וואוו. נוף של האגם מצד אחד, יער מצד שני, מאובזר בכל מה שצריך ומעבר, אח עצים, מערכת מוסיקה וקולנוע, שולחן כדורגל לילדים במרתף. מדהים.
אנחנו שוב קופצים לקניות בסופר, גם הפעם סופר אמיתי ולא תיירותי בשכונה שגרים בה.
בבוקר אנחנו נוסעים ל Parc national de la Jacques-Cartier, למסלול של כ 5 ק"מ. המסלול יפה אבל הרבה פחות מרשים מהקודמים, אולי בגלל שהפארק כבר כולו במצב של אחרי שלכת- העצים כבר ערומים או אולי בגלל עייפות סוף הטיול שלנו. אנחנו מסיימים וחוזרים להתפנק ליום אחרון בצימר.
אז איך היה לנו? קצר מידי! היינו בשמחה ממשיכים עוד שבוע- שבועיים- שלושה.
קוויבק היא קנדה, אבל מרגישה קצת צרפת- הבאגטים והגבינות בסופר, המאפיות הקטנות עם המאפים הפאריזאיים בכל מקום, הצרפתית כמובן.
מאוד קל לטייל- כבישים רחבים, לא היה עומס בשום מקום, חניה קלה ובשפע, לא נתקלנו בכבישי אגרה, המון מידע במרכזי המבקרים בפארקים ומסלולי הליכה בשפע למי שאוהב לטייל.
העונה מדהימה בעיני, השלכת תורמת המון לנוף ואין עומס תיירים. מצד שני - קר. הטמפרטורות הרבה פעמים מתחת ל 10 ובלילה לפעמים סביב 0. תביאו ביגוד חם. ותהנו :)