אז כן, אנחנו עדין זוג ועדין אוהבים.
14 יום של פיורדים, מפלים, ירוק, חמסין קצר וגשם עם טמפרטורה של 4 מעלות, אבל מה שחשוב זה הקראוון.
על המיטה שיורדת בלילה מהתקרה ספרתי? אז לקח לנו 10 ימים להבין שיותר כיף לישון כשהרגליים בפנים, במקום הצר, והראש בחוץ, במקום הגבוה, ואיכות השינה השתפרה פלאים.
וזה לא מובן מאליו, כי שמטפסים על הסולם ומשתחלים למיטה, צריך לעשות סיבוב של 180 מעלות, כדי שהראש יהיה בצד הגבוה יותר. ואם צריך פיפי באמצע הלילה, ואנחנו כבר בגיל שצריך, אז שוב צריך לעשות סיבוב של 180 מעלות, לפעמים גם מעל הבן זוג, כדי לשלוח רגל מגששת לסולם, שיוביל אותנו למטה בבטחה.
אבל, תאמינו לי, זה שווה!
הסיפור הגדול של השבועיים הראשונים שייך למערכת העיכול שלי.
מערכת העיכול שלי סבלה אנושות מהמצב החדש שבו אני יושבת לאורך קילומטרים ארוכים של נסיעה, לא רודפת אחרי נכדים, וגם לא יוצאת לסיבוב פעם ביום עם הכלב.
מערכת העיכול שלי גם היתה רגילה לחמש עד שמונה כוסות מים וקפה ביום, ופתאום הכמות נפלה, שלא לדבר על ירקות ופרות שהוחלפו בפיש אנד צ'יפס, והתוצאה הבלתי נמנעת היתה עצירות שתקפה אותי תוך שלושה ימים, עם בחילות ובלי הקאות.
מי שהציל אותי מעצמי היה רופא צעיר מקומי, שגם הבהיר לי את הסיבות שמניתי למעלה, למצב שנוצר, וגם נתן לי מרשם לאכול ירקות ופרות. הרוקח שמכר לי את התרופה שרשם לי הרופא, ושאותה לקחתי רק פעם אחת ודי, הוסיף מרשם משלו למרק ירקות, ומאותו רגע, מצבי השתפר, והקילוגרמים שהשלתי בכמה ימי צום בגלל הבחילות, החלו לשוב.
אז מאז אותו מקרה, אנחנו מבשלים מרק יום יום, עם תפוחי אדמה, גזר, כרוב ובצל, כל פעם ביחסים אחרים, ותחושת הבית שלנו הולכת וגוברת בקראוון וגם בנורווגיה.
הרופא הצעיר, שקבל אותי ביום חופש שלו, יום ראשון שעבר, נתן לי גם שיעור על מערכת הבריאות הנורווגית.
הבחור, שיכול להיות הבן שלי בגילו, הסתובב ללא תג, ולא ידעתי למי להודות על היחס הנפלא והסבלנות שטפל בי, ביום החופשי שלו. כששאלתי אותו לשמו, הוספתי שאצלנו בישראל חייבים הרופאים לשאת תג עם שם. אחרת איך נדע את מי לתבוע, כשאנחנו לא מרוצים?
וכאן למדתי משהו יפה על מערכת הבריאות הנורווגית. אין תביעות משפטיות לרופאים. מעודדים את הציבור להתלונן, אך משתמשים בתלונות ככלי לשיפור המערכת ולחינוך הרופאים. מדהים בעיני. אין רפואה מתגוננת כמו בארה"ב, אמר לי, וכמו בישראל, אני יודעת, פשוט רפואה אחרת. חזון אחרית הימים.
אז מכל השבועיים שחלפו עלי בארץ יפה זו, החוויה שהשאירה עלי את רושמה ביותר, היתה אותו ביקור אצל הרופא המקומי, שהגיע ביום חופשי שלו, כי הוא שכיר של המדינה, וזה חלק מהשרות שלו.
יש לי עוד תגלית על נורווגיה, שאשתף אתכם אם הגעתם עד כה. נכון להיום, יולי, 2023, נורווגיה כבר לא יקרה כמו פעם.
יחסית לישראל, אפילו ממש דומה.
אנחנו קונים כאן סלסלת תותים מתוקים בכעשרים שח, וגלידה בעשרה שח, ובעלי קנה כבר שתי חולצות בשלושים שח כל אחת( במקום לכבס). אז אל תאמינו למלעיזים. כמובן, כמו בארץ, יש גם נעליים ב 500 שח, אבל יש גם במאתיים.
סיפור אחרון לסיכום השבועיים הראשונים.
יום כביסה בקראוון, הוא יום שדורש תכנון מוקדם, ותמיד צפויות הפתעות.
וזאת למה?
כי מכונת הכביסה עובדת כמה שעובדת, ומכונת היבוש יש לה חיים משל עצמה.
ביום חמישי הכרזנו על יום כביסה, מצעים, מגבות, בגדים וכו', הכנסתי את הכביסה לשתי מכונות כביסה במקביל, 20 שח כל כביסה, ולאחר כשעה, בעלי העביר הכל למייבש ושם חטפנו את השוס! ארבע שעות ייבוש, הודיע לנו המייבש. אז מתי נטייל?
בעלי לא אבד את העשתונות, שלף את המצעים והמגבות, נתן למייבש לעבוד וליבש צ' יק צ'ק את מה שנשאר, וכשהחזיר את המצעים והמגבות לאחר שעה, במקום כל הקטנים, אף הם התייבשו בשמחה תוך שעה. אז השיעור כאן היה, שיום כביסה הוא פרויקט שגוזל זמן, ומחייב תכנון כדי שלא להפסיד יום טיול.
החצי השני של הטיול לפנינו, אני מרגישה שראיתי כבר הכל, חוויתי הכל, סיימתי ספר קריאה אחד, ועכשיו אני מתכוננת לבטלה ומנוחה שלא זוכרת כאלה מאז שעזבו הילדים את הבית... ולפני שההורים חלו והלכו לעולמם.
הארץ כמרקחה פוליטית, ואנחנו בהרגשה שחייבים עכשיו לנצל את הזמן, כי מי יודע מה יהיה אצלנו בארץ מחר?
