היום ה-25- היום הטיסה חזרה.
אנחנו זוג בני 70, אני עם רגל מקולקלת ובעלי, סופר גבר, מדריך טיולים מזדקן וסטודנט מן המנין באוניברסיטה, וזה הפוסט השלישי והאחרון על הטיול שעשינו ומסתיים היום, יולי 2023.
עשרת הימים האחרונים של הטיול, מהיום ה 14 ואילך, מתמקדים יותר בבני אדם ופחות בנופים.
זה לא שוויתרנו על איזה שהוא אתר שכולם חייבים להיות בו, אלא שזה כבר לא העניין.
ולמען הדיווח, כדי שלא תחשבו שהפכתי להיות אדישה לאחר שבועיים בנורווגיה, מעדכנת אתכם שהגענו לקרחונים, וזרמנו עם המוני עם ישראל, באמת, אוטובוס של ישראלים , זרם אתי לפסגתו של הקרחון. אנחנו ברכבים ממונעים כשהנהג שלי אולי מלאו לו 16 לפני שבוע, ובעלי, צעיר בן 72, מלא כושר, עלה את העליה בצעידה נמרצת.
ולא שלא הגענו לסלע המחודד שנקרא "מטיף", ישנו למרגלותיו בקמפינג בלילה רק כדי לגלות שכשאומרים לנו לצאת בשבע בבקר, אז כדאי לצאת בשבע בבקר, כי אחרת נתקעים בזרם אינסופי של משפחות ויחידים שעולים ויורדים מהתופעה הגאולוגית הזאת, כמעט כמו בטיול שנתי של שכבת י"א בתיכון.
אז היינו וסימנו "ווי" על כל אטרקציה מומלצת, אבל מה שנזכור לעתיד, זה דווקא הביקור אצל הבחור הנורווגי, שארח את הקראוון שלנו בחצר ביתו, ושיתף אותנו בחייו וחיי הנורווגים על קפה של בוקר, ועשה לי חשק לבוא לגור בארץ הענקית הזאת שאין בה פקקים והפנסיה לאזרחים מכובדת.
ביקור נוסף שהשאיר עלינו את רישומו, ולא מופיע במדריכי הטיולים למיניהם הוא חניון של נטורליסטים. בשבילנו זו לא היתה הפעם הראשונה לחיות עם אנשים שהלבוש איננו חובה בסביבתם. הפעם למדנו שמחנות כאלה, נמצאים, באופן טבעי, לרוב, במקומות שהם יותר חמימים יחסית לקור הנורווגי, וגם שהשמש בהם זורחת למרות שמסביב, יום לפני ויום אחרי, יורד גשם.
אחרי חוויה חיובית אחת בנורווגיה, את השניה בחרנו בקלות רבה יותר.
אם במחנה הנטורליסטי בנורווגיה קפצנו למימי הפיורד בשעה שתיים בצהרים, לאחר בוקר שלם של התחרדנות בשמש של 16 מעלות. הרי שבמחנה השני, שמצאנו בדנמרק, הורדנו את הבגדים רק במקלחת, כי הגענו מאוחר בערב. והנה היופי שבענין, במחנות כאלה, המקלחות יותר גדולות, הן משותפות לכולם והמים החמים אינם בהקצבה, כמו בכל המחנות האחרים. מכאן שכל מי שמזהה עצמו כנטורליסט פוטנציאלי, החוויה מומלצת ביותר.
לילה אחרון בילינו במלון קטן ליד המקום ממנו לקחנו את הקארוואן, ואחרי פעולת ארגון אינטנסיבית רוקנו אותו, והחזרנו אותו, לא לפני שהרתחנו בו פעם אחרונה מים לקפה, כשהסתבר לנו, שקומקום להכנת קפה, לא נמצא בין השירותים שנותן המלון שלנו, ואין קפה פתוח גם מחוץ למלון בשעת הלילה שבה התחשק לנו קפה.
סך הכל הגענו לטיול מצויידים יפה, הפנג'אן לקפה עשה עבודה, סמרטוטים, מגבות מטבח, מקלות כביסה, חבל לתלית כביסה וסבון כביסה, נילונים נסגרים (ואקום) של איקיאה, תיקים לקניות, אבקת מרק, קפה שחור שאוהבים, וקופסאות טובות מפלסטיק שנסגרות היטב, כל אלה ועוד הבאנו מהבית, והם שימשו אותנו וחסכו לנו קניות מיותרות.
חזרנו עדין בזוגיות, רגועים, מודאגים מאד ממה שקורה במדינה שלנו ומוכנים לתכנן את הטיול הבא, בתקווה שהסדר החדש שמכתיבה הממשלה הנוכחית שלנו, לא יטרפד לנו את החיים.
