יום שני לטיול,

יצאנו מקסטלן על D952.

כדי להתאושש מטיול הבקר ומהלילה, התחלנו בקפה על שפת התהום. אז עוד לא ידענו שזה תהומצ'יק ולא באמת תהום, כמו שראינו בהמשך.

סטינו ל- D17 לפי ההנחיות של יעל הרמלין וממנו מיד ל- D317 לכיוון Rougon.

בתקופה זו של השנה, אם יש לכם מזל, שדות הלבנדר פורחים בפרובאנס, משטחים שלמים של מרבדים סגולים וריחניים. ברוגון מכרו לנו ילדים שקיות עם לבנדר שהריחו הכי חזק שאפשר, כי הן לא היו האריזות המסחריות שהציפו אותנו בכל החנויות לתיירים, אלה היו שקיות אותנטיות, לבנדר ארוז בסמרטוטים שנשארו לאמא מימי הביניים.

קניתי שתיים למזכרת מהמקום הציורי הזה, מן מקום שהרגיש לנו כמו דיור מוגן לאמנים ואחרים. התרשמות שנבעה מהגיל הממוצע הגבוה של אלה שפגשנו שם, אלה שלא היו ילדים כמובן.

חזרנו ל- D952 באותה דרך, וסטינו לפי ההמלצה של יעל הרמלין, לדרך הצוק Route des crete D23. כביש שאם לא היה לו נוף מרהיב הייתי אומרת שהוא כביש ממש מפחיד. כביש שמתפתל לאורך התהום של הגדה הימנית של הקניון (כך קוראים לה המקומיים) מלא נקודות תצפית מסודרות, שכל אחת יותר עוצרת נשימה מקודמתה, וכולן על שפת הצוק.

כשכבר חשבנו שראינו מספיק נקודות תצפית והבנו את הפרנציפ, החלטנו לדלג על נקודה, ואז ראינו פתאום, בסיבוב, נשר ענק טס לקראתנו, עצרנו, ירדנו, וראינו עוד ועוד נשרים דואים.

הגענו לאזור הצפורים.

מתצפית לתצפית הנשרים חגו וטסו ותפסו תרמיקות עד שנעלמו.

בתצפית הבאה השתנה לנו הקניון, הוא נעשה צר ועמוק, וללא צפורים.

שלט בצרפתית באחת התצפיות גילה לנו שאנחנו כ- 1200 מטר מעל לים, ושהנחל נמצא בגובה של כ- 500 מטר מתחתינו ושלא נתאמץ לחשב, כי ההפרש הוא 715 מטר. תצפית ממרפסת צרה מאד וארוכה מאד, הבהירה לנו שהשלט כנראה צודק, כי ראינו את הנחל למטה למטה רחוק רחוק, פחד!!!

אבל הכי פחד היתה הנסיעה בכביש D23 .

לקח לנו זמן להבין שזהו כביש חד סטרי, ושאף אחד לא יבוא ממולנו, וזה לאחר שמוקדם יותר באותו בקר היינו שותפים לחוויה של מפגש של שני אוטובוסים, אחד עולה והשני יורד, בסיבוב הכי צר בכביש 952. המפגש הסתיים בשלום, אבל אין לי ספק שהנהגים קבלו עוד כמה שערות לבנות בזכותו.

כאמור, ב D23 גילינו בשלב מסויים שהכביש הוא חד סטרי, מה שאפשר לנו להצמד לשמאל, במקום לשפת התהום.

ושוב,

כשחשבנו שכבר ראינו הכל, והחלטנו לדלג על ה Belvedere , נקודת התצפית הבאה, הופיע פתאום האגם. אז לא וויתרנו!

האגם וה”פיורד” שנכנס לקניון, (ראו למעלה בתמונה), הופיעו במלוא הדרם, בצבע התורכיז שהבטיחו לנו, עם המון סירות של אלה שבחרו לראות את הקניון מלמטה למעלה ולא כמונו מלמעלה למטה.

המשכנו עד לנקודת החיבור עם הכביש שנוסע חזרה ל- D952, ונסענו לפי השלטים לאגם לLac de Sante Cruix , מצאנו לנו פינה לא עמוסה מדי להתרחץ , להתרענן ולהרגע מכביש הפחד, השווה!

אתם יודעים שזהו הקניון הגדול ביותר בארופה? זהו הגרנד קניון של אירופה. ומגיע לו התואר.

היום היה עדין צעיר, אז הכנסנו ל Waze את Quinson וקפצנו לביקור למוזיאון הפריהיסטורי, שהשלטים בדרך הזמינו אותנו אליו. שם למדנו איך גילו את הממצאים הפריהיסטורים בקניון וורדון, איך עשו חפירות הצלה, רגע לפני שחברת החשמל פיתחה את האזור ב- 1958, 8 שנים חפרו ומיפו את האזור ב 62 מקומות שונים, ויותר מ 20 שנה אח”כ המשיכו את החפירות ב 1988, כשחברת החשמל סיימה את הפרויקט שלה.

מקווינסון לפרובאנס חזרה, קצת רעבנו, בגלל הנוהג המשונה של הצרפתים לנוח בצהרים, ולפתוח את המסעדות רק בערב. כך שאם הגעתם עד לכאן ועדין לא יצאתם לטיול, כדאי שתתארגנו טוב עם האוכל, כדי שלא תהיו תלויים במקומיים.

תהנו!