טיול לצפון יוון סוף אוגוסט 2015
לרגל הגיוס של ביתנו הבכורה הצלחנו לארגן טיול משפחתי לצפון יוון.
יצאנו בסוף אוגוסט בתקווה שיהיה פחות עמוס ואכן כך היה. טסנו בטיסה זולה מאד דרך אתונה לסלוניקי (150$); בדיעבד לאחר נסיעה ארוכה לצפון אני ממליצה בחום על טיסה ליואנינה. היות והטיסה נחתה לאחר עיכוב אחרי חצות, הגענו למלון שהוזמן מראש בקירבה לשדה, בסביבות 01:00 בלילה. המלון
“Four Seasons” גרוע למדי אבל לצרכי הלילה הראשון .…
היום הראשון
למחרת התחלנו בנסיעה לאזור הצפון. בחרנו בדרך המהירה ביותר ומראש החלטנו לעשות רק הפסקה אחת ב- .Metsovo נוסעים בכביש מהיר וחדיש מלא מינהרות וגם משלמים בכל מקטע; עד לירידה מכביש זה ביואנינה שילמנו כ-10€. הביקור ב-מטסובו היה מוצלח והיווה אתנחתא לדרך הארוכה, הילדים טעמו גירוס (שווארמה), טיפסו על עץ הדולב הענף וכולנו נהננו להסתובב בסימטאות ובחנויות המזכרות.
משם המשכנו בנסיעה עוד כשעתיים עד שהגענו לכפר Monodendri באזור זגוריה, בו הזמנו מלון.
הכוונה הייתה לנסוע ולהגיע דרך הכפר Kipoi בו אפשר לראות את הגשרים העתיקים אך הסתבכנו ולא הצלחנו למצוא את הדרך העוקפת ונסענו בדרך הראשית העוברת ביואנינה.
לאחר הכרות עם האזור ומקומות הטיול בו אני ממליצה למצוא מלון בכפר Aristi המרוחק עוד כחצי שעה מהכפר ראשון לכיוון פנים ההרים. הכפר אריסטי יותר יפה ומהווה מקום מרכזי יותר לטיולים באזור.
בכל אופן המלון.Zagori Filoxenia שהוזמן מראש היה מצוין והוא ממוקם בכניסה לכפר מצד ימין.
המקום מוחזק ע"י זוג מבוגר, הבן, דניס, היה לנו לעזר רב ועזר לנו בתיכנון הימים הבאים באזור. המינוס היחידי , אין מזגנים בחדרים, היה צונן בלילה אבל צריך לישון עם חלון פתוח כדי להרגיש זאת ואז... האור נכנס בבוקר ..(עלות: 90 € לשני חדרים).
מיד עם הגיענו ניצלנו את שעת האור האחרונה והלכנו לתצפית היפה על קניון ויקוס מהתצפית Oxia Viewpoint הסמוכה למנזר Saint Paraskevi. ההליכה ברגל היא קצרה ומכל מקום בכפר יש סימון איך להגיע.
כשחזרנו אכלנו באחת משתי המסעדות בכיכר, החלטנו מראש שבשניה נאכל למחרת. המסעדה הייתה די בינונית. נהנו לחזור לחדרים היפים במלון .
היום השני
היום השני התחיל עם ארוחת בוקר מעולה ,ישבנו באויר הצונן בחצר המלון ונהנו מארוחת הבוקר המצוינת שכללה עוגיות ומאפה של בעלת הבית. משם יצאנו לטיולנו כשמטרתנו הראשונה, נהר הווידומטיס.
לאחר שעוברים את Aristi ממשיכים עם הכביש לכיוון כפריPapigo ולא ניתן לפספס את הנהר היות ועוברים עליו בגשר צר. שווה לעצור בצד ולעלות על הגשר לצלם, המים הכחולים מהווים מראה מרהיב.
למסלול ההליכה לאורך הנהר ממשיכים עוד כ-500 מ' (פיתול אחד בכביש) ומצד שמאל רואים מחסום צהוב ומגרש חניה קטן. שם מחנים את הרכב, ומתחילים ללכת בשביל שתחילתו אבן.
מהר מאד מגיעים למים הצלולים והקררררים. השביל עולה ויורד , מקביל פחות או יותר לנהר, נהננו מאד והלכנו כשעתיים כולל הפסקות רבות לרחצה (רק האמיצים שבינינו נכנסו); לבסוף החלטנו להסתובב ולחזור. החזרה באותה הדרך; אם יש שני רכבים אפשר לעשות הקפצה לסוף המסלול אבל הדרכים קשות ומפותלות ובכל מקרה זה לוקח די הרבה זמן. היות וטיילנו לבד זו לא הייתה אופציה. לאחר הטיול המשכנו לנסוע בדרך היפה והמאד מפותלת (עומר ספר 17 פיתולים), לכפר Megalo Papigo.
מצאנו כפר נחמד ויפה מאד, מספר טברנות וכמה סמטאות. הסתובבנו קצת וישבנו להרוות את צמאוננו בטברנה .
משם המשכנו לכיוון Mikro Papigo ולאחר ששמענו כ"כ הרבה על גבי המים, כמובן שעצרנו. קשה לפספס את המקום כי תמיד יש שם עוד מכוניות, בערך באמצע הדרך בין שני כפרי הפאפיגו. רוב המתרחצים היו יוונים (בכלל פגשנו הרבה תיירות פנים ומעט תיירות חוץ).
הבריכות הראשונות נמצאות 50 מ' מהכביש והיו הומות מתרחצים. המשכנו ללכת פנימה והמראה קסום, המים הזורמים יצרו בריכות עמוקות בסלע, המים קרים אבל קצת פחות מאשר בנהר וזו אתנחתא כיפית ביותר. שניים מבינינו גם המשיכו מעלה לתור את מעלה הנחל וסיפרו שבהמשך מתרחב הקניון הצר לבריכות גדולות יותר ויש גם מפל די גבוה.
משם המשכנו לכפר הקטן יותר מיקרו פאפיגו ופה נכונה לנו אכזבה. הכפר נראה נטוש לחלוטין, הגענו אחה"צ ולא ראינו נפש חיה, טברנה אחת עשתה סימנים שפתוחה, נכנסנו לשתות קפה וזה היה הקפה הכי יקר ששתינו ביוון. המשכנו להסתובב קצת בסמטאות הנטושות ועזבנו לכיוון המלון.
מאחר והגענו לכפר בסביבות 19:00 עזבנו ומיהרנו לעוד תצפית שלא הספקנו לראות – ,Oxia Viewpoint זוהי תצפית יפהפיה נוספת על קניון ויקוס, בדרך גם עוברים ביער האבן, תצורות גיאולוגיות מרתקות. כשחזרנו למלון כבר ממש החשיך ושמחנו לחזור לאחר יום ארוך ומהנה.
היה לנו חוב לעצמנו , לאכול במסעדה השניה שבכיכר הכפר, לאחר שצעדנו בדרכי האבן הקשות לכיכר התאכזבנו לגלות שרבות מהמנות נגמרו . ניסינו את מזלנו במסעדה אחרת הסמוכה למקום מגורינו, מעל חנויות המזכרות – אכלנו ממולאים ומוסקה והיה סביר אבל לא יותר.
היום השלישי
יצאנו מוקדם, יחסית כדי להספיק ולבקר בגשרים המעניינים ב-Kipoi ולהספיק בזמן לרפטינג.
הנסיעה ממונדנדרי לקיפי אורכת כחצי שעה, אנחנו ביקרנו ב-3 גשרים שניראים מהכביש. חיפשנו עוד שנים ולא מצאנו. במהלך החיפוש, הבנים ואביהם ירדו לאיזה נחל אבל לאחר שהלכו והלכו (ירידה ארוכה ותלולה ועליה קשה הרבה יותר) ולא מצאו את הגשר, התייאשו וחזרו.
נסענו משם ליואנינה כדי לעשות רפטינג על נהר Arachtos ונפגשנו עם הרכב שלAlpine Zone חברת הרפטינג.. נסענו בעקבות הרכב הכתום שלהם עד לתחנת דלק ביציאה מיואנינה,שם השארנו את הרכב שלנו ועלינו על הרכב שלהם. כאן המקום לביקורת היחידה על “אלפין זון”....הרכבים שלהם לא ממוזגים, נוסעים כ 3/4 שעה בהלוך וכנ"ל בחזרה, ללא מיזוג בחום של כ-34 מעלות והיה קשה. חוץ מזה הרפטינג היה נהדר, המדריך היה מעולה ושלט באופן פנטסטי בזרמים, בעברית עילגת הוא ניהל אותנו ועברנו כמעט את כל האזורים הסוערים ללא תקלות.
בסוף הקיץ נהר הארכטוס זורם די בניחותא. הרפטינג מצוין כדרגה 3 אבל בפועל יש רק מעט מקומות שבהם זה קצת יותר אתגרי. במהלך הרפטינג עוצרים והולכים לנקיק ובו מפל יפה מאד, כשממשיכים לשוט ,הקירות הולכים ונהיים צרים וזה מאד מאד מרשים. כשמסיימים , מחליפים בגדים ועולים על הרכב של החברה שמוביל חזרה למפגש עם הרכב שלנו.
לאחר התאוששות בקפה, התחלנו בנסיעה לכיוון מטאורה והנסיעה ארכה כשעה וחצי. לאור ההמלצות החלטנו לחפש מקום לינה (שלא הוזמן מראש), בכפר הקטןKastraki ולא בקלמבקה (Kalambaka).
הכפר הרבה יותר יפה ובקלות מצאנו מלון (מטאוריטיס, בעלות 100€ ל-5 איש).בערב אכלנו באחת המסעדות בכפר ונהננו.
היום הרביעי
השתדלנו לצאת מוקדם כדי שנצליח להגיע למטאורה לפני המוני התיירים אבל לצערנו כאשר התקרבנו למנזר הגדול, “מטאורון” ראינו שיירות אוטובוסים עומדות בצד, הקדימו אותנו! החלטנו להמשיך הלאה לביקור במנזר הסמוך Varlaam, היה מענין והתצפית יפהפיה למרות שהשטח המתויר מצומצם מאד. משם המשכנו בנסיעה ועצרנו בעוד מנזר,St. Stephen אליו הדרך ארוכה יותר ובהתאם, מיעוט של תיירים. יש לציין שעלות כניסה לכל מנזר, 3 יורו לאדם וכשיש 5 איש, זו הוצאה לא קטנה.
לאחר כשעתיים וחצי באזור מטאורה, נפרדנו מהנוף הקסום ושמנו פעמינו לכיוון פיליון.
הנסיעה עד לוולוס (Volos) ארכה כשעתיים וחצי. משם המשכנו דרך הכפר Portaria, (בו נבקר בדרכנו חזרה) עד למחוז חפצנו , הכפר הקטן דאמוחארי (באנגלית נכתב: Ntamouchari וגם Damouchari).
הדרך יפהפיה ומפותלת והעין אינה שבעה מהנופים , חורש ירוק עשיר ומפעם לפעם ים כחול מבצבץ בין העצים. ככל שמתקרבים לכפר השוכן לחוף הים, מתגלה הכחול המופלא של אותו ים תיכון שלנו שכאן הוא כחול טורקיז מהמם.
הדרך לכפר אינה קלה וכשמגיעים לא ברור מהיכן יורדים ממש למטה, בסוף בסיוע מקומיים אנו מוצאים דרכנו עד לחוף עצמו.
חשוב לציין שכל הכפר עצמו הוא רחוב אבן אחד ובו 3-4 טברנות, ו 3-4 מלונות, ביניהם מקום אחד שנראה מאד מזמין אך לא היה בו מקום והוא “מלון דאמוחארי”, שיש בו גם בריכה וגם יחידות משפחתיות.
בזמן שהותנו בכפר היו בו די הרבה אנשים, תיירים מחו"ל ומקומיים. היות ולא הזמנו מקום (הסתמכנו מדי על התאריך...31/8), בכל המלונות בכפר (כזכור 4) לא היה מקום , מצאנו פתרון דחוק , דירה להשכרה מעל אחת הטברנות. שמחנו על המציאה אך די מהר התברר שהיא לא מאד מוצלחת. בכל זאת התעודדנו ברחצה בחוף הסלעי ובים הפילאי. בערב אכלנו בטברנה שממש צמודה לחוף ונחלנו אכזבה ממשית. לא היו דגים ופירות הים שהוגשו היו לא מוצלחים.
למחרת בבוקר הסתבר שהתפנו חדרים בבית הארחה של ויקטוריה ופסקל ובשמחה עברנו לשם. ויקטוריה ופסקל מחזיקים שני בתים המרוחקים כ-50 מ' זה מזה ונקראים Victoria Guesthouse ו- Hotel Ghermaniko – אל תדאגו, פסקל כבר יסביר לכם את מקור השם), שניהם מוצלחים.
המקום נעים ביותר, יש מרפסת שצופה על הים, שם גם מוגשות ארוחות הבוקר המצוינות מעשי ידי ויקטוריה. בכלל בני הזוג המקסימים מחזיקים את המקום עם ילדיהם, כלותיהם וחתנם וכולם לבביים ואיכפתיים. נהננו אצלם מאד.
בערב אכלנו בטברנה הקרובה לבית ההארחה, כשביקשנו לדעת מה בתפריט, הזמינו אותנו למטבח לבדוק את הסירים ולהזמין במקום. האוכל היה מצוין למרות שהדגים די יקרים.
היום החמישי
יום מנוחה בדאמוחארי, שחינו בים, הילדים והבעל נהנו לקפוץ מהצוקים הגבוהים ואני , לדאוג להם, מהחוף.
לקראת הערב עשינו טיולון קצר לנקודת תצפית מעל המפרץ; עלינו בחלק של הדרך העתיקה (דרך קלדרימי) המובילה לצנגרדה (Tsagarada), צפינו על המפרץ מלמעלה וחזרנו לערב האחרון בדאמוחארי.
לאחר ארוחת הערב הלכנו לנסות את הפאב המקומי, מלבדנו היה כמעט ריק אבל מיקומו, ממש מעל המים, מקסים .
היום השישי
בצער עזבנו את דאמוחארי, בילינו בכפר 3 ימים קסומים.
שמנו פעמינו לכפר הגדול באזור צנגראדה (Tsagarada), התפעלנו מאד מעץ הדולב הענק בכיכר שאומרים שהוא הגדול והעתיק ביוון, כמובן שהילדים גם טיפסו בעוד אנחנו הלכנו להסתובב בסימטאות ובמקרה לגמרי הצצנו במלון שכבר הוזכר במטייל – The Lost Unicorn- המקום כ"כ יפה.....כמו בית או טירה אנגלית, שווה מאד רק להציץ.
משם המשכנו לחוף במילופותאמוס, היה יום שלישי וכבר לא חופשת הקיץ ובכל זאת, חוף מקסים זה היה מלא בתיירות מקומית. עברנו במערה לצידו השני והתפעלנו מהמים הכחולים, לצערנו הים היה די סוער וקצת היקשה על שחיה חופשית.
משם המשכנו בנסיעה בחצי האי לכיוון החוף המערבי, חצינו את שרשרת ההרים דרך מילאס (Milies) והגענו לחוף קאלה נרה (Kala Nera). בשונה מאד מהחופים בצד המזרחי כאן ראינו רצועת חוף ארוכה , מלאה בשמשיות שיזוף , לרגע דמיינו שאנו באילת.
הים פחות כחול ופחות מעניין ויפה מהחוף המזרחי. שמחנו מאד ששהותנו בפיליון הייתה בצד המיזרחי ועליו אנחנו ממליצים בחום.
המשכנו בנסיעה ל Portaria בה כבר עברנו בדרכנו לפיליון והפעם כדי להעביר בה את הלילה.
לאחר בדיקה בכמה מלונות ( בחלקם אין מזגנים ועדיין מאד חם), המליצו לנו ישראלים שפגשנו ברחוב על מלון בשם Ageri שנמצא ממש מול החניה הגדולה בכפר. המקום הושכר ע"י שלושה צעירים מוולוס, אנחנו פגשנו שתיים והן היו מאד נחמדות ומלאות רצון טוב. היה מעניין לדבר איתם ולשמוע מהן על מצבה של יוון כיום, הקשיים, האבטלה, והאכזבה מהמנהיג בו תלו תקוות לשינוי. דברים דומים שמענו בכל מקום בו פגשנו ודיברנו עם מקומיים.
בערב אכלנו, ע"פ המלצות המטיילים לפנינו במסעדת מלון Krista האוכל היה מצוין והמקום נעים ביותר.
היום השביעי והאחרון
יצאנו בבוקר למסלול החביב שיוצא ממש אחרי היציאה מפורטריה לכיוון הכפר Makrinitsa. כ-200 מ' אחרי היציאה מפורטריה לכיוון מקריניצה, בצד שמאל יש מגרש חניה ותחילת המסלול בשער אבן מל החנייה וקשה לפספסו.
עלינו בשביל שכולו מוצל ונחל זורם בו.הלכנו עד למעלה, שם רואים את בתי הכפר, הבנו שאפשר גם ללכת בירידה את המסלול עם מתחילים אותו מתוך הכפר. משם המשכנו בנסיעה למקריניצה.
אנחנו אהבנו מאד את הכפר הציורי הזה שכולו תצפית לכיוון המפרץ. חנויות המזכרות אכן תיירותיות וגם מעניינות. שתינו קפה ברחבה הענקית במרכז הכפר והתקשינו לעזבו אבל... הטיסה חזרה היום ואין ברירה.
נוסעים חזרה לסלוניקי, כאן גם המקום לקטר על המחיר הגבוה ששילמנו במהלך הטיול על נסיעה בכבישים "מהירים" שלפעמים אפילו לא היו אוטוסטרדה.
אין לי חישוב מדויק אבל קרוב לוודאי ששלימנו כ-30 יורו בכל ימי הטיול. יש מקומות שזה נראה מוצדק כמו בדרך מסלוניקי ליואנינה שם נחצבו מנהרות רבות וארוכות, לעומת זאת בדרך לכיוון סלוניקי מפיליון, אין הצדקה.
בדרכנו חזרה רצינו לעצור באולימפוס ולנסוע עד לסוף הכביש כדי לקבל טעימה (הבנים לחצו), אך כשהתחלנו בדרך מליטורוכו (Litochoro), היא הייתה ארוכה ומאד מפותלת ובלחץ הבנות הוחלט לוותר.
נסענו בנסיעה רצופה לסלוניקי, נשארו כ-4 שעות לטיסה ורצינו לנצלן לסיור בסלוניקי.
העיר חיה ותוססת, באמצע השבוע בתי הקפה והמסעדות היו מלאים והמוני צעירים ברחובות.
ביקרנו במגדל הלבן, הוא כבר לא לבן... לא היה לנו תרגום כך שמהתערוכה לא הבנו כלום והסתפקנו בתצפית מלמעלה. משם המשכנו לשוטט ברחובות של העיר היפה , חיפשנו ללא הצלחה את השוק, לבסוף התיישבנו לאכול במסעדת המבורגרים נחמדה שגם מגישה בורגר צמחוני מפטריות .(pax).
בצער נסענו לשדה התעופה, החזרנו את האוטו ונפרדנו מיוון,
אך זו לא תהיה הפעם האחרונה, הבנים רוצים לטפס על האולימפוס, וחוץ מזה ,
זה כאן - שעתיים טיסה, קרוב ואם זאת כ"כ שונה.
