אלבניה - טיול משפחתי - שבועיים באוגוסט 2013

סיכום טיול -; אלבניה (+ ביקורים קצרים במדינות שכנות) -; אוגוסט 2013. הרכב משפחתי: הורים + שלוש בנות בגילאים 11.5, 9 ו- 5. משך טיול: שבועיים נטו. טיסות לטיראנה, בירת אלבניה, דרך איסטנבול עם Turkish Airlines -; מעבר בין טיסות של שעה / שעה וחצי בשני הכיוונים, מאד נוח, ללא תקלות. לא נדרשת ויזה לאלבניה לישראלים. מזג אוויר: בקיץ חם מאד. 33-35 מעלות ביום, אבל טיפה פחות לח ממישור החוף בארץ, ז"א נסבל בקושי. פעילויות גופניות מאומצות, למשל טיפוס רציני בשמש הקופחת, ממש לא מומלץ לעשות ב 12 בצהריים. אנחנו ישנו בלילה עם מזגן בכל המלונות פרט למלון בצפון אלבניה (ה"אלפים האלבניים"), שם היה בהחלט קר בלילה -; ראה תכנית טיול בהמשך. רקע על המדינה והאוכלוסיה: המדינה הייתה שנים רבות תחת משטר קומוניסטי, ובהחלט רואים זאת בצורת הבנייה. המדינה נפתחה לתיירות רק לפני כ 10 שנים. רוב מוחלט של האוכלסיה הם אנשים שמעולם לא יצאו את גבולות אלבניה ובקושי נחשפו אי פעם לתרבויות אחרות. התשתיות באלבניה (למשל כבישים) הם באופן כללי במצב גרוע באופן קיצוני, עוד על כך בהמשך. האוכלוסיה המקומית: אנשים מקסימים, חיוביים, ששים לעזור בכל מצב. לנו הייתה תחושת ביטחון גבוהה מאד, לא נראה שיש להם איזשהיא דעה שלילית על ישראל. רוב האוכלוסיה ללא דת (אתאיסטים) שזה שריד של המשטר הקומוניסטי שבמשך שנים רבות דיכא פעילות דתית מכל סוג, אבל אלו שהם דתיים הם ברובם המוחלט, מוסלמים מאד מאד מתונים. דרך אגב, אלבניה היא המדינה האירופאית היחידה שכל היהודים שגרו בה בתקופת השואה ניצלו, בעיקר ע"י התושבים המקומיים שמאד עזרו ליהודים והחביאו אותם. רוב האלבנים לא יודעים אנגלית כמעט בכלל, סיכוי יותר גבוה לדבר אנגלית זה עם אנשים צעירים יותר, שחלקם הקטן דווקא שולטים לא רע באנגלית. גם עם אנגלית רצוצה של המקומיים באזורים כפריים יותר, תמיד ניתן להסתדר עם תנועות ידיים וקצת סבלנות. מטבע, מחירים: אלבניה זולה באופן קיצוני, ביחס לאירופה. המטבע המקומי הוא לק (LEKE) עם יחס בסביבות 140 לק ליורו (סדר גודל של 30 לק לשקל), בהרבה מקומות מכבדים גם יורו במזומן, למשל במלונות או בהשכרת רכב. יש הרבה כספומטים, לא בעיה למשוך לקים, ויש לא מעט משרדי EXCHANGE שמחליפים בעיקר יורו אבל גם מטבעות מרכזיים אחרים. מלון מצויין עם מזגן וארוחת בוקר טובה, לזוג או שלישייה, עולה סדר גודל של 30 יורו ללילה -; אנחנו הרבה פעמים לקחנו שני חדרים, אחד להורים ואחד לבנות. מחירי המנות במסעדות מקומיות פשוט מגוכחים, מנות לא בשריות (למשל סלט או ספגטי, וכד') עולות סדר גודל של 100-200 לק (סדר גודל של יורו אחד). הבת הגדולה שלנו צמחונית ולכן אכלנו בעיקר אוכל צמחוני, ארוחה מלאה ומשביעה לכל המשפחה עלתה בערך 10-15 יורו, לעיתים אפילו פחות. אין צורך לתת טיפים במסעדות, אם השירות היה טוב אפשר "לעגל למעלה" את החשבון. תמיד העדפנו אוכל מקומי (לא שיש אופציה אחרת..) במסעדות שהיו בהם הרבה תושבים מקומיים, מה שמצביע בד"כ על איכות טובה. לא ראינו סניף אחד של רשת בינלאומית כלשהיא (כגון McDonalds ודומהם) באלבניה, נראה שרשתות המזון בינלאומיות אפילו לא התחילו לחשוב על פעילות באלבניה, וטוב שכך. התרשמנו שבשר בכלל, וגם דגים, הם מבשלים ";very well done" (אין אופציה אחרת). לפחות לגבי דגים, שגם די נפוצים במסעדות, זה לא ממש לעניין לטעמנו, ניסנו פעמיים שלוש ולא התלהבנו. גם בירה זולה מאד, גם 100-150 לבקבוק קר מאד של חצי ליטר, מצויין במזג אוויר החם. לגבי דלק - כ 20% יותר זול מישראל אבל במונחים מקומיים הדלק מאד יקר. בקיצור, 40-50 יורו ליום, לא כולל מלון, דלק, והשכרת רכב, זה תקציב משפחתי יותר מסביר, הכולל גם כל מיני "אקסטרות". בשום מקום אין "קבלות", הכל תשלום במזומן, אפילו השכרת רכב, שזה די מדהים. לא מקבלים כרטיס אשראי בשום מקום פרט אולי ל duty free בשדה התעופה בטיסה חזרה.. תקשורת: למרות שאלבניה היא מדינה פרימיטיבית יחסית, עם תשתיות גרועות מאד, דווקא פועלות בה מספר חברות תקשורת סלולאריות מתקדמות כמו VODAFONE, EAGLE, AMC, ועוד, המציעות כיסוי טוב יחסית עם תקשורת DATA כמו בארץ פחות או יותר, ז"א קצבים מהירים מאד. לפחות שתי חברות סלולואריות פועלות בשדה התעופה הקטן של טיראנה, ואנו קנינו SIM מקומי מיד עם הנחיתה בשדה התעופה שהיה תקף, אם אני זוכר נכון או ל 15 יום או אולי לחודש. ה SIM כלל חבילת DATA של 3GB וגם לא מעט דקות ו SMS, הכל תמורת 1500 לק (כ 10 יורו). ה SIM שימש אותנו בצורה אינטנסיבית גם לתקשורת מול הארץ (skype, viber וכדומה, כמו כן שליחת SMS-ים), גם לנושאים מקומיים שוטפים -; מלונות, השכרת רכב, וכדומה, אך בעיקר לניווט (google maps). מאד מאד מומלץ. מלונות והזמנת מלונות: כל המלונות הוזמנו מראש בתכנית שלנו. בגלל שאלבניה יחסית אינה מתויירת ניתן לדעתנו להיות יותר ספונטאניים ופחות מתוכננים ולמצוא בכל מקום מלון ללא תכנון מוקדם. אנחנו רצינו מלונות נוחים שיתאימו להרכב המשפחתי, ובגלל שנסענו באמצע אוגוסט הזמנו הכל מראש. נהיגה באלבניה וניווט: הדרכים באלבניה הן לרוב במצב גרוע ביותר. לפעמים יש תחושה שהכביש הוא פשוט רצף בלתי נגמר של בורות (חלקם ממש גדולים ומסוכנים). כמו כן רוב הדרכים הם מסלול אחד לכל כיוון, יש אזורים של מסלול אחד לשני הכיוונים (!!) כך שאם מגיע רכב מהכיוון השני צריך למצוא אזור טיפה יותר רחב ובעזרת השוליים לעבור בקושי. רוב מוחלט של הנהגים הינם גברים, ורובם נוהגים די פרוע -; למשל עקיפות רבות בקו לבן וכדומה, לעיתים ממש מפחיד ומסוכן. בקיצור הנהיגה קשה, במיוחד בלילה, וכן מתישה בגלל הפיתולים ומצב הכבישים. 100 קילומטר של נסיעה מחוץ לאזור טיראנה (או מחוץ לכביש המהיר שמוביל מזרחה לקוסובו) לוקחים ריאלית 3-4 שעות. זמני הנסיעה של google maps פשוט לא ריאליים, כפי שגם ציינו מטיילים אחרים, זמן נסיעה אמיתי הוא לרוב בין 50% ל 100% יותר מהזמן של google maps, כי הרבה פעמים נתקעים בטור מאחורי משאית או בגלל הדרכים הגרועות. לילדים זה קשה במיוחד, צריך להגיע מוכנים ולהעביר את הזמן בנסיעות בצורה נעימה כלל האפשר -; אנחנו השתמשנו במוזיקה שהם אוהבים, משחקים רבים, פעילויות יצירה שונות שניתן לעשות בנסיעה, ועוד ועוד. לגבי ניווט -; הדרכים ממש לא מסומנות, אין כמעט שילוט. אם צריך להגיע ממקום מסוים למקום אחר ובדרך יש למשל עשרה צמתים, אולי שניים במקרה הטוב יהיו עם ציון הכיוון הנכון, ושמונה יהיו לא שילוט כלל. לכן ניווט עם תוכנת ניווט -; לנו היה כאמור במכשיר הסלולארי -; היא פשוט חובה. אפשר כמובן תמיד לשאול את המקומיים, שתמיד ששים לעזור ותמיד נחמדים, אפילו לפעמים נכנסים לאוטו שלהם ו"מובילים" אותך כמה קילומטרים כדי להראות לך את הפניה הנכונה, אבל אין ספק שתוכנת ניווט היא ממש הכרחית. השכרת רכב: ידענו מראש שמצב הכבישים מאד גרוע ולכן שכרנו SUV (גי'פ גדול) עם 4x4. העובדה שהרכב שלקחנו היה בנוי מראש לתנאי שטח "מאתגרים" ולדרכים משובשות, וכן שהמרכב יחסית גבוה בהחלט עזרה לנו מאד בדרכים הקשות - בפרט, נסענו כ 50 קילומטר בדרכי עפר משובשות באיזורים לא סלולים בכלל. שכרנו את הרכב מחברה מקומית (אלבנית) קטנה יחסית ששמה ";Tirana Car Rentals" -; ניתן למצוא אותם בקלות באינטרנט. התשלום במעמד קבלת הרכב, במזומן בלבד, ביורו. המחיר שלהם היה משמעותית יותר טוב מחברות אחרות אבל אנו חושבים שקיבלנו את ה SUV היחידי שלהם, שזה Hyundai Tucson שנת 2007 עם מעל ל 160 אלף קילומטר, במצב די רעוע. לרכב היו מספר בעיות מציקות לאורך כל תקופת ההשכרה, למשל מזגן שלא ממש התמודד עם מזג האוויר החם, בעיות בצמיגים, נורות אזהרה מהבהות בלוח המחוונים, צופר שלא עבד, וכדומה. כמובן הרכב היה בעל גיר ידני כמו רוב מוחלט של הרכבים באלבניה. אנו מניחים שאם היינו לוקחים רכב דומה מחברה אחרת היינו מקבלים רכב יותר חדש אבל גם משלמים 50% יותר, לפחות. קבלת הרכב הייתה חלקה -; הבחור חיכה לנו מיד עם היציאה מהמכס עם שלט גדול עם השם שלנו, ולקח אותנו ישירות לאוטו. כניסה למדינות שכנות עם הרכב השכור: יש הרבה מעברי גבול ובעיקרון ניתן לעבור עם הרכב השכור ללא בעיה, אך נדרש לקנות ביטוח, בהנחה שחברת ההשכרה לא סידרה את הביטוח מראש, כדאי לברר עם חברת ההשכרה במעמד לקחית הרכב. ניתן לקנות ביטוח התקף לכל אירופה ברוב מעברי הגבול, במחיר של 15 יורו (במזומן, כמובן), התקף לשבועיים מלאים. מקבלים דף ירוק עם כל פרטי הרכב, יש לשמור אותו עם מסמכי הרכב ולהציג אותו בכל מעבר גבול. הכי נכון לקנות את הביטוח הנ"ל במעבר הגבול הראשון שאליו מגיעים, לפני שעוזבים את הצד האלבני (אנחנו קנינו בחברת SIGAL שפעילה בכל מעברי הגבול שראינו), ואז עוברים את ביקורת הגבולות של אלבניה (יציאה), אחרי כמה עשרות מטרים את ביקורת הגבולות של המדינה השכנה (שם מציגים את דף הביטוח הנ"ל) ועוברים ללא שום קושי. אנחנו עברנו גם לקוסובו (כמה שעות), גם למונטנגרו (חצי יום), וגם למקדוניה (שלושה ימים), ראו תכנית טיול בהמשך. תכנית טיול: בכללי, עיר הבירה טיראנה היא לדעתנו מאד משעממת וממש אין מה לעשות בה. לכן החלטנו בשבועיים להקדיש שבוע לחלק הצפוני של אלבניה ושבוע לחלק הדרומי יותר. אנו בחרנו להתחיל בצפון כי במסלול שבחרנו, הנסיעות הארוכות במיוחד היו לצפון ורצינו לעבור את הנסיעות הקשות יותר בהתחלת הטיול לפני שהבנות יספיקו לפתח דעה "שלילית במיוחד" כלפי האוטו, מה שאכן קרה עם התקדמות הטיול. הגענו בערב לטיראנה ורק ישנו בטיראנה (אצל פרדי, בדירה בהוסטל הידוע שלו, ראו booking.com), רק כדי להעביר את הלילה ולראות טיפ טיפה את טיראנה בבוקר, משהו שבהחלט ניתן היה לוותר עליו. יצאנו לנסיעה צפונה בצהריים. החלק הצפוני ביותר באלבניה (חלקו ליד קוסובו, חלקו יותר קרוב למונטנגרו) הוא הררי מאד, איזור זה מכונה "האלפנים האלבניים". יש שני עמקים גדולים שנמצאים, מבחינה גיאוגרפית מאד קרובים אחד לשני, סדר גודל של קילומטרים בודדים (פחות מעשרה), אך נסיעה רצופה ברכב מעמק אחד לשני אורכת כ 8-9 שעות (לפחות) בגלל שצריך לעשות עיקוף ענק של כ 250 קילומטר (!). העמק המערבי נקרא Theth (או Thethi), שאליו מגיעים דרך העיר Shkodra, שהיא העיר השנייה בגודלה באלבניה, הנמצאת בצפון מערב אלבניה. לעמק המזרחי קוראים Valbona, אליו נסענו בנסיעה שארכה ברוטו, עם עצירה בדרך לארוחת צהריים, 8 שעות מטיראנה, ועל Thethi ויתרנו. לא נסענו בצורה אופטימלית -; היינו יכולים לקצר בוודאי בשעתיים אם היינו נוסעים דרך קוסובו -; ז"א צפונה מטיראה לכיוון שקודרה, פניה מזרחה באמצע הדרך לשקודרה לכיוון קוסובו, משם הכביש מתחלף לאחר כמה עשרות קילומטרים לכביש מהיר שניתן ליסוע בו 100 קמ"ש או יותר ברוב הדרך, עד לתוככי קוסובו ואז פניה לצפון-מערב, חזרה לתוך אלבניה עד Bajram Curri (מכונה "בירם צורי"), ומשם בדרך שחציה אספלט וחציה דרך עפר באורך כ 20 ק"מ עד ל Valbona. עמק Valbona מזכיר במידה מסויימת את Yosemite Park בקליפורניה -; צוקי אבן עצומים, נחלים של מים מעולים (וקרים..!), פריחה ועצים אין ספור, פשוט טבע בכל תפארתו והדרו. בילנו בעמק Valbona שלושה ימים, היה נהדר. רוגע, טבע, המון מסלולי טיול נהדרים, קצת כפריים מקומיים, קצת מסעדות ומלונות, והכל פרוס על עמק ארוך ומרשים מאד. ישנו במלון החדש של catherine (ראו www.journeytovalbona.com) -; זהו מבנה חדש מאד עם חדרים מצויינים, מיטות קשות מ-א-ד, אבל היה ממש נעים שם, לקחנו שני חדרים צמודים -; אחד double ואחד triple. דרך אגב ניתן לעשות חלק מהדרך לא בנסיעה אלא בהפלגה של כשעתיים (עם הרכב) דרך אגם שמתפתל בין ההרים, יש הפלגה אחת בכל יום לכל כיוון בשעות הבוקר הדי מוקדמות, זה חוסך כמה שעות נסיעה בדרך. לא עשינו זאת למרות ששמענו שזה ממש יפה, מזכיר במידת מה את הפיורדים בסקנידנביה -; עוד פרטים באתר המוזכר למעלה. כמו כן ניתן לעשות טרקים רגליים רציניים באזור הזה, כולל טרק רגלי ל Thethi, סדר גודל של כ 10 שעות. צריך כושר גופני גבוה, סיבולת, וציוד מתאים. הטרק דורש מדריך כי כמו בכל אלבניה, אין שילוט. לנו עם ילדות די קטנות (+רכב..) זו לא הייתה אופציה. היעד הבא היה חזרה לאזור שקודרה. הפעם הבנו שהמסלול הנכון היעיל והנוח הוא דרך קוסובו אז עברנו לקוסובו, ושילבנו ביקור של כמה שעות בעיר Prizen הנחשבת עיר עותומאנית עתיקה עם רובע עתיק יפה. העיר הנ"ל היא לא יותר מחביבה מינוס, הרבה מתחת לציפיות שהיו לנו, בהחלט אפשר לוותר על פריזן. בשקודרה, ישנו ב Lodge ב- Lake Shkodra Resort, ראו http://www.lakeshkodraresort.com/lodge.html. היה ממש נחמד, אמנם יקר (עלה לנו 75 יורו ללילה סה"כ), אבל ממש יפה, על שפת האגם, ה lodge ממש מקסים (הבנות ישנו בקומת הגלריה למעלה), כולל מטבח מצויד להפליא, ומכונת כביסה (עשינו ארבע מכונות...), רק זהירות -; יש ב resort המון צרעות, הבת האמצעית נעקצה ע"י צרעה, לא תענוג גדול. בעל ה resort הוא בחור אלבני שנשוי לבחורה מאנגליה, הוא התגורר בעבר 14 שנה באנגליה כך שיש לו אנגלית מושלמת במבטא בריטי בולט. הוא עזר לנו לתכנן פעילויות באזור, ישנו שם ארבעה לילות. בכלל העיר שקודרה ממש שונה מטיראנה, למרות שהיא גם די גדולה היא משמעותית יותר נעימה ונחמדה. הרחובות הם עירבוביה של מכוניות, אוטובוסים, הולכי רגל ורוכבי אופניים, זו עיר שנחשבת ה"מרכז התרבותי" של אלבניה, יש לה קסם. יש הרבה מה לעשות באזור בוודאי עם ילדים, למשל נסענו לחצי יום למונטנגרו -; לעיר Budva על שפת הים. קצת לפני Budva יש עיירה קטנה שנקראת st.Stefan -; עם עיר עתיקה קטנה שכולה נמצאת על שלוחה שנכנסת לתוך הים, מאד מאד יפה. בכלל מונטנגרו היא מתקדמת הרבה יותר מאלבניה (זהירות, שוטרים עם רדארים בכבישים.. אותנו תפסו על מהירות אך ויתרו לנו) ובהחלט יפה, מומלץ. לאחר ארבעה לילות עזבנו בצער את ה Lodge ונסענו כל הדרך עד דרום-מזרח אלבניה לאגם Ohrid, שהוא אגם קצת יותר גדול, ויותר עמוק, והרבה יותר יפה מהכנרת. בחרנו דווקא להעביר את שלושת הלילות באגם בצד המקדוני בעיירה Ohrid (כמו שם האגם). ישנו במלון קטן מאד שהזמנו דרך booking.com (שוב double ו- triple) בשם Di Angolo Guesthouse, המיקום של המלון בעייירה היה מצויין אבל המלון עצמו די גרוע באופן כללי, אנחנו ממליצים לחפש אופציה יותר טובה. העיירה מקסימה, הרבה יותר מתקדמת מאלבניה, תחושה אחרת לגמרי שם. יש שם המון כנסיות ומבצרים בני יותר מ 1000 שנים, סמטאות צרות בין הבתים, מגוון עצום של מסעדות ובתי קפה, גלידה מדהימה באזור הנמל (גביע ענק עם כדור ענק של גלידה מעולה בפחות מחצי יורו, סדר גודל על עשירית מחיר מאשר בארץ..), המון דוכנים של מזכרות וכל מיני קישקושים, המון חנויות -; בפרט מדרחוב גדול וארוך מלא כולו בחנויות, בכלל אווירה הרבה יותר אירופאית מאשר אלבניה. לקחנו שיט של שעה וחצי לחלק הדרומי של האגם למנזר st.naum, מנזר יפה, חוף אגם מוצלח -; מים קרים אבל מתאים מאד לשחייה. בילינו שם כמה שעות. בסה"כ שלושה ימים מהנים שהיוו אתנחתא לאלבניה. היעד האחרון היה העיר העתיקה Berat במרכז/דרום אלבניה. זו עיר גדולה של יותר מ 70 אלף תושבים, אשר כוללת עיר עתיקה בקצה העליון של הר בתוך העיר (אליו ניתן לטפס ברגל או להגיע במכונית), וכן שתי שכונות של בתים עתיקים, המוצלחת יותר קוראים mangalem ולשניה gorica. העיר העתיקה בקצה ההר היא מין מבצר גדול מאד, יש שם בעיקר בתי מגורים של מעל ל 200 משפחות, כמה מוזאונים מאד "נחשבים" של אלבניה, תצפיות יפות על האזור וכדומה. גם ב mangalem יש כמה מוזאונים, מסעדות יוקרתיות ובעיקר בתים של תושבים מקומיים. אנחנו ישנו בפורמט הרגיל של double+triple במלון מקסים ב mangalem שקוראים לו Hotel Osumi (http://www.hotelosumi.com/), היה ממש מעולה. חדרים קסומים. בעלי המלון הם משפחה צעירה, הבנות שלנו ממש אהבו את הילד הקטן שלהם ושיחקו איתו המון. הצד הפחות טוב של האזור הוא שאין הרבה מה לעשות עם ילדים, ויתרנו על כל המוזאנים כי לא רצינו להתיש את הבנות, אבל טיפסנו ברגל למבצר והיה יפה מאד (רק נורא חם...). דרך אגב יש ב Berat אוניברסיטה שנראית, מבחינת הגודל והמבנה שלה, מאד דומה ל "בית הלבן" של נשיא ארה"ב. הגענו לשם ברגל ושומר המבנה הכניס אותנו לסיור רגלי, היה בהחלט מרשים. בקומה העליונה (ה"כיפה") יש אודיטוריום לכנסים, כולו עשוי מעץ, ממש יפה. העיר Berat מתעוררת בלילה, כמו מקומות רבים באלבניה, הרחוב המרכזי נסגר לתנועת מכוניות ויש הרבה הולכי רגל, מסעדות פתוחות וכד'. סה"כ מקום מאד מיוחד, נחשב גם אתר "מורשת עולמי" של אונסקו, אבל למשפחה עם ילדים רצוי לקצר את הביקור שם -; אנחנו היינו שלושה לילות. מ Berat נסענו חזרה לכיוון טיראנה לקראת טיסת ערב, בילינו כמה שעות בעיר החוף Durres שקרובה לטיראנה -; חוף ים ארוך מאד עם אלפים רבים של נופשים ומתרחצים, ואווירה של עיירת חוף טיפוסית. אחרי כמה שעות המשכנו לשדה התעופה. סיכום: לא היינו בחלקים היותר דרומיים של אלבניה, וניסינו להנות במסגרת המשפחתית ככל האפשר תוך התחשבות בכולם. ללא ילדים כדאי ורצוי לתכנן את הטיול אחרת. בכל מקרה, דווקא בגלל הראשוניות שלה, אלבניה עדיין היא בהחלט יעד מעניין. היא נראתה לנו כמו טורקיה של לפני 20-30 שנה. הכל בקטן, אין תשתיות, אין פיתוח עירוני או ברמת מדינה, אין תחבורה נורמלית, הכל בלאגן, אין מערכת מיסים (כי הכל במזומן ואנו בספק אם מישהו מדווח מיסים), ולכן קשה להאמין שאלבניה תשתנה מהר, היא לדעתנו תמשיך לפגר הרבה מאחורי שאר אירופה. למי שמחפש יעד אקזוטי, לא סטנדרטי, קצת הרפתקני, זול מאד, ומוכן להתמודד גם עם קשיים מסויימים הדורשים פתרונות עצמאיים ומידה מסויימת של אילתור, אלבניה היא יעד קרוב, נגיש, ומוצלח. היינו ברבות ממדינות אירופה, ואלבניה השאירה לנו רושם אחר לגמרי. היא מגוונת מאד, יש בה גם חופי ים נהדרים שבהם לא היינו כמעט, הרים, ערים עתיקות, כפרים, טבע בשפע, תרבות ואוכלוסיה שלא דומות בכלל לשאר אירופה. חוויה.