נתחיל מבטחון כי זה מה שמעניין את כולם, בשום שלב מהטיול לא חשנו חוסר בטחון, בגדול פשוט אף אחד לא מתעניין בך אנשים חיים את שגרת החיים שלהם ואנחנו לא איזה יצור מוזר יש שם עוד מלא תיירים.
ברחוב לא הזדהינו כישראלים אך דיברנו ביננו עברית באופן חופשי, לא היה להם מושג באיזו שפה אנו מדברים.
הנהג שהיה צמוד אלינו כל הטיול ידע שאנחנו ישראלים יהודים, כשהיו שואלים אותו מאיפה אנחנו הוא היה אומר שאנחנו מגרמניה.
בכניסה למוזיאון ולקניונים התיקים עוברים שיקוף במכונה ומבקרים עוברים מגנומטר עם בדיקה גופנית, מאבטחים לגברים ומאבטחות לנשים.
100% מהאנשים היו אדיבים בצורה יוצאת מן הכלל 95% מהם ידעו אנגלית מספיק כדי לסייע לנו.
ידע בסיסי בערבית לא מזיק הם מבסוטים מזה (סאבאח אל חייר, בוקר טוב).
לנו בדירת 4 חדרים גדולה מול סיטי סטאר מול, בכוונה לא לקחנו מלון, רצינו לחוות את החוויה.
בערב היינו הולכים לקנות מים מינרלים ומצרכים מהמכולת השכונתית, טיילנו ברחוב ללא חשש.
בשעות הערב העיר מתעוררת לחיים עד כדי כך שנראה שהעיר לא יכולה להכיל את כל תושביה כ 20 מליון גרים בה ועוד כ 5 מליון נכנסים ויוצאים ממנה מידי יום.
הכל סואן, גועש, רועש, צבעים, ריחות, טעמים, דוכנים, אנשים, עגלות ומכוניות מדהים ממש מדהים הכל זורם בבלאגן נוראי ובסדר מופתי כאחד..
נתחיל שוב והפעם מההתחלה
כדי להגיע לקהיר יש להוציא ויזה בשגרירות מצרים בתל אביב.
הוצאת ויזה למצרים אורכת בין 10-14 ימים וכרוכה בשלושה ביקורים בשגרירות מצרים שנמצאת ברחוב בזל 54.
אגרת הוצאת ויזה 150שח לדרכון, משלמים אגרה רק לאחר אישור הויזה (לא כמו בשגרירות ארה"ב יש ויזה אין ויזה אגרה הם גובים).
יש סוכנויות נסיעות שעושות את השירות עבור 100 שח לדרכון.
אנחנו הוצאנו חמש ויזות לכן העדפנו לעשות בעצמינו.
את כל הטפסים הצילומים והתמונות יש להגיש בארבעה עותקים
תמונת פספורט
צילום דרכון
מורידים את הטופס (חיפוש בגוגל) ממלאים לפיו
ביקור ראשון
מגישים לשגרירות את כל הטפסים, הם עוברים על הטפסים ולבסוף מחתימים על הדרכון מספר שתואם לטופס הם לא לוקחים את הדרכון.
ביקור שני
במידה ואשרו ויזה ,ניתן לברר טלפונית לפני 03-546-4151.
מוסרים להם את הדרכונים + אגרה
ביקור שלישי
יומיים אחרי, אוספים את הדרכונים עם הויזה
נוסעים לקהיר
בטאבה בצד המצרי צריך לומר להם שהתכנית היא להגיע לקהיר ושיש ויזה.
לקחנו מונית לשארם ומשם טיסה של שעה עם חברת Nile Air לקהיר (מצאנו ב SkyScanner ב 100$).
מי שמעדיף נסיעה במונית או באוטובוס שייקח בחשבון שלתיירים אסור לנסוע על הכביש שחוצה את סיני מטעמים בטחונים ולכן יש לנסוע לשארם 3 שעות ולאחר מכן לקהיר 8 שעות נוספות תוסיפו לזה עצירות של מנוחה ותעשו את חשבון לבד.
בקהיר חיכה לנו נהג שתיאמנו מראש קסם של בחור הגיע עם פיג'ו 504 מדהימה ענתיקה אך שמורה להפליא.
הבחור ליווה אותנו מרגע הנחיתה עד שהחזיר אותנו לשדה התעופה ביום האחרון, כל יום בבוקר בשעה שקבעתי איתו היה מגיע לקחת אותנו עם חולצה מכופתרת מגוהצת נעלים מצוחצחות כמו חתן.
בכל מקום שהוריד אותנו היה מחכה לנו עד שהיינו מסיימים את הסיור (לא עושה חלטורות וסידורים, היו פעמים של שעתיים ויותר) כשהיינו מסיימים הייתי מתקשר אליו הוא תוך 3-5 דקות היה מופיע באדיבות מופלאה ואוסף אותנו בחיוך.
יום הראשון
בשעה עשר בבוקר יצאנו לכיוון גיזה, לאחר כעשרים דקות של נסיעה כבר ניתן היה להבחין בקצוות המחודדים של הפירמידות.
ירדנו מהכביש המהיר ונכנסנו לרחובות מעין סמטאות צרות בדיוק כדי להכיל את רוחבה של המכונית, אין אספלט המכונית עושה את דרכה בנסיעה על חול מהודק בין בתים בנויים מלבנים חשופי טיח ומשני הצדדים הציעו אנשים את מרכולתם המאובקת.
הגענו למעין מתחם שלאחר מכן הבנתי שממנו יוצאים הטיולים המודרכים לפירמידות.
נכנסנו לאחת מסוכנויות שעליה המליץ הנהג, קיבלו אותנו בסבר פנים יפות הציעו לכולנו לשתות שתיה קלה אני ביקשתי תה, הושיבו אותנו בחדר סלון של אורחים הגישו לנו את השתיה והבחור הסביר לנו באנגלית רהוטה מה האפשרויות שיש להם להציע, טיול קצר, בינוני או ארוך.
הטיול הארוך אורך שעתיים וחצי עם מדריך צמוד ועליו הוא גובה 65$ לאחד.
בחשבון פשוט חמישה אנשים 325$.
שמעתי את המחיר ישר קפץ לי הישראלי, אמרתי לו שאין מצב שאני משלם סכום כזה.
כשהנהג שלי ראה את התגובה שלי הוא בעט בשולחן כמעט התעופפה כוס התה ואמר לאיש "אתה רוצה שאני אשבור לך את המקום?!" תן לו מה שהוא רוצה!
האיש שאל אותי כמה אני מוכן לשלם, אמרתי לו לטיול הגדול 30$ לאחד מקסימום!
הוא אמר 30$ בסדר, אבל לפחות תשלם את הכניסה לאתר, אמרתי לו 30$ וזהו אחרת אני הולך, עשיתי תנועת קימה ואז הוא אמר מאשי מאשי בסדר גמור.. אתה רוצה כרכרה, גמל או סוס.. כרכרה לא כדאי לך זה למבוגרים, גמל הולך לאט ישגע אותך, קח סוס!.. עוד לא הספקתי לומר כן, הבן שלי בן השמונה כבר זינק לו על סוס ויצא לדרך..
נכנסנו למתחם והתחלנו לעלות על גבעת חול גדולה בפסגת הגבעה נפרסו לרגלינו שלושת הפירמידות במלא הדרן.
ההתרגשות היתה בשיאה הבטנו המומים, נעתקה נשימתנו, חזרנו ואמרנו אחד לשני שאין מצב, זאת רק תפאורה זה לא אמיתי!!!
ירדנו מהגבעה ברכיבה והמשכנו את דרכינו לכיוון המונומנטים העצומים.
ירדנו מהסוסים ליד הפירמידה הבינונית ניגשתי לאבנים העצומות שעומדות שם כבר 5000 שנה הנחתי את ידי עליהן, עצמתי את עיני כולי נפעם מהתרגשות מדמיין את בני ישראל את המקום שממנו נהיינו לעם לו יכלו האבנים לדבר מה הן היו מספרות?!
דמיינתי משפחה כמונו, בני עמנו, עם סנדלי עור ורגלים חשופות גוררות ומושכות את האבנים העצומות כעבדים חסרי כל ובאותה נשימה התמלאתי גאווה להגיע עם המשפחה שלי, למקום הזה, הפעם בתור תיירים, עם סנדלי שורש, חופשיים, עם מדינה משל עצמינו, פשוט עוצמות שלא ניתן לתאר.
עוד אני ומחשבותיי וילדיי כבר מצטלמים עם הפירמידות עושים פוזות למצלמה נהנים מכל שנייה.
המשכנו בסיור לפירמידות האחרות בסוף עברנו גם ליד הספינקס כמובן עשינו תמונת נישקה בפרופורציה ולאחר הליכה קצרה עם הסוסים חזרנו לסוכנות.
בערב בדירה ישבנו כולנו מדפדפים בתמונות תוך כדי שאנו אומרים "זה לא יאומן".. "נכון?!" "זה לא יאומן"..
ש: אפשר לטפס על הפירמידה?
ת: אז זהו שאסור, כלומר מותר לעלות למדרגה הראשונה אבל לא לטפס עד למעלה, היו אנשים שנתקעו, פשוט לא הצליחו לרדת. המדריך אמר שתיירים יפנים משלמים בקשיש לשומר כדי לטפס אך רק כשיורדת החשיכה.
ש: למה לא נכנסנו פנימה?
ת: גם המדריך בסוכנות וגם המדריך שהלך איתנו אמר שהולכים כפופים כ 100 מטר בתוך הפירמידה בסוף לא רואים כלום בקיצור כסף עבור כלום.
טיפ: אין מתנות בחינם, כל מה שמציעים במתחם הפירמידות הוא בתשלום אפילו רק אם הניחו לך כפייה על הראש בשביל התמונה אז שימו לב.
יום השני
לאחר נסיעה של עשרים דקות הגענו לנילוס, נהר רחב חוצה את העיר מרשים ביופיו, עלינו ליאכטה (לא לצפות ליאכטה תיירותית) הקפטן ביקש 80$ לאחד, כאן כבר לא התרגשתי, הבנתי שהם רואים אותנו כארנק מהלך ומנסים להוציא את המקסימום שהם יכולים. אמרתי לו 100$ לכולם זה המקסימום שאני משלם, הוא לא נבהל או נפגע בכלל הסכים מייד ויצאנו לשייט בנילוס.
אז ככה, בגדול זה לא שונה משייט אחר שעשיתי בכל מיני מקומות בעולם אבל עצם העיניין ששטנו על הנילוס וראינו את קהיר מהזוית הזאת היה שווה את זה.
במהלך השייט רואים ילדים קופצים למים,אנשים לוקחים מים במכלים על גבי חמורים כנראה לצורך השקייה, דייגים יושבים על גדות הנהר מטעי בננות אין סופיים.
לאחר שעה של שייט הגענו למקום אירוח שם יש להם כוורות שמפיקות דבש, ישבנו שתינו תה אכלנו מאפה דומה למופלטה ענקית (בגודל של פיצה משפחתית) עם דבש ולאחר מכן חזרנו את כל הדרך בחזרה.
בסה"כ היה דיי נחמד.
לאחר השייט נסענו למגדל הבורג' שניצב על האי ג'זירה שבנהר הנילוס, המגדל מתנשא לגובה של 187 מטר היה בזמנו המגדל הגבוה ביותר ביבשת אפריקה רכשנו כרטיסים בכניסה 150 לי"מ לאחד ועלינו למעלה.
מלמעלה ניתן לראות את כל קהיר בתצפית של 360 מעלות, מחזה מרהיב ממש, ניתן לראות את הפירמידות, רואים את הנילוס ואת הגשרים שמחברים את העיר, רואים למרחק את השכונות כאילו פזרו עליהם אבקת חול אין ספק ששווה לעלות למגדל, מחזה יוצא דופן.
מה שכדאי לדעת זה שיש תור משמעותי גם בעליה וגם בירידה בסה"כ המתנו בשני הכיוונים כשעה וחצי המעלית קטנה מכילה כ 8-10 אנשים, המון אנשים רוצים לעלות ולרדת המעלית מעט איטית קחו את הנתון הזה בחשבון..
יום שלישי
ביקור במוזיאון הפרעונים, נסענו למוזיאון, שילמנו כניסה בערך 150 לי"מ למבוגר ו- 75 לי"מ לסטודנט, עברנו בידוק בטחוני ונכנסנו פנימה המוזיאון הוא בין שתי קומות,,
מייד בכניסה רואים פסלים ענקיים של הפרעונים, את הספינה של חופו, סרקופגים בהם היו קוברים את בני המלוכה אביזרים וכלים מהתקופה ועוד מאות מוצגים מרהיבים.
בקומה השניה ביחד עם עוד המון מוצגים ניתן להכנס לאיזור המומיות, כניסה לשם דורשת תשלום נוסף למיטב זכרוני זהה לתשלום הכניסה. כמובן ששילמנו ונכנסנו, שם ראינו את מומיות כל אחת שוכבת בתוך אקווריום זכוכית ממוזג לטמפרטורה מסוימת כדי לשמור עליהן. רואים פרצוף, שיער ידיים אצבעות ממש מדהים, יש תגית ליד כל מומיה שמתארת ממתי עד מתי חיה ומה היה הגיל בו מתה, בחלקן כתוב ממש מי היתה המומיה.
איך הם יודעים? אין לי מושג, זה מה היה!
איזור נוסף במוזיאון הוא החדר של תות ענח' אמון, שם ניתן לראות את המסיכה והתכשיטים שלו שעשויים מזהב ומשובצים באבנים יקרות, ממש מיוחד.
ביציאה מהמוזיאון בודקים את התיקים שמא החלטת לקחת איזה פריט..
קטע מוזר, בכניסה למוזיאון נכנסתי עם GoPro ועם מצלמת Canon, הבחור בכניסה אמר לי "Ticket for camera".
לא הבנתי מה הוא רוצה בהתחלה, אח"כ הוא הסביר לי שאם אני רוצה להכניס את המצלמות אני חייב לשלם בעבורן כרטיס או לשמור אותן בשמירת חפצים.
נשמע לי מוזר מכיוון שבכל מקרה אנו נכנסים עם הטלפונים שלנו (iPhone 7) שמצלמים לא פחות טוב מהמצלמות האלו ועליהן אף אחד לא מבקש תשלום. לך תבין, זה מצרים!
שמתי את המצלמות בשמירת חפצים וצילמנו עם הטלפונים.
יצאנו מהמוזיאון והלכנו ברגל לכיכר תחריר שנמצא כ 150 מטר ממנו מרשים היה לראות את המקום בו התחילה המהפכה בפברואר 2011, דגל מצרים מתנוסס לו גבוה בתורן ובניין ה"מוגמע" המשמש משרדי ממשלה משקיף על הכיכר.
יום רביעי
יום של שופינג בקניון ושוק קאל אל חלילי
עם שתי בנות מתבגרות לא היתה ברירה אלא להיכנס לסיטי סטאר מול, קניון ענקי בנוי ממספר בניינים לועג בקלות לקניונים ומרכזי קניות שראיתי בארה"ב באירופה ובתאילנד (MBK ,WallMart & macy's נראים כמו חנות מכולת לידו).
הקניון מארח מותגים כגון: טומי הלפינגר, ויקטוריה סיקרטס, מרקס אנד ספנסר, H&M, אמריקן איגלס, סטאר באקס, דאנקן דונאטס, נייק, אדידס, סקטשרס, סמסונג, אפל, סמסונייט ועוד מלא שהיריעה קצרה מלהכיל..
מחירים בהתאם, בנותי ואשתי העבירו שם שעות של קניות ואת בני הצעיר לקחתי לאטרקציות לילדים בקניון.
אחה"צ נסענו לשוק קאל אל חלילי, בכניסה לשוק עוברים דרך שרשרת של מסעדות, כהרף עין מזהים אותנו כתיירים ומייד עטים עלינו מארחי מסעדות עם תפריטים כדי שנכנס לאכול אצלם.
דחיתי אותם תוך כדי הליכה, עוד אני מתקדם ניגש אליי בחור צעיר שאמר באנגלית "בוא איתי, מה אתה צריך? אני אעזור לך". אמרתי לו שאנחנו מחפשים לאכול משהוא קטן, אולי פיצה. הוא אמר לי בוא אקח אותך.
הוא לקח אותנו לאחת מהמסעדות ישבנו לאכול והוא ישב שני שולחנות לידינו. מידי פעם הגיעו אלינו רוכלים הוא דחה אותם מאיתנו, ולא הפסיק לומר לי do not worry, no commision.. (כאילו, מה שאני עושה עבורך זה ללא תשלום) כמובן שלא האמנתי בהתחלה אבל החלטתי לזרום.
שסיימנו לאכול הבחור לקח אותנו לסיור בשוק, למזכרות, לתבלינים, לביגוד, לתיקים יש שם כמעט הכל.. ואנחנו אחריו, הוא הולך כמו שייח מכיר את כולם, מתמקח עבורינו במספר מקומת אמר לי תראה מה המחיר אך אל תקנה! .
לאחר סיור של כמעט שעה וחצי לקח אותנו לחנות מזכרות בפינה של הפינה של השוק כזאת שלא נמצאת על הרחוב הראשי בה רכשנו מזכרות שראינו בדרך ב 80-90% פחות ממה שראינו בחנויות האחרות בקיצור קסם של בחור.
בסוף הערב רגע לפני שנפרדנו אמרתי לו כמה לתת לך? הוא אמר כמה שתרצה!
הייתי מבסוט ממנו כל כך נתתי לו 200 לי"מ הוא לא הפסיק להודות לי ונפרדנו בחיבוק.
אוכל
עוד בבית קראנו על הפלאפל פול של המצרים, אז ככה, זה באמת המאכל הלאומי למעשה משפחה מצרית אוכלת בכל בוקר פול מבושל ופלאפל פול.
ביקשתי מהנהג שלנו לקחת אותנו לאכול פלאפל, הוא לקח אותנו לפאלאפליה ירדתי איתו ונדהמתי הם מעיפים שם מנות שחבל על הזמן, כל 10 שניות יוצא משם לקוח עם שקית עמוסה ביד,
הבחנתי בשלטים באנגלית שכתוב עליהם "do not disturb" לקח לי בדיוק שניה להבין מדוע כתבו כך, בזמן שהם יסבירו לכל תייר מה יש כאן, כמה זה עולה ויחכו שיתלבט. הם ימכרו לעוד 10 אנשים.
הנהג הביא לנו שקית עם מנות חמות שמכילה עוד שני שקיות קטנות עם סלט חצילים חריף וחמוצים.
מה אני אגיד לכם זה היה מעדן, הכל חם טרי וטעים בטירוף.
יצא לנו לאכול במסעדות קבאב (קופטא) ושווארמה, בניגוד אלינו מזמינים שם לפי משקל את הבשרים.
המנות מגיעות עם פיתות חמות, אורז עם אטריות (ראזה בשערייה), ציפס, טחינה מטובלת בכמון, סלט ירקות והכל טעים טרי ונקי.
גם המתוקים אכלנו, כנאפה, בסבוסה וכל מיני שמות מוזרים עם טעמים מדהימים של אגוזים פיסטוקים והמון סירופ סוכר..
יש מלא מה לאכול אומנם לא מעצמה קולינארית אך אוכל מזרח תיכוני מאוד טעים כמו שאנו מכירים מישראל ובמחירים מצחיקים.
בשורה תחתונה, קהיר היא לא מנהטן, לא בנגקוק ולא פריז בקהיר יש משהו קסום עוצמות מיוחדות שעד שלא נמצאים שם אי אפשר להבין.
בסופם של ארבעת הימים הרגשנו ממש מחוברים למקום, אלמלא הטיסה שחיכתה לנו היינו נשארים עוד כדי להינות מהעיר המדהימה הזאת.
