עפתי לתרמילאים

קהיר - חוויית הביקור בכרך הגדול והתוסס

לקהיר יש הרבה מן המשותף עם תל אביב שלנו - עיר גדולה, סואנת, צבעונית, תוססת וצפופה. מי שרוצה לדעת איך יראה גוש דן עוד כעשור, לטוב ולרע, כדאי לו לקפוץ לבירת מצרים. הנה תיאור חוויותיו של תרמילאי בקהיר ובנווה מדבר בסהרה.
רועי סרוק
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: קהיר - חוויית הביקור בכרך הגדול והתוסס
Dollarphotoclub ©

מה הביא אותי למצרים - פיזית ונפשית

לטיול הזה יצאתי לבדי, לטעום אחת ולתמיד את המפגש והחוויה הישירה עם מדינה ערבית ותושביה. הרבה מיתוסים, דעות קדומות, פחדים וסטריאוטיפים, הקדימו את מסעי. חצאי אמיתות ושקרים, שחלחלו בהכרתי מאז היותי ילד, דרך תכני הטלוויזיה והעיתונות, ספרים, חינוך, חברים וכו', עד שכל חיי האמנתי שכך הם פני הדברים. אמונה עיוורת בהסתמך על חוויות יד שנייה שאחרים עשו עבורי -; כל אלה ליוו את חיי וכבר אז הרגשתי שמשהו לא בסדר. ככל שהתבגרתי, שאלות ניקרו במוחי "האם זו האמת?", "מהי האמת?", "יש אמת?", "איך אוכל לומר את דעתי? ואיך אוכל לפגוש באמת את האמת?" שאלות אלה היו סיבות מספיק טובות לנסוע לארגנטינה, צ'ילה, בוליביה, פרו, קולומביה, תאילנד, ניו-יורק, אמסטרדם, טורקיה... אז למה לא למצרים? מרחק 12 שעות נסיעה באוטובוס (או שעת טיסה של אל-על, תמורת 200 דולר).

זה קרה ביום שבת בסוף אוקטובר 2009. ארזתי תרמיל קטן, שבו נחו חמישה זוגות תחתונים, שתי חולצות קצרות, ג'ינס, כלי רחצה ומכשיר MP3. הגעתי לתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, שם רכשתי כרטיס הלוך ושוב לאילת במחיר של 119 ₪ וב-23:59 החל האוטובוס לדהור, אל עבר העיר הדרומית ביותר של ישראל. לאחר 5 שעות התעוררתי באילת. מצאתי את עצמי בבוקר לוקח מונית, במחיר מופקע של 45 ₪, אל מסוף הגבול של ישראל-מצרים בטאבה. המעבר היה מהיר, הפקדתי תשלום מעבר בצד הישראלי (בסך של 100 ומשהו שקלים) ועברתי לצד המצרי, שם החלפתי משקלים לפאונדים מצריים (גינה). התעריפים הרבה יותר זולים בצד המצרי. הפקדתי עוד קצת פאונד מצרי (גינה) למס מעבר לצד המצרי, הצהרתי בפניהם שיעד נסיעתי הוא קהיר (ויזה, כאמור, ארגנתי שבועיים קודם לכן, תמורת סכום של 100 ₪ בשגרירות מצרים בתל אביב) ובשעה 5:35 כבר מצאתי את עצמי מתהלך בשטחה של מצרים.

בהליכה קצרה של פחות מ-10 דקות ממסוף הגבול והיענות שלילית לנהגי המוניות, שמאוד רוצים להסיע אותך, מצאתי עצמי גלמוד ובודד בתחנת אוטובוס דלתא-איסט, מנסה להבין את הספרות המצריות ובאיזה שעה יוצא האוטובוס למצרים. על פי סקירה שעשיתי יום קודם ליציאתי באתר 'למטייל', ידעתי כי האוטובוס לקהיר ב-6:30 מבוטל וכי יש להמתין לאוטובוס של 10:30. עוד לא הספקתי לעכל את גודל הגזירה של להמתין 5 שעות וכבר ניגש אלי בעל מונית (וואן) והציע לי להצטרף לשאר נוסעיו במונית לקהיר, תמורת 70 גינה. למרות שהמונית נראתה לי מפוקפקת וקטנה, לא יכולתי לסרב לחוויה המרתקת שהוצעה בפניי.

לתחילת הכתבה

קהיר, עם כל הטוב וכל הרע

לאחר נסיעה צפופה של 5 שעות, דרך הנוף המדברי של סיני וחופיה המדהימים, ירידה בתעלת סואץ, מצאתי עצמי מתעורר בקהיר. התכנון שלי היה להגיע לכיכר תחריר (כיכר סאדאת) בדאון טאון, אבל תחנתו הסופית של נהג המונית הייתה קרובה למטרו, שבו הנהג הצביע לעברו ואמר באנגלית מקרטעת שתמורת גינה אחד (70 אגורות ישראליות) למטרו, אמצא עצמי תוך 7 דקות בכיכר סאדאת. ואכן, לאחר כ-10 דקות של נסיעה מדליקה במטרו של קהיר, מצאתי עצמי בלב הדאון טאון של העיר. זו כיכר ענקית, עם מכוניות שנוסעות על פי חוקי הצפירה, הרמזורים משמשים בה כהמלצה בלבד, פקקים, אוכל, חנויות נעלים ובגדים, פיח, זיהום ומה לא...

הליכה מטריפה ומרגשת ברחוב Talat Harb הביאו אותי אל מחוץ חפצי: הוסטל בשם "The Australian Hostel", אותו מצאתי יומיים קודם לכן באתר המעולה והאמין www.hostels.com. ההוסטל נמצא ברחוב עבדל חאלק סווראט 23. אחמד, עמר, ומוסטפה הם שלושה צעירים, בני 26 לערך, המנהלים הוסטל מתוק, נחמד, נקי וחמים. תמורת 50 גינה ללילה, מצאתי עצמי לן בהוסטל הכי מענג שיכולתי לבקש, עם אנשים אדיבים, שמוכנים לעזור בכל רגע. יש אינטרנט אלחוטי חינם למגיעים עם לפטופים ושתי עמדות מחשב, אם אתם ממש לחוצי פייסבוק. הטיול החל ברגל ימין.

קהיר היא עיר מרתקת ומטריפה. יש בה 30 מיליון תושבים, שב-17:00 מסיימים את עבודתם ובאים לבית הקפה השכונתי, ללגום תה פשוט ולעשן נרגילה. בשעה 18:00 העיר מתעוררת לחיים והמחזה הוא אחד המרשימים שפגשתי בחיי: כמויות עצומות של אנשים, הגודשים את המדרכות ומתהלכים ברחובות, כל החנויות מציגות את מרכולתן, החל מנעליים איכותיות, בגדים, אוכל, באסטות שנפתחות על המדרכות, צמר גפן מתוק, צעצועים, פופקורן ומה לא. העיר חיה, במלוא מובן המילה. תארו לעצמכם את יום העצמאות בישראל, הכפילו אותו ב-200 ותקבלו את האפקט של קהיר ולא רק במהלך יום אחד, אלא מדי יום ביומו... איזו חוויה עוצמתית.

יחד עם החוויה העוצמתית הזו, אי אפשר שלא להבחין שהעיר אינה עומדת בעומס של כמות האנשים. קהיר היא עיר המשמשת כמקום מחייה ותעסוקה ל-30 מיליון תושבים, אשר זכאים לשירותי נקיון, בהם העירייה כושלת ובענק. הלכלוך המצטבר ברחובות עוד לא מצליח להתנקות וכבר לכלוך חדש מגיע. האוטובוסים, המוניות והרכבות אינם עומדים בעומס והעיר מתגלה כפקק עומד, שלא הולך לשום מקום. קהיר נראתה לי כמו האופן בו תל-אביב תיראה, לדעתי, בעוד כעשר שנים. זו עיר צבעונית, תזזיתית, מלאה בתרבות, מוזיאונים, פירמידות, אוכל, חנויות, קולנוע, תיאטראות, אופנה, אנשים וגם מכוניות, כל כך הרבה מכוניות, עד שהמכוניות הופכות לסיוט לכל הולך רגל, ורעשי הצפירות הופכות למחרישי אוזניים. כמו בתל אביב, יש בקהיר התפלגות רדיקלית בין עשירים ועניים. עם כל יום שעבר, התבהרה בפני התובנה, שקהיר הגיעה למצב בלתי הפיך, שאין יציאה ממנו.

לתחילת הכתבה

נווה המדבר בהרייה - לא מה שחשבנו

אחת ההמלצות של המטיילים באתר למטייל היו לנפוש בנווה מדבר, בליבו של מדבר סהרה. החלטתי לנסוע לנווה מדבר באזור הנקרא בהרייה (Bahariya Oasis). יחד עם חבר אנגלי שפגשתי בהוסטל, יצרנו קשר עם Badry Sahara Camp, אחת מתוך הרבה חברות טיולים, המתמחות בטיולי מדבר. אפשר אצלם לבנות תוכנית טיול, הכוללת נסיעה בג'יפ, אוכל, לינה וכו'. בדרי, האדם המנהל את החברה, יתגלה לנו בהמשך כנוכל מבריק, שתעתע בנו כמו חלום מתוק שרפי גינת חולם עליו בלילות.

 לאזור בהריה מגיעים דרך התחנה המרכזית טורקומן (Turkuman), שנמצאת בדאון טאון קהיר, מרחק הליכה של 4 דקות מההוסטל. הטיול שבחרנו הוא טיול סטנדרטי, של שלושה ימים (שני לילות) במדבר סהרה, במחיר של 450-500 גינה. אורך הנסיעה מקהיר הוא של כתשע שעות. במהלך הטיול מגיעים אל המדבר הלבן, המדבר השחור, ההר האנגלי, ההר הקריסטלי, מעיינות חמים, מעיינות קרים ועוד. מצאנו שההר האנגלי הוא לא יותר מערימה של חול, שאין בה שום דבר שונה משאר ההרים שפוגשים בדרך. המעיינות החמים הם לא יותר מאמבטיה עלובה (ואני לא צוחק - אמבטיה), שמוזרמים אליה אכן מים ממעיינות טבעיים מהאדמה, דרך משאבה הקודחת בדציבלים שאין כדוגמתם וריח בנזין שמרחף באוויר. מן נופים האלו כל אחד יכול ליהנות בדרכו שלו ועל עניין של טעם וריח אין להתווכח. אבל, מה שהרגיז אותנו יותר מכל הוא שאנו חשבנו שיום זה הוא חלק מהטיול, שמצוין גם באתר של החברה ועליו שילמנו 450 גינה. אולם, להפתעתינו גילינו, שהיום הראשון הוא יום אקסטרה, שעליו נדרשנו לשלם תוספת של 200 גינה, בניגוד למה שצוין בפנינו. על כן, אם אתם בקהיר ושוקלים לצאת לטיול - הדירו רגליכם ממשרדי החברה הזו.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה