גוש תורכיז בוהק מתנפץ בפתאומיות בחלון המכונית, כאחוז ביד מהירה מברק, עטופה בירוק שקורעת ריקמה נופית ועולה מתוך 50 גוונים של אפור עננים, דרך מורדות שחורים, ירוקים צהובים או חומים וכל אלה פרושים לעיני הצופה בנקודת צילום בצד כביש מפותל להדהים. כך אפשר לזכות בשלוש השקות נפש: הפסקה מהנהיגה המסעירה, תמונת נוף מדהימה והבנה של עצמת הפתאומיות. עוד נקודת הבהרה לתחושה המשתלטת על המטיילים בטנריף: אי בהפתעה. נופי האי עושים בה שימוש כה רחב, עד כי נדמה שאין מקום מוכר וכל דרך נכבשת בפעם הראשונה. אלו הסלעים האדירים שטרם נשברו ברוחות ובגשמים, מי הים שעיגלו מפרצים קטנים לאורך החופים, צמחיית החורשים שהיא לעיתים עבותה ולעיתים דלילה, בתי הכפרים, העיירות והערים, הנראים מרחוק כך ומקרוב אחרת, סמטאות ורחובות מתמזגים ומסתעפים זה מזה וחזות לבושם המושכת, מקומות הבילוי המתגלים באקראיות ומעל לכל התושבים המקומיים. אלו שהם המשך לדורות של אוכלוסיה ששרדה בזכות יכולתה להעניק לבאי האי מנה גדושה של הפתעות מרגשות ולהפוך אותם בכך לאוהדיו ושוחריו.
בגילוי עת ההפתעה, ניתן להניח לצד את הידוע והמוכר, להתמכר לחדש ולהתמזג בו כל רגע מחדש. כך הופכת תמונת חלון הבוקר מול מפרץ כחול ירקרק לתמונה משתנה עם התקדמות המאור הגדול במעלה השמים ובכל יום באופן שונה המושפע מדלילות ובהירות עננים או סמיכותם; כך הופכת חוויית גילוי עיירות וכפרים נסתרים למרגשת ומיוחדת כבראשוניות, כזאת היא חוויית גילוי חוף מפורץ קטן ונעים לבאים ןכזאת היא התחושה מול התרחשות יום יומית כהגעה לשוק שטרם הוכר או מופע עממי במסבאה בקרן רחוב. הנה למשל נסיעה מהכפר איקוד מערבה בדרך חוצת רכסים. כפר קטן ויפיפה ונקי ומטופח, מחכה בכל קילומטר שני כמעט, על אף נתוני הפתיחה הבלתי אפשריים כמעט להקמתו במתלול דחוק. כך גם הליכה לאורך טיילת נעימה בלוס כריטיאנוס והצטרפות לקהל חוגגים קטן במסעדה מקומית, השמח על קיומו במוסיקה ומחול פלמנקו ספרדי סוער.
טנריף הוא האי להיות מופתע בו, וככל שההפתעות נוצרות, מתברר כי הדבר היה שם תמיד, רק המבקרים באו באחת והופתעו, ובעצם ההפתעה היא של המקום מהפתעת המופתעים.
