את בטיול שלנו לרומניה התחלנו בערך לפני שנה, כשישבנו אני ומיכל אשתי וחשבנו לאן ניסע בקייץ עם הילדים, חברים שלנו כבר היו ברומניה וחברים אחרים אמרו שזה היעד שלהם לקייץ והתחלנו לחפור, או יותר נכון מיכל התחילה לחפור ואני המשכתי לנחור.
כאשר מיכל החליטה שזו אכן האופציה המועדפת אני נכנסתי לתמונה עם הזמנת טיסות והזמנת מקומות לינה. למיכל ולי יש חלוקת עבודה מאוד ברורה בטיולים, אני אחראי לוגיסטיקה – טיסות ובתי מלון מיכל אחראית על המסלול. ברור שאני לא יכול להזמין טיסות ובתי מלון אם אני לא יודע מסלול וכך מיכל בנתה מסגרת לטיול ואני נכנסתי לעבודה.על פי תכנית המסגרת ובניגוד לכל מה שרוב הישראלים עושים, אנחנו נוחתים בקלוז' ואל בבוקרשט.
מסתבר שבקלוז יש רק חברת טיסות אחרת שמוכנה לנחות וזו Wizz . בכלל אל מת על LowCost אבל כפי שאמרתי החברה היחידה שמוכנה לנחות בקללוז'
טיסה לקלוז' יש עכשיו יש להזמין טיסה חזרה מבוקרשט. מחשבים ימים מחפשים טיסה, מצאתי טיסה של חברת TAROM ביום שבת אחלה. הוזמנה גם טיסה חזרה אני סגור.
עכשיו רק נזמין רכב שיהיה מספיק גדול ומרווח, שלחתי הזמנה ב RentalCar לרכב מסוג פורד קוגה ואני מסודר.
בכדי להזמין בתי מלון צריך תכנון קצת יותר מפורט ויש עוד זמן חזרתי לישן.
לקראת חודש מאי מיכל הידקה את תוכנית המסגרת כך שכבר ידענו איפה ומתי נהיה ולמשך כמה זמן , המקום הראשון היה קל, נוחתים בקלוז'? אז צריך מקום לישון ללילה אחד – יש – Vila Vanda
המקום השני בו נהיה יהיה סיביאל, צריך מקום לישון לשתי לילות – יש – Pansiunea Andrei
המקום הבא בו נישן יהיה קמפלונג – יש Casuta cu Lavanda
והמקום הבא הוא בראשוב ל 6 לילות – יש בבית פנטאוז מפואר בפאתי בראשוב שכונה חדשה ומתוכננת – Penthhouse Ambiance
בסוף מגיעים לבוקרשט וגם שם צריך לישון איפה שהוא אז לקחתי את מלון Novotel
זהו אני את שלי סיימתי, הזמנתי טיסות, סגרתי לינות אני חוזר לישון תעירו אותי ב 24 ביולי
היום הראשון - 24 ביולי נוחתים בקלוז'
עוד קודם לנחיתה עלתה השאלה איך מגיעים לשדה ?
התלבטנו הרבה, ראשית אנחנו חמישה אנשים וחמש מזוודות – צריך אוטו גדול, אם חבר מקפיץ אותנו זה כבר שישה אנשיים עם חמש מזוודות, לא מצאנו רכב כזה וזה ירד.
חשבנו איך להימנע מלשלם חנייה ארוכת טווח ולא מצאנו פתרון.
בדקנו בחברת מוניות והתשלום היה גבוה מידי ולכן הוחלט שניסע עם הרכב ונשאיר אותו בשדה יעלה כמה שיעלה.
יום לפני הטיסה חבר מפנה את תשומת ליבי לפרסום של שלומי אבוטבול – נהג מונית מהאיזור שעושה נסיעות לשדה ויש לו אוטו גדול. מרים לו טלפון סוגרים מחיר ומחליטים לנסוע איתו לשדה.
יום הטיסה שלומי מגיע בדיוק בזמן מעמיסים את המזוודות ונוסעים לשדה, בדרך מקשקשים והדרך עוברת סבבה לגמרי.
מגיעים לשדה, אומרים לשלומי תודה וכמובן משלמים לו – מגיע לו. ונכנסים למעגל של טרמינל 1 ובדיקות ועוד בדיקות ודרכונים וכל הבאלגן הזה.
בסוף למרות שהפחידו אותנו עם תורים ארוכים, זה היה קצר יחסית ונכנסנו לדיוטיפרי.
אוכלים שותים מבזבזים ומגיעה שעת עלייה למטוס.
במטוס הטייס מתנצל שמגדל הפיקוח הישראלי לא נותן לו אישור טיסה במועד שנקבע ולאחר 20 דקות אחור יש אישור ממגדל הפיקוח ויוצאים לדרך.
טיסה , טיסה , טיסה ,טיסה , טיסה וכו……….
חיתה בקלוז', סך הכל שדה תעופה קטן אך יפה מסודר, די מהר המזוודות יוצאות ואנחנו בחוץ. בחוץ מחכה לנו שלט מחברת ההשכרה – Oren Moran וזה פשוט Too Good To Be True.
הולכים אחר נציג חברת ההשכרה ובחוץ מחכה לנו כבר הרכב, ראיתי תמונות שלו באינטרנט, בדקתי רכב של חבר והכל אני כבר יודע על הרכב הזה, אבלללללל בחנייה מחכה רכב אחר – אותה קטגוריה אבל קטן מהרכב שהזמנתי ב 30 ליטר בגאז' – 30 ליטר !!! ומה לעשות המזוודות לא נכנסות בסוזיקי ויטרה שחיכתה שם. מתחיל בלאגן. חברת ההשכרה טוענת שזה אותו קבוצה ואין להם רכב אחר, מתקשר לצרוח על Rentelcar מבקש פתרון ואין פתרון. מה עושים ?
העצבים של האישה בשמיים הילדים בלחץ ואוטו – אין.
רץ חזרה לשדה התעופה, לאולם היוצאים עובר בין כל חברות ההשכרה ולבסוף מצאתי פאסאט סטיישן אוטומט ( הרכב שהוזמן היה גיר ידני ) מכניס את המזוודות פנימה רואה שהכל נכנס, מבטל את RentelCar ולוקח את הפאסאט. אחרי שעתיים עיכוב יוצא עם רכב לפנסיון הראשון בקלוז'
Vila Vanda
מה אני אגיד לכם. ידעתי שהמקום לא מפואר בכל זאת רק ללילה אחד אבל האכזבה על פני בני הקטן אמרה הכל הוא פשוט נשבר, כנראה ציפה למשהו אחר וקבלנו משהו שגם אני הופתעתי מהפשטות שלו. אבל.…. אנחנו לא מתפנקים מתקלחים ויוצאים לאכול משהו ולהסתבובב בקלוז'.
הגענו לקניון, קניון גדול ויפה. יש בקניון פיצה האט ופשוט פירקנו שני מגשי ענק של פיצה טובה. חוצמה קלוז' עיר נחמדה, לא יותר לא פחות בסדר בתור עיר מעבר וזה בדיוק מה שהיא הייתה עבורנו
לילה טוב
היום השני - 25 ביולי - קלוז' - טורדא - אלבה יוליה - סיביאל
בוקר טוב
היום אנו נוסעים לטורדא ובסוף היום נגיע לסיביאל ל Pensiunea Andrei.
8 בבוקר מחפשים מקום לאכול בקלוז' וכלום פשוט כלום העיר ישנה ותעשו טובה באמא שלכם אל תפריעו. על קצות העצבאות לקחנו קפה דלוח מסטארבקס ויצאנו מקלוז' שמחים לעזוב את המקום.
בדרך לטורדא נזכרים בכל ההזהרות שקבלנו מחברים לגבי איכות הכבישים והנהגים ברומניה, מבינים טוב מאוד למה הם התכוונו ומברכים את מי שצריך לברך על כל הברוך עם הרכב שבסופו קבלנו רכב אוטומט ולא גיר ידני כפי שהוזמן.
מגיעים לטורדא, קר הילדים לובשים משהו ארוך ונכנסים לסיור, בחוץ עוד הספקנו לפגוש שכנים מכפר יונה ( ברומניה אני רואה אותם יותר ). בפנים זה מתחיל ממש משעמם, הולכים לאורך שביל שמתחתך מלח מעליך מלח ומהצדדים שלך גם מלח. הולכים והולכים עד שמבינים שאין יותר לאן ללכת וצריך לרדת למטה. יורדים למטה ואז מתגלה עולם, עולם שלם חצוב במלח שבו יש משחקים ומקום להופעות ומסעדה ואפילו מקום להשיט סירות משוטים קטנות. כמובן זה ששילמת כרטיס להסתובב בתוך מערכת מלח לא מקנה לך את הזכות לשחק במשחקים או לשוט בסירה. ולשם באולינג, מיני גולף, סנוקר, פינג פונג ואולי שחכתי עוד – אה כן אפילו גלגל ענק יש שם.
שיחקתי עם הילדים פינג פונג וסנוקר – תנחשו מי ניצח ?? ולאחר בערך שעתיים מרגע שנכנסנו , יצאנו שוב אל אור השמש שבנתיים איתנו בניגוד לכל התחזיות – טפו טפו.
יוצאים מטורדא בדרך אל סיביאל , כל הדרך הירוק הזה וכמויות המיים שיש להם ברומניה בפרט ואירופה בכלל פשוט גורם לנו לקנא כל כך.
נקודת העצירה הבאה שלנו היא ב Alba Iulia, במצר של המלך, באמצע העיירה עומד לו מבצר ומשקיף על עמק שפשוט נהדר. אז עצרנו האוטו ומשכנו מהר עד אשר הגענו אל ראש המבצר. במצר רוב פאר והדר, מבנים לו לרוב וחצר נהדר. זיהינו ארמון וזיהנו מנזר כמובן כנסייה מפוארת, כיאה למלך. זיהינו גם מבנה ששימש למשפט ותחת לו כנראה במקלט היה גם שם כלא לכאלה שראשם לא הושמט.
בסוף הסיור ישבנו לאכול מסעדה שמושב מקומה הוא על חומת המבצר, מסעדה יוקרתית אם המון מוצגים, חרבות מגנים והרבה סכינים. אכלנו לשובע והיה שם טעים והוחלט ממשיכים.
ממשיכים בדרך ומגיעים לכפר פשוט שנלקח מתוך ציור מתקופת ימי הביניים, לאורך הכפר זורם לו נחל מפכפך לו לאיטו בניגון מרגיע, אנחנו נכנסים לתוך הכפר ולוקחים פניה אחת לא לגמרי נכונה ופוגשים בחברה שלי מתקופת הנערות שאנחנו מכירים אותה גם מתקופה יותר מאוחרת – גלית ואיזה כיף לפגוש חברים בארץ אחרת כל כך רחוק מהבית.
חוזרים למסלול ומגיעים לפנסיון של אנדרי, אנדרי מחכה לנו בחוץ, איש חם ומזמין ומכניס אותנו לאחוזה הפרטית שלו שהנחל של הכפר עובר לו ממש אבל ממש מתחת לבית ואנחנו מקבלים חדרים חלומיים, חדר הורים עם מרפסת מעל הנחל ועץ של פרי לא מזוהה סוכך עלינו מפני השמש. הילדים קיבלו חדר חלומי משלהם על עליית גג כאשר המיטות למעלה ולמטה משמש כסלון. הכל נקי ומסודר וכל כך כל כך יפהההההה.
בדרך לבית של אנדרי התקשרנו ואמרנו שאנחנו מגיעים אז שאלו אותנו אם נרצה ארוחת ערב, ברור שנרצה כאילו !!!. אשתו של אנדרי המקסימה ערכה לנו ארוחת ערב מדהימה מותאמת למה שילדים אוהבים לאכול והכל במין רוגע כזה ורצון רק לעשות לנו טוב. הזמנו ארוחת בוקר לשני הימים והלכנו לישון עייפים אבל מבסוטיים
לילה טוב
היום השלישי- 26 ביולי, סיביאל - Astra National Parc , סיביו
בוקר טוב
היום בערב זה ט”ו באב יום האהבה וזה גם במקרה יום הנישואין שלנו.
איזה לילה, כל הלילה אני שומע את הנחל מפכפך לו בנחת עד שנרדמתי, קם בבוקר והפכפוך ממשיך – חלום באמת חלום. יורדים למטה ואשתו של אנדרי הכינה שולחן לארוחת בוקר כיד המלך באמת פשוט אין מילים, נקניקנים וחמאה וריבות ומעדנים וטוסט – ארוחת מלכים. על כל זה הילדים שלי מתלוננים שאין להם מה לאכול אז היא הכינה להם גם חביתות.
היום אנו נוסעים למוזיאון הפתוח ליוד סיביו. מוזיאון מאוד יפה שמראה את התפתחות המבנים האנושיים איך שחיו פעם ואיך שבנו פעם את הבתים, ככל שמתקדמים על המסלול של המוזיאון ניתן לראות כיצד האנושות למדה לנצל את הטבע לטובת האדם כגון לנצל את כוח המיים בנחל לטחינה של קמח וכו'. סיימנו את הסיבוב במוזיאון והלכנו לאכול בסיביו. בסיביו רצינו להגיע למרכז העיר לטייל בה ולא כל כך מצאנו היינו רעבים ולא חשבנו, מיכל שלפה איזו המלצה של חברים שלנו לגבי מסעדה בסיביו והחלטנו ללכת אליה.
מסעדת MAX מסעדה מעולה, אכלנו שם ספגטי בולונז מעולה, פיצה טובה ואני כהרגלי לקחתי סטייק משובח. כבר בדרך למסעדה הבנו שאנחנו נמצאים במרכז סיביו וקבלנו הכוונה איך להגיע לגשר השקרנים. גשר השקרנים זה המרכז של מרכז העיר סיביו והוא נמצא בתחילתו של מדרחוב שבקצהו השני כמה מוזר חנינו את האוטו שלנו ( בלי לדעת כמובן ).
על גשר השקרנים היו דוכנים כמו בעוד הרבה מוקומות אחרים אך היה שם דוכן אחד מיוחד שכבר הרבה זמן אנחנו מחכים להזדמנות לקנות ממנו קירטוש. אך איזה קירטוש. קניתי לנו קירטוש ומיכל קנתה לנו קפה ושוקו לילדים בסטארבקס והתפנקנו על קפה וקירטוש. הקירטוש היה כל כך מוצלח שקניתי עוד אחד. וחוזרים הבייתה לכפר הציורי סיביאל.
מגיעים לסיביאל כמובן שאנדרי ואשתו מקבלים אותנו שוב בפנים קורנות ובשמחה, התארגנו מהר בחדרים ויצאנו לטייל בפר היפה הזה סיביאל, בדרך אנו עוברים ליד באר שילדים מקומיים שאבו ממנה מיים באמת.באמת שאבו מיים מן הבאר ולקחו אותם בדלאיים אל הבית. הילדים שלי שיחקו בלשאוב מיים מן הבאר משהו שרחוק מהם שנות אור. המשכנו בטיול לאורך הנחל ועברנו דרך כל כך הרבה עצי פרי, תפוחים ואגסים ושזיפים וענבים ועוד כל מיני פירות שלא הכרתי פשוט גן עדן אמיתי.
חזרנו הבייתה לסיביאל ואני אחרי המקלחת נשכתי על המרפסת מעל הנחל לסיאסטה של אחרי יום מלא חוויות אך מעייף.
לקראת ערב מיכל הצטרפה אלי אל המרפסת וישבו יחד לנשנש את הקירטוש שקניתי בבראשוב – יום נישואין שמח אשתי היקרה במקום הזה עם אשתי והקירטוש הזה – מי צריך יותר.
מחר נוסעים לטרנספגרשן
לילה טוב
היום הרביעי - 27 ביולי סיביאל - טרנפגרשן - אגם בילה - קורטה דה ארגש וקמפלונג
בוקר טוב
היום עוזבים את המקום המדהים הזה סיביאל אבל מחכה לנו יום עמוס וגדוש במראות ונופים עוצרי נשימה היום נוסעים לטרנפגרשן !!!!!
כעקרון עדיין לא החלטנו אם מגיעים עד אגם בילה וחוזרים וממשיכים לבראשוב או שנוסעים את כל הכביש עד קורטה דה ארגש וישנים לילה בקמפולונג. מחליט על הדרך.
יורדים לארוחת בוקר אחרונה אצל אנדרי ואשתו, קנינו מבעוד מועד לחמניות שנוכל לקחת איתנו על החביתות של אנדרי לדרך. אוכלים ארוחת בוקר ומיכל מכינה כריכים לדרך על חביתה אנחנו ארוזים ומעמיסים את הרכב.
אנדרי יוצא איתנו אל החנייה ואני בא ללחוץ את ידיו ולהודות לו על השהות אצלו, הוא מחבק אותי חיבוק דוב – כמעט שובר לי את הצלעות ואנחנו עושים סלפי ( כן אני יודע שאני אמור להפסיק עם זה ) ונכנסיםלאוטו.
נוסעים כל הזמן לכיוון סיביו ובראשוב עד הפנייה לכביש C7 הטרנספגרשן הוא מתחיל סבבה ואז מתחילים הפיתולים, מברך בפעם המי יודע כמה את אלוהי הרכבים השכורים שלקחנו לבסוף רכב עם גיר אוטומט ולא ידני – הייתי מת פה. הכביש מתפתל וזה חווית נהיגה מדהימה, לאורך הדרך יש נקודת עצירה עם מפל יפיפה ודוכנים ועם אוכל רחוב – מה לא נעצור ?? עוצרים !
בנקודת העצירה פוגשים ישראלים תרמילאים שאיזה נהג מונית כלב זרק אותם בדרך והם מחפשים טרמפים למעלה. החלטנו שזה זמן טוב לטעום את הלגוס המפורסם וקניתי אחד עם שמנת וגבינה צהובה. טעים בערך. חוזרים לאוטו וממשיכים לנסוע למעלה למעלה אל אגם בילה. כל הדרך מלאה במפלים יפיפיים שפשוט אי אפשר שלא לעצור לצלם, אז עוצרים מצלמים ממשיכים הדרך באמת יפה אולי הכי יפה שהייתי בה עד היום, אולי חוץ מדרך בורמה.
בכל אופן ממשיכים לנוסע מגיעים לאיזור עם מלא דוכנים וחניונים בתשלום והבנו שהגענו לאגם בילה. מחנים את האוטו ויוצאים לראות את האגם. האגם יפה הנוף מטמטם ופשוט עוצר נשימה. יש מסעדה בתוך האגם וכולה אפופה בערפל שמאדיר את היופי של כל המקום הזה עוד יותר, מצלמים מצלמים ומצתלמים בלי סוף. כל כך נהניתי מהדרך ומנהיגת הדרך הזו שהחלטנו שממשיכים על הכביש וישנים לילה בקמפולונג. מתקשר לסילביו מבראשוב להודיע לו שאנחנו ישנים לילה בדרך ושנגיע רק מחר – זהו זה נעול.
עולים על האוטו ( תודה לאל שזה אוטומט ) ממשיכים על הדרך הנפלאה הזו והיא מתפתלת ועולה ויורדת פשוט דרך שאין לי מספיק מילים לתאר כמה שהיא יפה, כל הדרך אנחנו מקיפים אגם נוסף אגם ודרארו עוצרים, מצטלמים וממשיכים עד שמגיעים לסכר עצום בגודלו על אגם ודרארו כן שם הסכר – סכר וידרארו. יש נקודת תצפית על הסכר. אנו עוצרים את הרכב ומטפסים אל התצפית שממנה רואים את כל הסכר ואת האגם הענק הזה ( תזכירו לי מה זה הכינרת ? ) עוצמת המיים של רומניה פשוט לא לתאר.
על הסכר אנו פוגשים זוג רוכבי אופניים שכבר ראינו אותם על הדרך, אני מדבר איתם ומבין שהם בעצם בעיצומו של טור אופניים ויש להם נקודות שלהם צריכים לצלם בהם את עצמם עם האופניים ולשלוח למארגנים. אכן מעורר קנאה !!
ממשיכים לנסוע ומגיעים סוף סוף אל קורטה דה ארגש, עצרנו בעיקר כדי לאכול וחבל שעצרנו. המסעדה לא הייתה הכי מוצלחת בטיול הזה ובכלל.
עולים על האוטו וממשיכים לקמפולונג, בדרך מתאמים עם בעלת הדירה איפה נפגשים ומגיעים לעיירה.
נפגשים עם השותף של בעלת הדירה והוא לוקחת אותנו לאיזה חצר אחורית סגורה בשני גדרות מתכת אל בית שמבחוץ נראה יפה אבל בגינה מאוד מוזנחת. מגיעים אל הבית והוא אומר שהכניסה שלנו היא כניסה צידית ( WHF ? ) נכנסים . הבית מאוד יפה יש סלון וחדר למטה – השותף אומר שהחדר לא בשבילנו אנחנו הזמנו את הדירה (!) עם חדר אחד.
עולים אל עליית הגג ויש שם חדר אחד עם מיטה זוגית ושירותים. אני שואל איפה ישנים עוד 3 אנשים ? אז השותף אומר לי הזמנתם את הדירה עם החדר האחד …. אני מסתכל בהזמנה ב Booking ורואה שאכן הזמנו ל 2 מבוגרים ושלושה ילדים וזה נתן לנו את הדירה עם חדר אחד !
שואל טוב מה עושים ?? אז השותף מתקשר אל בעלת הדירה והיא אומרת שהחדר הנוסף פנוי ליום אחד בלבד ( זה מה אני צריך ) ושאני יכול לקבל אותו. שואל כמה זה יעלה לי ? היא מתחילה בגלל זה ובגלל זה אני אתן לך אותו ב 30 יורו, אני אומר לה שזה לא בסדר ושאני מתכוון להתלונן ב Booking ואז היא אומרת לי אתה יודע מה קח אותו ב 10 יורו. לקחתי.
התארגנו עם המזוודות ואני יצאתי לחקור את הגינה. גינה ענקית לפחות 700 מטר עם מבנה נוסף כמו בית זכוכית כזה ועוד מחסן ענק לכלי עבודת גינה ( אבל הגינה מוזנחת !! ) יש בגינה עצי פרי מכל המגוון : ענבים, תפוחים, אגסים, שזיפים – יותר מזן אחד ודובדבנים, על הקרקע בין כל היבלית זיהיתי פתל. פתל טרי זה טעים.
מיכל סיימה לארגן תיקים ויוצאים לחפש משהו לאכול ולראות את ה “עיר “. כל העיר רחוב אחד ויש בה מאפייה של עוגות קרם מדיהימות. הבילוי או השגרה של אנשי העיירה הזו, זה להגיע למאפייה הזו .קחת 2-3 חתיכות עוגת קצפת ( יש כמה סוגים ) ופשוט לרדת על העוגות הללו – זה מה שעושים בעיירה הזו.
בדרך חזרה לבית בקמפולונג עברנו במכולת שכונתית כזו ( אולי זה הסופר שלהם ? ) וקנינו לחם ונקניק כי שחר היה רעב.
חייב לציין שמיכל ממש לא אהבה את האווירה בבית הזה ובעיירה הזו והיא קצת נכנסה ללחץ ורצה לעבור לפנסיון אחר בתשלום נוסף.
בסופו של דבר הלכנו לישון והלילה הזה יעבור
לילה טוב (?)
היום החמישי - 28 ביולי - קמפולונג - המערה בדמבצוורה Moieciu de jos - הטירה של דרקולה ובראשוב
בוקר טוב (?)
לאחר לילה שאיך שהוא עבר בסדר, היו לנו קצת חששות מהאיזור בו הבית בקומפולונג ממוקם. הלילה עבר בסדר, קמנו מוקדם במטרה לעוף מהמקום הזה כמה שיותר מהר. כל המזוודות מוכנות עוד מהלילה הקודם, רק לצחצח שיניים להחזיר לתיק ולעוף מפה.
מעמיסים את האוטו עם המזוודות ויאלה נוסעים, בדרך עוצרים במאפייה, אנשים יושבים שם ב 8 בבוקר על בירה ועוגות קצפת – לא יאמן, לוקחים כמה קרואסונים ונעלמים מהעיר הזו.
מיכל הכינה לנו יום גדוש בפעילויות ומתחילים אותו במערה בדמבצ'וורה. מגיעים לאיזור, וגולת הכותרת שלו היא דווקא לא המערה אלא הדרך אליה. לאורך כל הדרך זורם לו נחל יפיפה עם מפלונים קטנים כאלו בתוך טבע פשוט יפה.
בסוף המסלול היפה הזה יש חנייה. מחנים את הרכב והילדים רעבים. אוכלים משהו קטן ומטפסים אל המערה. המערה באמת מיותרת אין סיבה לשלם את הכסף בכניסה למרות שזה זול. לא מתקרב למערת הנטיפים שלנו.
בדרך אנחנו נתקלים בתצפית מדהימה על כל העמק מלמעלה, אני נכנס למובלעת בכביש בכדי לרדת בתצפית הזו
חוזרים לאוטו במטרה להגיע ל Moieciu De Jos נוסעים ונוסעים וכנראה פיספסנו את הכניסה לעיירה, מיכל קראה על עיירות ציוריות שחבל לפספס, רק כנראה מי שכתב את ההמלצות הללו לא ביקר בסיביאל – אנחנו לא התרגשנו יותר מידי מן העיירות על הדרך והמשכנו לבראן.
בבראן יש רק דבר אחד לעשות וזה להגיע לטירה של דרקולה, אז מגיעים לטירה ויש שם כבר תור ארוך. הילדים כמובן חסרי סבלנות אבל איך אפשר להאשים אותם אנחנו כבר שלושה ימים באוטו רק נוסעים ונוסעים. נכנסים לטירה ובאמת מתרשמים מן העוצמה של הטירה הזו שהרי היא נבנתה לפני הרבה מאוד שנים וכל הסיפור של דרקולה. אני מספר לילדים שלפני כמה שנים פנה יהודי אמריקאי לשלטונות רומניה והוכיח שהוא היורש לשושלת דרקולה וקיבל את הטירה לבעלותו.
סיימנו את הסיור בטירה וכבר היינו ממש רעבים. בבראן יש כמה מסעדות שישראלים המליצו עליהן ואנחנו מחפשים איזו מסעדה לפי המלצה, מחפשים מחפשים ובסוף מגיעים למקום שומם שהמסעדה בו נסגרה מזמן, הלקח יש לשים לב לתאריך של ההמלצה. נכנסים למסעדה אחרת כשאנחנו בעצם מחפשים המבורגר, מתיישבים רעבים שואלים אם יש הבורגר – אין , אז הראל מזמין צ'יפס. הזמנו מה שהזמנו אכלנו ויצאנו לבראשוב. התקשרנו אל סילביו, הבעלים של הבית בבראשוב והודענו לו שאנחנו מגיעים.
מגיעים לבית בבראשוב, סילביו מחכה לנו בחנייה, בחור מקסים והוא לוקח אותנו לדירת הפנטאוז. קודם כל עולים במעלית לקומה השישית שזו כבר חוויה כשלעצמה עבור הילדים שלנו שגדלו בבית פרטי, סילביו פותח את הדלת ונגלה לנו בית יפה חדש !! מעוצב בטוב טעם עם מטבח מאובזר ומכשירי כושר בדירה עם נוף עוצר נשימה מהקומה השישית. עושה רושם שסילביו רוצה באמת שנרגיש נוח הוא יוצר קשר עם הילדים דרך מכשירי הכושר, הוא יוצר קשר עם מיכל דרך מכונת הכביסה והמטבח אין מילים הכל נראה באמת מושלם.
סילביו מסביר לנו היכן יש מאיפיה ( בבנין ליד ) והיכן יש סופר ( עוד בניין אחד ) ומסביר איפה הסופר הגדול ( דקה עם הרכב או שתי דקות ברגל ) משאיר לנו חוברת עם מסעדות מומלצות, הזמנת פיצה והכי חשוב הסיסמה ל WIFI
סילביו הולך ואנחנו יורדים להביא את המזוודות, סוף סוף אפשר לפרוק את המזוודות בכל זאת יש לנו פה חמישה לילות, מיכל מסדרת בגדים בארון ויוצאים לקניות – צריך לעשות כביסה וכו'
כמו שסילביו אמר הסופר הגדול נמצא ממש מרחק דקה מהבית בבראשוב והילדים שמחים לראות סוף סוף סופר גדול שמזכיר להם את הלידל בגרמניה מהטיול.הקודם ממלאים עגלה ויאלה לקופה
חוזרים חזרה לבית בבראשוב מסדרים את הקניות ומיכל ואני מתפנים לשבת על כוס קפה שהכתי במכונת הקפה של סילביו. למה מגיע לנו כל הטוב הזה למה ?
מתארגנים בבית ויוצאים להסתובב במרכז העיר בראשוב, העיר יפה ועל המזל שלנו יש איזו חגיגה במרכז העיר עם מתקני ספורט וזומבה והפנינג מדהים של חברת הטלכומיניקציה שלהם. מטיילים נהנים. פוגשים ישראלים ואני משחק עם הבן שלהם כדורסל – כייף. יש שם עגלה כזו שמוכרת כל מיני מאכלים ואני מחליט שהגיע הזמן לטעום פפנש ! מזמין פפנש עם כל התוספות לכולנו רק כדי לטעום, ברור שאחר כך אני נשאר לסיים את זה לבד. מטיילים מטיילים ונהנים ובסוף חוזרים הבייתה לבית בבראשוב. זה היה יום ארוך עם סיום סבבה
עכשיו הולכים לישון עייפים אך מרוצים
לילה טוב !!!
היום השישי - 29 ביולי בראשוב - פארק חבלים
בוקר טוב.
הבוקר התעוררנו לבוקר גשום. גששששששם.
מיכל ואני חושבים מה אפשר לעשות באיזור בראשוב ביום גשום שכזה.
מיכל מעלה רעיון לעשות את פארק החבלים - אוונטורה פארק בבראשוב.
מתכוננים לארוחת בוקר חביתות ירקות גבינות כולל גבינת קשקבל מדהימה שקנינו אתמול במערה.
מיכל אומרת שעדיין חסרים לנו כמה מצרכים מהסופר. אני יורד לסופר ורואה שהמאפייה סגורה, השעה כמעט 9 בבוקר מתקרב לסופר, גם הוא סגור ואז נזכר שיום ראשון היום.
חוזר לבית בבראשוב וכולם מוכנים לצאת, את הקניות נעשה בסופר גדול בדרך חזרה.
מגיעים לפארק החבלים - רק ישראלים שם. מודעות בעברית, המדריכים מדברים כמה מילים בעברית וגולת הכותרת סרטון ההדרכה בעברית.
מתחילים במסלול הצהוב הפשוט כולם כמשפחה והצחוק בשמיים. כייף גדול. מסיימים את הצהוב. מיכל ומתן מחליטים לפרוש ואני ממשיך עם הגדולים לכחול.
הכחול לא פשוט בכלל. הילדים רצים אותו אבל אני מסתבך ובשליש השלישי של המסלול מבקש לרדת. נמאס לי.
חוזרים לבראשוב למסעדת Gratar Urban כבר כמה ימים שמחפשים המבורגר כמו שצריך והיום החלטנו לא לוותר. מתישים מגיעה אלינו מלצרית חביבה. סוף סוף מלצרית חביבה באמת מדברת אנגלית וממש כייף להזמין אוכל ממנה.
הזמנו המבורגרים, מיכל הזמינה צמחוני לא שהיא צמחונית חלילה רק שבחול היא לא אוכלת בשר, המבורגרים סבבה טעים עם צ'יפס מעניינים והייתה אחלה ארוחה שחר אפילו הזמין עוד המבורגר.
סיימנו לאכול כשאנחנו רוצים להגיע לקארטינג של ברשוב קוראים באפליקציה ובגוגל פתוח כל יום עד 19:00 מה רע ?
מחליטים לטייל לכנסייה השחורה, זה בסוף המדרחוב לא רחוק, מגיעים יש שם קונצרט ועלות כניסה בגלל הקונצרט 20 ליי החלטנו לוותר. אם לא כנסייה אז נלך לבית הכנסת שם בטח פתוח בראשון לא ? לא !!!! בית הכנסת סגור בראשון ככה זה אצל יהודי בראשוב.
אם הכנסייה סגורה ובית הכנסת סגור אז ניסע לקארטינג. מגיעים לאוטו מכניסים כתובת בWAZE ואז מגלים שבימי ראשון פתוח רק עד 17:00 שזה עוד חצי שעה – אז ויתרנו. אז מה עושים הולכים לבזבז ולפגוש את כל עם ישראל בקניון ובדקטלון.
אני כבר מזמן יודע שאני אגרופון ( לא מוצא את עצמי במקום גדולים ), מגיעים לקניון קורסי והקניון גדול, לא סתם גדול אלא גדול כמו גל הגודל של כפר יונה, רק החניון של הקניון זה כמו כל עזריאלי משהו עצום שלא קיים בארץ. אני תוהה אם הבעלים של הקניון לא מפספס פה את הפואנטה שהרי אף אחד לא יכול להרגיש נוח בכזה גודל לא ? אפילו מיכל שיש לה GPS מובנה לכל קניון עלי אדמות שאי פעם נבנה, לא משנה באיזה קניון תזרקו אותה היא יודעת איפה נמצאת כל חנות, איפה השירותים, איפה מתחם האוכל, אפילו מיכל אמרה שהקניון הזה גדול מידי ושהיא לא מוצאת את עצמה בקניון הזה. אז בזבזנו קצת ונסענו להמשיך לבזבז בדקטלון.
אחרי שסיימנו לבזבז בצורה מבוקרת בקניון ובדקטלון חזרנו לבית בראשוב, בדרך עצרנו בסופר להשלמת חוסרים והבייתה. איזה יום עמוס וגדוש אני גמור.
בבית בבראשוב מכין לילדים ולנו ( כבר הפך למסורת ) שקשוקה טובה ויושבים לאכול, הילדים רצו לאכול במרפסת על הגג ככה שמיכל ואני אכלנו לבד בבית בשקט
מקלחות
לילה טוב
היום השביעי - 30 ביולי - בראשוב - קניון 7 הסולמות וקינוח במסעדת בלה מוזיקה המקסיקנית
בוקר טוב
מיכל מעירה (!) אותי ב 8:00 בבוקר, ישנתי כמו בול עץ
היום אנחנו הולכים לקניון 7 הסולמות !!!
מזג אויר בחלון מעיד על שמש ( איך ישנתי ככה? ) ומבטיח יום שחבל על הזמן.
אני יורד לסופר המקומי לקנות לחמניות וקראוסונים, מתברר שזה סופר קטן מידי ואין לו לחם טרי אז קונה פסטרמה ועובר אל המאפייה המקומית. למרות שזו מאפייה מקומית ולא בניתי שתהיה מפוצצת במאפים אבל ההיצע היה כזה דל שלקחתי שני קרואסונים שוקולד ועוד שניים קינמון !?!?!
מגיע הבייתה בבראשוב, מיכל כבר הכינה את החביתות, מתישבים לאכול ארוחת בוקר, כל אחד וארוחת הבוקר שלו. מי בקונפלקס מי בקראוסון ומי בצנימים עם חמאה וריבה.
מארגנים תיקים ויוצאים.
מגעים למקום מחנים את הרכב ושוב נראה כאילו חזרנו ארצה רק מטיילים ישראלים וכמה רומנים. מתחילים ללכת וללכת, יש כשעה וחצי עלייה עד שמגיעים לבוקטה שמשם מתחיל הקניון עם הסולמות. שחר כהרגלו מתעצבן “ למה היה צריך את זה בשביל מה זה טוב …...” מגיעים לבוטקה וצריך מנוחה.
בבוטקה רואים את כל הציוד לאומגה, מיכל מתנגדת נחרצות אבל מבינים שנידרש לעניין האומגה רק בחזרה, אז למה להתווכח עכשיו ?
מתחילים לעלות לכיוון הסולם הראשון וכמה מיים יש להם ברומניה יאללה !!! מגיעים לסולם הראשון ונראה סבבה הזוית סבבה הכל נראה סבבה ועולים בתוך קניון חצוב בהר שלכל אורכו זורמים מיים בנחל ובמפלים.
סולם שני סבבה ואז מגיעים לסולם השלישי שגם הוא סבבה רק הוא קצת יותר ארוך האמת כל ההפחדות שקראנו באינטרנט לגבי 7 הסולמות אין להן אחיזה במציאות היה לנו קל וכייף אחד גדול ומתמשך.
הקושי מתחיל דווקא בירידה חזרה לבוטקה. ירידה תלולה בוץ מחליק וצחוקים עד לב שמיים, כולם מחליקים ונופלים על התחת. אני מחליט שבמקום שאני אפול על התחת אני פשוט מתיישב ומחליק למטה כמו במגלשה. כל הישראלים חושבים שהשתגעתי “ איך תכנס ככה לרכב “ הם שואלים ואני עונה שיש לי בגדים להחלפה ברכב ואז כולם אומרים אם ככה שיחקת אותה.
מגיעים למטה לבוטקה ועכשיו נדרשים לשאלת האומגה כן או לא. הבטחתי למיכל שאני לא אהיה הראשון שעושה אמגה באותו יום. כשהגענו כבר היו לא מעט לפני שעשו את האומגות. מיכל נכנעה די בקלות בעיקר מהידיעה שאנחנו מלווים אותם בדרך מלמעלה ( או שהם מלווים אותנו מלמטה ) כך שהם רואים אותנו כל הדרך.
שחר ואני החלטנו עושים את האומגות.
מגיעים לבוטקה משלמים מקבלים את הציוד ויאלה להדרכה ! כייף גדול, צריך לדעת להשתחרר אבל אחרי המקטע הראשון מקסימום שני משתחררים ומתחילים להינות, מיכל והילדים כל הדרך מלטטה מצלמים ומעודדים כייף משפחתי שכזה.
אני נשבע שאני לא יודע איך חלפו להם 21 מקטעי אומגה, שחר ואני הרגשנו גג 12 אבל הגענו לבוטקה התחתון ושם נגמר לנו המסלול.
הזדכינו על הציוד וראינו שיש אומגות לילדים, הראל ומתן רצו לעשות את האומגות וכמובן שהסכמנו. היו שם שני מקטעים בסך הכל שללכת ולחזור אבל הילדים נהנים – לזה באנו לא ??
רעבים יצאנו חזרה אל האוטו. הדרך שבהלוך לקחה לנו (בעלייה ) שעה וחצי לקחה לנו עכשיו הרבה פחות משעה. מגיעים לרכב שם מחכה לנו ארוחת צהריים שהכנו עוד בבית בבראשוב. אוכלים נרגעים ואפשר להמשיך.
מחליטים לנסות לראות מה קורה עם הקארטינג של בראשוב. מתקשרים – לא עונים, מתקשרים שוב – לא עונים, אני רואה על המפה שזה לא רחוק מהבית שלנו בבראשוב ומחליטים לנסוע בכל מקרה, באינטרנט כתוב פתוח כל יום מ 10:00-19:00 אז מנסים. בדרך עצרנו שוב בדקטלון לאיזו השלמה של בוקסרים שלא קנינו מספיק אתמול ונוסעים אל הקארטינג.
מגיעים אל הקארטינג ותאמינו לי מדבר יהודה פחות שומם מהמקום הזה. מחפשים פתח כניסה משהו שיראה חיים כאן וכלום. קצת מאוכזבים חוזרים לבית בבראשוב לאגירת כוחות והזמנת מקום למסעדה בערב. הזמנו מקום למסעדת Bella musica.
אחרי מנוחה קלה בבית בבראשוב יוצאים אל המסעדה, בדרך עושים עוד השלמה קטנה של שישיית מיים ומגיעים למסעדה.
במסעדה מקבלים אותנו כמו שרואים בסרטים עם מלצרים בטוקסידו, מדבר אנגלית מצויינת שמוביל אותנו למטה אל מתחת לאדמה למסעדה מפוארת מאוד. כבר חשבנו שאנחנו הולכים לפשוט את הרגל במסעדה הזו.
שחר מאוד התחבר לאוכל המקסיקני וביקש טאקו, גם מתן רצה אז הזמנו 2 מנות טאקו, מיכל לקחה סלמון עם אורז מקסיקני וירקות על האש ואני כהרגלי לקחתי סטייק רק להראל לא היה מה לאכול במסעדה אז הוא הזמין צ'יפס. בסוף הארוחה עוד הזמנו שני קינוחים והשירות היה נהדר פשוט כייף שיש מלצר שאפשר לדבר איתו. בסופו של דבר גם החשבון היה בסדר – לא זול במונחים של רומניה אבל בסדר.
חזרנו הבייתה לבית בבראשוב ונשפכנו לישון
לילה טוב
היום השמיני - 31 ביולי - בראשוב - פארק הדובים , פואינה בראשוב ופרדייז
בוקר טוב
אחרי שהטלפון העיר אותי בדיוק בשעה שכיוונתי לו בשבוע שעבר לקראת הטיסה 04:00 בבוקר ומאז כמעט ולא נרדמתי, מיכל העירה אותי שוב ב 08:00. יש כבר ריטואל קבוע יורד לסופר לקנות לחמניות קרואסונים ועוד. חוזר הבייתה לבית בבראשוב ומתיישב לאכול ארוחת בוקר. הבוקר מיכל ביקשה שאני אכין את החביתות – בקטנה הכנתי חביתות עטפתי בנייר כסף ושמתי בתיק.
היום הולכים לפארק הדובים צריך למהר למה אלה עובדים רק בין 9:00 ל 11:00.
בדרך ראינו שיש גם סוסים שרועים להם באיזור
מגיעים ב 9:45 ויש כבר תור שחבל על הזמן, בכל נכנסים לתור ומחכים. המוכרנית בקופה כל כך דפוקה לוקח לה למכור כרטיס לבן אדם ב20 דקות, 20 דקות לכל בן אדם !!! אפשר להשתגע.
תוך כדי שאני עומד בתור פתאום אני רואה את גלית החברה שלנו מהארץ מנתניה מגיעה עם המשפחה , נשיקה פה נשיקה שם והיא נכנסת לתור. אחרי קצת יותר משעה הקופאית המפגרת מכריזה שאין יותר כרטיסים להיום ושאפשר לקנות למחר.מה לעשות קונים כרטיסים למחר וזה הופך לנו קצת את כל התכנון של הימים. תכננו דובים, רסנוב, פואינה בראשוב והבייתה. ממשיכים לטירה ברסנוב.
האמת לטיול שלנו אחרי שכבר ראינו כמה טירות זה היה מיותר, הגענו עם האוטו מצאנו חנייה עלינו למעלה על השאטל ולאחר סיבוב של 15 שעה הילדים אמרו שמספיק להם והם צודקים !
לא דובים ולא רסנוב טוב לפחות ניסע לפואינה בראשוב שם יש אטרקציות לילדים, רכבל יהיה כייף לא?
מגיעים לפואינה בראשוב ויש שם קצת פעילות לילדים, הקטנים עשו באנג'י טרמפולינה ואחכ כולם הלכו לירות ברובים סטייל פורטנייט.
מיכל אומרת שיש מסעדת ציידים טובה בפואינה ושכדאי מאוד לאכול שם, הילדים עיין לא רעבים ומאוד רצו לעלות על הרכבל אז אמרנו רכבל !
מגיעים לרכבל ב 15:00 רוצים לעלות והקופאית אומרת שצריך לרדת חזרה עד 16:00 מה שאומר שיש לנו בקושי 15 דקות להיות למעלה כי לעלות ולרדת לוקח זמן. החלטנו שלא והילדים כבר איבדו עניין לחלוטין ורק רצו בריכה.
בלחץ הילדים ולאחר ששכנעתי את מיכל ללכת עם רצון הילדים, נסענו לפרדייז מן מתחם בריכות מקורה שיש לו גם בריכות בחוץ. הילדים נהנו שחבל על הזמן.
הראל כבר כמה ימים משגע אותנו שהוא רוצה מקדונלד. זה הזמן שלך יא הראל נוסעים למקדונלד, קנינו ארוחה להראל ולמתן ועכשיו נשארת השאלה מה אנחנו נאכל. מיכל אמרה שסילביו השאיר לנו טלפון של פיצה מומלצת שעושה משלוחים וזה נשמע טוב להיום. לי התחשק לקנות סטייק טרי ולעשות אותו על המחבת פסים בבית בבראשוב. מיכל אמרה פיצה הלכתי איתה על הפיצה.
מגיעים לבית בבראשוב ומנסים להתקשר לפיצה. עונה לי מוקדנית אני מבקש לדבר עם מישהו באנגלית ומתברר שזו רשת ושהיא לא מכירה אותי את מי שעשה אותי את השכונה שבה נמצא הבית בבראשוב ולא את הרחוב בשם Garualului או משהו כזה. בקיצור החלטנו לוותר על הפיצה ונשארנו עם אופציית הספגטי.
אמרתי שאם עושים ספגטי בבית אני בכל זאת רוצה את הסטייק, לוקח את שחר ונוסע לסופר. קונה סטייק אנטריקוט יפה כזה, מגיע הבייתה לבית בבראשוב ורואה שמיכל כבר הכינה את הספגטי ולי נשאר רק לבשל את הסטייק. מוציא את מחבת הפסים של סילביו, מעביר עליה שכבה דקה של שמן, מחכה שיתלהט ואז שם את הסטייקים. אך אתם מכירים את טסססססססס הזה של סטייק טרי על מחבת לוהט ??
יושבים לאכל ארוחת שחיתות בבית בבראשוב ספגטי ברוטב עגבניות עם סטייק אנטריקוט עסיסי. שחר ואני מתענגים על הסטייק ומיכל מסתפקת בספגטי עם טונה.
בסיכומו של יום מבחינת תכנון הטיול היום הזה לא היה מאוד מוצלח. לא דובים לא רסנוב גם פואינה בראשוב לא משהו אבל מזל שהצלנו את היום הזה עם פרדייז והבריכות שלהם. הילדים נהנו מהבריכה וממקדונלד ומבחינתם זה היה אחד הימים הטובים. מבחינתי עם ארוחה כזו בסוף היום לא זוכרים שהיום לא הללך כפי שרצינו.
לפחות תכננו את היום של מחר
דובים – כבר יש כרטיסים !!!
פואינה בראשוב, רכיבה על סוסים.
לא לוקחים אוכל מהבית ואוכלים במסעדת הציידים
חוזרים בפעם האחרונה למרכז העיר לטיול אחרון בעיר העתיקה, לקנות לשחר את הקרפ שהוא כל כך רוצה.
מה אני אגיד לכם, יש משפט שהסוף טוב הכל טוב – יש בו משהו במשפט הזה
לילה טוב
היום התשיעי - 01 באוגוס - בראשוב , פארק דובים, פואינה בראשוב
בוקר טוב
אז אחרי שאתמול אומנם הסתיים סבבה אך לא היה יום מוצלח במיוחד היום הגיע תיקון ובגדול
הבוקר התחיל כמו בכל בוקר שאני יורד לסופר לקנות לחמניות קראסונים ועוד, היום מכיוון שרצינו לאכול במסעדת הציידים בכוונה לא הכנו אוכל בבית כדי שנגיע למסעדה בשעה נורמאלית.
אחרי שאתמול כבר קנינו כרטיסים לפאר הדובים, יצאנו היום מהבית בבראשוב בשעה 9:15 והגענו לפארק הדובים בזמן. הסיור יוצא בזמן ומסתבר שזה אחד הסיורים הכי טובים שעשתי בחיים. הסבירו לנו מאיפה הגיע הרעיון להקים שמורת טבע שתציל דובים שנשבו או שנולדו וגדלו בשבי. מבלי להלאות יותר מידי אספר רק על הדוב מקס שהיה רכושו הפרטי של מישהו מרומניה, הבעלים של הדוב קשר אותו בשרשראות במשך 9 שנים !!!! דבר את הציפורניים שלו , שבר לו את השיניים ועיוור אותו עם מסמרים !! וכל זה רק כדי שבני אדם יוכלו להצטלם עם הדב תמורת תשלום, אה כן הוא גם היה מרסס לו את האף בספריי פלפל בדי להרוס לו את חושב הריח. תחשבו כמה בני אדם יכולים להיות אכזריים כלפי חיות, דב עיוור ללא שיניים ללא ציפורניים וללא חושב ריח רק כדי לגבות כסף על תמונות עם דב.
פארק הדובים פשוט מציל דובים כאלה ויש עוד הרבה סיפורים, יש היום כ 100 דובים בפארק, יש איזור של איילים ואיזור של זאבים ויש עוד חיות
אפילו הילדים אמרו שזה היה אחלה סיור – שווה אם אתם באיזור בראשוב לא לפספס !!!
אחרי פארק הדובים המשכנו לפואינה בראשוב, אני עוד מהארץ רוצה כבר הרבה זמן לקחת את המשפחה לסיבוב על סוסים והיום זו הזדמנות מצויינת, מגמיעים לחוות הסוסים במחשבה שרק שחר ואני נעלה על סוסים ופוגשים בחנייה משפחה ישראלית שסיימו בדיוק רכיבה כולם. מיכל והילדים מקבלים את האומץ הנדרש והולכים כולם לעלות על סוסים. בחווה עצמה כמובן ישראלים לרוב, המדריכים מדברים כמה מילים בעברית – רומניה במיטבה !!
עולים על סוסים ויוצאים לסיבוב – איזה כייף, המדריכים מנסים לגרום לנו לרכב לבד ( הסוסים מתוכנתים לדרך ) מיכל והילדים פוחדים ואני מבקש להשתחרר, אני רוכב לבד אבל בקצב של כולם עד שנמאס לי ואני מדרבן את הסוסה להעלות קצב ועוקף להיות מוביל. איזה כייף איזה נוף, אני שומע את מתן אומר שזה הכי כייף שהיה לו ברומניה עד היום !!!! – מושלם, אפילו מיכל נהנית.
חוזרים לפואינה באיזור הפארק והילדים רצו שוב טרמפולינה וירי ברובים אז עשו שוב טרמפולינה וירו ברובים. אח”כ הלכנו להסתובב בדוכנים ומצאתי מפוחית בשבילי ומתקן לבקבוקי יין שקנינו במחיר מצחיק – רק שיגיע בשלום הבייתה לישראל.
לאחר הסיור בשוק הלכנו לאכול מסעדת ציידים מומלצת בפואינה בראשוב. נכנסים למסעדה שמעוצבת בטוב טעם כמיטב המסורת הציידים הרומנים. פתחנו עם מרק, אני בשרי מיכל ירקות. טעים טעים הכי כייף בעולם לטבול לחם כזה של פעם במרק טעים וחם, מיכל ואני והילדים עפנו על זה. אחרי זה מיכל הזמינה דג פורל ואני והילדים הזמנו סטייק אייל. כבר מזמן שמעתי שבשר אייל זה בשר טעים אבל אתה לא מקבל הבנה עד שלא טועמים, המרקם שונה הטעם שונה וטעיייייים.
הילדים עפו על מסעדת הציידים וכולנו נהיננו מאוד.
על פי התכנון חוזרים הבייתה לבית בבראשוב, למנוחה קלה ובערב יוצאים למרכז העיר לקפה ומאפה אחרון, שחר רוצה את הקרפ שהוא ראה ופרידה מבראשוב שביום האחרון שלנו פה הייתה מדימה עבורנו
מילה כללית על מזג אוויר, בארץ התחלנו לעכוב אחר מזג האויר ברומניה ודאגנו מאוד, דובר על גשם קבוע עם ברקים ובלאגן אחד גדול, ראשית ממש לא כצעקתה ממש לא, גם שירד לנו גשם זה היה כשהיינו ביית או כשהיינו בפארק החבלים והגשם לא הפריע. הגשם לא מפריע ברומניה באמת שלא. ראשית הוא לא כל כך מפחיד כפי שצפינו מהארץ, שנית לא גרם לנו ולא צריך לגרום לאף אחד לשנות תוכניות אפילו להיפף בפארק החבלים בגלל הגשם היינו מעט אנשים 95% ישראלים והגשם פשוט לא הפריע. גם שטיילנו במרכז העיר והתחיל גשם אז פתחנו מטריות והסתובבנו בגשם. כשהגשם התחזק ל 3 דק' תפסנו מחסה ןחיכינו שירגע ולא היה פעם אחת שחיכינו מעל 5 דקות. הרומנים חיים עם הגשם כעובדה וכך גם אנחנו קבלנו את זה.
מחר נוסעים לבוקרשט לא לפני שנעבור בסיניה ועוד מטעמים שמיכל מכינה לנו אבל עד אז יש לנו את המטעמים של בית הקפה בערב ברכז העיר בראשוב.
היום העשירי - 02 באוגוסט - בראשוב - סינייה בוקרשט
בוקר טוב.
היום נוסעים לבוקרשט. !!
כל הבית כבר ארוז, אני לוקח את צילמנו את הבית למזכרת התיקים ארוזים ואנחנו יורדים לאוטו. מכניסים את המזוודות לרכב ואיכשהו אני מצליח להנדס את הרכב ככה שהמתקן ליין יכנס לבגאז' ולא יישב על הילדים – לה נעים לסנוע ככה כמה שעות.
בדרך לבוקרשט אנחנו עוצריים בסינאיה לראות את ארמון המלך, שמעו הארמון מדהים, ראשית זה ארמון מאוד מודרני. הצטרפנו לסייור של קבוצה ישראלית ושמענו את ההסבר בעברית. הארמון התחיל את הבנייה שלו ב 1875 והסתיים ב 1914 עבור המחל קרלוס. ( הדוד של המלך מיכאי ) המלך קרלוס מגיע ממשפחת המלוכה הגרמנית, לצורך מימון הארמון הזה המשפחה בגרמניה נאלצה למכור 7 טירות ברחבי הממלכה הגרמנית ( 1875, הרבה לפי מלחמת העולם השנייה ) הארמון בנוי מאולמות אולמות שנתרמו ע”י מלכים ושליטים של מדינות אחרות כמו טורקיה ומרוקו ורוסיה ועוד.
הארמון בנוי משיש ועץ מאיטליה, אפריקה, צרפת ועוד הארמון הינו הארמון הראשון בתקופה ההיא שיש בו חשמל. החשמל הופק בכח הנחל הזורם מתחת ( איך לא ). בארמון פועלת מעלית לקומת החדרים, יש מעלית מקומת המטבח אל חדר האוכל. יש שימוש במראות לתחושת הגדלת הנפח ( אלמט עיצובי מאוד חדשני לאותם ימים ולמעשה עד היום )
סיפור המלוכה של המלך קרלוס והמלכה אליזבתה הוא סיפור עצוב. הייתה להם בת אחת שמתה בגיל צעיר ממחלה כמו אדמת.
לאחר מותה בתה אליזבתה נכנסה לדיכאון ונסתגרה בביתה, היא הייתה אומנית וכתבה מעל 1000 שירים וניגנה על פסנתר ועל נבל !!
אליזבתה הייתה יושבת בביתה בחדר המוזיקה שלה ויש פסל בבית שיש לו העתק גדול יותר בגינה בחוץ בו היא נראית יושבת על הספה שלה מכוסה בשמיכה וכותבת שירים.
הגנים של הארמון מתוקתקים עם הרבה מאוד פסלים עצים מעוצבים וכמובן מזרקות מיים.
בסוף הטיול בארמון המדהים הזה חזרנו לאוטו, אכלנו משהו קטן והמשכנו לרבל של סינייה
ברכבל של סינייה יש שתי אופציות : אחת לעלות לגובה של 1400 מטר, השנייה להמשיך ברכבל נוסף לגובה של 2100. אנחנו לא חשבנו שיש טעם לעלות ל 2100 ועלינו רק ל1400.
למעלה ברכבל כל כל יפה. ביציאה מהרכבל יש מין סינגל כזה בעלייה תלולה כזו שיש לה ירידה דרך שטח ירוק תלולה עוד יותר.
כולנו עלינו בשביל הלבן ושחר מתן ואני ירדנו בירוק, מיכל והראל חזרו למטה בלבן. היה כייף אדיר אבל הכייף הכי גדול למעלה שישבנו לאכול קלח תירס הכי !!! טעים שאכלתי בחיים – אין כאלו בארץ.
אחרי הרכבל, הגענו לבוקרשט מילאנו את המיכל דלק ויאללה למלון. איזה מלון ממש במרכז העיר
התאגנו על המזוודות קבלנו חדרים ולא עבר הרבה זמן וההבחור מחברת ההשכרה הגיע לקחת את האוטו. נפרדנו מהאוטו ברגשות מעורבים מצד אחד אבן ירדה מהלב בנושא האחריות ומצד שני אהבתי מאוד את האוטו.
אחרי שהרכב הלך יצאנו לעיר העתיקה – בהליכה ברגל !! מיכל רצתה מסעדה איטלקית, אכלנו במסעדה ביינונית מינוס
אחר כך טיילנו בעיר ההעתיק של בוקרשט היה כייף והעיר העתיקה יפה מאוד
חזרנו למלון והלכנו לישון
לילה טוב
היום האחדעשר - 03 אוגוסט- בוקרשט - קניון park lake והטרמה
בוקר טוב
היום יום רגוע. יוצאים לקניון. יש שני קניונים שבאים בחשבון : קניון אפי וקניון park a lake עוד מבראשוב החלטנו שלא אוהבים קניונים גדולים מידי ולכן בחרנו בקניון park a lake
הראל באטרף לנסוע במטרו והיום בדרך לקניון אנחנו נוסעים במטרו, את ההתמצאות במטרו הראל מבין במאית השנייה הראשונה כאילו הוא נולד שם.
בקניון כולנו נהנינו, כולנו מצאנו מה לקנות, כולנו יצאנו עם שקיות אפילו אני מצאתי לקנות לעצמי בגדים !!
הראל ומתן אכלו מקדונלד בפעם המי יודע כמה ואני לקחתי קינוח קטן וטעים
בדרך חזרה ראינו איזו חנות כלי נגינה והייתי חייב לחזור לשם.
חזרנו למלון לאיזו מנוחה קלה, מיכל, שחר ואני אכלו המבורגר במלון – במקרה זה שבוע ההמבורגר במלון.
בערב אנו הולכים לטרמה.
אך הטרמה, הטרמה, איזה כייף. כמה רוגע שלווה יופי ומיים במקום אחד. הטרמה קצת מפתיעה אותנו כי את כל השירותים שהיו למבוגרים בלבד בפרדייז ביער השחור פה היה לכולם כולל הילדים.
הילדים ואני ישר קפצנו לבירכה והתחלנו את המגלשות, מיכל עשתה סיבוב במקום והייתה צריכה קפה, אחרי שמיכל שתתה קפה היא ראתה את הבריכה שבחוץ עם הבר במיים וקראה לנו החוצה. יצאנו החוצה והמיים מחוממים וכיפיים שחבל על הזמן עם מיטות בועות ובועות שיוצאים מהקיר וכמובן גולת הכותרת הבר שבמיים.
הלכתי להזמין בבר והראל שוב ניסה לקבל שוקו ושוב קיבל משקה שוקולדי אחר, אני כמובן הזמנתי בירה ומיכל לקחה איסקפה שחר ומתן רצו קולה. איזה כייף זה בתוך הבריכה ליד שולחן בתוך המיים לשבת לשתות בירה. כייף פשוט כייף.
בטרמה יש עניין כזה שמשלמים מראש ל 3 שעות ואם רוצים להאריך משלמים בסוף על הזמן שנוסף, מראש החלטנו שנשארים עוד שעה בגלל ההסעה חזרה לבוקרשט. הטרמה מוציאים שאטלים מבוקרשט וחזרה. כיוון שההסעה הזו חינם כל הישראלים, אבל לא רק, רוצים לעלות על האוטובוס ויש לחץ ודוחק והישראלים מתחילים כמו ישראלים עם צעקות ומכות ובושה אחת גדולה. בשלב מסויים נתתי את המקום שלי לאישה מבוגרת שלא יכלה לעמוד, בתקווה שזה ישנה במעט את הרושם על הישראלים.
יורדים בכיכר רומנה ומשם זה 7 דקןת הליכה למלון ואחרי הטרמה הולכים את זה בכייף.
מגיעים ללמלון עייפים ורצוצים מקלחת ולישון – מחר !!!! חוזרים הבייתה
לילה טוב.
היום השניימעשר - 04 באוגוסט - היום האחרון, היום חוזרים הבייתה אך לפני כן פארק הריסטראו
בוקר טוב
היום חוזרים הבייתה !!!! לישראל לכפר יונה !!
קמנו בבוקר מיכל סידרה את כל המזוודות לאחר ציחצוח שיניים נסגרה גם המזוודה האחרונה.
יורדים לחדר אוכל לארוחת בוקר. הילדים כמו תמיד לא מוצאים משהו לאכול ויש התרגשות של החזרה הבייתה.
מסיימים לאכול ולוקחים איתנו עגלת מזוודות. מעמיסים מזוודות ויורדים ללובי לצאקטוט, סוגר עניינים על המלון ומשאיר את המזוודות לשמירה.
נוסעים לפארק הריסטראו לסיבוב אחרון רגוע שליו, טיולון אחרון לפני שאנחנו עוזבים את רומניה. נוסעים במטרו בסך הכל שלוש תחנות בקו הכחול ומגיעים. ממש ביציאה מהמטרו יש נקודה לשכירות אופניים. לקחתי 5 זוגות אופניים ומתברר שילדים לא משלמים וזה 10 ליי למבוגר לשעתיים – כל המשפחה 20 ליי, מה לא ניקח. לוקחים אופניים לי, לילדים וגם למיכל ומתחילים לרכב. אופניים קקה ללא הילוכים עם ברקס אחורי בפדלים אבל אופניים. מטיילים בפארק והוא גדול ויפה ומחפשים את האגם. מגמיעים לאגם ומתחילים לרכב לאורך האגם, יפה ! יפה האגם הזה שחבל על הזמן.
בשלב מסויים מחליטים לעצור לגלידה ולשבת קצת על שפת האגם ופשוט להתבונן על הנוף
בסוף צריך לחזור גם כי צריך להחזיר את האופניים וגם כי יש לנו דבר פעוט כזה כמו טיסה לארץ שצריך להתארגן אליו.
מחזירים את האופניים נכנסים שוב למטרו ותוך שלוש תחנות אנחנו שוב במלון.
בזמן שמיכל מתארגנת לקראת הטיסה לארץ אני קופץ לחנות מוזיקה ענקית שראינו ליד המלון. בחנות לא חפשתי משהו מסויים, הסתכלתי על הגיטרות ויצא לי ריר, יער גיטרות מכל הסוגים: חשמליות, אקוסיות, נפח, קלאסיות כל הסוגים כל המינים. מכיוון שלא חפשתי משהו ספציפי אז גם לא מצאתי כלום והתכוונתי לצאת מהחנות עם כבל גיטרה, כבל תמיד צריך לא ? בקופה סיפרתי למוכר שלא התכוונתי לקנות את הכבל אבל לא מצאתי איזה גאג'ט מעניין ולא רציתי לצאת בכלי כלום. המוכר הראה לי סט מייתרים עם טוויסט, באריזה יש מין קטר כזה שהוא גם מסובב מפתחות וגם חותך קצוות כבלים והוא גם מוציא את המיתר מגיטרה אקוסטית. ישר נדלקתי ואמרתי לו שזה בדיוק הגאג'ט שחיפשתי. לקחתי ויצאתי שמח וטוב לב.
מגיע חזרה למלון והילדים כבר רעבים, עשינו טעות טקטית ואכלנו במלון, ארוחה יקרה יחסית במקום לצאת החוצה דקה מהלון יש פיצה האט ויכולנו לסגור מעגל שהרי הארוחה הראשונה ברומניה הייתה בפיצה האט בקלוז'. לא נורא העיקר שאכלנו.
מזמינים שתי מוניות, מעמיסים את המזוודות ויאללה לשדה התעופה – ביי ביי רומניה
טיסה טרום מספר 153 לתל אביב
3 שעות ו 20 דקות ואנחנו בישראל בתל אביב
מודיע לשלומי נהג המונית שאנחנו על המטוס
ביי ביי נתראה בטיול הבא
