רומניה היפה - שמחוץ ל"שביל החומוס"

12 ימים של טיול משפחתי ברומניה היפה מחוץ ל"שביל החומוס"- רצף האתרים והאטרקציות הקבועות שכל הישראלים מבקרים בהם:  

נסענו בהרכב משפחתי מלא- זוג הורים וחמישה ילדים גדולים, בני 13 עד 24. מעבר לגיבוש וכיף, רצינו לבקר במקומות שמהם היגיעו הסבים והסבתות שלנו לישראל ולראות בעיניים את כל הכפרים מהסיפורים שלהם. הטיסות שלנו מישראל היו לבוקרסט וממנה ולכן המסלול שבחרנו היה כרוך בלא מעט נסיעות אבל היינו ארבעה נהגים אז התחלקנו בנהיגה ונהננו גם מהנסיעות.

יום 1 :

נחתנו בבוקרשט ביום ראשון לפנות בוקר והתחלנו את הטיול בסיור מודרך בעיר. הסיור לא דרש תשלום או הרשמה מראש, אלא רק הגעה לנקודת ההתחלה בכיכר רומא בעיר, בדיוק בזמן. הוא הסתיים, אחרי שלוש שעות בערך, בכיכר המהפכה. זה היה סיור באנגלית שנתן סקירה מצויינת על ההיסטוריה של רומניה מימי הרומאים ועד לנפילת צ'אושסקו. ההליכה קלה, התוכן היה מרתק וההדרכה מוצלחת מאוד. קיבלנו הבנה ראשונית חשובה על הארץ שנטייל בה, על תרבותה ועל הגיבור הלאומי שלה שנשמע עליו עוד הרבה במקומות נוספים- ולאד דרקול שעליו מתבססת דמותו האיימים דרקולה . בסוף הסיור מקובל לתת טיפ לפי היכולת ובהתאם למידת ההנאה שלכם ממנו. כאן אפשר להרשם .

בסוף הסיור רצינו להשלים לעצמנו את החלקים היהודיים של בוקרשט, אז המשכנו עצמאית לבית הכנסת המרכזי בעיר, אך לאכזבתנו, הוא סגור בימי ראשון ולא יכולנו להיכנס לבקר בו.

אחר הצהרים נסענו לפיקניק בפארק יפה בפאתי העיר ולקראת ערב יצאנו מהעיר ונסענו קצת פחות משלוש שעות למקום הלינה הראשון שלנו, למרגלות "טירת המשופדים"- טירת פוינאר - שהייתה משכנו של וולאד דרקול, הגיבור הלאומי של רומניה. עוד נפגוש כמה בתים וטירות שלו במהלך הטיול...

בסמוך למצודה נכנסים גם אל הכביש המרהיב החוצה את הרי הקרפטים, שהוא ללא ספק אחד מאתרי החובה ברומניה- טראנספאגארש.

יום 2:

בבוקר, הייתה לנו נסיעה קצרה מאוד עד למרגלות הטירה. לצערנו, היה עומס מבקרים והיינו צריכים לחכות כמעט שעה רק כדי להתחיל את הטיפוס אליה ( 1500 מדרגות. לא לבעלי כושר לקוי ! ) אז הסתפקנו בלצלם אותה מלמטה ולהמשיך משם לתוך טראנספאגארש. מיד בתחילת הכביש רואים שלטים המזהירים מפני האכלת הדובים ומפני מגע כלשהו איתם. חשבנו שזו בטח הגזמה, אבל כבר אחרי שתי דקות ראינו דובה עם שני גורים בסמוך לכביש. לא היה שם מקום לעצור אז המשכנו אל סכר-אגם וידרארו. עצרנו שם לתמונות ואז קצת אחרי בעוד כמה נקודות יפות לצד הכביש. כבר חשבנו שלא נפגוש עוד דובים אבל באמצע הדרך הבחנו באחד חמוד צמוד לכביש ועצרנו להסתכל עליו בזהירות וממרחק בטוח כמובן. אחריו, ראינו עוד כמה. עם אחד מהם המפגש היה מפחיד במיוחד כי יושבי הרכב שעצר מאחורינו , חשבו שזה יהיה רעיון טוב לזרוק לו צ'יפס והוא עזב את מקומו בצד הכביש, נעמד על שתי רגליים לצד הרכב שלהם, התנשא לגובה של 2 וחצי מטר והושיט להם יד לתוך החלון. ברחנו משם בבהלה ואני מקווה שגם הם! המשכנו בנסיעה מתפעלים מהנופים ומעוד דובים עד שהגענו לפיסגה ולאגם בלאה. הילדים יצאו שם לטרק ארוך בפסגות שמעל האגם, ואנחנו הסתפקנו בסיבוב מסביב לאגם ואז ישבנו לקפה מול הנוף. אם יש לכם כח וזמן- אל תוותרו על הטיפוס להרים שמעל האגם כי הנוף הוא אחד היפים ביותר ברומניה. אם יש לכם זמן, מומלץ לישון לילה נוסף בסמוך לאחת הכניסות לכביש ולעשות עוד מסלולים שיוצאים ממנו.

לקראת שש בערב, ירדנו מהנקודה הגבוהה ביותר בכביש את כל הפיתולים שלו לכיוון סיביו. גם בדרך למטה עוד ראינו כמה דובים...

בערב השני של הטיול עשינו את הנסיעה הכי ארוכה וקשה שלנו בטיול והצפנו עד לחבל מרמורש, שקרוב לגבול עם אוקראינה. נסענו במיוחד לאיזור הזה של רומניה, כי הסבים והסבתות שלנו, עלו לארץ מהאיזור הזה ורצינו קצת להתחבר לשורשים שלנו ולראות אם יש שרידים כלשהם לקהילות היהודיות הרבות שחיו באיזור הזה ונשלחו להשמדה באושוויץ בשנת 1944. אחרי השעה 2 בלילה ובתום נסיעה ארוכה וקשה בכבישים חשוכים, בערפל ובגשם, הגענו למקום הלינה השני שלנו בכפר הציורי יאוד .

יום 3:

חבל מרמורש, הוא איזור מתפתח מבחינת תיירות ועוד אין עליו מספיק מידע בעברית אבל הוא יפהפה ומאוד מאוד מומלץ לביקור גם אם אין לכם שורשים שם. יש שם המון כפרים קטנים וציוריים. לכל בית בכפרים האלה, משק משלו עם פרות, תרנגולים, גן ירק ומטעים עצי פרי וגם באר ומערכת השקיה שמחוברת לנחל המקומי. כמו בקיבוצים או מושבים של פעם יש במרכז הכפר שוק איכרים וגם מקום לקנות חלב טרי היישר מהפרות. יש גם מכולת וחנויות בגדים וגם הרבה כנסיות עתיקות ויפות. אנחנו, אבל, חיפשנו שם את השורשים המשפחתיים ואת הסיפורים של הסבים והסבתות שלנו על החיים השקטים והיפים שהיו להם שם עד השואה. המקום הראשון שביקרנו בו היה הכפר רסקובה ( שהיהודים כינו אותו ריסקיבה), שבו נולדה וגדלה סבתא של נתנאל, האיש שלי. ידענו שיש בכפר בית קברות יהודי אבל לא הצלחנו למצוא אותו בעצמנו על פי הסימון בוייז. מפגש מקרי במכולת עם צדיק מקומי ( שלא ידע אנגלית בכלל. תיקשרנו איתו באמצעות הצ'אט) הסתיים בכך שהוא לקח אותנו אל בית הקברות , שנמצא בחור נידח בפאתי הכפר, סמוך לנהר ולא היה שום סיכוי שהיינו מגיעים אליו לבד. לא מצאנו שם מצבות של אנשים מהמשפחה שאנחנו יודעים שנקברו שם לפני המלחמה. ייתכן שהמיקום הנוכחי של בית הקברות הוא לא המיקום המקורי שלו והמצבות הועתקו למקום אחר. למרותזאת, היה מאוד מרגש לבקר שם ולראות עדויות לקהילה היהודית הגדולה שחיה שם פעם. מבית הקברות , וסילי הצדיק לקח אותנו לחנות במרכז הכפר שהייתה בעבר בית כנסת. רואים בבירור את החלונות המעוגלים ואת שרידי הכניסה המקורית. ניסינו להיכנס פנימה כדי לראות אם יש שרידים לעבר היהודי גם מבפנים, אבל בעלי החנות די נלחצו לראות אותנו מסתובבים שם, אז יצאנו. את הביקור שלנו ברסקובה, סיימנו בכוס קפה במרפסת הבית היפה של וסילי, הצדיק שליווה אותנו בסיור ומאוד התרגש לארח משפחה של יהודים מירושלים, שהסבים שלהם גרו פעם בכפר שלו. פגשנו שם את אשתו ואת האחיינית וראינו תמונות של כל הילדים והנכדים שלו. אפילו הזמינו אותנו להישאר לישון. באמת הייתה חוויה מאוד מיוחדת. משם המשכנו לכפר סמוך שנקרא פטרובה ומשם היגיע סבא של נתנאל. בית הקברות של פטרובה מוכר ונגיש הרבה יותר ומצאנו אותו בקלות לפי הוייז. כמה מבני המשפחה המורחבת כבר ביקרו בבית הקברות הזה וידעו לספר שסבא של סבא של נתנאל, שנקרא בדיוק באותו שם, קבור שם. קשה לתאר כמה מרגש  היה לעמוד שם מול הקבר של ראובן פישר, שנקבר שם בשנת 1901 ובטח לא היה מעלה על דעתו שהנינים של הנכד שלו, יבואו מירושלים לפקוד את הקבר שלו, 125 שנים אחרי מותו! בקצה בית הקברות, ראינו גם את הקבר של האישה האחרונה שנקברה שם, בערב פסח של שנת תש"ד- 1944, שבועות ספורים לפני שכל יהודי הכפר רוכזו בגטו בעיירה וישו ונשלחו ממנו לאושוויץ בסוף חודש אייר. משם, תיכננו לבקר גם בכפר וולאן הסמוך שבו נולדה וגדלה סבתא שלי, אבל השמיים התקדרו וגשם מטורף התחיל, אז חזרנו לצימר היפה שלנו לארוחת ערב ולטבילה בבריכה החמה בחצר, שבעלת הבית החמודה חיממה עבורנו עם אש ועצי הסקה.

יום 4:

 תיכננו לטייל במפל הסוסים - שאמור להיות אחד המקומות הכי יפים ומתויירים באיזור. אבל מזג האוויר הגשום המשיך והרכבל שמגיע למפל היה סגור. במקום טרק, המשכנו בסיור המורשת שלנו. התחלנו בכפר וואלן. סבתא שלי, שנולדה וגדלה בו, תמיד סיפרה כמה יפה היה שם ואילו פירות טעימים הם גידלו שם. ראיתי שהיא צדקה לגמרי! זה היה באמת הכפר הכי יפה וציורי בכל האיזור. וממנו, המשכנו גם אל העיר סיגט- שנמצאת כחמישים דקות נסיעה ממנו. עד מלחמת העולם השנייה היא הייתה העיר הגדולה ביותר באיזור והייתה בה קהילה יהודית גדולה של כמה אלפי משפחות. היום, סיגט, היא עיירה אפורה צמודה לגבול האוקראיני אבל עדיין נותרה בה קהילה יהודית קטנטנה ופעילה. בחוץ היה גשם שוטף אז העברנו את הזמן בסיגט בביתו של הסופר אלי ויזל, שנולד וגדל בעיר הזו ( ובמה שהיה הבית שלו יש כיום מוזיאון קטן על תולדות יהודי העיר ) ואז ביקרנו גם בבית הכנסת היחיד שעוד פעיל שם ובמשרדי הקהילה היהודית. שניהם נמצאים חמש דקות הליכה מבית אלי ויזל. כדי שראש הקהילה יבוא לפתוח את בית הכנסת ולספר על המקום, מתקשרים למספר טלפון שכתוב על דלת בית הכנסת ותוך כמה דקות הוא מגיע. הפריט הכי מרגש בבית הכנסת שם היה ארון קודש שהובא לשם מבית הכנסת בעיירה רסקובה- ככל הנראה כחלק משינוי הייעוד של מה שנשאר ממנו מבית כנסת לחנות, כמו שראינו בשטח... לפחות יפה מצידם, שדאגו לתת לארון הקודש הזה קצת כבוד. מזג האוויר המשיך להיות גשום, אבל אנחנו המשכנו לסייר בעיר אל האנדרטה לזכר הקורבנות היהודים שנרצחו על ידי הנאצים ואחר כך אל הפארק היפה שנמצא בקצה העיר, משני צידיו של נהר איזה. יש שם מסלול יפה, מסומן באדום, שיוצא מהפארק אל ההרים שמקיפים את העיר, אבל היה מאוד בוצי וגשום אז חזרנו לאוטו ומשם חזרה לצימר שלנו ביאוד ושוב נהננו מהטבילה במרחץ החם במזג האוויר הקריר.

יום 5:

הרכבל למפל הסוסים עדיין היה סגור ומזג האוויר המשיך להיות גשום אבל לפי התחזית היה אמור להתבהר לקראת ערב. לפני שעזבנו את יאוד, ביקרנו באחת מכנסיות העץ העתיקות שלו. העתיקה מביניהם היא בת 700 שנה בערך ! משם המשכנו לעיירה המרכזית של האיזור- וישו דה סוס, שהייתה בה ישיבה וקהילה יהודית גדולה ובחודשים מרץ- אפריל- מאי רוכזו בה בגטו אלפים מיהודי האיזור. אין שום שרידים או אפילו שלט, שמספרים על הקהילה או על הגטו שהיו שם. מצאנו שם תחנת רכבת ישנה וישבנו לשיר שם קצת לזכר בני המשפחה שלנו, שנשלחו מנקודה סמוכה ברכבות משא למחנה אושוויץ בירקנאו ורובם לא שבו ממנו. לא רחוק מהנקודה הזו יש רכבת קיטור תיירותית שנוסעת להרים . נראה נחמד אם אתם שם באיזור עם ילדים ואם נסיעה ברכבת באיזור הזה לא מעוררת אצלכם טריגרים... משם המשכנו דרומה, במזג אוויר שהמשיך להיות קריר וגשום. כשעצרנו למלא דלק בעיר דאג', שממש על הדרך, גילינו במקרה שבסמוך מאוד לתחנת הדלק, נמצא אתר הנצחה ליהודי העיר שנשלחו להשמדה באביב 1944. באפריל 1944 נמנו בעיר כ-3,600 יהודים אורתודוקסיים. בתקופת הכיבוש הגרמני של הונגריה רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקם בה, אליו הועברו גם יהודים מהסביבה, ומספר יושביו הגיע לכ-7,800 איש. האנדרטה המרשימה, נמצאת באמצע פארק יפה. כדאי מאוד לבקר בה ואם מסתדר לכם, זה גם מקום מוצלח לארוחת צהרים. היא לא מספרת יותר מדי את סיפור הקהילה שחיה שם, אבל לפחות מראה שמישהו זוכר וחסר אותה. יש בעיר הזו גם בית כנסת גדול ובית קברות ששרדו, אבל הילדים כבר רצו שנתחיל את המסלול ונפסיק ללכת למקומות מעציבים, אז נסענו משם, עוד דרומה, לקניון טורדה העצום שרואים מרחוק מכל הכבישים באיזור קלוז'. בשעת אחר צהריים מאוחרת הגענו לתחילת המסלול המהמם של נקיק\ קניון טורדה. הגשם הפסיק, מזג האויר היה נעים מאוד והיו לנו עוד ארבע שעות עד השקיעה אז יצאנו לדרך. התחלנו בהליכה קלה ונעימה בנחל, בסופה טיפסנו בעליה ארוכה ולא קלה ( תלוי למי בעצם. לי היה קשה לאיש ולילדים קל... ) למצוק הימני של הנחל. יש שם סימון שבילים מאוד ברור ואפשרות לצאת מסוף הנחל גם לכיוונים אחרים אם יש לכם רכב שיאסוף אתכם מצידו השני של הנחל. בסוף הטיפוס נפרס מתחתינו נוף מטורף ועשינו תמונות יפות בשקיעה ואז ירדנו מהמצוק בירידה נוחה אבל קצת תלולה חזרה לחניון שממנו התחלנו ושבו חיכה לנו הרכב. בסוף הירידה יש הרבה מסעדות ודוכני מזון למי שאוהב. כל המסלול כולל הרבה עצירות לצילומים לקח לנו ארבע שעות. אם אתם יותר בכושר ממני יכול לקחת גם שלוש שעות ואם אתם מתקשים בהליכה או עם ילדים קטנים\ מנשא, עדיף לכם ללכת בתוך הנחל הלוך וחזור. משם, נסענו לכפר מרישל, שהיה מקום הלינה שלנו לארבעת הלילות הבאים. זו נסיעה של כשעה וחצי מסוף המסלול, אבל היא חשוכה ומפותלת וגם יפה מאוד, אז מומלץ לנסוע אותה באור.

במרישל ישנו בוילה ענקית ומומלצת מאוד. זה היה המקום הכי שווה שישנו בו לכל אורך הטיול ואם היה לנו יותר זמן, הייתי נשארת שם לפחות שבוע. זה בית גדול שיכול להכיל כמה משפחות יחד או משפחה גדולה של עד 11 אנשים. אם הוא גדול\ יקר לכם מדי או לא פנוי בתאריכים שרציתם, אל דאגה, יש עוד המון מקומות אירוח במרישל.  היישוב הזה, ששוכן בהרי האופוסני, מעל לעיר קלוז' ובמרחק כשעת נסיעה ממנה, היה עד לא מזמן כפר נידח של חוטבי עצים. בשני העשורים האחרונים, אחרי שכביש הגישה אליו נסלל ושופר, הוא התפתח מאוד וכיום יש בו הרבה בתי נופש של אנשים מקלוז', מלונות ואכסניות.  אם אתם מגיעים לשם, הצטיידו בבגדים חמים כי בלילה ממש קר שם, גם באמצע הקיץ, ויש סיכוי לגשם כל הזמן.

יום 6:

את הבוקר בילינו בהתאוששות מהדרך הארוכה, במנוחה בבית היפה שלנו מול הנוף הציורי בטירוף של מרישל ובקניות לשבת במכולת המקומית. לקראת צהרים, בהמלצת בעל הוילה שלנו, נסענו לשיט באגם בליש הסמוך. מזג האוויר עדיין היה אפרורי וקריר עם טפטופים פה ושם, אבל מעגן הסירות היה פעיל והמים לא היו כל כך קרים. בילינו שם בנהיגה בסירות פדלים, בשחייה באגם ובקפיצות למים, בערך ארבע שעות ונהננו מאוד. שימו לב, שבאיזור מרישל, יש למעשה שני אגמים. המוכר מביניהם, שקרוב יותר לעיר קלוז', הוא אגם טרניצה. יש בו המון מקומות להשכרת סירות ולרחצה, אבל בסופי שבוע עמוס שם מאוד. אגם בליש, לעומתו, קרוב יותר למרישל ( 20 דקות נסיעה) ובאים אליו הרבה פחות אנשים. את הפדלים שכרנו ממקום שנקרא- sunny boats . המחיר היה ממש טוב והבעלים נחמדים ואמינים. לקראת ערב חזרנו לוילה שלנו, נהננו מהבריכה המחוממת בחצר והתארגנו לשבת.

יום 7:

אנחנו שומרי שבת, אז את היום הזה בילינו בוילה אבל גם טיילנו הרבה בכפר. יש מלא מסלולי אופניים ומסלולי הליכה בכפר. בוילה שלנו היו גם אופנים לשימושנו, אבל אפשר לשכור בכפר אופניים ואם יש לכם ניסיון ברכיבה תוכלו גם לשכור סוסים. המסלולים מסומנים בבירור בשטח ובתחילת כל מסלול כתוב כמה קמ וכמה זמן הוא ייקח. ליד תצפית שנקראת - "תצפית הסלע", כקילומטר מהכנסייה המרכזית של הכפר ומבית הקברות, יש מפה של כל איזור הכפר עם כל המסלולים. וגם אם לא עושים כלום, אפשר  פשוט לשבת בחצר או במרפסת ולהנות מהנוף .

יום 8 :

ירדנו ממרישל לסיור בעיר הגדולה באיזור קלוז', ששמענו עליה כל כך הרבה. זו עיר נחמדה ויפה, עם כיכרות, כנסיות, פארקים בסגנון הונגרי שמזכיר את בודפשט, רק בהרבה יותר קטן וצנוע. יש בעיר בית כנסת גדול ( שסגור רוב הזמן . אפשר לראות אותו מבחוץ ויש שם שלט הנצחה שמספר על הקהילה שחיה בעיר ונרצחה), בית קברות יהודי ישן, מאחורי בית הקברות המרכזי הגדול ויש גם גן בוטני גדול נחמד. וכמובן, בכניסה לעיר כשבאים מכיוון אגם טרניצה, יש גם מתחם גדול עם כל חנויות המותגים המפורסמות.  אם אתם לא חובבי טיולים עירוניים, לא יקרה כלום אם תוותרו עליה. בכל מקרה , אל תקדישו לה יותר מיום. אבל אם אתם כבר כאן ואוכלים בחו"ל במסעדות צמחוניות אל תוותרו על ארוחה במסעדה הצמחונית- https://samsara.ro/en/ - אין לה תעודת כשרות כמובן, אבל הכל שם חלבי\ צמחוני בלבד. כל מה שאכלנו שם ( המבורגר טבעוני, סלטים, מרקים, ציפס' ואורז ) היה גם מעוצב ויפה וגם מאוד מאוד טעים. זה היה המקום היחיד ברומניה שבו אכלנו בחוץ, אז אין לנו מדד להשוואה אבל מאוד אהבנו שם. שבעים ומרוצים חזרנו ללילה אחרון במרישל.

יום 9 :

נפרדנו בצער מהבית המושלם שלנו במרישל ומהכפר היפה והשליו הזה ויצאנו לנסיעה ארוכה אחרונה לטיול הזה. הפעם נסענו דרומה לכיוון בראשוב. בדרך עצרנו לשיט על נהר האריאש (לא כותבת פרטים כי זה לא היה מקום מוצלח לראפטינג לדעתי. בכל אופן, לא ביולי. המים היו מאוד מאוד נמוכים וכמעט ללא זרימה) ואז עצרנו שוב בעיר מדיאש, כשגילינו, שיש בה בית כנסת גדול שנותר שריד לקהילה הגדולה שהתקיימה בה.  במקרה הזה, יהודי העיר, דווקא לא נרצחו אלא עזבו אותה למקומות אחרים. רבים מהם גם לישראל. המבנה הענק הזה, עומד היום שמם ונטוש, אבל כל המרכז העיר העתיק שסביבו עובר שיפוצים אז אולי מתישהו גם יגיעו לשפץ אותו. בכל מקרה, זה ממש על הדרך כשנוסעם לכיוון סיביו וכדאי לעבור שם. לקראת ערב הגענו לעיר סיגישוארה ולמרות שזה לא היה בתכנון שלנו, הבנו שכדאי מאוד לבקר בה. חנינו למרגלות העיר העתיקה היפה והמרשימה מאוד, בעיקר כשמטיילים בה בשקיעה, ראינו שגם שם יש בית שעל פי המסורות הלאומיות היה ביתו של ולאד דראקול האכזר, הגיבור הלאומי של רומניה, קנינו קצת מזכרות וישבנו לקפה ושוקו בבית הקפה הנחמד שבמרכז העיר העתיקה. התרשמתי שאם יש מספיק זמן , כדאי להקדיש לעיר היפה הזו יותר זמן ואפילו לישון באיזור. לנו, בכל אופן הייתה עוד נסיעה ארוכה אז המשכנו משם הלאה. עברנו ליד בראשוב והמשכנו עוד דרומה לכפר\ עיירה בשם בושטייני שבו היה מקום הלינה האחרון שלנו לטיול הזה. כבר היה חשוך לגמרי כשהגענו לבית, אבל גם בחושך, אפשר היה להבחין בצל ההרים ולזהות שאנחנו צפויים להתעורר מול נופים מטורפים. הבית בבושטייני היה גם הוא מוצלח מאוד, מאובזר בכל מה שצריך לשהות משפחתית ( מכונת כביסה, מדיח, מכונת קפה וכו', חצר גדולה , פינת אוכל וסלון כייפי וגם לול וכסאות תינוק. אנחנו לא היינו צריכים אבל שתדעו שיש...) והמחיר שלו היה זול באופן מפתיע.  

יום 10 :

התעוררנו עם הרי בוצ'יגי המדהימים בחלונות ובחצר ואחרי ארוחת בוקר בבית המפנק הזה, נסענו לטייל שם . כדי להגיע לשמורה אפשר לעלות ברכבל מהעיירה סינאיה, שנמצאת שישה קילומטרים מבושטייני, אבל אפשר גם לנסוע ברכב את כביש טראנסבוצ'יגי שמטפס אליהם. הוא מפותל אבל נח ובטוח מאוד לנסיעה. מלבד החיסכון התקציבי, זו דרך עדיפה בהרבה בעיני לטייל שם, כי הרכבל נגמר בשעה 17 ויש אור בקיץ עד עשר בלילה. כשיצאנו, ראינו עננים אפורים מעל פסגות ההרים וכשהגענו למעלה אל המסעדה הראשונה ירד מבול שנחלש בהדרגה לטפטוף. טיילנו קצת בקרבת הרכב ועצרנו כל כמה זמן להצטלם ולצלם, עד שבסביבות חמש, כבר התבהר לגמרי. עצרנו ליד מתחם אוכל\ לינה גדול בנקודה הזו לפיקניק נחמד במזג האוויר הקריר  ואחריו יצאנו משם למסלול מרהיב ולא קשה מדי- שרואים בבירור בשטח. הטיול לקח לנו כשלוש שעות בהליכה קלה ועם הרבה עצירות לצילומים. ראינו מטיילים שנשארו לישון באחת הבקתות על ההר. אם אתם בוחרים באפשרות הזו קחו בחשבון שהיא לא זולה בכלל, שהתנאים מינימליסטיים ושמאוד קר שם על ההר גם באמצע הקיץ. אנחנו ירדנו לעת ערב חזרה לבית החמוד שלנו בבושטייני. בדרך עצרנו להצטיידות בסופר גדול בסינאייה, שהיו בו המון מצרכים מתאימים לשומרי כשרות. אם אתם לא שומרי כשרות, יש במתחם הזה גם הרבה מסעדות.

יום 11 :

התכנון המקורי שלנו ליום הלפני אחרון בטיול היה לבלות קצת על "שביל החומוס" ולבקר בבראשוב וסביבתה כמו כל הישראלים. עדיין היה קריר וגשום, אבל קיווינו ששוב יתבהר במשך היום, כמו שקרה בכל הימים הקודמים בטיול. נסענו צפונה, התחלנו בטירת ראשנוב, שהייתה קצת מאכזבת. זה מקום עם הרבה פוטנציאל אבל הוא די ריק ואין שם כמעט הסברים או רקע היסטורי. הצ'אט גיפיטי עזר לנו להשלים אותו. בכל אופן, הנוף מהטירה יפה מאוד. אם אתם עם ילדים קטנים יש שם גם פארק דינוזאורים ומתחת לטירה יש מתחם גדול לקניית מזכרות, גלידות וכדו'. מהטירה נסענו לעיירה זארנשטי ולשמורת צוקי זארנשטי הסמוכה אליה. נסענו אחרי עוד הרבה מטיילים לתחילת המסלול, הצטיידנו במעילי גשם ויצאנו לדרך. זה מסלול קליל של שעתיים בערך, על שביל בין הצוקים בערוץ. יפה מאוד ולא מאתגר בשום צורה, אלא אם כן נקלעים למבול.... המזל שלנו לטיול נגמר שם כנראה כי בשלב כלשהו באמצע הדרך התחילו רעמים, ברקים וגשם זלעפות שלא הפסיק. היינו באמצע הנחל אז ניסינו לתפוס מחסה כלשהו בין העצים אבל בשלב מסויים הבנו שהוא לא יפסיק בזמן הקרוב ופשוט רצנו חזרה לאוטו והגענו ספוגים וקפואים. מכאן, קצת השתבשו לנו התוכניות לאותו יום. היינו אמורים לבקר בטירת בראן ולהמשיך לבילוי ערב בבראשוב, אבל הגשם החזק עיכב אותנו. הגענו לטירה סמוך לשעת הסגירה ( בשש כבר סוגרים וכדאי להגיע עד חמש) וכבר לא נתנו לנו להיכנס. ראינו אותה מבחוץ ותכל'ס זה לא נראה לי כזה הפסד. שמענו מספיק על ולאד דרקול (זה עוד טירה ששייכת או מיוחסת לו ! ) ואת מתקני העינויים וסיפורי הבלהות שקשורים למקום הזה לא היה דחוף לי לראות ולשמוע. מסביב לטירה יש חנויות מזכרות ובתי קפה נחמדים, אז הסתובבנו שם קצת אבל מזג האוויר היה קריר ובבגדים הרטובים שלנו קפאנו שם מקור ובעיקר רצינו מקלחת חמה. אז במקום להמשיך לבראשוב ( נסיעה של יותר מארבעים דקות ), חזרנו מבראן לבית שלנו בבושטייני לערב האחרון של הטיול.  ברגע שנכנסנו לאוטו, הגשם שוב התחזק ולפי העננים האפורים והתחזית שראינו, בבראשוב היה מאוד גשום וגם אם היינו נוסעים לשם לא בטוח שהיינו מצליחים להסתובב בעיר. השארנו משהו לטיול הבא ברומניה...

יום 12:

הטיסה שלנו לישראל הייתה רק ב21 וחצי בערב והנסיעה מאיזור בושטייני וסינאיה לשדה התעופה היא פחות משעתיים, כך שעמד לרשותנו עוד יום טיול שלם. לאור הצלחת הטיול שלנו שם ביום ראשון, החלטנו לעלות שוב לשמורת בוצ'יגי. הפעם טיילנו למערת יאלומיצ'ה הגדולה והמרשימה. מגיעים ברכב למרחק של כקילומטר ממנה ואז צועדים לצד הנחל בנופים קרירים ויפים ומרגישים כאילו אנחנו בקנדה. מי שמחפש אטרקציה נוספת או מתקשה בהליכה, יכול להגיע למערה גם בכרכרה שמובלת על ידי סוסים. המערה עצומה ומעניינת ונוחה מאוד לסיור. יש אפילו שלטי הסבר באנגלית. אחרי הסיור במערה ועוד כמה סשנים של צילומים, ישבנו לפיקניק בנקודת היציאה מהחנייה למערה וסיכמנו לעצמנו בסיפוק אבל גם בצער מסויים את הטיול היפה שלנו שהיגיע לסופו. בירידות משמורת בוצ'ייגי לכביש הראשי שמחבר את סינאיה לבוקרשט, הגשם התחזק מאוד. בטלפונים קיבלנו התראה על סופת מזג אויר חריגה באיזור בוקרשט, אבל עד שהגענו לשם היא כבר נרגעה. לקח לנו קצת יותר משלוש שעות להגיע מסוף המסלול בשמורה אל שדה התעופה של בוקרשט אבל הגענו בזמן לטיסה ולקראת חצות נחתנו בישראל.

נותרו לנו אמנם כמה אתרי חובה ברומניה שלא הספקנו לראות, אבל היה טיול כל כך כייפי, מגוון, יפה ומעניין, שבטח עוד נחזור לרומניה !