נהר טארה הוא הנהר הגדול והיפה ביותר במונטנגרו ושווה ביקור.
אנחנו הגענו אליו בתחבורה ציבורית וירדנו בגשר Đurđevića Tara Bridge.
היסטוריה על רגל אחת: בניית הגשר החלה ב-1937 ונמשכה שלוש שנים. בזמן מלמחמת העולם השנייה האיטלקים פלשו ליגוסלביה. המורדים היגוסלבים פיצצו את הקשת המרכזית של הגשר ועיקבו את ההתקדמות של האיטלקים. תיירים רבים מגיעים לראות את הגשר.
הזמנו מקום לינה מבעוד מועד דרך Booking.com במקום מקסים שנקרא Rafting rooms Tara. הוא נמצא על הגדה המערבית של הנהר, מדרום לגשר. עלה לנו 50 יורו לשלושה אנשים לשני לילות בבקתת עץ פשוטה (מקלחות ושירותים משותפים בחוץ). ניתן גם להגיע עם אוהל. המקום מתאים למי שמחפש מקום שקט ורגוע.
כדי להגיע מהגשר למחנה אפשר לצעוד ברגל (השביל הולך מצפון לגשר ומתעקל דרומה מתחתיו).
המחנה נמצא על גדת הנהר וצריך ללכת 5 דקות כדי להגיע למים. הנהר מדהים ביופיו, מימיו קרים וצלולים. האמיצות שבנינו נכנסו למים. כמו כן, כדאי לעלות לגשר כדי לראות אותו, את הנוף ואת הנהר והמחנה גם מלמעלה.
את המקום מאיישת בקיץ משפחה מקסימה עם ילדים חמודים. התחברנו אליהם מאוד דרך משחקי כדורגל, מדורה בלילה, ציורים וכו'. התחברו במיוחד לילד בשם נמניה ולאחותו אניה. המשפחה מפעילה יש מסעדה פשוטה, יקרה ולא מאוד טעימה במקום (בעיקר דגים, בשר, תפח"א). אנחנו הסתמכנו על אוכל שלנו.
אטרקציות באזור: רפטינג- הבנו מאנשים שעשו שזה מאוד רגוע (ואפילו מאכזב). מתאים למשפחות ופחות לאנשים שמחפשים ריגושים (; אומגה- בצד המערבי של הגשר יש אומגה. רק ראינו ושמענו, לא יודעת פרטים נוספים.
תהנו!
