אלבניה - 18 ימים בשכונה היפה של הבלקן

אלבניה עדיין נחשבת בעולם התיירות כיעד חדש ובתולי. רוצים לגלות את האזור? הנה מסלולם של בני הזוג גילת, העובר בנופים המרהיבים של אלבניה, עם קפיצות למקדוניה, קוסובו ומונטנגרו - טיול מרתק ולא יקר.
ליאורה ורנצי גילת
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אלבניה - 18 ימים בשכונה היפה של הבלקן
Depositphotos/Photogearch ©

הכנות לטיול וכמה עצות

אלבניה היתה תמיד יעד מסתורי. ארץ בלתי נודעת. גם עתה עת חיפשנו חומר רקע ומידע ספציפי על אלבניה נתקלנו בדפים ריקים. אני מקוה שכתבה זו תספק מעט מידע על אפשרויות הטיול באלבניה. מהמעט שכן אספנו עלתה התמונה שטיול כזה מחייב רכב צמוד. חיפוש באתרי השכרת רכב ניתב אותנו למקדוניה כאפשרות היחידה בה ניתן לשכור רכב ולעבור אל אלבניה ושכנותיה ללא מגבלות. וכך לאט לאט נבנה מתווה הטיול כאשר סקופיה היא הפורטל ממנו מתחילים ובו מסיימים את הטיול ברכב השכור. נותר רק למצוא דרך זולה להגיע לסקופיה או אוכריד. אשת טורס לא אפשרו טיסה בלבד לשבועיים לאוכריד. הדרך שנבחרה היא שילוב של טיסה הלוך ושוב לאיסטנבול ומשם אוטובוס לילי הלוך ושוב לסקופיה. ההבדל כ-120$ לבן אדם היה מאד משמעותי. הנה עוד כמה עצות כלליות:

  • מטבע: המטבע במקדוניה דינר מקדוני. השער המקובל: 60 דינרים לאירו. בקוסובו, סמוך לגבול מקדוניה, מקבלים דינרים מקדונים בלי כל בעיה לפי השער הזה. כנ"ל יקבלו אירו במקדוניה. המטבע באלבניה לאק. השער המקובל: 120 לאק לאירו. אירו משמש מטבע מקובל בשער הזה גם בכפרים הכי נידחים. מחוץ לאלבניה הלאק חסר ערך. בקוסובו ומונטנגרו המטבע הוא אירו.
  • רכב: הרכב ששימש אותנו היה טויוטה יאריס, שעמד במשימות בכבוד. כדאי לעשות ביטול השתתפות עצמית, כי הסיכוי שהרכב יחטוף שריטה, חבטה וכו` גבוה. לאחר יום בכבישי המהמורות בקוסובו עפה הצלחת מהגלגל הקדמי. ביטול ההשתתפות העצמית חסך את כל הויכוחים. שכירת הרכב דרך האינטרנט באתר www.sixt.com.mk .
  • דלק: הכלל בצפון אלבניה הוא כאשר המונה מראה מחצית המיכל חפש תחנה! בחלק ניכר מהתחנות ובעיקר בכפרים יש רק סולר. בנזין 95 נטול עופרת, שניתן להשיגו רק בערים הראשיות או בצמתים ראשיים. בחוף אין בעיה. מחיר הדלק בכל המדינות הללו 1.2 אירו לליטר בנזין 95 נטול עופרת.
  • חוקי תנועה: הדלקת אורות ביום חובה כל השנה. במונטנגרו ואלבניה שוטר תנועה הוא המקצוע המועדף. סעו לפי חוקי התנועה ולא יהיו לכם בעיות מיוחדות.
  • מנהגים: הכפריים האלבנים מארחים מכל הלב. צריך להימנע מלהחמיא על חפץ נאה כי זה מיד ינתן לכם במתנה. אם זה קורה צריך לדאוג להשאיר סכום מתאים למארחים גם אם הם מסרבים לקבל זאת במישרין. כנ"ל לגבי הארוח עצמו. אם זה לא ממוסד, הם יציעו זאת ללא תמורה, אבל חייבים להשאיר תמורה!

לתחילת הכתבה

ימים 1-6: נוחתים באיסטנבול, משם לסקופיה ועד ריסאן

יום 1: בבוקר טיסה תל אביב-איסטנבול. נחיתה ומיד לאוטוגר לקנית כרטיסים לסקופיה. יש בערך 6 אוטובוסים ביום, כולם יוצאים לדרך בין 17:00 ל- 19:00. מגיעים לסקופיה החל מ-07:00, כל אחד לפי שעת יציאתו ומספר השעות ששרף במעברי הגבולות. קניית הכרטיס מאפשרת השארת החפצים במשרד החברה בה נוסעים. לאחר מכן טיילנו באיסטנבול באזורים עליהם פסחנו בביקורים קודמים. איסטנבול-סקופיה 40 אירו לכרטיס. יש כשש חברות מתחרות בקו. האוטובוסים מצויינים.

יום 2: סקופיה - פריזרן - מנזר דצאן - פץ` (Pec). לסקופיה הגענו ב-7 בבוקר. דבר ראשון קנינו כרטיסים לנסיעה חזרה לאיסטנבול בעוד 14 יום. כך הבטחנו לעצמנו שהיום האחרון ינוצל עד הרגע האחרון. לקחנו הרכב ויצאנו לדרך. מעבר הגבול לקוסובו היה מהיר, הפגיש אותנו עם מורכבות המצב הפוליטי באקס יוגוסלביה. במעבר עומדות שריוניות של נאט"ו אבל החיילים אינם מתערבים בנעשה. הנעשה נראה רגוע למדי. הצצה זריזה בדרכונים ובמסמכי הרכב וברוכים הבאים לקוסובו. הדרך מיד מכניסה אותנו לנופים ההרריים של קוסובו. מי ספר את קוסובו ממטר?! נכללה בתכנית כי במפה זו היתה הדרך הכי קצרה מסקופיה לגבול מונטנגרו. הפתעה נעימה - הרים נישאים ונופים דרמטיים. פריזרן (Prizren) היא עיר עם הרבה בניה עותמנית. מנזר דצאן (Decan) נחשב לאחד המנזרים החשובים ביותר לסרבים והוא בנוי כמו כנסיות המבצר של רומניה. משמר כבד של נאט"ו סביבו. סוף היום בפץ` (Pec), עיר סמוכה לגבול עם מונטנגרו. עיר מוסלמית, הידועה כבית היוצר לבירה מצויינת באותו השם (Peje). בקוסובו עדיין אין צימרים. לינה במלון די חדש ליד תחנת הרכבת 20 אירו ללילה, בלי אוכל. האוכל בקוסובו מאד זול. המטבע הרשמי אירו.

יום 3: פאץ`- בראנה (מונטנגרו) - מיוקביץ`- שמורת ביוגראדסקה - קניון הטרה - זאבליאק. יום של נופים, שקשה לדרגם מה יפה יותר. התחלנו בנסיון לעבור הגבול במעבר שליד הכפר Boge בקוסובו. במפה הופיע מעבר גבול פעיל במרחק של כ-20 ק"מ צפונית מערבית לפץ`. הדרך משגעת. עמק צר בין הרים נישאים ומיוערים. נהר זורם לצד הכביש, אלא שליד הכפר Boge מסתיים האספלט בדרך עפר, שפונה או לכפר הנראה או לשני שלטי הכוונה לאתרי תיירות. אני פונה ומטפס בדרך עפר אל אחד האתרים הללו, המתגלה כאתר נופש למשפחות הנמצא בראש ההר. הנוף משגע. מסעדת האתר כמו תלויה מעל הנוף. המלצרית במקום מבשרת לנו כי מעבר הגבול נסגר במלחמת קוסובו ומאז לא נפתח. עשינו אחורה פנה לא לפני שתית קפה בתוך כל היופי שמסביב. הודינו לעצמנו על הטעות ונסענו חזרה אל המעבר השני הנמצא מצפון לפץ`.

בין נקודת הגבול הקוסוברית לזו של מונטנגרו מפרידים מספר ק"מ וקו רכס אותו חוצים. בכניסה למונטנגרו משלמים מס אקולוגי של 10 אירו למכונית ומקבלים תוית המודבקת לחלון הקדמי. יעד ראשון אגם ביוגרדסקה. שמורה קטנה וחביבה של אגם קטן ויערות בתוליים וירוקים, המקיפים סביב. משם לאורך נהר הטארה. בדרך עוברים ליד הגשר הגדול החוצה את קניון הטארה. החלק הזה של הקניון התרחב, כך שסך הכל תחושת הקניון די מתמסמסת. לזאבליאק שבשמורת הדורמיטור הגענו לקראת ערב. העיירה מלאה באפשרויות לינה בכל רמת מחיר. מצאנו חדר על הכביש לאגם השחור ב-7 אירו ללילה ללא אוכל.

יום 4: שמורת דורמיטור -; טארה. שתי השמורות גובלות זו בזו. כביש אספלט היוצא מאחורי מלון Planinka מוליך אל האתרים הבאים: אגם זמינייה (Zminje) , המסעדה שנמצאת ליד האנטנה (תצפית נהדרת על הסביבה) ו-Curavec, התצפית המדהימה על החלק הכי מרשים של הטארה. מהתצפית יורדת דרך עפר לכפר קופצ`ה (Kopce), הנמצא ליד המים עמוק מתחת למצוקים. הדרך עבירה לכל רכב. שווה לרדת ולעלות חזרה. טיילנו גם בכפר פודגורה (Podgora), שגם ממנו ניתן לעלות רגלית לתצפיות על החלק העמוק ביותר של הטארה. סיום היום בטיול רגלי סביב האגם השחור (Cern Jezero). הגישה אליו משולטת ממרכז זבאליאק. כאן משלמים 2 אירו לאדם דמי כניסה. הרכב נשאר בחניה ליד השער.

יום 5: זבאליאק - טרסה -; קניון הפיבה -; ניקשיץ` -; מנזר אוסטרוג - -; גרחובו - ריסאן (מפרץ קוטור). יום של נופים. מזבאליאק לטרסה, נופי הגוש ההררי של הדורמיטור. הדרך צופתה לא מכבר באספלט! מטרסה יורדים את מצוקי קניון הפיבה עד אל קו המים. הנופים עוצרי נשימה, הכביש מבצע הנדסי מרשים. נהר הפיבה סכור ומרביתו אגם קניוני. כדאי לנסוע עד הסכר לתצפית על החלק הלא מופר של הנהר. כאן הקניון עמוק יותר וצר מאד. לאורך הנהר הכביש המחבר בין פודגוריצה, בירת מונטנגרו, לסראייבו בירת בוסניה. מנזר אוסטרוג - קן נשרים מרשים, בעיקר החלק העליון שלו הצמוד למצוק אדיר. מהמנזר העליון תצפית מרהיבה. הירידה לחוף בכביש צר ותלול. למרות שמרבית הזמן היינו לבדנו, בכל זאת כל מפגש עם רכב ממול מצריך תכנון. אם אתה ליד התרחבות, בדרך כלל שווה לחכות עד שהבא מולך יחלוף. כשמתקרבים לחוף מתחילים להופיע נופי המפרץ. סיום נאה ליום מרתק. לינה בריסאן (Risan). חדר מצאנו "בשיטת שאל את זקנות הכפר, הן יודעות הכל". נשלחנו לבעלת בית שהשכירה לנו דירה מרוהטת ומצויידת לנופש משפחות ב 25 אירו ללילה. העונה נגמרה, בעונה המחיר כפול. בריסאן, פרט לחוף רחצה, יש גם מעט ארכיאולוגיה רומית לחובבי האבנים. פאר העיירה הוא פסיפס המתאר את אל החלומות הרומי היפנוס.

יום 6 : ריסאן - פרסאט - קוטור - שמורת הר לובצן - צטיניה - בודווה - קוטור - ריסאן. מוקד היום אתרי מפרץ קוטור. טיול טבעתי בין נוף עירוני של עיירות המפרץ לנופי ההרים, המתנשאים ישירות מהים. הכביש המטפס מקוטור ללובצן מספק מראות של המפרץ מתחת. מכל פניה זוית ראיה אחרת. בסך הכל יום רגוע, עם הרבה נוף ובתי קפה. העיירה פרסאט זעירה וחמודה. מבחינת נוף עירוני אין על קוטור.

לתחילת הכתבה

ימים 7-12: מריסאן לסראנדה

יום 7: ריסאן - מעבורת לטיבאט - בודווה - סטארי באר - גבול אלבניה - שקודר - טאטי. חצינו את מפרץ קוטור במעבורת לצידו המערבי. המעבורת מספקת תצפית מזוית אחרת על נופי המפרץ. הכביש רץ לאורך החוף האדריאטי, שמלא חופי רחצה ואפשרויות לינה לנופשים. החוף מפורץ והמצוקים נופלים ישר למים צלולים. מראה האי סווטי סטפן יפה. הטיפוס לסטארי באר שלח אותנו לנופי הגליל העליון. המסלע, אופי הכפרים והצמחיה כמו בבית. מעבר הגבול לאלבניה היה יותר מחלק. שילמנו מס 10 אירו לאדם (לא ברור איזה מס, אבל עם שוטרי גבול לא מתווכחים). במכס מקבלים שובר המציין את הכנסת הרכב לאלבניה, אותו יש להחזיר לפקיד המכס בנקודת היציאה מאלבניה. די מהר הבנו עם איזו תשתית נתמודד. הדרך במעבר הגבול טחונה עד דק. הכביש הנכנס לאלבניה אוסף של בורות מכל גודל ועומק ובהמשך לטאטי (Thathi) הוא פשוט דרך עפר. הקשר היחיד בין המסומן במפה למציאות הוא לרוב המציאות תהיה רמה אחת מתחת למשורטט במפה.

 הדרך לטאטי נפרצה בשנים האחרונות. מאפשרת גישה אל לב האלפים האלבניים. נופי הרים מהיפים שיש. בעמק טאטי החל פרוייקט של תיירות כפרית. המשפחות המשתתפות מפרסמות על שלט בכניסה לחצרן את מספר החדרים והמיטות שהן משכירות. המחיר אחיד 2,000 לאק לאדם (17.5 € על בסיס חצי פנסיון). הרמה מערבית לחלוטין, למרות שנמצאים בסוף העולם ימינה. טאטי משמשת מרכז לטרקים. הטרק הפופולרי ביותר הוא חצית רכס לולבונה, הנמצאת מצפון מזרח לטאטי. בתחתית העמק לצד הדרך מפל מים חמוד. הדרך הישנה מטאטי לשקודאר, המגעת לטאטי מדרום, למרות הרשום במפה, אינה עבירה גם לרכב 4X4.

יום 8: טאטי-שקודאר. חוזרים בדרך שבאים. הנופים לא פחות יפים. שקודאר, עיר המחוז, היא מרכז העסקים. על הדרך העתיקה שעלתה מהחוף לקוסובו מתוח גשר עותמני ארוך ושמור היטב. בלגונה, שיוצר האגם המנקז את אגם שקודר, אמורים להיות עופות מים. הציידים שמסתובבים שם חופשית מסבירים למה אין. לינה בשקודאר במלון Kaduko (אימייל: info@hotel-kaduko.com). במרכז העיר 21 אירו ללילה חדר מצוין עם מזגן (חובה).

יום 9: שקודאר - קומאני - מעבורת לפיירזה - ביירם קורי - ואלבון. הנהרות המנקזים את הרי צפון אלבניה סכורים וערוצם הפך לאגמים צרים. הסכר הגדול ליד קומאני יוצר אגם ארוך. מעבורת משייטת בינו לבין המעגן בפיירזה (Fierze). השייט הזה הוא אחד הטיולים היפים ביותר באלבניה. ההרגשה היא כמו שיט בפיורדים של נורווגיה. ההרים צונחים באחת אל המים. הדבר היחיד שמקלקל את הנוף היא האשפה הצפה במי האגם. תזכורת מתמדת לתכונה המאפיינת את אלבניה. מי שלמטה זוכה באשפה של זה שלמעלה. המעבורת מפליגה ב-7 בבוקר מפירזה לקומאני. מגיעה בערך ב-10 בבוקר, פורקת, מעמיסה ומפליגה חזרה בערך ב-10:30 מקומאני לפיירזה. על מנת להבטיח מקום במעבורת, כדאי להגיע למחסום בקומאני עד 8:30 בבוקר. מחנים הרכב בתור והולכים לשתות קפה באחד מבתי הקפה שליד המחסום. הסדר הוא: קודם יורדות המכוניות שהגיעו ורק לאחר שהאחרונה עברה את המחסום, מתחילים לנוע לעבר המעבורת. המחיר: 2,000 לאק לרכב, 100 לאק לנוסע (בכל אלבניה יקבלו גם אירו בשער חליפין די קבוע: 120 לאק לאירו). כדאי לעצור כמה דקות בפיירזה, כדי לאפשר לשיירת המכוניות, שירדו זה עתה מהמעבורת, להתפוגג.

ביירם קורי (Bajram Curri) היא עיר קומוניסטית, די מכוערת, אבל מספקת כל שצריך (דלק, שוק מזון, כספומט). הכבישים לעבר קוסובו מצופים באספלט טרי. בכל ירידה מהם מגיעים לדרכי עפר בתהליכי הפיכתם לכביש. מביירם קורי לואלבון (Valbone) נוסעים לאורך נהר ואלבון. עד מחצית הדרך עובדים על הכביש משם והלאה דרך עפר צרה. הנופים הם העיקר. מי הנהר צלולים וקרים. הכפר ואלבון, כמו טאטי, הוא מרכז לטרקים. גם כאן התפתחה התיירות הכפרית, אלא שמיקום משכירי החדרים סודי. שאל בבית חווה גדול מידות, לרוב משכירים בו חדרים. המחיר קבוע כמו בטאטי (אין סודות משני צידי ההר). המרחק בין ביירם קורי לואלבון הוא כ-20 ק"מ, זמן נסיעה: מעל שעה.

יום 10: ואלבון - ביירם קורי - קוקס -; רראשאן. מרבית היום ב"אין כבישים" של האזור שבין ביראם קורי לקוקס (Kukes). ההרים קירחים, אגם נהר הדריני הסכור מלווה את הנוף. ליד קוקס מתחברים שני היובלים הראשיים של הדריני. בדרך אין כל שילוט ורק אבני מיל בודדות ועמדות האיגלואים של הודג`ה מרמזים שאתה בנתיב. למזלנו פגשנו רכב מקומי שבא מולנו והוא נתן לנו את ההנחיה הכי חשובה: "כשתגיעו לאספלט פנו ימינה" וכך הגענו לקוקס. מקוקס לרראשאן (Rreshen). כביש הררי יפהפה ביער ירוק. התכנית המקורית היתה להגיע לדורס שבחוף. זה היה יומרני מידי. בערך ב-6 בערב הצורך בדלק עצר אותנו בכניסה לרראשאן ואז החלטנו לחתוך ולחפש לינה. הנהג, שתדלק לפנינו, סימן לנו לנסוע בעקבותיו והביאנו למלון העיר. פעם פאר המשטר הקומוניסטי. היום מלון עבר, אבל החדר נקי והסדינים צחים. השרותים והמקלחת בקצה המסדרון. המחיר צנוע כמו המלון. השם Hotel, בכיכר העיר במחיר 8 אירו לזוג. המסעדה שממול נסגרת בערך ב-7 בערב. אנשים עמלים הולכים לישון. הבורגנים - בעיה שלהם. מכיוון שחם מאד בבתים ומזגנים אין, כל העיר צועדת ברחובות עד שנעשה יותר קריר. בתי קפה (אספרסו מצוין) בשפע. בערב במרביתם גברים בלבד.

יום 11: רראשאן - דורס - בראט - ולור. על טיראנה פסחנו. היעד הראשון בראט. עיר שהיא מוזיאון. מעל העיר המבצר, שבתוכו כלוא כפר ובו חיים עד היום אנשים את חיי היום יום שלהם. הנוף והארכיטקטורה מזכירים את כפרי צפון יוון. פעם זו היתה מדינה אחת תחת שלטון מרכזי מאד צנטרליסטי. מביזאנץ (היא קונסטנטינופול היא איסטנבול) יצאה התורה ויושמה בשטח. בבראט, למרות החום, משוטטים ומשפשפים סוליות במרץ. ולור עיר נמל ומרכז לתיירות חופים. אין בעיה למצוא לינה. החוף מלא במלונות חדשים בכל רמה. ככל שנעים דרומה, לאורך החוף, מתרחקים קצת מהעיר והמחירים יורדים. מצאנו חדר ב-25 € ללילה. בולור מצאנו לראשונה תחנת דלק, המקבלת כרטיסי אשראי. נכון להיום, די נדיר, אבל זה ילך ויגבר עם העליה בזרם התיירים. כספומטים יש בשפע.

יום 12: ולור - סראנדה - בוטרינט - סראנדה. הכביש הרץ לאורך החוף האדריאטי נחשב לאחד היפים ביותר באלבניה. אכן כך הוא. ההרים צונחים לעבר הים הכחול. מפרצים עמוקים, חופי רחצה חוליים ואי אפשר בלי עמדות האיגלו של הודג`ה. לצד הכביש מספר מעיינות, המזכירים את עין בידאן שבשומרון. בית הקפה בנוי מעל המים ומפלוני מים בכל פינה. עצי הדולב הענקיים נותנים צל. המיקום האידיאלי לכוס בירה צוננת. הכביש, האמור להיות אחד הראשיים באלבניה, לא מסוגל להתמודד עם הבניה בכפרים אותם הוא חוצה וכך הוא הופך מידי מספר ק"מ לשביל חמורים צר.

סראנדה היא בירת התיירות של אלבניה. למרות שהעונה נגמרה, עדיין מלא כאן בתיירי חוף. חמושים במגבת ומשקפי שמש ממלאים כל פינה. במרכז העיר רצפות פסיפס ביזנטיות מהמאה החמישית. האחת מתארת את המנורה ומצידיה אתרוג ושופר - שריד לבית הכנסת היהודי. לידה רצפה מלאה מדליונים של הכנסיה הביזנטית. שוב צצה הריכוזיות של הממשל. בכל רחבי האימפריה מחשבה אחידה וסגנון אחיד. בוטרינט הוא פארק לאומי של יער ובו שרידי עיר רומית. טיול ערבית חביב, עת צל העצים מפיג את חומו של יום. מחירי מלון בסראנדה הם תולדה של המרחק מהים. שני רחובות מהטיילת והמחיר ירד ל-15€ ללילה.

לתחילת הכתבה

ימים 13-18: מסראנדה לסקופיה, איסטנבול והביתה

יום 13: סראנדה - גיורקאסטרה - ארשקה. מתחילים להצפין במקביל ליוון. האזור מאד מושפע מיוון השכנה וחלק נכבד מאוכלוסיתו מדבר יוונית כשפת אם. גם שלטי הדרכים כתובים בשתי השפות אלבנית ויוונית. בין סראנדה לגיורקאסטרה נקודת חן בשם Syri i Kalter או העין הכחולה. זהו מעיין קרסטי, שמימיו פורצים מארובה עמוקה ולכן צבעם כחול ספיר עמוק. הנביעה ופלגים נוספים יוצרים נוף פלגי מים נאה. הכניסה משולטת (שילוט בצבע חום כמקובל לאתרי תיירות) מהכביש הראשי קצת לפני הכפר Muzine. מיד לאחר הירידה מהכביש עולים על הסכר עליו הכביש לאתר. דמי כניסה לשמורה: 200 לאק לאדם. גיורקאסטרה היא שוב עיר עתיקה. בניה עותמנית מאד אופינית לאזור צפון יוון, הנמצא מעבר לרכסי ההרים. הכביש מגיורקאסטרה לפרמטי (Permeti) מכיל את כל הרכיבים הדרושים: נהר מתפתל, הרים נישאים יערות ירוקים ובעונה זו גם צבעי שלכת. יוון נמצאת מעבר לרכס. הודג`ה בנה בצד האלבני שורות מקבילות של עמדות איגלו להדוף את הפולש ממזרח. זה המשיך באדישות לאכול צזיקי, לשתות אוזו ולהתעלם מהגיבור. בערך ב-6 בערב החלטנו שמספיק. גם בנופים מרהיבים מגיעים לרוויה. מצאנו בארשקה (Ereseke) מלון במחיר המקובל של 2000 לאק לחדר. במלון מסעדה, שבמחיר של פחות מ-2,000 לאק לזוג פתחה שולחן מלכים.

יום 14: ארשקה - קורצ`ה -; פוגרדץ` - טושמישט. ההחלטה לחתוך ולישון בארשקה היתה נכונה. הדרך לקורצ`ה אולי קצרה, אבל הנסיעה ארוכה. פעם בגלל סרפנטינות חדות ולרוב כי עובדים מארשקה על הכביש עד האגם. זוהי דרך עפר טחונה עד דק. עד סמוך לאגם אוכריד הדרך מתפתלת בין ההרים. מתקרבים לאגם והעמק מתרחב לשטחים חקלאיים רחבים. פוגרדץ` היא עיר חביבה לחופי אגם אוכריד. ללינה העדפנו את טושמישט (Tushemisht). זהו הכפר הקרוב ביותר למעבר הגבול למקדוניה. לידו אתר דרילוני (Drilloni), בו פורצים מי אגם פרספה אל פני הקרקע בדרך לאגם אוכריד. מחירי המלונות כאן נמוכים מבפוגרדץ`. שוב חדר במלון חדש במחיר המקובל של 2,000 לק. לדרילוני באים כדי להנות מארץ פלגי מים. הכניסה לאתר, שלחוף האגם, אינה ברורה. מסומנת הכוונה לוילה, משהו ליד זרם מים עז הזורם לאגם. האתר מלא בתי קפה קטנים ואחר הצהרים אתר צילומי חתן כלה. נסענו לכפר הדייגים לין (Lin), המצוי מצפון לפוגרדץ`, ליד הצומת בו מסתעף הכביש לטיראנה מכביש האגם. זהו כפר דייגים, היושב על חצי אי ודבר לא השתנה בו. רחובות הכפר מותאמים לחמור נושא עגלה ולילד שהולך לצידו. מעל לכפר התגלתה רצפת הפסיפס הגדולה ביותר באלבניה. כ-200 מ"ר של רצפה. כרגע היא מכוסה בכסוי עץ מסיבי ומעליה בונים גג ענק. נסענו לראות את הרצפה, שכאמור, סגורה למבקרים ונהנינו ממראות הכפר.

יום 15: טושמישט- סווטי נאום - אגם פרספה - ביטולה - פרילפ. מעבר הגבול היה מהיר ביותר. זהו מעבר בו מעטים העוברים. רובם אלבנים העוברים ברגל לאתר סווטי נאום הסמוך למעבר. דמי יציאה מאלבניה 1 € לכל יום שהיית הרכב באלבניה. התשלום באירו או לאק. כדאי להיפטר משאריות הלאק באלבניה. הבנקים יחליפו אותם לאירו או דולר. במעברי הגבול אין בנקים ומעבר לגבול הלאק חסר ערך. סווטי נאום הוא התאום של דרילון. שיט בסירת משוטים בין פלגי המים היא הדרך הנכונה להנות מהאתר. המעבר המהיר מאלבניה הביא אותנו לכאן לפני העדר שהגיע מאוכריד. חצינו את הרכס המפריד בין אגם אוכריד לאגמי הפרספה. הכביש מטפס מעלה ונופי האגם נגלים לאיטם. חוצים הרכס ומופיע אגם פרספה הגדול. המים כאמור זורמים מתחת לרכס בנקבות קרסטיות עד שהם פורצים החוצה בסווטי נאום ובדרילון. הרכס מיוער ביער ים תיכוני צפוף. עצי אלון, קטלב, כליל החורש, אלות וער אציל צומחים פה בשפע יחד עם מינים אירופיים. שלכת כבר החלה וצבעי צהוב אדום מנקדים היער.

אנו נוסעים לביטולה כי לליאורה שורשים שם. אביה יליד העיר. בשנת 2,000 ביקרנו בה יחד עם יתר המשפחה. מצאנו אז עיר עלובה. בבית הקברות היהודי מצאנו את קברי הסבא רבה שלה ואת קבר הדודה, שמותה היה הכוח הדוחף לעליית המשפחה לארץ. כשאביה שמע שאנו נוסעים למקדוניה מיד שאל האם ביטולה בתכנית אז איך אפשר לסרב. ביטולה שינתה פניה לעין הכר. עברה שפוץ יסודי וחזרה להיות עיר חיה. לעומת זאת, בית הקברות, שגם קודם היה די הרוס, התדרדר עוד. נעילת השערים סילקה את הצאן הרועה ואיפשרה לעשבים לעלות באין מפריע. עצמות אדם מתגוללות על פני השטח. כמה ימים לפני בואנו הכל נשרף ואנו הלכנו באפר טרי. לקבר הדודה לא יכולנו להתקרב כי שיחי הפטל שדוכאו בעבר על ידי הצאן יצרו סבך בלתי עביר. אין עוד קהילה יהודית שתטפל באתר. אולי לוחמי הקברים המהוללים מכביש 6 ירימו הכפפה ?!

 הדרך מביטולה לפרילפ די נאה. אלו אינם הנופים הדרמטיים של אלבניה ומונטנגרו. הרבה יותר רגוע. כבישי מקדוניה הם אירופה לכל דבר. ליד פרילפ מנזר בראש ההר, די מזכיר את מנזרי יוון. מתחת למנזר מיבשים טבק בכל שיטה אפשרית. במרכז פרילפ פסלו של הבוס המיתולוגי - אלכסנדר מוקדון. המלון בפרילפ היה היקר ביותר בטיול: 38 € כולל ארוחת בוקר (די מאכזבת) . זה היה שעור בקשר בין מחיר לרמה (אין!). למרות שהמלון די חדש, הדבר הראשון עם קבלת החדר היה להזעיק את איש האחזקה, שיפעיל המזגן וימצא דרך לחבר את מנורות הלילה לחשמל. עיון בדף הנחיות המלון מגלה שהוא גם משכיר חדרים "בתכנית יומית". על השוכר בתכנית זו לפנות החדר לא יאוחר מ 3 שעות לאחר קבלת המפתח (חפוז והביתה).

יום 16: פרילפ - סקופיה. רצינו לנצל גם את היום האחרון לטייל. גשם שוטף החל וההרים בעננים. לא נותר אלא להגיע לסקופיה ולהחזיר הרכב. אין לנו כל המלצה על סקופיה. גם מכל החומר שקראנו עליה (www.inyourpocket.com) סקופיה לא הצטיירה כרבת אתרים. למרות הגשם, עלינו להר שמעליה אל מנזר ה-Penteljemon. הדרך ביער סבוך. כשהתרומם מעט הענן נגלתה העיר הפרוסה מתחת. ליד המנזר המסעדה הכי מדוברת בעיר. ביום נאה סועדים בתוך הנוף. אחר הצהריים עלינו לאוטובוס שהחזירנו לאיסטנבול.

ימים 17-18: איסטנבול. למעשה, יכולנו לתכנן לחזור אחר הצהריים לתל אביב. העדפנו להישאר באיסטנבול למקרה שמשהו ישתבש ולא נעמוד בזמנים. בפועל התכנית צלחה וכך טיילנו בנחת בעיר, שתמיד יש בה עוד מה לראות. בבוקר המחרת הקניות המסורתיות בבזאר המצרי (רחת לוקום ושאר מטעמים למתנות). אחר הצהריים טיסה לתל אביב.

לתחילת הכתבה
 אוקטובר 2008

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אירופה