לאחר שהתמקמנו במלון סבוי, יצאנו חיש מהר להכיר את השטח. המלון יפה, ממוקם בסמיכות לחוף הים. הנופים עוצרי הנשימה היו פרומו ליופיים של שלושת האיים המיושבים בסיישל. בסיישל כ 95 אלף תושבים בשלושת האיים- מאהה, פראלין (כתוב פראסלין אך הס' אינה נהגית), ולה דיג המושלמת שהחוף שלה הינו באמת היפה ביותר בו הייתי בחיי ever ( והייתי בתאילנד, מקסיקו, מלדיביים, הקריביים והוואי, כן?)....
על העצים ראינו קוקוסים כתומים וירוקים, פאפאיות, קרמבולות, וגם משהו מפתיע למדיי- עטלפי פירות פעילי יום ועצומים (מגניבים אש, תאמינו לי),
וכן ציפור כתומה יפהפיה שהמקומיים קוראים לה פודי. הזכר כתום, הנקבה נראית 2 טיפות מים דרור אפור ישראלי. שוטטתי במס' הזדמנויות עם הנייקון הסופר כבדה שלי כדי לצלם. זה הייחוד בסיישל לצפרים- ממש בגינת המלון יש המוני ציפורים אנדמיות לסיישל וכן העטלפים המדהימים זמינים לצילום בשעות הבוקר ואחר הצהריים.
וכמובן, המין הפולש והמעצבן להפליא, מיינה הודית, שאפילו עורבים מפחדים ממנה.
את שלושת הטיולים סגרתי עם נילס המקסים, שהומלץ על ידי טריפ אדוויזור. ס"ה עלות שלושת הטיולים שסגרנו בעזרתו היתה 620 אירו לזוג, וזאת לאחר ירידת שער הרופי הסיישלי מול האירו, כך שהטיולים הוזלו ב 60 אירו סך הכל בהשוואה לציטוט המקורי.
המטבעות הנהוגים בסיישל הם רופי סיישלי (שטרות יפים, מעט מזכירים אירו), אבל המקומיים מעדיפים by far לקבל אירו, ודולר בעדיפות שניה.
המרנו 200 אירו בשדה התעופה, ואחרי כן בקניון באי עדן עוד 60 אירו. זה הספיק לנו לכל הטיול כי בכל מקום ישמחו לקבל מכם מטבע זר, אבל בחלק מהמקרים יחזירו לכם רופי, קחו זאת בח-ן.
למחרת הגיע נילס המקסים בשעה היעודה ללובי הפתוח בריזורט, במכונית חדישה. נילס, נשוי לבחורה איטלקיה, חי בסיישל וספציפית במאהה כל חייו, לקח אותנו לטרק לבחירתנו לאחר שהציג בפנינו את כל האפשרויות- המון בלאן שנחשב לטרק קשה ואף מסוכן, וכן טרקים נוספים בסמיכות לחוף. במאהה יש טרקים מדהימים, מאחר והאי הינו אי טרופי הררי עם חופים מרהיבים ונקודות תצפית מהממות.
ניתן להשיג את נילס באתר האינטרנט: https://www.cocotiertours.com/about/
ובמייל : Cocotier Tours Tourist Guide <[email protected]>
ואני ממליצה על השירות בחום רב- בחור מקסים, גם בטיולים בימים הבאים, הוא דאג לוודא שאוספים אותנו בזמן, שהטיול היה בסדר, ווידא שהכל מתקתק גם בהעדרו.
הטרק הנבחר היה קופוליה. עשינו אותו מתשע בבוקר ועד 11:30, עם עצירות וגשם זרזיפי ומעצבן. המסלול מוגדר קל עד בינוני, אבל הוא לא קל, וודאי כשיורד גשם. יש לבוא עם נעלי הליכה, אנחנו עשינו אותו עם סנדלי צ'אקו והיה בסדר. במסלול ראינו חלזונות וציפורים, וכשהגענו לפסגה טיפסנו על סולם, ועלינו לתצפית המהממת שצופה לאיים הקרובים, ובימים יפים גם לפראלין ולה דיג ( היה מזג אוויר קודר, אז לא ממש הצלחנו לצפות עד לשם. שימו לב לדקלים דוקרניים שבהחלט יכולים להדקר מהם (ברור שזה קרה לי- התחלתי לדמם מהאצבע בתוך שניה), הקוצים מכאיבים וחודרים עמוק. כמו כן עקצו אותי יתושי קומנדו בלתי נראים. נבלות. חזרתי עם עקיצות עצומות, ובשפת ילדותי- בונגילות.
הירידה מסוכנת יותר מהעליה- תעשו אותה בזהירות במיוחד אם יורד גשם והרגל מחליקה. בשום פנים ואופן לא בנעלי אצבע או סנדלים פשוטים.
בכניסה יש לשלם 100 רופי סיישלי לאדם, ובהחלט ניכרת מעורבות המשגיחים על המסלול עצמו (כדוגמת מדרגות בטון וסולם נדרש מאד בפסגה).
בפסגה ראינו גם את ארמונו של שייח מדובאי על פסגת הר, שהבנו שהוא מגיע אליו במסוק או ברכב. נראה מדהים.
אחרי סיום המסלול, המשכנו לויקטוריה, עיר הבירה הקטנה ביותר בעולם. עצרנו בדוכני מזכרות, וקנינו כמה צבי עץ, מגנטים. וזה המקום להסביר מה זה קוקו דה מר- קוקוס אנדמי לסיישל, שהיום הינו צמח מוגן. כל הנתפס עם קוקוס לא מורשה ( הם ממש קוראים לזה poaching, כמו הרג חיות בר מוגנות), "יזכה" ל 15 שנות מאסר פר קוקוס. הצמח המיובש ניתן לרכישה בדוכנים מורשים בלבד, ויש לקהל מדבקה תואמת ומסמכים מתאימים. במידה ולא, כאמור, עונש מאסר. הקוקוס נראה, ובכן, 2 טיפות לחיים כמו איבר הישיבה שלנו, וטבענו ביום זה את מטבע הלשון החצוף מעט " מעניין לי את הקוקו דה מר".
המשכנו לשוק הצבעוני, קנינו אשכול בננות קטנטנות ב 20 רופי סיישלי ( כ 3 שח), הם מוכרים דגים שנדוגו היום מהים- 5-6 בצרור, ב 12 שח לכל הצרור (!!!!), וכן קניתי קינמון בכ 8 שח, וצ'ילי מיובש בסכום דומה.
כמו כן גילית כי אגוז קוקוס רגיל הינו מקריפ במיוחד עם פרצוף של קוף סנאי...
קומה למעלה יש דמוכני מזכרות יקרים, עדיף שתקנו ליד המקדש הבודהיסטי בסמוך לשוק, שם המחירים זולים יותר. החנויות הכי old school, ממש כמו בשנות ה 70 וה 80. ענתיקה.
צהריים ישבנו לאכול בקומה השניה של המסעדה שליד המקדש, מקום נחמד להפליא. אכלנו 3 מנות פיש אנד צ'יפס, שייק תותים ובננות וגלידת בסקין רובינס. על התענוג שילמנו 150 שח.
יש לציין כי אילו היינו שומרים על תקנות הקורונה כמו הסיישלים, לא היינו מגיעים לסגר ראשון, שני, ולא שלישי. בכל מקום מודדים חום ומנהלים רישום של הנכנסים. הקפדה מלאה על התקנות ההגיוניות (מסכה במקומות סגורים או הומי אדם בלבד וללא מסכות סנטר).
המשכנו משם לanse royale, חוף השנירקול של מאהה, שהיה בסדר, וסיימנו את יומנו עם נילס בסביבות ארבע וחצי למקלחת נעימה ( תנסו לייבש משהו בסיישל בחוץ עם לחות 90% ותבינו למה לפעמים הרגשתי במקלחת שאני צריכה עוד מקלחת....
