קולי נדם למשך ארבעה חודשים.
ב 7.10 הייתי בלונדון, כשהתעתדתי לחזור לישראל באותו הערב. יום לפני כן הייתי בפרוזן, יומיים לפני כן באבבא voyage. מי ידע שנקום לגיהנום בשמחת תורה. מעולם לא חוויתי צורך חייתי כמעט לחזור לישראל החבוטה והמוכה, כשהתמונה עדיין לא היתה ברורה בכלל ועדיין לא הבנתי לאן אנחנו חוזרים. בטיסה חזרה לישראל, היו תורי ענק כשכולם עם הראש באדמה. כל מי שהורד מטיסות שבוטלו של וירג'ין וריאנאייר ניסו לחזור איתנו, באל על. רובם המכריע לא הצליח. הטייס דיבר אלינו ואנחנו היינו כסהרוריים.
בישראל, האבק שקע כמה ימים אחרי כן, עם ישראל האהוב והמדהים התגלה בגדולתו. כל מחשבה מטופשת שעברה לי בראש על רילוקיישן ופנסיה עתידית במקומות אחרים נמחקה מייד. אין לי ארץ אחרת.
שבועיים לפני האסון, וזאת אחרי שהייתי ביוני בפרנקפורט בהופעה של דפש מוד ונהניתי בטירוף, ניסיתי למצוא שילוב של 2 דברים- מדינה שלא הייתי בה (קצת קשה באירופה) והופעה של דפש מוד. התחבר לי דנמרק עם ההופעה, והנה צלחתי והגעתי למדינה ה 80 שלי. עד כה הייתי ב 41% מהעולם, ואני ממשיכה לנסות לשים דיגלונים קטנים על הגלובוס בתקווה להשכיל וללמוד וכמובן גם ליהנות. הייתי אמורה להיות במלטה בנובמבר, אבל איך אפשר לנסוע למדינה שקרובה כ"כ לצפון אפריקה העויינת. הטיסה בוטלה וגם הטיול. יקח זמן כנראה עד שאגיע לשם, אם אגיע.
ההופעה עלתה לי בספטמבר כ 1250 ש"ח- מקום בישיבה, ממש על הבמה. למטה היו כל מי שזכה לרכוש את הגולדן רינג (כשאני קניתי לא היה כבר),והסתפקתי במה שנשאר. בדיעבד- אחלה כרטיס.
התלבטתי קשות אם לטוס, הכרטיסים לא ניתנים למכירה חוזרת מאחר ואיני מתגוררת באירופה במדינות הספציפיות שטיקטמאסטר דנמרק מאפשרת מכירה כזו. כשבועיים לפני, גמלה בליבי החלטה, שאם כבר, אז כבר, וסגרתי את הטיסה הזולה ביותר שמצאתי- עם אוסטריאן, במחיר ה light, טרולי בלבד, וקונקשן של 45 דקות (אני מפצירה בכם, אל תנסו את הקונקשן הזה- טעות).
כמובן שפספסתי את טיסת ההמשך- מי שנוחת בוינה וממשיך לאחת ממדינות השנגן (מסתבר שדנמרק היא מדינה כזו), חייב לעבור ביקורת גבולות וביטחון. אין סיכוי שהייתי מספיקה לעבור אלא אם היתה דיילת מלווה אותי. זה לא קרה ונתקעתי בוינה ל 8 שעות. לקחתי את רכבת ה CAT לקניון שנמצא ממש בתחנה שם (הרכבת דומה להית'רו אקספרס והיא מגיעה לקניון. מלון ההילטון נמצא ממש בסמוך). לא ידעתי שהקניות פה יהיו המשמעותיות ביותר ב 48 השעות שאבלה בחופשתי הקצרצרה. קופנהגן יקרה מאד מאד בהשוואה. אחרי סיבוב נחמד חזרתי לטרמינל, ונמנמתי קלות בהמתיני לטיסה, שהיתה כשעה ועשרים. נחתתי ממזג אוויר שמשי ונחמד בישראל, למזג אוויר אפרורי אך נחמד בוינה, למזג אוויר שאני מכירה מחופשות סקי- שלג, קרח, וקור. הגעתי ערוכה, אבל עדיין לא להיט גדול לשוטט ככה ברחובות, בלי בגדי סקי. קניתי כרטיס קופנהגן לטווח הקצר (160 קרונות, וידאתי שניתן להשתמש בעיר עצמה עד לשדה התעופה- כרטיס שווה במיוחד וחובה ממש. השתמשתי רק בתחב"צ). בתחנה ירד עליי שלג ואחרי 7 תחנות במטרו 2, הגעתי לאיזור המלון.
המלון- N H קולקשן במרכז העיר- מלון מעולה עם ארוחת בוקר מעולה. ידעתי שדנמרק יקרה, ובכן- 800 ש"ח ללילה, מחיר גבוה אבל לא נורא. שאלתי את הבחור הנחמד בדלפק הקבלה איפה כדאי להסתובב והוא שלח אותי לחצות את הגשר לכיוון מדרחוב stroget, הנמל החדש, ושם הספקתי לעשות סיבוב נחמד בחנויות. הכל מאד יוקרתי, אבל זארה ו H &M יש בכל מקום...
הנמל יפה מאד גם באור יום וגם בחשיכה- שאז מדליקים אורות יפים שמאירים את הבניינים הצבעוניים.
חזרתי לחדר רטובה לגמרי מהשלג- על ג'ינס זה לא נעים כ"כ. הנעליים שלי, מעבר לכך שהיו נעלי ספורט קלילות, גם החליקו על השלג וכדאי להסתובב עם נעליים טובות יותר.
למחרת, אחרי ארוחת בוקר בריאה ומלאה ירקות וחלבונים טובים, יצאתי ברגל לבניין העיריה, ומשם לטירת רוזנבורג. 2 מקומות נחמדים (הסתייעתי במטרו, בין 2 היעדים, כמובן).
בית העיריה הינו חינם,והוא בניין יפה שנפתח באותן בוקר ב 9:30.
על כניסה לטירת רוזנבורג שילמתי 140 קרונות- כ 70 ש"ח. הטירה קודרת, חומה ולא מוארת היטב, אבל תכשיטי הכתר היו מרשימים, וגם אוספי כלי הנשק. הם מספרים שם על מלך שפחד פחד מוות ממכשפות, במאה ה 17. ואני חשבתי שאם היה מגיע מישהו מהמאה הזו למאה שלנו, וודאי היה חושב שכולנו משתמשים בקסם. טכנולוגיה יכלה להחשב כקסם במאות הקודמות. נבערות אף פעם לא היתה נחמדה. אחרי השיטוט, המשכתי למלון שסגרתי ממש על הרויאל ארנה- אירוע ההופעה- crowne plaza, מלון מעולה אף הוא, 1000 ש"ח ללילה. לידו יש תחנת רכבת מצויינת, שלמחרת אקח את הרכבת לפנות בוקר לשדה התעופה, וגם קניון פילדס שם ביליתי את אחר הצהריים בקניות. אם יש משהו שניתן לקנות באיזשהו מקום בעולם, תשלחו אותי. מצאתי מציאות (לא המון, אבל הצלחתי להכניס אותן לטרולי הקטנטן והאומלל שטסתי איתו).
קופנהגן היתה קודרת בפברואר, המון פסלים ברחובות, דנים גבוהי קומה באופן מיוחד, אבל העיר היתה יבשושית מדיי עבורי. שקלתי לנסוע לראות את בת הים הקטנה, אבל אני יודעת שבד"כ מדובר באכזבה, ובמזג האוויר הזה, ממש ויתרתי בשמחה.
חזרתי לחדר להתרעננות לפני ההופעה, והתחלתי להציץ מהחלון במגדל שישנתי בו (קומה 21), בכל ההמונים שהגיעו. ברבע לשמונה, ירדתי להופעה. מרחק 3 דקות הליכה מהמלון, ובזכות זה גם לא לבשתי את המעיל, כשכולם חיכו בתורים עצומים לאפסן את המעילים בגרדרובה...
ההופעה החלה בשמונה וחצי פחות או יותר, אחרי הופעת חימום. הפעם, חיכיתי יחסית מעט. ואיך היה? אני כבר שוקלת את ההופעה השלישית. דפש מוד היא להקה חד פעמית מבחינתי, מרטין גור עדיין נראה כאילו הוא קם לתחייה ממש לאחרונה, ודייב גאהן טווס מטורף ומדהים שהסתובב וקיפץ על הבמה כעיזה צעירה וחיננית. המוזיקה חד פעמית, קודרת ומרימה כאחד. בשיר השלישי או הרביעי כבר היינו על הרגליים, ולמרות הקרירות הסקנדינבית, במוזיקה המתאימה, אנשים משתוללים. היו בקהל ילדים בני 14-15, ואף צעירים יותר, וזה הפתיע אותי. להקת פופ אלקטרוני משנות ה 80, שהשיר הכי מצליח שלהם הוא enjoy the silence, שיצא בשנת 1990, וכל כך הרבה מעריצים בכל הגילאים. לא היה מקום פנוי אחד באולם. אפס מקום.
כמה סרטונים למתעניינים:
https://www.facebook.com/1095499780/videos/1557023075151054/
https://www.facebook.com/1095499780/videos/744919787617083/
https://www.facebook.com/1095499780/videos/1101210451222650/
למי שמתכנן לנסוע, חשוב לדעת שהם שינו חלק מהשירים- הורידו שירים מורידים לטובת שירים מרימים יותר כמו policy of truth, ו behind the wheel. היה שווה לטוס ליומיים לאחת הערים הקודרות בפברואר? חדמש. כן מוחלט.
