להוואי הגעתי אחרי שביקרתי שוב באלסקה. את הטיול בניתי כך שראשית נבקר באלסקה בחודש אוגוסט, ומשם נטוס להוואי. במונחים צפון אמריקאיים, מדובר במרחק קצר יחסית (כשש שעות מסיאטל לשדה התעופה של הונולולו, באי אואהו הסמוך), כשההבדל בין שני היעדים – עצום. ממקום קר עם נופי קרחונים קודרים, הגענו לקבוצת איים שטופי שמש, בה אחת הסכנות הינה קרינה עזה (יחד עם כרישים, גלי ענק, והרי געש פעילים, כמובן). טרם ההגעה להוואי היה קשה להחליט באיזה מהאיים העיקריים כדאי לבקר (אואהו, הוואי, מאווי, קוואי), ואחרי שקראתי מעט על קוואי, החלטתי להוסיף אותה לקבוצת האיים בה ביקרנו. ובדיעבד- היה מדובר בהחלטה הנבונה ביותר בטיול, כיוון שבקוואי השארתי את ליבי. מדובר באי קטן, אפילו קטנטן, שאין בו שום מקום המרוחק מהחוף למעלה מ 17 ק”מ, עם נופים מגוונים ומדהימים ביופיים, מלונות קסומים על חופי הים, בתי פאר של עשירי העולם, יחד עם “בתי שיכון” של המקומיים, שנאבקים לשרוד באחד מהאיים היקרים בעולם. נרשמנו לטיול צלמים ייחודי שהוצע בשדה התעופה של ליהואה, “עיר הבירה”, ולא התחרטנו, למרות יוקר הטיול. המדריך נעים ההליכות לקח אותנו למיטב נופיה של קוואי הקטנטונת. האי נוצר ככל אחיו בפעילות געשית, ומאז עיצבו פעולות הסחף והשחיקה את נופיו. באי צולם, אגב, הסרט “פארק היורה”, ובהחלט אפשר להבין כיצד משתלבים נופי הבראשית המרהיבים בסרט.
כל חוף באיי הוואי הינו בצבעים שונים, כשבקוואי החולות לבנים, בהוואי (THE BIG ISLAND)- שחורים, ובאואהו- ירוקים- מכל מקום, החופים מרהיבים בכל צבע…!
הוואי הינה יעד ירח דבש מועדף על אמריקאים רבים, ואת הצפיפות הרבה ביותר מצאתי בהונולולו, עיר הבירה של האיים. קוואי היתה שלווה, והיו בה ללא ספק הרבה פחות תיירים מאיים אחרים בהם ביקרתי.
את הבוקר התחלנו בפארק וואימאה, הידוע בכינויו הגרנד קניון של הפסיפי, קניון יפה בחלק המערבי של האי. הוא אינו גדול או עמוק כגרנד הקניון המפורסם באריזונה, אבל צבעיו ונופיו מיוחדים מאד. היינו כמעט האנשים היחידים בפארק בשעת הבוקר המוקדמת בה ביקרנו. משם המשכנו לפארק קוקאה, שם צפינו בצוקי נא פאלי, וביצת אלאקאיי- מחזה נפלא.
כשחזרנו לכיוון ליהואה, עברנו בפואיפו שבדרום האי, שם ניתן לצפות בכלבי ים- תמיד כייף.
המשכנו לחופיו השונים של האי- החוף הנסתר הזהוב והארוך, ראינו את סלע קינג קונג, שהכי דומה, ובכן, לקינג קונג.…
כמו כן היינו בשניים מהחופים הנחשבים בעולם- האנאפיקאיי ביץ ולומאהיי ביץ', שם חשוב להתרחק משוברי הגלים, כיוון שהגלים החזקים סחפו בעבר למעמקי הים תיירים לא חשדניים.
נקודת התצפית של הנליי, הינה דוגמא למגוון הנופים של קוואי- עמק ירוק ופורה שבו שדות אורז- שונה מאד מהנופים בהם צפינו עד כה.
בכל האי פזורים פסליו של המלך קמהמהה הפולינזי שחי בסוף המאה ה- 18 ותחילת המאה ה 19. המלך איחד את הוואי, וייסד את שושלת קמהמהה. את פסלו ותמונתו ניתן לראות בכל מקום באיים. פסלו נמצא, אגב, במרכז הסטריפ בלאס ווגאס, אחד המקומות האחרונים בהם ניתן לצפות למצוא אותו….
רבים עושים את מסלול קללאו, 17.5 ק”מ קשים, עמוק לתוך האי ויש מי שטס במסוק לצפות בנופי האי בעלות נכבדה.
באי ניתן למצוא משוטטות להנאתן, תרנגולות קטנות ושריריות למראה, מעין תרנגולות בר, שהבנתי כי אינן טעימות כלל. תרנגולות אלה קיבלו ממני את הכינוי “תרנגולות חופשה”- תרנגולות אותן למצוא בחופשה בהוואי…
מלונות רבים ניתן למצוא באי, במגוון מחירים- יקר יותר ממש על החוף, ואם מוכנים לוותר על פתיחת דלת המרפסת, ושתי פסיעות לים, אפשר להוריד מאד את עלות הלינה. המלון בו ישנו, אגב, בסט ווסטרן נעים במרחק 3 דקות מהחוף, עלה כ 100 דולר.
הוואי, המדינה ה 50 של ארה”ב מאד נוחה ונעימה לתייר המבקר בה- וניתן למצוא בה רשתות כ SAFEWAY WALMART, ומסעדות מזון מהיר מוכרות.
גם הכבישים נוחים מאד לנהיגה, ובניגוד למקומות טרופיים אחרים בהם ביקרתי בעבר, נוח מאד לעבור בין קצות האי, ללא “באמפים” מבאסים.
לצורך כניסה לאיים, כמובן, נדרשת ויזה לארה”ב, וביציאה ישנה בדיקה של המכס לוודא כי לא נלקחו פירות וירקות מהאיים חזרה ליבשת.
כשהמראנו מקוואי לאי הגדול, HAWAII, הבטחתי לעצמי כי אחזור לאי בעתיד, ממש לא מיציתי את נופיו, חופיו ויופיו.
המשך יבוא (מתישהו)…!
