מאיגרא רמא לבירא עמיקתא - 4.1.11
אחרי שיקום של מספר ימים בבית הצ'כים המזוהם, מצאתי עצמי חלול וריק ומתוכן. חיפשתי ייעוד. ולא סתם ייעוד. ייעוד רוחני (ללא ריח). ייעוד עם תכלית
והיה אפשר לחשוב שאצא מליין מכל הסיפור, אבל העבודה הזאת היא למעשה עבדות מקראית, ואין מצב שילד סיני שמרוויח 5 שקל לחודש היה מחליף איתי
וכמובן שיש את בעל המסעדה המפגר. שתמיד עומד כמו פלוץ באמצע המטבח ומפריע לכולם לעבוד. וזה מזכיר לי את הקצינים בצה"ל שרק מפריעים לעבודה השוטפת וכל רגע יש להם הצעות ייעול שהם למעשה הצעות סיבוך ולכן בטופס הטיולים חייל צה"ל מזדכא על ההגיון ועל השכל הישר. שזה יותר טוב מחיילת בצה"ל שמזדכאת על טוסיק קטן ורגליים ארוכות. ולכן צה"ל הפך לצפ"ל (צבא הפרות לישראל). ושמאלנינו זכרם לקללה אומרים שהכיבוש משחיט אבל זה חרטה. הכיבוש משמין! ולראיה - בנות ישראל שמטיילות בניו זילנד אחרי צבא עם כרס של פיל לפני חירבון. ועם בקצינים עסקינן, אוכל להעיד שהייתי הקצין היחיד בצה"ל שלא סיבך דבר. וגם לא ייעל דבר. ולמעשה לא עשה דבר, פרט לנשום.
קיצר, המנהל הציע שאני ינקה את הכלים בשיטה מסויימת ולכן האוכל הוגש בתוך עיסת ריקבון מהולה בסבון כלים. מה שהבריח את כל הסועדים כולל את העכברים והג'וקים. ואם הייתי עמנואל חיימוב צ'יימוב, הייתי אומר: 'בואנה, משהו דפוק פה..' אבל יושרה זה ממני והלאה אז פשוט אמרתי: 'סחטיין גבר! השיטה שלך עובדת!!' מה שהוביל לקידום מיידי שלי ולפיטורים מידיים של הטבח המסור. ובעודי חוגג את הצלחתי המסחררת, צצה במוחי הקושייה: 'למה אחרי יומיים בלבד של עבודה, המנהל מדבר רק איתי? ולמה נושאי השיחה הם רק על הזיונים שלו ברחבי העולם?' וכל זה מתרחש ליד אישתו שעוד רגע רוצחת את שנינו עם הסכין חצי מטר שיש לה ביד.. דמיתי עצמי ליוסף שעובד בבית פוטיפר ועולה לגדולה. וחבל, כי אחרי יומיים פוטרתי.
אומרים ביהדות שעשיית מצווה מובילה תמיד לתגמול חיובי. אז זה חרטה, כי כיהודי חדור אמונה אמרתי למנהלת שאני לא עובד בשבת קודש. והיא השיבה בפשטות שאין לה זין לזיוני מוח שלי ופיטרה אותי לאלתר. דימיתי את הסיטואציה למשפט דרייפוס, רק בשונה ממנו - כן הייתי אשם.
טיסה בשמי ניו זילנד - 8.1.11
זה התחיל בהצעה מפוקפקת: אחד הצ'כים המסטולים מכיר משהו שתקע משהי שיש לה כלב וזה שמאכיל אותו הוא רחוק משפחה של איזה שיכור שצריך לצבור שעות טיסה. זאת בכדי שיוכל יום אחד לעבור את הטסט ה 200 שלו על מטוסים קלים. ובגלל שהכל שוק, הוא לוקח שליש מהמחיר האמיתי. האמת, לא ברור על מה שילמתי. למעשה, אני הטסתי 80% מהזמן. אפילו המראתי!! (נשבע לכם). הטייס רק הפריע למהלך התקין של הטיסה. טוב, זה היה דווקא דבר חיובי, כי כל פעם שהוא נגע בהגה מצאנו עצמינו צוללים למטה או דופקים פנייה שמצמידה את האשכים לתוך המוח. בכל שאר הזמן הוא פשוט נתן לי להטיס בין ההרים ופשוט השפרצתי מהתרגשות! והספרדייה המכונה 'קרואלה דביל' לא שלטה בעצמה ונהגה 200 קמ"ש עם הגורטאה שהיא מעיזה לקרוא לה מכונית כי היא חשבה שאנחנו עדיין באוויר. ולכן המשטרה החזירה אותה לקרקע עם דו"ח מפנק של 700 שקל. זה היה מפתיע כי השוטר היה מנומס ונחמד כ"כ, שהייתי בטוח שהוא סתם רוצה לשבת איתנו על בירה. בכלל, לרגע חשבתי שהוא יציע לשלם על הדו"ח. ויכול להיות שהיה מציע זאת אם היו לספרדייה פנים אחרות. יפות יותר. נאמר, של עכבר. אבל לא. יש לה פרצוף תחת, ולכן היא אכלה את כל החרא
Read more: http://www.travelpod.com/travel-blog-entries/orioncoh/1/1294950319/tpod.html#ixzz199vieeTx