טעימה קצרה מהמיטב של שוויץ

אינטרלאקן, יונגפראו, לאוטרברונן, צרמאט, מטרהורן...

השמות הללו התגלגלו על לשוני מזה זמן רב, וכבר לפני כמה שנים סימנתי את המקומות הללו כיעד הבא שלי ושל אשתי לטיול זוגי. אבל לצערי זה התפקשש לנו כמה פעמים. פעם אחת בעקבות הקורונה אי שם בשנת 2020, פעם אחרת בעקבות מלחמת חרבות ברזל, ופעם נוספת סתם כך בגלל מזג אויר דפוק. לכן התרגשתי מאד כשנוכחתי לראות שסוף סוף החלום הזה קורם עור וגידים.

יצאנו לדרך בסוף אוקטובר 24, הטיסה הוזמנה בחברת אל על כמובן, עקב האילוצים של המלחמה והביטולים של כל החברות הזרות. המחיר היה גבוה יחסית, אבל היו לי די הרבה נקודות נוסע המתמיד, כך שהצלחתי בסופו של דבר להשיג זוג כרטיסים למילאנו במחיר סביר של כ350$ לכרטיס. העדפתי כמובן לטוס לציריך או ג'נבה ולא למילאנו הרחוקה יותר, אבל האופציות הללו היו יקרות בהרבה, אז ויתרתי על התענוג.

מה שכן, כשומרי כשרות היה חשוב לנו מאד להביא איתנו אוכל למשך כל הטיול (אין באיזור מסעדות כשרות), ולכן האופציה של כרטיסי הבונוס באל על התאימה לנו מאד, מכיון שהיא כוללת מזוודת 23 ק"ג לכל נוסע, מלבד הטרולי.

יום ראשון

אחרי עיכוב של כשעתיים בהמראה, נחתנו לאחר כ4 שעות טיסה בשדה התעופה מלפנסה בשעה 21:30. מיהרנו לדלפק השכרת הרכב לפני הסגירה, ושכרנו שם רכב דרך חברת Alamo (מומלץ מאד). עשיתי ביטול השתתפות עצמית עקב ניסיון מר מנסיעות קודמות לאיטליה, שגבו ממני תשלומים על נזקים שלא עשיתי. הזמנתי רכב אוטומט קטן והבחור בדלפק הציע לי 2 אופציות: ג'יפ גדול בנזין, או פולקסווגן גולף דיזל. קצת פחדתי להתנייד עם הגי'פ הגדול וגם חסתי על הדלק, אז בחרתי באופציה השניה. המחיר כולל ביטול הההשתפות היה כ280 יורו ל4 ימים. מכיון שלא רציתי לנהוג נסיעה ארוכה ביום של הטיסה, הזמנתי מלון במרחק דקות ספורות משדה התעופה ונשארנו ללון שם בלילה הראשון. למלון קוראים First Malpensa hotel והוא בן 4 כוכבים. https://www.firsthotel.it/en/ לילה שם עלה לי בסביבות 100 יורו (כולל מס עירוני). המלון הוא פשוט יחסית ולא מתאים כ"כ לשהות ממושכת, אבל ללילה אחד, לפני טיסה או אחרי טיסה, הוא סבבה לגמרי.

יום שני

קמנו מוקדם בבוקר נרגשים לצאת ליעד שלנו - העיירה שפיץ שעל גדות אגם תון. בחרתי לשהות בעיירה הזו כי רציתי מאד להגיע לאיזור אינטרלאקן בלב האלפים הברניים, אבל ממה שקראתי אינטרלאקן עצמה נראתה לי המונית מידי (בצדק), ולכן העדפתי עיירה סמוכה שקטה הרבה יותר. הדרך לוקחת בערך 4 שעות אבל היא עוברת בנופים מהממים, כך שלא ממש מרגישים את הזמן.

מזג האויר היה מושלם - 16 מעלות ללא ענן בשמים, וכך היה במשך כל ימי הטיול שלנו. אני יודע שזה ממש לא מובן מאליו באיזורים הללו של שוייץ, ובפרט בתקופה הזו של השנה - סוף אוקטובר.

הווייז לקח אותנו דרך מעבר סימפלון החוצה מהעיירה Iselle בצפון איטליה לעיירה בריג בשוויץ. המעבר אינו פתוח לכלי רכב, אלא צריך להעלות את הרכב על רכבת מיוחדת שחוצה מנהרה ארוכה. הסיפור לא זול בכלל - 25 פרנק שוויצרי, אבל זו חוייה די מעניינת והיא גם נותנת לנהג הפוגה מסויימת, כי אפשר ממש לנוח ברכב בזמן שהרכבת מפלסת את דרכה במנהרה החשוכה והארוכה.

כשמגיעים לשוייץ, הדבר הראשון שמכה בך זה יוקר המחיה. נכנסתי לקיוסק הראשון מיד אחרי המעבר לקנות פחית קולה וגיליתי לתדהמתי שהמחיר הוא לא פחות מ3.9 פרנק שוויצרי (במקום כ2 יורו באיזור איטליה). ככה זה, שוויץ ואיטליה קרובות מאד וסמוכות זו לזו, אבל המחירים משני צידי הגבול שונים לגמרי.

אחרי שהגענו לבריג, קנינו מדבקה לאוטוסטרדות (40 פרנק) והמשכנו בדרכנו לעבר העיירה שפיץ, עד שהגענו למעבר רכבת נוסף בין גופטנשיין לקנדרסטג. גם כאן התהליך חזר על עצמו כשהעלינו את הרכב על רכבת מיוחדת, שחצתה מנהרה ארוכה שנחצבה תחת האלפים הברניים, ושוב נאלצנו להיפרד מ26 פרנקים. לא יאומן כמה יקר בשוייץ.

לאחר כשעה נוספת של נהיגה בנופים בלתי נתפסים של האלפים הברניים, הגענו אל יעדנו - העיירה שפיץ הקסומה השוכנת על גדתו הדרומית של אגם תון המהמם. בעקבות המלצות שקראתי באינטרנט בחרתי במלון מושלם הנקרא belvédère strandhotel הממוקם בסמוך לאגם ממש. https://en.belvedere-spiez.ch/ המלון הוא בן 4 כוכבים. בחרנו בחדרים יקרים יחסית עם נוף לאגם, אבל כאשר הגענו לחדר התבאסנו לראות שהנוף מוסתר ברובו על ידי בנין השוכן מעבר לכביש. חזרתי לקבלה וביקשתי שדרוג נוסף, ולאחר שהוספתי 50 פרנק ללילה הם העלו אותי לקומה גבוהה יותר שפתוחה לחלוטין לאגם, עם יציאה מהחדר לגינה מטופחת. מה אומר ומה אדבר, הנוף מהחדר היה מטורף לחלוטין...

המלון היה ממש יקר - כ380 פרנק ללילה - אבל האמת היא שהוא היה שווה כל שקל. זהו מלון מפנק באמת עם חדרים מודרניים ויפים, עם נוף חלומי, ועם בריכה חיצונית מחוממת, וספא חופשי שפתוח כל היום. תענוג!

עייפים מהדרך הארוכה, הלכנו מעט לנוח, ואחר כך יצאנו לטייל בעיירה שפיץ הקסומה. היום כבר החשיך והלכנו לכיוון הטירה שבקצה העיירה. הדרך היתה חשוכה מאד (בשוייץ מתקמצנים מאד על התאורה), אבל אי אפשר היה להתעלם מהשלווה הפסטורלית המיוחדת ששררה בעיירה.

לארוחת ערב אכלנו לזניית עגבניות מהבילה שהבאנו איתנו מהארץ. את הלזניה חיממנו בטוסטר ביתי קטן שסחבנו גם כן איתנו. שתינו קולה קפואה מקומית, ופרשנו לשנת לילה.

יום שלישי

קמנו בבוקר לנוף פשוט מהפנט שנשקף מהמטה. אגם תון במלוא תפארתו. אחרי ארוחת בוקר קצרה שכללה יוגורט שהבאנו מהארץ עם גרנולה ופירות שלמים מהמלון, שמנו את פעמינו לעיירה אינטרלאקן המדהימה.

לאחר כ20 דקות נסיעה הגענו לשם, והתלבטנו איזו אטרקציה לעשות. עקב התקופה בשנה כמעט כל הרכבלים באיזור האלפים הברניים היו סגורים לצורכי תחזוקה, כך שנותרנו עם 2 אפשרויות עיקריות: 1. לעלות ליונגפראו לTop of Europe לגובה 3454 מטר עם הרכבת המפורסמת מאינטרלאקן. 2. לעלות עם פוניקולר להארדם קולם - שהוא הר בגובה 1322 מטר המשקיף על אגמי תון וברינץ. כשראינו את מחיר הרכבת השערורייתי ליונגפראו - 220 פרנק ליחיד, החלטנו לוותר מיידית ובחרנו באופציה השניה. עלינו בפוניקולר להארדר קולם - 38 פרנק (יש הנחת 20% עקב שהותינו באיזור). הפוניקולר מטפס בתלילות על ההר בזווית של 64 מעלות ומגיע תוך כ10 דק' על היעד: הנוף הוא פסיכי לחלוטין - אגם תון ואגם ברינץ פרוסים לפניך, כשבאמצע שוכנת לה העיירה אינטרלאקן. וואו! מדהים!

אחרי ששבענו מהנוף, ירדו חזרה בפוניקולר, עלינו על הרכב ושמנו פעמינו לכיוון העיירה המפורסמת לאוטרברונן ולמפל שטאובך המרשים. לאחר כ20 דק' נסיעה הגענו למקום שהמה מתיירים שהגיעו בעיקר מהמזרח הרחוק, אבל זה לא הפריע ליהנות מהנוף הבלתי נתפס של המפל היורד והנשפך על המצוק התלול.

לאחר שטיפסנו לתחתית המפל במדרגות סלע רטובות ומחליקות, המשכנו עם הרכב עוד דרומה בעמק לאוטרברונן המהמם, עד שהגענו למפלי טרומבלאך. עצרנו לארוחת צהריים שכללה שניצלים שהבאנו מהארץ בתוך לחם פרוס עם מטבלים + קופסת שימורים של תירס. כשביקשנו לזרוק את הפסולת שמנו לב לתופעה מעניינת - אין בשוייץ פחים ציבוריים. נקודה. ככה זה כשאף אחד לא אוכל ברחוב... בלית ברירה לקחנו איתנו את הפסולת והחזרנו אותה לרכב.

מפלי טרומבלאך מרשימים מאד, מדובר בסדרת מפלים ששוצפים בסערה בין הסלעים. עלינו עם המעלית למעלה וירדנו במסלול הרגלי בין כל המפלים. העוצמה מדהימה ואינה ניתנת להתרשמות מהתמונות.

בשלב הזה כבר די התעייפנו והחלטנו לחזור למלון שלנו. אחרי כ45 דק' נסיעה הגענו בחזרה ופרשנו למנוחה קצרה ולפינוק בבריכה ובספא. לארוחת ערב אכלנו שוב את הלזניה המעולה שלנו. כך העברנו את המשך הערב במלון הקסום.

יום רביעי

קמנו בבוקר ליום נוסף של מזג אויר מושלם, והתלבטנו אם להמשיך לאטרקציה נוספת באיזור - שייט באגם תון, או לחילופין לנסות ולחטוף עוד משהו מהאייקונים של שוייץ, בדמות הר המטרהורן המרשים והנישא. באופציה האחרונה יש גם רווח נוסף, שבכך אנו מתקדמים מעט בחזרה לכיוון מילאנו, לקראת הטיסה שלנו המתוכננת למחר. לאחר התלבטות קצרה הכרענו בעד המטרהורן, וכך מצאנו את עצמנו נוסעים דרומה כשהיעד שלנו הוא העיירה המפורסמת צרמאט.

עם כל קילומטר שהתרחקנו מאגם תון הרגשנו צביטה בלב, על הפספוס שאנו עוזבים את איזור האלפים הברניים על נופיו המשגעים. אבל ככה זה בחיים, אי אפשר לקבל הכל, ולפעמים צריך לוותר על משהו טוב בשביל משהו טוב אחר...

לצרמאט עצמה, כידוע, לא ניתן להגיע עם רכב, כך שצריך לחנות בעיירה טאש הסמוכה, ומשם להמשיך ברכבת מיוחדת לצרמאט. הגענו לטאש לחניון גדול ומסודר, החנינו שם את הרכב, התלבשנו בבגדים חמים יותר המתאימים לעלייה למטרהורן, ויצאנו לרכבת בואכה צרמאט. הרכבת היתה ריקה באופן יחסי, בכל זאת זו לא ממש עונת הסקי והתיירות.

כשהגענו לצרמאט לאחר נסיעה קצרה, כמעט ונעתקה נשימתנו מיופיה של העיירה. בתי עץ ציוריים, בוטיקי אופנה יוקרתיים, ומעל הכל, הנוף המהפנט של המטרהורן המתנשא בגאון מעל העיירה. נוף פשוט מושלם!

צעדנו לאיטנו בשדרה הראשית והיוקרתית של העיירה, ולאחר כ20 דק' הליכה הגענו אל תחנת הרכבל המטפס אל המטרהורן.

ניגשתי לברר את מחיר הרכבל לתחנה העליונה בהר - מטרהורן גליישר פרדייז - בגובה של כמעט 4000 מטר. הפקידה השיבה לי שהמחיר הוא 120 פרנק. שאלתי אם אין הנחה מסויימת בשעות אחר הצהריים, והיא השיבה לי שמשעה 13:30 המחיר יורד ל87 פרנק. השעה היתה 13:10, אז המתנו כמובן עוד 20 דק' עד השעה היעודה, ובינתיים סעדנו את ליבנו בכריך עם השניצלים האחרונים שלנו. בשעה היעודה חזרנו לקופה ורכשנו זוג כרטיסים לרכבל. הרכבל למעשה לא עולה על המטרהורן עצמו, אלא על הר סמוך הקרוי "קליין מטרהורן" שממנו ניתן להשקיף על המטרהורן. עלינו ב3 רכבלים שונים דרך העיירה פורי והר טרוקנר סטג' עד לפסגה העליונה, כשהנופים בדרך מדהימים ממש, וכך צילמנו את המטרהורן מ3 זויות שונות:

1. מצרמאט - גובה 1608 מ"ר

2. מהתחנה האמצעית - טרוקנר סטג' - גובה 2939 מטר

3. מהתחנה העליונה - מטרהורן גליישר פרדייז - גובה 3883 מטר

לטעמי, הנוף המרשים ביותר הוא דוקא מהתחנה האמצעית, ולא מהעליונה, אבל אני כמובן לא מצטער שעלינו גם לתחנה העליונה, כי היה שם נוף פנורמי של שלג אין סופי - למרות שקרינת השמש החזקה במקום העיבה קצת על הראות.

לאחר ששבעו עינינו מהנופים המדהימים, התחלנו לרדת בחזרה ב3 הרכבלים לכיוון צרמאט. השעה כבר התקרבה ל16:00 והרכבלים היו מלאים בעיקר בגולשים וקצת במטיילים שסיימו את היום שלהם. הגענו בחזרה לצרמאט, חזרנו לתחנת הרכבת ומשם נסענו לטאש, לחניון שהשארנו בו את הרכב. עד שהגענו לרכבנו, כבר שקעה השמש, והתחלנו בנסיעה חזרה לכיוון איטליה, כשהתוכנית שלנו היתה לשהות לילה אחד באיזור אגם מאג'ורה, ולמחרת לעשות יום קניות באיזור מילאנו עד שעות הערב שבו טיסתנו אמורה לצאת בחזרה.

הזמנתי מלון באגם מאג'ורה דרך אתר בוקינג. לא בדקתי יותר מידי את האיזור, אלא הלכתי לפי הדירוגים של חוות הדעת, ולכן כשמצאתי מלון קטן בשם Il Verbano עם דירוג גבוה מעל 9 ובמחיר טוב של 120 יורו ללילה סגרתי שם. https://ilverbano.com/en/ רק לאחר מכן שמתי לב לתדהמתי שהמלון ממוקם על אי קטן באמצע האגם בשם Isola dei Pescatori. בדקתי את שעות שירות התחבורה למקום וגיליתי שבשעות הערב, כשאנו אמורים להגיע למקום, כבר אין סירות שנוסעות לאי.

התקשרתי קצת מבוהל למלון ושאלתי את פקיד הקבלה איך בדיוק אנו אמורים להגיע למלון. הוא הרגיע אותי ואמר שישלח לנו סירה פרטית, על חשבונו, שתקח אותנו למלון. הוא שלח לנו לטלפון מיקום של רציף חשוך באיזור סטרזה, וכשהגענו לשם הבחנו לשמחתנו באורות הסירה שלנו. חנינו עם הרכב שם, העברנו את המזוודות לסירה, ויצאנו לדרך.

את האמת, שזו היתה הרגשה חלומית ממש, סירה פרטית שלוקחת רק אותנו לאי בודד. סוג של איזשהו סרט בדיוני...

לאחר מספר דקות של שייט לילי, הגענו לאי וירדנו עם המזוודות. האי היה שקט לגמרי ולאחר צעידה של 2 דק' הגענו למלון שלנו. השקט מסביב היה בלתי נתפס.

פקיד הקבלה הכניס אותנו לחדרנו, חדר קטן ונקי עם מרפסת הצופה לנוף פנורמי של האגם. חלום!

כשהתעורננו בבוקר הנוף המושלם פשוט הכה בנו. האגם מכל צדדיו ניבט אלינו מכל פינה בחדר, ובייחוד מן המרפסת היפה.

שתינו במרפסת כוס קפה מחלב שהבאנו איתנו מהארץ ולא יכולנו להפסיק להסתכל על הנוף המרהיב שמסביב.

לאחר התארגנות קלה, ירדנו לסיבוב קצר באי. כמעט ולא היו בו תיירים ומבקרים במקום, כי זו ממש לא עונת התיירות.

לאחר שעשינו צ'ק אאוט מהמלון חזרנו עם סירה לרציף שחנינו שם, ומשם יצאנו עם הרכב בחזרה לכיוון מילאנו.

נסענו לקניון גדול לא רחוק משדה התעופה מלפנסה הקרוי Il Centro. בקניון יש מאות חנויות, אבל לא ממש התלהבנו מהן, והעברנו את הזמן בעיקר בחנות פריימרק הזולה. העמסנו שם די הרבה שקיות לכל המשפחה, ויצאנו לקראת ערב שמחים ועייפים לשדה התעופה.

בתדלוק לפני החזרת הרכב ציפתה לנו הפתעה ממש נעימה, כאשר כל החשבון הסתכם בפחות מ40 יורו! וזה בעבור נסיעה של כ850 ק"מ שגמאנו בימים האחרונים! אין ספק, רכב הגולף עם מנוע הדיזל הוכיח את עצמו כחסכוני במיוחד.

לאחר שהחזרנו את הרכב, עלינו לטרמינל וגילינו לצערנו שגם בחזור יש עיכוב של שעתיים. בנוסף, הרעב התחיל ממש להציק לנו, כי לא ממש אכלנו מסודר באותו יום. אבל הגענו ערוכים לאירוע, והוצאנו מהתיקים פסטרמה בקר עם טורטיות ורטבים שהבאנו מהארץ, והכנו לעצמנו ארוחה דשנה וטעימה.

עייפים ומרוצים נחתנו בארץ בבוקר יום שישי, כאשר המחשבה הראשונה שהתגנבה לנו היתה כמובן: מתי הפעם הבאה...