טיול משפחתי במערב קנדה (קיץ 2017) - האי ונקובר והרי הרוקיס

אנחנו

אנחנו משפחה עם 3 בנים, 17, 13 ו-9, כולם חובבי טבע ונופים, יותר מיטיבי לכת, פחות מיטיבי לסת, מאוד אוהבים טרקים בטבע ופחות טיולים מפונפנים ממסעדה למסעדה, לא מתפנקים ונהנים גם מטיולים מבוססי שטח וחניוני קמפינג (לא אוהלים, אבל כן חניונים עם שירותים בסיסיים). משנה לשנה אנחנו מעלים את רף ההליכות יחד עם התבגרותו של הסמן הימני דניאל (תשע שנים וחודשיים בטיול הזה).

תכנון הטיול

בחרנו בהרי הרוקיס כי הם נמצאים בbucket list כבר כמה וכמה שנים כאחד האיזורים עם הנופים היפים לעולם ונוחים לטיול. כמו רבים בחרנו לשלב בטיול את איזור האי ונקובר, ועל מנת להימנע מנסיעות ארוכות מיותרות, תכננו טיול חד כיווני של 19 יום. טסים עד ונקובר, מטיילים (עם רכב) כמה ימים באי ונקובר, נוסעים תוך כדי טיול להרי הרוקיס (כאלף ק"מ מונקובר), דרך הר ויסטלר (סיבוב שמוסיף עוד כ200 ק"מ לנסיעה), יורדים לקלגרי וטסים חזרה לישראל משם. תכננו קונקשן ארוך בלונדון של חצי יום כדי להספיק לטייל שם, מה שבמידה רבה השתבש בהמשך בגלל עיכוב בטיסה.

בחרנו לטייל לבד (כמו תמיד) גם כי האופי של הטיולים שלנו גם ברמת הקושי וגם בספונטניות שבהם ייחודי ולא מתאים לרוב מכרינו, וגם כי הטיול מהווה עבורנו הזדמנות חד שנתית לגיבוש משפחתי ארוך שבעינינו אין לו תחליף.

בחרנו לעשות את הטיול בקרוואן בגלל הקושי למצוא מלונות במחיר סביר בקיץ בהרי הרוקיס, בגלל שבאופן כללי אנחנו מעדיפים רוב הזמן להכין אוכל בעצמנו ולא במסעדות (מסיבות כלכליות, בריאותיות וסלקטיביות תזונתית של הילדים), גם אם זה אומר להקדיש זמן לבישולים ושטיפת כלים, וגם בגלל שיש לנו ניסיון בסך הכול טוב עם קרוואנים מהעבר. במהלך הטיול היתה פעם אחת שנאלצנו לשכור רכב כדי להגיע לאתר שאי אפשר היה להגיע אליו עם קרוואן (הר אדית קאבל), ולמעט ממש בשמורות לא נתקלנו בבעיות מיוחדות למצוא מקום בחניונים.

טיסות

מצאנו טיסות נוחות במחיר סביר (סביבות 1100 דולר לראש) בחברת אמריקן איירליינס. נפלאות דרכי אלוהי הטיסות אבל כל ארבע הטיסות היו עם חברת British Airways, שניסיון להזמין ישירות דרכה העלה מחיר משמעותית יותר גבוה. גם המחיר שמצאנו היה תקף רק למי שמכניס billing address בארצות הברית - מה שכמובן עשינו.

יום 1 (רביעי, 16 לאוגוסט): Tel-Aviv - London - Calgary

טסנו על הבוקר עם חברת British Airways (נוחה מאוד, מומלץ) ללונדון (5 שעות), ואחרי המתנה ארוכה אבל בסך הכול סבירה של חמש שעות בהיתרו המשכנו לקלגרי (9 שעות נוספות). סה"כ עבר סבבה, רובנו ישנו בטיסה לא מעט. כל הטיסות (גם אלה ללונדון, לתשומת ליבכם באל על) היו עם מערכות בידור אישיות מה שמאוד הקל על כולנו.

תוך ידיעה שיש לנו טיסה לונקובר על הבוקר התמקמנו במלון חמוד וידידותי ליד שדה התעופה בקלגרי (כולל שאטל חינם לשדה וחזרה).

Lakeview Signature Inn - Calgary Airport - מומלץ בחום

יום 2 (חמישי): Calgary - Vancouver - Vancouver Island

Lynn Canyon, Little Qualicum Falls

קמנו מוקדם, התארגנו, אכלנו ארוחת בוקר ונסענו לשדה התעופה לטיסה עם חברת אייר קנדה לוונקובר. כדאי לשים לב שטיסות פנימיות בקנדה בדרך כלל אינן כוללות שליחת מזוודות במחיר הטיסה (הזמנו את הטיסה הזו בנפרד מהטיסה הבינלאומית), אבל איכשהו הצלחנו להתחמק מהתשלום העודף (כרטיס זהב של Star Alliance לא ממש מזיק).

הטיסה לא ארוכה (שעה וחצי), שעוברת מעל נופים הרריים ומושלגים. מומלצת ביום ועוד יותר מומלצת עם מקום ליד החלון, לא משנה איזה צד (הישגנו שלושה מתוך חמישה).

לקחנו רכב של חברת אלאמו בונקובר (הוזמן דרך ממסי - למחזיקי לאומי קארד יש הטבה למזמינים לשבוע), ויצאנו לדרך. להפתעתנו הרכב היה מיושן משהו, חיבור USB יוק, שלא לדבר על דיבורית בלוטות'. מצד שני, זכינו באנטנה נשלפת כזו כמו בשנות ה-80. למרות זאת, הרכב היה מרווח ונוח ושירת אותנו נאמנה.

בעקבות המלצות גולשים בחרנו לדלג על גשר קפילנו המפורסם (והיקר) וטיילנו בLynn Canyon שקצת דומה אבל פחות עמוס (ובחינם). קניון נחמד, עם כמה מפלים, שבילים מסודרים להפליא (רובם סלולים בקרשים), איזור שכשוך נחמד בנחל (היה כמה מקומיים שקפצו מסלעים בגובה עד 10 מטר) וגשר תלוי מרשים (אם כי לא ארוך כמו קפילנו) שהיה עמוס לעייפה בכמה בתי ספר שנחתו שם באותו זמן.

עלינו על מעבורת horshoe bay - Nanaimo לאי ונקובר (מומלץ להזמין שבועות מראש בתקופת הקיץ), שיט נופי נחמד של שעתיים וחצי במעבורת מאובזרת היטב. בדרך הקברניט קרא במערכת הכריזה לנוסעים לראות מהסיפון (אומנם מרחוק) משפחת לוויתנים קטלנים ששחו באיזור ובסך הכול היתה חוויה מהנה.

את הנסיעה ליוקלואלט (כשלוש שעות) בחרנו לפצל, ועצרנו בדרך לטיולון בLittle Qualicum Falls, מרחק שעה מננאימו. טיולון נחמד כסביבות שעה עם נחל וכמה מפלים יפים. עם זאת, אחרי הטיולון העייפות מיומיים של נסיעה נתנה את אותותיה והנסיעה בכביש צר ומתפתל היתה לא פשוטה.

הגענו ליוקלואלט בערב והתמקמנו במלון Canadian Princess Fishing Lodge בלופט מרווח אבל בסיסי, במחיר מאוד לא בסיסי. היינו ממוטטים מעייפות מיומיים של טיסות, נסיעות וג'ט לג, ותוך שעה כולנו היינו במיטות. מלכתחילה התכוונו לישון בעיירה טופינו, אבל בגלל מחירים אסטרונומיים שם, עברנו ליוקלואלט השכנה. בפועל, יוקלואלט ממוקמת הרבה יותר טוב, ממש על האטרקציה המרכזית באיזור - שביל לאורך חופי האוקיינוס המכונה Wild Pacific Trail.

יום 3 (שישי): Ucluelet, Tofino

Wild Pacific Trail, Tofino, Radar Hill, Long Beach

פתחנו את היום עם ארוחת בוקר מצויינת בBarkley Cafe המומלץ, והמשכנו לכיוון Wild Pacific Trail (http://www.wildpacifictrail.com/map.html).

מבעוד מועד גילינו (http://www.wildpacifictrail.com/pdf/current-calendar.pdf) שכל בוקר בעשר יש הדרכות טבע יומיות מטעם אחד ממכוני המחקר באיזור, כל פעם בחלק אחר של השביל, ולמרות מזג אוויר שנראה סגרירי משהו ומאיים, הצטרפנו להדרכה באיזור big beach, מרחק עשרים דקות הליכה מהמלון. ההדרכה הייתה על צמחייה (בעיקר אצות מעשרות מינים וגדלים) ובעלי חיים (מחשופיות ענק דרך סנאים ועד דובים ואיילים) באיזור, ובכלל על האיזור ועל השביל. המדריכה סוזי היתה חמודה וידידותית ולמרות קשיי השפה ההדרכה שלא היתה מאוד עמוקה היתה מעניינת ומהנה ובאווירה מצויינת, והילדים בסך הכול הצליחו לעקוב (חלקם עם תרגום סימולטני). היתה לנו גם הזדמנות להחליף טיפים עם מטיילים אחרים שהצטרפו להדרכה. מעניין היה לשמוע גם על עוצמת הסופות, הגלים והגיאות באיזור, כאשר החוף מלא בגזעי ענק (וגם ספינה ישנה) שהים מטיל אליו בפעם לפעם.

נפרדנו מסוזי המשכנו בwild pacific trail לטיול יפהפה מbig beach עד ancient cedars (כשלוש שעות בניחותא). הדרך עוברת מעל קו החוף, עם המוני נישות תצפית על האוקיינוס הסוער, המון עצים מיוחדים שרבים מתוכם מקופלים ומעוקמים באופן מאוד מיוחד ואינסוף שיחי אוכמניות בשלות שרק חיכו לקטיף (קיבלנו הדרכה מסוזי מה מותר ואף רצוי לאכול). מדי פעם ירדנו לחופים חוליים לשחק עם הגזעים שהים הטיל לחוף, ומדי פעם ירדנו לשוניות משוננות (מחרבות נעליים) כדי לראות מקרוב את הגלים מתנפצים. חשוב לציין שחיוני גם לדעת את שעות הגיאות והשפל וגם באופן כללי להיות מאוד עירניים לגובה המים כי לפי מה שהבנו הגיאות מגיעה מאוד מהר). איזורים יפים במיוחד בדרך היו artist loop עם תצפיות לחלק תמיד סוער של האוקיינוס, ואיזור ancient cedars עם עצי ענק מרשימים.

חלקנו הלכנו חזרה ליוקלואלט להביא את הרכב (עשרים דקות בסך הכול), ושמנו פעמנו לטופינו (40 דקות נסיעה). בדרך עצרנו לתצפית Radar Hill (נחמד, לא יותר), ולארוחת צהריים במסעדת wildside grill, שאומנם קשה לקרוא לה מסעדה (דלפק להזמנות וכמה שולחנות זרוקים בחוץ), אבל עם דגים טריים בטירוף ואת הפיש אנד צ'יפס שאכלנו שם לא נשכח במהרה, כולל הילדים שביומיום לא בדיוק עפים על דגים (מומלץ בחום). בטופינו עשינו סיבוב של כשעתיים, עיירה קטנה, נחמדה ומתויירת ברמות. יש שם שדה תעופה ימי אבל לא יצא לנו לראות מטוסים ממריאים ונוחתים.

בדרך חזרה מטופינו ירדנו לחוף long beach היפהפה לקראת השקיעה. ירדנו לחוף לא מאוד רחוק משדה התעופה של טופינו והשתעשענו בחוף. קו המים משתנה באופן מאוד לא צפוי, מה שכמעט עלה לנו בנעליים שהתחילו להיסחף, אבל בסך הכול שעשע את כולנו. מה שמאוד מיוחד בחוף הזה זה שהרבה גולשים מגיעים אליו, ותנועת הגולשים מהים ובעיקר אל הים היתה מאוד סואנת ממש עד לחשיכה. חזרנו עם חשיכה ליוקלואלט, מסכמים את היום הראשון לטיול שהיה באמת טיול נטו, בציון נפלא.

מסעדה מומלצת: wildside grill

הדרכה מומלצת: http://www.wildpacifictrail.com/pdf/current-calendar.pdf

מסלול מומלץ: wild pacific trail
http://www.wildpacifictrail.com/map.html

יום 4 (שבת): Ucluelet - Victoria

Wild Pacific Trail, Chemainus, Butchart Gardens

את היום פתחנו שוב בBarkley Cafe, ומשם המשכנו (אחרי פינוי המלון) בעשר לסיור היומי, הפעם באיזור Amphitrite Point Lighthouse (האיזור השני של wild pacific trail בו תכננו לטייל). גם הפעם העבירה אותו סוזי החמודה, שמאוד שמחה לראות אותנו שוב. ההדרכה התמקדה הפעם בעצים ובהסברים ותצפיות על האוקיינוס, והייתה מאוד כיפית גם הפעם. בשונית ליד המגדלור סוזי שלחה אותנו לחפש משפחת סלמנדרות שחיה שם (לא מצאנו). הפעם אנחנו המנוסים נתנו טיפים למטיילים האחרים בהדרכה, ובסיומה נפרדנו (שוב) מסוזי המשכנו לטיול של שעה בחלק השני של השביל Ucluelet lighthouse loop. מה שמאוד יפה בחלק הזה של השביל זה העצים המיוחדים והמעוקלים, ותצפיות יפהפיות לחופים, לכמה איים קטנטנים ולים.

בצהריים נפרדנו מהאזור ושמנו פעמנו לנסיעה ארוכה של ארבע שעות נטו לעיר ויקטוריה שנמצאת בדרום האי ונקובר. את הדרך חזרה על כביש 4 לנאנאיימו עשינו הפעם שמחים, עירניים וטובי לב, ונהנינו מאוד מהנופים בדרך. עצרנו בדרך בעיירה הציורית Chemainus המלאה בציורי קיר מיוחדים, שעה נסיעה מויקטוריה. למרות לא מעט תיירים העיירה בסך הכול נחמדה, וירדנו לפיקניק התאווררות בדשא על שפת הים.

בויקטוריה התמקמנו במלון Prior Castle Inn שהוא בעצם בית ענקי של זוג בריטי, מרחק רבע שעה נסיעה ממרכז העיר, שהפכו אותו למלון בוטיק עם 3-4 חדרים. קיבלנו יחידת שני חדרים בקומה העליונה ולמרות הקושי לעלות במדרגות צרות עם המזוודות, נהנינו מנוף מהמם של הגנים של הבתים בשכונה, וגם של הים ואפילו של חופי ארצות הברית מרחוק. גם הגן של הבית היה נחמד, וארוחת הבוקר מפנקת ובסך הכול השהייה במקום חווייתית מאוד.

בערב נסענו לגנים הבוטניים Butchart Gardens, וניצלנו את ההזדמנות לראות את מופע זיקוקים השבועי שקורה בשבת (מרהיב, אבל עמוס). הגנים עצמם יפהפיים, ולמרות שגם בערב יש תאורה שמאפשרת לראות הרבה מהגנים גם בחשיכה, קצת הצטערנו שלא הגענו לשם ביום והשארנו מספיק זמן לטייל בהם. את הגנים עזבנו לקראת שעת הסגירה באחת עשרה וחזרנו למלון.

.יום 5 (ראשון, 20 לאוגוסט): Victoria

Fisherman's Wharf, Miniatures World, Thunderbird park

אחרי ארוחת בוקר זריזה (הזוג הוציא לנו במיוחד ארוחת בוקר מוקדמת), נסענו fisherman's wharf של ויקטוריה לשיט חיפוש בעלי חיים בפרט לוויתנים. הזמנו את השיט בחברת viator כמה ימים מראש בעקבות המלצות גולשים בtripadvisor, שיט של שלוש שעות בסירה פתוחה. החבר'ה היו מתוקתקים ברמות ומאוד מקצועיים, ואת המשימה של להתאים ל20 הנוסעים בסירה חליפות, כפפות וכובעים ניהלו ביעילות מרשימה כמו מבצע צבאי. תוך עשרים דקות מהיציאה לים הגענו למושבות מרשימות של כלבי ים ואריות ים, וכמה עיטים, ומשם המשכנו לחפש את הדבר האמיתי - לוויתנים (באיזור הזה הלוויתנים שסביר למצוא הם קטלנים ולא הלוויתנים הממש גדולים). מסתבר שהמאמץ למצוא לוויתנים הוא מאמץ קבוצתי, כאשר סירות יוצאות לים בכיוונים שונים ותרות אחר היונקים הגדולים. מי שמוצא מדווח וכל הסירות בחבורה (עם סירות מכמה חברות) חוברות אליו. אחרי 45 דקות של חיפושים נואשים (כולנו התאמצנו למצוא סימני לוויתנים) המדריכות קיבלו הודעה בקשר שאחת הסירות האחרות מצאה כמה קטלנים, למזלנו במרחק יחסית קטן מאיתנו. כשהגענו מצאנו משפחה של ארבעה לוויתנים, מתוכם שניים שנראו צעירים מאוד, ובמשך כחצי שעה שטנו לידם והם שחו לידינו (וליד עוד סירות, בסך הכול עשר) ללא הפרעה, פעם בחצי דקה לערך הם עלו לפני הים ואפשר היה לראות את הגב והסנפירים שלהם ובסך הכול היה ממש יפה.

שטנו חזרה (45 דקות בשיט מהיר ומעייף) והתיישבנו באחת המסעדות בfisherman's wharf לארוחת צהריים של דגים ומאכלי ים (כמובן). מאחר שכולנו היינו עייפים משינה קצרה של 4-5 שעות, המשכנו משם למלון לשנ"צ.

אחר הצהריים קילפנו את עצמנו מהמיטות ונסענו לעיר, ביקרנו בעולם מיניאטורות מקסים (שעה וחצי של עונג צרוף, עם דגמים יפהפיים ומפורטים להפליא של כפרים, קרבות מתקופות שונות, אגדות, רכבות ועוד). המשכנו משם לפארק הטוטמים thunderbird park הסמוך, והחלטנו לשים פעמנו למסעדת Spinnakers Gastro Brewpub & GuestHouses המומלצת. ההליכה למסעדה ארוכה יחסית, קצת יותר מ-2 ק"מ כל כיוון עד לצד השני של המפרץ, אבל נופית ומהנה גם באור (הלוך) וגם בחשיכה (חזור). המסעדה היתה נחמדה מאוד, בירות מצויינות, פיש אנד צ'יפס טובים (גם אם לא כמו בטופינו) המבורגרים נחמדים ואווירת פאב שמחה. בדרך חזרה נהנינו לראות את קו המים של ויקטוריה בחושך, ואת הבניינים המוארים באורות מרשימים.

יום 6 (שני): Victoria - Vancouver + עולים על הקרוואן

את יום הלוגיסטיקה פתחנו בארוחת בוקר נינוחה יחסית, ויצאנו למעבורת היוצאת מSwartz Bay ומובילה מהאי ונקובר לעיר ונקובר. להפתעתנו (ושמחתנו) בזמן שעלינו למעבורת התרחש ליקוי חמה ששיאו בצפון אמריקה, ועל המעבורת חילקו כמה זוגות של משקפיים מיוחדים שאפשר להסתכל דרכם על הליקוי.

החזרנו רכב בשדה התעופה (אחרי פקקים מתישים), והגענו לסוכנות הקרוואנים CanaDream לאסוף את הקרוואן. קיבלנו יחידה באורך 28.5 פיט, מתאימה בכיף לחמש נפשות אבל לא ענקית. על הקרוואן לא נכביר מילים, וגם על החברה לא, אבל באופן כללי הקרוואן ענה לרוב הצרכים.

הגענו לחנות וולמארט להצטיידות (יש כאלה בכל עיר בקנדה שהיינו בה בדרך), ונחתנו בקמפינג Capilano RV Park היקר. חלק מהילדים השתכשכו בבריכה שהייתה באתר בזמן שארגנו את הציוד ואת ארוחת הערב. בסך הכול היום עבר עם קצת כיף ובלי תקלות מיוחדות, שזה סבבה ליום לוגיסטיקה.

יום 7 (שלישי): Vancouver

Vancouver Aquarium, Stanley Park

ביקרנו ב Vancouver Aquarium, מרחק הליכה מהחניון אבל עם הפקקים של הבוקר והברבורים של נסיעה ראשונה (וחנייה ראשונה) בקרוואן לקח לנו קרוב לשעה להגיע.

הביקור היה מפתיע באיכותו. 4-5 מופעים של כלבי ים, דולפינים, כרישים ולוטרות, שבהם המאמנים מסבירים ומדגימים איך הם מפעילים את בעלי החיים. בכלל הם מאוד מנסים להראות שהם לא גן חיות ולא קרקס של יצורי ים, אלא מוסד מחקרי שבא לעזור לחיות. סרט 4-מימד נחמד, המוני מדוזות, דגים וכלבי ים, וגם קצת תנינים, עכבישים ונחשים, הזדמנות ללטף דגי Ray ולתת לשושנת ים לתפוס לך את האצבעות. הילדים כל כך נהנו שביקור שתוכנן לשעתיים התארך לכמעט כל היום, ונשאר לנו מעט זמן (כשעה) להסתובב בפארק סטנלי, ובעצם כלום לעיר ונקובר עצמה.

עשינו פיקניק ליד Vancouver Seawall, מרחק הליכה מהאקוואריום, משם יש תצפית יפה לקו הרקיע של ונקובר, ולמאות רוכבי אופניים מקומיים ותיירים שרוכבים לאורך השביל ההקפי של הפארק.

במקום לנסוע בדרך הקצרה לקמלופס (ומשם להרי הרוקיס) החלטנו לקחת את הדרך הארוכה ויפה יותר, דרך כביש 99 והר ויסטלר.

התמקמנו קצת אחרי Squamish בקמפינג Whistler RV Park and Campgrounds, בסיסי בשירות אבל נמצא במקום גבוה עם נוף מדהים להרים סביב.

אתר מומלץ: Vancouver Aquarium

יום 8 (רביעי): Mt. Whistler

Brandywine Falls, Mt. Whistler, Mt. Blackcomb, high note trail

התחלנו את היום בטיול קצרצר אך יפהפה למפלי Brandywine המרשימים, שהשביל אליהם ממשיך עוד מאתיים מטר לתצפית יפה על Daisey lake.

מתוך הטרקים באזור בחרנו אחד שיוצא מפסגת הר Whistler (רוב הטרקים יוצאים מאחת משתי הפסגות Whistler וBlackcomb) ועלינו בגונדולה להר ויסטלר. ברגע שעלית למעלה אתה יכול להשתמש ברכבלים כרצונך, כולל ברכבל ייחודי המכונה Pick-to-Pick שמחבר בין פסגות שני ההרים. אחרי שסיימנו להתלהב מהנוף המהמם של פסגות מושלגות שמסביבנו, יצאנו למסלול high note trail, שמקיף את ההר. המסלול היה יפהפה, עם נופים משגעים של הרים מושלגים ואגמים מצד אחד, ויובלים זורמים והמון פריחה מהצד השני, עם 2-3 איים של שלג שהילדים ניצלו איך לא למלחמות שלג. החלטנו לחתוך את הטיול באמצע (זה נקרא half note trail) כדי להספיק לקחת את רכבל Pick-to-Pick להר Blackcomb ולטייל גם שם. מסלולי הסקי בהר ויסטלר מתחלפים בקיץ במסלולי רכיבת downhill, וראינו המוני רוכבים עולים ברכבלים ויורדים ברכיבה בירידות מקפיאות דם (ספוילר - בקלגרי גם אנחנו זרמנו בפארק דומה גם אם מאתגר פחות).

סיכום היום - אומנם הרכבלים לקחו המון זמן (נטו שעתיים) והגבילו אותנו (פועלים בשעות 10-17), ולכן הלכנו פחות ממה שתכננו (בסך הכול להערכתי 12 ק”מ), אבל ההליכות שעשינו היו מקסימות, והנופים מהפסגות היו מהממים ביופיים.

המשכנו בנסיעה ארוכה שנכנסה לתוך החשיכה לקאמפינג בסיסי אך ידידותי בעיירה Cache creek, בואכה קמלופס.

יום 9 (חמישי): Kamloops

Kamloops, Crazy Creek

היום הגשום ביותר בטיול (המזל הולך עם הטובים), הוא דווקא היום בו בחרנו גם לקום מאוחר (אחרי יום ארוך אתמול) וגם להצטייד מחדש וגם בכלל לקחת אותו באיזי. אחרי הצטיידות בקמלופס, המשכנו לקמפינג שנקרא crazy creek. במקום היו טיול קצר דרך גשר תלוי למפל (שתכננו ללכת אליו למחרת בבוקר) ומעיינות חמים שהאתר אסף לבריכות . בילינו את אחר הצהריים בבריכות בטמפרטורה של 40 מעלות (במילים אחרות, חם חם מאוד), כשהילדים מדי פעם הקפיאו את עצמם בבריכת מי הפשרת שלגים באתר רק כדי לחזור להפשיר במים החמים. את הערב הקדשנו לתכנון הביקור הצפוי למחרת בglacier park.

יום 10 (שישי): Glacier Park

Wapta Falls, Asulkan Valley Trail

על הבוקר גילינו שלא רק שהכניסה למפלים בתשלום (לגבות כסף על מפל בקנדה????) אלא שהוא היה סגור בזמן שרצינו להתגלגל קדימה. ויתרנו והמשכנו לשמורת glacier park , למפלי Wapta falls המרשימים אחרי טיול קצר של כארבעים דקות כל כיוון. משם המשכנו לArthur O. Wheeler Hut, נקודת ציון חשובה כי ממנה מתחילים מספר גדול של מסלולי הליכה יפים באיזור. אחרי התייעצות קצרה בחרנו ממסלול בשם Asulkan Valley Trail, באורך של כ-15 ק"מ הלוך חזור (כלומר 7-8 ק"מ עלייה ואחריהם ירידה). ביציאה קיבלנו התראת דובים חמורה, בהסבר שאחרי הגשם הדובים יוצאים לחפש אוכל והם מאוד אוהבים את שבילי ההליכה של אנשים, והמליצו לא לצאת לדרך עם פחות מארבעה בוגרים (אין מקרים ידועים של דב שתקף יותר משלושה) ולעשות הרבה רעש כדי שלא נפתיע את הדובים. הטיול היה מדהים ביופיו, חלקו ביער וחלקו בשטח פתוח, כמעט כולו לאורך נחל יפהפה, כשבצד השני של העמק פסגות מושלגות שנמסות למפלים יפהפיים. אחרי כשעתיים הליכה העלייה הופכת תלולה ומאתגרת ברכס משונן ומלחיץ עם מצוקים בשני הצדדים, והזענו הרבה בק"מ האחרון עד שהגענו לקצה, ביקתה בשם Asulkan Hut. בביקתה עצמה אין ממש כלום (ביקתה פרטית), אבל הנופים מהפיסגה מרהיבים, ובנוסף קיבלנו בונוס כמה מקבצי שלג שהילדים קיבלו כפרס על העלייה הקשה, והרבה מים זורמים מכל הכיוונים. הירידה חזרה היתה מפחידה בקטע התלול, אבל אחרי כשעה עברנו אותו ומשם הדרך הפכה קלילה וזורמת, ואת ההמשך עשינו כשהילדים שרים בקולי קולות שיר דובים שהמציאו, עם מרמיטות, סנאים והנחל שליוו אותנו בדרך. דובים אמנם לא ראינו בדרך אבל זה בהחלט היה אחד המסלולים היותר מהנים שעשינו בכל הטיול.

בערב התמקמנו בקמפינג Campers Have RV & Tent Park באיזור גולדן, בין שמורת glacier park לבין שמורת Yoho park של הרי הרוקיס (תוך כדי נסיעה הזזנו שעה קדימה בשעון).

יום 11 (שבת): Yoho Park

Field, Takakkaw Falls

אחרי שינה ארוכה ומנהלות הבוקר (כולל כביסה הראשונה והאחרונה בטיול) נכנסנו לשמורת Yoho, והגענו למרכז המידע של השמורה בFields. שלחנו את הילדים להקפיץ אבנים באגם הסמוך ונכנסנו להתייעץ לגבי חניונים ולגבי מסלולים באזור. קיבלה את פנינו בחורה מדהימה בשם שרה, שהשקיעה קרוב לשעה מזמנה כדי להסביר לנו על מסלולים ועל חניונים, להזמין לנו חניוני לילה בשמורות לחמשת הלילות הבאים (בשמורות הרי הרוקיס לא כדאי לבנות על מקום פנוי בהגעה מזדמנת) ועשתה כל מאמץ אפשרי כדי לעזור לנו לבנות את הימים הבאים באופן מוצלח (ספוילר - במרכזי מידע באזורים פופולריים יותר כמו Lake Louise או Icefield Parkway פגשנו נציגים גם חסרי ידע וגם חסרי רצון לעזור).

עלינו למפלי טקאקאו המרשימים (לגמרי!) עם הקרוואן. בארץ הזהירו אותנו שאי אפשר לעלות עם קרוואן אבל שרה אמרה שאין בעיה ואכן עם רברס אחד בסיבוב 180 קשוח, עשינו זאת בקלות יחסית. הליכה קצרצרה של רבע שעה מהחנייה שמובילה בגשר מעל נהר ואל המפלים, ועשינו פיקניק מול המפל. כמה סנאים חמודים בטירוף הסתערו על פירורי הבייגלה שנפלו לנו וסיפקו לנו הזדמנות לתמונות מעולות. המשכנו לארוחת ערב במסעדת Truffle Pigs Bistro & Lodge בעיירה field . למרות שהמסעדה היא בעצם פאב, יש להם ארוחות ילדים משתלמות במיוחד והייתה לנו ארוחה מצוינת במקום. אחרי התלבטות קצרה איפה להתמקם בערב, החלטנו לקבל את עצתה הלא פורמלית של היועצת, ובמקום לחנות לפי הספר בחניון קמפינג מסודר (שממילא לא נמצא בו מקום, אלא יפנו אותנו לחניון overflow שהוא בעצם מגרש חנייה גדול), לחנות בחנייה של מרכז המידע, מול האגם וליד השירותים הפתוחים 24/7 של המרכז.

יום 12 (ראשון, 27 לאוגוסט): Yoho Park

Emerald Lake, Emerald Triangle

ליום הזה תכננו את הטרק הארוך ביותר בטיול, מסלול מעגלי בשם Emerald Triangle Trail המתחיל ומסתיים באגם אמרלד. המסלול באורך כ-20 ק”מ, עם אופציה לתוספת קטנה של 1.5 ק"מ שמוסיפה את אגם Yoho Lake. כדי לוודא שלא נתקרב לחשיכה קמנו מוקדם, התארגנו מוקדם וקצת לפני שבע היינו כבר עם תיקים על הגב ובהליכה. את דניאל פטרנו מתיק גם בגלל המרחק וגם בגלל שהטיול מתחיל בעלייה מאתגרת של כשלוש שעות בה צוברים 1,000 מטר טיפוס שלא רצינו שיתעייף בה מדיי. הטיול מתחיל לאורך שפת האגם (האגם עצמו בצבע ירקרק מהמם של מי שלגים) ואחרי ק"מ מתחיל לטפס בשביל מתפתל בתוך יער סבוך. באופן כללי רוב הרי הרוקיס מיוערים וברוב הטיולים רק כשעברנו את קו העצים הנוף התחיל באמת להיות מרשים. אחרי שלוש שעות מאתגרות יצאנו מקו העצים, נחשפנו לנופים מרשימים של האיזור שהיו לגמרי שווים את העלייה עם פסגות סלעיות, חלקן מושלגות ונמסות למפלים, ההרים המיוערים והאגם המקסים שבעמק. אחרי ארוחת בוקר המשכנו לשליש השני של הטיול, בו המסלול עובר על צלע הר, פחות או יותר שומר על קו גובה עם ירידה קלה עד לאגם יוהו. החלק הזה היה היפה ביותר במסלול, עם פריחה משגעת, נופים של העמק וההרים לכל אורך הדרך, קצת שפני סלעים בדרך, איזור של מאובנים (אסור להיכנס) עם סלעים ואבנים מאוד מיוחדים, שמסתיים באגם Yoho Lake הקטן אך יפהפה, שם עצרנו לפיקניק, הקפצת אבנים ואפילו שכשוך קצר במים (קפואים!). מעניין לציין שככלל הקפצת אבנים הרבה יותר קלה באגמים באיזור, ככל הנראה בגלל הטמפרטורה של המים, והילדים כולם שברו שיאים.

השליש השלישי של הדרך יורד חזרה לעמק ולאגם. למרות שחלק מהירידה בשביל מעצבן מלא דרדרת, המסלול מפצה על כך כשהוא מגיע למפלים שהשקפנו עליהם בעצם כמעט מתחילת הטיול, ומה שנראה מרחוק כזרזיף שולי מתגלה כנהר עוצמתי עם מפלים מרשימים. כשהמסלול נכנס לעמק הוא עובר באזור בו המים זורמים לכל הכיוונים, וצריך לעבור מעל כמה קרשים גדולים שמשמשים כגשרים. הק"מ האחרון (אולי שניים) עובר לאורך האגם ומהווה קינוח נופי הולם לטיול מהמם.

אחרי כמה צילומי ניצחון וטפיחות על השכם (בסך הכול עברנו למעלה מ21 ק"מ מבלי תקלות מיוחדות, וסיימנו בסביבות חמש, מוקדם מהמתוכנן), יצאנו לדרך לכיוון העיירה באנף, שם תכננו לישון הלילה ולטייל למחרת. בדרך נתקלנו בפקקים זוועתיים בגלל עבודות בנייה בכביש ולקראת הערב נחתנו בחניון בבאנף, חניון גדול מאוד ומפוצץ עם צפיפות גדולה ופרטיות מינימלית.

יום 13 (שני): Banff

Banff, Bow Falls, Johnston Canyon, Maline Lake

ברחנו מהחניון על הבוקר ואת ארוחת הבוקר בחרנו להכין ליד Bow Falls, ולהמשיך לטיולון באזור. אפשר לראות את המפלים משני הצדדים של הנהר, ולא בכוונה הגענו לצד הפחות מסודר ופחות מתוייר. ירדנו בירידה קצרצרה ותלולה (לעומת שבילי עץ מסודרים בצד השני) לתצפית מצויינת על המפלים, שהם בעצם לא ממש מפלים אלא זרם מאוד חזק ויפה שיורד בשיפוע לא מאוד גדול דרך סלעים, מה שנותן לו נופך סוער.

משם המשכנו לטיול בקניון Johonston Canyon, למרות שקראנו שזה המסלול המתוייר ביותר בהרי הרוקיס. המסלול כצפוי היה עמוס בטירוף, ולקח לנו חצי שעה (בה כמעט התייאשנו וחזרנו) למצוא מקום חנייה לקרוואן. עם זאת, המסלול נחמד מאוד, עובר לאורך נחל יפה שחלק מהזמן עובר בתוך קניון, מגיע למפל אחד יפה ואחריו לעוד אחד שכבר ממש מרשים אחרי בסך הכול שעה של עלייה מתונה. לאורך כל הדרך מלווים אותך סנאים חמודים ומיליוני תיירים קנדיים וזרים בכל הגילאים. לנקודות התצפית למפלים היו תורים (!!) של כ-20 דקות. במפל השני המרשים אפילו עמדנו בתור, ורק אחר כך גילינו שאפשר לוותר על התענוג המפוקפק ולעלות (עשר דקות נוספות) לנקודת תצפית הרבה יותר מוצלחת, לחלק העליון של המפל, שם אפשר גם לעשות פיקניק מעל הבריכות העליונות של המפל.

.אחרי הירידה ועקב חום ולחות שהתחילו להזכיר את הבית, קינחנו בגלידה מרעננת.

כשהתקרבנו לקמפינג של לואיז, שם תכננו לחנות בלילה, הזדעזענו מהפקקים בדרך לאגם לואיז עצמו ולאגם מורין הסמוך (בסביבות 7-8 בבוקר החניונים מתמלאים, ואז מכניסים רכבים על בסיס רכבים שיוצאים). אחרי שעתיים נינוחות בקמפינג, יצאנו בסביבות 18:30 לכיוון אגם מורין, נסמכים על טיפים שבשעות הערב החניונים מתרוקנים. אכן אחרי פקקים סבירים מאוד חנינו באגם והיו לנו עוד שעתיים של אור (שקיעה בתשע) לטייל בו באווירה רגועה יחסית מבחינת כמות המטיילים. כמו אגם לואיז למחרת (ואגם אמרלד אתמול), אגם מורין מהמם ביופיו, עם הירוק המיוחד של האגם עצמו ועם הנופים ההרריים והמושלגים שמקיפים אותו מכל הכיוונים. אחרי טיול נינוח של כשעה וחצי על שפת האגם (וכמובן הקפצת אבנים שהפכה לספורט המשפחתי), קינחנו בטיפוס על הר סלעים סמוך לחניון, משם יש תצפית אפילו עוד יותר מרשימה לאגם.

אחרי הטרק של אתמול (ולפני הטרק של מחר), סיכמנו יום בסך הכול רגוע ונעים.

יום 14 (שלישי): Lake Louise

Lake Louise, Plane of six Glaciers, Lake Agnes, Big Beehive

על מנת להגיע ללייק לואיז לפני שהחניונים מתמלאים ונסגרים, נסענו על הבוקר סביבות שבע לחניון ואת ארוחת הבוקר בישלנו ואכלנו שם (אחד היתרונות המשמעותיים של הקרוואן).

אחרי התייעצות עם נציגי שירות המידע באתר (שלא יודעים מהחיים שלהם וגם לא ממש אכפת להם - אכזבה קשה לעומת פארק יוהו) יצאנו למסלול שמוביל מהאגם למישור ששת הקרחונים (plain of six glaciers), משם תכננו תוספת לא גדולה שתביא אותנו לשני אגמים נוספים, אגם אגנס ואגם מירור. המסלול מתחיל לאורך שפת האגם (2 ק"מ) וממשיך בעלייה בעמק סך הכול מתונה עד לבית תה נחמד (אחד משניים באיזור) (עוד 2 ק"מ), ומשם עולה בעלייה קצת יותר תלולה אבל לא מאוד למישור ששת הקרחונים, איזור מאוד צחיח עם תחושה מדברית, ממנו מתגלים נופים מרשימים של כמה קרחונים באזור. בסוף הדרך (כדאי מאוד להגיע ממש עד הסוף למרות שהקטע האחרון קצת מאתגר כי משם נחשף קרחון נוסף) עומדים מעל עמק שנראה שהוא חולי או אפילו בוצי, אבל כשקצת מתעמקים רואים שהעמק הוא בעצם משטח שלג ענקי בגובה חצי מטר עם סדקים ובורות שנראים מאוד שבריריים, שכמות גדולה של חול ואבק גורמת לו להיראות כאדמה. ממש לא מקום שהיית רוצה לעמוד בו. מסביב רואים כמה קרחונים, חלקם מפשירים בכמה נקודות שהופכות לדי הרבה מפלונים (ספרנו למעלה מעשרה) שגולשים על הסלעים. חלק מהקרחונים נראים כאילו בעוד רגע הם הולכים לקרוס, ומפעם לפעם בוקעים קולות רעם עמומים שמעידים על התבקעויות פנימיות. למרבה הצער בשעה שחיכינו שם לא היתה מפולת שלגים אפילו קטנה. חלק מהמפלים הופכים לנחלונים שזורמים לכיוון המסלול, והילדים נהנו לשחק במים וליצור סכרים שיטו אותם. סך הכול נקודה יפה ומאוד מיוחדת לעומת מה שראינו (ונראה) בטיול.

במקום לחזור באותה הדרך בחרנו לחזור בדרך מעט ארוכה יותר אבל אחרת, ולבקר בדרך בשני אגמים שנראו נחמדים אגם אגנס ואגם מירור (מראה). אירוע מעניין שהיה לנו בדרך היה כשהגדולים שהרגישו בשלב הזה מספיק בטוחים כדי להתקדם בלעדינו, הגיעו לצומת שבילים ופשוט המשיכו באחד מהם. כשהגענו אחריהם לא ידענו לאן הלכו ולקח לנו חצי שעה לחזור לאיחוד משפחות (התפצלנו והלכנו לשני הכיוונים עד שאחד מצא אותם). כאן עשינו טעות, גם בגלל מפות ברזולוציה גרועה וגם בגלל הסבר לקוי של נציגת מרכז המידע, ומבין שתי דרכים שהגיעו לאגם אגנס, בחרנו באחת שנראית תמימה במפה, אבל כפי שגילינו באיחור בעצם מטפסת על רכס מרשים בשם הכוורת הגדולה Big Beehive ואחר כך יורדת בירידה תלולה מצידו השני אל האגם. הרווחנו טיפוס מרשים מאוד שלא היה בתכנון להיום, נוף מרשים מלמעלה וירידה תלולה ומפחידה בצד השני. למרות שהרגשנו קצת מטופשים כשהבנו שאנחנו עולים ויורדים בעצם סתם, שכחנו הכול כשהתיישבנו לפיקניק על שפת אגם אגנס, עם סנאים חמודים (ומחוצפים!) מקפצים מסביבנו והאגם הקטן אך חמוד למולנו. משם המשכנו לאגם מירור (יותר נכון שלולית מירור) ובירידה זרמנו חזרה לאגם לואיז ולרכב.

למרות התקלות בדרך, היה יום מאוד מהנה לכולם והסיפור הפך לבדיחה של הטיול (כל בוקר שאלו אותנו עם גם היום עושים את Big Behive). עם זאת, המסלול היה מעייף (כ-15 ק"מ עם עלייה משמעותית), וקשה הרבה יותר מהתוכנית המקורית, ומכאן העייפות המצטברת התחילה לתת את אותותיה בכולנו (גם ברצי האולטרא מרתון שבינינו).

יצאנו בסביבות חמש אחרי הצהריים מלייק לואיז לדרך שדות הקרח המובילה לג'ספר. הדרך נחשבת לאחת הדרכים היפות בעולם, והגענו אליה עם המון ציפיות. התכנית היתה לעשות חלק מהדרך היום, לישון באחד החניונים בדרך (באיזור הזה לא ניתן להזמין מראש והחנייה על בסיס כל הקודם זוכה) ולהמשיך בבוקר. תוך כדי הנסיעה ראינו התקהלות רכבים בצד הדרך ליד גוש שחור בתוך שיחים כ50 מטר מהכביש, שהמשמעות שלה יכולה להיות רק אחת. דוב!!! הראשון והאחרון שלנו בטיול הזה. כמובן שעצרנו ופינקנו את החמוד במאתיים תמונות לפני שהמשכנו בנסיעה.

במהלך הנסיעה הראות היתה בינונית ומטה (ייחסנו את זה לשעת בין ערביים) וכולם היו עייפים, דילגנו על Bow Glacier שהיה ברשימת הביקורים שלנו (סיכמנו שננסה לעשות אותו כשנחזור בדרך הזו בעוד כמה ימים) והחלטנו לעצור בהקדם האפשרי, בחניון Waterfowl Lakes Campground (לא שגיאת כתיב), שם למזלנו מצאנו עמדה פנויה.

יום 15 (רביעי): Icefield Parkway 

Columbia Icefield Discovery Centre, Wilcox Pass

עם יציאתנו להמשך הדרך לג'ספר גילינו שהעמדה שחנינו בה מיועדת לקרוואן עד גודל 25 פיט (אנחנו 28.5), למרות שעד עכשיו לא ברור לנו למה. היה שם מקום בכיף גם לקרוואן גדול יותר.

המשכנו בנסיעה ולמרבה תיסכולנו, גילינו שגם בבוקר הראות מזעזעת עם אובך מגעיל שליווה אותנו כל הדרך. עצרנו לשתי עצירות בנקודות שנראו מהממות ביופיין אבל התחושה היתה מאוד קודרת. עצרנו במרכז Columbia Icefield Discovery Centre לקבל מידע ולבדוק את האפשרות של עלייה על קרחון אטבסקה (עם אוטובוסים מיוחדים שיכולים לנסוע על קרח).

המקום עצמו הוא מלכודת תיירים אחת גדולה, עם אוטובוסים שפורקים שם טיולים מאורגנים מכל קצוות העולם. קיבלנו מפות ומידע על כמה טרקים באיזור (בגדול כאלה שעולים מהכביש לרכסון ומשם יש תצפית טובה יותר לקרחון או שניים), והסבירו לנו שהאובך שאנחנו רואים הוא בעצם עשן משריפות שהיו בפארק גליישר כמה ימים קודם כן, והוא נישא עם הרוח ממקום למקום ולרוע מזלנו נחת עלינו דווקא היום. כמו כן הסתבר שעלייה לקרחון (נסיעה של 20 דקות) עולה קרוב למאה דולר קנדיים לראש (300 ₪), ושהנוף משם מהמם ביום בהיר, מה שכמובן לא רלוונטי להיום. לקחנו נשימה עמוקה. איכשהו נראה שבניגוד לכל הטיול שדפק כמעט כמו שעון, היום שום דבר לא הולך.

כאן המקום לציין שבגלל אילוצים המסלול שלנו נבנה באופן כזה שידענו שנצטרך לחזור באותה דרך בעוד ארבעה ימים, מה שהיה מבאס מאוד כשבנינו את המסלול, אבל לא ממש היתה לנו ברירה. בנקודת זמן הנוכחית, התוכנית הזו נתנה לנו מקום לאופטימיות, וקיבלנו החלטה אסטרטגית שאנחנו דוחים את הביקור הזה לדרך חזרה. קנינו כרטיסים (48 שעות מראש מקבלים 10% הנחה), מתוך תיקווה שמזג האוויר באותו יום יהיה מוצלח (אמרו לנו שזה 50-50 ויכול להיות יותר גרוע. (ספוילר - המזל הולך עם הטובים.)

למרות הראות הגרועה החלטנו בכל זאת לעשות את אחד הטרקים, עלייה לWillcox Pass. המסלול עולה בדרך לא ממש ארוכה ולא ממש תלולה (ביחס לטיולים קודמים שעשינו). רק תוך כדי הליכה כשהרגליים קיטרו במרץ הבנו שהמסלול של אתמול ובכלל העייפות המצטברת נותנת את אותותיה. החלטנו להמשיך עד חצי המסלול, שם אמור להיות אגם נחמד בו נעצור לפיקניק ונרד. האגם הסתבר כשלולית, וכשהתקרבנו אליו גילינו שמסביבו איזור ביצתי. בקיצור, הבנו שהיום הוא יום מנחוס, שום דבר טוב לא ייצא ממנו ובעיקר כדאי לוודא שאין עוד צרות בהמשכו כמו פציעה או תאונה חס וחלילה. ירדנו בזהירות לקרוואן, ונסענו בזהירות בהמשך הדרך הנופית והאביכה עד לחניון Whistlers שליד העיירה ג'ספר שם תכננו לחנות בשלושת הלילות הבאים. החניון עצמו עצום בגודלו ומאוד מסודר, היחיד שהיינו בו בשמורות שנתן שירות מלא (חשמל, חיבור מים ופינוי ביוב), מה שאפשר מקלחות בקרוואן עצמו, מה שרק מי שטייל בקרוואן יידע להעריך.

לסיכומו של יום, באופן מובהק הגרוע ביותר שהיה לנו בטיול הזה, עברנו אותו בשלום, היו לנו תוכניות ברורות להמשך עם אופטימיות לגבי מזג האוויר בחזרה בדרך שדות הקרח ובביקור המתוכנן בקרחון אטבסקה.

יום 16 (חמישי): Jasper

Edith Cavell, Athabasca Falls

נחושים למחוק את העגמומיות של יום האתמול, התפנקנו על ארוחת בוקר מצויינת במסעדת סמיתיס בג'ספר. למרות ביקורות פושרות, המקום נראה נחמד, פשוט יחסית אבל סבבה למשפחות שהדרישות הקולינריות שלהן מסתכמות בבייקון עם ביצה ופנקייקים. העיירה ג'ספר עצמה למרות היותה מאוד תיירותית, היא עיירה מאוד נעימה וידידותית למשתמש. במרכז המידע לקחנו אישור כניסה להר אדית קאבל לשעות הצהריים של היום (אישורי הבוקר נגמרו, וגם את אישור אחר הצהריים קיבלנו רק אחרי שעשינו חנדעלאך לבחור החמוד שהנפיק אישורים ושינה בכתב יד את האישור של מחר בארבע לאישור של היום בשתיים). הצצה באישור העלתה מגבלת אורך על הרכבים בדרך להר של 23 פיט, מה שאומר שהקרוואן לא יוכל לעלות. נחושים לנצח את היום פסלנו את אופציית המונית (חמישה אנשים, אחת הלוך ואחת חזור אחרי שלוש שעות) והלכנו על האופציה של השכרת רכב. תוך כדי ארוחת בוקר חיפשנו רכבים בעיר ל24 שעות, בחרנו אחד מחברת אוויס (כ60 דולר ארה"ב), בסניף במרחק 200 מטר מהמסעדה, וחצי שעה אחר כך הרכב כבר היה בידינו אחרי שדרוג במקום לרכב גדול יותר כי היו להם רק כאלה. למותר לציין שכניסה פיזית לסניף אוויס ובירור השכרה שם (מה שנקרא לקוח שבוי) היתה מביאה למחיר כפול אם לא יותר עבור התענוג, לעומת כניסה דרך אתר השוואת מחירים שם החברה מבינה שמרחב האופציות שלך רחב הרבה יותר.

בדרך להר אדית קאבל עשינו מעקף כדי לבקר במפלי אטבסקה (אתמול דילגנו עליהם) המרשימים. אחרי סיבוב מהנה מאוד של כשעה במפלים, עלינו בכביש המתפתל להר (הכביש באמת מאוד מאתגר ושמחנו שאנחנו לא בקרוואן).

בחרנו בהר מסלול שנקרא Cavell Meadows באורך 8-10 ק"מ (רשמית 8 אבל המשכנו בשביל קצת מעבר למסלול הרישמי) שעולה מעבר לעצים לנופים פתוחים וירוקים (meadows). הדרך מתקרבת לאגם kettle lake המהמם ביופיו גם ביחס לאגמים הקודמים שראינו בטיול. האגם מלא במי קרחונים, ורואים בו חתיכות גדולות של שלג וקרח שנפלו אליו מהקרחון שמעל. משם חוזרים כמה מאות מטרים, ועולים בהקפה של האגם לנקודת תצפית (גובה 2119) מזווית אחרת, ומשם ממשיכים לנקודת תצפית שלישית (גובה 2288) עם הנוף המרשים ביותר של האגם ושל הקרחונים באיזור. המסלול והתצפיות היו יפהפיים ובהנאתנו לקחנו את הזמן וגלשנו אל אזור השעה שבע. בנוסף מאחר שנשארנו פחות או יותר לבד בשמורה, התחילו לצאת המוני סנאים, שפני סלעים ומרמיטות שחצו את השביל הלוך וחזור מול עינינו.

אחרי שהחזרנו את הרכב בג'ספר קינחנו את היום המוצלח בארוחת ערב חגיגית במסעדת Earls Kitchen בג'ספר, באר/מסעדה לא מאוד זול ועם מנות לא מאוד גדולות, אבל עם בירות טובות, אוכל טעים (במיוחד מנת ריבס) ואווירה מצויינת.

יום 17 (שישי): Jasper

Maligne Canyon, Miette Hot Springs

במקום לאכול בחניון בחרנו על הבוקר לחפש מקום נעים יותר בטבע ונסענו לאכול ארוחת בוקר בתצפית מעל קניון מאלין (בדיעבד התצפית בינונית). המשכנו לטיול בקניון מאלין היפהפה (Maligne Canyon) שעובר בקניון עם כמה גשרים שעוברים מצד לצד, כמה מקומות בהם הנחל ממש עמוק ומתפתל בקירות יפהפיים, כמה מפלים חלקם חזקים וסוערים ואחרים מידרדרים באופן יפה על מדרגות סלעים, וזרימת מים כחולים ירוקים מלאי חיים בנחל. הטיול לא ארוך, סביבות שעה הלוך שעה חזור, ובהחלט שווה.

המשכנו על הכביש לאגם מאלין אבל בדרך מזג האוויר נראה אפור עגמומי וכשהגענו לאגם Medicine (בערך אמצע הדרך) ובמקום הכחול ירוק הצפוי המים נראו אפורים ולא מזמינים, החלטנו לחשב מסלול מחדש. הסתובבנו ושמנו פעמינו ליעדנו הבא להיום, המעיינות החמים ליד Miette, אומנם מרחק 60 ק"מ מג'ספר, אבל איכשהו נשמע לנו מאוד מתאים למזג האוויר ולעייפות המצטברת. אחרי נסיעה של כ-50 דקות שחציה השני בדרך נופית צרה ומתפתלת (אבל סבירה גם לקרוואן) הגענו למעיינות החמים של Miette, שם במחיר סימלי (חצי ממחיר כניסה לבריכה בארץ) אתה זוכה לכניסה לבריכה חמימה (30 מעלות), בריכה רותחת (40 מעלות) אחת קרה ועוד אחת ממש קפואה. השרירים שלנו ואנחנו בילינו שעתיים נינוחות במים החמים (הילדים התלהבו כמובן מדילוגים בין הבריכות החמות לקרות) שכולנו בשלב הזה היינו זקוקים להם. חזרנו לקמפינג כשבחלק מהדרך בכביש 16 אתגרה אותנו רוח צד חזקה מאוד.

קצת לפני ג'ספר (כמו גם מוקדם יותר באותו יום, קצת לפני Miette) פגשנו משפחות של איילים ליד הכביש ועצרנו להתרשם.

יום 18 (שבת): Jasper

Athabasca River, Valley of Five Lakes, Sanwapta Falls

אחרי ארוחת בוקר קלה (מחשש מחלת ים) יצאנו לראפטינג עם חברת Jasper Rafting Adventures, אחת מכמה חברות שעושות טיולי ראפטינג באיזור, מומלצת trip advisor. בחרנו בטיול מעט ארוך מהמינימלי, שיט בנהר אטבסקה שיוצא קצת אחרי מפלי אטבסקה ונמשך כ-20 ק"מ צפונה, שעה ורבע במים, שלוש שעות מאיסוף להחזרה. השיט היה מצויין, לא מאוד מאתגר (דרגה 2+ כמו שהם כינו את הרמה, לילדים זו פעם ראשונה) אבל מספיק בשביל להשאיר לכולם טעם של אקסטרים וטעם של עוד. המדריך נראה קצת מופתע בהתחלה כששאלנו אם אפשר להיכנס למים אבל בסופו של דבר כמעט כולם (גם הלא ישראלים שבינינו) קפצו קצת למים (היינו כמובן עם חליפות ששומרות על חום הגוף). סך הכול חוויה מאוד מוצלחת.

אחרי ארוחת צהריים בסמיתיס ופרידה מג'ספר חזרנו לדרך שדות הקרח, הפעם בכיוון דרום. עצרנו לטרק אחרון בהחלט בעמק חמשת האגמים, ועשינו את המסלול הקצר, 4-5 ק"מ קלים מאוד שעוברים על שפת חמישה אגמים יפהפיים. אחרי בדיקת טמפרטורה מהירה (הרבה פחות נורא מאגמים אחרים שחווינו בדרך) יצאנו לשכשוך ושחייה מהנה באגם השלישי. באגם החמישי ניצלנו רציף סירות קטן לכמה תמונות משפחתיות מעולות, חזרנו לקרוואן והמשכנו דרומה. מזג האוויר היה מעולה, הנופים היו כמובטח מהממים והמשכנו עד לאתר המסיים של היום, מפלי סנוואפטה. כמו מפלי אטבסקה המפלים עצמם יפים ועוצמתיים, ונמצאים במרחק יריקה מהחנייה, כשסיבוב באיזור של חצי שעה מאפשר לראות אותם מכמה כיוונים, כולל את הקניון אליו זורם הנהר אחרי המפלים. עקב מזג האוויר המצויין המשכנו לנסוע כמעט עד החשיכה. מאחר שלא הצלחנו למצוא מקום פנוי בחניון, ומאחר שהיינו כבר עייפים מכדי לנהוג, עצרנו במפרץ עפר גדול בדרך לחניית לילה (מה שלא אמורים לעשות בשמורת ג'ספר אבל בשלב הזה לא היתה לנו ממש ברירה).

סה"כ היה יום מעולה וזורם, נינוח יחסית אבל עדיין עם הספק מצויין. נשאר רק לקוות למזג אוויר מוצלח למחרת, יום העלייה לקרחון אטבסקה ופרידה מהרי הרוקיס.

יום 19 (ראשון, 3 לספטמבר): Icefield Parkway – Calgary

Athabasca Glacier, Icefield Parkway Take II

הסיור שלנו בקרחון נקבע לשעה תשע, וכבר בשבע וחצי יצאנו לדרך. מזג האוויר נראה לא מאוד ברור, מצד אחד בהיר ונקי ומצד שני ענן נמוך שהתקרב אלינו במהירות מצפון ועטף אותנו. נסענו כרבע שעה ועצרנו לתצפית על מפלים יפים ותוך דקות הענן עטף אותנו שוב. המשכנו עוד רבע שעה לתצפית על קרחונים, ואחרי כמה דקות הוא שוב השיג אותנו. המשכנו למרכז המבקרים והצטרפנו לטיול שלנו. הטיול כולל נסיעה של עשר דקות באוטובוס רגיל (ערפל אוף!), מעבר לאוטובוס עם גלגלים מיוחדים שנוסע על קרח (עדיין ערפל אוף!) והגעה לקרחון עצמו שם פורקים את הנוסעים לאזור של עשרים מטר על עשרים מטר שם אפשר להסתובב (מתבהר!!) במשך כחצי שעה. למרות האופי התיירותי של האטרקציה, החוויה הפתיעה לטובה. להסתובב על הקרחון, להרגיש אותו נמס מתחתיך ולראות את היובלים שנוצרים, לראות אותו מלמעלה מלמטה ומהצדדים, לראות את הנופים הקרחוניים מסביב, בסך הכול חוויה מאוד ייחודית ולמרות הספקות מראש, מאוד שמחנו שעשינו את זה.

משם המשכנו לסיור במרפסת עם ריצפת זכוכית (חלק מהחבילה של הקרחון) שהיה נחמד אבל לא יותר. בהתחלה היה מעונן לגמרי שלא ראינו את היד שלנו. בהמשך התבהר וראינו יפה את עמק סנוואפטה שמתחתינו. באופן מפתיע (ומעצבן), אין במקום שירותים (בניגוד לכל חור בקנדה שבו יש שירותים) ובכל הסיפור יוצא ששתי הפעילויות לוקחות משהו כמו שעתיים בהם אין שירותים זמינים (הצוות מודע לזה ואפילו מסתלבט על זה לפעמים). להערכתנו זה מכוון כדי להניע אנשים לעזוב את המרפסת.

המשכנו בנסיעה דרומה במזג אוויר מושלם ונופים מהממים. האובך של לפני כמה ימים היה כלא היה. עצרנו לארוחת בוהריים ליד אחד האגמים, עצרנו לתמונה אחרונה ליד Bow Lake מול Bow Glacier, נפרדנו מהרי הרוקיס והמשכנו כל הדרך לקלגרי.

את הקרוואן היינו אמורים להחזיר בבוקר ועוד באותו ערב שכרנו רכב שישמש אותנו עד לטיסה. בדרך עצרנו בפארק סקי שבקיץ מוסב למסלול של מן מזחלות הרים Skyline Luge Calgary, כדי לפנק את הילדים (בדרך כלל אנחנו מנסים לעצור בפארק שעשועים לקראת סוף הטיול וזה הכי קרוב שמצאנו). גילינו שהמסלול סגור בגלל רוחות ערב שלא מאפשרות לרכבלים לעלות אבל גילינו גם שבמקום (נקרא winsport) יש עוד אטרקציות, למשל האומגה המהירה ביותר בצפון אמריקה וגם פארק אופניים - עולים ברכבל ויורדים באחד מתוך כעשרה מסלולים בדרגות קושי שונות.

יום 20 (שני): קלגרי

Winsport, Calgary

אחרי שהחזרנו את הקרוואן חזרנו לwinsport. השבענו את שני הגדולים (שניהם רוכבי אופני שטח מנוסים) שאמורים לרכב לבד (אני צמוד לקטן) שהם סופר זהירים, לא קופצים מעל הפופיק ולא קופצים בכלל (הפארק מלא מסלולי קפיצה) ושלא יעיזו לחזור עם שבר או חתך שדורש תפרים כי אחרת משאירים אותם בקנדה. שכרנו אופניים וקסדות (אופס אין כפפות להשכרה) + פס לרכבלים לארבע שעות ויאללה לרכבל.

שני הגדולים רכבו ביחד ועשו פחות או יותר את כל המסלולים הירוקים והכחולים (השחורים הם המאתגרים יותר). דניאל שהוא רוכב טוב בדרך כלל אבל לא רכב המון זמן וקצת איבד את הביטחון עשה איתי 6-7 פעמים את המסלול הירוק הקל יותר כשמסיבוב לסיבוב הוא הולך פחות ורוכב יותר, ואפילו הסכים לעבור למסלול השני המאתגר יותר. היתה תאונה אחת בה הגדול שפשף את היד עם חתכים שנסגרו בפלסטרים. סך הכול היתה חוויה מצויינת.

המשכנו לקניות באחד הקניונים באיזור, שם הופתענו לגלות שהקניון נסגר כולו מאחר שהיום חלק מסופשבוע ארוך (כזה שנמשך לשני) וכולם רצים הביתה מוקדם.

המשכנו לארוחת צהערב במרכז העיר. המסעדה הראשונה שהגענו אליה היתה סגורה למרות שגוגל טען בתוקף אחרת (גוגל לא מכיר סופשבוע ארוך ככל הנראה) ולמסעדה הבאה צלצלנו מראש לוודא שהם פתוחים. המסעדה (בעצם יותר פאב ממסעדה) היתה אפלולית משהו ועם שירות איטי במיוחד אבל בירות מצויינות, אוכל מאוד טעים ומנות גדולות, בדיוק מה שהיינו צריכים לחגיגת סוף הטיול.

החזרנו את הרכב בשדה התעופה ורק אז גילינו שיש לנו עיכוב של שעתיים בטיסה, ושקיבלנו מייל שמודיע זאת כשהיינו במסעדה. פחות אכפת לנו היה עוד שעתיים בקלגרי ויותר על התוכנית המקורית של 10 שעות בלונדון שהשתבשה.

יום 21 (שלישי): Calgary - London - Tel-Aviv

Big Ben, Buckingham Pallace,Trafelgar Square, Covent Gardens

עקב העיכוב + תור סיוטי בביקורת דרכונים ולמרות שנסענו ברכבת היקרה להחריד heatrow express (מביאה אותך לתחנת קנסינגטון, משם המשכנו בtube) נשאר לנו בסביבות שלוש שעות להסתובב בעיר עצמה מרגע שהגענו (ליד הביג בן) ועד שהיינו צריכים להתחיל להתנייד חזרה.

סיור בזק בביג בן ונהר התמזה, כנסיית ווסטמיניסטר (מרחוק), פארק רג'נטס (פיקניק), ארמון בקינגהם (חטיפים), כיכר טרפלגר, קובנט גארדן (גלידה) וחזרה.