טיול קיץ משפחתי בנורווגיה

כללי

סיפור טיול שלושה שבועות באוגוסט 2016 בנורווגיה – ארץ הפיורדים ואיי לופוטן.

אנחנו

אנחנו משפחה חובבת טבע וטיולים, עם שלושה גברברים בני 8, 12 ו-16.

הערה חשובה (מאוד!) לגבי התכנון. בסופו של דבר הטיול שבנינו היה תפור לנו ולהעדפות שלנו – מטיילים שמאוד מתלהבים מטבע ומטיולים רגליים, שאין להם בעיה לישון בחדרי אירוח באתרי קמפינג, לפעמים גם לצאת עם כפכפים בקור ובגשם למקלחת משותפת במבנה נפרד שבתמורה לעשר קרונות תפנק אתכם במים חמים לשבע דקות תמימות, שמוכנים להתפשר על מקומות לינה ואוכל (הרבה סנדוויצ'ים) לא מאוד מפנקים, שמעדיפים את הספונטניות על תכנון מוקפד ומדוקדק מראש גם אם המשמעות היא פשרות.

ככל הנראה מטיילים שפחות מתלהבים מטבע וטיולים רגליים עשויים למצוא טיול כזה משעמם וחדגוני. מטיילים שמחפשים טיול מפנק בטיול שלנו ייתכן והיו פשוט סובלים. עבורנו הטיול היה מתאים כמו כפפה ליד.

התכנון

על היעד החלטנו בערך 2-3 שבועות לפני ההמראה, ותכננו את הטיול רק בקווים כלליים, מבלי להזמין דבר למעט רכבים וטיסות פנים. השתמשנו ביועץ של ממסי (איש מקסים, אם כי מקובע משהו ולקח קצת זמן עד שהבין שאנחנו לא מחפשים טיול נסיעה אלא בעיקר ללכת) כדי להבין מי נגד מי בנורווגיה ולהחליט איפה ואיך לחלק את הטיול. היה חשוב לנו כמובן לטייל באיזור הפיורדים (הערכנו כשבוע לפחות), לעשות טיולים רגליים כמה שאפשר באיזור (מה שמוסיף עוד 5-6 ימים), ואת השאר התלבטנו בין איזור האגמים בשבדיה + קצת דנמרק, או הצפון הרחוק של נורווגיה (איזור Hammerfest), או איי לופוטן שזכו בסופו של דבר, בזכות אהבתנו לטבע ולנופים.השארנו יום וחצי לאוסלו, ועוד קונקשן ארוך של כמעט יום שלם בהלסינקי.

למרות העלויות (החזרת רכב בטרונדהיים + טיסות פנים), בעיקר על מנת לחסוך נסיעות שניתן לוותר עליהן, החלטנו לשכור רכב מאוסלו לטרונדהיים, לטוס לאיי לופוטן, ולחזור משם בטיסה לאוסלו.

טיפים כלליים

המראנו עם תוכנית מאוד כללית של הטיול, רכבים שכורים, טיסות פנימיות ואוסף של נקודות שידענו שנרצה לעבור בהם. החלטנו שאחרי יומיים שלושה נראה כמה מראש כדאי להזמין מקומות, ואיזה מקומות כדאי להזמין. בפועל, גילינו מהר מאוד שכמעט בכל אתר קמפינג יש חדרי אירוח מצויידים היטב, מקבילים ברמתם לצימרים בישראל, והשתמשנו בגוגל מפות לאתר אתרי קמפינג תוך כדי נסיעה בצהריים ולהזמין מקום לינה ללילה. זה עבד מעולה, כלומר ברוב המקרים הגענו למקומות מצויינים בקלות, במיעוט המקרים הגענו למקומות בינוניים או שהיינו צריכים להתאמץ יותר כדי למצוא מקום זמין. חדרי האירוח היו מצויידים היטב, בפרט המטבחים, לפעמים עם תנור או אפילו מדיח כלים (ופעם אחת סאוונה שניצלנו היטב לייבש בגדים רטובים). בדרך כלל מענה טלפוני עבד עד לפחות תשע בערב מה שהיה מאוד חשוב כי היו ימים שבשעות הערב עדיין טיילנו ורק מאוחר יותר הזמנו מקום (השמש שקעה בדרך כלל באיזור תשע מה שאיפשר לנו ימי טיול מאוד ארוכים).

למסעדות כמעט ולא נכנסנו (תכל'ס גם לא ראינו הרבה מחוץ לערים). קנינו אוכל בסופרמרקטים ואכלנו בעיקר בצימרים או בפיקניקים בחיק הטבע.

לגבי התכנון – ניתן לומר שלחובבי טבע בנורווגיה, כל קליעה זה בול, לפחות באיזורים אליהם הגענו. לא היה יום שלא עברנו בו במקומות ובנופים שהשאירו אותנו פעורי פה. לא היה מקום שעצרנו בו לפיקניק או טיול שחרור עצמות של שעה שלא הגענו בו לעומק הטבע.

מזג אוויר

מאוד חששנו ממזג האוויר, הצטיידנו בבגדים חמים בכמויות והיינו מוכנים נפשית ל3-5 ימים שייהרסו בגלל גשמי זלעפות. בפועל, מזג האוויר היה מצויין כמעט כל הטיול, עם כמה ימים חמים ואולי יום יומיים של ממש גשם (למזלנו בימים שלא תיכננו הליכות מורכבות). את השכמיות לבשנו פעם אחת בבוקר טרק שהיה גשום, אבל אחרי שעתיים הגשם פסק ושאר היום היה יפהפה. מה שקצת הפריע היה האדמה שבדרך כלל היתה רטובה, וגרביים נרטבו לנו כל הזמן (לקחת הרבה גרביים להחלפה), אבל בזכות העשב שהיה כמעט בכול מקום הרטיבות נשארה רטיבות ולא נהפכה לבוץ.

הטיול

ההגעה לאוסלו

טסנו עם החברה הפינית Finnair להלסינקי (טיסת לילה) ואחרי קונקשן קצר בהלסינקי המשכנו לאוסלו (בוקר). שתי הטיסות היו מצויינות, בפרט הראשונה שהיתה במטוס מאוד מרווח, מהמרווחים שנתקלנו בטיסות בישראל באירופה. לקחנו רכב מחברת Europecar ששכרנו דרך ממסי בישראל. הרכב היה די יקר, ועל זה הוסיפו לנו תוספות סופר יקרות על נהג נוסף, על חבילת כבישי אגרה, ועל החזרה בעיר אחרת. ייאמר לזכותם של ממסי בישראל ש-1) לא מצאנו מחיר טוב יותר בשום אתר, 2) כל התוספות הובהרו לנו עוד בארץ והיינו מוכנים נפשית לכול העלויות מה שחסך עוגמת נפש.

ימים 1-4 Oslo – Preikstolen

יום 1 - מניסיון העבר היום הראשון הוא תמיד גרוע. טיסות מתישות, המתנה לרכב, התאפסות על מי נגד מי, רעב וחוסר סבלנות. צמאים לנוף ונחושים להוציא טוב מהיום הזה, יצאנו בסביבות אחת עשרה משדה התעופה באוסלו והחלטנו לשים פעמנו לפאתי שמורת Hardangervidda, למקום שנקרא kalhovd, נסיעה של שלוש שעות שהתחילו באיזור עירוני אבל שעה מאוסלו כבר נכנסנו לאיזורים כפריים ונופיים, והסתיימו בדרך עפר לא נגמרת שהביאה אותנו ללודג' ליד מספר אגמים וסכר גדול. לשמחתנו הספקנו לצאת לטיול באיזור (בסביבות 2-3 ק"מ וחזרה) יפהפה של אגמים, ביצות, צמחייה הררית (מאוד הזכיר לי את ההרים באיזור קוסקו בפרו) ואפילו קצת מפלים.

יום 2 - למחרת יצאנו מהלודג' לטיול דומה (רק לכיוון אחר) שהסתיים במפל נחמד.

כמה דברים שלמדנו תוך כדי –

1) האיזור הזה מלא ביצות שבגלל הצמחייה קשה לראות אותן עד שמגיעים. ירידה מהשבילים נראית תמימה אבל בדרך כלל מסתיימת בהרטבת הנעליים במקרה הטוב, ושקיעה עמוקה יותר במקרה הפחות טוב (מניסיון). עד סוף הטיול לא הצלחנו למצוא אלגוריתם שיזהה מרחוק היכן מתחבאות הביצות, ואיך מוצאים שביל בטוח דרכן.

2) סימון השבילים בנורבגיה (T אדומה) אינו תמיד מוצלח, במיוחד למי שהתפנק עם סימוני השבילים בישראל. הסימון לפעמים מטושטש, לפעמים מסתפקים בערימת אבנים, ולא תמיד קל לעקוב. בלי אמצעי ניווט כמו מפה טופוגרפית (יש כזו באינטרנט באתר ut.no) ותצלומי אוויר מגוגל לא תמיד קל להתמצא. לקראת הגיענו לאזורים ללא קליטה צילמנו בטלפון מפות כאלה כדי שיהיו לנו זמינים.

3) הלודג'ים בהרים מאוד בסיסיים אך יקרים בפרט אם מוסיפים עליהם ארוחת ערב וארוחת בוקר (מה שמקובל מאוד). כדי לקבל הנחה הצטרפנו לאגודת הטרקים של נורבגיה ואחרי שני ביקורים מכסים את עלות ההצטרפות.

4) כשמגיעים לאזורים הנכונים בנורבגיה (שמורת Hardangervidda היא בהחלט אחד מהם), כל כרטיס זוכה. בכל כיוון שלא הולכים רואים נופים פשוט יפהפיים.

חזרנו לדרך המלך והמשכנו מערבה על כביש E134 ודרומה על כביש 9. התלבטנו בין כמה דרכים שוייז הציע לנו לכיוון preikstolen, לבסוף זו שבחרנו (יותר מזל משכל) הסתברה כמוצלחת במיוחד. גם הנופים של כביש 9 יפהפיים, מצוקים אדירים שלגמרי משתווים שאלה שבעמק יוסמיטי, אגמים ופיורדים מרשימים. התמקמנו לבסוף באתר קמפינג חמוד באיזור Rysstad בשם Via Ferrata & Helle Camping. זו היתה הפעם הראשונה שניסינו ביקתה באתר קמפינג שמצאנו תוך כדי נסיעה (חצי שעה לפנינו) ומכאן ואילך זה מה שעשינו כמעט כל יום.

יום 3 - בבוקר גילינו שיש כביש נופי (337) שיוצא מאיזור הלינה שלנו מערבה וחוסך לנו סיבוב של מאה ק"מ לפחות. העמקה קצרה העלתה שהכביש לא פתוח רוב השנה ולכן ככל הנראה וייז וגוגל פשוט דילגו עליו. בירכנו את מזלנו שהוביל אותנו לכביש 9 ולעצירה דווקא בנקודה הזו ונסענו מערבה באחד הכבישים היפים ביותר שהיינו עליו בכול הטיול. בדרך בחרנו נקודה שנראתה חמודה ויצאנו לטיול רגלי בנופים יפהפיים (כרגיל הרים, ירוק, אגמים, וכו').

המשכנו מערבה בנופים מתחלפים (אגמים, אחריהם נהרות ומצוקים), חצינו לראשונה פיורד במעבורת רכב (מגניב!).

עצרנו ללון בביקתה מצויינת באתר קמפינג בשם Solvik Hytter לא רחוק מיעדנו למחרת – עלייה לסלע המטיף preikstolen. האתר היה מקום מקסים על שפת פיורד יפהפה – ובו במקום החלטנו שנשארים שם לילה נוסף. עוד באותו ערב יצאנו לשיט קצר בפיורד בסירת משוטים של בעל המקום (הילדים ניסו לשחות קצת אבל חזרו מהר מאוד לסירה בגלל הקור).

יום 4 - בבוקר יצאנו לטיול המפורסם של סלע המטיף. לא סתם הסלע זכה למקום של כבוד ברשימת נקודות התצפית המרשימות בעולם. משטח סלע, על קיר בגובה 600 מטר מעל פיורד כחול עמוק, עם נופים מהממים לכל הכיוונים. התחושה כשמציצים למטה ורואים את הפיורד 600 מטר מתחתיך, מדהימה ומרגשת.

עם זאת, יום חם, והמוני מטיילים של סוף שבוע, פגמו בטיול מה שהפך אותו לפחות מהנה משלושת הקודמים, וגם סלע המטיף עצמו היה עמוס לעייפה. אני ממליץ לא לוותר על הטיול (למי שמטייל באיזור – קצת סיבוב דרומה מברגן למי שנוסע לטיול ה”רגיל” באיזור), אבל לצאת כמה שיותר מוקדם בבוקר ולנסות לסיים לפני הצהריים.

ימים 5-12 מסלע המטיף לטרונדהיים

יום 5 – בהמלצת המקומיים לקחנו את כביש 13 צפונה ולאחר חצי יום נסיעה שכלל מעבורת או שתיים הגענו לעיירה נחמדה שהיא גם מרכז תיירות טיולים באיזור העיירה Odda. הכביש לאודה מאוד נופי עם הרבה נופים ומפלים, כשהשיא הוא שני מפלים מרשימים שנפגשים ליד הכביש באזור latefossen (יש חניה וקיוסק בנקודה), כחצי שעה דרומית לאודה.

 השארנו חצי יום לטיול באיזור ובפעם הראשונה בטיול הגענו לtourist information שבניגוד לקודמים היה יעיל להפליא, סיפק לנו מפות והדרכה מצויינים. הטיול שהמליצו לנו עליו (יוצא ממקום בשם Øyane) היה יפהפה, טיפוס נופי של כשעתיים במעלה נחל שוצף עם גשרונים וטיפוסי חבלים קצרצרים שהילדים עפו עליהם לגמרי. הטיול הסתיים כמה עשרות מטרים מקרחון יפה ותצפית לכמה מפלים, וחוזר באותה דרך. הילדים ציינו אותו בסיכום הטיול כאחד היפים ומעניינים.

את היום סיימנו בגלידה וקניות בעיירה Odda, בנסיעה לאורך כמה פיורדים יפהפיים עד לאתר קמפינג מאוד מרכזי בעיירה Kinsarvik. בביקתה היו לנו סאונה (הזדמנות לייבש את כל הבגדים הרטובים) ומדיח כלים – איזה פינוק. משם תכננו לצאת למחרת לטרק של שלושה ימים.

ימים 6-8 טרק בשמורת Hardangervidda מØvre Eidfjord לkinsarvik

יום 6 – נסענו למפלי Vøringfossen המרשימים.

ומשם המשכנו לעיירה Øvre Eidfjord שם יצאנו לטרק פשוט נפלא בן 3 ימים שהסתיים בKinsarvik (תיאור הטרק בפוסט נפרד).

יום 8 – סיימנו את הטרק והבאנו את הרכב, מה שהביא אותנו לסביבות שבע בערב. המשכנו צפונה על כביש 13 ונחתנו באתר קמפינג בשם Flatlandsmo. בגלל ההיי מהטיול והעייפות לא בדקנו בציציות כשדיברנו איתם מהדרך ורק כשהגענו הסתבר לנו ש-1) המקלחות והשירותים הם באיזור חיצוני, 2 – המטבח מינימלי ונצטרך להשתמש במטבח הציבורי, 3 – רוב המבקרים נראו שונה מהרגיל (פחות משפחות מטיילים, יותר צעירים, יותר מהגרים). למרות זאת החלטנו להישאר ולא לחפש הלאה.

בשורה התחתונה, למרות שהאתר היה בפירוש הפחות נעים מאלה שהיינו בהם (מתחרה נוסף היה בהמשך...) הוא היה מאוד נקי, ואוכלוסיית הדיירים באתר היתה מאוד מכבדת לכללי האתר ולזולת. כולם שמרו מאוד על השקט, על ניקיון המטבח הציבורי ועל ניקיון המקלחות הציבוריות.

יום 9 – התחלנו את היום בשיט יפהפה במעבורת נופים מהעיירה Gudvangen לעיירה Kaupanger - כזו ששטה לאורך פיורד ולא חוצה אותו. השיט בן שעתיים (הומלץ לנו מראש בחום ובצדק) היה יפהפה עם מצוקים כבירים ומפלים על ימין ועל שמאל. לשיט זה (כמו לשיוטי אורך אחרים) מומלץ מאוד להזמין מקום לרכב מראש (צריך לשעה קונקרטית) ולא להגיע ולקוות לטוב.

למודי ניסיון וצמאים לפינוק (ולכביסה!) אחרי 3 ימים בהרים, החלטנו על יום קצר והתמקמות במקום מפנק יותר מזה של אתמול. נחתנו בסביבות שתיים בBøyum Camping שלחלוטין ענה על הציפיות. מקום יפהפה בתוך עמק עם הרים קרחוניים מסביב, ליד פיורד יפהפה, אופניים להשכרה, שיחי פירות יער, ביקתה מאוד מפנקת עם מטבח מצוייד היטב (ומכונת כביסה!). לקחנו אחר צהריים רגוע וויתרנו על טיול באיזור אם ביקור במוזיאון הקרוב (במרחק הליכה) בנושא קרחונים (חלקנו יצאנו לריצה קצרה באיזור).

 יום 10 – היעד בריקסדייל – הקרחון המפורסם ביותר בנורווגיה (ספוילר – אכזבה מסויימת). בדרך עצרנו בקרחון Bøyabreen רבע שעה נסיעה מהצימר, שם ראינו אגם יפהפה ואת השלגים של הקרחון מולנו. מומלץ בחום (ובקור).

משם המשכנו בנסיעה של כשעתיים לקרחון בריקסדייל. כביש 5 צפונה עד skei, E39 עד Byrkjelo, ירידה (בנופים של הרים מושלגים) לעיירה Utvik על שפת פיורדInnvikfjurden (שם עצרנו לקפה (30 ש"ח לכוס) והבנו כמה שהאזור הוא מלכודת תיירים אחת גדולה), נסיעה על שפת הפיורד לעיירה olden, ומשם דרומה על כביש Fv724 הצר מאוד אך מהמם ביופיו (אגמים יפהפיים בצבע ירקרק של מי קרחונים) לבריקסדייל. הנוף לאורך הדרך היה כרגיל מדהים, עם מפלים, קרחונים, אגמים ופיורדים, כפרים ציוריים.

לאגם הקרחון עצמו עולים בהליכה של כשעה מהחניון. מליוני מבקרים, חלקם (בדרך כלל אלה שהגיעו באוטובוסי תיירים) עולים במין רכבת צעצוע ורובם ברגל, עוברים בדרך במפל עוצמתי ומרשים ומגיעים לאגם וקרחון שהיו בסך הכול יפים, אבל פחות מרשימים מאלה שהיינו בהם בבוקר. השלג היה רחוק מאוד וככלל התחושה היתה שמערכת תיירות משומנת ממשיכה להביא אוטובוסים של תיירים לבריקסדייל למרות שבשנים האחרונות הוא הרבה פחות מרשים ממה שהיה בעבר (האזור מתחמם, הקרח מתרחק).

אחרי התלבטות לגבי ההמשך החלטנו לעשות מאמץ ולהגיע לשיט אורך נופי בפיורד Geiranger המפורסם. שטנו במזג אוויר סגרירי משהו מהעיירה Hellesylt לעיירה Geiranger. למרות הטפטוף והשמיים האפורים כמובן שלא ויתרנו ויצאנו לסיפון המעבורת. בדיעבד, השיט המפורסם מאוד דומה ואפילו קצת פחות יפה מהשיט ביום 9, גם בגלל מזג האוויר. נחתנו בעיירה Geiranger ושם בפעם הראשונה (והאחרונה) בטיול נתקלנו בקושי למצוא מקום לינה בגלל עומס מבקרים. מתוך 7-8 אתרים שבדקנו רק באחד מצאנו מקום Solhaug Camping .

האתר היה לא נעים, עם שירות לא נעים וביקתה לא מאוד נעימה (פטנט הזוי שראינו רק שם – צינור אחד ששירת את המקלחת והכיור כך שרק אחד מהם יכול לעבוד), שרק אחרי שעה עם חלונות פתוחים נפטרנו מריח הסיגריות. מצד שני, הבקתה היתה מאוד מרווחת, במיקום מדהים על שפת הפיורד, והיה תענוג אמיתי לאכול ארוחת ערב ולשתות את הקפה של הבוקר מול הנופים של הפיורד והמצוקים שמסביבו. בבוקר נהנינו לראות מעבורות נכנסות למפרץ ובנוסף אוניית טיולים עצומה שחנתה במפרץ ופרקה סירות תיירים לעיירה.

יום 11 – דרך הנשרים ודרך הטרולים והאוקיינוס האלטנטי.

בגלל שקצת לקחנו את הזמן במהלך השבוע (כמיטב המסורת בטיולים שלנו), תכננו יום נסיעה ארוך. עלינו בכביש 63 הוא דרך הנשרים המפורסמת מגרינגר לעיירה Eidsdal. עלייה מתפתלת נחמדה ונופית, עם עצירה יפה בדרך לתצפית מרשימה על המפרץ. באופן כללי, כמו שאר האתרים הקלאסיים כמו בריקסדייל, דרך הטרולים (המשך היום) והדרך האטלנטית (למחרת) גם דרך הנשרים הייתה נחמדה ומהנה, אבל לא יותר מדרכים אחרות שנסענו בהם במהלך הטיול.

 המשכנו צפונה בכביש 63 לדרך הטרולים שגם היא היתה מאוד יפה. בדרך עצרנו בכמה נקודות. הראשונה פיקניק ליד עיירה (לא הצלחתי לשחזר עת שמה, אולי Gudbrandsjuvet), משם הנוף התחיל להיות פחות מיוער ויותר פתוח כשמתחילים לראות את הרי הרי ענק שנראים מרחוק כמו ענקים ועל שמם הדרך (נדמה לי שלפי המסורת הנורדית טרולי ענק הזיזו את ההרים למקום בו הם נמצאים) ואת העצירה השנייה עשינו בנקודת תצפית מדהימה (אני חושב ליד אגם Alnesvatnet) שהיא גם נקודת יציאה לטיולים ומלאה בערימות אבנים שמטיילים השאירו, והשלישית במרכז מבקרים מצועצע ליד מפל Stigfossen (יחד עם אוטובוסים של המוני תיירים שירדו מהספינה בגרינגר) אבל שווה ביקור בזכות שבילים סופר נגישים לנופים יפהפיים של ההרים באיזור, של המפל ושל הכביש המתפתל משם למטה.

משם הדרך מתפתלת בסרפנטינות מרשימות היורדות צפונה לעמק של פיורד Romsdalsfjurden. את העצירה האחרונה עשינו בסוף הירידה במרכז מבקרים עוד יותר מצועצע, שם הצטלמנו עם פסלי ענק של טרולים (חביבים וידידותיים למשתמש).

משם המשכנו לכיוון מערב לאוקיינוס האטלנטי אל העיר Bud שם הזמנו ביקתה לערב. תוך כדי נסיעה נפרדנו מנופי הפיורדים הצרים וההרים, הפיורדים התחילו להיפתח ובתוכם איים הולכים וגדלים ככל שהתקרבנו לאוקיינוס.

התמקמנו בעיירה Bud במקום בשם PlusCamp Bud Camping. אתר מצויין עם ביקתה יפהפיה על שפת האוקיינוס עם נוף מהמם של הים ובקתות דייגים. שכרנו במקום סירת מנוע (יש להם כל מיני גדלים) במחיר מצחיק ויצאנו לשיט בין האיים. בשעת השקיעה נוצרה מן הילה יפהפייה של אור מסביב לשמש השוקעת שהשרתה תחושת קדושה. ממש הצטערנו שלא יכולנו להישאר שם עוד לילה (מחרתיים טיסה).

יום 12 – הדרך האטלנטית וטרונדהיים

פתחתי את היום בריצת בוקר נופית בסינגלים לאורך החוף (יש שביל חצי מסומן שיוצא מהאתר ועובר בחלקו בעיירה ובחלקו בגבעות שמעל החוף כמה עשרות מטר מקו המים) ובמזג אוויר סגרירי משהו יצאנו צפונה לכיוון הדרך האטלנטית, שהיתה נחמדה, עם גשרים נחמדים ונופים יפים של הים, אבל ממש לא ברת השוואה לדרכים דומות באיי לופוטן שבהן נסענו בהמשך. עצרנו בדרך לטיולון במסלול עץ נחמד (ובית קפה מצועצע במחירים שערוריתיים) והמשכנו לעיר Kristiansund.

בדרך בכניסה לאחת המנהרות (מרשימה מאוד – עוברת מתחת למים ומחברת שני איים) הופתענו כשביקשו מאיתנו לשלם (לא כלול בחבילת הכבישים שקנינו), ונאלצנו להיפרד מסכום השווה לכמה מאות שקלים. אם הבנתי נכון, הנורווגים אוהבים לממן בניית תשתיות מאגרות, עד שבשלב מסויים העלות מכוסה ואז הכביש הופך להיות חופשי.

המשכנו לטרונדהיים והתמקמנו במלון Sandmoen Bed & Breakfast שהוא בעצם מוטל כעשרה ק"מ מהעיר.

בערב נכנסנו לאחד הקניונים לקנות נעלי הליכה עבור הקטן (שנעליו לא עמדו בעומס ההליכות והתפרקו בדרך..). אחרי עשרה ימי טיול בטבע היתה תחושה משעשעת של חזרה לציוויליזציה. בערב נסענו לסיור בטרונדהיים שהיא עיר נחמדה ובסך הכול יפה נעימה. אכלנו ארוחת ערב במסעדה עם אוכל נורווגי שקיבלה דירוג גבוה. המבוגרים נהנו ממנות מיוחדות ועשירות בטעמים אבל הילדים הותירו כמעט את כול המנות המוזרות בצלחת. שאר המסעדות אליהן הגענו בהמשך היו ידידותיות יותר לילדים.

ימים 13-19 – איי לופוטן

יום 13 – טסים ללופוטן

טיסה לbodo ומשם לעיר Leknes שבאיי לופוטן. ברגע האחרון הזמנו מקום דרך Booking ליומיים בביקתה בעיירה Ballstad, עוד לפני שהיתה לנו תוכנית מסודרת לטיול באיים. כשהגענו למקום חשכו עינינו (בעצם אפינו) כשהסתבר שהעיירה אומנם נחמדה אבל המקום נמצא בקצה העיירה ליד מחסני דגים עם ריח נוראי של דגים. התחננו על נפשנו מול בעל המקום ומול Booking והם הסכימו לבטל את ההזמנה ללא עלות. הדרמנו על כביש E10 (הכביש המרכזי שמחבר בין האיים), והתחלנו ליהנות מהנופים המיוחדים של האיים, שונים מאוד מאלה של איזור הפיורדים (בהמשך גילינו שצפון האיים דווקא מזכיר יותר את איזור הפיורדים). נופים פראיים ואימתניים, עם הרים משוננים, מעט מאוד מים זורמים אבל כמובן המון מים מסביב, עם חופים עוצרי נשימה ביופיים.

עצרנו בדרך לטיולון בשוניות פראיות ולביקור בכפר דייגים בשם Nusfjord שהומלץ ככזה שנשמר אבל לא היה ממש מעניין. לא ראינו אפילו דייג אחד ולא נראה שהוא באמת מתפקד. הגענו קצת אחרי עונת התיירות ונראה שהמקום פשוט לא כל כך פעיל כבר. בדרך ניסינו למצוא מקום לינה ולמזלנו באחד המקומות שהגענו אליהם ממש במקרה בעיירה Ramberg, אומנם לא היתה להם ביקתה לחמישה (והם סירבו להכניס מזרון נוסף לביקתה מרווחת לארבעה), אבל הציעו לנו וילה ענקית של שתי קומות וארבעה חדרים באותו מחיר. פינת אוכל ענקית עם נוף לאוקיינוס, אמבטיה, סלון ענק עם ספות וטלוויזית ענק, מטבח סופר מצוייד, מדיח כלים ושיא השיאים – בידה.. המממםםםם אחרי התלבטות "קשה" (בעיקר ניסיון למצוא איפה הקץ') לקחנו את הוילה, בירכנו על מזלנו הטוב (המזל הולך עם הטובים) ובסופו של יום נשארנו שם ארבעה מחמשת הלילות באיים. אחר הצהריים הספקנו עוד לטייל קצת לאורך החוף שמתחתינו, שהוא אחד החופים היפים באיים.

יום 14 – האי Røst

אחד הדברים שחסרו לנו מאוד בטיול עד כה היו בעלי חיים ומאחר שאיי לופוטן ידועים בציפורים שבהם, החלטנו להקדיש כמה שעות לאתרי ציפורים. מכאן דברים התחילו להסתבך. כשחיפשנו חומר על מושבות ציפורים נודדות הסתבר שהמקום לבקר בו הוא שני איים מרוחקים, בפרט האי Røst הקטנטן (4 ק"מ קצה לקצה) שנמצא במרחק 3 שעות שיט מהחלק הנגיש ברכב באיים, מה עוד שהשיט הוא במעבורת שעוברת באי בין פעם לפעמיים ביום, או בדרך מלופוטן לנורווגיה או להיפך. מאחר שזה היה היום היחיד בו היו גם מעבורת הלוך (יוצאת בשבע בבוקר) וגם חזור (יוצאת מהאי Røst בשמונה בערב), למרות שלא הצלחנו למצוא מידע מסודר על הציפורים באי, מראש, החלטנו לקחת סיכון ועלינו על המעבורת (את הרכב השארנו בנקודת המוצא של המעבורת בעיירה Reine) שהביאה אותנו לאי בשעה 10.

ציפורים לא ראינו, גם אנשים כמעט ולא, וגם את הטלפון של האמצעי שנשאר על המעבורת לא ראינו. אחרי חצי שעה יצא אלינו מישהו (איש מוזר שניסה לשכנע אותנו לבוא לאכול במסעדה שלו שהיתה בכלל סגורה) והסביר לנו שמושבות הציפורים נמצאות באיים אחרים באיזור שמצריכים עוד שיט, ששיא עונת הנדידה מאחורינו (בשבועיים) ושאינו יודע אם יש בכלל עוד ציפורים, ושמאחר שהעונה נגמרה, אין שום שיט שיוצא לאיים האלו. מבואסים מהיום המבוזבז ותוהים מה נעשה עשר שעות באי שללכת מקצה לקצה לוקח בו שעה, החלטנו להתעקש ולנסות למצוא מישהו שייקח אותנו לשיט למושבות. אחרי מאמץ מרוכז ועזרה של כמה אנשים טובים באמצע הדרך עלינו על סירה של דייג שחזר מהים במיוחד עבורנו ויצאנו לשיט של שלוש שעות באיי המושבות, ביחד עם שתי נשים מבוגרות שניצלו את ההזדמנות . השיט היה יפהפה, מסביב לאיים קטנטנים ומיוחדים, ואכן ראינו לא מעט מהציפורים המקומיות בדרך על האיים ובאוויר, שחפים (המון), עיטים (בודדים אך מרשימים), קורמורנים והחמודים ביותר (אם כי קטנים ומהירים וכמעט בלתי ניתנים לצילום), תוכוני ים. הדייג היה מאוד נחמד ותיירותי (בקטע טוב), נתן הדרכה טובה, סיפר על עצמו ועל האיזור וגם נתן לילדים לנהוג בסירה.

אחר כך המשכנו למסעדה היחידה שהיתה פתוחה באי (גם היא היתה חצי סגורה) שם טעמנו המבורגר לוויתן ועוד כל מיני מאכלים שפישרם לא לגמרי ברור. המשכנו לטייל ברגל בכפרי הדייגים באי. רגע לפני ששמנו פעמנו חזרה למעבורת, בצירוף מקרים של מגרש קט רגל חמוד עם כדור זרוק ליד, ארבעה גברברים ובעיטה אחת חזקה מדי, דניאל פתח את הגבה בחתך מכוער ומדמם להפליא. במירוץ אדיר נגד השעון (המעבורת הבאה בעוד שעה! זו שאחריה בעוד יומיים!) הרגענו אותו, רצנו איתו למרכז רפואי מקומי, הזעיקו רופא מהבית (בחור חמוד להפליא) שהמליץ על תפרים וביצע במקום במיומנות מרשימה ורצנו למעבורת והגענו רגע לפני שעגנה. לקינוח, המעבורת שהגיעה היתה זו עליה היינו בבוקר, ובזכות כמה טלפונים שעשינו תוך כדי חיכו לנו בעלייה למעבורת עם הטלפון האבוד.

באחת עשרה ירדנו מהמעבורת ובחצות אחרי נסיעה מפחידה בחשיכה בכבישים הצרים של האי, היינו חזרה בוילה. השיט במעבורת דרך אגב מצד אחד מאוד יפה ותענוג לצאת לסיפון לראות את הים, אבל מצד שני מאוד הוא מאוד ארוך ובאיזשהו שלב נמאס וכולנו נכנסנו ללובי לנמנם/לנשנש/לשחק בטלפון/לעשות מיילים.

לסיכום, היה יום מוזר בעליל ורווי תהפוכות, אבל אף על פי כן ולמרות הכול יצא יום מוצלח והיינו מאוד גאים בעצמנו על כך שעשינו מהלימון לימונדה.

יום 15 – Å

נסענו על כביש E10 הנופי והיפה מRamberg עד לקצה הדרומי שלו בעיירה Å . משם יצאנו לטיול יום נחמד מסביב לאגם Ågvatnet הסמוך. התוכנית המקורית שלנו היתה לטפס מהקצה המערבי של האגם לרכס המשונן שמעליו, אבל סימון שבילים מפוקפק, עלייה שנראתה גם קשה ומסוכנת, מזג אוויר שהלך והידרדר ונראה שהולך לכיוון סגרירי, ושעה מאוחרת – גרמו לנו לוותר ולהסתפק בטיול מסביב לאגם. 

המשכנו לביקור קצרצר בעיירה Reine (הכספומט היחיד ברדיוס של 30 ק”מ) ושם החלטנו לסיים את היום. אחרי היום המתיש של אתמול, שמחנו להגיע חזרה לוילה בשעה מוקדמת ולהתפנן את שאר היום.

יום 16 – יצאנו מRamberg לכיוון מערב לטיול שיוצא מאיזור הכפר Fredvang, מטפס לאוכף ויורד ממנו לחוף יפהפה Kvalvika Beach. העלייה היתה נחמדה ולא מאוד ארוכה. הירידה לחוף מעט מאתגרת אבל עם נופים מהממים. החוף היה מקסים ובילינו עליו כשעה, בעיקר חקר של מאות מדוזות מסוגים שונים שנפלטו לחוף.

משם טיפסנו צפונה בשביל תלול שהביאה אותנו לאחת מנקודות התצפית היפות ביותר שהיו לנו בכל הטיול, ממנה רואים למרחקים את הים, כמה חופים ואת האיים כמה עשרות קילומטר צפונה. במקום דרך אגב יש ביקתת הרים שהיתה סגורה. מאחר שראינו שהאיזור מלא שבילים טובים לא מסומנים, החלטנו במקום לחזור באותה דרך, לתפוס כיוון לכיוון המקום בו השארנו את הרכב והגענו אליו יחסית בקלות.

יום 17 – נפרדנו בצער רב מהוילה והיצפנו לכיוון הערים הצפוניות Kabelvåg ו-Svolvær. כדי לחלק את הנסיעה הארוכה בדרך עשינו מעקף לטובת ביקור במוזיאון לתרבות הויקינגית Lofotr Vikingmuseum שהמליצו לנו עליו כמתאים לילדים. המוזיאון היה פתוח אבל שומם ובמקום הסבירו לנו שלא בעונה (שנגמרה לפני שבוע) כל ההפעלות לא פועלות ואין יותר מדי מה לעשות במוזיאון כמו שהוא. במקום זה חתכנו לחוף יפהפה Haukland Beach וטיילנו כשעה בחוף ובשוניות לידו עד שהתחיל גשם שהבריח אותנו.

המשכנו לאורך כביש 10 הנופי צפונה לעיר Svolvær הגדולה בערי לופוטן והתמקמנו באתר Hammerstad Camping השוכן על שפת מפרצון חביב, בביקתה בסיסית שהיא בעצם ביקתת דייגים שהוסבה לביקתת תיירים.

יום 18 – היום האחרון באיי לופוטן. אחרי טיול קצר על החוף באיזור הביקתה בו למדנו גם על עוצמת הגיאות והשפל כשהדרך הלוך היתה מוצפת בחזור, ונסענו למעגן בעיירה Svolvær, משם יצאנו לשיט בפיורד הטרולים Trollfjorden . את השיט הזמנו מבעוד מועד והסתבר שזה היה פחות או יותר השיט האחרון לעונה. יש כמה סירות שיוצאות לכיוון ובאופן כללי השיט הוא דומה (כולל תצפית על עיטי ים) וגם המחיר. צמוד למעגן יש מרכז תיירות שם קיבלנו מידע וקנינו כרטיסים. השיט עצמו היה מהמם ביופיו, ובעוצמתו עם נופים של הים מצד אחד, והרים וגבעות בכל מיני צורות מצד שני, עם מפלים פה ושם. בדרך עצרנו לדיג קצר (בתוך חמש דקות שני הדייגים על הסירה שלפו משהו כמו עשרה דגים מהים, חלקם די גדולים), על מנת לפתות את השחפים והעיטים בדרך. הפיורד עצמו מהמם ביופיו, צר ומצוקי, ושונה מפיורדים אחרים שהיינו בהם. עם כל המפלים מסביב והמצוקים הירוקים נותן תחושה שאם היה גן עדן, כך הוא היה נראה.

בדרך חזרה ליוותה אותנו להקה של כמה עשרות שחפים שהדייגים זרקו להם חתיכות דגים ונתנו לצלמים שבינינו הזדמנויות צילום מדהימות שאין דברים כאלה. פעמיים שלוש בדרך הדייגים הבחינו בעיטי ים וזרקו להם את הדגים הגדולים יותר כדי שיתקרבו – שוב קיבלנו הזדמנויות צילום מעולות. בסך הכול למרות שהשיט לא זול, ולמרות שמזג האוויר היה גבולי (בהתחלה שימשי, אחר כך מעונן ולקראת הסוף עם גשם קל), שמחנו שלא ויתרנו עליו, והוא בהחלט היוה את אחת החוויות הבלתי נשכחות של הטיול.

יום 19 – ריצת בוקר (אומנם השוליים צרים או לא קיימים, אבל בשעות מוקדמות התנועה דלילה ואפשר על הכביש) , נפרדים מנופי הטבע, אורזים ונוסעים לleknes להחזיר את הרכב ולטוס לbodo (טיסה עם חברת wideroe, לדעתי היחידה שטסה ללופוטן, קצרה ומזעזעת במזג אויר סגרירי מאוד, במטוס קטן שעשה רושם שהוא הולך להתפרק בכל רגע, כשהדבר היחיד שהרגיע היה שהוא עושה את המסלול הזה חמש פעמים ביום הלוך חזור כבר שנים) . מעניין שהטיסה התעכבה וגם התארכה בגלל שבאיזור Bodo היה תרגיל צבאי שבגללו סגרו את השמיים לסירוגין באיזור. משם המשכנו בטיסה של חברת SAS לאוסלו.

ימים 19-21 – אוסלו והלסינקי

מאחר שהחלטנו לוותר על רכב באוסלו, ובגלל השהות הקצרה (יום וחצי) התקמנו במלון ליד שדה התעופה. אחר הצהריים הגענו למרכז העיר ברכבת (מאוד יעילה), טיילנו ברחוב Karl Johans המפורסם עד לארמון, המשכנו בהליכה לא ארוכה (רבע שעה) למרכז נובל ומשם לטיילת שמחה וססגונית לאורך הרציפים (עמוסה אבל בקטע טוב). מבין מלכודות התיירים הלכנו על בטוח עם Friday האמריקאית להמבורגרים ובירה.

יום 20 – אוסלו

התחלנו את היום בפארק פסלים רחב ידיים מדהים ביופיוVigeland Park. הפסלים בפארק, שכולם משום מה ערומים לגמרי (לפעמים באופן קצת בוטה מדי) יפהפיים וחלקם נראים חיים לגמרי. מומלץ בחום.

משם נסענו באוטובוס למוזיאון אוניות הקוטב Frammuseet. המוזיאון לא ענק אבל מרשים, בעיקר אוניית קוטב ענקית שאפשר לטייל בקומות שלה. בהחלט שווה.

משם הלכנו בהליכה ארוכה יחסית (לפחות שעה) מסביב למפרץ על לטיילת בה סעדנו אתמול. הפעם הזמנו מראש מקום במסעדת המבורגרים מומלצת Dognvill Burger Tjuvholmen שהיתה אכן מאוד מוצלחת.

יום 21 – על הבוקר עלינו על טיסה להלסינקי, לקחנו רכבת לעיר (זולה וזמינה בטירוף) ובילינו שם את רוב היום. מתחנת הרכבת במרכז העיר הלכנו דרך שדרות Esplanadi לשוק שמח Kauppatori ליד הים, סיבוב בגלגל הענק, משם לSenate Square ולקתדרלת Uspenskin katedraali, וחזרה לתחנת רכבת, לשדה, והביתה.