באוקטובר 2019 ניצלנו את תקופת החגים לטיול באחד היעדים עליהם אנחנו מפנטזים כבר שנים – ארגנטינה וצ'ילה. אחרי שמנכים ימי הגעה ועזיבה הטיול ארך 23 יום מהגעתנו לבואנוס איירס ב-2 לאוקטובר, ועד ליציאתנו ממנה ב-25 לאוקטובר, וכלל כמה איזורים ביניהם התניידנו בדרך כלל בטיסה – בואנוס איירס (3.5 ימים סה"כ בהתחלה ובסוף), חצי האי ואלדז יומיים וחצי, ברילוצ'ה והאגמים (כולל גיחה לצ'ילה) 6 ימים, ארץ הקרחונים בדרום פטגוניה (כולל טורס דל פיינה בצ'ילה יומיים ואיזור אל צ'לטיין יום וחצי) 7 ימים, מפלי איגואזו (כולל גיחה לברזיל) יומיים וחצי. את הרעיון לטיול קיבלנו לפני מספר שנים מסיפור טיול מצויין של משפחה אחרת (באדיבות עמיר האב) ששכנע אותנו שארגנטינה וילדים יכולים ללכת ביחד. את התוכנית בנינו פחות או יותר לפי המסלול שהם עשו.

הטיול במובנים רבים היה ללא ספק אחד הטיולים היפים ביותר שעשינו עד כה. נופים עוצרי נשימה של יערות מכושפים, חורשות מושלגות, ג'ונגלים פראיים, אגמים כחולים ירוקים, קרחוני ענק מתנפצים שרסיסיהם פזורים באגמים, הרים מושלגים, אגמים קפואים ומפלים ששיאם במפלי איגואזו המרהיבים. שמורות ומושבות של לוויתנים, פינגווינים, אריות ים, פילי ים, קונדורי ענק, ותוכים צבעוניים בסדרי גודל שלא היכרנו. מזג אויר שכלל בדרך כלל (תודה לאל) ימי שמש או עננות קלה, אבל גם סופת שלגים חביבה, סופת רעמים אימתנית, כמה ימי גשם זועפים, ונע בין קור קיצוני של 0 מעלות למזג אויר טרופי ולח של 30 מעלות. חוויה רדפה חוויה, פלא טבע רדף פלא טבע, ורק כשחזרנו אנחנו מתחילים לעכל את החוייה שעברנו.

מצד שני הטיול גם היה מאוד אינטנסיבי. ארגנטינה וצ'ילה מדינות מאוד גדולות עם שכיות חמדה רבות ושונות שאפשר לראות במעט מאוד מקומות בעולם וממש כואב הלב לפספס. ויתרנו על מקומות שמאוד רצינו לראות כמו פוקון שבצ'ילה, אושוואיה שבארגנטינה ודרך הקראטרה אוסטרל שבצ'ילה ועדיין חלק משמעותי מהטיול הוקדש להתניידות ומעט מאוד יצא לנו פשוט לעצור ולהתרווח. לקראת סוף הטיול מצאנו את עצמנו כולנו (כולל ההרפתקנים שבינינו) מתגעגעים לשיגרה, לבית, ואפילו ללימודים ולעבודה. לנו התוכנית היתה מצויינת, אבל אני ממליץ לכל מי שמתכנן טיול דומה, לעשות את החשבון שלו כמה לרוץ וכמה להתרווח.

קצת על עצמנו. אנחנו משפחה חובבת טיולים עם בנים בני 11, 15 ו-19 (שלקח הפוגה מהגנת המולדת והצטרף אלינו אחרי השליש הראשון של הטיול בבארילוצ'ה). אוהבים יותר נופים וטבע ופחות ערים, יותר טרקים רגליים מאשר בטן גב בחופים זהובים. 

ימים 0-4: מגיעים לארגנטינה, בואנוס איירס, חצי האי ואלדז

את הטיסה לארגטינה עשינו עם חברת אליטליה. אופציות סבירות אחרות בשלב שהזמנו (כשבועיים לפני הטיסה מסיבות שונות) היו איבריה ואייר אירופה אבל הטיסות של אלאיטליה הסתדרו יותר טוב מבחינת הזמנים. הלג הראשון לרומא עבר חלק. הלג השני היה עם חברת התעופה הלאומית הארגנטינאית Aerolineas Argentinas. יצאה חוויה מפוקפקת שהתחילה עם איחור של שעה וחצי (הסיפור הלא רישמי ששמענו היה שרוצים להימנע מהנחיתה המתוכננת בלילה בגלל סופה בבואנוס איירס (עוד נחזור בהמשך לסופות בבואנוס איירס ועל השפעתן על לוח הטיסות בכל ארגנטינה), המשיכה עם שתי נוסעות שהחליטו להחליף את המקום האמצעי הפחות נוח שלהן במקומות שלנו שהיו ליד המעבר ולקח לדיילות עשרים דקות לשכנע אותן לעבור בחזרה. המשכנו עם אוכל בלתי אכיל שגרם לנו להתגעגע לאוכל של אלאיטליה, ועם השעתיים האחרונות שכללו טלטולים רציניים והקאה אחת. בקיצור, לא היו שמחים מאיתנו לדרוך על אדמת ארגנטינה.

החלפנו סכום סימלי (בתור ארוךךך) של דולרים לפזות רק לגלות כדי דקה אחר כך ששירות המוניות בשדה התעופה EZE (יש שלושה שדות תעופה בבואנוס איירס) מקבל בשמחה דולרים ושההחלפה היתה מיותרת (ככלל הרבה מקומות תיירות בארגנטינה וגם בצ'ילה מקבלים דולרים ואפילו בשער הוגן מאוד) ונסענו לעיר למלון Hotel Posta Carretas החמוד שנמצא במרכז בואנוס איירס (מומלץ). במהלך הטיול היינו שלוש פעמים בבואנוס איירס ולנו בשלושה מלונות שונים (על כולם אנו ממליצים בחום) כולם במרחק מאות מטרים אחד מהשני במרכז העיר. עד שנקבל את החדר (הגענו בסביבות שמונה בבוקר) השארנו את המזוודות ואת העייפות לאחסון במלון ויצאנו לעיר. אחרי ארוחת בוקר בה התפנקנו בכמה עוגות וגילינו שכולן ללא יוצא מן הכלל עמוסות בכמויות מטורפות של ריבת חלב (dulce de leche) יצאנו לסיבוב רגלי מכיכר General San Martin Plaza היפה (אפשר לעלות למגדל ללא תשלום במעלית לתצפית יפה על העיר) דרך כנסיית Basílica Santísimo Sacramento עד לכיכר Plaza de Mayo היפה שם ראינו את Casa Rosada, שוק חקלאי קטנטן, דגל ארגנטינאי מפלצתי בגודלו, משמר חיילים בדרכו לארמון כלשהו והרבה פסלים יפים. חזרנו דרך מדרחוב פלורידה למלון. אחרי התמקמות ומנוחת אחה"צ קצרה יצאנו שוב לעיר ברגל, דרך פלאזה דה מאיו ירדנו לאיזור הנמל הישן פוארטו מאדרו שפרוש משני הצדדים של נהר Rio Darsena Sur עם עגורנים ישנים שנשארו בו כחלק מהנוף. את ההליכה לאורך הנמל סיימנו בחלק הדרומי, חצינו בחזרה את הנהר לשכונת סן טלמו, למסעדת Gran Parrilla del Plata הנפלאה שם חווינו בפעם הראשונה את הקולינריה הקרניבורית המקומית, וגם למדנו על הדרך את המילה Parilla (מבטאים פריז'ה) המתארת מסעדת בשרים. למדנו גם שרוב המסעדות (בפרט אלה שמכבדות את עצמן) בארגנטינה, סגורות בין השעות שלוש לשמונה, כך שארוחת ערב מוקדמת תהיה בדרך כלל במסעדת תיירים מפוקפקת. אחרי יום ארוך מאוד התרסקנו למיטות לעכל את הסטייקים. בשביל היום הראשון של הטיול אחרי טיסה של 20 שעות היה יום מאוד מוצלח. ככלל התוכנית שלנו כללה בעיקר גיחות קצרות לבואנוס איירס (בהמשך זכינו "באדיבות" אלאיטליה ליום נוסף בעיר) והיה חשוב לנו להספיק לראות כמה שיותר.

כיכר סן מרטין

חיילים בדרך להחלפת משמרות ליד כיכר פלאזה דה מאיו

כיכר פלאזה דה מאיו

פוארטו מאדרו

את היום השני פתחנו בטיסה לעיר Trelew השוכנת ליד חצי האי ואלדז מרחק שעתיים טיסה דרומית לבואנוס איירס. בחרנו לטוס עם חברת Flybondi, אחת משלוש חברות שמיישמות את מהפכת הלואו קוסט הארגנטינאית. למעט שדה התעופה ששוכן בשכונת El Pelomer (EPA) הרחוקה יחסית ממרכז העיר (45-60 דקות נסיעה, תלוי בתנועה) כמו השדה הבינלאומי אזייזה (EZE) אבל הרבה יותר רחוק משדה איירופארק (AEP) שיושב ממש קרוב למרכז העיר, הטיסה עברה חלק ונחתנו בטרלאו, הנמצאת בצפון מזרח פטגוניה, באיזור שנראה מאוד מדברי וצחיח כמו בעצם רוב פטגוניה למעט איזור הרי האנדים שבמערב.

בטרלאו לקחנו רכב (הרץ, מומלץ) ונסענו למלון Rayentray Puerto Madryn בפורטו מדרין (המלון מומלץ בחום). הדרך היתה די משובשת עם מעין תעלות של גלגלים (קוליסים) בכביש שבדרך כלל מוצאים בדרכי עפר. הזמנו דרך המלון שיט לוויתנים למחרת בבוקר (סביבות 50 דולר לראש, הנחה משמעותית לילדים מתחת לגיל 12) ומיהרנו לנקודת Punta Loma שם נמצאת מושבה של אריות ים. אחרי כ-30 דקות נסיעה בדרכי עפר מהעיר הגענו למושבה שהיתה לא יותר מנחמדה עם כמה עשרות אריות ים שכובים על החוף שניתן לראות משתי נקודות תצפית (ספוילר – למחרת כמעט במקרה, נראה מושבה גדולה ומעניינת יותר). מאוכזבים משהו חזרנו למלון וקינחנו את היום במלכודת תיירים מקומית בינונית בשם Náutico Bistró de Mar, מצפים לימים מעניינים יותר בהמשך.

Punta Loma

השיט של יום המחרת יצא (כמו כולם) מהעיירה Puerto Pirámides שנמצאת למעלה משעה נסיעה מפורטו מדרין. בדרך ראינו לראשונה את האייל המקומי (יותר נכון הגמל המקומי) הגואנקו החביב שילווה אותנו במהלך השבועיים וחצי הבאים עד שנעזוב את פטגוניה. אחרי שיט דומה שעשינו בעבר בויקטוריה שבקנדה הופתענו מאוד לטובה. היינו במים 2-3 שעות, מבלי להתרחק מדי מהחוף וראינו לפחות עשרה לוויתנים, בעיקר מסוג בלנה, כולל צעירים מאוד, חלקם ממש ממרחק שאפשר צילומים מרהיבים אפילו במצלמת טלפון. לא פחות מהלוויתנים הופתענו מרמת השירות של צוות הספינה, שהיה פשוט מקסים. רוב המשתתפים בשיט נראו ארגנטינאים ורוב ההסברים היו בספרדית, אבל אנשי הצוות הקפידו להצמיד לנו איש צוות דובר אנגלית, ובכל פעם שנראה לוויתן דאגו שהילדים הנמוכים יותר יתמקמו במקום שיוכלו לראות אותו מבלי שיסתירו להם. בסך הכול חוויה מאוד מוצלחת ומאוד ייחודית. אנו ממליצים בחום על החברה Hydro Sport.

אחרי התייעצות קצרה עם אנשי הידרו ספורט יצאנו בנסיעה שחצתה את חצי האי (עם הרבה גואנקו) עד לנקודת Caleta Valdés. נקודות אחרות בצפון (Punta Norte) ודרום (Punta Delgada) חצי האי היו סגורות או פחות מעניינות באותה תקופה. קצת לפני קאלטה ואלדז נתקלנו במושבת פינגווינים קטנה וחמודה (Pingüinos de Magallanes), ובהמשך בנקודה בה ניתן לראות לוויתני אורקה בעונה אבל לא באוקטובר (Mirador Elefantes Marinos אבל פילי ים ראינו רק בהמשך) וגם מספקת תצפית יפה על קו החוף והלגונות. לקראת סוף הדרך נתקלנו בכמה קונדורים ענקיים. בקאלטה ואלדז חטפנו ארוחה קלה בקפטריה הממוקמת שם ויצאנו להליכה קצרה ונעימה של 1-2 ק"מ העוברת בין כמה נקודות תצפית יפהפיות מהן ניתן לראות להקות של פילי ים מפוזרים על החופים עם כמה גורים (לקח לנו קצת זמן והרבה זום לזהות את החידקון שמבדיל אותם מאריות ים. למרות שרוב הזמן פילי הים נהנו מהתחרדנות, השתעשענו לראות איך מדי פעם זכר זוחל לכיוון נקבה, ומנסה את מזלו, בדרך כלל בחוסר הצלחה כשהיא זוחלת ממנו והלאה. כשחזרנו לאיזור המסעדה נתקלנו בארמדיל חמוד (הראשון והאחרון בטיול) שיצא לטיול. חזרנו באותה הדרך לפורטו פירמידאס ובהמלצת ידידינו מהידרו ספורט, המשכנו לנקודה בשם Mirador Lobería (דרך העפר המגיעה אליה יוצאת ממש קרוב לכניסה לפורטו פירמידאס) שם פגשנו מושבה מרשימה הרבה יותר מזו של אתמול של אריות ים (כמה מאות פרטים). מאותו מקום ניתן גם לראות ולצלם לא מעט לווייתנים בים, בפרט עם זום חזק, אבל בהשוואה לתמונות משיט הבוקר התמונות יצאו עלובות. אחרי יום נפלא חזרנו לפורטו מדרין לאכול פיצהפסטה במסעדה איטלקית פשוטה אבל חמודה ומהנה (Giuseppe pizza y pastas). רוב הנסיעה באותו יום (נטו 3-4 שעות) הייתה בדרכי עפר שבחלקן עקפו אותנו מכוניות אחרות שלפעמים העיפו אבנים לכיווננו, ובכלל לכל אורך הדרך אבנים קטנות (וגם כמה גדולות) קופצות מהגלגלים לתחתית הרכב. מאוד שמחנו שהרכב שקיבלנו היה מלכתחילה שרוט מכל הכיוונים מה שצמצם את האפשרות שנואשם בנזק לרכב. ככלל העדפנו להרחיב את הביטוח ולהקטין השתתפות עצמית ככל האפשר בכל ההשכרות שעשינו.

פילי ים באתר Caleta Valdés

Pingüinos de Magallanes

Mirador Lobería

למחרת עזבנו את פורטו מדרין לטרלאו (הפעם לא נתקלנו בקוליסים – או שנסענו בכביש אחר או שצד אחד של הכביש מתוחזק יותר טוב מהשני) ודרומה למושבת הפינגווינים Punta Tombo. הדרך מתוארת כשלוש שעות אבל בפועל לקחה כשעה לטרלאו ועוד קצת יותר משעה למושבה. המושבה עצמה היתה מדהימה ביופיה. הוסבר לנו שהפינגווינים הגיעו לפני כחודש להתמקם בה והיו עסוקים עד לשיניהם בחיזור ורבייה. גבעות על גבי גבעות מלאות פינגווינים ומאורות, להערכתי עשרות אלפים, צווחות חיזור בכל מקום ובכלל מקום מקסים. במקום עושים הליכה של 2-3 ק"מ בשביל מאוד מסודר ונוח וככלל המקום מומלץ בחום (בתנאי כמובן שמבררים מראש שיש פינגווינים במקום).

דו קיום בפונטה טומבו

Punta Tombo

חזרנו לטרלאו משם תכננו לקחת אוטובוס ליעד הבא שלנו – סאן קארלוס דה בארילוצ'ה (בקיצור בארילוצ'ה). את ההמתנה לאוטובוס (במשרד של חברת האוטובוסים שמחו לשמור לנו על החפצים) בילינו בסיבוב בעיר. העיר לא מאוד תיירותית ולא תמיד הכי נעימה לטיול אבל יש בה אווירה ארגנטינאית מאוד אותנטית. מאחר שהגענו בשבת בערב ראינו המוני מקומיים מבלים בפארק על שפת האגם, כולל בחור ברזילאי שהדריך מקצב סמבה לכמה ארגנטינאים, מופע רוק של להקה מקומית, הרבה חבר'ה צעירים עם בקבוקי אלכוהול ביד, ילדים משחקים כדורגל והרבה כלבים משוטטים. ככלל בהרבה מקומות בארגנטינה נתקלנו בכלבים משוטטים, בדרך כלל לא מאיימים במיוחד או תוקפניים במיוחד אלא מחפשים חברה ואוכל. ביקרנו במסעדה מקומית בה היינו כמעט האורחים היחידים (הוזהרנו גם לנסוע משם במונית ולא ללכת ברגל) ועלינו לאוטובוס של חברת דון אוטו בו הזמנו מראש מושבי מיטה בנסיעה ארוכה של 14 שעות מתוכן 9 שעות בהן נחצה את פטגוניה וארגנטינה מטרלאו שלחוף האוקיינוס במזרח ועד לאסקל שבהרי האנדים שבמערב, ועוד 4-5 שעות לאורך הרי האנדים צפונה ליעדנו הבא – בארילוצ'ה. האוטובוס מאוד נחמד. עם העלייה לאוטובוס מקבלים חמגשית (קצת מזכיר אוכל של מטוסים) והכיסאות מיטה בקומה הראשונה (בקומה העליונה כיסאות חצי מיטה) אפשרו שכיבה כמעט מלאה, כך החלק הראשון של הנסיעה עבר חלק בשינה מתוקה של כולנו. חלק השני היה קצת פחות סימפטי מאחר שמזג האוויר היה סגרירי במיוחד מה שלא איפשר לנו ממש ליהנות מהנוף המרהיב בחוץ, וכן העובדה שהאוטובוס נכנס ויוצא להרבה מאוד עיירות בדרך מה שקצת מתיש. בשורה התחתונה היה בסדר גמור, חוויה ייחודית שהיתה לא פחות יעילה ולא יותר מתישה מהאופציה השנייה – טיסת ערב לבואנוס איירס, לינה וטיסת בוקר למחרת לבארילוצ'ה. ככלל אני ממליץ לשקול אוטובוסים כאופציית התניידות, למרות שהמחיר לא תמיד מאוד זול (שילמנו קרוב ל50 דולר לראש על הכרטיסים).

ימים 5-11 – בארילוצ'ה והאגמים

בסאן קארלוס דה בארילוצ'ה לקחנו רכב (שוב הרץ, שוב מומלץ), התפנקנו בפריז'ה המפורסמת המכונה בישראלית Don Alberto (השם האמיתי הוא El Boliche de Alberto) שקיימה בגדול את הבטחתה, פגשנו ישראלים ששיתפו אותנו בדעתם לגבי התחרות בין אל פואגו לבין דון אלברטו לגבי מי הפריז'ה הכי טובה בבארילוצ'ה ובמזג אוויר גשום ומעונן במיוחד יצאנו צפונה לעיירה Villa La Angostura. העיירה בדרך כלל נחשבת לתחנת מעבר בדרך שבעת האגמים המפורסמת אבל באחת ההברקות של הטיול החלטנו לחלק את ששת הימים באיזור לשלושה בוילה אנגוסטורה עם טיולי יום, ושלושה בבארילוצ'ה עצמה. היתרונות של התמקמות של שלושה לילות בכל מקום ברורים, אבל גם הקיצור של יום שבעת האגמים לשעתיים הלוך ושעתיים חזור מאוד משמעותי וכן המרחק הקצר מהגבול הצ'יליאני שיחקו לטובתנו.

אחרי נסיעה במזג אויר לא פשוט התמקמנו במלון Encanto del Rio המפנק במיוחד (היה הפתעת הטיול) על שפת נהר Rio Bonito, עם שתי בריכות מחוממות וחדר משחקים (סנוקר וטניס שולחן) שבחרנו במיוחד כאופציית גיבוי למקרה של מזג אויר בעייתי. ניצלנו הפסקה של הגשם לקראת הערב ויצאנו להליכה ביער רטוב במעלה הנהר לכיוון מפל שאנשי המלון סיפרו לנו שנמצא באיזור. פילסנו את דרכנו בכמה מקומות בהם הדרך נחסמה בגלל כמה עצים שנפלו עד שאחרי שק"מ וחצי הגענו לחסימה שנראתה מאתגרת יותר וחזרנו באותה הדרך למלון. למפל אמנם לא הגענו, אבל נהנינו מאוד מחילוץ העצמות, מהיער המקסים, מהנהר שהלכנו לאורכו והציץ מדי פעם, ואפילו מפגעי מזג האוויר - העצים הנפולים, הבוץ והשלוליות. בדרך הצטרפו אלינו שני כלבים של אחד מתושבי העיירה (או אחד המטיילים) שנהנו לשחק איתנו בדרך. את היום הזה בחרנו לקנח בבילוי בחדר המשחקים ובארוחת ערב ביתית (הצטיידנו בסופרמרקט מקומי).

היער ליד ריו בוניטו

את היום הבא הקדשנו לשמורת Puyehue שבצ'ילה, שמסתבר שהיא השמורה הפופולארית ביותר בקרב הצ'יליאנים. זאת אחרי התלבטות בה הכרענו לדחות את דרך שבעת האגמים ליום הבא שצפוי היה להיות בהיר יותר. אחרי תחנת היציאה מארגנטינה (עיכוב של רבע שעה) המשכנו לעלות לגבול שנמצא בעצם בקו פרשת המים של הרי האנדים, מעבר הרים בשם Paso Cardenal Antonio Samoré. בשלב מסויים התחילו להופיע מצבורי השלג בצדי הדרכים שהלכו וגדלו עד שהפכו למשטח שלג מרשים בגובה של 2-3 מטרים בצידי הכביש. בשלב הזה התחיל לרדת שלג שצבע גם את העצים בלבן מהמם ומצאנו את עצמנו באמצע יער ארגנטינאי צ'יליאני מושלג, עם עצים לבנים, נחלים יפהפיים שזורמים בין הגבעות המושלגות ולגונה שהפכה קרחונית. עשינו עצירה קצרצרה כדי לצלם ולגעת קצת בשלג (הילדים סחטו התחייבות שבחזרה נעצור ליותר זמן) והמשכנו לתחנת הכניסה לצ'ילה. כשראינו את אנשי התחנה פורקים מזוודות של העוברים בירכנו את ההחלטה שלנו לצאת ולחזור מצ'ילה באותו היום עם תיקי גב בלבד. אחרי 20-25 דקות במעבר והצטיידות בפזות צ'יליאניות (למזלנו הייתה בתחנה גם סוכנות החלפת כסף) המשכנו לשמורה. קצת הסתבכנו בהתמצאות בעיקר מאחר שתחנות הכניסה, התשלום והמנהלה בשמורה נפתחות רק בנובמבר, אבל למזלנו מצאנו ליד המעיינות החמים Termas Aguas Calientes (מקום קטן ולא מומלץ) מדריך של כיתת ילדים מטיילת שהסביר לנו מה פתוח, מה סגור ואיפה נוכל לטייל בשמורה. עשינו טיול קצר ויפה שיוצא מגשר ליד המעיינות החמים לאורך נהר Rio Chanleufu עם כמה מפלים נחמדים. נסענו עוד קצת מערבה לאגם Lago Puyehue בתקווה להצליח לראות את אחד מהרי הגעש Puyehue ועוד אחד שהכביש עובר ביניהם, אבל לא עלה בידינו. על טיול אחד (נדמה לי תצפית הפומה) ויתרנו מאחר שהסתבר שהמסלול סגור בגלל עצים שנפלו. כן עשינו שני מסלולים שתכננו מראש למפל Indio ומפל Princessa. הדרך לשניהם יוצאת מאותו מקום, מעין מרכז מבקרים Centro Turístico Anticura Parque Nacional Puyehue שעברנו מוקדם יותר אבל דילגנו מאחר שהדרך היתה חסומה בשורת קונוסים. בעצת המדריך הזזנו בעדינות את הקונוסים כדי לנסוע לנקודת תחילת המסלולים. המפלים עצמם נחמדים פלוס פלוס, אבל מה שהיה לא פחות יפה היה הדרך בתוך היער שנתנה תחושה מאוד פראית עד שקשה היה להאמין שאנחנו נמצאים בסך הכול מרחק חצי שעה הליכה מכביש ראשי. בדרך חזרה לגבול עצרנו לתצפית על מפל נוסף (שילוט מהכביש), שם פגשנו את ציפור caracara היפהפיה, פגשנו שועל יפהפה בתחנת היציאה הצ'יליאנית והופ – אנחנו שוב באיזור הדמדומים המושלג, הפעם להשתוללות רצינית ומשמחת יותר שהסתיימה רק כשהנעליים מלאות שלג ורטובות לגמרי, והילדים קפואים כמעט לגמרי אבל מבסוטים עד הגג. מזג האויר בינתיים התבהר מה שפתח את הנוף בדרך חזרה לוילה אנגוסטורה. אחרי שלא מצאנו פריז'ה פתוחה (רובן כאמור סגורות בין סוף ארוחת צהריים בשלוש עד תחילת ארוחת ערב בשמונה) אכלנו בבר מסעדה Ruta 40 Bar & Grill עם אוכל בינוני אבל עם אוירה נחמדה וחזרנו למלון להספיק ליהנות מהבריכה המחוממת.

כביש מושלג Paso Cardenal Antonio Samoré

Rio Chanleufu

מפל Indio בשמורת Puyehue

את היום הבא הקדשנו לדרך האגמים, או למעשה בשני השלישים הצפוניים שלה לסן מרטין וחזרה. הדרך עצמה מהממת ביופיה, גם בנסיעה ובעיקר בנקודות התצפית הרבות שפזורות לאורכה. הנופים של ההרים המושלגים והאגמים בצבע כחול עמוק וירוק פשוט עוצרי נשימה. בסן מרטין דה לוס אנדס אחרי ארוחה קלילה, התחרדנות קלה על החוף והתייעצות במרכז התיירות המקומי, החלטנו לבחור אחד משני הטיולים הדי קצרים שיש באיזור, זה שיוצא מהחלק הכי מערבי של חוף אגם Lago Lacar, שם יש פסל של שלושה צבאים Los Ciervos ומגיע לתצפית Mirador Bandurrias היפהפיה על האגם ועל ההרים (המסלול השני מגיע אל laguna Rosales).

הטיול עצמו היה נחמד מאוד, כלל כמה עליות מאוד תלולות (וירידות בדרך חזרה) בתוך חורשה יפה שהיוו תרגול טוב לקראת הטרקים המורכבים יותר שתכננו לעשות בהמשך הטיול. השבילים הללו משמשים גם רצים מקומיים וגם רוכבי אופניים שכמעט דרסו אותנו באחת העליות (ירידות שלהם). אחרי כ45 דקות של הליכה הגענו לשתי תצפיות שהיו (שוב) עוצרות נשימה. ויתרנו על המשך המסלול (מגיע לנקודת La Islita), נהנינו מהנוף וירדנו חזרה לחוף האגם. הספקנו עוד ליהנות מגלידה מצויינת במרכז העיירה בגלידריה מקומית Helados Mamusia שנראית לפי התורים כמו מוסד מקומי וחזרנו בדרך האגמים חזרה למלון. אחרי בריכה וחדר משחקים קינחנו את היום בפריז'ה בשם Los Pioneros - Parrilla Patagónica שהיתה מאוד מוצלחת.

אחד האגמים (אם לא ה..)

San Martin de Los Andes

פרה נהנית מדרך שבעת האגמים

למחרת נפרדנו בצער רב מוילה אנגוסטורה ומהמלון המקסים, הלקינו את עצמנו שלא הספקנו לטייל באיזור העיירה עצמה (כולל יער bosco di Arrayanes המפורסם) וחזרנו לבארילוצ'ה לשדה התעופה למפגש מרגש עם הצלע החמישית שלקח הפוגה מהגנת המולדת, טס שלוש טיסות על קרוב ל-30 שעות כדי להצטרף אלינו להמשך הטיול. למרות שאחרי התמקמות במלון Pailahue Cabañas Lodge מתחת להר אוטו (צוות מאוד אדיב ושירותי אבל המלון עצמו לא היה מאוד מוצלח) נותר לנו רק חצי יום, לא ויתרנו, טיפסנו להר Cerro Campanario (המכונה הק"מ ה-17), טיפוס קצר אך מפרך לאחת מנקודות התצפית המרהיבות ביותר שראינו בטיול (360 מעלות לאגמים, יערות, נחלים, הרים ומה לא), המשכנו לסיבוב הקצר (Circuito Chiqo) לחצי האי Llao Llao (מבטאים ז'או ז'או) שם לא נשאר לנו מספיק זמן למסלול 5 מייל שסובב את חצי האי והסתפקנו בטיול קצרצר לאגם Lago Escondido הקטנטן ולאחד הסעיפים של אגם Nahuel Huapi (רואים מהכביש שביל שיורד ימינה, חונים והולכים עם השביל לכיוון צומת T, ימינה לאגם אסקונדידו ושמאלה לסעיף של נהואל האפי). חזרה למלון להתארגנות קצרצרה ומהר לדון אלברטו לפני הפתיחה כדי לתפוס שולחן לעשרה לטובת מפגש עם חברים שגרים 200 מטר מאיתנו (בישראל) שהזדמנו באופן מפתיע לבארילוצ'ה באותו זמן. גם הערב דון אלברטו לא אכזב ואפילו זכיתי לשירת יום הולדת בעברית מאחת המלצריות.

נוף מהר Cerro Campanario

עץ חביב בחצי האי Llao Llao

דון אלברטו (בשנית)

התוכנית ליומיים הבאים היתה טרקים בשמורה בה נמצאים מפלי Cascada Los Alerces, הקרחון השחור Ventisquero Negro ותצפית להר Cerro Tronador. לאכזבתנו הסתבר שהשמורה סגורה עד סוף אוקטובר. בחרנו במקומה באחד הטרקים הפופולריים באיזור הר Catehdral, עם עלייה מאתגרת של 12 ק"מ שעולה לביקתת הרים בשם Refugio Frey (מבטאים רפוחיו) וללגונה יפה לידה. כשהגענו לתחילת המסלול הסתבר שהחזרה מסוף המסלול שתכננו לעשות ברכבל לא תתאפשר בגלל מזג האוויר וכן שהלגונה קפואה ולא ממש נראית. בהחלטה של רגע למרות השעה המאוחרת (11:30) החלטנו לצאת לכיוון רפוחיו פריי ולפי קצב ההתקדמות להחליט אם ממשיכים עד הבקתה או מסתובבים בדרך. אחרי שעתיים של עלייה מתונה בשביל נוח ועם נוף יפהפה של אגם Gutierrez וחציית כעשרה גישרונים מעל נחלונים הדרך מתחילה לטפס בואדי לכיוון הרפוחיו בדרך שבהתחלה הולכים בה על בוץ, בהמשך על קרח ובוץ, בהמשך על שלג ובוץ ולבסוף בק"מ האחרון הולכים בשלג בעומק חצי מטר כשלכל אורך הדרך רואים את ההר המושלג בצד השני של הואדי. פיזית ההליכה הפכה ליותר ויותר קשה ככל שהתקדמנו, אבל על האתגר הפיזי פיצתה החוויה המאוד ייחודית של טיול בשלג שהיתה וואו אחד גדול לכולנו. כמובן שבהתלהבות הגענו לבסוף לרפוחיו. הלגונה הקרחונית הייתה מכוסה בשלג ובעצם לא היה ניתן לראות אותה. כך קיצרנו את העצירה למנוחה קצרה, תה חם וכמובן בירה קרה וחזרה למטה. הירידה היתה מהירה יותר ולקראת אור אחרון בסביבות שמונה ורבע הגענו חזרה לרכב. טיול אומנם מאתגר מאוד אבל גם חווייתי מאוד ומהנה מאוד שכולנו נזכור אותו עוד הרבה זמן. בבארילוצ'ה גילינו שהמסעדה שתכננו ללכת אליה Huacho Restaurante קטנטנה ועמוסה ונצטרך לחכות לפחות חצי שעה. דידינו למסעדת מזון מהיר סמוכה בשם Rock Chicken שהסתברה איך לומר, על הגבול התחתון של המזון המהיר, לא ברור מאיזה צד שלו, עם שירות חייכני ואדיב אבל אוכל שחלקו הטוב בינוני אבל אכיל וחלקו הפחות טוב לא. משועשעים מהחוויה הבלתי קולינרית בעליל התרסקנו במיטות לקראת יום הטיול האחרון בברילוצ'ה.

מעל Lago Gutierrez

בדרך לרפוחיו פריי

מטפסים בשלג לרפוחיו פריי

למחרת נתנו לגוף להירגע מההליכה הארוכה של אתמול, חזרנו לסיבוב הקצר, ירדנו לחוף ליד מרכז צלילה לא פעיל Ardilla Buceo ועצרנו לתצפית בנקודה מרשימה Punto Panorámico - Circuito Chico. בהמשך נאלצנו לבחור בין אומגות (Canopy Adventure Tour S.R.L.) לבין רכיבה על סוסים בחרנו באפשרות השנייה וכך חזרנו להר קמפנריו עם Tom Wesley Cabalgatas הפעם ברכיבה נחמדה של שעה וחצי על סוסים באיזי. משם המשכנו לסיבוב במרכז העיר. התפנקנו ביריד אוכל בו שפים מקומיים מכרו מנות רחוב מעולות באווירה מאוד שמחה ומהנה (ליד המרכז Centro Cívico Bariloche), ראינו הופעה של להקה בכיכר והמשכנו לסיבוב קניות שוקולדים ולנוח קצת במלון. קינחנו את היום במסעדת Huacho Restaurante שפספסנו אתמול (הפעם השכלנו להזמין שולחן מראש) בארוחה מעולה (דעותינו חלוקות בשאלה אם היה מוצלח יותר מדון אלברטו).

Ardilla Buceo

סוסים בהר קמפנריו

בארילוצ'ה

נפרדנו מהמלון ומברילוצ'ה ונסענו לשדה התעופה לקראת הטיסה לאל קלפטה. תוך כדי החזרת הרכב גיליתי מייל מחברת התעופה שמעדכן שהטיסה נדחתה בשעתיים וחצי. חזרתי בריצה לבחור מהרץ לקחת את המפתחות וחזרנו לעיר לעוד סיבוב שוקו, קפה ושוקולדים, הפעם במזג אויר סגרירי. כשחזרנו לשדה התעופה התברר שבגלל סופות בבואנוס איירס טיסות שם לא נחתו או לא יצאו, מה שהשפיע אל כל לוח הטיסות בארגנטינה עם ביטולים ודחיות. למזלנו הזהירו אותנו מראש מדחיות וביטולים ואת הטיסות והטיול תכננו בהתאם עם שוליים מספיק רחבים. כך יצאנו בזול עם סה"כ חמש שעות של דחייה שהרגו לנו את חצי היום שתכננו לטייל בו באל קלפטה, ואולי קלקלו בקטן, אבל לא קלקלו בגדול. באופן אירוני למרות הטיסות שלנו בחברות לואו קוסט, בפעם השנייה אנחנו טסים עם אארולינאס ארגנטינאס ובפעם השנייה מתעכבים שעות (הפעם השלישית עברה חלק).

ימים 12-18 – ארץ הקרחונים שבדרום פטגוניה

באל קלפטה שכרנו רכב בסוכנות Sixt. הרכב היה מעולה, חדש והיה תענוג לנסוע בו, אבל המחיר היה מאוד יקר ביחס לשאר הרכבים ששכרנו בארגנטינה.

למזלנו הרב סוכנויות הטיולים באל קלפטה פתוחות על מאוחר וכך הספקנו בשמונה בערב להיכנס לסוכנות Hielo & Aventura ולהזמין מיניטרקינג, שזה טיולון רגלי על קרחון פריטו מורנו ליום המחרת. אחרי ארוחת פאסטפוד מהנה במסעדת Wolly Burgers (הבורגר ראנצ' המקומי) עמוסת ילדים (על הדרך תרגלנו אותם באנגלית), הגענו לקראת 11 בלילה למלון Blanca Patagonia Hostería Boutique y Cabañas שהיה בסך הכול נחמד (לא יותר).

יצאנו מוקדם לנסיעה של כשעה מאל קלפטה כדי להספיק לבקר במרפסות ולראות את הקרחון לפני שאנחנו שטים אליו כדי ללכת עליו, מה שנראה לנו נכון יותר. קרחון פריטו מורנו הוא אחד המפורסמים בעולם, קרחון ענק שמיוחד בין השאר בהתפוררות המתמדת שלו, לא כתוצאה מההתחממות הגלובלית (שמן הסתם משפיעה במידה מסויימת) אלא כחלק מהתהליכים הטבעיים שלו. מול הקרחון ישנה גבעה עם שבילים מסודרים ונגישים שמאפשרים תצפיות על הקרחון מכל זווית אפשרית ואפשר בכיף לבלות חצי יום אם לא יום שלם בהליכה בין השבילים, עצירה במרפסות, צילומים וניסיונות לתפוס בתמונה או וידאו את אחת מחתיכות הקרח שנופלות למים (כל 10-30 דקות לערך). קשה לתאר את המראות ואת התחושה למראה פאר הטבע הזה, גם לא בתמונות.

חזרנו מהמרפסות (רבע שעה נסיעה) לנקודת היציאה (Puerto Bajo las Sombras) לשיט לקרחון (שנתן לנו עוד זוויות להסתכל על הקרחון). פרקנו ביבשה במקום שמרוחק כמה מאות מטרים מהקרחון, משם הולכים בהליכה נחמדה לקרחון, מקבלים תדרוך, נועלים קרמפונים להליכה על הקרח ויוצאים להליכה של כשעה על הקרחון. ההליכה מאוד מיוחדת וחוויתית וכולנו נהנינו מאוד מהחוויה, גם מההליכה עצמה וגם מההתקרבות לתצורות קרח שונות ומשונות, סדקים מפחידים, בורות כחולים וכמובן הנחלונים שהקרח הנמס יוצר. למרות המחיר הלא זול (סביבות 100 דולר לראש, הנחה משמעותית מתחת לגיל 12), היה ממש שווה. לקחנו אתנו ציוד שמתאים לחורף בסיביר אבל בסופו של דבר חולצה קצרה ומעיל עם כובע צמר וכפפות היו די והותר (וקרם הגנה כמובן).

אחרי מנוחה קצרה (הטיול קצר אבל מתיש) חזרנו למרפסות לעוד סיבוב של שעתיים. בלב כבד נאלצנו לבסוף להיפרד מהקרחון ולחזור חזרה לאל קלפטה. אכלנו ארוחת ערב באחת המסעדות הטובות ביותר שאכלנו בהן בארגנטינה (בפרט מאלה שאינן פריז'ה) בשם Isabel Cocina al Disco האיטלקית. מומלצת בחום עם דגש על תבשילים עם בשר עגל או בשר פילה (תבשיל סטייק שניסינו בהמשך היה הרבה פחות מוצלח). כדאי להזמין מקום כי המסעדה מפוצצת גם באמצע השבוע או להגיע מוקדם מאוד (שבע בערב).

קרחון פריטו מורנו

מיניטרקינג על הקרחון

ויסקי עם קרח קרחונים

חלק מפריטו מורנו מתנפץ למים

תבשיל עגל ללקק את האצבעות במסעדת Isabel Cocina al Disco

את שלושת הימים הבאים תכננו מסביב לאחד המקומות שנחשבים ליפים ביותר בעולם, מקום שהוא גם חלום ותיק – שמורת טורס דל פיינה שבצ'ילה. עקב המרחק מאל קלפטה (5 שעות נסיעה) והמחיר הגבוה של הלינה באזור השמורה (שני הלילות הכי יקרים בכל הטיול) הזמנו שני לילות במלון Hotel del Paine שממש בפתח השמורה ותכננו לצאת מוקדם, לטייל חצי יום בהלוך, יום שלם, ועוד חצי יום לפני שנתקפל מהפארק לכיוון היעד הבא.

לגבי הנסיעה לטורס קיבלנו תדרוך מנציגי סוכנות השכרת הרכב גם לגבי תחנות התדלוק (יש מעט, חלקן מפוקפקות וייתכן שמוהלות דלק, וככלל הדלק הוא פקטור מרכזי בתכנון הטיול) וגם לגבי הכבישים (יש כבישים שמקצרים בקצת/הרבה שהמליצו לנו בחום להימנע מהם למרות שעל פי מפות גוגל הם נחשבים חלק מכביש 40 הראשי). אחרי תידלוק בעיירה Esperanza חצינו את הגבול במעבר Cancha Carrera. ככלל רוב הדרך משעממת למדי, מדברית (אבל לא מהמדבריות היפות) ושוממת למעט עדרי גואנקו וארנבות (רובן דרוסות) פה ושם. הכביש בהתחלה מצויין אבל בשלב מסויים התחילו בורות בכביש (כנראה שהתחזוקה באיזור הזה לא משהו) שהיו מאוד מטרידים כפוטנציאל לפאנצ'ר ואכן ליד אחד גדול במיוחד ונסתר במיוחד גילינו מכונית של 4 תיירים עם פאנצ'ר (למזלנו ראינו אותם מרחוק והאטנו). בתחנת היציאה מארגנטינה (רבע שעה עיכוב) פגשנו אוטובוס מטיילים שבדיוק סיים את המעבר. בתחנת הכניסה לצ'ילה פגשנו אותו שוב והפעם התעכבנו קרוב לשעה בתור. לשמחתנו במעבר לצ'ילה הדרך הופכת לעפר והנוף משתנה לטובה לקראת השמורה עצמה.

לקראת הצהריים הגענו לשמורה מכיוון לגונה אמרגה Laguna Amarga, לגונה קטנה, רדודה, בתכלת בהיר מאוד, דוממת וחלקה באופן שהופך אותה למעין מראה לנוף שמסביב. עוד מראה שמשאיר אותך פעור פה, שקשה לתאר במילים או תמונות ושיישאר איתנו עוד זמן רב. משם המשכנו לעיקוף קצר צפונה למפל Cascada Rio Paine, מפל נחמד ומספק. אפשר מנקודת התצפית גם להתקרב למים ולהסתכל על האבנים החדות שעל שפת הנהר. חזרנו לדרך הראשית ונכנסנו לשמורה. החום המעיק שהיה והנסיעה הארוכה התחילו לתת את אותותיהם ומיהרנו (אחרי כמה עצירות לתצפיות) למפל הגדול Salto Grande ממנו תכננו לאותו יום להתאוורר בהליכה של כשעתיים. יש כמה תצפיות למפל וכדי להגיע לזו שלנו (הקרובה) פונים ימינה לכיוון Refugio Pudeto וממשיכים עד חניון. משם הליכה לתצפית קרובה למפל לאורך 400-500 מטר ומשם לתצפית Mirador Cuernos (עוד כ2 ק"מ) היו מאוד קלילים ומהנים, עם דרך בדרך כלל מישורית עם עליות וירידות מתונות לפרקים, עם נוף יפה של המפל בהתחלה והאגם בהמשך, ועם תצפית מאוד יפה בסוף המסלול על אגם תכלכל ועל חלק מההרים האימתניים בשמורה כמו הר קורדיירה פיינה. משם המשכנו לכיוון המלון שלנו שנמצא בכניסה הדרומית לפארק מכיוון פורטו נטלס. עברנו בדרך נופים מרהיבים של אגם Lago Pehoe וההשתקפות של ההרים בו, אחד המראות היפים שאפשר למצוא בפארק. לקראת שבע בערב יצאנו מהשמורה והגענו למלון שלנו Hotel del Paine. אחרי ביקורות קטלניות, בעיקר מסביב לארוחת הערב היקרה ביותר שלהם (40 דולר לראש), הגענו למלון עם החלטה (גם בקטע חינוכי) להתפנק על ארוחה מלאה באחד משני הימים ולאכול לארוחת ערב מנות חמות ביום השני (הצטיידנו מראש). מעבר לארוחת הערב המלון היה פשוט מקסים. למרות שהוא מחוץ לשמורה המיקום שלו ממש בכניסה לשמורה. הנופים ממנו מהממים ברמות על חלל. החדרים מפנקים מאוד. ארוחת הבוקר מהעשירות ביותר שהיו לנו בכל הטיול. ארוחת הערב כנ"ל בריבוע. הזמינו אותנו לדרינק קבלת פנים בבר. צוות המלון שמח לעזור בהדרכה לאן אפשר ללכת, מה יפה יותר או פחות וניסה רק קצת ובעדינות לדחוף לנו את הפעילויות היקרות שהוא מוציא). גם למנות החמות השתמשנו במים בפינת הקפה של המלון ואף אחד לא הרים גבה (מסתבר שלא היינו היחידים עם הפטנט). בקיצור, נהנינו וממליצים.

Salto Grande

Mirador Cuernos

Lago Pehoe

בהמלצת הצוות וכל אתר טיולים אפשרי תכננו למחרת לצאת לחלק שנחשב שיא של טיול ה-W המפורסם (טיול של 4-5 ימים שחוצה את השמורה), שמטפס לבסיס של הטורסים – מגדלי הגרניט בצורת קרניים על שמם נקראת השמורה טורס דל פיינה. לטיול שמטפס 9 ק"מ מנקודת ההתחלה במלון Hotel Las Torres ויורד בחזרה התווספו 2 ק"מ נוספים לכל כיוון כי המשפחה לה שייך השטח והמלון בחרה למנוע מרכבים של מי שאינו אורח המלון להגיע למלון עם רכב אלא לחניון 2 ק"מ לפני. יצאנו מוקדם כדי להספיק להגיע לתחילת הדרך (שעה וחצי נסיעה בתוך השמורה) בשעה סבירה ובשעה תשע וחצי יצאנו לדרך. אחרי 2 ק"מ נעימים ומישוריים מתחיל טיפוס ארוך ולא קל של כשעתיים לביקתה בשם refugio chileno משם הדרך ממשיכה לאורך נחל נחמד עם גישרונים שחוצים אותו מדי פעם ועם עליות וירידות סבירות עד שמגיעים לדובדבן שבקצפת – קצת פחות מק"מ של עלייה תלולה בטירוף שלוקחת קצת יותר משעה למטייל הממוצע שמביאה אותך ליעד הנכסף – לגונה יפהפיה שמעליה מתנשאים הקרניים עצמן, גושי סלע ענקיים ומרשימים – מראה מהמם ביופיו ובאדירותו. הירידה של הק"מ האחרון (הדובדבן) היתה לא פחות מאתגרת מהעלייה לברכיים של המבוגרים בינינו ולסופה הגענו כבר מאוד עייפים, עדיין 10 ק"מ מהסוף. כתוצאה מכך בחלקים התלולים יותר בהמשך התקדמנו לאיטנו כשהילדים רצו קדימה. בשורה התחתונה, הטרק מרשים ויפה, בפרט המראות בקצה הדרך, אבל במהלך רוב הטיפוס המראות מסביב הם לא בדיוק היפים ביותר של הפארק. בהשוואה לטיפוס לרפוחיו פריי שעשינו לפני ולטיפוס לפיץ רוי שנעשה בהמשך, הנוף של הטיפוס לבסיס של הטורסים פחות יפה. למרות זאת שמחנו שעשינו את הטרק גם בגלל המראות למעלה, גם בגלל האתגר, גם בגלל שהילדים מאוד נהנו (וגם בגלל שאם לא היינו עושים את הטרק היינו בטוחים שהפסדנו את החלק הכי יפה של הטיול). בארוחת הערב היקרה אך מפנקת במלון שמחנו לראות כמויות מסחריות של ירקות וחיסלנו יותר ירקות ממה שאכלנו בכל שאר הטיול ביחד.

סוסים ליד Hotel las Torres

מטפסים לבייס של הטורס

הטורסים

את יום הפרידה מטורס דל פיינה תיכננו לפתוח בטיול מוקדם לאיזור אגם גריי ובהמשך נסיעה ארוכה מאוד עד לעיירה אל צ'לטיין (נסיעה שקיבלנו הערכות שונות לגביה בין 7 ל12 שעות). עייפים מאתמול לקחנו את הזמן ורק בסביבות 11 יצאנו מהמלון, כך שהתלבטנו אם לוותר על אגם גריי. לבסוף השתמשנו בכלל האצבע שלנו לטיולים – כשאתה נמצא במקום תחווה אותו כאילו אין תכניות להמשך. ברגע שסיימת, תחליט מה הלאה ואיך להתיישר עם התוכנית המקורית. החלטנו להגיע לאגם לטיול קצר ואיזה מזל שהחלטנו! אחרי נסיעה של 15 דקות והליכה של 300 מטר בגשר תלוי ויער מגיעים לחוף מלא בחתיכות קרח שנסחפו מקרחון גריי. הליכה מרהיבה של ק"מ על החוף עם מראות שאי אפשר לשבוע מהם, ועוד 500 מטר על גבעונת שמביאה אותך לתצפית על הקרחון ומגבוה על הים שורץ הקרחונים. מבחינת התועלת למאמץ, אגם גריי היה ללא ספק המשתלם ביותר והשעתיים שבילינו בו היו מהמהנות ביותר בטיול.

לאגו גריי

דיג קרחונים בלאגו גריי

בסביבות שלוש יצאנו מהיציאה הדרומית של הפארק ושמנו פעמינו צפונה (יותר נכון דרומה להקיף את אגם Lago el Toro ואז צפונה). עשינו חשבון לוודא שיש לנו מספיק דלק להגיע לעיירה אספרנזה (בה עשינו את התדלוק הקודם בדרך לפארק) – אחרת היינו צריכים לנסוע לפורטו נטאלס מה שהיה מאריך את הדרך בעוד כשעה וחצי. בכאב לב גדול דילגנו על כמה נקודות תצפית בדרך כדי לחסוך זמן אבל נשברנו כשנתקלנו בלהקה מרהיבה של קונדורים ענקיים (כאלה שראינו יחסית מעט בפארק ומרחוק) שטסו ונחתו במרחק עשרות מטרים מאיתנו, הערנו את כולם ועצרנו לרבע שעה שלמה ליהנות ממראה מרשים בהחלט. חצינו את הגבול בחזרה לארגנטינה, ואחרי מעבר הגבול Google Maps בו השתמשנו בעצם לכל אורך הטיול הוביל אותנו בדרך קצרה קצת יותר אבל במחיר של דרך עפר מאוד לא נעימה עם המון בורות. כשהבנו את הטעות כבר לא היה משתלם לחזור ורק אחרי 30 ק"מ חזרנו לדרך סלולה. בתמורה דילגנו על קטע הכביש עם הבורות.

קונדורים

המשכנו לאספרנזה נושמים לרווחה שתוכנית הדלק עבדה כמתוכנן (נשאר לנו עוד יותר ממאה ק"מ על המיכל), הצטיידנו בסנדוויצ'ים, מאפים, קפה וחטיפים לדרך מתוך הנחה שלא נגיע לאל צ'לטיין בזמן לארוחת ערב. לקראת אל קלפטה התחלנו להיתקל מדי פעם ברוחות הצד המאיימות שמטלטלות את הרכב באכזריות. בשלב מסויים אחרי אל קלפטה נכנסנו לחושך סומכים על ההנחיה של הבחור מסוכנות השכרת הרכב שהכביש לאל צ'לטיין במצב מצוין ואכן כך היה. לשמחתנו הרבה גילינו טעות של Google Maps שהעריך את 90 הק"מ האחרונים של הדרך כמהירות 40-50 קמ"ש, כנראה מימים בהם הדרך היתה דרך עפר, כשבפועל הכביש חדש ובמצב מצויין מה שגילח לנו יותר משעה מהזמן המתוכנן. בסביבות עשר אחרי כשבע שעות נסיעה סבירות לחלוטין ברוטו הגענו לעיירה המקסימה אל צ'לטיין והתמקמנו במלון Hosteria El Paraiso הנחמד והבסיסי. הספקנו עוד להתייעץ עם אורחים במלון לגבי המסלול שתכננו לעשות למחרת, טרק לגונה לוס טרס המטפס למרגלות פיסגת הר הפיץ רוי.

בבוקר גילינו שאחרי שבועיים וחצי של טיול במזג אויר קרוב למושלם נראה שהמזל שלנו מתחיל להשתנות כשאת הפיץ רוי הקיפו עננים כבדים והשמיים התחילו לטפטף בעוצמה מינימלית אבל מאיימת. התחזית הייתה להתבהרות מסויימת לקראת הצהריים וגשמים קלים במהלך היום. התחזית ליום המחר הייתה דומה והחלטנו להתחיל לעלות ולקוות שההתבהרות אכן תקרה ותקרה בזמן שנתקרב לפיסגה.

בלתי ניתן להימנע מהשוואה בין הטרק הזה לבין זה שעולה לטורסים. התוואי דומה (עלייה ארוכה, חלק יחסית מישורי לאורך נחל, טיפוס קשוח ותלול של 400 מטר גובה על ק"מ (!!!). עם זאת המסלול הזה בעינינו מנצח בגדול. הדרך הרבה יותר נעימה, ישנן פחות תפירות של מעלה מטה, הנופים לכל אורך הדרך מאוד יפים, הולכים בתוך ירוק עם כמה תצפיות מאוד יפות בדרך, הדרך מגוונת עם הרבה יערות, קצת אגמים ואפילו ביצות פה ושם. גם כמות המטיילים בדרך היתה לאין ערוך נמוכה יותר מהטיילת של הטורס. גם הטיפוס המסיים אומנם תלול מאוד אבל נעים הרבה יותר להליכה. ולקינוח, לקראת שיא העלייה השמיים אכן התבהרו ובמשך השעה שהיינו למעלה זכינו לראות את הפיצ רוי במלוא הדרו. בדרך חטפנו גם לראשונה (אחרי שבוע בדרום פטגוניה) את פירצי הרוח האדירים שמגיעים משום מקום ויורים עליך פתיתי חול כמו חיצים. בכל פעם שהיה אחד כזה ניתן היה לראות את כל המטיילים עוצרים במקום ועומדים או יורדים במקום עד יעבור זעם. אחרי העלייה יורדים לעמק הלגונה שהיתה קפואה (גם זה מראה מאוד מיוחד ויפה) וכמה מאות מטרים משם מגיעים לתצפית מרהיבה ללגונה שלישית שהיתה מצופה בשיכבה דקה ומתפוררת של קרח, מה ששיווה לה מראה יפהפה. הירידה היתה גם כן רגועה יותר מהטורסים ואפילו לא התבאסנו שברגע שעזבנו את השיא העננים חזרו לכסות את הפיסגה. בסך הכול היה טיול מאתגר (סיכמנו משהו כמו 22 ק"מ עם 750 מטר טיפוס) אבל מאוד מהנה לאורך כל הדרך. אחרי שהורדנו במכבסה מקומית את ערימות הכביסה שלנו ומנוחה קצרה במלון (תוך כדי התחילה סופה עם רוח וגשם מאוד חזקים) נחתנו בעוד אחת מהפנינים הקולינריות שגילינו במהלך הטיול, פריז'ה מצויינת בשם Parrilla La Oveja Negra עם אוכל מצויין ושירות מעולה. מומלץ בחום.

נוף בדרך לפיץ רוי

הלגונה הקפואה בפיסגה

הלגונה השלישית

את היום הבא התחלנו בנוהל הרגיל אחרי טרק יום ארוך, קמים מאוחר יחסית ובאיזי, אוכלים ארוחת בוקר ובוחרים טיול קצרצר. הפעם הלכנו על מפל Chorrillo del Salto היפה שהמרחק שלו מהחנייה לא יותר מכמה מאות מטרים. משם המשכנו ישר לאל קלפטה לקראת שיט הקרחונים שהזמנו למחרת היום. בתצפית על אגם ויידמה התיישבו לידנו שני שועלים מהממים והתאפקנו לא לזרוק להם משהו לאכול (כמובן שעשינו להם בוק צילום). התמקמנו במלון Hostería Lupama הנחמד, השתכשכנו קצת בבריכה המחוממת וניצלנו את המשך היום למנוחה. חלקנו יצאנו לשעה וחצי לטייל ולראות ציפורים בלגונה נימז הסמוכה לאל קלפטה (אחה"צ נחמד, הליכה נחמדה, אבל מי שמצפה למראות ציפורים מאוד מרשימים יתאכזב). בערב הסתובבנו קצת בעיר וקינחנו באיזבל הטעימה.

Chorrillo del Salto

נוף מכתשי בין אל צ'לטיין לאל קלפטה

לגונה נימז

את היום האחרון באיזור בילינו בשיט לקרחונים ספגציני ואופסלה. השיט עצמו נחמד עם צוות מאוד שירות ונחמד, מסביר פנים ומסביר בכלל, ואפילו בר משקאות (משוקו חם עד לויסקי) במחירים סבירים בהחלט. עם זאת על הספינה היו משהו כמו 100 נוסעים, שנראו כמו טיול פנסיונרים של חברה ממשלתית כזו או אחרת או במילים אחרות, רעשניים בטירוף. מאוד לא התחבר לנו הרעש וההמוניות לשלווה ולרוגע שבדרך כלל מלווים אצלנו את הטיולים בטבע. גם כשעצרנו ליד הקרחונים כולם יצאו ביחד ובצפיפות לסיפון לסשנים של תמונות. למי שקשה לו עם המוניות אנחנו בהחלט מציעים לשקול להימנע, או לבחור סירה קטנה יותר (מה שעשוי להגדיל את הסיכוי למחלת ים), או להגיע ביום פחות עמוס (אם יש כזה) אם לקנות כרטיס VIP לסיפון העליון (60 דולר נוספים ל100 דולר).

השיט עצמו כפי שכתבתי מאוד נחמד. מראות מרשימים מאוד של חתיכות קרח ענקיות שצפות מקרחון אופסלה (לא יכולנו להתקרב אליו יותר מדי) ועם מראות עוד יותר מרשימים של קרחון ספגציני הענק אליו התקרבנו עד כדי 200-300 מטר. גם השיט בכלל באגם ארגנטינה (לחופו שוכנת אל קלפטה ובו נמצא גם פריטו מורנו) מאוד יפה עם צבע תכלת קרחונים של האגם ועם ההרים, המפלים והקרחונים שרואים מסביב כמעט כל הזמן.

חתיכות מקרחון אופסלה

קרחון ספגציני

אחרי השיט חזרנו לאל קלפטה להיפרד מווליבורגר חביב הילדים, החזרנו את האוטו בבשעה שמונה בערב טסנו בחזרה לבואנוס איירס שם התמקמנו במלון Loi Suites Esmeralda בדרך ליעד הבא שלנו, מפלי איגואזו.

ימים 19-21 – מפלי איגואזו

על הבוקר ארזנו, הפקדנו לשמירה את כל ציוד החורף שהשתמשנו בו בדרום פטגוניה, אכלנו ויצאנו לשדה אל פלומר לטוס שוב עם חברת פלייבונדי למפלי איגואזו.

הטיסה גם הפעם עברה חלק. בהחלטה של רגע (רוב המטיילים מתניידים באוטובוסים ומוניות) החלטנו לבדוק השכרת רכב בשדה ומצאנו ביורופקאר רכב במחיר מצחיק. הספקנו ליהנות קצת בנסיעה בנופים ג'ונגליים, ולבקר בבית מחסה לבעלי חיים בשם GüiráOga שהסיור בו הוא בעצם נסיעה ואז הליכה בנוף ג'ונגלי, כשבדרך רואים את בעלי החיים (בכלובים למרבה הצער) שבית המחסה אסף אליו. ראינו תוכים, טוקנים ושאר ציפורים, וגם יגואר אחד אומלל ואפילו דלק - טורף דמוי נמייה פחות מוכר אבל יפהפה ואכזרי. התמקמנו במלון Posada del Jacarandá שבדרך כלל היה נחמד. במלון כיוונו אותנו למופע כלשהו שקורה כל יום בשעה 19:30 במשולש הגבולות Marco das Três Fronteiras אבל כשהתחיל גשם (וסופת רעמים רצינית ביותר) אמרו שהמופע לא יקרה היום. נחתנו במסעדת Aqva Restaurant הנפלאה לעוד עונג קולינרי איטלקי ארגנטינאי.

GüiráOga

Aqva Restaurant

למחרת, אחרי גיחה לצ'יינג' לתגבור פזות והצטיידות בריאלים ברזילאיים, יצאנו לצד הברזילאי של מפלי האיגואזו. בחרנו להתחיל משם בעיקר כי הבנו שהצד הארגנטינאי מרשים יותר, ואחריו הצד הברזילאי עלול להראות לא מאוד מרשים. הביקור היה מדהים. המפלים מרהיבים, ואז ממשיכים ללכת ומבינים שראינו רק חלק ורואים עוד מפלים מרהיבים. ועוד. ועוד. עד שמגיעים לתצפית אל שיא המפלים ממרחק של 100-200 מטר (מהצד הארגנטינאי מגיעים ממש קרוב למקום). בסך הכול מפלי האיגואזו כוללים קרוב ל300 מפלים. הוספנו גם פעילות בשם מקוקו ספארי (כ60 דולר) שכללה שיט לאחד המפלים, הליכה בג'ונגל (על שביל מסודר מוגבה) וסנפלינג מפלים לחלקנו (בקטנה מאוד), שכולם היום ממש כיפיים. בסיום נכנסנו לפארק ציפורים בשם Parque das Aves שנמצא ממש בכניסה לשמורה הברזילאית. הפארק היה מרשים בפני עצמו עם מאות תוכים, טוקנים, פלמינגו ועוד עופות רבים ויפים. גם הוא מומלץ בחום. ככלל חלק מההנאה בשמורת האיגואזו (שני הצדדים) היא הנופים הג'ונגליים ששונים מאוד משאר הטיול שהיה בהרים, אגמים ומדבריות. גם בנסיעות וגם בהליכות אתה מרגיש כאילו בכל רגע עשוי לצוץ לך יגואר בין השיחים או משפחת קופים על אחד העצים.

מפלי איגואזו

סנאפלינג מפלים

Parque das Aves

למחרת באיחור מסויים (אחרי שיחות נמרצות וחסרות תוחלת עם חברת אלאיטליה שהודיעו לנו בלי למצמץ שדחו את הטיסה שלנו הביתה ביום) יצאנו לצד הארגנטינאי. שם מסלולי הטיול רבים יותר. התחלנו במסלול גרונו של השטן אליו עלינו ברכבת צעצוע שנוסעת במהירות הליכה כפול אחד וחצי לערך. הליכה של כ-2 ק"מ ממש אל מעל שיא המפלים. עוצמות שקשה לתאר. העיבה מאוד הצפיפות המטורפת במקום שהוסיף לה צלם שגידר לעצמו וללקוחות מזדמנים איזור של 3X3 מטר במיקום אסטרטגי (ההרגל הזה לייצר עמדות צילום חזר על עצמו גם בשיט לקרחון ספגציני וגם בנקודות אסטרטגיות במפלי איגואזו). ממליץ לנסות להגיע מוקדם יותר או ביום פחות עמוס אם יש כזה, אבל בכל מקרה חוויה מדהימה. משם חזרנו חלקנו ברכבת וחלקנו ברגל (הרגליים הגיעו קודם וגם זכו לראות בדרך המוני פרפרים ושתי לטאות ענק שכל כך התחרדנו שכמעט דרכנו עליהן) ויצאנו למסלול העילי ואחריו למסלול התחתי. מבעוד מועד ידענו ששיט למפלים בצד הארגנטינאי מוגבל לגיל 12 ולכן עשינו שיט קצת פחות מרשים יום קודם בצד הברזילאי. המסלול העילי נחמד עם 2-3 תצפיות יפות אבל מאחר שהוא נמצא רוב הזמן בגובה ממנו נשפכים המפלים, יש תחושה של פספוס שאתה ליד משהו יפה אבל לא רואה כמעט כלום. הפיצוי הגיע במסלול התחתון שבו רואים את המפלים במלוא הדרם ומלוא עוצמתם. בעצם יצא שהתחלנו מהשיא, מאחר שלא רצינו לדחות את החלק שתלוי ברכבת מאחר שאולי לא יהיה מקום. בדיעבד, אין בעיה רצינית לעשות את הדרך הזו ברגל. בסך הכול היה לנו יום מדהים, עם הליכות שהסתכמו להערכתי ב6-7 ק"מ והרבה מאוד מקומות וחוויות שנזכור עוד זמן רב. מאחר ששכחנו לתדלק כשיצאנו בבוקר מפורטו איגואזו, נאלצנו לחזור לעיר (25 דקות נסיעה) לתדלוק, ניצלנו את ההזדמנות לקנח את הביקור בואן בורגר (מסעדונת חמודה בה צולים המבורגרים ומגישים מתוך ואנים) ונסענו להחזיר את הרכב ולטוס ליעד הבא והאחרון, בואנוס איירס.

ימים 22-23 – בואנוס איירס

עייפים אך רצוצים (וכמובן מרוצים) משלושה שבועות של טיול אינטנסיבי מאוד והגעה לבואנוס איירס בסביבות 11 בלילה שדרגנו רמה והתמקמנו במלון Claridge Hotel קצת יותר יקר מהרגיל (עדיין למשפחה של חמש נפשות שילמנו פחות מ200 דולר) עם מיקום מעולה, ארוחות בוקר מעולות עם מגוון גדול של פירות מקיווי ועד פאפאיה.

למחרת יצאנו בהליכה לשכונת ריקולטה לביקור בבית הקברות המפורסם. התרשמנו מאחוזות הקברים ומהפסלים המרשימים אבל גם נחרדנו מרמת התחזוקה הירודה עד לא קיימת. אחוזות קבר רבות נראות פתוחות (שודדי קברים או סתם ונדליסטים) ומדי פעם נתקלנו גם בארונות פתוחים קמעא. חוייה מעניינת אבל קריפית במידה זו או אחרת.

המשכנו (מונית) לשכונת פלרמו שם הצטרפנו לסיור אומנות רחוב של חברת Buenos Aires Free Walks הפופולרית והמוערכת. החברה מוציאה שני סיורים יומיים חינמיים (על בסיס טיפים) ועוד שלושה בתשלום (רק בסוף למי שנשאר). הסיור בן השעתיים היה מעולה, הסברים יפהפיים על השכונה ועל המקור של ציורי הקיר הרבים בה. בשלב כלשהו חלקנו עזבנו (הסיור לא התאים לילד בן 11) אבל ככלל אנחנו מאוד ממליצים גם על האזור (פשוט להגיע לכיכר Plaza Serrano שנקראת גם Plazoleta Julio Cortázar ולהסתובב בסמטאות) וגם על הסיור המודרך (סביבות 10 דולר לראש). בסמטאות המצויירות היה מעניין לפגוש המוני נערות שבאות כחלק מטקס התבגרות מערבי לעשות בוק לרגל גיל 15, עם צלם מקצועי, פמליה משפחתית, מספר חליפות בגדים וציוד עזר כמו בלונים ולפעמים אבוקות עשן.

אחרי מנוחת אחר הצהריים במלון (הורדנו בשלב הזה להילוך ראשון) סיימנו את היום בפריז'ה בשם לה בריגדה בשכונת סן טלמו שכולה סובבת סביב כדורגל (העיצוב כולל כדורים, חולצות, גביעים וצילומים של כוכבי כדורגל ארגנטינאים רבים). חלקנו מנות וזרמנו עם המלצר השתלטן אך חביב שלנו שהחליט על דעת עצמו לפרק את המנות (לא ייאמן אבל הוא עשה את זה עם כף – איך לעזאזל הם עושים את הסטייקים כל כך רכים) ולחלק בין הצלחות. היתה ארוחה מאוד משעשעת וחווייתית למרות שאכלנו בשר טעים יותר בפריז'ות אחרות.

בית הקברות בשכונת ריקולטה

גרפיטי בשכונת פלרמו

את יום הטיול האחרון פתחנו בשכונת לה בוקה הצבעונית. למודי ניסיון התפצלנו כשחלקנו הצטרפו לסיור בוקר של Buenos Aires Free Walks והאחרים סתם הסתובבו באיזור השוק הציורי. האיזור היה שוקק חיים עם המון תיירים והמון מקומיים שמציעים את מרכולתם, ריקוד טנגו ברחוב, חפצי אומנות (קנינו כמה יצירות ממש יפהפיות מחוטי ברזל) מסעדות, בארים וכל מה שצריך. האיזור הזה (רחוב Caminito) הרגיש מאוד בטוח להסתובב גם בלי הדרכה (כמובן שכייסים וחוטפי תיקים יכולים להיות בכל מקום בבואנוס איירס). הסיור עצמו שוב היה מאוד מוצלח וסיפר על תולדות השכונה עם התמקדות בריקוד הטנגו שנטען שנולד בשכונה, וכמובן בגאווה המקומית קבוצת בוקה ג'וניורס האגדית. בשלב מסויים התמקמנו באחת המרפסות הציוריות לנשנוש צהריים כיפי במיוחד של בירות ואמפנדס. אחרי מנוחת אחה"צ יצאנו לסיור בפוארטו מאדרו שהסתיים בשכונת סן טלמו, פלאזה דראגו והפריז'ה בה התחלנו את מסענו בארגנטינה ובה גם בחרנו לסיים – Gran Parrilla del Plata החמודה.

מתנסים בטנגו בשכונת לה בוקה

האיצטדיון של בוקה ג'וניורס

על יום המסע הביתה אין הרבה מה להרחיב. הטיסה מבואנוס איירס לרומא על חברת אלאיטליה היתה במטוס מהגרועים שנתקלתי בהם לטיסה ארוכה (13 שעות) עם כיסאות שבורים, מגשים שבורים ובעיקר מרווח לרגליים שסביר אולי בין רומא לתל אביב אבל ממש לא לטיסה כל כך ארוכה. ברומא התווספו לשלוש שעות הקונקשן המתוכננות עוד שעתיים "בונוס" והתרסקנו שדודים על הספות בשדה FIUMICINO. התפנקנו בקפוצ'ינו קון קקאו וגלידה של אבצ'י לפני הטיסה הקצרה יחסית הביתה.

טיפים כלליים:

  • כסף: הרבה פחות מסובך ממה שציפינו. הגענו עם כמות סבירה של דולרים והיה יחסית קל להחליף בבואנוס איירס, בברילוצ'ה, אל קלפטה ופורט איגואזו. השערים לא תמיד הכי טובים (בין 2 ל5 אחוז עמלה), בעיקר בערים הקטנות יותר אבל מאחר שהפזו בפני עצמו יכול לעלות ולרדת 5 אחוז בשבוע זה קצת פחות מורגש. במקומות רבים (בפרט בסוכנות ההסעות בשדה התעופה) מקבלים דולרים ואפילו בשערים מצויינים. כשנכנסנו לצ'ילה היינו בלי כסף צ'יליאני אבל במעבר עצמו היה צ'יינג' שסגר לנו את הפינה. בצד הברזילאי של איגואזו ניתן להסתדר עם דולרים וכרטיסי אשראי (אנחנו הצטיידנו בפורטו איגואזו שם ישננו בריאלים). בבואנוס איירס (גם באיגואזו) החלפת כסף היא סרט בירוקרטי מורכב (טפסים, דרכונים), לעומת קלפטה שם נותנים כסף ומקבלים כסף בלי שאלות.
  • ביטחון: דרכונים, כסף, כרטיסי אשראי ומסמכים לעולם לא בכיסים אלא בחגורות בטן או בתיק שקשור גם מקדימה. בכיס החזקנו ערימת שטרות לשימוש יומיומי שאם מישהו היה מכייס לא היה כואב לנו מדי.
     מוניות השתדלנו לא להזמין ברחוב (למעט אובר). בצ'יינג' בבואנוס ממנו יצאנו בתחילת הטיול עם סכום גדול, המליצו לנו להסתובב עם תיקים מקדימה אבל רוב הזמן הסתפקנו ברצועה קידמית. בכל מקום צפוף נשמרנו יותר, אבל במקומות דלילים יותר קצת פחות. עדיין, כשהצעיר (בן 11) הלך לשירותים, הוא אף פעם לא היה לבד. בבואנוס איירס ובשמורת האיגואזו ראינו אנשים רבים עם תיקים מקדימה, מה שמעיד כנראה על פשע באיזור אבל בכל ההסתובבויות שלנו לא נתקלנו במישהו שנשדד או כויס. בפשע אלים לא נתקלנו בכלל. בעיר טרלאו הוזהרנו ספציפית במסעדה לנסוע למלון במונית ולהימנע מהליכה רגלית. בבואנוס איירס כשעצרנו לגלידה בדרך מארוחת ערב בשכונת סן טלמו למרכז הופתענו לגלות שהגלידריה (ניקולו) מרחק בלוק בודד מהמדרחוב הראשי, בנויה בעצם כמו צ'יינג'. אתה בוחר גלידה מעבר לחלון זכוכית, מעביר כסף בתא מסתובב ומקבל את הגלידה באותו תא מסתובב. מיהרנו לחזור עם הגלידה למדרחוב הראשי. באופן כללי הקפדנו לשאול את המקומיים (מלצרים, פקידי קבלה במלונות, מדריכים) אם יש בעיה להסתובב במקומות שרצינו.
  • מלונות: את כל המלונות הזמננו דרך בוקינג ובסך הכול לא היו תקלות מיוחדות (התעלמנו כמובן מאלפי התראות "נשאר חדר אחרון ויש עוד 200 איש שמסתכלים על המלון הזה כרגע" המפוקפקות). לא טיילנו בשיא העונה, ולא היתה בעיה מיוחדת למצוא מקום בעצם בשום מקום. כן לפני שהזמנו דרך המחשב, ניסינו לבדוק אם כשמזמינים דרך הטלפון במלון זה מקבלים הנחה ואכן קיבלנו פעם אחת הנחה של 10% (דווקא במלון Claridge שהיה כמעט היקר ביותר שהזמנו).
  • רכבים: הכללי אצבע שלנו היו העדפה של חברות בינלאומיות (הרץ, סיקס, יורופקאר) והשלמות ביטוחיות במידת האפשר. זה חסך לנו הרבה חששות כשנסענו בהמון דרכי עפר וחששנו משריטות על הרכבים. באיגואזו שילמנו מחיר מצחיק (יורופקאר), באל קלפטה מופקע (סיקס), בטרלאו וברילוצ'ה סביר (הרץ). בגלל שחיכינו לרגע האחרון נאלצנו להתפשר לעיתים על הגודל (אנחנו בדרך כלל שוכרים מיניוואן ל-5 עם כל המטען). במידה ומתכוונים לעבור את הגבול, חשוב מאוד לברר מראש עם חברת ההשכרה שזה אפשרי, מה הפרוצדורה (בדרך כלל יגבו על זה סכום מסויים) ולוודא היטב שיש את המסמכים המתאימים כדי לא להיתקע בגבול.
  • טיפים: המצב הכלכלי בארגנטינה ככלל מאוד קשה כשמעמד הביניים די נמחק. כשקיבלנו שירות טוב במסעדות ומוניות השארנו 15-20 אחוז שירות. למדריכים מהם קיבלנו יחס אישי השארנו גם כן טיפים.
  • טיסות פנים: חששנו מאוד ממזג אויר ורצינו להזמין טיסות ברגע האחרון לפי התחזית (ולפי מצב הרוח), אבל בבדיקות מדגמיות שערכנו נראה שהמחירים מאוד עולים לקראת הטיסה, כך שהזמנו לבסוף את כל הטיסות מספר שבועות לפני הטיול (בדיעבד יכולנו גם להזמין שלושה חודשים לפני). חיפשנו טיסות דרך קאיאק והזמנו דרך האתרים של חברות התעופה, חלקן אארולינאס וחלקן פלייבונדי. כעיקרון בטיסות שפלייבונדי עושים, המחיר היה מאוד נמוך (גם אחרי שהוספנו מזוודות בתשלום מראש) והטיסות עברו חלק (למעט כיסי מושב שברור שלא נוקו). המחיר היה שהטיסות איתם היו משדה אל פלומר שנמצא בשכונה יחסית מרוחקת (40 דקות ממרכז העיר). באופן מפתיע לא נראה שקיום טיסות של פלייבונדי משפיע על מחיר הטיסות באארולינאס שהן לפעמים כפול ומעלה. טסנו עם אארולינאס לאל קלפטה (עיכוב 5 שעות – להקפיד לבדוק את המייל בשעות שלפני הטיסה כדי לראות עדכונים) וחזרה בעלות של קרוב ל150 דולר לכיוון לראש. ככלל טיסות הפנים הן מרכיב גדול מאוד בעלות הטיול ויש לקחת את זה בחשבון מראש ולפעמים לתכנן לפי זמינות כרטיסים, לפי סופ"ש / אמצ"ש). כמו כן יש לצפות לשיבושים בלוחות הזמנים, דחיות וביטולים. בנינו לו"ז טיסות כזה שדחייה של כמה שעות (מה שאכן קרה בבארילוצ'ה) לא תהרוס לנו יותר מדי. כך כשהיינו צריכים לעבור דרך בואנוס (למשל בין אל קלפטה לאיגואזו) הגענו בערב ויצאנו בבוקר. פעם אחת החלפנו טיסה באוטובוס מיטות של 14 שעות והיתה חוויה סה"כ מוצלחת ששווה לעשות פעם אחת אם מסתדר. בכל הטיסות יש לשים לב למדיניות כבודה ואם צריך לרכוש כבודה נוספת, לעשות זאת מראש. אם אתם שוקלים להשאיר ציוד בשמירת חפצים ולטוס עם פחות (כשנסענו לאיגואזו השארנו את כל ציוד הטיולים והבגדים החמים במלון בבואנוס וטסנו עם חצי מהציוד), עדיף להוסיף מזוודות להזמנה רק לקראת הטיסה כשברור מה צריך (אנחנו הזמנו מראש ויכולנו בדיעבד לחסוך כ100 דולר בסך הכול).
  • מוניות: למעט בואנוס היינו עם רכבים שכורים (כולל איגואזו). בבואנוס בדרך כלל הזמנו מוניות במקומות מסודרים. כשהיינו חמישה (חלק מהזמן התפצלנו) בנסיעות קצרות, הצטופפנו במוניות של ארבעה (רוב הנהגים זורמים, למעט אלה משדה התעופה) כדי להישאר ביחד. במקומות בהם הרגשנו יותר בטוח לעלות, לקחנו שתי מוניות (לשים לב שאובר לא מאוד זורם עם מוניות גדולות או אפילו עם הזמנה של שתי מוניות במקביל. אם רוצים שתי מוניות אובר כדאי שיהיו שני חשבונות אובר). גם בהזמנת מונית מהמלון לשדה התעופה, אחרו לנו לעיתים ב15-20 דקות. כדאי לקחת את זה בחשבון.
  • טיולים רגליים: מסלולי ההליכה לא תמיד פשוטים ואני ממליץ להצטייד במקלות הליכה מראש, לפחות בעלייה לטורס או לפיץ רוי (אחד או שניים לפי העדפה). אנחנו נתקלנו בקרח וגם שלג בחלק מהמסלולים, אבל ידענו מראש. בכל מסלול משמעותי שעושים, בפרט כזה שעולה גבוה, מומלץ לברר מה המצב למעלה ולדבר עם מישהו שמכיר (מישהו מהמלון או שהיה שם בתקופה האחרונה).
  • מזג אויר: אנחנו נפלנו על מזג אויר מהשמיים עם שני ימי גשם בסך הכול בימים שהיו מנהלתיים. בטורס דל פיינה ואל קלפטה כמעט ולא היתה לנו רוח או עננים במשך ארבעה ימים והסתובבנו עם חולצות קצרות וקרם הגנה. ככלל הקפדנו (למעט איגואזו עם מזג האויר הטרופי החם) להיות מוכנים בכל טיול עם מעילים ובגדים חמים למקרה שמזג האויר קיצוני למעלה אם בשעות המאוחרות ישתבש. רוב הזמן הביגוד החם נשאר בתיקים. הרוח שציפינו לה בדרום פטגוניה הגיע קצת בזמן הנסיעה לאל צ'לטיין (והיתה מאוד מפחידה – פתאום האוטו נזרק הצידה) ובפיץ רוי מהפיסגה (בעוצמה מטורפת עם חול כמו חיצי זכוכית) ובמהלך הירידה למטה (עדין יותר).
  • לא הספקנו:
     פוקון וויאריקה, קאראטרה אוסטרל, פורט מונט והר אוסורנו, אושוויה, משחק כדורגל של בוקה, מופע טנגו בבואנוס איירס, שכונת טיגרה, שלושת הגבולות באיגואזו, הקרחון השחור באיגואזו, דרך האגמים המקבילה בבארילוצ'ה, ארוחה באל פואגו בבארילוצ'ה.

מקווים שנהניתם לקרוא ואתם מוצאים את המידע בסיפור הטיול מועיל ומעניין. נשמח לשמוע חוות דעת. מי שמתכנן לנסוע לאיזור ורוצה להתייעץ או לשאול, מוזמן בכתובת מייל [email protected]