הטיפוס על האולימפוס הוא אחד הטרקים המהנים ומיוחדים יותר שעשיתי. לא רק בגלל החשיבות ההיסטורית והתרבותית של ההר אלא גם בגלל שהמסלול עצמו עוצר נשימה ונוח יותר מאשר דמיינתי.
אזור מטאורה (המקדשים התלויים) הוא עמק ירוק ורחב שמעליו נישאים מצוקים. על ראש כמה מהמצוקים עומדים מקדשים שמשתלבים כל כך יפה בנוף שלרגע נדמה שהצוק נוצר בכוונה תחילה עבור המבנה ולא להפך.
האולימפוס
את הטיפוס על האולימפוס אפשר להתחיל ממספר נקודות אך המאורגנת ביותר נקראת פריאוניה (prionia). כדי להגיע לפריאוניה אני יצאתי מהעיירה ליטוכורו Litochoro) ) והמשכתי על מסלול ההליכה E4 במשך בערך 4.5 שעות של הליכה איטית ורגועה. לאורך הדרך רואים את ההר נישא מעליכם, נחל קריר וצלול שנפגש עם הדרך מספר פעמים (לא לדאוג, יש גשרים), סנוניות והרבה ירוק. אני ממליץ בחום להתחיל את הטיול מליטוכורו ולעשות את הקטע הזה ברגל. אחרי שעוברים את פריאוניה יש עוד בערך 3 שעות טיפוס על האולימפוס עד שמגיעים לבקתה המפורסמת Spilios Agapitos (ידועה גם בתור refuge A). זאת ללא ספק הבקתה היפה והנוחה ביותר שיצא לי לשהות בה. לא רק שהיא מחולקת לחדרים ככה שלא צפוף מידי, מקבלים גם כרית ושלוש שמיכות סקבייס לבן אדם (רק לא לשכוח להביא מצעים או שק שינה, אחרת תצטרכו לרכוש סט חד פעמי בבקתה), יש מסעדה בבקתה (האוכל אמנם פשוט אבל הוא בהחלט משתלם, חם, טעים ובא עם קפה טוב) ואפילו יש wifi.
ביום השני לטיול לא לשכוח לקום בזמן לראות את הזריחה המרשימה ולשאול את מריה (בעלת הבקתה) מה צפוי להיות מזג האוויר היום. העלייה מהבקתה לראש ההר לוקחת בערך שעתיים עד סקאלה (הפסגה השלישית בגובהה על ההר), ממנה (ולפי ההמלצות של מריה) ניתן להמשיך לשנייה בגובהה- סקוליו (skolio) או לראש ההר- מיטיקס (mytikas). הדרך למיטיקס יותר מסוכנת ואתגרית משאר המסלול. בדרך לשם תאלצו להשתמש בידיים לאחוז בסלעים ולחשב כל צעד, למי שיש פחד גבהים, אפילו אחד קל, ימצא שעדיף להסתפק באחת מהפסגות האחרות. סיפרו לי שבדרך כלל הפסגות לא מכוסות בעננים למשך יותר מחצי שעה ברציפות אבל לצערי לא כך היה ביום בו עליתי וישבתי שעה וחצי בתוך ענן עד שוויתרתי. שימו לב שההר מגיע לגובה כזה שעצים לא מצליחים לצמוח עליו ולכן אסור לשכוח כובע וקרם הגנה.
בחזור מומלץ לעצור שוב בבקתה לכוס משקה חם ולאסוף ציוד שאולי השארתם. מפריוניה כבר אפשר להזמין מונית שתיקח אתכם ליעד הבא שלכם או לתפוס טרמפ עם מטייל אחר. כך או כך אנחנו בחרנו לחזור לליטכורו כי האווירה השקטה של העיר קנתה אותי ואת אימא שלי. בעיר עצמה יש מספר נקודות חמד ליד הנחל, מסעדות טעימות וחנויות מזכרות זולות בהרבה מאשר סלוניקי או אתונה.
בין האולימפוס למטאורה
מכיוון שלא מצאתי תחבורה ציבורית נוחה בין שני המקומות, אנחנו החלטנו להתפנק במדריך טיולים עם רכב (נהג זה כיף אם כי בעיני היה יותר נוח וזול לשכור רכב, אבל כשמטיילים עם אימא מותר להתפנק, לא?!). ג'ורג' לקח אותנו לראות כמה נקודות נחמדות לצד הדרך אבל הנקודה המעניינת מבניהם הייתה ההר פליון (pelion). לא מרשים כמו האולימפוס אבל האמונה היא שזה היה בית הקיץ של האלים ושהקנטאורים התחילו כאן. כיף להסתובב קצת בכפר ולאכול משהו מול הנוף אבל אין ממש ערך מוסף לעצירה מעבר לכך.
אזור מטאורה (המנזרים התלויים)
עמק שמעליו נישאים מצוקים ומנזרים. להיות באזור מטאורה מרגיש כמו להיכנס לתוך גלויה, מכל זווית רואים משהו מעט שונה. זה מקום לתת למצלמה לעבוד שעות נוספות. ניתן להגיע לכל אחד מהמנזרים בקלות ע"י כביש שמחבר אותם ויורד לעיר אך העלייה ברגל קלה ונעימה כל כך שהשתמשנו בנהג רק כדי להחזיר אותנו למלון בזמן לארוחת בוקר אחרי טיפוס בוקר קליל. אנחנו עלינו ממסלול מסודר ונוח שמתחיל בקצה הצפוני של קלמבקה (kalambaka), הטיפוס מסודר וקל ברמה של פחות מחצי שעה מתחילתו ואתם על ראש המקדש. הייתי ממליץ להעביר באזור הזה בערך 24 שעות כי השינויים באור עושים נפלאות לנוף וכי במקום כל כך רגוע אתם לא רוצים לזרז את עצמכם.
מקווה שעזרתי למישהו לעשות טיול מגניב
אם יש לכם עוד שאלות אל תהססו לדבר איתי [email protected]
טיול נעים
