טיול בספרד- הפירנאים וקוסטה בראווה

ברצוני להמליץ על טיול יפהפה שעשינו אני וזוגתי- טיול ברכב מסן סבסטיאן, דרך הפירנאים וקוסטה בראווה, עד ברצלונה.

סך הכל 16 ימים, מתוכם 3 בברצלונה.

ראשית, כמה מסקנות ורשמים:

1. מזג אוויר- הטיול שלנו היה בחצי השני של חודש ספטמבר. מצד אחד לא היה את עומס התיירים של שיא העונה (יולי-אוגוסט) ו והמחירים בהתאם היו יותר זולים (בעיקר במקומות לינה). מצד שני מזג האוויר היה הפכפך והיתה לעיתים עננות נמוכה שקצת הפריעה להנות מהנוף, בעיקר גבוה בהרים.
2. לגבי השימוש בטלפון ואינטרנט- בברצלונה נכנסנו לחנות של אורנג’ וקנינו סים מקומי בעלות של 20 אירו, בתמורה קיבלנו 2 ג’יגה גלישה ועוד שיחות מקומיות ובינלאומיות בתעריפים סבירים בשווי 5 אירו. הגלישה הספיקה לנו די והותר, והשתמשנו ב- 3G לא מעט, גם לצורך שעשוע בנסיעות.
3. ניווט ודרכי הגעה- לאורך הדרכים נעזרנו בעיקר בתוכנת Waze, שניתן לומר שעשתה עבודה לא רעה בכלל למעט כאשר עברנו לצרפת ואז לא הייתה לנו קליטת אינטרנט ונאלצנו להיעזר ב-Google Maps. רק פעם אחת ה-Waze עצמו פישל ומשום מה ניסה לקחת אותנו דרך כביש עפר מלא בבורות וסלעים ענקיים שרק ג’יפ 4X4 יכול לעבור...
4. לינה- אנחנו נעזרנו באפליקצייה של אתר Booking.com, עבד מעולה, יכלנו לראות את כל האפשרויות שיש, כולל מחירים, תמונות וחוות דעת. בקיצור- אחלה דרך למצוא מקום לישון תוך כדי תנועה.
5. ועוד משהו קטן על לינה- מהניסיון שלנו, עדיף להימנע מללון בעיירות שנחשבות “מרכזיות” משום שלרוב הן יותר יקרות- גם בלינה וגם במסעדות. אפרט על דוגמאות בהמשך.
6. ביקור באתרים- הספרדים עובדים בקצב משלהם, כדאי מאוד לבדוק מראש באילו ימים ושעות האתר פתוח כדי לא להגיע למקום ורק אז לגלות שבאתם לחינם והמקום בכלל סגור...

על ברצלונה, שם התחלנו, לא אכביר במילים, רק שני דברים:

1. מי שמעוניין ללכת למשחק כדורגל- ממליץ בחום לנסות לקנות באתר הרשמי של הקבוצה, וכמה שיותר מוקדם. זה הרבה ה-ר-ב-ה יותר זול מאשר לקנות אצל סוכן (הבדלים של לפחות עשרות אירו), הבעיה היא שהרבה פעמים נגמרים הכרטיסים הטובים, שלא לדבר על למצוא מושבים צמודים, לכן עדיף לעשות זאת כמה שיותר זמן מראש.
2. אנחנו לנו במלון El Puchi, אחלה מקום, ממוקם דקת הליכה מהמטרו וחמש דקות מכיכר קטלוניה. מקום נקי ונחמד והבונוס הוא שהמארחת ליבי היא ישראלית ונחמד לשמוע עצות וחוות דעת בעברית:)

לאחר 3 הימים בעיר, שכרנו רכב ויצאנו לדרך לכיוון מערב וסן סבסטיאן. מכיוון שהנסיעה ארוכה מאוד (באזור ה-6 שעות), החלטנו לעשות עצירות ביניים.

אחרי כ-2-3 של נסיעה הגענו לעיירה אלקסאר (Alquezar), עיירה יפהפה עם מבצר עתיק בפסגתה, משקיפה על הנוף הפסטורלי שסביבה. ישנם כרמים, בתי קפה ומסעדות שצופות לנוף והאווירה מזכירה מעט את טוסקנה. טיילנו ברחובות היפים והתיישבנו בבית קפה קטן בסמטה צדדית ופחות מתוירת, ישבנו במרפסת מאחורה וקיבלנו מאפה טונה ועוגת גבינה סופר טעימה פלוס נוף משגע.

לאחר מכן המשכנו הלאה מערבה עד העיירה סוס דל ריי קטוליקו (Sos Del Rey Catolico), שם יש רחובות צרים ושקטים אף יותר. היה נחמד לטייל שם, מה גם שזה היה די על הדרך.

סן סבסטיאן:

לקראת הערב הגענו לסן סבסטיאן, נכנסנו להוסטל שהזמנו מראש (Green Nest Hostel) והלכנו לישון.

למחרת נסענו עם האוטו להר איגלדו (Monte Igaldo). ניסינו למצוא חנייה למטה אך לא היה אז נסענו עם האוטו למעלה. כניסה עם האוטו עולה 2.20 אירו (לא זוכר אם זה היה לאדם או לאוטו) אבל הכביש עצמו ממש יפה ומתפתל בין הבתים על צלע ההר. החננו בחניה למעלה והלכנו לתצפית המדהימה על כל העיר. בנוסף יש למעלה פארק שעשועים קטנצ’יק. עלינו על הרכבת הרים (שהפתיעה אותנו לטובה), נכנסנו לבית האימה (גרוע ממש) ושיחקנו במרוץ צבים מול סבתא ונכדה ספרדיות (היה נחמד, אפילו זכינו בבובה).

לאחר מכן השארנו את האוטו וירדנו בפאניקולר (מין קרון שעולה ויורד מההר). מהתחנה למטה לקחנו אוטובוס עד הצד השני של העיר אל החלק העתיק. שם הלכנו לאורך הטיילת היפה מקצה לקצה ואחר כך נכנסנו לרחובות ההומים ואכלנו במסעדת טפסים קטנה ומלאה באנשים.

לקראת אחרי הצהריים עלינו חזרה בFunicular, נכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה. היעד- זוגראמורדי (Zugarramurdi) שבחבל הבסקים, ממש קרוב לגבול עם צרפת. רצינו להספיק למוזיאון המכשפות אבל הגענו מאוחר ובין כה היינו די עייפים אז ויתרנו.

ישנו במעין בית הארחה- Casa Rural Haitz Etxea. בעצם מדובר בבית של מישהו, שנמצא באמצע שום מקום, על הר. הוראות ההגעה היו משהו בסגנון: אחרי הכנסייה תמשיך 2 ק”מ, תפנה ימינה בשלט עץ עוד קילומטר עד שתראה עוד שלט עץ ותפנה שמאלה לעבר ההר.

אבל האמת היא שנסענו בדיוק לפי ההוראות והגענו בלי בעיה (בלי רכב אגב אני לא יודע איך אפשר להגיע לשם). בפתח הבית חיכה לנו אנטוני בעל הבית. בחור נחמד מאוד, יודע טיפה אנגלית אפילו. הוא הראה לנו את המקום- בית בן 3 קומות עם כל מה שצריך, כולל מקלחת ושירותים נקיים ומסודרים, מרפסת גדולה עם נוף מטריף, שם גם אכלנו למחרת את ארוחת הבוקר- תענוג!

למחרת לפני שעזבנו פגשנו גם את אישתו ודיברנו איתם לא מעט, זוג מאוד נחמד. לסיכום מקום שכיף היה לישון בו ובעיקר חוויה של שינה בטבע בלי רעש, אורות או זיהום אוויר.

ביום הבא נסענו דרומה לכיוון מעבר הגבול (Izpegi Pass), הגענו אליו בכביש מתפתל ויפה אך מיד כשהגענו, כל האזור החל להתכסות בענני ערפל ובלית ברירה נאלצנו לוותר על המסלול שרצינו לעשות שם.

המשכנו לנסוע לכיוון מזרח עד Jaca שבחבל אראגון, עצרנו שם להתרעננות וגם כדי לבקר במבצר העתיק, אך לרוע מזלנו באותו יום הוא היה סגור.

חבל אראגון:

אכלנו צהריים והמשכנו לכיוון עמק פנטיקוסה (Valle de Tena). הגענו בתחילה לעיירה הציורית בייסקאס (Biescas), התכוונו להיכנס לחתנת המידע לתיירים אך כמובן שהיא הייתה סגורה. המשכנו לנסוע על הכביש צפונה (A-136) ועצרנו בכמה תצפיות יפות על העמק והמצוקים שמצידיו, כולל עצירה על גדות הסכר ואגם בובאל (Embalse De Bubal).

לנו בעיירה Tramacastilla ב”דירות תיירות”.

למחרת רצינו לעשות מסלול באגם הצפוני יותר אך לאחר שהגענו אליו, הבנו כי האגם הראשון, הדרומי, היה הרבה יותר יפה והצטערנו שלא נשארנו עוד קצת שם.

הלכנו לתצפית נחמדה על האגם הזה אבל לא ביזבזנו שם את הזמן. החלטנו להמשיך לפי התכנון ולנסוע צפונה דרך Formigal אל עבר צרפת, כאשר הכיוון הוא קוטרט (Cauterets), גשר ספרד ואגם גוב.

צרפת:

לאחר שעוברים את מעבר הגבול ונכנסים לצרפת, הכביש יורד באופן תלול ביותר עמוק עמוק לתוך העמק המוריק שבמרכזו נהר וצאן. עמק יפהפה שאין לי מושג מה שמו, אך הוא נראה כאילו לקוח ישירות מגן העדן. החננו במקום מאולתר וירדנו ברגל לעמק.

למרות שכמעט התפתנו להישאר במקום ולהשתלט על הבית הנטוש שעמד בקושי על תילו, המשכנו בנסיעה אל עבר היעד. עלינו על כביש D918, שעל יופיו סופר רבות כאן באתר, כאשר ברקע ראינו עננים מצטברים ומתקרבים אט אט לכיווננו.ככל שהתקדמנו בנסיעה מזרחה, העננים ניהיו סמיכים עד שבשלב מסוים ערפל השתלט על כל הנוף וכך מצאנו את עצמנו נוסעים בכביש צר דו-סיטרי, על סף מצוק, כאשר הראות היא של כ-5 מטרים קדימה בלבד, במהירות של 20 קמ”ש לכל היותר.

לאחר כשעתיים פחות או יותר של נסיעה, בערך במחצית הדרך, הגענו לצומת דרכים עם חנייה גדולה ובית קפה. החננו את האוטו ונכנסנו לשתות קפה חם ולעשות הערכת מצב.

השעה הייתה כבר די מאוחרת, נותרו עוד שעתיים עד החשכה והבנו שלא נספיק להגיע היום לקוטרט. החלטנו לוותר על התענוג ולרדת מההר בדרך המהירה ביותר, ללכת לישון למרגלות ההרים ולבדוק לקראת מחר את מזג האוויר. פנינו בצומת לכביש D126, שבאמת ירד כמו ששיערנו. לאט לאט הראות התבהרה ככל שירדנו בגובה. לאחר עוד קצת נסיעה הגענו לעיר לורד (Lourdes). בלשכת התיירות בעיר בדקו עבורנו את מזג האוויר וסוף סוף קיבלנו חדשות טובות- מחר אמור להתבהר!

מרוצים ועייפים, התפנינו למצוא מקום לישון. לאחר מכן, בערב ניצלנו את העובדה שהגענו למקום והלכנו לראות את הטקס המוזר שמתרחש בבזיליקה בכל ערב. היה נחמד והיתה אווירה יפה של חמלה ואמונה, אפילו שזו לא האמונה שלי.

למחרת, התחלנו מוקדם בבוקר לנסוע חזרה לכיוון קוטרט, מזג האוויר היה קצת יותר טוב, אבל עדיין היו הרבה עננים נמוכים. למרות זאת הגענו לפארק. החננו את האוטו בכניסה ועלינו במסלול אל עבר אגם גוב. נקודת הסיום של המסלול היא האגם שגובהו כ-400 מטרים מנקודת ההתחלה. בדרך אפשר לעבור דרך גשר ספרד היפה והמפלים העוצמתיים שמקיפים אותו. המשך הוא בערך כשעה לכיוון אחד (המסלול הוא הלוך חזור).

מסלול יפה וגם האגם עצמו יפהפה ומרהיב.

יש גם אפשרות לעלות עד למרחק של כרבע שעה מהאגם ברכבל אבל אני לא יודע מה המחיר.

לאחר מכן, ולאור מזג האוויר, החלטנו לנסוע ישר לספרד ולוותר על קרקס גברני. הדרך לשם ציורית משהו אך בסופה היא צפנה הפתעה גדולה. לקראת מעבר הגבול, הכביש החל לעלות לגובה רב, כאשר בשלב מסוים החל ערפל דומה לזה שאליו נקלענו ביום האתמול. בדיוק כאשר התחלנו לחשוש, נכנסנו לתעלה באורך של 3 ק”מ המובילה אל מעבר לגבול.

כאשר יצאנו מהתעלה, לא יכלנו להאמין למראה עינינו- השמש האירה עלינו במלוא עוצמתה וכל הנוף המרהיב של הפארק הלאומי אורדסה נגלה אלינו. זה היה כאילו יצאנו למימד אחר שבו השמש חזרה לפעול ולהאיר.

פארק לאומי אורדסה ומונטה פרדידו:

מאושרים ונרגשים המשכנו עד איינסה (Ainsa) שם ישנו. בערב טיילנו בעיר העתיקה ואכלנו ארוחת ערב חגיגית לכבוד ערב ראש השנה.

**הערה קטנה- איינסה היא דוגמה למקום שבו לא כדאי לישון, העיירה נחשבת כמרכזית יחסית באזור ולכן המחירים בה לטעמי קצת גבוהים יותר מהמקומות האחרים סביבה, גם בלינה אך בעיקר במסעדות. אנחנו גילינו את זה רק בדיעבד...

למחרת בבוקר התחלנו בנסיעה צפונה על כביש A-138 עד Escuain, שם עשינו מסלול קצרצר אך נחמד שכלל שלוש תצפיות מזויות שונות על הקניונים והמצוקים באזור. בדרך על הכביש מצאנו מקום לעצור ואכלנו ארוחת בוקר מול נוף ההרים.

לאחר מכן חזרנו עד Escalona ומשם פנינו מערבה לכביש HU-631 הנכנס אל עבר Cañon de Añisclo. הכביש עובר בתחילתו מעל נהר Rio Bellos היפה. חנינו בצד הדרך וירדנו לשכשך רגלינו במים הקרים.

הכביש עצמו הוא חד-סיטרי (לפחות בקיץ), מה שמקל על הנסיעה ומאפשר גם לנהג להנות קצת מהנוף. הכביש מתפתל בתוך הקניונים ובין הנהרות השוצפים- חוויה לנסוע על הכביש הזה.

באמצע הדרך הגענו לחניון קטן שמשם יצאנו למסלול יפה שחוצה שני קניונים, מפל גדול ונהר. אורכו בערך כשעתיים פחות או יותר. אנחנו עצרנו בסלעים שעל גדת הנהר לארוחת צהריים רגועה ושמשית.

לאחר מכן המשכנו עם הכביש לכיוון Torla, עיירה שמהווה את שער הכניסה לפארק הלאומי Parque Nacional Ordesa y Monte Perdido.

על הכביש הראשי נמצאת העיירה Broto, שהיא בעצם עיירה של שני רחובות וחצי, על גדות נהר, ובה היה שוק ויריד. עצרנו להסתובב במקום ונשבנו בקסמיו. החלטנו לישון שם ומצאנו דרך בוקינג מקום די זול לשני לילות (36 אירו לחדר זוגי סביר ללילה).

ביום הבא נסענו לכניסה לפארק על מנת ללכת במסלול זנב הסוס (Cola de caballo), אורך המסלול כ-8.5 ק”מ וחזרה באותה דרך.

במסלול עוברים דרך שלושה מפלים מרהיבים ביער, ולאחר מכן המסלול יוצא מהיער אל קניון לאורך נהר יפה שבסופו עליה גדולה ואחריה עמק יפהפה ומישורי עד קצה המסלול ומפל זנב הסוס. אך מבחינתי שיא המסלול היה מדרגות סואסו (Gradas de Soaso). מדובר במדרגות אבן ענקיות שיוצרות מפלים מדורגים שכמעט אי אפשר להאמין שהטבע יצר אותם לבדו, מדובר באחד המחזות היפים בטיול כולו.

בסך הכל המסלול לקח לנו כ-8 שעות, כולל עצירות רבות וארוחת צהריים לצד הנהר, אך כל דקה היתה שווה- זה היה המסלול היפה ביותר בו טיילנו בפירנאים.

איגווסטורטס וסנט מאוריסי:

למחרת אמרנו שלום לפארק אורדסה ויצאנו לכיוון מחוז קטלוניה ופארק (Parc Nacional d'Aigüestortes i Estany de Sant Maurici). אחרי כמה שעות נסיעה הגענו לבוי (Boi) ועלינו עם הכביש עד החניון בסכר Caldes de Boi. מהחניון עלינו ברגל לאגם המלאכותי וקצת התאכזבנו, באורדסה היה יותר יפה.

חשבנו שאפשר יהיה לעשות טיול 4X4 בפארק אבל הסתבר שג’יפים יכולים לקחת אותך רק עד נקודות מסוימות וקבועות ולא ממש לעשות טיול. הצטערנו שלא עשינו טיול כזה באורדסה...

מאוכזבים מעט התחלנו לנסוע לצד השני של הפארק לכיוון אספוט (Espot) שם ישנו. קיווינו ששם יהיה יותר יפה כי זו בעצם הכניסה הראשית לפארק.

למחרת באספוט לקחנו ג’יפ עד לאגם העליון Estany d’Amitges ומשם ירדנו במסלול לעבר האגם התחתון שעל שמו נקרא הפארק Estany de Sant Maurici. המסלול היה יפה מאוד, צמחיה רבה ומגוונת שנצבעה בצבעי השלכת והרבה אגמים בגדלים שונים שמהם השתקף הנוף.

עמק אראן:

לאחר לילה נוסף באספוט נסענו צפונה לכיוון עמק אראן (Val d’Aran) כאשר הכביש היורד אל העמק מדהים ביופיו (C-28) וכל העמק הירוק נפרס לפנינו. עברנו דרך עיירת הסקי Baqeira והמשכנו לכיוון Beret, שם יצאנו למסלול של 12 ק”מ אל כפר נטוש שנקרא Montgarri. בדרך חלפנו על שלט בו כתוב שבזמן מלחמת העולם השנייה הוברחו יהודים מצרפת דרך העמק ואף דרך הכפר הזה ממש אל עבר החופש היחסי בספרד של פרנקו ובפורטוגל.

המסלול יפה ומתקדם לאורך הנהר לצד אתרי סקי עירומים משלג, אך הכפר הנטוש לא ממש נטוש. כיום פועלת במקום אכסניה למטיילים, אך עדיין המקום יפה ונחמד להסתובב ולדמיין איך המקום היה נראה פעם. בתוך הכנסייה יש תמונות רבות מהעבר של המקום, כולל עבר רחוק מאוד מהמאה הקודמת.

בזאת סיימנו את פרק הפירנאים בטיולנו ושמנו פעמינו אל עבר קוסטה בראווה והים התיכון!

תיכננו לנסוע ולהגיע עד הערב, אך כאן ה-Waze פישל בפעם הכמעט יחידה שלו ולקח אותנו לשום מקום בתוך כביש צר שרק אחרי 8 ק”מ גילינו שהוא הופך לדרך עבירה על ידי רכבי 4X4 בלבד. היינו צריכים לחזור את כל הדרך, כולל לסובב את הרכב בין הסלעים והבורות, מה שהסתבר כתמרון לא פשוט.

לבסוף, החלטנו שזה לא היום שלנו והחלטנו לא לנסוע הרבה. ישנו בסורט (Sort), מילה שמשמעה “מזל”.

ישנו במקום מוזר ולמחרת המשכנו בדרכנו מזרחה. הגענו באזור הצהריים המאוחרים אל העיר חירונה (Girona), טיילנו קצת ברחובות העתיקים וטיפסנו לתצפית מהחומה.

קוסטה בראווה:

לאחר מכן המשכנו לנסוע צפונה לכיוון הפארק Cap de Creus והעיירה שבקצהו קדאקס (Cadaques).

מדובר בעיירה ציורית שנמצאת באזור פראי ויפהפה. העיירה די תיירותית ולכן נוחה מבחינת מלונות ומסעדות. זוהי הנקודה היבשתית המזרחית ביותר בספרד.

לאחר שינת לילה טובה, למחרת התחלנו לנסוע דרומה כאשר היעד הסופי היה שדה התעופה בברצלונה, שם היינו אמורים להחזיר את הרכב כעבור יומיים.

לאחר פחות משעה נסיעה דרומה, הגענו לכפר קטן שנקרא Sant Marti d’Empuries, שנמצא ממש קרוב לעיר L’escala.

יש שם תצפית יפה על כל קו החוף עד הפארק שבו היינו בצפון ורחוב קטן עם שני בתי קפה, שבאחד מהם גם אכלנו ארוחת בוקר טובה וזולה.

משם המשכנו דרומה, עוד שעה או קצת יותר נסיעה והגענו לחוף Sa Riera הקטן, חוף יפה ודי ריק מאנשים, שזה היה נחמד. אני מניח שבשיא העונה גם כאן מפוצץ. מצד שמאל של החוף ניתן לעלות למעלה לתצפית על החוף עצמו ובהמשך גם על החוף הנודיסטים מעבר למצוק. חוף הנודיסטים יפה הרבה יותר ומבודד מן הסתם, אולי היה שווה להיות נודיסט רק בשביל החוף המדהים הזה.

לאחר כמה שעות של רביצה על החוף וטבילות במים הקרים (בכל זאת כבר סתיו), ארזנו את הפקלאות והמשכנו במסעינו דרומה אל עבר החוף המומלץ Cala Pola.

החוף נמצא צפונית לעיירה Tossa De Mar. ליד החוף יש אתר קמפינג אבל לא כדאי להחנות בפנים. אנחנו החננו בחוץ והלכנו ברגל אל החוף, לא הליכה ארוכה. בחוף עצמו היו בערך 5 אנשים, אבל ראינו שיש סלע בקצה וחשדנו שמעברו השני יש משהו מעניין, דילגנו לעברו השני דרך המים וגילינו רצועת חול נוספת, באורך של 3 מטרים וכולה שלנו, מבודדת אפילו מהמעטים שהיו בחוף. כך נהיננו לנו במשך זמן רב במים הצלולים והצוננים עד אשר השמש כבר ירדה אל מעבר לקו הרקיע ונהיה קר.

לאחר מכן נכנסנו לאוטו ונסענו לעבר היעד האחרון בטיול- טוסה דה מאר כמובן.

העיירה, או יותר נכון העיר, מאוד תיירותית ובקיץ הכל מלא בתיירים עד אפס מקום, סוג של אילת הספרדית. אבל כל זה לא מבטל את הקסם שבה. לצד חוף הים עומד לו בגאון מבצר מרשים שמשקיף על רצועת החוף. בערב הוא מואר ונחמד לעשות טיול לילי או לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות לאורו.

ישנו שם במלון Windsor בחדר יפה ומושקע אך זול יחסית לתמורה (54 אירו כולל ארוחת בוקר). בנוסף לא דרשו תוספת תשלום על צ’ק אאוט מאוחר (16:00), שזה גם יפה.

את יום הטיול האחרון, הקדשנו לחקר החופים בעיר. הלכנו על הטיילת דרך החוף המרכזי (פחות יפה) והמשכנו עד החוף הצפוני, שם גם היו פחות אנשים וגם בקצה יש סלע ענקי עם עץ עליו ולגונה יפהפיה.

בנוסף השכרתי קנו ושטתי לחקור את קו החוף שמצפון לעיר בתקווה למצוא דברים מעניינים.

מצאתי חוף קטנצ’יק בגודל של מטר על מטר בלי שום דרך גישה אליו, ורק במרחק 20 דקות חתירה בקנו.

לאחר כל זה, התקפלנו, אמרנו יפה שלום ונסענו לשדה התעופה בברצלונה (שעתיים נסיעה), החזרנו את הרכב ואמרנו אדיוס!