שבועיים בחצי האי יוקטן - מקסיקו

הקדמה

חצי האי יוקטן במזרח מקסיקו הוא יעד מומלץ למי שמחפש מקום אקזוטי לחופשת חורף. חודשי החורף אצלנו נחשבים לתקופה הטובה להגיע לכאן. יש שינצלו את המקום כחופשת בטן גב לאורך החופים היפים במזרח חצי האי, במקומות כמו: קנקון, פלאיה דל כרמן וטולום.

אנחנו בחרנו לשלב בחופשתנו זו בין נופש לטיול במרבית חצי האי, בדגש על מקדשי המאיה והסנוטות המיוחדות שאזור זה מציע.

כהרגלנו, שכרנו רכב לכל התקופה. יש לקחת בחשבון שמצב הכבישים סביר, לא יותר (בצד המזרחי, המתויר יותר, מצב הכבישים טוב יותר) .המקומיים לא מקפידים על נסיעה בצד ימין, אבל בסה"כ הם נהגים אדיבים. חשוב לקחת בחשבון, שבמרכז הישובים ובכפרים שנמצאים בדרכים ראשיות, יש הרבה "במפרים" גבוהים בהרבה מהקיים אצלנו שמאלצים לנהוג לאט מאוד.

נתקלנו בקשיי שפה, מרבית המקומיים דוברים רק ספרדית ורק מיעוט קטן דובר גם אנגלית. בסוף נאלצנו להסתדר בעזרת "גוגל טרנסלייט"...

לאורך כל הטיול הייתה לנו תחושת ביטחון. ראינו הרבה שוטרים בצמתים ובעמדות בדיקה בדרכים, וגם ראינו לא מעט כוחות צבא מפטרלים בדרכים. אפילו במגרשי החניה יש שומרים מקומיים שגם עוזרים לנווט למקום פנוי תוך שימוש וסימון בדגלים. בכלל, השימוש בסימון בעזרת דגלים מאוד נפוץ באזור זה (ואולי בכל מקסיקו), גם בכבישים שרוצים לציין שיש עבודות תחזוקה וגם באתרים ע"מ לאותת לך לאן לנסוע.

קנינו סים מקומי ברשתOXXO . זו רשת חנויות נוחות שנמצאת כמעט בכל מקום וזו הייתה גם הרשת הסלולרית שלנו במהלך הטיול, שעבדה היטב למעט יום אחד בו הייתה תקלה ארצית ברשת.

שוב השתמשנו בתוכנת הניווט maps.me שלא הזדקקה לשימוש אינטרנטי באזורים ללא קליטה.

מבחינה בריאותית, לא זכור לי מקום בו ראינו כל כך הרבה בתי מרקחת, כמעט בכל פינת רחוב.

תופעה נוספת אליה נחשפנו בטיול, בהרבה מקומות גובים עמלה בגין שימוש בכרטיס אשראי בגובה חמישה אחוז מהתשלום, כך שלפעמים עדיף לשלם במזומן.

קצת רקע על חצי האי יוקטן

חצי האי יוקטן (Yucatán) הוא פלטפורמת אבן גיר נמוכה ושטוחה, הוא החלק האחרון שנוצר במקסיקו. הטופוגרפיה הנמוכה, שדומה למדי למערב קובה ולדרום פלורידה, היא כמעט כולה מתחת ל-150 מ'. החלק המערבי והצפוני השקוע של רציף זה ידוע בשם גדת קמפצ'ה Campeche Bank.

חצי האי היה מחובר לקובה עד שקטע הגישור שקע מתחת לפני הים ויצר את ערוץ יוקטן. החופים המערביים והצפוניים מסומנים כלגונות, ביצות מנגרובים (mangrove) ומשטחי חול. הופעתן והתמלאותן של לגונות חופיות בקצה הדרום מזרחי והדרום-מערבי של חצי האי הביאו לאזורי ביצות ה"משובצים" בשרידים של הלגונות המקוריות. 

בחוף המזרחי שוכנות שוניות אלמוגים. ברוב חצי האי יש קרקעות רדודות וחדירות מאוד ולמעשה אין מים עיליים. עם זאת, מים תת קרקעיים נמצאים בשפע יחסית עם מערכות מערות תת קרקעיות נרחבות, המחוברות מעת לעת לפני השטח באמצעות מאות בולעניים טבעיים (cenotes). בני המאיה הקדומה האמינה שהסנוטות הללו הובילו לעולם התחתון. 

חצי האי יוקטן כולל שלוש מדינות: קמפצ'ה (Campeche), יוקטן (Yucatán) וקינטנה רו (Quintana Roo). אזור זה הוא ארץ האבות של בני המאיה. במקסיקו יש כ-800,000 דוברי מאיה, כמעט כולם חיים באזור זה. יש אלפי אתרים ארכיאולוגיים הפזורים על פני חצי האי, כולל רבים הפתוחים לציבור. בין המפורסמות יותר ניתן למנות את אוקסמל (Uxmal), צ'יצ'ן איצה (Chichen Itza), קלקמול (Calakmul) - שלושתם אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, טולום (Tulum) וקובה (Coba). העיר קמפצ'ה Campeche (בירתה של המדינה בעלת אותו השם) היא גם אתר מורשת עולמית בשל היותה עיר מוקפת חומה, אחת הבודדות שנותרו במקסיקו.

למדינת קינטנה רו (Quintana Roo) שטח של 42,360 קמ"ר ואוכלוסייה של כ-1.4 מיליון נפש. היא אחת המדינות השטוחות ביותר במקסיקו, כשהנקודה הגבוהה ביותר שלה היא רק 230 מטר מעל פני הים. הנופים המיוחדים שלה כוללים איים של מחסום החוף (כגון זה שבו בנוי אזור המלונות של קנקון), שוניות אלמוגים מרהיבות וקארסט טרופי (אבן גיר). יש בה גם יערות טרופיים וביצות מנגרובים. עיר הבירה של המדינה היא צ'טומל Chetumal

האתרים הידועים ביותר הם טולום Tulum השוכנת על צוק המשקיף על הים הקריבי התכול וקובה Cobá, עיר מפוארת בתוך הג'ונגל. תיירות אקולוגית היא מגזר חשוב של תיירות בקינטנה רו. אחד האתרים הקשורים ביותר לסביבה בכל המדינה הוא השמורה הביוספרית של סיאן קאן (Sian Ka’an) המושכת מספר רב של תיירים אקולוגיים.

אתר הנופש קנקון Cancún, שהחל לפעול ב-1970, הפך לאתר התיירות החשוב ביותר במקסיקו. ניתן להגיע בקלות במטוס ממרבית חלקי ארה"ב, קנדה ואירופה, זהו אחד היעדים העיקריים בעולם לחופשת חבילות. האזור שמדרום לקנקון מכונה לעתים קרובות ריביירת המאיה; זהו אחד מאזורי התיירות המתפתחים ביותר במקסיקו. אתר נוסף ידוע הוא הפארק הימי Xcaret.

למדינת יוקטן שטח של 39,612 קמ"ר ואוכלוסייה מעל 2 מיליון נפש. הנופים המיוחדים שלה כוללים את שמורת הטבע סלסטון  Celestún(Celestun biosphere reserve) וקארסט טרופי (אבן גיר). עיר הבירה של המדינה היא מרידה Mérida, הידועה בשם "העיר הלבנה".

למדינה יש הרבה אתרי המאיה Mayan החשובים רבים, כולל אוקסמל (Uxmal) וצ'יצ'ן איצה (Chichen Itza). אתרים אלו הביאו לכך שתיירות תרבות המאיה הפכה חשובה מאוד לכלכלת המדינה.

למדינת קמפצ'ה (Campeche) שטח של 57,925 קמ"ר ואוכלוסייה של כ-600 אלף נפש. הנופים הייחודיים שלה כוללים מגוון של מאפייני חוף וקארסט פנימי (אבן גיר). עיר הבירה של המדינה היא קמפצ'ה (Campeche), עיר קולוניאלית שעדיין משמרת חלק מחומות העיר העתיקות שלה ויש לה מעמד של מורשת עולמית של אונסק"ו. העיר החשובה ביותר במדינה מבחינה כלכלית היא סיודאד דל כרמן (Ciudad del Carmen) "פנינת המפרץ", מרכז המעורבות של המדינה בתעשיית הנפט של מקסיקו, ובסיס חשוב לקידוח ימי. השמורה הביוספרית של קלמול (Calakmul) הפכה לאטרקציה תיירותית חשובה.

התחלת הטיול באזור קנקון

נחתנו בקנקון אחרי שעתיים טיסה ממיאמי. שדה התעופה באזור של המגיעים נראה די מיושן (לעומת הדיוטי פרי המדהים למעלה) ובחוץ ההמולה גדולה. כדאי להכין תוכניות מראש ע"מ לא ללכת לאיבוד בין מאות האנשים בחוץ שמחפשים להציע אפשרויות. 

אתר של שדה התעופה הבינלאומי בקנקון:  https://airportcun.com/

נסענו עם השאטל למקום של חברת ההשכרה ואחרי כחצי שעה יצאנו משם עם השברולט SUV לכיוון מרכז קנקון (Cancun) השוכנת בחוף המזרחי של מקסיקו בחצי האי יוקטן. מאז החליטה ממשלת מקסיקו לפתח את אזור קנקון בשנות השבעים הפך המקום לאזור נופש בינלאומי הפופולרי והגדול ביותר במקסיקו, בעיקר באזור המלונות הידוע כ-Hotel Zone השוכן לארוך רצועה ארוכה וצרה עם חופים יפים למרות שרובם פרטיים ושייכים למלונות עצמם.

נסענו צפונה בכביש 307 כ-16 ק"מ, כ-20 דקות לעבר מרכז העיר קנקון, כשהיעד הוא קניון גדול בדאון טאון של קנקון בשם Plaza Las Americas. כאן כאמור רכשנו את הסים המקומי בחנות מרשת OXXO. חנינו בחניון הענק ונכנסנו לקניון ע"מ להתרשם מחנויות המותגים המקומיות, לאכול משהו קל באחד מדוכני המזון מהיר ואף להצטייד בסופר הגדול מרשת.Chedraui

מהקניון נסענו כרבע שעה לאזור המלונות למלון בו שהינו בארבעת הלילות הראשונים במקסיקו. בחרנו במלון בוטיק שקט וקטן בשם La Villa du Golf à Cancun Hotel Boutique

מדובר על מלון קטן, עם חניה פרטית שמורה ומספר חדרים קטן. אנו ממליצים מאוד על המלון והיינו מרוצים מהשהייה בו, מהשירות וממה שהוא כולל. ביום לפני שעזבנו את המלון נפגשנו עם הבעלים, תומכים גדולים בישראל (כולל קרובי משפחה בארץ).

כתובת: Quetzal 32 - 1, Punta Cancun, Zona Hotelera, 77500 Cancún, Q.R.,

טלפון: +52 998 883 0713 

שייט לאי הנשים – איסלה מוחרס

את היום השני במקסיקו הקדשנו לביקור באיסלה מוחרס (Isla Mujeres) "אי הנשים". יש כמה מקומות בהם ניתן לקחת את המעבורות לאי, אנחנו בחרנו ברציף הקרוב אלינו שנמצא בחוף פלאיה טורטוגאס (Playa Tortugas) שממוקם צפון-מערבית לאזור המלונות. מעבר לרציף שנמצא כאן, הוא נחשב כחוף למקומיים, וידוע באווירה הרגועה, החולות הנקיים, וגם בנופים מרשימים. רכשנו כרטיסים למעבורת הלוך וחזור (אין מגבלה לשעות). הופתענו לגלות שבמהלך השייט מנעים את הזמן אמן בשירים מקומיים ובינלאומיים (תמורת טיפים בסוף ההפלגה).

 איסלה מוחרס הוא אי קטן, רצועה צרה באורך 7 ק"מ שממוקם כ-13 ק"מ מזרחית לקנקון (כחצי שעה הפלגה במעבורת). האי, קיבל את שמו "אי הנשים" בגלל פסלי הנשים שנמצאים כאן מתקופת המאיה. באי עצמו אפשר לשכור אופנועים או מכוניות גולף (נראה שרק לנהגי המוניות יש מכוניות רגילות).

ירדנו מהמעבורת וטיילנו בסמטאות העיירה המרכזית באי צפונה לעבר פלאיה נורטה (Playa Norte) - חוף עם חול לבן שנמתח לאורך כל הצד הצפוני והרחב של האי. הוא נחשב לאחד החופים הטובים ולכל אורכו עצי דקל רבים, שמשיות וכיסאות להשכרה, מסעדות ומי טורקיז מסביבו.

הסיבה העיקרית לבואנו לאי היה ביקור במוזיאון האמנות התת ימי של קנקון (Museo Subacuático de Arte / Cancun Underwater Museum), שידוע גם בשם MUSA, אשר מציג מאות פסלי אדם בגודל טבעי מתחת למים, עומדים בשורות וקבוצות גדולות.

היוזמה להקמת המוזיאון היא של הפסל הבריטי גייסון דה קיירס טיילור שיצר את מרבית הפסלים וחלקם האחר נוצר ע"י אמנים אחרים.

הרעיון של הקמת המוזיאון היה ולהפוך את המקום לריף מלאכותי, ובכך לקדם את צמיחתה של שונית אלמוגים סביבה יהיו דגים שונים. הפסלים שעשויים מחומר ידידותי לסביבה שאינו מזהם את האוקיינוס, ממוקמים בעומק של ארבעה - ששה מטר ע"מ שיהיה ניתן ליהנות גם בעזרת שנורקלים.

ע"מ להגיע למוזיאון, הנמצא בלב ים, כמה מאות מטרים מהחוף הדרומי של האי, יש להצטרף לסיור שיוצא ליד המזח הראשי. יש מספר חברות שמפעילות שייט למוזיאון בשילוב צלילות שנורקל נוספות.

הצטרפנו לאחד הסיורים האלו באחד מבין הדוכנים הרבים הקיימים באי. תחילה הפלגנו לשונית הנמצאת בצפון האי Tiburón Island, כאן יוצאים לצלילת שנורקל לאורך כמה מאות מטרים בלווי המדריך כאשר חובה בכל הצלילות ללבוש חגורת הצלה. למי שצריך, הם מספקים מסכות ושנורקלים.

הסירה המשיכה דרומה לאורך האי Isla Tiburón, בחלק מהזמן קרוב למנגרובים הרבים ובמיומנות רבה, עברנו דרך פתח צר בין דרום האי לקצה של היבשה והמשכנו בשיט מהיר. לא כולם היו מעוניינים להמשיך לצלילות במוזיאון ולכן הם עצרו את הסירה במזח ליד חוף Playa Tiburon ירדו והמתינו לנו שנחזור מהביקור במוזיאון. הסיבה לעצירה כאן היא שחלק מהדיל של השיט כלל כאן הפסקה לארוחת צהרים אחידה לכל משתתפי הסיורים. אנו המשכנו עם עוד שני בחורים ממדריד לעבר המוזיאון. לצערנו, הים לא היה חלק כמובטח אלא גלי ועם זרמים שהקשו על הצלילה. למרות זאת, מדובר על חוויה יוצאת מגדר הרגיל, ביקור חובה למבקרים באי. חזרנו לכיוון המזח לארוחת צהריים שכללה בעיקר דגים ותוספות מקומיות. משך הסיור כארבע שעות ובסיומו המשכנו למזח ועלינו על המעבורת חזרה לקנקון.

אתר אינטרנט של המוזיאון:  musamexico.org

אחרי שחזרנו לקנקון, נסענו לאזור המרינה Muelle Marina Puerto Cancun, שנמצאת בקצה הצפוני של ההוטל זון. זהו אזור חדש יחסית, עם בתי מגורים רבי קומות הבנויים מעל המים, חלקם סגורים לדיירים בלבד. יש כאן מגרשי גולף, שבילי הליכה, מפרצונים רבים המחוברים לתעלה המובילה לים הפתוח, ומעגנים עבור היאכטות הרבות כאן.

אתר: https://marinapuertocancun.com/

בדרום המרינה נמצא עוד קניון נחמד בשם Marina Puerto Cancún, עליו כבר ויתרנו

חזרנו למלון להתרעננות ויצאנו לבדוק את חיי הלילה השוקקים באזור המלונות שנמצא בעיקר בחלק הצפוני ליד מועדון הקוקו בונגו (Coco Bongo)המפורסם. כאן נמצא ריכוז גדול של מסעדות (בחלקן יש גם הופעות של אמנים מקומיים) וחנויות רבות של מזכרות. חשבנו בתחילה לרכוש כרטיסים לקוקו בונגו דרך אתר האינטרנט של המועדון, אבל בחוץ הסתובבו הרבה מוכרנים ומוכרניות ואחרי מו"מ קשוח, השגנו כרטיסי VIP במחיר מוזל מאשר באינטרנט כולל כניסה בתור המהיר.

לסיום הערב, ישבנו במסעדת Monkey Business (מומלצת) בדיוק כשלהקה מקומית התחילה לנגן ולהנעים את השהות.

אק בלם Ek Balam

ביום הזה תכננו לנסוע לאק בלם (Ek Balam) אחד מהאתרים החשובים והמרשימים של בני המאיה והראשון בטיולנו הנוכחי. יצאנו מהמלון ונסענו מערבה לכיוון הכביש המהיר D180. כדאי לקחת בחשבון שבקנקון יש הרבה רמזורים וגם הרבה "במפרים", ולוקח לא מעט זמן לחצות את העיר עד היציאה לכביש המהיר. עלינו על הכביש המהיר לכיוון העיר ויוליד Valladolid. בקטע זה של הכביש המהיר אין תחנות דלק (כנראה שבונים אחת) ושירותים יש רק ליד עמדת התשלום שנמצאת באמצע קטע זה של הכביש. עלות הנסיעה בקטע 408 פזו לרכב (נכון לינואר 2025). הנסיעה בכביש נוחה מאוד והתנועה מאוד דלילה, כנראה בגלל העלות הגבוהה יחסית. אחרי כשעה ורבע נסיעה חלקה, יצאנו במחלף מויוליד ופנינו צפונה לכביש 295 שעובר דרך כמה עיירות קטנות ואחרי כ-15 ק"מ פנינו ימינה לכביש המוביל לעבר אק בלם (Zona Arqueológica de Ek Balam).

כאן נתקלנו לראשונה בתופעה מיוחדת. כשפנינו מכביש 295 לכביש המוביל לאתר, נופפו לנו בידיים כמה מקומיים וסימנו לנו לעצור. בסה"כ כוונתם טובה והם מציעים עזרה והכוונה למגיעים לאתרים, עם כי, מתחת לרצון הטוב, הם מעוניינים להציע שירותי הדרכה באתר עצמו, פתרון סביר למי שמעוניין, אנחנו ויתרנו בנימוס. המשכנו עם הכביש עד החניה ליד הכניסה לאתר. סה"כ כ-195 ק"מ כשעתיים נסיעה.

למרות ייחודו של האתר, היו כאן מעט מבקרים יחסית ומגרש החניה היה פנוי ברובו. עלות החניה 100 פזו. מחיר הכניסה לאתר אק בלם הוא 561 פסו 100) פזו + תשלום נוסף בסך 461 פזו כפוף להנחיות ולהוראות שנקבעו על ידי ממשלת המדינה). בכניסה לאתר יש 2 אשנבי תשלום, אחד לכל סוג תשלום. את תשלום הכניסה לאתר בסך 100 פזו אפשר לשלם רק במזומן ואת הסכום הגבוה אפשר גם בכרטיס אשראי. בנוסף, למעוניינים לצלם במצלמת וידאו או במצלמת אקסטרים יש לשלם

דמי שימוש במצלמות בסך 60 פזו.

שעות פתיחה: האתר פתוח מדי יום בין השעות 8:00-17:00.

אתר: https://www.inah.gob.mx/zonas/21-zona-arqueologica-ek-balam

משמעות השם אק בלם בשפתם של בני המאיה הוא יגואר (בלם) שחור (אק). השטח הכללי של האתר הוא כ-12 קמ"ר, אך החלק הפתוח לביקור כאן הוא קטן (כקמ"ר אחד בלבד) מהאתרים האחרים בהם ביקרנו ולאחר התשלום הגענו די מהר למקבץ הראשון של שרידי המקדשים/הארמונות. המקום היה בשיא פריחתו בין השנים 770 עד 840 לספירה ובהדרגה דעך עם עזיבתם של אחרוני התושבים במאה ה-15. האתר התגלה לראשונה בסוף המאה ה-19 אך עבר שיפוץ נרחב רק בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. את העיר הקיפו שתי חומות חיצוניות ועוד מספר חומות קטנות בתוך העיר.

המקבץ הראשון בו ביקרנו כולל כחמישה מבנים / מקדשים גדולים (מתוך למעלה מ-40 שנמצאים באתר). במרחק לא רב מהם הגענו למקדש הגדול והמרכזי בעיר, מבנה בצורת פירמידה גדולה, היחידה שמאפשרת לטפס עד הקצה. הטיפוס לא קל, למרות שמדובר "רק" בכמאה מדרגות, אלו מדרגות צרות וגבוהות ויש לטפס בזהירות. בקצה אפשר להבין למה קשה לאתר ערים כמו זה הנמצאים בלב הג'ונגל. בערך באמצע הדרך לקצה הפירמידה, יש 2 מבנים / חדרים שלפני אחד מהם, פסל גדול בצורת פה של טורף, כנראה להפחיד את המקומיים שחיו כאן.

ירדנו חזרה לרחבה שליד הפירמידה וכאן למעשה הסתיים הביקור בחלק בפתוח של האתר וחזרנו לחניה.

בדרך חזרה לקנקון, החלטנו לעבור דרך אחת הסנוטות. ויתרנו על סנוטה מאיה (Cabañas Ecoturísticas X´Canché) הנמצאת כק"מ וחצי מזרחית לאתר אק בלם והחלטנו לנסוע דרומה לסנוטה סויטון Cenote Suytun – שנמצאת מזרחית לויאדוליד ונחשבת לאחת מהסנוטות הכי יפות ומיוחדות במקסיקו.

גם כאן נתקלנו בשני דוכנים. בראשון קיבלנו הסברים מפורטים על הסנוטה, מה הדרישות (חובה להתקלח לפני הכניסה למים וחייבים חגורת הצלה), קצת רקע ומחירים. הדוכן הסמוך הוא למעשה עמדת התשלום (קופה).

מחיר כניסה: 280 פזו.

אחרי התשלום התקדמנו לעבר הסנוטה. כאן ממש מקפידים על המקלחת לפני הכניסה לסנוטה ועל לבישת חגורת הצלה. למי שמגיע רק לבקר ובעיקר להצטלם אין צורך בכל התהליך. ירדנו במדרגות המובילות לסנוטה. המראה שהתגלה לעינינו היה מדהים, ואנחנו בהחלט חושבים שזו הסונטה היפה מכל אלו שביקרנו במהלך הטיול. מהתקרה ירדו הרבה נטיפים (שונים ממה שאנחנו מכירים) כשהמיוחד מכולם הוא נטיף פשוט ענק שיורד מהתקרה. מהמדרגות בתחתית הסנוטה יוצא שביל אבן בתוך המים (בגובה נמוך) המוביל למרכז הבריכה לפלטפורמה עגולה כשהאור שמגיע דרך פתח בתקרת הסנוטה מאיר ומעניק תפאורה מושלמת למקום.  לא היו כאן מבקרים רבים מדי ועשה רושם שכולם הגיעו בעיקר להצטלם ופחות להשקיע בשחייה.

לא הרבה יודעים אבל במתחם יש למעשה 2 סנוטות. המרחקים קרובים אז קפצנו לביקור בסנוטה השנייה, פחות יפה אבל מושלמת לשחיה וטבילה במים.

לאחר הפסקת התרעננות בבית הקפה המקומי, התחלנו בנסיעה חזרה לקנקון. הזמן פעל לטובתנו, אז החלטנו להמשיך בכביש 180 (העובר במקביל לכביש במהיר) מזרחה. זהו כביש עם מסלול לכל כיוון וגם בו התנועה הייתה יחסית דלילה. במקומות שיש שוליים רחבים, נהגים שרואים שרוצים לעקוף אותם, נוסעים בשוליים ומאפשרים עקיפה חלקה ובטוחה. הכביש הרגיל, עובר בתוך כפרים ועיירות, אשר מחד התנועה בהן איטית, גם עקב המהירות המותרת וגם בגלל הבמפרים, מאידך, זו הייתה חוויה מאלפת לראות את חיי היום יום של המקומיים. ראינו הרבה צעירים וצעירות שיושבים בצידי הכביש ומוכרים את מרכולתם במקום להיות בבי"ס. גם בעלי החנויות והדוכנים יושבים מחוץ לחנויות בגלל חוסר בקונים. תופעה נוספת הייתה לראות את המקומיים רוכבים על אופני תלת אופן ומסיעים תושבים אחרים ממקום למקום כמוניות. המתקדמים ביניהם משתמשים בריקשות כמוניות לכל דבר ועל חלקן אפילו ראינו מספרים כמו באוטובוסים. הנסיעה בכביש זה האריכה לנו את הדרך בכחצי שעה, אך היה ממש משתלם.

חזרנו למלון לפנות ערב. אחרי מנוחה והתרעננות, נסענו לעבר מועדון הקוקו בונגו - Coco Bongo
אליו כאמור רכשנו כרטיסים ערב קודם. הצטרפנו לתור המקוצר (שלא היה כל כך קצר) ותפסנו מקום ליד אחד השולחנות. יתרון נוסף ברכישת כרטיס VIP זה שהשתיה והאוכל כלולים במחיר חופשי ככל שעולה ברוחכם. יש מלצרים שמסתובבים בין השולחנות ודואגים להביא שתיה כל הזמן. המועדון לא מיועד לסובלים מרעש ומוזיקה חזקה. בין ההופעות השונות של אקרובטים מעופפים, הופעות חיות, מחווה לאומנים מפורסמים או להקות רקדנים, מתנגנת מוזיקה מלווה בקליפים על מסכי ענק.

קנקון

את היום האחרון השארנו למקומות והשלמות בעיר קנקון עצמה ובאזור המלונות. בבוקר נסענו לשוק הידוע כ- מרקדו 28 -Mercado 28. לא ברור למה בהרבה מקומות הוא נחשב כשוק הפשפשים, ממש רחוק מזה. מדובר על שוק מקורה, גדול מאוד, עם מאות חנויות (אי אפשר להספיק את כולן) המוכרות בעיקר מזכרות שונות ועבודות יד (מחירים זולים יותר מיתר המקומות). בנוסף, אפשר למצוא גם חנויות ביגוד מקומי, מוצרי עור, שטיחים, תכשיטים ועוד. השוק הוא בצורת ריבוע ובכל פאה יש חניה. במרכז השוק יש מתחם של מסעדות מקומיות מומלצות ובחלקם תזמורת שמנגנת מוזיקה מקסיקנית.

לאחר הביקור בשוק, נסענו חזרה למתחם המלונות והמשכנו עד סופו. אזור המלונות בקנקון הוא למעשה רצועת חוף ארוכה באורך של כ-14 ק"מ המזכירה את הספרה שבע. הכביש המרכזי והיחידי כאן הוא למעשה שדרה הנקראת שדרות קוקולקן (Blvd. Kukulcan) שמשתרעת לאורך כל האזור. בצד המערבי של השדרה נמצאים כל החופים ובצד המזרחי יש לגונה סגורה כמעט לחלוטין הנקראת לגונה ניצ'ופטה (Laguna Nichupté). זהו למעשה אגם ענק שהוא גם שמורת טבע ומתאים לפעילויות ימיות. באזור המלונות יש למעשה שני מרכזים עיקריים. הראשון, בחלק הצפוני, היכן שנמצא מועדון הקוקו בונגו ושאר חנויות המזכרות והמסעדות באזור שלידו. השני, הוא קניון פתוח ויוקרתי שנקרא לה איסלה - (La Isla Cancún). יש כאן גם חנויות מזכרות, מסעדות ובתי קפה. ממש ליד הקניון מדרום נמצא האקווריום האינטראקטיבי (Interactive Aquarium Cancún) של קנקון.

לאורך החוף נמצאים הרבה מלונות, חלקם יוקרתיים, חלקם עממיים (הכל כלול) ולרובם חוף רחצה פרטי השייך רק לאורחי המלונות. בהתאם לאפשרויות שעמדו בפנינו, בחרנו לנסוע לחוף דלפינס  (Playa Delfines), אחד החופים הפתוחים לקהל הרחב שנחשב בצדק לחוף היפה ביותר בקנקון. הקושי כאן היה למצוא חניה. יש ליד החוף שלושה חניונים אבל הם קטנים יחסית. אחרי סיבוב חוזר, המתנו באחד החניונים כמה דקות עד שרכב יצא ופינה את המקום. כשירדנו לחוף, הבנו למה הוא נחשב כחוף הכי פופולרי כאן, מדובר על רצועת חוף ארוכה ורחבה, מים נקיים בצבע טורקיז, חול לבן והרבה שמשיות קש לתפוס מחסה מהשמש.

לאחר הבילוי בחוף, נסענו לבקר חוף מומלץ נוסף שנקרא חוף מרלין (Playa Marlin). החוף נמצא לא הרחק מקניון לה איסלה. כאן כבר צריך למצוא חניה ברחובות הסמוכים, אבל התחלופה גבוהה כך שמצאנו מקום פנוי די מהר. לחוף מגיעים דרך מדרחוב קצר וגם כאן מדובר על רצועה ארוכה של חול לבן ומי טורקיז, אנחנו אישית התרשמנו ממנו פחות מאשרחוף דלפינס.

לסיום הביקור בחופים של אזור המלונות בקנקון, חזרנו לאזור המסעדות הצפוני ומצאנו מסעדת דגים מומלצת בשם Las Pescadillas Tacos & Chela. לאחר מכן, טיילנו באזור בפעם האחרונה לפני עזיבת המקום להמשך הטיול.

ציצ׳ן איצ׳ה - Chichén-Itzá

אחרי ארבע ימים באזור קנקון יצאנו מהמלון ונסענו מערבה, שוב בחרנו לנסוע דרך הכביש המהיר D180 עד המחלף של העיר ויוליד Valladolid. בהתאם להמלצתם של בעלי המלון בקנקון, נכנסנו עם הרכב לתוך מרכז ויוליד. ברחובות המרכזים של העיר ישנם בתים צבעונים יפים אותם ראינו תוך כדי נסיעה ברחובות העיר. לאחר סיבוב באותם רחובות והפסקה להצטיידות באחד הסופרים הגדולים, פנינו לכביש 180 והמשכנו לעבר צ'יצ'ן איצה. כ-215 ק"מ, כשלשו שעות נסיעה. גם כאן עצרו אותנו כמה ק"מ לפני האתר, רק הפעם הייתה להם מטרה עיקרית בנוסף לכל ההסברים, לרכוש דרכם כרטיסי כניסה באמתלה של חיסכון עמידה בתור, רק שהם הגזימו במחיר וממש לא הייתה בעיה או עיכוב בקופות.

צ'יצ'ן איצה הוא אולי האתר הכי מפורסם של תרבות המאיה במקסיקו. במרכז האתר עומדת פירמידת אל קסטיליו (El Castillo) שנבחרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים על פי אונסק"ו, מאז 7 ביולי 2007. צ'יצ'ן איצה נחשבת כאחת מערי המאיה החשובות ביותר באמריקה והיא אחת האתרים הארכיאולוגיים המתוירים ביותר במקסיקו כיום. פירמידת אל קסטיליו שהשתמרה בצורה טובה היא בעלת בסיס מרובע ובכל צד יש 91 מדרגות (כאן הטיפוס אסור), סה"כ 364 מדרגות ועוד מדרגה אחת המחברת את כולן בראש הפירמידה, סה"כ 365 מדרגות כמספר הימים בשנה. האתר היה פעיל בעיקר בין המאה התשיעית עד המאה ה-15 ונחשב לאחד האתרים המתקדמים של בני המאיה.

בגלל ייחודו ופרסומו של האתר, העומס כאן היה גדול והתור הורגש כבר בפקק קצר לפני מגרש החניה. העדפנו לחנות בחניה הרשמית של האתר למרות שיש אפשרות להחנות במגרשים סמוכים. למרות התור, מצאנו חניה בקלות וגם התור בקופות היה מהיר.

מחיר כניסה: גם כאן משלמים בשתי קופות, 100 פזו (במזומן) + תשלום נוסף בסך 548 פזו כפוף להנחיות ולהוראות הנוכחיות שנקבעו על ידי ממשלת המדינה, סה"כ  648 פזו.

 שעות פתיחה: פתוח בכל ימות השנה, כולל חגים שני עד ראשון: 8:00 עד 17:00, הכניסה האחרונה לאתר היא בשעה 16:00.

אתר: Zona Arqueológica de Chichén Itzá 

מהכניסה המשכנו בשביל הקצר המוביל ישר למרכז האתר בו נמצאת פירמידת אל קסטיליו. השבילים לאורך כל האתר היו עמוסים בדוכני מזכרות שונות. המוכרים מנסים לשכנע ולקרוא למטיילים לבוא לדוכן שלהם. כמובן, שהרוב המוחלט מתעלם מהקריאות, וחייבים לציין שהמוכרים מקבלים את ההתעלמות בשלווה והבנה ראויים לציון.

מאחורי הפירמידה הראשית יש עוד שני מרכזים עם עתיקות. הראשון והקרוב יותר נמצא ממזרח ומתחיל בשרידים של מאות עמודים לתוך הג'ונגל וביניהם שרידים של מקדשים הרוסים כמעט לגמרי. השני נמצא מדרום ומכיל שרידים במצב טוב יותר של כמה מבנים. חזרנו לאזור המרכזי והקפנו אותו, וגם כאן, יש שרידים של כמה מבנים, וכמובן, המון דוכני מזכרות. לפני היציאה מהאתר, עברנו ליד המגרש הגדול מסוגו, בו שיחקו במשחק כדור שמזכיר במעט משחק כדורסל. בסיום המשחק, כנהוג אצל בני המאיה, היו מקריבים את אחד השחקנים כקורבן.

בסיום הביקור, נשארנו במסעדת האתר לארוחה קלה של מאכלים מקומיים והמשכנו צפון מערבה כ-73 ק"מ, כשעה ורבע נסיעה. ליעד הבא - מנזר Convento de San Antonio שנמצא בעיר איזמאל Izamal. כשהספרדים כבשו את איזמאל, הם הרסו את המקדש של המאיה פפא-הול-צ'אק (Ppapp-Hol-Chac), ובשנת 1533 החלו לבנות מאבניו את אחד המנזרים הראשונים בחצי הכדור המערבי. העבודות עלבניית המנזרהסתיימו בשנת 1561. המבנה המרכזי והיפה במתחם הענק הזה היא כנסיית Convento de San Antonio. מהכיכר מחוץ למתחם מוביל גרם מדרגות לעבר החומות החיצוניות עם עשרות קשתות בצבע צהוב לתוך החצר פנימית ענקית - אטריום (Atrium), בה מתקיימת החגיגה של הבתולה מאיזמאל בכל 15 באוגוסט.

לאחר הביקור במבנה המיוחד הזה, נסענו מערבה תוך התחברות חזרה לכביש 180 לעבר בירת מדינת יוקטן הלו היא מרידה Merida, כ-72 ק"מ, כשעה ורבע. נסענו ישירות לעבר שדרת פסאו דה מונטחו Paseo de Montejo שנמצאת מצפון למרכז מרידה אשר מפורסמת בבניינים היפים בסגנון הקולוניאלי שנבנו באזור זה בזמן שהצרפתים שלטו במקסיקו. גם בכיכרות שנמצאים בשדרה יש פסלים יפים.

מכאן נסענו ישירות למלון שלנו במרידה בשם Hotel Doralba Inn (Dolores Alba)

כתובת: C. 63 464, Centro, 97000 Centro, Yucatan, Mexico

טלפון: +52 999 928 5650

מסיבות שאינן ברורות, המלון מוגדר כמלון 4 כוכבים, לא ברור לנו כיצד הוגדר כך. מדובר על מלון פשוט מאוד ברמת אכסניית נוער שכל יתרונו הוא במיקומו ובחניה הפרטית שלו.

אחרי התארגנות בחדר ומנוחה, יצאנו לטיול רגלי ברחובות מרכז מרידה. מרכז מרידה בצורת שתי וערב כך שקל מאוד להתמצא בו. היעד שלנו לערב זה היה בילוי במקום בשם "לה נגריטה" – La Negrita Cantina. זהו בר / מסעדה ותיק מאוד ומפורסם, ובו מתקיימות הופעות חיות מידי ערב. לרעבים, מומלץ להגיע בשעה מוקדמת כי המטבח נסגר מוקדם, הבר פתוח עד שההופעה מסתיימת בסביבות 21:30. לקחת בחשבון שהשתייה מוגשת בצנצנות גדולות מאוד.

כתובת: Calle 62 esquina, C. 49  (רחוב 49 פינת רחוב 62).

מרידה

 התחלנו את הבוקר בביקור בשוק העירוני המקומי בשם Mercado municipal de Artesanías Silver. למעשה יש כאן מתחם של כמה שווקים כמו Mercado Lucas De Galvéz, Mercado San Benito ועוד. בניגוד לשוק המתויר בו ביקרנו בקנקון, כאן זה היה ממש שוק אותנטי שבעיקר המקומיים קונים בו ואנגלית אף אחד לא יודע. בדרך חזרה למלון שמנו לב שכמעט בכל צומת רחובות באזור המרכז נמצא שוטר. תופעה מדהימה נוספת אליה נחשפנו כאן הייתה התורים לאוטובוסים. הם פשוט עומדים בתור ישר וארוך על המדרכה לצד התחנה, בלי דחיפות ובלי "התפלחויות". האוטובוסים שראינו היו גם מפתיעים. לצד אוטובוסים ישנים מאוד (חלקם אף בלי חלונות) היו אוטובוסים חשמליים חדישים לגמרי.

מרידה בה מתגוררים כמיליון תושבים נקראת גם העיר הלבנה בגלל המבנים שצבועים בלבן.אנחנו דווקא חושבים שיש לשנות את שמה לעיר הצבעונית מכיוון שלפי מה שראינו כמעט כל בית צבוע בצבע אחר. חזרנו למלון לקחת את הרכב ונסענו מערבה דרך כביש 281 לעבר כפר הדייגים הקטן סלסטוןCelestun , כ-90 ק"מ, כשעה וחצי. חצינו את גשר Puente Celestun (שנמצא כק"מ וחצי לפני הכפר עצמו) ומיד אחריו פנינו למרכז המבקרים של שמורת Reserva de la Biosfera Ría Celestún. זוהי שמורת המנגרובים החשובה ביותר בחצי האי יוקטן ובה נמצא הריכוז הגדול ביותר של פלמינגו ורוד במקסיקו. העונה הטובה ביותר לראות פלמינגו רבים בסלסטון היא בין דצמבר למרץ. ע"מ לצפות בהן, חייבים לקחת סירה עם משיט / מדריך מקומי. בסירה יש מקום לשמונה אנשים ומחיר ההשכרה הוא 3,000 פזו לסירה. אפשר לשכור סירה לבד ולשלם את מלוא הסכום, בהתאם להמלצות, איחדנו כוחות עם עוד שני זוגות מקנדה, כך שכל זוג שילם 1,000 פזו.

בחלק הראשון שטים דרומית לגשר, כאן היה ריכוזים של פלמינגו וורדים, תופעה מאוד מיוחדת ומעניינת. את הפלמינגו צדים הקרוקודילים ששוחים במים בשמורה כאן. המשכנו בשייט חזרה מהמקום שהגענו ממנו והמשכנו צפונה והמדריך קירב את הסירה למנגרובים הרבים שנמצאים כאן. בהמשך השייט המדריך בעל עיני הנץ וניסיון רב, עצר את הסירה כל כמה רגעים והראה לנו נשרים, ציפורים אנדמיות וציפורים מקומיות אחרות, ואפילו קרוקודילים שרק הראש מציץ מעל המים

המשכנו לשוט, הפעם לצד השני של השמורה והתחלנו להדרים ואז המדריך ניווט והכניס את הסירה דרך פתח צר לתוך יער המנגרובים הקסום בין העצים הסבוכים למן תעלה שעוברת סמוך לשורשים של העצים הגדולים שבולטים מהמים, ואחרי סיבוב נוסף הגענו לרציף קטן. לכאן מגיעות כל הסירות שיוצאות לשייט בשמורה. ירדנו לרציף ממנו יוצא שביל עץ לסיור קצר בג'ונגל. במרכז המסלול, נתקלנו במעיין מים מתוקים שליו בשם Ojo de Agua שממש מפתה לקפוץ לתוכו, אבל הקרוקודיל שנח לו בסמוך הוציא מהר מאוד את החשק. על הרבה עצים ראינו גושים שחורים בגדלים שונים צמודים לענפים כמו גידול. לאחר שחקרנו את המדריך, הבנו שאלו למעשה תילי טרמיטים שנדבקו לעצים. גם כאן, המדריך הצביע כל פעם לכיוון אחר לצפות בבעל חיים כזה או אחר, כשהשיא היה לראות את "הנקר" בפעולה אותה ציפור המנקרת / דופקת עם המקור על העץ. מכאן חזרנו לסירה ושטנו לעבר מרכז המבקרים. סה"כ, ארך השייט כשעה וחצי. חוויה מומלצת.

חזרנו לרכב ונסענו מערבה לתוך סלסטון והמשכנו על החוף בצד המערבי של חצי האי יוקטן. טיילנו קצת לאורך החוף שהיה הרבה יותר דליל מהחופים בצד המזרחי והמתויר יותר של חצי האי יוקטן. 

עזבנו את סלסטון ונסענו בכיוון כללי דרום מזרחה כ-120 ק"מ, כשעתיים, לעבר אתר מאיה נוסף, השלישי במספר בשם אוקסמאל Uxmal. הנסיעה לכאן עברה בחלקה הרב בכבישים צרים ולא סלולים היטב שעברו בתוך כפרים מקומיים עד החיבור עם כביש 261, אחד מכבישי האורך המרכזיים בחצי האי.

אוקסמאל היא עיר מאיה עתיקה שנוסדה בערך בשנת 700 לספירה והיו בה כ-25,000 תושבים. העיר המשתרעת על שטח של יותר מ-1,200 מ"ר. ידועה בגודלם של הבניינים שחושף ידע באסטרונומיה ובקישוטים אשר המתארים את צ'אק (Chaac), אל הגשם שלהם. יש גם סמליים ופסלים אחרים כמו נחשים המסמלים אותות וסימנים של הטקסים שלהם. יחד עם צ'יצ'ן איצה הוא נחשב לאחד מהאתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר של תרבות המאיה וגם הוא מכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. שטח האתר הפתוח למבקרים הוא גדול וכולל הרבה שרידים במצב טוב יחסית לאתרים אחרים. פירמידת Piramide del Adivino היא המבנה המרכזי והגדול באתר ובמצב טוב.

מחיר החניה כאן: 116 פזו.

מחיר כניסה: 561 פזו. ונכון, גם יש שתי קופות, 100 פזו (במזומן) + תשלום נוסף בסך 461 כפוף להנחיות ולהוראות הנוכחיות שנקבעו על ידי ממשלת המדינה. 

מהכניסה המשכנו בשביל המרכזי ומהר מאוד הגענו לפירמידת Piramide del Adivino – המבנה הגדול והמרכזי כאמור באתר. מאחורי הפירמידה נמצאת חצר גדולה מוקפת בניינים מכל צדדיה ואף הם מקושטים בפסלים שונים. מדרום לחצר נמצא עוד מגרש כדור עם שתי טבעות דרכם היה צריך להשחיל את הכדור. המשכנו עוד דרומה, וטיפסנו על מדרגות גבוהות לגבעה בה נמצאים שרידים של עוד כמה מבנים ומקדשים, גם הם במצב טוב. מקצה המדרגות נשקף נוף של כל האתר. 

חזרנו צפונה דרך כביש 261 לכיוון מדירה, כ-82 ק"מ, כשעה ורבע.

בערב, יצאנו שוב לטיול במרכז העיר. מכיוון שבעיר מרידה יש הרבה ברים ומסעדות שנמצאים על גגות הבניינים, בחרנו במסעדה בשם Picheta (מעל גלריית Arte1010) אשר נמצאת בכיכר המרכזיתPlaza Principal de Mérida . ממרפסת המסעדה שעל הגג נשקף נוף של כל הכיכר ועל קתדרלת סן אילדפונסו Catedral de San Ildefonso - הקתדרלה העתיקה ביותר במדינה.

לטעמנו, המחירים במסעדה היו יקרים מדי ביחס למנות שאכלנו.

נסיעה לעבר טולום

אחרי ארוחת הבוקר במלון, עזבנו את מרידה לעבר היעד הבא בטיול - טולום Tulum. נסענו מזרחה בכביש 180 ואח"כ בכביש המהיר D180 לכיוון העיר ויוליד Valladolid ולאחריה פונים דרום מזרחה לעבר אתר מאיה נוסף בשם קובה - Coba Ruins Yucatán Peninsula, כ-220 ק"מ, כשעתיים וחצי.

חצי האי יוקטן במקסיקו ידוע בערי מאיה עתיקות. עתיקות קובה הפכו בשנים האחרונות ליותר פופולריות ומוכרות על ידי מבקרים. קובה הייתה עיר של בני המאיה בתקופה הקלאסית משנת 600 עד 900 לספירה וחיו בה עשרות אלפי בני מאיה.

מחיר הכניסה: 561 פזו (100 פזו + תשלום נוסף בסך 461 פזו כפוף להנחיות ולהוראות הנוכחיות שנקבעו על ידי ממשלת המדינה).

אחרי התשלום התחלנו לצעוד בשבילים העוברים בתוך הג'ונגל. מצד ימין לשביל שגם בו היו הרבה רוכלים ודוכני מזכרות נמצאת קבוצת המבנים והמקדשים הראשונה במצב סביר. חזרנו לשביל המרכזי שמשני צדדיו יער סבוך וצעדנו לעבר המבנה המרכזי והמרשים ביותר באתר הוא פירמידת נוהוך מול  -  La Pirámide de Nohoch Mul, גובה הפירמידה 42 מטר, המדרגות תלולות ולא מאפשרים לטפס עליהן. הפירמידה נמצאת בקצה האתר, מרחק של כק"מ וחצי מהכניסה. אפשר לשכור כאן אופניים ואפילו שירותי הסעה של תלת אופן עם נהג צמוד. אנחנו בחרנו בספורט הצעידה ובדרך לפירמידה עברנו דרך עוד כמה מבנים / מקדשים קטנים.

בסיום הביקור באתר קובה, המשכנו דרום מזרחה בכביש 109 לעבר טולום, כ-52 ק"מ, כשעה נסיעה. לפני ההגעה לטולום בחרנו להיכנס לאחת הסנוטות הרבות באזור והבחירה נפלה על סנוטה קאלאברה  - Cenote Calavera, אחת מהסנוטות המומלצות בחצי האי יוקטן שנמצאת ממש בכניסה המזרחית לעיר טולום. הסנוטה הזו היא קטנה אבל ייחודית וציורית, למעשה חור ענקי באדמה עם סולם עד לבריכה התת קרקעית. שמה נובע מהגולגלות שמכינים ליום המתים – משמעות המילה קאלאברה היא גולגולת אדם שיוצרה בידיים בדרך כלל מסוכר. תצורות הסלע נותנות אשליה של גולגולת ענקית שאורבת מלמעלה. אפשר לרדת למים באמצעות הסולם או לקפוץ מחור קטן בתוך הסלע אל המים. בתוך הבריכה יש נדנדה שאפשר להתנדנד עליה.

עלות הכניסה היא 250 פזו.

 אחרי כשעה פלוס בסנוטה, נסענו לעבר מלון: Amaka Calma Tulum

כתובת: C. 9 Sur, La Veleta, 77760 Tulum (כניסה מרחוב Calle 12 Sur)

טלפון: +52 999 156 6748

 אחרי התארגנות בחדר, נסענו לאורך כביש 307 הרחוב הראשי שחוצה את העיר. הזמנו מקום במסעדת בשרים מומלצת בשם El Asadero בשדרות Av. Satélite. כיוון שהיה לנו זמן מעל שעה, טיילנו לאורך הרחוב הראשי (כביש 307) משני צדיו בחלק העיקרי של העיר. ברחוב יש הרבה חנויות מזכרות, מסעדות, בתי מלון קטנים, בתי מרקחת וסופרים. המשכנו עד הכיכר המרכזית של העיר - Palacio Municipal Tulum. בערב ובלילה האזור שוקק פעילויות ודוכנים שונים.

עתיקות טולום

את הבוקר התחלנו בביקור באתר המאיה החמישי והאחרון בטיולנו אשר שונה בתכלית ממקומות אחרים – שרידי המאיה בטולום (Tulum Ruins).

טולום Tulum הייתה העיר הגדולה האחרונה שנבנתה ואוכלסה על ידי בני המאיה בין המאות ה-13 ל-15 ונמצאת על צוק מעל הים. טולום הייתה עיר מסחר חשובה והוקפה בחומה גדולה סביב העיר כדי להגן עליה מפני פיראטים שרצו לגנוב ולכבוש את המיקום המרכזי. ומכאן נגזר שמה "טולום" שבשפת המאיה משמעו "חומה". העיר הייתה אתר פולחן לאל היורד הגדול שדמותו מעטרת את המקדשים בתוך האתר. בניגוד לאתרים אחרים, כאן לא נשתמרו המקדשים בשלמותם או בחלקם אך עדיין מומלץ לבקר כאן.

דמי כניסה לאתר: כאן משלמים3  תשלומים: 415 פזו המורכבים משני מחירים (לפחות בקופה אחת) וכרגיל עוד 100 פזו.

מחיר החניה – 150

בתוך האתר עצמו אחרי עמדת התשלום השנייה יש הסעה חינמית עד האתר עצמו. אפשר להמשיך עם ההסעה עד לחופים (לקחת בגד ים למי שמתכנן).

חשוב – אסור להכניס לאתר אוכל ומים בבקבוקי פלסטיק, יש בדיקה קפדנית בכניסה.

עלינו על ההסעה אחרי המתנה קצרה, וירדנו בכניסה לעתיקות. אחרי שיורדים מההסעה, לקחת בחשבון שהאתר הוא במסלול חד כיווני. צעדנו במסלול המקיף את שרידי חומת העיר ונכנסנו דרך השער הצפוני. כאמור, כאן יש בעיקר שרידים של מבנים רבים שנמצאים על המדשאות המסודרות.

בין השרידים בטולום נמצאים שלושה מבנים עיקריים: המקדש (אל-קסטייו), היכל הפרסקאות (מקדש ציורי הקיר) ומקדש האלים היורדים. המקדש (אל-קסטייו - El Castillo) היה למעשה המבנה הגדול ביותר בעיר וצורתו החיצונית דומה לפירמידה והושפעה רבות מתרבות המאיה. הוא נמצא במרכז העיר וקרוב לצוק מעל הים.

טיילנו בין השרידים באתר בשמש הקופחת ולכן טוב שהצטיידנו בכובעים. רוב הביקור באתר נעשה באוויר הפתוח כמעט ללא צל בניגוד לאתרים הקודמים שנמצאים בין העצים בג'ונגלים. יצאנו מהשער הדרומי ונסענו בהסעה חזרה לנקודת היציאה. למעוניינים, בדרך לחנייה יש איזור עמוס בדוכנים, חנויות מזכרות וסתם חנויות לתיירים.

אחרי הסיור באתר החלטנו על התרעננות ומרגוע באיזו סנוטה ובחרנו הפעם בעוד סנוטה מומלצת - סנוטה דוס אוג'וס שתי עיניים (Cenote Dos Ojos)  משמעות השם היא "שתי עיניים", כאשר הכוונה לשני פתחים בסנוטה הנמצאים במרחק קרוב זה לזה. אחרי הסיור בחום באתר טולום, כניסה למים הצלולים והקרירים הייתה פשוט תאווה לגוף ולנפש. כמו ביתר הבריכות אפשר להיכנס רק כדי לשחות או לשנרקל, אבל סנוטה זו הנחשבת לאחד מאתרי הצלילה (עם ציוד מלא ופנסים) הטובים באזור, מגיעה לעומק של עשרות קילומטרים עם מספר מסלולי צלילה שונים.

מחיר הכניסה הוא 400 פזו.

אחרי ההתרעננות בסנוטה הנהדרת, חזרנו לנוח במלון והחלטנו לנצל בערב זה לסעוד באחת המסעדות שקרובות למלון. מצאנו מסעדה מקומית מומלצת בשם Carlito Burrito ואף זכינו להגיע בזמן וליהנות משיריו של אמן מקומי. 

חופי טולום 

את היום האחרון בטולום החלטנו להקדיש לחקר החופים של האזור שנחשבים כחופים הכי יפים בחצי האי יוקטן ולשם כך הרחקנו צפונה לעבר חוף Bahía Soliman. מדובר על רצועת חוף ארוכה בתוך מפרץ ולכל אורכו הוקמו מלונות קטנים. מהכביש הראשי פונים ימינה (מזרחה) לדרך עפר המובילה למפרץ ובכניסה עצמה לאזור נמצא מחסום מאויש. נופפנו בטבעיות והפלא ופלא, המחסום הורם ונכנסנו לכיוון החוף. אחרי התלבטות היכן להחנות את הרכב כדי לא להחנות בשטח פרטי של אחד המלונות, מצאנו מקום טוב עם גישה קלה לחוף. כאופייני לאזור, החול בחוף היה רך ולבן, עצי דקל לכל אורכו, חלקם ממש קרובים למים הצלולים בצבע טורקיז.

אחרי כשעה בחוף, חזרנו דרומה לעבר טולום עצמה לה יש שני חופים גדולים: הצפוני ודרומי. ע"מ להגיע לחופים יש להגיע לצומת המרכזית של טולום במפגש של הכביש הראשי 307 עם כביש 109 המוביל צפונה לעבר אתר המאיה קובה ועם כביש 15 בו יש לפנות דרומה לכיוון חופי הים. בסוף הכביש מגיעים לכיכר. פנינו ימינה כי החלטנו להתחיל בסיור בחופים הדרומיים. הדרך לכאן עברה בתוך מיני ג'ונגל וממש בלתי אפשרי להגיע לחופים עצמם כי רובם שייכים למלונות וזמינים לאלו שמתארחים בהם. גם חניה קשה למצוא כולל בצדי הדרך במקומות שמותר והחוף היחיד שפנוי ונגיש נמצא בחלק הצפוני באזור זה כקילומטר לפני הכיכר.

חזרנו לכיכר ורצינו להמשיך צפונה, אבל כאן נמצאת עמדת בידוק רצינית השייכת לאתר העתיקות של טולום. למזלנו, הזמנו מראש דרך המלון שלנו מקום (בלי להתחייב) לאחת המסעדות בחלק זה של החוף הצפוני, שכן, מסתבר שרק עם הזמנה מראש לאחת המסעדות או המלונות כאן מאפשרים להיכנס. בניגוד לחופים בחלק הדרומי של טולום, כאן יש הרבה יותר מקומות חניה (בתשלום) עם גישה נוחה לחופים. חנינו באחת החניות וטיילנו דרומה לאורך כמה חופים עד שהתמקמנו בפלאיה פאראיסו - Playa Paraíso (חוף גן עדן) ואכן, השם מצדיק את המקום. אפשר בקלות להכריז שזהו החוף היפה בו ביקרנו בטיולנו בחצי האי יוקטן. גם כאן ולאורך כל החופים שבהם טיילנו מהחניה החול היה רך ולבן, עצי דקל רבים ולמרות שהים היה מעט סוער, זה לא פגם בצבעו המדהים. החוף כאן רחב, יש הרבה מקום תחת הדקלים (בזהירות שלא ייפול קוקוס) ואף מסעדה צמודה ושירותים.

אחרי כשעתיים מהנות ומרעננות בחוף, החלטנו לסיים את הביקור באזור טולום בעוד סנוטה מפורסמת ומיוחדת - גראן סנוטה - Gran Cenote. הסנוטה נמצאת ביציאה מטולום צפונה בכביש 109 והחניה ממש בצד הדרך בכניסה לסנוטה. זו הייתה הסנוטה היקרה ביותר בה ביקרנו, 500 פזו עבור הכניסה כשהתשלום במזומן בלבד ללא אפשרות לשלם באשראי. מיד אחרי הכניסה למתחם מגיעים לעמדת מקלחות בדשא ועומד שם בחור שמקפיד שכל אחת ואחד שנכנסים לסנוטה ישטפו את גופם במים נקיים. אפשר להבין את הדרישה, שכן, חיים במים צבי ים רבים. אחרי ששטפנו עצמנו, לקחנו כמתחייב חליפת הצלה וירדנו לכיוון המים. הסנוטה מעוצבת כחצי עיגול כשבקצה אחד יש מנהרה דרכה אפשר לשחות ולעבור לבריכה נוספת בצד השני. התרשמנו מאוד מהסנוטה הזו, המים הצלולים, הנטיפים בתקרות המערות, אפשרות השחייה עם הצבים הקטנים, המדשאה המטופחת והכל נמצא בתוך הג'ונגל, אכן, סיום הולם לביקור באזור טולום

בדרך חזרה למלון עוד הספקנו לעצור במרכז קניות חדש שנמצא על הכביש הראשי בו נמצא סופרמרקט ענק  Soriana Híper Tulumהמזכיר בגודלו ובהיצעו את Walmart.

פלאיה דל כרמן

אחרי ארוחת בוקר אחרונה בטולום, עזבנו את המלון ונסענו צפונה לאורך החוף בכביש 307 לכיוון פלאיה דל כרמן, כ-65 ק"מ. באמצע הדרך בערך, פנינו לעבר חוף אקומל  Akumal Beach שנחשב חוף פופולרי בו ניתן לשחות עם צבים. אבל היעד שלנו לא היה החוף עצמו, אלא המשכנו צפונה לעבר מפרץ "חצי ירח" Bahía de la Media Luna. גם במפרץ הזה יש הרבה מלונות צבעוניים ומסעדות טובות, ממש על קו המים כמו La Buena Vida. עצרנו במספר מקומות לטייל על החוף ומצאנו הרבה אבנים המזכירות מאובנים וצורות של אלמוגים.

המשכנו צפונה לעבר מפרץ נוסף בשם Yal Kú Akumal Riviera Maya. זוהי למעשה לגונה טבעית שנועדה בעיקר לצלילה. גם כאן חובה חליפת הצלה. למקום פוטנציאל ענק, רק אנחנו נפלנו על יום מעונן שהקשה על הראות במים העמוקים. ועם זאת, החוויה הייתה מדהימה. כשהגענו, היינו בין הבודדים וכשעזבנו כבר ראינו הרבה קבוצות, חלקם תלמידים. במקום יש תאי הלבשה, מקלחות, פינות זולה בין העצים ומסעדה נחמדה.

מחיר כניסה: 460 פזו.

אתר: https://www.yalkupark.com/en/?langRedirect=1

 אחרי כשעתיים במקום הנהדר, המשכנו צפונה בכביש הראשי עוד כחצי שעה לעבר פלאיה דל כרמן (Playa del Carmen) . "פלאיה" (בקיצור) היא העיר השלישית בגודלה במדינת קוינטאנה רו. זוהי גם עיר בטוחה מאוד בעקבות השקעה של ממשלת מקסיקו שהבינו את הפוטנציאל התיירותי שטמון בה. היא נמצאת בחוף המזרחי של חצי האי בין טולום לקנקון וגם לה יש חופי רחצה משגעים עם החול הלבן ועצי הדקל.

בחרנו להתפנק לקראת סוף הטיול במלון בוטיק Serenity Grand Suites Hotel Boutique (5 כוכבים) ובנוסף עוד שודרגנו לסוויטה נהדרת.

כתובת: Avenida 10 with, C. 40, Zazil-ha, 77720 Playa del Carmen (שדרות 10 פינת רחב 40).

טלפון: +52 984 147 6530

יתרון נוסף למלון הוא קרבתו לשדרה החמישית  (5 Avenida) - הטיילת הראשית של פלאיה, כך שהשארנו את האוטו בחניה הפרטית של המלון וטיילנו רגלית. אחרי התמקמות ומנוחה במלון, יצאנו לטייל בשדרה המרכזית יחד עם המון תיירים אחרים, רובם מארה"ב השכנה או מדרום היבשת. זהו למעשה מדרחוב ארוך, כשני ק"מ אורכו מלא במסעדות מכל הסוגים, ברים, בתי קפה, חנויות מזכרות וחנויות אחרות. בחלק מהמסעדות ניגנה תזמורת או התנגנה מוזיקה מקומית. הקטע המעניין בטיול היה שלפתע החל לרדת גשם ואף אחד לא התרגש. בעלי הדוכנים כיסו את הסחורות וכל התיירים מצאו מחסה תחת הסוככים של החנויות במשך כעשר דקות עד שהגשם פסק והחיים חזרו למסלולם במדרחוב.

המשכנו לטייל עד רחוב  Calle Corazón, מן הסתעפות חצי מעגלית של חנויות יוקרה, מסעדות ובתי קפה, שינוי מרענן למדרחוב. התחלנו לחזור לכיוון המלון לא לפני שסעדנו באחת המסעדות המקומיות תוך ניסיון להקפיד על מאכלים מקומיים.

האי קוסומל

בבוקר העדפנו להשאיר את הרכב בחניה של המלון ולקחנו מונית לכיוון המזח של פלאיה ע"מ לקחת מעבורת לאי קוסומל – Cozumel, האי הגדול של מקסיקו שנמצא מול פלאיה דל כרמן. יש מספר חברות שמפליגות לקוסומל (יש שקוראים לו קוזומל), חשוב להקפיד לרכוש כרטיסים רק בדוכנים / משרדים רשמיים של החברות. עלינו על אחת המעבורות וכהמשך למזג אוויר סגרירי שפקד אותנו בימים האחרונים, השייט לאי היה סיוט מתמשך לאורך כל ההפלגה שארכה כ-45 דקות. נציגי המעבורת הסתובבו בין האנשים וחילקו שקיות הקאה לכולם (למזלנו לא נאלצנו להשתמש בהם). בשעה טובה הגענו לאי וירדנו בעיר הראשית של האי סן מיגל דה קוסומל San Miguel de Cozumel. במזח הסמוך עגנו 2 ספינות קרוזים גדולות שכן האי משמש כיעד תיירותי לספינות אלו.

העיר עצמה הבנויה בצורת שתי וערב לא מעניינת במיוחד למעט כמה פינות חמד פה ושם בעיקר באזור שקרוב למזח. מהמעבורת הלכנו ישר למשרד השכרת רכב אותו הזמנו מראש עוד בפלאיה, ויצאנו בנסיעה של כ-15 ק"מ מזרחה בכביש הראשי החוצה את האי. הגענו מהר מאוד לקצה האי ועצרנו להתרשם מהנוף. מכאן הכביש ממשיך דרומה (לא ניתן לנסוע צפונה) ועובר ע"פ מספר חופים ונקודות תצפית, עצרנו ברובם. כנראה בגלל מזג האוויר לא היו הרבה אנשים בחופים בצד זה של האי וגם המסעדות בהן היו ריקות ברובן. חשוב לציין שתי נקודות עצירה מעניינות: הראשונה בהן היא חוף Playa Chen Rio שנמצא בין 2 מפרצים קטנים ובמרכזו מסעדה והשנייה, חוף El Mirador המעניין עם צורות סלע מיוחדות במים ודוכנים שונים בסגנון ההיפים.

המשכנו בנסיעה דרומה עד קצה האי (עד היכן שניתן) והתחלנו בדרך חזרה של הקפת החלק הדרומי של האי. אחרי כמה ק"מ בחרנו להיכנס לחוף Palm Beach, אחד החופים הטובים באי. בניגוד לצד המזרחי החשוף לרוחות מכיוון האוקיאנוס, כאן המים היו רגועים ושקטים והיה ממש נעים. הספקנו עוד לשתות איזה קוקטייל לפני שסגרו את הבר וחזרנו לכיוון העיר הראשית.

החזרנו את הרכב והספקנו לעלות על המעבורת חזרה לפלאיה. השייט חזרה היה כבר הרבה יותר מוצלח, כנראה בגלל כיוון הרוח. ישבנו בסיפון העליון הפתוח, וגם כאן הנעים לנו את הדרך נגן מקומי ששר שירים שונים לבקשת הנוסעים.

ירדנו למזח והחלטנו לנצל את מיקומו בקצה המדרחוב ולטייל חזרה לכל אורכו לעבר המלון תוך עצירה לארוחת ערב מקומית לסיום הטיול.   

חזרה למיאמי

בבוקר ארזנו ויצאנו צפונה בכביש 307 לעבר שדה התעופה של קנקון, ישירות לחברת ההשכרה כ-55 ק"מ, כשעה. לאחר בדיקה מהירה והחזר הפיקדון, עלינו על השאטל שלהם חזרה לשדה התעופה.

לאחר הצ'ק אין וביקורת דרכונים, עלינו לדיוטי פרי של השדה. כאן הייתה לנו הפתעה עצומה. אם הקומה התחתונה אליה הגענו בתחילת הטיול נראתה לנו כמו טרמינל ישן, הרי שהקומה השנייה של הדיוטי פרי לא מביישת אף אחד משדות התעופה הכי מודרניים בעולם.

 אחרי ארוחת צהרים עלינו על הטיסה חזרה למיאמי ואחרי הנחיתה והביקורת בכניסה למיאמי לקחנו מונית למלון קרוב לשדה בשם: TownePlace Suites by Marriott Miami Airport – מלון מומלץ בחום למגיעים לעיר.

כתובת: NW 11th St, Miami, FL 33126, USA 4021

טלפון: +1 305 779 0900