הקיץ חזרנו למתכונת של טיול משפחתי (הורים + 2 נערים) והיעד הפעם באזור הבלקן / חלק ממדינות יוגוסלביה לשעבר. לפני כתריסר שנים ערכנו ביקור ראשון באזור, אבל אז היעד היה בעיקר סלובניה וקצת קרואטיה (בעיקר החלק הצפון מערבי) והפעם החלטנו להשלים את שאר חלקי קרואטיה, להמשיך למונטנגרו ולחזור דרך בוסניה הרצגובינה.

כמה מילים על קרואטיה.

קרואטיה הייתה חלק מהמדינות שהרכיבו את יוגוסלביה. בשנת 1991 הכריזה הממשלה הקרואטית על עצמאות והתנתקות מיוגוסלביה (גם סלובניה הכריזה על עצמאותה באותה השנה). בעקבות זאת פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה שהתחוללה על אדמת קרואטיה מ-1991 עד 1995 בין הקרואטים לבין הסרבים שזכו לתמיכת צבא יוגוסלביה. בשנים 1992-3 שררו באזור תנאי הפסקת אש (אז התחילה מלחמת בוסניה), ורק בקיץ 1995 כבשו הקרואטים את אזור קריינה אותו לקחו הסרבים ב-1991. כמה חודשים לאחר מכן, הסתיימה המלחמה.

מאז סיום המלחמה מנסה קרואטיה לשקם את עצמה. כשביקרנו כאן בשנת 2006 הרגשנו את התהליך בשיאו, בעיקר בכל הקשור לתשתיות כבישים. השנה, כבר זכינו ליהנות מהשקעה אדירה זו.

גם בכל הקשור לפיתוח התיירות יש התקדמות עצומה הקשורה ככל הנראה להצטרפותה של קרואטיה לאיחוד האירופאי ב-2013. אחוז דוברי האנגלית זינק בצורה עצומה ובקרב כל השכבות. כל מקום לינה שהזמנו מראש, ישר יצר אתנו קשר בווצאפ והיה קל לתקשר ולסכם על שעת ההגעה.

המחירים בקרואטיה עדיין זולים יחסית לארץ ובטח למדינות מערב אירופה, אבל הרגשנו היטב את ההבדלים לעומת הביקור הקודם. המטבע המקומי נקרא "קונה קרואטית" (HRK) וערכו נכון ל-2018 הוא כ-60 אג' לקונה. למרות זאת, את התשלום לדירות דרשו ביורו.

בהתאם לתוכנית, נחתנו בלילה בשדה התעופה של זאגרב Franjo Tuđman Airport Zagreb, הנמצא כ-15 ק"מ דרום מזרחית לעיר זאגרב Zagreb.

אתר: http://www.zagreb-airport.hr/

כלל חשוב: למי שמתכנן כמונו, לצאת עם הרכב מקרואטיה למדינות השכנות, מומלץ מאוד לציין זאת בעת לקיחת הרכב. אמנם משלמים כמה עשרות יורו עבור התענוג הזה, אבל מקבלים אישור מעבר אותו יש להציג כאשר נדרשים בביקורות הגבולות ונתקלנו ברכב כזה שעוכב שעות באחד ממעברי הגבול.

לקחנו את המיני ואן המשפחתי ונסענו צפון מערבה כ-17 ק"מ, כחצי שעה לעבר הדירה Apartments Paromlinאותה הזמנו מראש, קרובה מאוד לתחנה הראשית של זאגרב. 50 יורו ללילה עבור הדירה.

כתובת: Paromlinska cesta 7, Zagreb, Croatia (ליד תחנה מרכזית של זאגרב).

טלפון: +385 95 733 2898.

מים לא חסר להם

את היום הראשון (היום הקודם לא נחשב בספרור הימים) פתחנו בסיור רגלי במרכז זאגרב. נוסעים מהדירה צפונה כ-4 ק"מ, חוצים דרך ככר סטרומאייר Strossmayerov trg הנמצאת בפארק זרינסקי Park Zrinjevac בלב העיר התחתית. חונים בחניון שנבחר מראש ליד Langov trg (ממזרח לקתדרלה ליד תחנת הדלק) כתובת: Trg Josipa Langa7

מתחילים את הטיול באזור קפטול (Kaptol), פונים למדרחוב הסמוך (Vlaska ulica) עוצרים באחד מבתי הקפה לארוחת בוקר.ממשיכים במדרחוב ומגיעים לרחבה שלפני קתדרלה המרשימה של זאגרב - Zagrebačka katedrala

מהקתדרלה יורדים דרך ביקור בשוק המרכזי (6:30-15:00) – לכיוון כיכר באן ילאצ'יץ' Trg bana Josipa Jelačića –הכיכר המרכזית של העיר. מהכיכר יוצא רחוב איליציה (Ilica ulica) שהוא רחוב הקניות המרכזי של זאגרב שלא הרשים אותנו.

בפינה הצפון מערבית של כיכר באן ילאצ'יץ' יוצא רחוב Radićeva ulicaואחרי כ-50-100 מ' פונים למעבר צר המוביל לאחר כמה עשרות מדרגות לשביל Strossmayerovo šetališteבו יש תצפית על העיר. הגענו לעיר העילית ((Gornji Grad. אפשר להגיע לכאן עם פוניקולר (המקל את העלייה לעיר העילית) שיוצא מרחוב Tomićeva ulica (פניה צפונה מרחוב איליציה).

סמוך לתצפית נמצאת כיכר Katarinin trgבה נמצאת כנסיית הישועים St. Saint Catherine of Alexandria הבנויה בסגנון בארוק. ממשיכים צפונה דרך רחוב Ćirilometodska ulica ומגיעים לכיכר Trg Svetog Markaבה נמצאת כנסיית Crkva sv. Marka, עם הגג המצולם ביותר בעיר שנבנה בסוף המאה ה-19. הוא עשויי אריחים צבעוניים המייצגים את סמלי העיר זאגרב וממלכת השילוש הקרואטית (סמלים של קרואטיה, דלמטיה וסלובניה).

פונים ימינה דרך רחוב Kamenita ulica, בהמשך נמצא שער/מעבר מאבן, שריד עתיק מחלקי הביצור המקורי (Kamenita vrata) המשמש היום כמקום תפילה פתוח.

חוזרים לרכב דרך הסמטאות עד לרחוב Tkalčićeva היפה בו חנויות ומסעדות מקסימות וממשיכים דרך סמטת Skalinska (נמצאת ממש צפון מערבית לשוק) המובילה לרחבה מול הקתדרלה.

יוצאים מזאגרב דרומה בכביש המהיר A1/E65. זה המקום לציין שנסיעה בכבישים מהירים כרוכה בתשלום. קטע זה למשל מזאגרב עד מחלף קרלובץ Karlovac (כ-50 ק"מ) עולה 21 קונות.

יוצאים במחלף ופונים לכביש 1 דרומה. בקטע זה אפשר לראות פה ושם כמה בתים שסימני יריות הכדורים, זכר למלחמה עדיין טבוע בהם. אחרי שעוברים את קרלובץ הכביש הופך למסלול אחד, יש לנסוע בזהירות כי יש לא מעט מצלמות מהירות, לשים לב !

מקרלובץ נוסעים כאמור דרומה עד העיירה סלוני ((Slunjכ-50 ק"מ, כשעה נסיעה. ממש לפני הכניסה לסלוני (מצפון) ישנו מקום מקסים בשם רסטוק (Rastoke) – כפר קטן ומקום מדהים, פלגי מים זורמים בתוכו ונשמעים בכל מקום, מפלים בין העצים והשלווה שם שווה את הכל.

יש מקום לעצור את הרכב בכביש פנימי ממש מול המפלים. יוצאים ועורכים סיור בפארק הצמוד לבתים בין המפלים ופלגי המים. בצד השני של האזור (הדרומי) יש מספר מסעדות, באחת מהם מגישים פורלים טריים ואפויים, משלמים לפי משקל הדגים שזה הרגע הוצאו מהבריכה הצמודה למסעדה ונאפים בתנור אבן, זה בא עם תוספות וסלט עגבניות.

לאחר סיור במקום, ממשיכים בנסיעה דרומה בכביש 1 עוד כ-20 ק"מ כחצי שעה, לפארק פליטביצה Plitvička Jezera – אחד המקומות הקסומים באירופה. מקום זה בלבד שווה קפיצה לקרואטיה. מדובר על אחת משמורות הטבע המדהימות ביותר ביופיין. 16 אגמים בגדלים וגבהים שונים מחוברים ביניהם באמצעות מפלי מים הנופלים מאגם אחד למשנהו, והמים בצבע טורקיז משגע. זה מתחיל מהאגם הראשון, הדרומי והגדול ביותר Proscansko Jezeroוהמים לא מפסיקים ליפול עד האגם התחתון וממשיכים משם צפונה דרך נהר korana עד סלוני בה ביקרנו קודם.

היות ולנו (ההורים) זה היה ביקור חוזר, נשארנו נאמנים להמלצתי שעדיף להיכנס דרך שער 1 (הצפוני) ולעשות את המסלול עם הפנים למפלים למרות העלייה בקטעים הדרומיים של הפארק.

לאחר הכניסה יש מספר תצפיות בשביל דרכו יורדים לאגם התחתון. מתחילים לטייל בנחת על גשרי העץ העוברים בין האגמים והמפלים. אחד המראות היפים הוא שילוב על עלי העצים המשתקפים במים וביניהם שוחים הדגים (אפילו נתקלנו בנחש מים קטן).

בהמשך המסלול שטים באגם קוזיאק הגדול שבמרכז הפארק (כלול במחיר הכניסה), והמשך הסיור באגמים הדרומיים העליונים. העלייה לא כל כך נוראה אך מתאימה למטיבי לכת, אחרת מומלץ לקחת את האוטובוס הפנימי ולהתחיל את המסלול בירידה. הסיור באופן רגוע לוקח בין 4 ל-6 שעות ע"מ לעבור את כל הפארק בנחת. הפעם הסתפקנו בסיבוב קצר ולפני השייט טיפסנו בשביל אשר מוביל חזרה לכניסה ולאורכו התצפיות היפות על השמורה.

מחיר כניסה (אפר' – יוני): 150 קונות קרואטיות למבוגר, 80 קונות לילדים (עד גיל 18).

שעות פעילות: 07:00-22:00 (כניסה אחרונה ב-18:00)

אתר: https://np-plitvicka-jezera.hr/en/

בחזרה לחניה ליד שער הכניסה (הצפוני) יש מסעדה ותיקה בשם Licka Kuca מאד מומלצת.

אחרי הארוחה, ממשיכים בנסיעה דרומה בכביש 1 לכיוון זאדר ועולים על הכביש המהיר A1/E65 דרום מערבה לעבר ספליט (כ-260 ק"מ, כשלוש שעות) – קטע זה עלה 92 קונות

מגיעים לדירה של דבור הנקראת Iva Apartment Split,נמצאת לא רחוק ממרכז העיר ברחוב שקט, מומלצת בחום. החיסרון היחיד שמצאנו שהיא ממוקמת בקומה השנייה בלי מעלית. ממש בקצה הרחוב יש סופרמרקט הפתוח עד תשע בערב, מאד נוח.

כתובת: Ul. Petra Petrovića Njegoša 3, 21000, Split, Croatia

טלפון: +385 99 743 5995

מחיר: €228 לשלושה לילות.

היום השני הוקדש לשמורה המתחרה הלא היא שמורת קרקא (Krka). המקום פחות מפורסם ופחות גדול משמורת אגמי פליטוויצה, אבל מרשים לא פחות ולא מאכזב וגם כאן יש הרבה מאוד מים.

לפני היציאה בודקים את תחזית מזג האוויר באתר הכי נוח לדעתי, bbc weather. האתר מראה שגוש עננים אמור לחלוף באזור מצפון לדרום במשך היום.

בהתאם לתחזית יוצאים מהדירה מאוחר בבוקר, נוסעים צפונה לכיוון היציאה מהעיר, ועולים על כביש מס' 1D ואח"כ במחלף 25Dugopolje עולים על הכביש המהיר A1. ואכן, במהלך הנסיעה באוטוסטרדה תפס אותנו גוש העננים ומבול חזק ירד במשך כעשרים דקות עד שנחלש והמשיך דרומה. אמנם לא התבהר לגמרי, אך הגשם פסק. המשכנו בכביש המהיר עד מחלף 22Šibenik, שם יוצאים לעבר כביש 33 ולאחריו לעבר כביש 56 לכיוון החניה של השמורה, כ-90 ק"מ, שעה ורבע.

כשהגענו לחניה של השמורה, הופתענו מכמות המכוניות שהייתה במקום, שכן זה אומר שאנשים רבים שהו כאן בזמן שירד המבול שתפס אותנו בדרך. מה שכן, המבול צינן את הטמפרטורות הגבוהות ששוררות כאן באזור והיה נעים מאד לטייל.

כמה פרטים על הביקור בשמורת קרקא.

מחירי הכניסה משתנים בין חודשי השנה והם גבוהים יותר בשיא העונה (אפריל עד אוקטובר).

אתר השמורה: http://www.np-krka.hr/en/

מחירי כניסה (אפר' – יוני 2018) – 110 HRK למבוגר, 80 HRK לילד עד גיל 18.

שעות פתיחה (אפר' – יוני 2018) – 10:00 – 18:00.

כניסה לאתר: בחודשים אפריל – אוקטובר, בהגעה לשמורה יש להחנות את הרכב בחניון המוסדר בכניסה הראשית (National Park Krka, Naselje, Lozovac) ולרכוש כרטיסי כניסה. לאחר מכן, יש הסעה באוטובוס של השמורה עד לתחילת המסלול (Skradinski buk) ובחזרה.

רשום שבחורף מותר לאורחים להיכנס ברכבם עד תחילת המסלול.

מי שמעוניין יכול לבחור בכניסה לשמורה ליהנות מהטיול בטבע וללכת בשביל לאורך 875 מטר המוביל מהכניסה (Lozovac) לתחילת המסלול. לקחת בחשבון שזה נעשה בירידה לא קלה בהלוך, והעליה די תלולה בחזור (עדיף לחסוך זמן ומאמץ ולקחת את האוטובוס).

יש גם אפשרות להגיע עם סירה בשייט מ-Skradin (עיירה קטנה עם מרינה) ולהפליג אל Skradinski Buk, בליווי של חבר מצוות הפארק.

השמורה, אשר נקראת גם "פארק לאומי קרקא (Krka)" ונמצאת בחבל דלמטיה שבקרואטיה, נוצרה ע"י נהר הקרקא שבדרכו לים יצר באזור זה קניונים, אגמים ומפלים, והוא אחד האתרים הפופולאריים בקרואטיה. המקום הוכרז כשמורת טבע בשנת 1985.

מסלול ההליכה בשמורה מתחיל מיד לאחר הירידה מהאוטובוס. בהתאם לשילוט, פונים ימינה לחלק העליון של השמורה ומטיילים בשבילי ההליכה. באזור זה המים די שקטים, מן בריכות קטנות וזרימת מים איטית. השבילים עוברים בתוך היער ובחלקים מסוימים המעבר נעשה על גשרוני עץ. למרות שהיה רשום שבשמורה יש מאות מיני ציפורים וחיות שונות, לא זכינו לראות כמעט כלום מהם, כנראה התביישו…

בהמשך הדרך מתחילה הירידה לחלקה התחתון של השמורה. כאן כבר מתחילים להיתקל במפלים קטנים הזורמים בין העצים. באחד המקומות יש תצפית על החלק התחתון של השמורה ועל המפלים המרשימים והמפורסמים של המקום. ממשיכים לרדת עד החלק התחתון. כאן כבר יש אזור מוסדר בו ניתן להיכנס לשכשך במים (הקרים), ולמרות שירד גשם לפני כמה שעות, המקום היה מלא ברוחצים אמיצים.

קצת בהמשך עובר גשר עץ החוצה את הנהר (שנראה כבר יותר כמו אגם באזור הזה) וממול - תפאורה מדהימה של שרשרת המפלים המפורסמת. אחרי שעוברים את הגשר מתחיל השביל דרכו עולים חזרה לחניה של האוטובוסים. גם בדרך זו זוכים לכמה תצפיות יפות על המפלים.

כמו כן, ניתן למעוניינים לקחת שייט ל- Roški Slap- מפלי Roški (אורך כ- 4 שעות) וכולל גם עצירה של 30 דקות לסיור באי Visovac בו נמצא המנזר הפרנציסקני ועוד שרידים ארכיאולוגיים מן התקופה הפרהיסטורית.

אחרי שהאוטובוס החזיר אותנו לחניה הראשית, יצאנו מפארק קרקא דרומה דרך כבישים 33 ו-8 (העובר לאורך החוף), לעבר העיירה הקטנה פרימוסטן Primošten היושבת על שני חצי אי, מן לשוניות יבשה בתוך הים. כ-37 ק"מ, כ-45 דקות.

בחלק הצפוני נמצא מלון Zora כך שלא ניתן לטייל כאן, אלא לרדת לחוף המקיף אותו מצפון או מדרום. החוף עצמו, כמו מרבית החופים בקרואטיה הוא חוף של אבנים קטנות, אבל המים – איזה צבע, איזו בהירות, קפואים אבל תענוג.

בחלק הדרומי ניתן לטייל בסמטאות ולשבת באחת המסעדות. ממזרח, בחלק הדרומי של העיירה, צמוד לחוף, עוברת טיילת Ul. bana Josipa Jelačićaלאורכה מסעדות רבות בצד אחד, ורצועת חוף צרה בצד השני. ממשיכים לאורך כביש הטיילת שעובר בהמשך צמוד למפרץ בו סירות רבות. לשים לב, לפני שעולים חזרה לכביש הראשי, ליד דוכני המזכרות, יש שביל לא כל כך מסומן המוביל לקצה הגבעה ממנה נשקף נוף מהמם של המפרץ שברקע חצי האי הדרומי של פרימוסטן עם מגדל הכנסייה המזדקר ברקע המזכיר את התצפית על רוביני (אבל בקטן).

ממשיכים מזרחה בנסיעה בכביש 8 העובר קרוב לחוף ולמפרצים לעבר טרוגיר Trogir. ליתר דיוק לעיר העתיקה (Grad Trogir) של טרוגיר, השוכנת על אי קטן ומרשים מוקף חומה מימי הביניים אשר נמצאת במרכז התעלה שבין היבשת לאי צ'יובוČiovo בצד המזרחי של מפרץ גדול (בצד המערבי שוכנת ספליט), כ-30 ק"מ כ-40 דקות.

חניה גדולה ומסודרת נמצאת מול האי מצפון ברחוב Ul. Kardinala Alojzija Stepinca

העיר העתיקה הוכרה כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו בשנת 1997. מהחניה חוצים את התעלה ע"ג מדרגות גשר העץ המיועד להולכי רגל בלבד.

משוטטים בסמטאות הצרות של העיר העתיקה לכיוון דרום האי, לעבר הטיילת הרחבה שלאורך המרינה העמוסה יאכטות מפוארות. בהמשך הטיילת, בפינה הדרום מערבית של האי נמצאת מצודת קמרלנגו (Kula Kamerlengo Trogir) שנבנתה בתקופת הזוהר של העיר, במאה ה-15 כשהייתה תחת שלטון ונציה.

חוזרים דרך הסמטאות מזרחה עד לכיכר Trg Ivana Pavla II היפה, בה נמצאים מגדל השעון במבנה המיוחד Loggia di Trogir, בית העירייה ומצפון קתדרלת העיר Crkva Sv. Lovre (מוכרת גם כ-Cattedrale di San Lorenzo) שנבנתה במאות ה-13 עד ה-16.

בסיום הביקור ב-טרוגירחוזרים לרכב ונוסעים מזרחה לעבר ספליט. את היום החלטנו לסיים בקניון החדש בספליט (Mall of Split) כ-25 ק"מ, כ-40 דקות.

זהו קניון חדש ומודרני, חניה תת קרקעית ענקית וארבע קומות מסחר גדולות, עם חנויות של רוב המותגים הבינלאומיים וגם המקומיים. יש גם אזור שלם של מסעדות. פתוח עד עשר בלילה.

ארוחת ערב, קצת קניות, וחזרה לדירה

כתובת של הקניון: Ul. Josipa Jovića 93, 21000, Split, Croatia

אתר: http://mallofsplit.hr/

למעלה מאלף איים

לקרואטיה רצועת חוף ארוכה מאוד, ובה לצד הרים קרסטים, המשתפלים בתלילות לים האדריאטי, פזורים 1,185 האיים, מול קו החוף שלה בים האדריאטי. אין ספק שזהו גן עדן לבעלי יכטות היכולים לעגון כל יום מול אי אחר, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.

אנחנו בחרנו להתמקד באי בראץ Brac בו נמצא אחד החופים המדהימים.

בדרך למרינה שם לוקחים את המעברות לאי, עברנו בתצפית יפה על העיר ועל הנמל שנמצאת לא רחוק מהדירה ונקראת Split viewpoint (belvedere). אפשר להגיע לכאן ע"י טיפוס בשביל המדרגות בשם Marjan Hill Stairs היוצא מהצד המערבי של המרינה או להגיע עם הרכב ולהחנות ברחוב Prilaz Vladimira Nazora הסמוך לתצפית.

אחרי התצפית ממשיכים לכיוון הנמל של ספליט. זה המקום לציין שסדר וארגון זה לא הצד החזק שלהם, למרות הניסיונות והצבת עובדים שמנסים לכוון ולעזור. אולי כי זה היה סוף שבוע ויום יפה ונעים, היו תורים גדולים. המעבורת שחשבנו לקחת ב-11:15 (ויצאה רק ב-11:30 !) כבר הייתה עמוסה עד אפס מקום ונאלצנו לחכות למעבורת הבאה (שהייתה אמורה לצאת ב-12:45 אך בפועל יצאה ב-12:35 – מוזר איך שהדברים מתנהלים שם).

אחרי כ-50 דקות הפלגה מגיעים עם המעבורת לנמל Supetar שבצפון האי בראץ Brač.

מחירים לכיוון: מבוגר – 33 קונות, ילד (עד גיל 12 – 16.5 קונות), רכב קטן (עד 5 מ' ופחות מ-2 מ' גובה) – 154 קונות,

לו"ז מפורט של מעבורות: https://www.jadrolinija.hr/en/schedule/LineSearchResults/Index/2331798/2331792/23062018

האי  Bracנמצא כ-18 ק"מ דרומית לספליט. אורכו 48 ק"מ, רוחבו 14 ק"מ, ושיטחו 396 קמ"ר מה שהופך אותו לאי הגדול ביותר בדלמטיה, והשלישי בגודלו בים האדריאטי. בדרום האי נמצא ההר הגבוה באי - וידובה (Vidova gora), המתנשא לגובה של 778 מטר, ויש במקום תצפית על כל האזור.

יורדים מהמעבורת בנמל של סופטאר Supetar (העיר המרכזית באי) ונוסעים לדרום האי דרך כבישים 113, 115, כ-37 ק"מ, 50 דקות.

החלק הדרומי של הכביש עובר במצוקים מעל הים וברקע רואים אי אחר – חוואר Hvar. הוא צר וארוך, כ-68 ק"מ אורכו, ולאחרונה זכה להיכלל ברשימה המכובדת של עשרת האיים היפים בעולם.בהמשך, הכביש מגיע לתצפית יפה מעל העיר הגדולה בדרום האי – בול Bol בה נמצא המנזר הדומיניקני העתיק.

מימין לבול רואים את הצד המזרחי של Zlatni Rat Beach -הקרוי חוף עכברוש הזהב - החוף המפורסם ביותר בקרואטיה, שנחשב לאחד החופים היפים ביותר בעולם והוא היעד שלנו באי זה.

צורתו כמעין משולש שנכנס לתור הים, שאורכו כחצי קילומטר, כך שיש רצועת חוף שהמים מקיפים אתכם כמעט מכל הכיוונים. כשמסתכלים עליו בתצלום אווירי יש לו צורה מיוחדת במינה שמזכירה את פניו של העכברוש, ומכאן שמו.

תיירים כמונו שלא הגיעו מצוידים בשמשיות, יכולים לחסות בצל העצים ביער הקטן ליד החוף, אבל מומלץ להצטייד בסנדלי ים או נעלים מיוחדות כי גם בחוף זה אין חול אלא אבנים קטנות. בגלל מבנה החוף, המים הצלולים ישר נהיים עמוקים וקפואים למרות החום בחוץ. החוף מצויד גם במקלחות אישיות (תמורת 15 קונות) ובשאר מתקנים שמתאימים לשהות יומית במקום.

אחרי כשעתיים של בטן גב בחוף, הבטן התחילה לשדר אותות מצוקה, אז החלטנו להתקפל ולחפש איזו מסעדה נחמדה שראינו בדרך לחוף. בדרך חזרה שמנו לב שחלק גדול באזור הדרומי שעברנו בו מלא כרמי ענבים שמוסיפים יופי מיוחד לאי.

במסעדה שראינו התקיים אירוע ומכיוון שלא נתנו לנו להיכנס בלי הזמנה, המשכנו למסעדה אחרת. מצאנו אחת כזו בתוך מלון בוטיק בשם נונו (Nono). בשורה התחתונה, יקר, הטעם סביר, אבל השיא היה באיטיות של הגשת האוכל (מעל שעה).

המשכנו צפונה לנמל ב-סופטאר  Supetar לקחת את מעבורת חזרה לספליט, שמשום מה הייתה די ריקה (בניגוד לעומס בבוקר).

יורדים מהמעבורת בספלייט ונוסעים ישירות לחניה שנמצאת מדרום לעיר העתיקה ליד המרינה.

ספליט Split הינה העיר השנייה בגודלה בקרואטיה והגדולה מבין הערים על קו החוף האדריאתי כאשר רכסי ההרים Kozjak ו-Mosor סוגרים עליה מצפון.
 העיר התחילה בפריחתה כבר בשנת 305 עת הורה הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס לבנות כאן את ארמון הקיץ שלו. לאחר נפילת האימפריה הרומית העיר ננטשה אך חזרה לגדולתה בימי הביניים תחת שלטון הונציאנים. לאחר מכן, ידעה העיר כובשים אחדים עד עצמאותה של קרואטיה.

ב -26 באוקטובר 1979 הוכרה העיר העתיקה Grad)כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו.

מטיילים לאורך החומה של הארמון בצד של המרינה לכיוון מערב. אורכו של החלק הדרומי של הארמון, הוא 181 מטרים והוא עמוס במסעדות לכל אורכו.

בסוף החומה פונים ימינה ונכנסים לסמטה המובילה לכיכר קטנה בשם Trg Braće Radić שבמרכזה פסל של Marko Marulic וממנה ממשיכים צפונה דרך רחוב Ulica Pavla Šubića לעבר כיכר Narodni Trg המאורכת. בכיכר (ובעוד ערים עתיקות שביקרנו בהם) יש תחושה המזכירה מקומות דומים באיטליה. בצפון הכיכר נמצא בניין העיריה הישן (Stara Gradska Vijećnica) שנבנה במאה ה- 15. מימין, צמוד לבניין העיריה נמצא ארמון Palača Karepić שנבנה במאה ה- 16 ונראה מבחוץ כמו בית רגיל.

אחרי סיור בכיכר, נכנסים לתוך ליבה של העיר העתיקה הנמצאת בין חומות שרידי ארמוןהקיסר הרומי דיוקלטיאנוס (Diocletian`s palace) - Dioklecijanova Palača. בחרנו להיכנס ממערב דרך שער הברזל  Željezna Vrata(Porta Ferrea) מעליו ניצב מגדל השעון (מהמאה ה-16).

אחרי שעוברים את השער נכנסים לרחוב Ulica kralja Petra Krešimira lV שחוצה את שטח הארמון ממזרח למערב.

די מהר מגיעים למרכז הארמון ולכיכר Trg Peristil בה נמצאת חצר פריסטילית, חצר מלבנית סביבה שורת עמודים וקשתות. בצידה המזרחי ניצב מגדל הפעמון ומאחוריו נמצאת קתדרלת סנט דומיניוס Sv. Duje, שהייתה בעבר המאוזולאום של הקיסר דיוקלטיאנוס והחלק המרכזי של הארמון.

מדרום לחצר נמצא ה-Vestibul, מבנה עגול בצורת כיפה הפתוחה בחלקה העליון. בצד המערבי יש מעבר (שהיה סגור) המוביל למקדש יופיטר Jupiterov hram

בזמן הביקור בחצר ובמתחם זכינו לצפות בזוג שדיוק יצאו מהכנסייה לאחר שנישאו בליווי כל אורחיהם. לאחר מכן, המשכנו צפונה ברחוב Dioklecijanova ulicaלכיוון שער הזהב Zlatna Vrata. במספר 6 ברחוב נמצאת חנות השוקולד נדלינה (Nadalina) המתהדרת בשיא גינס בהכנת השוקולד הגדול ביותר בעולם. ממשיכים לטייל בסימטאות ויוצאים מהמתחם דרך השער המזרחי

שער הכסף (Ancienne Porte) מולו נמצאת כנסיית דומיניק (Crkva sv. Dominika).

חוזרים לחניה דרך הדוכנים שלאורך החומה המזרחית של הארמון.

דרך אמלפי של קרואטיה

קרואטיה ידועה מאוד בזכות מאות הקילומטרים של החופים המופלאים שלה – חופים מפורצים, נקיים ומזמינים, משובצים בערים, ובכפרים עתיקים, איים עטורי צמחיה, טבע ונוף. בין ספליט לדוברובניק מפרידים כ־220 קילומטרים וכארבע שעות נסיעה.

אפשר לעשות את הדרך במהירות דרך נסיעה בכביש המהיר 65E/1A. אנחנו בחרנו לנסוע בכביש 8D העובר ממש קרוב לחוף הים. יצאנו מהדירה לאחר שהשארנו את המפתח בתיבת הדואר (בתאום עם דבור) כשהיעד הראשון הוא העיר מקרסקה Makarska היושבת לא רחוק מספליט בלב ריביירה בעלת אותו שם. בדרך, הכביש עובר לאורך החוף האדריאטי רצוף עיירות קטנות וציוריות כמו ברלה Brela . אחרי כשעה וחצי הגענו למקרסקה Makarska השוכנת במרכז ריביירת מקרסקה. זוהי עיר קייט לכל דבר המספקת את כל השירותים הנדרשים לתיירים ואכן רבים מגיעים לכאן לנופש ולבילויים. יש בה חופים רחבים לצד חופים מבודדים, מסעדות, בתי קפה, מרכזי קניות וכל מה שצריך. בנוסף, העיר נמצאת ממש מול הקצה המזרחי של האי בראץ (בו היינו אתמול) ואפשר בהחלט לשלב אותו בתכנון הטיול במתווה אחר.

במרכז בעיר, קרוב לחוף ולכיכר העיר (Trg fra Andrije Kačića Miošića) נמצאת העיר העתיקה עליה ויתרנו. במקום זה עצרנו באחד ממרכזי הקניות להפסקה קלה.

אחרי ההפסקה, המשכנו דרומה בכביש 8. לאחר שיוצאים מאזור מקרסקה הכביש מתחיל לטפס ועובר לאורך המצוקים מעל הים האדריאטי ובחלקים רבים ממש מזכיר את קטע הנסיעה בכביש אמלפי שבאיטליה.

באזור העיירה Baćina עוזבים את אזור החוף, נכנסים לתוך פנים הארץ ולפני שמגיעים לעיירה Ploče עוזבים את הקטע היפה הזה ופונים מזרחה דרך אזור אגמי Bacinska Jezera (מקום המצדיק עצירה בפני עצמו) וממשיכים בכבישים 513 ו-425 לכיוון הגבול עם בוסניה.

במהלך הטיול עברנו מספר פעמים את הגבולות בין שלושת המדינות (קרואטיה, מונטנגרו ובוסניה), כאשר בכל מעבר יש 2 עמדות ביקורת גבולות (אחת בכל מדינה). קראנו במספר מקומות שמעבר הגבולות יכול לארוך זמן רב. בהמשך אתאר את משך הזמנים בכל מעבר, שבעיקרון היה סביר מאוד. באזור זה עברנו את 2 הביקורת תוך מספר דקות.

תוך זמן קצר של כ-20 דקות נסיעה מגיעים לאחד מאתרי הטבע היפים ביותר בבוסניה והרצגובינה – מפלי קרביצה (Vodopad Kravice. מדובר על סדרת מפלים על נהר טרביזט (Trebižat) הנופלים מגובה של 25 מטר בצורת חצי פרסה.

המקום משמש כמקום בילוי לימי הקיץ ומשפחות רבות מגיעות לכאן לעשות פיקניקים, לשכור סירות או סתם לשחות במי האגם (הקפואים) שמתחת למפלים.

אתר: http://www.kravica.ba/hr/

שעות פתיחה: יוני – ספטמבר: 07:00 – 22:00

מחירי כניסה: בחודשים יוני וספטמבר - 8 KM (4 יורו), יולי ואוגוסט 10 KM

מיקום: הישוב הקרוב למפלים הוא Studenci כ-40 ק"מ מדרום מערבית למוסטר

מחנים את הרכב בחניה שליד המפלים. משלמים את דמי הכניסה בקונות קרואטיות (אחד המקומות הבודדים שניתן לשלם בקונות, בשאר המקומות בבוסניה ניתן לשלם רק במטבע המקומי).

באמצע הירידה למפלים יש תצפית מדהימה. יורדים עם השביל והמדרגות, מתמקמים באחד האזורים, נכנסים למים הקפואים ושוחים עד המפלים. מקום קסום!

לקראת סיום, יושבים באחת המסעדות על שפת המים.

עזבנו אחרי כשלוש שעות במקום, בדרכנו חזרה לכיוון מעבר הגבול עם קרואטיה (גם כאן עברנו די מהר) המשכנו דרומה בכביש 8D (שמתגלה שאחד הכבישים היפים בטיול) לכיוון דוברובניק.

אחרי שעוברים את הכפר Klek יש תופעה מוזרה, שוב מעבר גבול בין קרואטיה לבוסניה !!!

אז ככה, על מנת לתת לבוסניה רצועה קטנה של חוף ים, העניקה קרואטיה לשכנתה ריבונות על כ-9-10 קילומטרים של רצועת חוף מצפון לדוברובניק, כך שגם תושביה יוכלו ליהנות מחוף ים ללא צורך במעבר גבול. יש לציין שאזור זה מפותח מאוד יחסית לשאר חלקי בוסניה שעדיין מתאוששת ממלחמת האזרחים. הרבה מלונות חדישים, חופי רחצה מסודרים, מסעדות ועוד.

מצד שני, תושבי קרואטיה ותיירים שרוצים לנסוע או לחזור מדוברובניק נאלצים לעבור שוב 2 מעברי גבול כפולים, אבל יש לציין שכאן זה עבר מהר.

ממשיכים עוד דרומה בכביש 8D היפה. בדרך עוצרים בסופר להצטיידות ליומיים הקרובים וגם לנשנושים בדרך. לפני הכניסה לדוברובניק מצפון נבנה גשר גדול מעל המפרץ אשר מקצר מאוד את הדרך מדוברובניק צפונה. חוצים את הגשר ומהר מאוד מגיעים לדירה אותה שכרנו בדוברובניק.

נסיעה של כשלוש וחצי שעות (כולל הרבה עצירות לצילומים והפסקה בסופר) כ-125 ק"מ מהמפלים.

שם הדירה: Apartment Eleonora

כתובת: Ul. Augusta Šenoe 3, 20000, Dubrovnik, Croatia

טלפון: להודעות - +385 99 343 1179, להתקשרות - +385 20 638 184

מחיר: 115 יורו לשתי לילות

שם בעלת המקום: אליונורה - Eleonora Brajević

הערות לגבי הדירה: שכירת הדירה מתבצעת ע"י חברה שבבעלותה הרבה דירות בדוברובניק (למדו לפתח את העסק), מתאמים שעת הגעה ונציג מגיע לפתוח את הדירה ולגבות את התשלום.

אמנם מדובר במקרה זה בדירה גדולה מאוד, 3 חדרי שינה, סלון גדול + מטבח ושני חדרי אמבטיה, אבל הגישה לדירה מאוד לא נוחה, יש עליה קשה שלא כל כך מתאימה לנסיעה עם רכב ממוצע ומעלה, החניה היא ברחוב למטה ורק במקרה מצאנו מקום קרוב כי האזור עמוס. הדירה נמצאת במיקום יחסית טוב, אבל לקחת בחשבון את הפרטים שציינתי.

דוברובניק (Dubrovnik)

עיקר המבקרים בדוברובניק (Dubrovnik) מגיעים לבקר בעיר העתיקה (סטארי גראד Stari Grad) היפה והייחודית שלה אשר מוקפת חומה שהושלמה במאה ה-16, או לטייל/לרבוץ בחופים הקסומים שבעיירות סביבה (בעיקר בדרומה).

נוח להגיע גם לעיר בטיסה ישירה לשדה התעופה הבינלאומי שלה שנמצא לא רחוק מדרומה.

היות ולא ניתן להיכנס עם הרכב מעבר לחומות המקיפות את העיר העתיקה, שמנו פעמנו לאחד החניונים סביבה, ומצאנו מקום בחניון שממערב לעיר העתיקה (מחירי החניה באזור העיר העתיקה יקרים).

הכניסה לעיר העתיקה יכולה להתבצע באחד משלושת שעריה: שער פלוצ'ה (Ploče) שבחומה המזרחית, שער פילה (Pile) שבחומה המערבית או שער בוצה (Buža) שבאמצע החומה הצפונית.

העיר העתיקה ששגשגה ברמה גבוהה מאוד במיוחד במאות ה-15 וה-16, נפגעה קשות בשנת 1991 מההפגזות שנמשכו שבעה חודשים בזמן המלחמה אבל שוקמה בהצלחה רבה בתחילת שנות האלפיים והעיר זכתה לפריחה וצמיחה מחודשת כאחד מאתרי התיירות הבולטים ביותר בים התיכון.

אנחנו עוברים את הגשר ונכנסים לעיר דרך שער פילה שבחומה המערבית ומתחילים את הסיור הרגלי בעיר העתיקה של דוברובניק, שהוכרזה בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי בשנת 1979. המקום עמוס בקבוצות תיירים שמתגודדים סביב המדריכים שלהם, אז אנחנו עוקפים אותם דרך המדרגות ישירות למדרחוב המרכזי של העירהפלאצה ( - Stradun Placa ulica), שמזכיר את הרחוב הראשי בעיר העתיקה של ספליט (רק בקטן יותר) – רחוב ראשי עם סמטאות רבות המסתעפות ממנו צפונה ודרומה.

כבר בתחילת המסלול אנו מגיעים לשני אתרים חשובים. מדרום, נמצאת מזרקת Onofrijevačesma שנבנתה ב-1438. היא לא נראית כמו מזרקה רגילה, אלא כמבנה מתומן גדול עם כיפה עגולה ומכל פאה במבנה זורמים מים דרך פרצופים של חיות שונות.

מצפון, מול מהמזרקה, במספר 2 נמצא המנזר הפרנציסקני (Franjevački Samostan) מהמאה ה־14 שנחשב לאחד היפים מסוגו באזור.

ממשיכים לטייל לאורך רחוב פלאצה מזרחה. בשלב זה, אנו מטיילים רק ברחוב הראשי הזה, מאוחר יותר נחקור את יתר הסמטאות. ממש לקראת סוף רחוב פלאצה, מגיעים לכיכר לוזה Luža, שהיא הכיכר המרכזית בעיר דוברובניק.
 במרכז הכיכר ניצב עמוד לא גדול הנקרא עמוד רולאן (Orlandov Stup) או עמוד אורלנדו שנוצר ב-1414, עליו מגולפת דמות של חייל/אביר - סמל של העיר מימי ביניים. בזמנו, נהג כרוז העיר לעמוד על המדרגה ולקרוא את כל הפקודות שפורסמו. כמו כן, בכיכר זו, נערכו הטקסים השונים ואף הוצאות להורג.

בצד הצפוני של הכיכר ניצב ארמון ספונצה(Palača Sponza) ובצד הדרומי של הכיכר ניצבת כנסיית בלזיוס הקדוש Crkva svetog Vlaha.

בצד המזרחי של הכיכר עומד מגדל הפעמונים של העיר (שנבנתה בשנת 1463) וצמוד אליו נמצא בניין העיריה. ליד קיר הבניין נמצאת מזרקת אונופריו(MalaOnofrijevačesma) הקטנה, אבל יפה לא פחות מאחותה הגדולה שבחלק המערבי של העיר העתיקה.

.מימין לבניין העיריה (מדרום) נמצא ארמון הנסיך knežji dvorec (Rector's Palace) שנבנה ב-1435 וכיום משמש כמוזיאון.

יוצאים מהעיר העתיקה דרך שער פלוצ'ה שבחומה המזרחית לסיור מחוץ לחומות ליד הנמל של העיר העתיקה, מסתובבים וחוזרים מגיעים לכיכר לוזה ופונים דרומה.

ממשיכים ברחוב Pred Dvorom בו אנו נמצאים ופונים מערבה לעבר כיכר גונדוליצ'בה (Gundulićeva Poljana) . הכיכר קרויה על שמו של איוון גונדוליץ' (Ivan Gundulić) המשורר המפורסם, יליד דוברובניק, שפסל הברונזה של דמותו ניצב במרכזה.

בכיכר פועל שוק ססגוני של פירות, ירקות וממתקים שונים.
 בהמשך, מצדו הדרומי של השוק נמצאת סמטת Ulica uz Jezuite המוכרת בזכות הסצנה המפורסמת בסדרת "משחקי הכס" שצולמה במדרגות כאן, וידועה כ- "Walk of shame". בראש המדרגות ניצבת כנסיית Saint Ignatius.

חוזרים חזרה לשוק ופונים מערבה ברחוב Ulica od Pučaהמקביל לרחוב הראשי מדרום. כאן נכנסים לחלק מהסמטאות לפי מה שנראה לנו מעניין עד שמגיעים חזרה לרחבה ליד המזרקה הגדולה.

אפשר לערוך סיור רגלי על חומות העיר העתיקה הנחשבת לאחת החומות היפות בעולם (בתשלום של 150 קונות לאדם) וצופות אל העיר ואל הים. יש מספר מקומות לעלות על החומות (שאורכן כ-2 ק"מ). המקום הגבוה ביותר בעיר העתיקה הוא מגדל מינצ'טה (Kula Minčeta) (נמצא בפינה הצפון מערבית של החומות).

בשלב זה החלטנו לעזוב את העיר העתיקה לחזור אליה שוב לקראת ערב, ולצאת לטייל קצת בחופים ובמפרצים באזור Zupa Dubrovackaהמדהים שנמצא דרומית לדוברובניק. עוצרים בדרך לתצפיות ליד שתיים מהעיירות המרכזיות של האזור, מליני Mlini ופלאט Plat. ממשיכים עוד כמה ק"מ דרומה לעבר עיירת הנמל צבטאט (Cavtat) היושבת במפרץ ציורי בין שני חצי אי. עוצרים להפסקה באחת המסעדות לאורך הטיילת הצפונית של צבטאט. לאחר מכן, מטיילים לאורכו של חצי האי הצפוני בו פינות שיזוף נסתרות רבות.

אחרי הצהרים חוזרים צפונה בכביש 8 (כחצי שעה) כאשר היעד הוא התחנה העליונה של הרכבל של דוברובניק (Žičara Dubrovnik) הנמצאת בגובה של 405 מטר בהר Srdמעל דוברובניק. ע"מ להגיע לכאן עם הרכב יש לפנות בכניסה לעיר (מכיוון דרום) ימינה לדרך צרה (אך מפצה בהרבה תצפיות) שעוברת דרך הכפר Bosanka כשלושה ק"מ עד התצפית ליד התחנה של הרכבל.

מלבד התחנה של הרכבל יש במקום מסעדה/בית קפה, צלב גדול (כנראה אנדרטה) והשיא – תצפית פנורמית מדהימה של נוף מהמם בעיקר על העיר העתיקה של דוברובניק, הנמל, חומות העיר, הגגות האדומים וגם על יתר חלקי העיר, על חופי הים האדריאטי באזור ועל האי לוקרום (Lokrum) הסמוך לדוברובניק. האי לא גדול וניתן להגיע אליו במעבורת מהנמל של העיר העתיקה, מ-9.00 עד 18:00 כל חצי שעה, לוקח 10 דקות, מחיר 15kn. יש באי כמה חופי רחצה סלעיים, שהמתרחצים בהם יורדים אל המים במדרגות או בסולמות.

אחרי שנרגעים מהביקור בתצפית, חוזרים שוב לעיר העתיקה של דוברובניק. הפעם כבר מוצאים חניה מסודרת באחד הרחובות ליד החומה ונכנסים לעיר משער בוצה הצפוני. יורדים במדרגות, פונים שמאלה לרחוב Prijeko ulicaואז ימינה לרחוב היהודים (Žudioska ulice). בבית מספר 5 שוכן בית הכנסת הספרדי הישן של יהודי דוברבוניק. זהו בית הכנסת הספרדי הוותיק ביותר שעדיין נמצא בשימוש כיום בעולם ובית הכנסת העתיק השני באירופה. בית הכנסת הוקם בשנת 1352, אך למעמד חוקי בעיר זכה רק בשנת 1408. הבניין ניזוק מספר פעמים: בזמן רעידת האדמה הגדולה בשנת 1667, בזמן מלחמת העולם השנייה, ובזמן מלחמת העצמאות של קרואטיה בשנות התשעים. הנזק תוקן עד כמה שניתן קרוב לעיצובו המקורי, ובית הכנסת נפתח מחדש ב -1997. המוזיאון הקטן מכיל ממצאים רבים מתולדות חיי הקהילה היהודית בעיר.

ממשיכים לטייל בסמטאות להנאתנו, חוזרים לרחוב הראשי של העירהפלאצה מגיעים שוב לכיכר לוזה, ולסמטאות שבחלק הדרומי של העיר ושוב חזרה לרחוב הראשי. אחרי שמיצינו ודרכנו על כל אבן ברחובות העיר העתיקה, עשינו הפסקה לארוחת ערב, בסיומה חזרנו לדירה לארוז ולהתכונן להמשך הטיול למדינה הבאה – מונטנגרו.

מונטנגרו

אחרי חמישה ימים עמוסי חוויות, אנו נפרדים מקרואטיה ושמים פעמינו דרומה לכיוון מעבר הגבול בין קרואטיה למונטנגרו.

יוצאים מהדירה בדוברובניק ונוסעים דרומה על כביש D8 כ־40 ק"מ ו-40 דקות עד לנקודת הגבול בין המדינות. כנראה שזהו מעבר הגבול העמוס ביותר כי לקח למעלה משעה לעבור את 2 ביקורות הגבול (וגם זה בגלל רכב שעוכב זמן רב לבדיקה).

אי אפשר בלי כמה מילים על מונטנגרו שהייתהאחת מהרפובליקות שהרכיבו בזמנו את יוגוסלביה וזכתה בעצמאותה רק בשנת 2006. שטחה כ-14 אלף קמ"ר בלבד, אך מאחר ורוב שטחה הררי (מכאן שמה – מונטה = הר) הדרכים צרות ומפותלות ולוקח זמן להגיע ממקום למקום.

אזור החוף נמצא בחלק המערבי של המדינה והוא צר משמעותית ביחס לשאר שטחה ההררי.

המחירים עדיין זולים משמעותית משאר מדינות אירופה וגם יחסית לארץ. המטבע המקומי הוא יורו ואני שמח לבשר שנכון ל-2018 ברוב תחנות הדלק, סופרמרקטים ומסעדות מכבדים כרטיסי אשראי.

למרות שהגענו בתחילת יולי, קיבל אותנו מזג אוויר סגרירי, כלומר, טמפרטורות נוחות סביב 25 מעלות, מעונן חלקית עם טפטופים פה ושם. לעומת זאת בהרים כבר היה קריר סביב 15 מעלות, כך שמומלץ להתארגן בהתאם. בעל הדירה בה שהינו בבודווה ציין בפניי כי בדרך כלל בעונה זו הטמפרטורות בחוף יכולות לטפס לכדי 40 מעלות, כך שזכינו בקטע הזה.

זהו. אחרי שעברנו את ביקורת הדרכונים ונכנסנו למונטנגרו, המשכנו באותו כביש (שנקרא עכשיו 65E) עוד כ-12 ק"מ, כ-25 דקות להרצג נובי (Herceg Novi), העיר החמישית בגודלה והראשונה בקצה מפרץ גדול (למגיעים מכיוון דוברובניק) שנקרא מפרץ בוקה קוטורסקה

.(Boka Kotorska)

המפרץ מורכב למעשה מארבעה מפרצים מחוברים ביניהם ע"י מיצרים. בכניסה נמצאים מפרץ הרצג נובי ומפרץ טיבט, אשר מקושרים ביניהם באמצעות מיצר קומבור Kumbor. בהמשך נמצאים מפרץ ריסן ומפרץ קוטור, אשר קשורים למפרץ טיבט באמצעות מיצר צר בשם Verige. זהו אחד המפרצים היפים ביותר בעולם, וידוע כפיורד הדרומי ביותר באירופה. אורכו כ-106 ק"מ, ושטח המים שלו 88 קמ"ר. יש כאן 7 איים בגדלים שונים, ועשרות כפרים ועיירות קטנות.

כהרגלנו, נסענו היישר לתצפית על הרצג נובי והמפרץ ממצודת ספאניולה (Tvrdjava Spanjola) שנבנתה ב-1538 (הגעה לכאן דרך רח' Srbina).

בסיום התצפית וסיור על חומות המצודה, נסענו למרכז העיר. חניה קשה למצוא, אבל למזלנו מצאנו מקום בחניון ברחוב המרכזי Njegoševa מול המדרחוב. התחלנו את הסיור במרכז העיר העתיקה (Stari Grad) המשוחזר דרך מדרחוב Nikole Đurkovićaשנמצא בהמשך הרחוב בו חנינו. בקצה המדרחוב נמצאת תחנת המידע של העיר ולידה עומד מגדל השעון Lovćen banka AD במבנה המזכיר צריח מתומן.

פנינו ימינה וירדנו לכיוון הים בשביל העובר ליד המצודה הגדולה פורטה מארה (Forte Mare). זה המקום להזכיר שיש לקחת בחשבון שחלק זה של העיר בנוי על צלע הר ולכן רוב הטיולים משולבים בגרמי מדרגות ארוכים. עצרנו לנוח במרינה שליד הטיילת הארוכה, מעלינו משקיפה המצודה אשר נראית מהחוף גדולה ומרשימה עוד יותר.

מיד ניגשו אלינו כמה נציגים שניסו לעניין אותנו בשייט של 3-4 שעות מהרצג-נובי לכמה אתרים ידועים במפרץ וגם אל המערה הכחולה (Plava Spilja) המקומית שנמצאת בחצי האי מדרום למפרץ. העלויות נעות בין 120 ל-150 יורו לאדם, תלוי באורך השייט.

ויתרנו כי הובטח לנו שייט דומה באיזור בודווה. אחרי ארוחת צהרים באחת המסעדות ליד הטיילת, חזרנו דרך הסמטאות והמדרגות לרכב והמשכנו בטיול.

המשכנו מזרחה בכביש 65E העובר לאורך המפרץ קוטור וברוב המקומות ממש קרוב לשפת המים. אחרי כ-12 ק"מ, כעשרים דקות נסיעה מ-הרצג נובי הגענו לעיירה בייאלה (Bijela). קצת בהמשך אחרי בייאלה, מגיעים לחלק הצר ביותר של המפרץ במיצר Verige. מתוכנן להיבנות כאן גשר אשר יקצר משמעותית את הנסיעה דרומה ויחסוך את הקפת כל המפרץ, אבל זה עדיין לא נעשה. יש אפשרות בחלק זה לעלות על מעבורת השטה בקו Kamenari-Lepetane. לנו היה זמן ובחרנו להקיף את כל המפרץ. מיד אחרי המיצר, יש תצפית יפה על העיירה פרשטPerast ו-2 האיים לידה.

המשכנו צפון מערבה לאורך החוף בכביש E65/E80 המקיף את המפרץ. בדרך עוברים ליד העיירות מורין (Morinj) וריסאן (Risan) הקטנה ואחרי כ-18 ק"מ וכ-30 דקות מגיעים ל-פראשט, אחת העיירות היפות במפרץ. יש בעיה להיכנס עם הרכב לתוך העיירה ולכן יש להחנות בחניון שבכניסה לעיירה (לבאים מצפון) או בקצה השני לבאים מקוטור (יש מכוניות בכביש העובר על שפת המים, ככל הנראה של המקומיים). מלבד טיול רגלי לאורך הטיילת שעוברת ממש מעל המים, אפשר לקחת שייט לאחד משני האיים הקטנים הנמצאים מול העיירה ובכל אחד מהם כנסייה קטנה. הראשון נקרא סנט ג'ורג' והשני נקרא "הגברת של הסלע", אי מלאכותי שנבנה בידי תושבי העיירה פרשט בשנת 1452.

המשכנו מזרחה לאורך החוף דרך אורחובץ' (Orahovac) עד לקוטור (כ-15 ק"מ וכחצי שעה) אך לא עצרנו כאן (נגיע לביקור בהמשך) אלא המשכנו לאחת מהתצפיות הרבות על העיר קוטור (Kotor) והמפרץ, בכביש שעולה להרים.

אחרי התצפית המשכנו דרומה בכביש E65/E80 עוד כ-30 ק"מ וכחצי שעה לכיוון בודווה. בדרך עצרנו להצטיידות שבועית בסופרמרקט. הגענו לדירה שהזמנו בבודווה. הדירה המוצלחת ביותר בטיולנו זה. נמצאת בקומה אחרונה בבניין חדש ושייכת לבחור צעיר ונחמד בשם זוראן (Zoran) אתו נוצר הקשר מיד לאחר ההזמנה. הוא הסביר לנו שבשנים האחרונות, יחד עם אשתו ובנם הקטן, הם עוברים לגור אצל ההורים למשך חודשי הקיץ ומשכירים את דירתם להשלמת הכנסה. הדירה בת 3 החדרים מצוידת בכל הנדרש. כמו כן, יש חניה פרטית שמורה לשוכרים, ובקומת הכניסה של הבניין יש סופרמרקט של רשת ארומה הנפוצה בכל מונטנגרו.

שם הדירה Apartment Twister 18 נגזר ממספר הדירה בבניין Twister. אם רוצים להזמין את הדירה של זוראן, לשים לב כי יש דירות נוספות להשכרה בבניין וכולם בשמות דומים.

כתובת: Filipa Kovačevića 24, Budva, Montenegro

טלפון: +382 67 608 573

מחיר לארבעה לילות: 300€

קניון, מנזר ועיר עתיקה

התעוררנו למזג אוויר מעט חורפי שלא מתאים לטיול שתוכנן לאורך חופי מונטנגרו, אז שולפים את אחת מתוכניות המגירה לימים סגריריים ונוסעים לעיר הבירה פודגוריצה Podgorica.

יוצאים מהדירה בנסיעה לכיוון צפון מזרח. מתחילים לטפס בכביש 2.3M שלאורכו תצפיות רבות על אזור החוף מבודווה עד אזור באר Bar (ביום יפה). גומעים את 60 הק"מ (כשעה ורבע) בנסיעה זהירה. למה ? באזור זה נתקלנו בשוטרים עם מצלמות מהירות במספר מקומות, אבל עושה הרושם שזה לא מיועד לתיירים שלרוב נוהגים ע"פ הכללים אלא לנהגים המקומיים שנוסעים כמו משוגעים.

קרוב לכניסה לעיר פודגוריצה נמצא הקניון הגדול במדינה שנקרא .Delta city הקניון מורכב משני מבנים כאשר במבנה הגדול יותר יש שתי קומות מסחר גדולות. בחלק מהחנויות מוכרים מותגים בינלאומיים אך רוב החנויות מקומיות. המחירים כאן סבירים ודומים לאלו שבארץ. יש כאן גם אזור של מסעדות ופינת משחקים לילדים ובחוץ יש חניון גדול. העברנו כאן כמה שעות טובות.

כתובת: Cetinjski Put, Podgorica, Montenegro

שעות פתיחה: 10:00 – 22:00 (בראשון עד 20:00)

בינתיים מזג האוויר השתפר ולאחר הביקור בקניון המשכנו צפון מערבה בכביש 762E לעבר מנזר אוסטרוג (Manastir Ostrog) כ-40 ק"מ וכשעה נסיעה. קטע הנסיעה האחרון לפני המנזר לא פשוט, הכביש צר ומתפתל עם הרבה סיבובים חדים עד שמגיעים לחניה בחלק העליון.

המנזר בנוי בתוך צלע הר בגובה 900 מ' מעל פני הים, בעמק נהר זטה, ונשקף ממנו נוף מהמם.

המנזר הוא המקום הקדוש ביותר במונטנגרו ומאמינים רבים מקומיים וממדינות רבות אחרות באים לבקר אותו. מנזר אוסטרוג הוא המקום הקדוש השלישי בעולם הנוצרי לאחר כנסיית קבר והר הקדוש.
 החלק העליון של המנזר הוא החלק המרשים ביותר. יש לו מגדל פעמונים גבוה בגובה בניין בן חמש קומות. המנזר הוקם בתחילת המאה ה -17 על ידי הארכיבישוף בזיל יובנוביץ '.

ממרפסת המנזר, נצפה בנוף יפה על העמק מסביב. ביציאה בצד ימין יש מזרקה עם מים קדושים, אשר מאמינים כי יש להם תכונות ריפוי.

הכניסה למנזר היא חינם ויש לשלם רק עבור החניה. השירותים במקום למעוניינים, נשארו עדיין בתחילת המאה הקודמת לעומת רוב המקומות במונטנגרו...

בסיום הסיור במנזר חזרנו בניגוד להרגלנו באותה הדרך לכיוון בודווה Budva, ישירות לחניה ליד העיר העתיקה כ-100 ק"מ, כשעתיים.

שמחנו שבחרנו את בודווה כמקום הלינה שלנו, שכן, העיר העתיקה (StariGrad) שלה התגלתה כפנינה אמיתית ולכאן חזרנו בסיום כל יום טיול. פשוט לא נמאס לנו לטייל בסמטאות הציוריות שלה.

אמנם זו עיר תיירות אבל יש לה את היופי והחן שמייחדים אותה ממקומות אחרים. נמצאת בקצה הדרום מערבי של המרינה ובה טיילת ארוכה מלאה במסעדות ובתי קפה. העיר העתיקה המוקפת חומה מהמאה ה-15 נמצאת על האי, שהיה מחובר בעבר ליבשה על ידי שביל חול וכך הוא הפך לחצי האי.

העיר העתיקה של בודווה היא ישות עירונית ארכיטקטונית ייחודית, המוזכרת אפילו בתקופות העתיקות. לפי מקורות אלו, בודווה היא אחד המרכזים העירוניים העתיקים ביותר באזור האדריאטי, זה יותר מ-2,500 שנים. החומות של העיר העתיקה היו, ועדיין כיום, אטרקציה לתיירים וגם למקומיים. פעמיים פקדו את העיר העתיקה נזקים בזמן רעידות אדמה גדולות, לראשונה בשנת 1667, ולאחר מכן בשנת 1979.

קוטור והסביבה
 יצאנו בבוקר מהדירה ונסענו שוב צפון מזרחה בכביש M2.3 (פעם שנייה מתוך שלוש) רק שהפעם לא ממשיכים לעיר הבירה פודגוריצה אלא פונים לעבר סטינייה Cetinje, עיר הבירה העתיקה של מונטנגרו (כ-32 ק"מ, 40 דקות).

תוך כדי נסיעה בעיר, חיפשנו לראות איפה כדאי לעצור ופשוט המשכנו הלאה. המדרחוב ממש פשוט ומשעמם, מהמנזרים (ליד הפארק) לא התרשמנו והעדפנו להמשיך מערבה בכביש הצר והמפותל לעבר הפארק הלאומי הר לובקן (Lovćen National Park) – פארק שהוקם בשנת 1925, ומשתרע על פני כ-63 קילומטרים ולמרגלותיו שוכנת העיירה קוטור (Kotor) כ-20 ק"מ, 40 דקות.

היעד היה האנדרטה שנחשבת לחשובה ביותר בפארק והיא המאוזוליאום של שליט מונטנגרו והמשורר בן המאה ה-19 - פטר השני פטרוביץ' נייגוס (Petar II Petrović-Njegoš Mausoleum). נבנה בין השנים 1970-1974. הכניסה למתחם עולה 4 יורו למבוגר (ילדים עדיין חינם).

מכיוון שמזג האוויר לא התאים לתצפיות, נאלצנו לוותר על הטיפוס מהחניה למבנה המאוזוליאום, ובמקום זה, נשארנו לארוחה קלה במסעדה בתחתית המדרגות.

ירדנו חזרה לצומת בכניסה למתחם, ופנינו בכביש/דרך עפר בהתאם לשילוט לעבר קוטור. מדובר על אחת הדרכים היפות במונטנגרו, וכנראה שהם בצדק החליטו שכדאי לשפץ את הדרך. למזלנו הדרך לא הייתה סגורה, אבל התחושה הייתה של נסיעה באתר בניה, קשה ולא נוחה. לא אחת נאלצנו, כמו רכבים נוספים, לעמוד בצד עד שהמנופים יסיימו להעמיס את המשאיות הכבדות. ולמרות כל זה, המאמץ היה שווה. עצרנו בכל הזדמנות, בין אם זו תצפית קיימת או חדשה (בבניה) או סתם מקום שניתן לעצור ופשוט לצלם בלי הכרה, גם על המפרץ בצד של קוטור וגם בצד של טיווט. שתי תצפיות שאיתרתי מראש בגוגל מפס וסומנו במפה נקראות View of Kotor ו-Kotor Serpentine.

כביש 1P מפארק לובקן לכיוון קוטור הוא כביש צר ומפותל היורד מגובה של כ-900-1,000 מ' ויש בו לא פחות מ-26 עיקולים חדים. בחלק מהסיבובים הרחבים יש פינות עצירה, אבל יש לנהוג בזהירות. המרחק לא גדול, סה"כ כ-35 ק"מ, אבל לקח לנו כשעה וחצי עד החניה בקוטור.

לקחת בחשבון שהעיר העתיקה סגורה למעבר מכוניות. יש חניה גדולה מצפון לעיר העתיקה (ליד Opštinski Sud Kotor) וגם ממערב לעיר העתיקה, צמוד למרינה של קוטור. חנינו שם ויצאנו לסיור בעיר העתיקה של קוטור. העיר העתיקה שהוכרה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו, זכתה לאחרונה במקום הראשון ברשימת היעדים המומלצים של "לונלי פלאנט" לשנת 2016.

גם העיר העתיקה של קוטור מוקפת בחומה גבוהה שאורכה כ-5 ק"מ. היא נבנתה עוד במאה ה-9 בשטח שבין ההר הגבוה המגן עליה מצד אחד לבין חוף הים המגן עליה מצד שני, אבל התפתחה לפני כ-500 שנה ע"י חמש משפחות וניציאניות עשירות.

נכנסנו לעיר העתיקה דרך השער המערבי, שער הים, בצד ימין של השער נמצא תבליט אבן מהמאה ה-15 של מדונה והילד. מיד אחרי השער הגענו לכיכר Trg od Oružja (כיכר הנשק)

בה נמצא מגדל השעון שנבנה בשנת 1602. למרגלות מגדל השעון יש פירמידת אבן מוזרה , ששימשה פעם כעמוד קלון לתושבים שנענשו.

אחרי סיור בכיכר המשכנו בסמטאות הצרות בכיוון כללי דרומה עד שהגענו לכיכר הקתדרלה בה נמצאים ארמון דרגו (Drago) וכנסיית סנט טריפון St Tryphon שהוקמה בסוף האלף הראשון לספירה. גם היא ספגה מספר פגיעות (ברעידות אדמה שהוזכרו קודם) ושוקמה שוב. לא רחוק מהכיכר עצרנו להפסקה באחת המסעדות וכשיצאנו זכינו לצפות בתהלוכה (לא ידוע לכבוד מה) של חיילים וותיקים בתלבושות עממיות אשר צעדו בסמטאות העיר העתיקה לצלילי תזמורת שצעדה בראש – חוויה מרנינה.

המשכנו לחרוש את סמטאות העיר העתיקה, הפעם צפונה ודרך הבזאר המקומי של קוטור עד כיכר Trg od Drva (כיכר העץ). מהכיכר יצאנו צפונה דרך שער הנהר אל תעלת מים צלולים של נהר סקורדה (Scursa) שנוצרה בימי הביניים. מהצד המזרחי של הכיכר יוצא שביל מדרגות ארוך דרכו ניתן לטפס ולהגיע עד שרידי מבצר ישן ממנו נשקף הנוף של כל מפרץ קוטור.

לנו הספיקו התצפיות שראינו בדרך ולכן כשסיימנו לחרוש טוב טוב את העיר העתיקה, חזרנו לחניה. בדרך לבודווה עצרנו בשלושה מהחופים המפורסמים שלה.

הראשון הוא חוף טרסטנו (Trsteno), החוף המערבי של בודווה, אשר נחשב לאחד מהחופים היפים במונטנגרו. החוף נמצא בתוך מפרץ צר וארוך, מים צלולים בצבע טורקיז משגע.

בהמשך הכביש דרומה נמצא חוף Ploče, חוף מסודר (בניגוד לחוף טרסטנו) חניה נוחה, שמשיות, מיטות שיזוף, מסעדה וכל מה שנדרש בחוף מסודר, אפילו 2 בריכות בתוך הסלע. קצת מזרחית לחוף טרסטנו, נמצא חוף יאז (Jaz), גם הוא שוכן בתוך מפרץ אבל רחב הרבה יותר, רצועת חוף רחבה ונוחה. החוף התפרסם לאחר שכוכבים בינלאומיים בחרו לבקר בו.

לאחר הסיור בחופים, סיימנו את היום בעיר העתיקה של בודווה שעל אף שהיא קטנה יותר מזו של קוטור העדפנו אותה יותר.

אזור החוף

לכבוד היום האחרון שלנו בבודווה השמש החליטה לצאת קצת מבעד לעננים. מתאים להשלמת סיור באזור החוף של מונטנגרו אשר לאורכו כפרים, עיירות וערים רבות, חלקן עתיקות עוד מתקופת ימי הביניים.

יצאנו מהדירה דרומה לאורך החוף. בדרך עברנו דרך עיירת הקיט בצ'יצ'י Bečići, בה נמצא עוד אחד מהחופים היפים וגם הארוכים (כשני ק"מ). מייחד אותו שהוא חולי בחלקו. בקצה המערבי של החוף, על לשונית יבשה החודרת לתוך הים נמצאים שרידיו של מבצר מורגן (Morgen) ממנו יש תצפית יפה על האי סווטי ניקולה (Sveti Nikola).

כ-10 דקות (כ-7 ק"מ) נסיעה מדרום לבצ'יצ'י, הגענו אל סווטי סטפן (Sveti Stefan), אחד מאתרי החובה במונטנגרו.

האי סווטי סטפן ידוע כאתר קיץ יוקרתי והוא מחובר לחוף ע"י רצועת חול צרה עליה נבנה שביל קצר.

במאה ה-15 נבנתה סביבו חומה ששמשה הגנה מפני אויבים, ואז גם החלו להתיישב בו. החלק הפנימי של העיר מורכב מרחובות צרים ומפותלים. יש בו גם כיכרות ציוריות ו-3 כנסיות. בסוף שנות ה-40 התקבלה החלטה כי המקום צריך להפוך למקום תיירותי. לא ניתן לבקר בו מכיוון שהפך לאתר נופש קיץ פרטי עבור תיירים מהאליטה ותיירים המשתוקקים לזוהר.

התארחו כאן זמרים ושחקנים מפורסמים, כמו גם נשיאי רוב מדינות העולם. הנסיכה האנגלית מרגרט, המלך האיטלקי אומברטו השני מסאבויה, האסטרונאוט הסובייטי יורי גגרין, אמן השחמט המפורסם רוברט פישר, וגם הנשים היפות ועשירי העולם.

רוב המתארחים נשארו ללון בווילה 118, המהווה חלק ממתחם המלון "סווטי סטפן". עבור וילה ייחודית זו, מחיר השהייה הוא משא ומתן עם חכירה. מחיר ההתחלה הוא 1,500 € ליום.

בשנת 1972 סווטי סטפן קיבל את פרס "תפוח הזהב", כאתר נופש הקיץ היוקרתי ביותר בעולם.

השביל המחבר בין החוף לאי מחלק את החוף לשני חופי רחצה. הצד הימני פרטי לנופשי המלון, והשמאלי פתוח לקהל הרחב. בקצה השביל עמדת שמירה רצינית המאפשרת רק לאורחי המלון לעבור בשביל.

אחרי כשעה במקום, חזרנו לרכב והמשכנו לאורך החוף דרומה עד פטרובאץ  (Petrovac) כ-10 ק"מ, כרבע שעה. גם כאן 2 חופים יפים. החוף המרכזי לאורכו טיילת צרה ורצועת חוף חולי עם אבנים קטנות, וכ-500 מטרים דרומית משם נמצא חוף Lucice, קטן יותר אבל יפה ומיוחד יותר ונמצא בתוך מפרץ. כאן העננים התחילו לכסות את השמים ולכן עזבנו את קו החוף ונסענו מזרחה דרך כביש 2M לעבראגם סקאדאר (Skadarsko Jezero), כ-30 ק"מ, כ-45 דקות.

הכביש מפותל ומטפס לראש ההר, לקראת הפסגה כיסה אחד העננים את הדרך כך שנהגנו בזהירות בתוך הערפל. לאחר העלייה מגיעה ירידה, הערפל התפוגג והתגלה בפנינו נוף מהמם, בצד אחד, בתים כפריים פזורים בעמק ובאופק אגם סקאדאר, האגם הגדול ביותר בבלקן (שני שליש משטחו שייכים למונטנגרו, ואילו שליש שייך לאלבניה).

אגם סקאדר הוא שמורת טבע ומאגר המים המתוקים הגדול ביותר בבלקן. הוא נחשב לאחת משמורות הציפורים הגדולות והחשובות באירופה, כ-300 סוגי ציפורים. יש אפשרות לצאת לשייט באגם ואכן, כשעצרנו באמצע הגשר/הסכר הגדול החוצה את האגם בחלקו הצפוני, קיבלנו הצעות רבות לשייט באגם, אבל לנו היו כבר תוכניות לשייט אחר באותו יום.

חצינו את האגם לצד שני כשהיעד היה להגיע לתצפית Pavlova Strana Viewpoint על החלק הצר של האגם בצפונו, היכן שהנהר יוצר מן סיבוב פרסה יפה. בדיקה במכשיר ניווט מראה שמדובר על נסיעה של שעה לכל כיוון, ולכן החלטנו לחזור על עקבותינו לכיוון חוף הים. נסענו בכביש 80E שחוצה את האגם בחלק זה והמשכנו מערבה דרך מנהרת Sozina חדשה יחסית שמקצרת באופן משמעותי את הנסיעה לכיוון חוף הים (דרומית להר אותו עברנו קודם). הנסיעה לאורך 4.2 ק"מ במנהרה עולה 4.50 יורו – משתלם. התכנון היה לנסוע לחופים של באר (Bar) שגם בה לפי ההמלצות יש כמה אתרים עתיקים וחופים יפים, אבל למזג האוויר היו תוכניות משלו ושוב נאלצנו לשנות כיוון.

מכיוון שזוראן, בעל הדירה שלנו, הבטיח לקחת אותנו לשייט באזור חופי בודווה, נסענו שוב לעיר העתיקה, עשינו הפסקה לארוחת צהרים מאוחרת וטיילנו קצת.

בשעה 17:30 נפגשנו אתו כמתוכנן במרינה ליד פאב/מסעדה ידוע בשם Old Fisherman's Pub ויצאנו לשייט סובב בודווה בסירתו. השייט ארך כשעה וחצי, במהלכו הקפנו את העיר העתיקה. צפינו בפסל ידוע

בשם Statua Ballerina הניצב בטיילת ממערב לעיר העתיקה.

עברנו ליד חוף מוגרן (Mogren), עוד חוף יפה המורכב משני חופים המופרדים ע"י צוק אבל ניתן לעבור מאחד לשני באמצעות מעברים בסלע. קצת בהמשך יש צוק בולט לתוך הים והצעירים המקומיים מתחרים בקפיצות מראשו למים.

בהמשך השייט מערבה, זוראן לוקח אותנו לכמה מערות כחולות קטנות ומראה לנו צורות מיוחדות שהרוח והמים יצרו בסלעים. אחרי שהגענו עד חוף Jaz אנו שטים חזרה מזרחה לכיוון האי סווטי ניקולה (Sveti Nikola). בצד הצפון מזרחי שלו נמצא עוד חוף ידוע ומפורסם (ניתן להגיע לכאן בשייט שיוצא מהמרינה של בודווה). הקפנו את האי מדרום כשזוראן מראה לנו כל מיני מפרצונים ופינות חמד פרטיות אליהם הוא מגיע עם משפחתו, בשייט כמובן. בצד השני של האי יש עוד כמה מערות כחולות קטנות, וגם אליהן הגענו עם זוראן שנכנס עם הסירה עד קירות המערה כמעט – אלוף.

בדרך חזרה למרינה, אי אפשר שלא להבחין בתופעה מיוחדת. העיר העתיקה פרוסה מולנו קרוב לים ומעליה החלק החדש של בודווה שמתפתח בקצב מהיר בעיקר בחמש השנים האחרונות. כמובן שגם את הערב האחרון בילינו בעיר העתיקה, וכן, כבר הרגשנו כמו בבית.

טבע במיטבו

אחרי ארבעה ימים בדירה של זוראן, עזבנו כשפננו לחלק הצפוני של מונטנגרו. פעם שלישית ואחרונה אנחנו נוסעים בכביש 2.3M והפעם השמש כבר מאירה על כל אזור החוף והמראה מדהים.

המשכנו לכיוון הבירה פודגוריצה Podgorica, וממנה המשכנו צפונה על הכביש הראשי E65/E80 לכיוון קולאסין Kolasin. הכביש היוצא מפודגוריצה צפונה מתגלה ככביש יפהפה העובר צמוד לנהר Morača אשר בהדרגה הולך ומעמיק ויוצר קניון נוסף, פחות מוכר אבל מדהים גם הוא. מאחר והדרך צרה ולא כל כך מוכרת ומפותחת, כמעט שאין מקומות תצפית מסודרים. אנחנו מצאנו שניים כאלו: הראשון בשם Platije - Panorama Kanjon Rijeke Moraca והשני קצת אחריו, מקום רחב יותר (לפני מנהרה קטנה 13.br) אבל צריך להיזהר כי התצפית לא מסודרת ואין מעקות בטיחות בצוקים שמעל התהום.

במקביל לכביש המתפתל לאורך הנהר, נבנה בימים אלו, כביש מהיר שיעבור ע"ג גשר ענק ומנהרות ויקצר משמעותית את זמן הנסיעה צפונה. אחרי שעוברים את קולאסין הכביש עובר ליד נהר הטארה (Tara) המפורסם אותו נלווה בהמשך הטיול.

אחרי כ-160 ק"מ, וכ-3 שעות מאז שיצאנו מהדירה, הגענו לתחנה הראשונה שלנו היום, אגם Biogradsko Jezero הנמצא בגובה של 1,094 מ' מעל פני הים בלב ההרים של שמורת ביוגרדסקה גורה Biogradska gora. הוא הגדול משבעה אגמי קרחונים שיש בשמורה. מדובר על אחת השמורות הוותיקות באירופה (ואולי בעולם) בו אחד היערות העבותים הגדולים באירופה. הכניסה לשמורה עולה 3 יורו לאדם, והדרך משער הכניסה לאגם עוברת ביער המקסים הזה, וכזה יער באמת לא רואים בכל מקום. העצים גבוהים מאוד, חלקם בני 500 שנה, קרובים אחד לשני שקרני השמש בקושי מצליחות לחדור בעדם.

אחרי נסיעה של כמה דקות ביער העבות, הגענו לחניה על שפת האגם. לדעתנו, זהו האגם היפה במונטנגרו. אפילו העננים שהחלו לכסות את פני השמים, לא הצליחו לפגום ביופיו. המים שקטים וחלקים כמו מראה, והמזח שניצב לידנו פשוט עושים את המקום מושלם. הוא עמוק (מקסימום 12מ'), רוחבו כ-420 מ' ואורכו כ-870מ' ולמרות שמנקודת המבט מהמזח הוא נראה אליפסי לא שמים לב שלמעשה הוא בצורת האות ריש.

אפשר להקיף את האגם בטיול רגלי בשביל העובר בין העצים לשפת האגם, אורכו כשלושה-ארבעה ק"מ.

עזבנו את אגם Biogradsko Jezero והמשכנו משם צפון מערבה לאורך הנקיק של נהר הטארה בכביש 4P עד גשר ג'ורג'וביץ הגדול. Đurđevića Tara כ-58 ק"מ, שעה ורבע. בחלק מהדרך הכביש עובר בין כפרים ועיירות עתיקות ובחלקו האחר עובר ממש צמוד לקניון ומרגישים בהדרגה איך הוא הולך ומעמיק. נחשב לקניון השני בעומקו בעולם, אחרי הגרנד קניון, אורך נהר טארה שעובר דרכו הוא 82 ק"מ ועומקו במקומות מסוימים מגיע ל- 1,300 מטר. במהלך הנסיעה אנחנו עוברים משמורת טבע אחת ביוגרדסקה גורה לשמורת טבע שנייה דורמיטור  (Durmitor)בה נמשיך לטייל מחר.

בהתאם לרוב ההמלצות, יצרנו מראש קשר עם אדון בשם מירו בעל סוכנות תיירות מרכזית באזור. להלן כתובת האתר שלו והאימייל:

אתר: http://www.mirotara.com/en/information/about-us

אי מייל: office@mirotara.com

מי שעוד עזר לנו לתאם עם מירו באופן מוחלט הוא לא אחר מאשר ידידנו זוראן שבשיחת טלפון אחת עם מירו הבטיח לנו סופית מקום בסירה של הרפטינג שיוצא בצהרים. הגענו לסוכנות שלו שנמצאת קרוב לגשר ג'ורג'וביץ בסביבות 14:30.

כעת סיפור אמיתי שימחיש את השינויים במזג האוויר שיש לקחת בחשבון. כשנכנסתי לשלם עבור ארבעתנו (לא זול – 50 יורו למשתתף ואין הנחות), השמש יקדה בשמים. הגברת שהייתה שם הסבירה לנו שהם מספקים את כל הנדרש ושנשאיר את רוב הציוד ברכב למעט דברים קטנים כמו טלפונים, ארנק, מפתחות וכד' שהם דואגים לספק עבורם תיקים אטומים למים. בנוסף, המליצה שניקח קרם הגנה כי היום חם. תוך כדי שנכנסנו לחדרון שלהם להחליף בגדים וללבוש את החליפות האטומות למים, התכסו השמים עננים וגשם החל לרדת ! אמנם לא היה קר, אבל קרם ההגנה חזר לרכב.

בג'יפ שלקח אותנו, חיכו עוד 2 זוגות מצרפת וגרמניה. נסענו בג'יפ עד נקודת ההתחלה של הרפטינג שנמצאת כמה ק"מ דרומית לגשר. כל אחד מאיתנו קיבל משוט, וה"סקיפר" הבריון חילק לנו את מקומות הישיבה בסירה כאשר הוא יושב בסוף ע"מ לנווט את הסירה בין הסלעים, לכוון אותה בין הזרמים ולחלק הוראות תפעול.

התחלנו את השייט כשמבול יורד עלינו, אין ספק – חוויה מיוחדת. רוב השייט עובר במים רגועים כשמידי פעם יש אשדי מים וזרמים חזקים שרגשו אותנו, לא מאד גדולים אבל מספיק שהסירה כולה עולה ויורדת וכולנו נרטבנים ממי הנהר הקרים בנוסף לגשם. אלו היה רגעי האקסטרים השווים של השייט, עברנו מתחת לגשר הגדול - גשר ג'ורג'וביץ Đurđevića Tara Bridgeבעל 5 קשתות בגובה 172 מ' מעל הנהר ובאורך 365 מ'. הגשר נבנה בין השנים 1937 ל-1940 ושנה אח"כ פוצץ ע"י הפרטיזנים של טיטו בזמן מלחמת העולם השנייה.

בינתיים, הגשם פוסק בהדרגה והעננים מתפזרים. אחרי הגשר המשכנו בשייט עוד כשעה, כאן המים כבר היו יותר רגועים. יצאנו בנקודת סיום של הרפטינג הקצר.

בכוחות משותפים העמסנו את הסירה על הג'יפ, הצטלמנו עם ה"סקיפר" שלנו למזכרת וחזרנו לחניון ליד הסוכנות של מירו. ארוחת הצהרים שהובטחה התגלתה ככריך גדול עם הבשר המקומי שלהם ובקבוק שתיה.

לסיכום, חוויה שווה ביותר בעיקר לכמותנו שמכירים רק את הרפטינג בירדן, לא זול, אבל מהנה.

לאחר שהחלפנו חזרה לבגדים יבשים, יצאנו לטייל באזור התיירותי ליד הגשר, חצינו אותו וצפינו באלו שצלחו את הנהר באחת משלוש (או יותר) האומגות RedRock Zipline שפועלות משני צידי הגשר. באחת מהן, אפשר לגלוש בזוגות.

אחרי הסיור באזור הגשר המשכנו מערבה בכביש 5P לעבר הדירה Apartments Dedeicכ-20 ק"מ, כחצי שעה הנמצאת בכניסה לעיירה ז'בליאק (Žabljak).

כתובת: ליד הכביש הראשי 5P (לפני הפיצול עם רח' Zaobilaznica Žabljak)

טלפון: +382 69 443 060

מחיר: € 38.10 (מחיר ממש זול לדירת 2 קומות עם 3 חדרי שינה בבית עץ)

צ'ק-אין: 14:00 – 24:00

אחרי התמקמות בדירה, יצאנו לכיוון מרכז ז'בליאק (Žabljak). נראה שעיירה זו פעילה הרבה יותר בחורף לטובת המגיעים לחופשות באתרי הסקי הרבים שהאזור מציע. חנינו במרכז העיירה, ומצאנו מסעדה/בית קפה נחמד בשם Kafe Bar Or'o. אחרי הארוחה נכנסנו לסופרמרקט ממול למלא את מצאי הפינוקים לדרך.

את הבוקר למחרת, פתחנו באותו בית הקפה המגיש גם ארוחות בוקר. לאחר מכן, נסענו לשמורה של האגם השחור Crno jezero. החניה בשילוב כניסה לאגם עלו לנו 14 יורו. אחרי כרבע שעה הליכה בשביל שעובר ביער השקט הגענו לאגם. אנחנו מסכימים עם ההגדרה שהוא האגם המפורסם ביותר, אך מרשים פחות מקודמו אתמול. גם אגם זה מוקף הרים ויערות כמו אחרים בשמורת דורמיטור שהינם תוצאה של שרידי קרחונים. עשינו טיול חלקי בלבד בשביל ההליכה על גדת האגם, כי רובו היה בוצי מהגשם שירד בשבוע האחרון. במקום מתבצעות עבודות פיתוח ומי שיגיע לכאן בעתיד, אולי כבר בשנה הבאה יראה מקום מפותח יותר עם מסעדות, בתי קפה ושירותים.

חזרנו לרכב והמשכנו לטייל, יום ארוך לפנינו. נסענו דרומה בכביש 5P ואחרי כעשר דקות פנינו לכביש 14P הצר (כ-50 ק"מ, שעה וחצי) לכיוון העיירה Pluzine. כביש 14P החוצה בתוך שמורתהפארק הלאומי דורמיטור (Durmitor) התגלה כאחד הכבישים היפים והמיוחדים. כאן כבר אפשר לקבל מושג לגבי תיאור המקום כנוף בתולי. מעט מכוניות נסעו בכביש הזה, אבל הרבה חנו בצד וכנראה יצאו לטרקים באזור. לנוער המקום הזכיר סרטי מדע בדיוני כמו מלחמת הכוכבים או שר הטבעות, לנו, ההרים הגבוהים והמחודדים הזכיר קצת את הדולומיטים.

זוהי השמורה המפורסמת במונטנגרו ומאופיינת בהרים גבוהים לצד קניונים עמוקים והיא הוכרזה כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. מצד ימין (צפון) של הדרך הצרה עוברים ליד Babotov kuk שהיא הפסגה הגבוהה ביותר (גובהה 2,522 מ') בשמורה ובמונטנגרו. באזור הזה נלחמו הפרטיזנים של טיטו במלחמת העולם השנייה מול הגרמנים תוך שניצלו את תנאי השטח לטובתם.

האזור השומם של השמורה מסתיים פחות או יותר באזור הכפר הקטן Trsa ולאחריו הדרך נהיית מתונה יותר. הכביש ממשיך ומתחילה ירידה לעבר העיירה Pluzine. באחד הסיבובים התגלה לפנינו המראה היפה ביותר במונטנגרו. פשוט עצרנו את הרכב בפינה קטנה ולא הפסקנו להתפעל מהנוף. למעשה הגענו לאגם Pivsko Jezero הידוע כאגם פיווה (Lake Piva).

זהו אגם מלאכותי שנוצר עקב הקמת סכר Mratinje(ליד הכפר באותו שם) מצפון בהמשך זרימת נהר פיווה. הסכר הענק שגובהו 220 מטר שהינו אחד הגבוהים באירופה, נבנה בשנת 1975 במסגרת בניית תחנת כוח הידרו. האגם עצמו עמוק ובכמה מקומות מגיע ליותר מ-200 מטר, ואורכו הכללי כ-45 ק"מ. זהו מאגר המים המתוקים הגדול ביותר באזור ויש בו תנאים פנטסטיים לפעילויות ספורט ימי.

גם יום מעונן כמו שהיה לנו לא הצליח לקלקל את הנוף המדהים הזה. הצבע הכחול/טורקיז לכל אורך האגם פשוט משגע. אין ספק – שיא הטיול מבחינתנו. ירדנו עם הרכב בדרך המפותלת דרך מספר מנהרות לכיוון הגשר שחוצה את האגם. המשכנו צפונה בכביש 762E לאורך החלק הצר של האגם. גם כאן, הדרך עוברת דרך כמה מנהרות, ואחרי נסיעה 15 ק"מ ו-20 דקות מגיעים לסכר הענק.

אחרי שעברנו על הסכר, לא ויתרנו ועצרנו בדרך קטנה ללא מוצא (לצד רכבים אחרים שכבר היו שם) ויצאנו להתרשם מהסכר העצום הזה. לאחר מכן, המשכנו צפונה. כבר מיד אחרי הסכר רואים את עומק קניון נהר פיווה שזורם צפונה עד שמתחבר לנהר טארה (בו היינו אתמול) קרוב למעבר הגבול עם בוסניה והרצגובינה. הגענו למעבר הגבול הזה כרבע שעה נסיעה אחרי שעזבנו את הסכר.

נקודת הגבול בצד של מונטנגרו נמצאת לפני גשר עץ צר שעובר מעל נהר הטארה (כאן גם מסתיים מסלול הרפטינג הארוך). לקח לנו קצת פחות משעה לעבור את שתי ביקורות הגבול.

עוברים לבוסניה והרצגובינה

אחרי שעברנו את הגבול ונכנסנו לבוסניה והרצגובינה המשכנו צפונה בכביש 18M (שעובר צמוד לנהר Drina). קשה לקרוא לזה כביש, דרך כורכר משולבת אספלט היה מתאים יותר. הסתבר לנו שדרכי כורכר בבוסניה הם דרכים רשמיות לכל דבר, משולטים כמו דרך רגילה.

כנראה שבוסניה סבלה הכי קשה ממלחמת האזרחים, שכן, נראה שהמדינה זקוקה לשיפוץ רציני.

אחרי כ-95 ק"מ, ושעתיים ורבע נסיעה צפונה (איכות הכבישים משתפרת בהדרגה) הגענו לסרייבו (Sarajevo) בירת בוסניה והרצגובינה והעיר הגדולה במדינה.

יש המכנים אותה כ-ירושלים האירופית כי בעבר חיו בעיר מוסלמים, קתולים ויהודים זה לצד זה. בגדול, זוהי עיר משעממת ולא ממש יפה. אפילו העיר העתיקה Baščaršija מהמאה ה-15 שנמצאת מצפון לנהר Miljacka שחוצה את העיר אינה מיוחדת כערים עתיקות אחרות. בדיעבד היינו מדלגים עליה ונוסעים ישר למוסטר.

אבל כבר הגענו לכאן, וחנינו בחניון מסודר מדרום לנהר ליד הגשר הלטיני Latin Bridge. גשר סתמי אבל כאן נרצחו יורש העצר האוסטרו-הונגרי, הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופי ב- 28 ביוני 1914. הרצח הניע שרשרת אירועים, שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה חודש לאחר מכן, ב-28 ביולי 1914, אשר הביאה למותם של כ-16 מיליון איש ולכן נחשב ל"יריית הפתיחה של המלחמה". בקצה הצפוני של הגשר נמצא אתר ההתנקשות, ומולו נמצא מוזיאון Muzej Sarajevo 1878-1918 המתעד את אירועי אותו יום.

מהגשר המשכנו צפונה דרך הסמטאות לעבר המדרחוב הראשי. תחילה באזור רחוב Sarači. כאן נמצאים שני אתרים עתיקים: מסגד גאזי הוסרב ביי, (Gazi Husrev-beg Mosque) שנבנה בשנת 1531 ומגדל השעון הישן Sahat-kula שנמצא לידו.

המשכנו במדרחוב לכיוון מערב (שהופך לרחוב Ferhadija הרחב והמודרני יותר) לעבר הכיכר הגדולה בה נמצאת הקתדרה של סרייבו, Katedrala Srca Isusova, שבנייתה הושלמה בשנת 1889. הקתדרלה ניזוקה קשות במצור על העיר ושוחזרה. בכיכר עצרנו להפסקת צהרים מאוחרת באחת המסעדות כאן. לא באנו מצוידים במטבע המקומי (מרק בוסני) וזה היה בעייתי במקצת כי ברוב המקומות מקבלים רק את המטבע המקומי. גם כאן מורגש שיש כבר התפתחות בכל הקשור לשימוש בכרטיס אשראי כמו במסעדות, חנויות גדולות ותחנות דלק.

בכללי, המחירים בבוסניה זולים משמעותית, ליטר בנזין למשל עולה כיורו ! יש מקומות שיסכימו לקבל יורו במזומן אבל יחזירו עודף במרק בוסני לפי חישוב של 1 יורו = 2 מרק בוסני. חזרנו לחניון ושוב נתקלנו בבעיה כאשר השומר לא הסכים לקבל יורו. למזלנו, עוברת אורח צעירה הסכימה לפרוט לנו כמה יורו למרק בוסני איתו שילמנו עבור החניה.

עזבנו את סרייבו דרך בית הכנסת (Ashkenazi Synagogue) הספרדי העתיק בו נמצא המוזיאון היהודי. לא עצרנו כי היה סגור.

כתובת: Hamdije Kreševljakovića 59, Sarajevo

מכיוון שהתחיל להיות מאוחר, ויתרנו על ביקור היסטורי אחר במנהרה המפורסמת שנמצאת ע"י שדה התעופה ואשר שימשה את התושבים להברחת מזון ונשק לתוככי העיר הנצורה בזמן מלחמת האזרחים (Tuneli 1, Sarajevo 71000, Bosnia and Herzegovina).

אחרי שיצאנו מסרייבו נסענו דרומה בכבישים 1A, 73E לכיוון קוניץ' (Konjic) המפורסמת בגלפי העץ וברובע העתיק שנמצא בצפונה. התכנון היה להמשיך בכביש 73E דרך Jablanica לכיוון מוסטאר (Mostar), אבל חוסר תשומת לב והג'י פי אס קיצר לנו את הדרך (בדרכי כורכר) אבל האריך לנו את הזמן בכשעה.

הגענו למוסטאר אחרי כשלוש שעות! ונסענו ישר למלון Hotel Patriaבו הזמנו 2 חדרים מראש. מלון חדיש שקרוב למרכז העתיק של מוסטר (10 דקות הליכה), מומלץ מאד.

כתובת: Franjevačka 24, Mostar

טלפון: 387 36 833 911 +

מחיר: € 40 לחדר כולל א. בוקר

היום האחרון

אחרי ארוחת הבוקר וארגון המזוודות, קפצנו לטיול במרכז העיר העתיקה של מוסטאר (Mostar) שהרבה אתרים בה הוכרו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי בשנת 2005. מוסטאר שנמצאת בדרום-מערב המדינה והעיר השלישית בגודלה בבוסניה, נחשבת ליפה בערי בוסניה. יצאנו מהמלון מזרחה ואחרי שעברנו צומת גדולה הגענו למדרחוב Onešćukova הצר ומרוצף אבן ישנה שמהווה בזאר עמוס מסעדות, בתי קפה ודוכני מזכרות.

בסוף הרחוב מגיעים לגשר האבן המפורסם של העיר, שמהווה את סמלה של מוסטר. הגשר המקורי הוזמן על ידי סולימאן המפואר בשנת 1557 כדי להחליף את גשר העץ הישן מעל נהר נרטבה Neretva, ונדרשו תשע שנים כדי לבנות אותו. בסיום הבנייה בשנת 1566, זו הייתה הקשת הגדולה ביותר בעולם שנוצרה ע"י האדם בזמנו. הוא עמד על תילו 427 שנים עד שנהרס ב -9 בנובמבר 1993 אחרי שנפגע מכ-60 פגזים שפגעו בו במהלך מלחמת האזרחים לפני שנפל לתוך הנהר.

הגשר הפך לסמלה של העיר סביבו התפתח היישוב בתקופה העות'מנית כיוון שחיבר פיזית וסמלית את שתי הקהילות של היישוב – המוסלמית והקתולית.

הודות לאו"ם, לבנק העולמי, לאונסקו ולמספר מדינות אירופיות, כולל קרואטיה וטורקיה, נבנה הגשר מחדש ביד (בשיטות המסורתיות מאבן מקומית הידועה בשם "Tenelija") לתפארתו הקודמת והוא נפתח מחדש לאחר תהליך שחזור קפדני. אורכו כ-30 מ', רוחבו כ-4 מטר והיום הוא מתנוסס במלוא הדרו מעל הנהר מגובה של 24 מטר

חצינו את הגשר לכיוון מזרח. מיד אחרי שחוצים אותו יוצאת סמטת Kujundžiluk (שמהווה את הבזאר הישן - čaršija) המרוצפת גם היא אבן לכיוון צפון לכיוון המסגד Koski Mehmed Paša Mosque. רחוב צר זה נראה ממש אותנטי ועתיק מהתקופה העות'מנית, וגם כאן יש בעיקר דוכני תיירות לצד בתי קפה. בהמשך, הרחוב מתרחב קצת בצד של הנהר כאשר בצד אחד יש תצפית על הגשר ובצד השני בתים צבעוניים.

התצפית הכי יפה על הגשר נמצאת במסעדה/בית קפה מאחורי מסגד Koski Mehmed-pašina džamija שנבנה בשנת 1617-1619 והוא היחיד במוסטר בו השתמרו הצבעים והקישוטים המקוריים. אגב, אפשר לעלות כ-90 מדרגות לראש צריח המסגד (בתשלום) וליהנות מתצפית טובה יותר.

אחרי התצפית חזרנו באותה דרך לכיוון הגשר ומשם שוב דרך בזאר Onešćukova. באמצע הבזאר יש ירידה לגשר האבן הישן והקטן יותר, Kriva ćuprija, שנבנה בשנת 1558. הוא נבנה לפני התחלת הבנייה של הגשר הישן (המפורסם) כדי לבדוק את הסבירות של עיצוב הגשר. הוא היה כל כך מושלם שאי אפשר להגיד שזה היה מבחן דמה עבור הגשר הגדול יותר. גם הוא נפגע במהלך המלחמה, וסבל גם מההצפות בדצמבר 2000 שגרמו להריסתו, אך למרבה המזל הוא שוחזר במלאו בשנת 2001, בזכות המימון של לוקסמבורג.

חזרנו לרכב כשלפנינו נסיעה ארוכה של כמה שעות לשדה התעופה בזאגרב. התכנון המקורי היה לנסוע דרך בוסניה צפונה ולהגיע לשדה התעופה ממזרח. אבל אחרי שהבנו את מצב הכבישים בבוסניה, החלטנו לא לקחת צ'אנס, המשכנו לנסוע חזרה מערבה דרך קרואטיה בכביש המהיר 1A. זו נסיעה נוחה של כ-4 שעות בכביש רחב, מתוחזק היטב ובקרת השיוט עוזרת לנהיגה נוחה יותר.

מכיוון שראינו שיש לנו מספיק זמן, החלטנו שלפני שנעלה על הכביש המהיר, נעבור שוב בכביש 8D היפהפה העובר מעל הים, ליד מפרצים וחופים מדהימים עד עיירת הנופש מקרסקה Makarska שם עצרנו להפסקת צהרים לפני שעלינו על הכביש המהיר. קטע ארוך זה של כ-460 ק"מ עלה לנו 225 קונות, בהחלט סביר.

בשעה 18:30 החזרנו את הרכב ועלינו על הטיסה חזרה הביתה אחרי שהשארנו את יתרת הקונות הקרואטיות בדיוטי פרי החדיש.