3.5 חודשים בארה"ב+ גיחה לקנדה בתקציב מוגבל- 7

עליתי על זה...הנסיעה לנשוויל לקחה 13 שעות והנסיעה מנשוויל לוושינגטון לקחה 16 שעות.
כל הטיול שלי תוכנן כך שאני אגיע לוושינגטון בשיא פריחת עצי הדובדבן...אוי כמה שמיניות באוויר עשיתי בשביל זה אבל בהחלט היה שווה את המאמץו! יש מיילים מפורטים אז הכל טוב חוץ מהעובדה שאתמול בלילה ניסיתי להעלות את החלק על וושינגטון ובולטימור והכל נמחק לי...נושמת מוציאה ;).

יום ראשון, ה-27.3:

הגעתי ב-12 בצהריים ליוניון סטיישן בוושינגטון- התחנה הזו היא עיר קטנה בפני עצמה, עד שהבנתי מאיפה יוצאים משם לקח לי קצת זמן בלשון המעטה...עצירת ביניים במקדונלדס והחוצה לכיכר. אתה יוצא החוצה ואין רק איזה 2-3רחובות שאתה יכול לפנות אליהם אלא לפחות 10. התקשרתי לאכסניה והוא דווקא הסביר ליממש טוב מאיפה אני אמורה לתפוס את האוטובוס והגעתי לאכסניה בסביבות 13. הבנאדם שמנהל את האכסניה ממש נחמד אבל הוא חופר ברמות על...בחיים לא לקח לי חצי שעה לעשות צ'ק אין, מי ישמע עשה לי סיור בבאלג'יו, כולה בית קטן עם 3 דורם רום. האכסניה נמצאתב-NEלא האזור הכי טוב בעיר...יותר מדי ניידות בפינות נסתרות.
הכתי ברגל לאזור המול...אוי הברוך, מי תכנן את העיר הזאת? זה היה יום ראשון והיה מפוצץ לא רק בתיירים אלא גם באמריקאים. צילמתי את הקפיטול מכל זווית אפשרית.

 

ניסיתי להתקרב כמיטב יכולתי לאנדרטה של וושינגטון אבל אחרי ההליכה המפרכת מהאכסניה התייאשתי. החלטתי להכנס למוזיאון האוויר והחלל שכולם כל כך מהללים. אני אחזור ואגיד שוב שאני ומוזיאונים זה לא זוג אוהבים (שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת אומנות ומעריכה אותה. הגעתי למסקנה שאני לא טיפוס של מוזיאונים גדולים כי יש פשוט יותר מדי דברים לקלוט ומעט הסברים כך שלפעמים קשה להבין מה רואים *שיעול* אומנות מודרנית *שיעול*).
אני עדיין מנסה להתגבר על תמונה שראיתי באחד המוזיאונים...קנבס שחצי ממנו היה צבוע בכחול וחצי באדום. גם האחיינים שלי מסוגלים לצייר את זה.

כמו בהרבה מקרים בטיול אני אישית די התאכזבתי מהמוזיאון הזה. לילדים אני חושבת שהוא מלהיב ומסקרן. למבוגרים שמתעניינים בכלי תעופה היסטוריים זה גם מעניין. לכל השאר זה ממש לא משמים אבל אני אישית התאכזבתי. אולי בגלל שאני מכירה כלי טיס והכל שם היה כל כך עתיק...לפחות זיהיתי טיל אחד. החלק הכי מעניין שם לטעמי היה של הלוויינים.

אחרי זה ניסיתי לחזור לאכסניה על אותו עיקרון של מספרים ואותיות...האכסניה נמצאת בפינה של H ו-24. הלכתי והלכתי והלכתי וסופסוף ראיתי את רחוב H רק עממה (ככה כותבים את המילה הזאת? חחח) זה היה בית אחד ושאר הרחוב היה חסום משני הכיוונים. באותו רגע קלטתי שזה כנראה לא הולך לעבוד ועליתי על מונית. יצאתי עם סכום לא נוראי...מישהו שכח לספר לי (ובמישהו אני מתכוונת לכל המדריכי טיולים ולחומר שקראתי באינטרנט) שבנוסף לעובדה שיש NW ן-NE בכל צד הרחובות מתחיליםמ-0 עד 60.

 

אם יש משהו שאני באמת שמחה עליו זה שהגעתי לארה"ב בתור הסטראוטיפ של האישה חסרת חוש הכיוון ואחרי 3.5 חודשים הגעתי למצב שבו אני מצליחה לנווט לפי מצפן (בגוגל מפס זה הכל פנה צפון מזרחה) או שאני רואה מפה ומבינה איך צריך לסובב אותה כדי שאני אלך בכיוון הנכון. למרות שאני מודה שכשהייתי בערים כמו סן דייגו שכל המרכז מרושת לפי מספרים ואותיות בהחלט נדלקו לי סימנים של $$ בעיניים :)

יום שני, ה-28.3:

החלטתי לסוע בבוקר לגן החיות (בסוף לא הלכתי לגן חיות בסן דייגו כי ירד גשם). התנסתי גם בסבווי של וושינגטון. אגב, חופשי יומי בעיר יקר יחסית- 9$ ליום. אני שילמתי פר נסיעה. ממש נהניתי בגן חיות. אומנם כמה חיות לא היו בתצוגה כי היה ממש קר אבל לא היה מפוצץ באנשים אז היה נחמד. היה כל כך קר שהדבר הראשון שעשיתי היה להכנס לחנות המזכרות בתקווה שיש להם זוג כפפות אבל ברור שלא היו. נראה לי שבכל עיר בארה"ב השארתי מזכרת קטנה ממני ואת הכפפות איבדתי איפשהו ביוסמטי.ראיתי פנדות והרבה חיות שלא רק שאין בארץ אלא בחיים שלי לא שמעתי עליהן בכלל...דווקא חיות שיש בד"כ בגני חיות בארץ כמו זברות, ג'ירפות וכאלה לא היו שם. אולי כי הקור זה לא הקאפ אוף תי שלהן. היה דב פנדה אחד שזה ה"שוס" של הגן, פילים, ציפורים, זוחלים, חלק קטן של אקווריומים, אריות, יונקים קטנים מוזרים והרבה סוגים של קופים...היו מספר תצוגות בתוך בניינים סגורים מחוממים שזה היה ממש נחמד בקור אבל נראה לי קצת קטן מדי לפעמים בשביל החיות...הייתי שם בסביבות ה-4 שעות. הגן עצמו גדול יחסית ואני בטוחה שבקיץ כשכל החיות נמצאות הוא עוד יותר מהנה. לקחתי את הסבווי לצ'יינה טאון, שלא היתה מרשימה כל כך לעומת זו בסן פרנסיסקו (שעכשיו הסתבר לי שהיא הכי גדולה בארה"ב).

 

איך קוראים לחיה בתמונה הימנית למטה?...

שוטטתי קצת באיזור וראיתי את המוזיאון לאומנות אמריקאית אז החלטתי להכנס. חצי מהמוזיאון היה פורטרטים שממש לא עניינו אותי. בחצי השני היו כמה תמונות ממש יפות של נופים והיה חלק ממש ממש מגניב למעלה של ציירת שמתעניינת בביולוגיה, אבולוציה איכות הסביבה וכו'. התצוגה כללה ציורים של כל בע"ח שאתם רק יכולים להעלות בדעתכם בצבעים כל כך חיים ועם אינטרפרטציה ייחודית...היה ציור ענק אחד שנקרא "סי וורלד", הבנתי את זה עוד לפני שהסתכלתי בשלט. היה שם כלב ים עם שני ראשים, ויונקים ימיים שנכחדו כבר. הציור בא להראות מה יקרה אם לא נשמור על הסביבה ומה קרה כי לא שמרנו על הסביבה- לא נראה לי שראיתי ציור עד אז שבאמת גרם לי לחשוב מעבר ל:וואו, זה ממש יפה". ממש אהבתי. מקווה שזו לא תצוגה מתחלפת.

 נתון מעניין שקראתי הוא שבכל המוזיאונים לאורך המול מוצג רק 1% מכלהיצירות שיש להם בכל רגע נתון.

חזרתי לאכסניה בסביבות 18 בערב מורעבת לחלוטין ורציתי להכין אורז. שנייה לפני שנכנסתי למטבח נכנס לשם סיני בן 60 בערך אבל אני לקחתי את הסיר מהמדף ראשונה. באתי להרתיח מים והוא פשוט חטף לי אותו מהיד. לקח לי דקה לצאת מהשוק ואז שאלתי אותו מה הקטע אז הוא אמר לי "אני הייתי ראשון" אז אמרתי לו בטון מגעיל שאני לקחתי את הסיר אבל לא היה לי עצבים אליו אז חיכיתי חצי שעה עד שהוא יסיים. התחשק לי לקחת את הסיר ולדפוק לו אותו בראש :]

יום שלישי ה-29.3:

התחנה האחרונה של האוטובוס מהאכסניה היתה הבית הלבן אז שם התחלתי את היום שלי. צילמתי כמה תמונות של המדשאה מולו דרך הגדר...לא יותר מדי מרשים לעומת כל האנדרטאות והבניינים של המוזיאונים. משם המשכתי לאנדרטה של וושינגטון והגעתי ממש אליה. קראתי שניתן לעלות בתצפית אבל כנראה שזה רק בשעות ממש מוקדמות ולמספר מוגבל של אנשים. אתם לא מבינים איזה תור של אנשים היה כדי להכנס לבית הלבן...רחוב שלם מפוצץ באנשים שמחכים ומחכים...פסיכי לחלוטין.


 

המשכתי לאנדרטה ממש מרשימה למלחמת העולם השנייה. אני לא בנאדם שנופל מארכיטקטורה אבל ממש אהבתי את האנדרטה הזו. בשני הקצוות היו מגדלים שעל אחד היה כתוב (האוקיינוס) האטלנטי ועל השני (האוקיינוס) הפסיפי ובתוך כל מגדל כזה היו 3נשרים שהחזיקו זרי ניצחון. באמצע היה אגם קטן ומזרקות שבאו לדמות את הים בטח ובין לבין היה עמוד לכל מדינה בארה"ב לזכר החיילים שקיפחו את חייהם והם היו מחוברים אחד לשני בחבלים ממתכת. בהחלט מרשים.


 

משם המשכתי לסוג של אנדרטה לזכר רוזוולט ונראה לי עוד כמה נשיאים עם כל מיני משפטים מעניינים שהם אמרו חקוקים על קירות שחורים (המקום הזה שנתניהו חפר בו בסיור המקסים שלו עם אשתו). ליד האנדרטה היה אגם שבכל ההיקף שלו היו עצי דובדבן בשיא פריחתם. היה שם זוג (חתן וכלה) שהצטלמו...אחלה תפאורה לתמונות כאלה. ביקשתי מסינית אחת לצלם אותי בתוך עץ דובדבן ומרב שהיא התאמצה לקלוט את העץ, האגם, המים, האוויר ורוח הקודש- אותי אני מבטיחה לכם שלא תצליחו לראות.

 

פתאום אני קולטת שהייתי לבושה כמו דובון...הקור בוושינגטון היה פשוט חודר עצמות.

אחרי זה ביקרתי במוזיאון השואה. לטעמי יד ושם הרבה יותר מרשים...הוא יותר קודר וגם המיקום שלו בירושלים יותרמשמעותי לטעמי. כאן היתה תצוגה טובה על איך תעמולה יכולה להשפיע והשוו את היטלרלאחמדיניג'אד. הרגיש לי סוג של "פרווה" בלי התכלס...לא תמונות זוועה, לא תמונות של גטאות, עדויות...זה משהו שאתה אמור לצאת ממנו מזועזע ואני לא הרגשתי את האפקט הזה :\

אין בכל האזור של המול אפילו גרגר אכיל חוץ מדוכנים של נקניקיות במחיר מופקע לחלוטין לתיירים. הלכתי למרכז המבקרים בטירת סמיסוניאון





 וכל סנדוויץ''' הכי מסכן עלה 10$ אז אמרתי לעצמי שאם כבר לשפוך כסף לפחות על משו טעים כשעיני פגשו בסקשן של הקינוחים. קניתי מאפין פריחת הדובדבן ופאדג' שוקולד עם אוריאו וקצפת...הסיפור גם עלה 10 דולר אבל היה מתוק ובואו נודה באמת- כשזה מגיע למתוק כסף מפסיק להוות פונקציה.




המשכתי למוזיאון היחיד שממש רציתי לראות ובהחלט לייק! מוזיאון ההיסטוריה של הטבע...מלא במאובנים, שלדים של דינוזאורים, כרישים, ממוטות, הרבה חיות אמיתיות שמתו ופחלצו אותן כולל ג'ירפות ודובים. תצוגה מדהימה של מינרליםואבני חן. היו שם כמה שרשראות שכל אישה שרואה מתחילה להזיל ריר וגולת הכותרת היתהשרשרת עם היהלום הכי גדול בעולם- יהלום כחול בשם יהלום התקווה. כשבאתי לצלם אותוהמצלמה הטיפשה סירבה להפתח ואחרי 5 פעמים שהכנסתי והוצאתי את הבטרייה היא קמהלתחייה רק כדי לאפשר לי לצלם את היהלום ואז היא שבקה חיים סופית. צודקת, גם אני הייתי יוצאת במחאה כנגד העובדה ששרשרת כזאת יושבת בתוך ארון זכוכית ;). בזה הסתיים היום שלי...חחח. קצת מוקדם מהצפוי.




 

יום רביעי, ה-30.3:

יומי האחרון בבירה. ניצלתי אותו להשלמות של כל מה שרציתי לעשות ולא הספקתי.

הפעם התחלתי מהקצה השני של המול. הלכתי לגן הבוטני שהיה ממש קטן ולא מרשים...אם אתם לחוצים בזמן דלגו. משם הלכתי כדי לצלם מבחוץ את ספריית הקונגרס והחלטתי להכנס לסיור מודרך. אוי החפירה...נראה לי שהמדריך חפר מארה"ב לסין...החזקתי מעמד כי ידעתי שכדי לראות את לב ליבה של הספרייה חייבים להיות עם מדריך אבל בשנייה שיצאנו משם נמלטתי. אסור היה לצלם שם.
משם המשכתי למוזיאון לאינדיאנים...מוזיאון חמוד. ממליצה להכנס- יש סוג של מיצג אור קולי נחמד על התרבות האינדיאנית.

הפעם שילמתי משכנתא תמורת נקניקיה מסכנה וישבתי על הדשא במול לאכול כשסנאי חמוד התרוצץ סביבי. הייתי כל כך עסוקה בלצלם אותו שאני לא יודעת להגיד לכם מה היה הטעם של הנקניקייה.


 

את היום סיימתי בסיבוב שני במוזיאון ההיסטוריה של הטבע לראות ולצלם את מה שלא הספקתי ביום הקודם. כל המוזיאונים הרי הם בחינם אז החלטתי להשקיע 6$ כדי להכנס לתצוגה של פרפרים. אני מניחה שזה משהו זמני. נכנסים למן צינור כזה שמלא בצמחייה ובעשרות פרפרים בכל הצבעים. יש גם מדריכה בפנים ששמה את הפרפר עליכם. אני הצלחתי לגרום לשני פרפרים לטפס לי על כף היד עד שצעקו עליי שאסור לעשות את זה. להגנתי יאמר שבאמת חשבתי שמותר כי גם המדריכה עשתה את זה.

 

כך הסתיים לו ביקורי בבירה של העולם.

יום חמישי, ה-31.3:

לקחתי רכבת (אמטראק) מוושינגטון לבולטימור. הגעתי בסביבות 10 לעיר ולקחתי מתחנת הרכבת את הקו הסגול של האוטובוס החינמי לאכסניה.

התאכסנתי באכסניה בעיר של HI. המיקום גם מעולה! בעיר יש שלושה קווי אוטובוס- כתום, סגול וירוק שהם חינמיים והם מגיעים להרבה אטרקציות תיירותיות.

מהשנייה שהגעתי לבולטימור ועד שעזבתי כמעט לא הפסיק לרדת גשם. היה אפור וקצת מדכא...מה גם שממש אין מה לחפש בעיר הזו במשך 3 ימים (היתה לי הזמנה מראש לניו יורק מה-3 עד ה-9 אז הייתי חייבת למרוח קצת זמן).

את החצי יום שהיה לי ניצלתי בעיקר כדי לקנות נעליים כי שלי היו במצב גרוע כבר מרב הליכה. הצטיידתי בזוג כפפות בדולר שכל כך הוכיחו את עצמן. ביליתי שעתיים בקניון וטיילתי קצת בסביבת האכסניה. אני והקניון התחברנו עוד כמה פעמים במהלך השהות שלי בעיר- זה הקניון מול הנמל- העיצוב שלו ממש יפה!

בחוף המזרחי בוושינגטון ובולטימור היה במקדונלדס במקום המבורגר בדולר פילה דג בדולר...זה היה ממש טעים, לא כמו מה שיש בארץ.


 

יום שישי ושבת, 2-4.3:

ממש מול האכסניה היתה הבזיליקה של בולטימור. ביום ראשון כשהלכתי לבקר בה בדיוק היו שם שני זוגות שעמדו להתחתן שהצטלמו. שווה להכנס להציץ בפנים. היא מוארת יחסית לקתדרלה ויש בה עוגב בגודל נאה. כדאי גם לראות אותה מוארת מבחוץ בלילה- זה הרבה יותר מרשים מאשר ביום.

 

ביליתי בין שעה וחצי לשעתיים במוזיאון החינמי Walters Art Museum ברחוב צ'ארלס. היתה בו תצוגה נחמדה מצרית ואחת מהמזרח הרחוק.
ניצלתי שעתיים של שמש כדי לטייל באזור הנמל הפנימי. יש גבעה בצד אחד של הנמל שאם עולים עליה יש משם נוף נהדר של כל העיר.


 

ביקרתי במאונט ורנון עם הפסל של ג'ורג' וושינגטון. באמת שאחרי וושינגטון זה כבר לא ממש הזיז לי...
אני חושבת שאם אתם באזור בעיקר באביב אובסתיו זו עיר קומפקטית ונחמדה לטייל ולעשות בה קניות במשך יום אחד. לא הייתי מקדישה לעיר יותר מיומיים בשום אופן.