שבט הקרמוג'ה הוא שבט הממוקם בחלקה צפון מזרחי של אוגנדה (בגבול עם קניה וסודן), מאחר ועל אזור זה יש המון שנים אזהרת מסע, רבים נמנעים מלהגיע לשם והמקום ברובו חף מתיירים. גם אנחנו חששנו מאוד, אך לאחר בירור עם הרבה מקומיים, החלטנו לצאת להרפתקאה שהפכה את הטיול למרתק ואפשרה מפגש אמיתי ואותנטי עם שבט מרתק.
אזהרות מסע?!
אנשי הקרמוג'ה האמינו במשך שנים כי כל הפרות בעולם שייכות להם, וכי כל רה שנמצאת בחזקתו של שבט אחר, נמצאת שם בטעות שאותה צריך לתקן במהרה. מאחר ולטקס החתונה הקרמוג'י נדר שהחתן לקנות את האישה תמורת 100 פרות, נאבקו במשך שנים אנשי הקרמוג'ה להשיג את כל הפרות של תושבי המדינה אליהם. הקרמוג'ים עשו שימוש בנשק חם שהיה ברשותם לטובת השגת הפרות, מה שגרם לשבטים אחרים שהיו באזור להגר לאזורים אחרים לאחר שרבים קיפחו את חייהם.
לפני חמש שנים, התערבה הממשלה האוגנדית במתרחש בממלכת הקרמוג'ה והחרימה לאנשי השבט את הנשקים, הציבה כוחות צבא במקום שישמרו על הסדר (?!) ואף להוריד את מחיר האישה בחתונה למספר שפוי יותר כמו 20 פרות. מאז התערבות הממשלה, נרגעו העניינים במניאטות של השבט וביקור שם אמור להסתיים בשלום ובהנאה.
לפני הביקור חשוב לדעת ש:
*אנשי הקרמוג'ה מדברים את שפת ה"קרמג'ונג" ואינם דוברים את השפה האנגלית כלל. הם השבט היחידי מבין השבטים האוגנדים שלא יודעים את השפה. נאנחנו נסענו עם מתרגם שהצלחנו להשיג תמורת כמה אלפי שילינגים, התרגום איפשר לנו לשאול את האנשים שאלות שעניינו אותנו, לערוך קניות בשוק המקומי ובקיצור לתקשר.
*יש מעט תחבורה ציבורית ממבאלה לאזור הקרמוג'ה. הנסיעה היא רק בדרכי עפר ואבק ועורכת בסביבות ה-10 שעות ממבאלה למורוטו. ממה שהנו הנסיעה לא ישירה וצריך להחליף מטאטואים 3 פעמים בדרך.
*אנשי הקרמוג'ה שותים חלב עם דם של פרה (יאממי! לא.) וניזונים בעיקר מסוגם, גרעיני חמניה ותירס. אם אתם מגיעים ליותר מיום אחד, כדאי להצטייד באוכל מראש, על אף שבערים כמו "נמאלו" ניתן למצוא מכולות, תתקשו למצוא שם אננסים ושאר ירקות ופירות הדורשים המון מים, שהרי האזור צחיח באופן יחסי לשאר אוגנדה.
סיפור דרך- מסיפי לנמאלו (ביקור בשבט הקרמוג'ה) למבאלה ביום אחד:
בזמן שטיילנו במפלי סיפי המהממים, ניסינו להשיג מידע על מישהו שביקר בקרמוג'ה כדי לנסות להבין אם אפשרי הדבר והתקשנו מאוד למצוא שביבי מידע רלוונטים. הסברנו לתום- מדריך מקומי בסיפי שעושי סיורי קפה במטע הקפה שלו, את רצונותינו והוא נרתם למשימה. תום מעולם לא הגיע לאזור הקרמוג'ה, אך הוא קישר אותנו לקרוב משפחה שלו "פיטר" שגר ועושה עסקים בסביבת הקרמוג'ה המון שנים (יש לו אישה אחת בסיפי ואחת באזור "קיפדו" בקרמוג'ה). אל המסע יצאנו עם תום ועם פיטר, שהגיעו עם רכב ב- 7:00 בבוקר לאסוף אותנו. הנסיעה לנמאלו ערכה 3 שעות שהיו מלאות בשיחות מעניינות מאוד עם פיטר שהכין אותנו ושפך לא מעט אור על התרבות בשבט, על פוליגמיה ועל ההיסטוריה של השבט. בערך חצי שעה לפני הגיענו לנמאלו, פיטר ותום העלו לרכב שלנו בחור מקומי שחי בעצמו במניאטה ויודע אנגלית בסיסית ואת שפת הקרמג'ונג.
התמזל מזלנו והגענו ביום שוק של נמאלו, אז יצאנו מהאוטו עם תום ועם המתורגמן בזמן שפיטר שמר על הרכב והגן על הציוד שלנו מפני גניבות אפשריות. הקרמוגים נראים אחרת משאר השבטים, מרבית הגברים חובשים כובע בד גבוה, ביד אחת אוחזים מקל וביד השניה מחזיקים כסא עץ קטנטן עליו הם מתיישבים בכל כמה דקות. הנשים והגברים לובשים בדים צבעוניים ושרשאות חרוזים. הדס קנתה כסא עץ כמו של אנשי הקרמוג'ה והתיישבה עליו, עד שגבר מקומי אמר למתורגמן להסביר לי שרק גברים יושבים על כסא שכזה וביקר שתקום(= לאחר סבוב קניות עמוס במבטים נמוכים והתרגשות של המקומיים, עלינו בחזרה לרכב ונסענו לביקור במניאטה הראשונה.
פיטר הוביל אותנו דרך שביל גישה מפותל לכניסה למניאטה מהממת ביופיה. בכניסה למניאטה נחו 6 גברים על הכסאות הקטנים, וביניהם האב של המניאטה. המתורגמן ופיטר הסבירו לו שאנחנו רוצים להכיר את משפחתו וביקשו את רשותו להכניס אותנו אל שטח המניאטה. אנחנו מניחים שפיטר הביא לו כמה אלפי שילינגים לטובת העניין. אב המניאטה יש 80 ילדים, מ-8 נשים שונות. במניאטה 8 בתי בוץ קטנים (בית לכל אישה וילדיה) ואב המניאטה מבלה וישן בכל שבוע בבית עם אישה אחרת (לפי לוז הביוץ) ומרבה את זרעו (= . במרכז המניאטה עמדו מבנים שונים של איסוף ושמירת מזון, סלסילה ענקית לייבוש ואגירת סוגם, אזור סגור לפרות ועוד. הנשים והילדים התלוו אלינו, נגעו בנו, והיו סקרנים ונרגשים מאוד מבואינו. ביקורים במניאטות שכיחים מאוד בקניה ובטנזניה והפכו להיות מוקדי תיירות אשר לרוב מלווים בריקודים מסורתיים ושאר הופעות שאנשי השבט עושים עבור האדם הלבן. מאחר ואזהרות המסע על אזור הקרמוג'ה כבדות, זכינו במפגש ממש אמיתי ואותנתי עם אנשי המקום. הרגשנו שהסקרנות היתה הדדית. הם לא חיכו לנו ולא התארגנו בשבילנו, אלא הגענו באמצע יום רגיל, חזינו בהתנהלות השוטפת והתאפשר לנו לשאול שאלות, לענות על שאלותיהם, להיכנס לתוך בתי הבוץ ועוד. חברי המניאטה ישנים על הרצפה על פיסות עור של פרה שמובדדות מהקור של הקרקע.
לאחר הביקור המדהים במניאטה, נסענו לבקר בבית ספר של ילדי הקרמוג'ה. גם הביקור שם היה מרתק ומשעשע. נכנסנו לאחת הכיתות ומיד כל התלמידים קמו. הצגנו את עצמנו, התלמידים ידעו קצת אנגלית (בניגוד להוריהם) ושאלו שאלות מעניינות עלינו ועל ישראל. הם מחאו כפיים כשהסברתי להם שאני מורה ובייחוד שאמרתי שאני מלמדת תנ"ך ומתמטיקה (נראה שהם רוכשים הרבה כבוד למקצועות האלו). במהרה כל בית הספר התאסף בכיתה מתוך סקרנות. (במרבית הכיתות בבתי הספר הציבוריים באוגנדה לומדים 150 תלמידים עם מורה אחת, אבל את הביקור בכיתה הזו סיימנו עם הרבה יותר מזה.)
לאחר הביקור בבית הספר המשכנו לעוד מניאטה באזור. החוויה היתה דומה לביקור במניאטה הראשונה. קבלת פנים מרגשת, חיוכים ומבוכה, המון ילדים וילדות, גרעיני חמניה, נשים מניקות...
אחרי הביקור במניאטה, עם הפסקת התרעננות במסעדה מקומית, החזירו אותנו תום ופיטר למבאלה העיר הגדולה. הנסיעה ערכה 4 שעות.
על אף שניתן לטייל באזור הקרמוג'ה באופן עצמאי, נראה לנו ממה שחווינו שקשה מאוד להסתדר בלי תיווך של השפה, אשר יוכל להביא לאי נעימויות ואולי גם לתגובות אלימות מצד השבט. הנסיעה ברכב פרטי, ההדרכה והתרגום אומנם עלו לא מעט כסף, אבל איפשרו לנו לעצור בכל מקום שעניין אותנו, לקחת את הזמן, לשוחח ולשאול וחוות חוויה אותנטית במפגש עם האנשים המיוחדים הללו.
ממליצים בחום.
הפרטים היבשים:
הטלפון של תום מסיפי, שעזר לנו לארגן את הטיול: 0756171253
שם המנהג המקומי: פיטר
עלות: 300,000 שילינג ליום לשנינו ביחד (אפשר גם לחלוק עם אחד חבר/ה). מתוך הסכום הזה הם שכרו רכב, שילמו למתרגם ולשבטים ולהכל. אנחנו הראשונים שעשו דבר שכזה אז לא ידענו איך להתייחס למחיר. אבל בטוח שאפשר קצת להוריד.
תעשו חיים!
רומן והדס.