איך מתמצאים ברכבת התחתית
מערכת הרכבות התחתיות בלונדון מורכבת ממספר רב של קווים, שמצטלבים ומתחברים ויוצרים רשת יעילה למדי של תחבורה בעיר.
בכל תחנה ניתן לקבל בחינם מפה קטנה וקומפקטית של הקווים וכן תמצאו בכל תחנה מפה גדולה כזאת תלויה על הקיר.
התמונה מתוך האתר של TFL.
נסיעה ברכבת התחתית (באנגלית: Underground, ובכינוי חיבה: The Tube) אמורה להיות הצורה המהירה ביותר להגיע ממקום למקום במרכז העיר, משום שהיא אינה סובלת מפקקי התנועה של הרחובות שמעליה. יחד עם זאת, בתחנות גדולות שבהן מצטלבים מספר גבוה יחסית של קווים, המעבר בזמן החלפת רכבת עלול לקחת דקות ארוכות של הליכה ברגל, כולל עליה או ירידה במדרגות (לא תמיד המעברים נעשים בעזרת מדרגות נעות).
יש תחנות של קו אחד ויש תחנות שעוברים בהם כמה קווים. מכל תחנה אפשר בסופו של דבר להגיע לכל תחנה, בנסיעה ישירה או תוך החלפת רכבות (קווים) במהלך הנסיעה.
מטבע הדברים, ככל שעוברים בתחנה יותר קווים היא מעניקה גמישות בתכנון הנסיעה וחיסכון בזמן. יחד עם זאת יש לזכור שמספר הקווים משפיע על גודלה הפיזי של התחנה, ויש תחנות בהן הנוסעים צריכים ללכת מרחקים גדולים בתוך התחנה עצמה על מנת להגיע לרציף המבוקש.
כדי להבין איך להגיע ליעד מסוים מאתרים על גבי המפה את התחנה הקרובה לנקודת המוצא ואז את התחנה הקרובה ליעד. אז "הולכים" על פני הקווים שבמפה ומוצאים נקודות חיבור בין הקווים. כך ניתן לראות אם אפשר להגיע בנסיעה ישירה ואם לא – באיזו תחנה יש לרדת ולהחליף קו. לפעמים יש יותר מאפשרות אחת להגיע מנקודה לנקודה.
באתר התחבורה הציבורית של לונדון (TFL) יש אפשרות לתכנן נסיעה ממקום למקום. מספיק להכניס כתובת והאתר מראה את התחנה הקרובה בליווי מפות והסברים מפורטים על המסלול. התכנון הוא באמצעות כל סוגי התחבורה הציבורית של לונדון ולא בהכרח של הטיוב בלבד. ניתן להגדיר באילו אמצעי תחבורה מעדיפים להשתמש (כולל ברגל).
נתונים נוספים שהאתר מספק – פרטים על תחנות התחתית (מבחינת מדרגות, מעלית, נגישות לנכים וכדומה), הסברים על סוגי הכרטיסים, הודעות על שיבושים בקווים ועוד.
האתר: http://www.tfl.gov.uk/
קישור לתכנון הנסיעה: http://journeyplanner.tfl.gov.uk/user/XSLT_TRIP_REQUEST2?language=en
לכל אחד מהקווים יש שם (Piccadilly Line, Central Line וכו') וכן יש לו צבע (פיקדילי- כחול, סנטראל – אדום, וכו'). במפה יש מקרא צבעוני לזיהוי הקווים.
קטע מתוך המפה השלמה של קווי התחתית, של ה-TFL
באופן כללי כיווני הנסיעה הם צפון/דרום או מזרח/מערב. וכך, כשרוצים לנסוע לתחנה שנמצאת מערבית מנקודת המוצא יש ללכת לפי הסימון אל הקו (Piccadilly Line, למשל) ולחפש את הרציף שכתוב עליו Westbound, כלומר "בכיוון מערב".
בכל מקום בתחנה שיש הפניה לרציף תהיה גם מפה של הקו שמאשרת לכם שאכן התחנה המבוקשת היא על הקו שיוצא מרציף זה. התחנה בה נמצאים מסומנת בבירור, עם חץ עבה, בראש המפה..
גם בקרונות הרכבת יש מפות על הקירות אבל מהן לא ניתן לדעת מהו כיוון הנסיעה. לאורך הנסיעה שמות התחנות מושמעות בקול: “התחנה הבאה היא....”
שימו לב: חלק מהקווים מתפצלים (הקו השחור, Northern Line, "ידוע לשמצה" במספר הפיצולים שלו). בקו כזה יש לבדוק לא רק את הכיוון הכללי אלא גם את היעד הסופי. היעד רשום על הקטר מלפנים וכמו כן הוא מוכרז בקול, משהו כמו "הרכבת שתיכנס עכשיו לתחנה נוסעת ל....".
בקו השחור Northern Line,שיש לו יותר מפיצול אחד, צריך להקשיב גם דרך איפה הרכבת נוסעת: דרך Bank (בחלק המזרחי) או Charing Cross (בחלק המערבי). גם את זה מכריזים בקול. למשל: "הרכבת שמתקרבת לתחנה נוסעת ל- Morden דרך Bank".
מבחינים באזורים שונים של נסיעה, כשהמרכז המצומצם של לונדון הוא Zone 1 והמרכז המורחב הוא Zone 2(האזורים מסומנים במפה שלעיל). ככל שמתרחקים מהמרכז המספר המסמן את האזור עולה ועלות הנסיעה מתייקרת.
היות ורוב אתרי התיירות נמצאים במרכז העיר, מומלץ לתיירים לקנות כרטיסי נסיעה לאזורים 1-2 (זהו כרטיס משולב, ל-Zone 1-2).
ולסיום:
הלונדונים ממהרים תמיד בתוך תחנות הטיוב ואין להם הרבה סבלנות למי שמעכב אותם. הנוהג הוא ללכת בצד ימין, ובמדרגות הנעות – לעמוד בצד ימין, כך שמי שממהר יוכל לעקוף.
לפני שמגיעים למכונות בהן מעבירים את הכרטיסים, הן בכניסה לתחנה והן ביציאה ממנה, מומלץ להכין ביד את הכרטיסים, שוב, על מנת לא לעכב את הנוסעים האחרים.
