נחתנו בשדה התעופה שארל דה גול בפאריז ב12:00 בצהרים בטיסת אייר פרנס. נסענו משדה התעופה לכיוון אורליאן על כביש A10 וירדנו ממנו ביציאה 16 לכיוון שאמבורד Chambord .
בדרך עצרנו בעיירה מר Mer כדי להצטלם ומייד אחריה נפגשנו עם נהר הלואר, גשר מקסים ומתחתיו קמפנג מושקע עם גן שעשועים וירידה נוחה אל המים.
משם עלינו על כביש D2152 והגענו לטירת שאמבורד אחר הצהריים המאוחרים.
מזג האוויר היה נעים וחמים .הטירה מאוד מרשימה והחלטנו לא להיכנס , ורק הסתובבנו בגנים המקסימים סביב הטירה, וליד הנהר שזורם שם.
שכרנו אופניים , הקפנו את הטירה, עלינו על הגשר וראינו את השלכת.

טירה מהמאה ה -; 16. נכנסנו לתוך הטירה , התרשמנו מהחדרים ובעיקר מהמטבח המאובזר, עד לרמת תבניות העוגה ותנור אפיית הלחם. כמעט ונכנסתי בעצמי לבשל שם...

החנינו את האוטו ליד לשכת התיירות והלכנו בסמטאות, נכנסנו לפטיסרי לקפה ועוגות.
המשכנו לכיוון הטירה, שנמצאת במדרחוב .ראינו אותה רק מבחוץ. במעלה הרחוב נמצא ביתו של ליאונרדו דה וינצ'י בשנים שבהם התגורר בצרפת.
במדרחוב יש חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות ,ומערות יין של יקבים מקומיים, אפשר לטעום ואפשר לקנות.
גינת ירק מיוחדת, דוכנים של תוצרת מקומית, עבודות יד, וירקות. מי שרוצה בא ולוקח ירקות ופירות מסלסלות ענקיות ומשלם לפי ראות עיניו.
ראינו אנשים יוצאים עמוסי שקיות, אך אנחנו הסתפקנו באגסים...
מה נוכל לעשות עם דלעת, קילו פלפלים או קישוא ענק?
בגינה היו גם מסחטות גדולות שמופעלות על ידי שני אנשים, לייצור מיץ תפוחים, וכמובן שמיד עזרנו בייצור וגם קנינו בקבוק מיץ סחוט טרי ביורו.

אכלנו ארוחת ערב במסעדה סינית מצוינת וקינחנו ביין חם באחד מבתי הקפה בכיכר העיר. משם חזרנו לצימר של דיויד ודייזי לישון.
נסיעה של שלוש וחצי שעות. בסנט מלו מחנים את הרכב בחניונים מחוץ לעיר העתיקה -; אפשר להתקרב כמעט עד לכניסה עם האוטו , בתנאי שמוצאים חנייה בחניונים הקרובים.
הגענו בדיוק לראות את השפל וישר רצנו אל הים. מחזה מרהיב, הים הנסוג חושף כל מיני קונכיות, שבחלקן עדיין נשארו בעליהם המקוריים,
טמפרטורת המים נעימה ואפשר להפשיל את המכנסיים, להוריד נעלים ולטבול רגליים. שוטטנו ברצועת החול שהשאיר הים הנסוג

לאחר כשעה ירדנו והלכנו לאכול באחת מהמסעדות הפזורות בשפע בעיר. אכלנו קרפ ברטאן עם ביצה גבינה ועגבנייה שהוא המאכל המקומי.
אבל גולת הכותרת הייתה כשעברנו לבית הקפה שממול ושם אכלנו עוגת שמונה שכבות, עוגת ספוג גבינה ותותים ושמנת, כל שכבה יותר טעימה מקודמתה.
בתי הקפה מציעים עוגות כאלו מכל הסוגים והמינים ומאוד מאוד קשה לבחור...

אפשר גם לנסוע בשאטל מהחניה. אל האי עצמו מגיעים בכביש שמצידיו מדרכה להולכי רגל אשר לא מוצף בגאות.
אנחנו הגענו בשעות הצהריים , בשפל, מסביב לאי היו מרחבים של חול , השחפים יורדים לתפוס סרטנים ומי שרוצה יכול גם להסתובב שם.
באי עצמו יש חנויות מזכרות, מנזר, בתי קפה ומסעדות. ומאוד נחמד להסתובב שם. בכניסה ישנו שלט גדול המודיע את שעות הגאות .
אני ביררתי מראש באתר את זמני הגאות
המים מגיעים בזרמים והעניין כולו אורך בערך כשעה. למעלה יש מרפסת תצפית טובה וכדאי להגיע אליה כמה דקות לפני שעת הגאות כדי לתפוס מקום טוב.

את הבוקר התחלנו בנסיעה אל העיירה באיה BAYEUX כדי לראות את שטיח הקיר המתאר את כיבוש אנגליה.
יש אוזניות עם הסברים בעברית והביקור כולו אורך כשעה. משם נסענו אל החוף אל Point- Du-Hoc . זהו אתר זיכרון ליחידת הרינג'רים האמריקאית שנחתה כאן במלחמת העולם השנייה.
טיול רגלי קצר ויפה אל הצוקים ואל הבונקרים שנשארו במקום מאז.

משם נסענו לבית הקברות האמריקאי שם קבורים אלפים מהחיילים שהשתתפו ונהרגו בפלישה.
אם ברצונכם לקנות פסל של איש בגודל אמיתי עם מזוודה בידיו וללא ראש (במחיר של 24 אלף יורו...) זה המקום...

אנחנו טיפסנו על הצוק השני והשלישי שהם די קרובים, הליכה קלה ונעימה של כשעה- כי בדרך עוצרים להצטלם כל שתי דקות.
המראה בדרך מרשים ביותר- מצד אחד מגרשי גולף ירוקים על הגבעות, ומהצד השני -; האוקיאנוס.

משם חזרנו להונפלר -; יום קודם ראינו שם חנות בגדים -; במחירים מפתיעים. מומלץ מאוד לחובבות מציאות
אז ראינו אותה מבחוץ, ראינו את השעון ואת הכיכר ובעיקר בילינו בחנויות הבגדים והבשמים, ויש מציאות רבות. לא סתם נקראת רואן פריז הקטנה -;
יש סניפים של כל הרשתות הגדולות של פריז.

צימר בכפרון קטן, ליד הצימר היער והנחל, עם סירה לשימוש האורחים, ברבורים שטים בנחל ואווירה כאילו אנחנו באיזה סיפור אגדה...
הצימר מעוצב עד לפרט הקטן ביותר, ובעלי הבית הנחמדים ספרו לנו שהצימר הופיע במגזין עיצוב.
המטבח מאובזר בכל מה שאפשר לחשוב עליו כולל מכונת קפה ומכונה לטחינת קפה.

אתר הצימר