יצאנו לדרך - שני זוגות - בתחילת חודש ספטמבר 2012.
לא היתה לנו תוכנית דרך ברורה, מלבד כמה עצירות בדרך, אבל מאוד בגדול היו לנו כמה מקורות שכיוונו אותנו:
- הספר Portugal מסדרת Eyewitness (לינק לספר בחנות של אמאזון)
- הפוסט של מוטי לוי באתר למטייל (מצויין ומומלץ לקריאה)
- מדריך מישלן (דרך אפליקציה באייפון) שכיוון אותנו למסעדות שונות, בעיקר מסעדות 'איש שמן' (שמסמן Value for money, או במילים אחרות, אוכל טוב במחירים שפויים).
- המלצות של מקומיים / Tourist information בכל מקום אליו הגענו
- מלונות - בד"כ בעזרת האפליקציה Tonight (לאייפון או אנדרויד) שממליצה על מקומות עם הנחות ומבצעים באיזור.
- בשני יעדים החלטנו לחפש דירה ולא מלון (שני לילות מינימום) - בעזרת Airbnb.
אחד מהדברים הראשונים שהיינו צריכים לעשות היה לקנות סים מקומי - בעלות של 10 יורו קנינו Sim עם 200 מגה-בייט גלישה שהספיק לכל הטיול.
בעזרת הסים המקומי נעזרנו באפליקציות שהוזכרו למעלה, וגם ב-foursquare לפעמים, ובעיקר - השתמשנו בניווט של גוגל להגיע ממקום למקום, שהיה מאוד יעיל וכמעט ולא אכזב.
למי שאין כוח לקרוא את יומן המסע המלא, הנה ה-Highlights שלנו שאולי לא מודגשים בספרים אחרים, אבל לא כדאי לפספס:
- איזור ה-Serra de Estrela, ובפרט ה-EcoResort Vale do Rossim (יום שלישי - חמישי). איזור מדהים ביופיו, נסיעה דרך כפרים קטנים וקסומים, יערות והרים. פשוט יערות הכרמל, רק כאלו שלא נגמרים.
- Cabo da Roca - הנקודה המערבית ביותר של אירופה. על אף שזה נשמע כמו קיטש תיירותי, זה אחד המקומות היפים שהיינו בטיול כולו.
- טיול לאיי ברלנגה (Berlenga): יציאה מהעיר Peniche לטיול של חצי יום לפחות באי הראשי של שמורת הטבע, שמשלב בין נופים של טבע וחוף ים מדהים ביופיו.
- אחוזות היין / האירוח בשמורת הטבע Arrabida (דרומית לליסבון וסמוך ל-Setubal): שילוב של יין טוב, אוכל (בעיקר מאכלי ים) מדהים, אחוזות מפנקות וחופי ים שלא נגמרים לעולם.
- אם בכל זאת חשקתם בשופינג באיזור ליסבון - Freeport outlet. קחו בחשבון שהאאוטלט ממוקם כ-20/30 דקות נסיעה ממרכז העיר (יש הסעות מאורגנות באתר) ושלא כל החנויות בו זולות, רק המקומיות.
תיאור המסלול - day by day:
יום ראשון:
טיסה דרך קייב (היתה טיסה ישירה בצ'רטר של אל על, אך לצערנו עלתה כמעט 300 דולר יותר מהטיסה דרך קייב).
לינה במלון בליסבון NH Campo Grande (קרוב לשדה התעופה) שהזמנו דרך Hotwire: מלונות מעולים במחירי מבצע, כל עוד לא אכפת לך לגלות את שם המלון רק אחרי ההזמנה).
המלון גם היה קרוב לחברת השכרת הרכב, אליה הלכנו על הבוקר של היום השני.
לצערי לא הקשבנו לעצות של מוטי לוי, ופשוט לקחנו מונית בלי voucher. שילמנו על הנסיעה הקצרה 25 יורו... ורק בדרך חזרה הבנו איזה תרגיל עשו לנו (המונית חזרה, מהעיר התחתית, עלתה פחות מ-10 יורו).
יום שני:
חיפשנו הרבה זמן קפה, רק בשביל לגלות שבליסבון אוהבים להתחיל את היום מאוחר...
השכרנו כבר מהארץ רכב שכור מחברת JAP-rac. עשינו מחקר וגילינו שהיא הזולה ביותר: הזמנו רכב Nissan Qasqai (שיהיה מרווח ל-4 אנשים ומזוודות), עם הרחבה של הביטוח המשלים והרחבה ל-4 נהגים, בעלות של כ-75 יורו ליום (כולל ההרחבות).
יצאנו לעבר Sintra, שם עצרנו במרכז העיר (מרכז המטיילים נמצא בתחנת הרכבת) והלכנו ברגל ל-Sintra National Palace (מומלץ מאוד),
משם המשכנו ברכב (בסמטאות ציוריות אבל מאוד לא נוחות לנהיגה) לעבר Quinta de Regaleira, פארק עם גנים ענקיים, מעברים תת קרקעיים וטירות. מקום מדהים שדורש כמה שעות של טיול (באופן כללי, מומלץ להקדיש לסינטרה לפחות יום שלם).
לסיום, עוד הספקנו להגיע למקום שהצטייר כמקום שכל תייר חייב להגיע אליו - Pena Palace. אנחנו חשבנו שהמקום היה יפה - אבל גם מאוד יקר (13 יורו לאדם, 15 יורו כולל הסעה שחוסכת טיפוס על ההר), ולטעמנו אפשר לוותר.
המשכנו לכיוון הים - לאכול במסעדה מקומית שמצאנו על הדרך בעיר Colares, שם המליצו לנו על מלון לא רחוק שנקרא Hotel VIP inn Miramonte. מלון נחמד, אבל בלי מעלית...
יום שלישי:
על הבוקר נסענו ל-Cabo da Roca, הנקודה המערבית ביותר באירופה (אפשר אפילו לקבל תעודה שאומרת 'היינו פה' תמורת כ-5 יורו). הצוקים בשילוב המגדלור והנוף של הים - אחד המקומות היפים שהיינו בטיול ובהחלט מומלץ. 
משם המשכנו לכיוון צפון, עם עצירה בכנסייה של Alcobaca. כיוון שהיה יום ראשון (ובאופן כללי בימי ראשון) - הכניסה לכל המנזרים חינם. במנזר מצויים הקברים של המלך פדרו הראשון ופילגשו / אשתו, ונהננו לקרוא את הסיפור תוך כדי הליכה בחצרות השונות של הכנסייה.
אכלנו צהריים במסעדה שנקראת O Casaro סמוך ל-Leiria. היה לא פשוט למצוא אותה (כיוון ששינו את כל הכבישים באיזור בחצי השנה האחרונה), אבל בהחלט שווה - מנות מצויינות, גדולות, טעימות ולא יקר במיוחד.
לקראת ערב הגענו ל-Quinta de Cadafaz שהומלצה גם בפוסט של מוטי לוי. זו חווה שמבודדת לחלוטין מכל דבר - שוכנת בלב שתי גאיות, עם משק קטן של פירות וירקות, פאנלים סולריים לחשמל ומים חמים, וגם בריכה עם מים שמנותבים מנהר שעובר בסמוך.
החווה יפה מאוד, ושני המתנדבים שהפעילו אותה - אריאן וכריסטיאן - היו נחמדים מאוד ובישלו לנו ארוחת ערב (את החווה ואת הארוחה הזמנו כבר מהארץ). 
חשוב מאוד: אם אתם מתכננים להגיע לחווה, תכננו את היום כך שתגיעו לשם כשיש עוד אור. קשה להגיע אל החווה, גם כשיש הנחיות מדויקות, וכאמור - היא באמצע שום מקום.
אנחנו לא יודעים אם היתה דרך קלה יותר וה-GPS שלנו סתם החליט לעשות סיבוב ארוך יותר, אבל בכל מקרה - הנסיעה דרך הכפרים המקומיים יפה מאוד, אבל לוקחת זמן. מ-Leiria לקח לנו בערך שלוש שעות להגיע לחווה עצמה.
יום רביעי:
אחרי ארוחת בוקר טעימה שהכין לנו כריסטיאן, יצאנו לטיול עם מקס - הכלב של החווה שידע להוליך אותנו לאגם סודי עם מפל ונופים מדהימים. המים היו קפואים (הערכה גסה שלנו: 10 מעלות) אבל בכל זאת נכנסנו ושחינו למפל.
כשחזרנו, אריאן המליצה לנו על היעד הבא שלנו: אוהלי Yurt שממוקמים בהרים סמוך לעיר Manteigas. שוב - נסיעה דרך כפרים מקומיים ונופים מדהימים של יערות והרים. אריאן אמנם הגדירה אותם כ-Luxury, אבל אחרי שהתקשרנו ווידאנו שיש שני אוהלים פנויים, במחיר של 45 יורו ללילה, אמרנו שזה שווה נסיון.
הגענו לקראת אחר הצהריים ל-Vale do Rossim / EcoResort. המקום הוא שילוב של Campsite (לאלו שמגיעים עם ה-RV) שלהם, ועוד 8-9 אוהלים שנראים פשוטים מבחוץ אבל מדהימים מבפנים. ממש כמו צימר. כל המחנה ממוקם בסמוך לאגם מלאכותי מדהים, אפשר לעשות טיולים רגליים באיזור בין סלעים עצומים וטירות (שחלקן נראות עוד מאוכלסות), ובאופן כללי מקום מדהים.
במסעדה של המקום, ממש על שפת האגם, אכלנו את אחת מארוחות השחיתות הגדולות של הטיול - סטייקים לכל סועד, במחיר זעום של 10 יורו. שווה לגמרי.
יום חמישי:
התחלנו את הבוקר עם טיול למוזיאון הלחם - Museo do Pao (בעיר Seia). אפשר לעשות סיור קצר וחמוד במוזיאון עצמו, אבל בעיקר הלכנו בשביל לקנות לחמים בחנות המפעל הצמודה למוזיאון.
בהמשך, קפצנו לכפר Sabugeiro (כ-10 דקות נסיעה) לקנות מהגבינה המפורסמת של האיזור - Serra de Estrela. גבינה נוזלית, קצת חריפה, שנראית כמו קופסת שימורים. לגבינה עצמה מגיעים - כמו קופסת שימורים - על ידי חיתוך החלק החיצוני העליון (והקשה) שהופך להיות מכסה לגבינה הנוזלית שמתחבאת בפנים.
חזרנו לאגם שליד המחנה ועשינו פיקניק עם הלחמים והגבינות. רצינו להשאר לילה נוסף, אבל שריפה שהשתוללה באיזור איימה להתקרב אלינו עד שעות הערב, ולכן החלטנו לא לקחת סיכון ולצאת לכיוון פורטו. 
בדרך עוד עצרנו ב-Viseu, עיר נחמדה לטיול של שעה או שעתיים אבל לא יותר. במקרה היה יריד של צוענים בעיר אז ביקרנו גם בו (והפסדנו כסף לכמה צוענים רמאים), אבל גם סמוך ל-Viseu השתוללה שריפה. החלטנו להמשיך לנסוע, מצאנו דיל מעולה למלון טוב בפורטו, אז המשכנו בדרכנו. המלון ממוקם קרוב לאוניברסיטה ומעט צפונית למרכז העיר, אבל בזכות האוניברסיטה לא היו חסרות מסעדות, בתי קפה ופאבים שקרובים במרחק הליכה למלון.
יום שישי:
עלינו על החשמלית / רכבת תחתית של פורטו מהתחנה שליד המלון, והלכנו להסתובב בעיר. טיפסנו את המדרגות של מגדל קלריגוש בשביל לצלם כמה תמונות פנורמיות, ביקרנו בכמה כנסיות, ראינו צעירים קופצים מהגשר שמחבר בין פורטו לבין Vila Nova do Gaya, ואכלנו צהריים על אחת המסעדות שלאורך הנהר בצד של Vila Nova. כולן מסעדות יקרות ודי תיירותיות, היינו ממליצים לחפש משהו אחר, כנראה קצת יותר בתוך העיר.
בצהריים זוג אחד פרש לצרכי מנוחה בזמן שהזוג השני המשיך לסיבוב טעימות של יין פורט. כל 'חנויות המפעל' נמצאות ב-Vila Nova, שהיתה המקום היחיד ע"פ חוק (עד שנת 1987) בו היה מותר לייצר יין פורט.
ֿ
יום שביעי:
החלטנו להתחיל להדרים, ובתוכנית המקורית חשבנו שאולי נצליח לישון על איי ברלנגה (Berlenga), שם יש מצודה עתיקת יומין שהפכה בימינו להוסטל. ככל שקראנו על זה יותר, הבנו שזו כנראה חוויה מדהימה - אך כזו שדורשת הכנה מראש. ההוסטל נותן חדר בלבד: את כל השאר יש להביא בעצמנו (שקי שינה וכו'). בכל זאת, רצינו ללכת לבקר באיים אז כיוונו את היום כך שנגיע לקראת ערב ל-Peniche, העיר הסמוכה לאיים ממנה לוקחים את המעבורת.
לפני שנפרדנו מפורטו, הלכנו לרצועת החוף בה מתחבר האוקיינוס למפרץ ולנהר הדורו - חופים יפים משולבים בסלעים משוננים, והרבה מאוד אנשים שרוכבים על אופניים / רצים עם נופים מדהימים ברקע.
בהמשך עוד עצרנו לעשות קצת קניות של אוכל (ברשת Continente) ובגדים (ב-Decathlon).
הגענו לקראת ערב רעבים מאוד למסעדת Dom Jose המומלצת במדריך מישלן. מסעדה שקטנה ונחמדה באווירה ביתית ואוכל פשוט מעולה.
את הלילה העברנו במלון סיוטי בשם Mar Azul. למלון היו המלצות כמעט בכל מדריך שבדקנו, אבל אנחנו סבלנו מאוד - בעיקר מהעובדה שהמלון ממוקם בצמוד לכנסייה, והפעמון של הכנסייה מצלצל כל שעה - גם בלילה. כך היתה לנו השכמה בכל שעה, שנוספה על מיטות לא נוחות וחדרים ללא מזגן. בקיצור, מומלץ מאוד להמנע מהמלון.
יום שמיני:
בנמל של Peniche מספר חברות שונות שכנראה כולן שייכות לאותם הבעלים: המחירים זהים והם חולקים את הלקוחות בשביל למלא את הסירות לפני שהן יוצאות לדרך. המחיר לטיול הלוך חזור לאיים הוא 18 יורו לאדם, ויש להקדיש לאיים חצי יום לפחות (45 דקות לכל כיוון, ועוד כמה שעות טובות לטייל ולהנות מהאיים). באי הראשי יש בקתות אירוח, מסעדה וחוף ים - וגם שמורת טבע ענקית (דרכה מגיעים לאותה מצודה שחשבנו לישון בה). אפשר גם לשכור סירה נוספת, באי עצמו, שתקח אתכם לסיור במנהרות שונות ואל המצודה - מבלי לטפס ולרדת את כל ההר.
בערב חזרנו אל האוטו שחיכו לנו בעיר, והתחלנו לנסוע לעבר Cascais שם עוד חיכתה לנו הופעה ישירות מהאייטיז... ראינו עוד לפני שטסנו שיש פסטיבל של יומיים בקשקאיש, ולא רצינו לפספס.
הגענו לדירה של טרזה שמצאנודרך אתר Airbnb, הדירה אמנם לא במרכז העיר, אבל לא מאוד רחוקה (בערך קילומטר מתחנת הרכבת של קשקאיש). המחיר עבור הדירה היה זול בהרבה ממלון, בעיקר שמדובר על שני זוגות המטיילים ביחד. הדירה היתה מדהימה - טרזה הכינה לנו קלסר עם כל המידע שאנחנו צריכים, כולל מפות, קווי אוטובוס, מספרים של מוניות, מסעדות שעושות משלוחים, וכו'.
מיהרנו להגיע להופעות (שהיו בהיפודרום הישן של קשקאיש) ותפסנו בערב הראשון הופעות של Alphaville ושל UB40. בערב השני הופעה מעולה של Boney M!
יום תשיעי + עשירי:
ניצלנו את הדירה בשביל להכין ארוחת בוקר ביתית וכיפית אחרי ביקור בסופר שנמצא קרוב לדירה. אחרי ארוחת הבוקר, זוג החברים לקח את הרכב ונסע לאיזור Evora לעשות טיול אופניים. אנחנו נשארנו בקשקאיש - הלכנו לחופים, טיילנו בין המצודות הישנות שהיו פעם אחוזות הנופש של עשירי ליסבון, ונהננו מאוד מהעיר שהיתה ממש מלאת חיים ביחס לכמה מהערים האחרות. אנשים רבים מגיעים לקשקאיש לביקור של יום אחד מליסבון (רכבת קצרה של כ-40 דקות מביאה אותך ישר למרכז של קשקאיש), כך שהעיר תמיד מלאה באנשים.
בסוף היום העשירי נפגשנו עם זוג החברים שחזרו מ-Evora, והחלטנו להמשיך דרומה, ובינתיים לעצור ב-Setubal ללילה. ישנו במלון נחמד ולא יקר מדי שנקרא Resedincial Bocage.
היום האחד עשר + שניים עשר:
חיפשנו את משרד התיירות ובסוף מצאנו משרד ממש צמוד למלון שלנו, עם אישה קצת מסובבת בתוכו. יצאנו לדרך וכבר אחרי עשרים דקות עצרנו ב-Villa Nogueira de Azeitao לטעימות יין. עצרנו ב-Jose Maria de Fonseca אך בעיר עוד כמה יקבים ומרכזי מבקרים. כמו בפורטו, גם כאן מתמחים ביין מתוק בשם Moscatel (מושקאטל). בניגוד לפורטו, כאן מייצרים בנוסף יינות רגילים, כמו הפריקיטה (Periquita) שהיו מעולים.
המשכנו בסיור לעבר ה-Arrabida National Park. במרכזו, מנזר (שלצערנו היה סגור כשאנחנו הגענו), ובחלקו הדרום מזרחי של הפארק - רצועת חופים ארוכה. טיילנו קצת באיזור, נהננו מנופים מדהימים של האוקיינוס ושל חצי האי טרויה (Troia), וחזרנו בהמלצת Foursquare לאכול במסעדה Tres 15 Dias.
שאלנו קצת את הבעלים של המסעדה לגבי המלצות לאיזור, ולהפתעתנו גילינו שאשתו עובדת במשרד התיירות המקומי! המקום בו היינו באותו בוקר... לא ברור מה הוא כן היה, אבל לא משרד התיירות. פנינו לאשתו שהסבירה לנו יותר טוב על האיזור, ובעיקר מצאה לנו המלצות לחוות (Quintas) באיזור ללילה.
רוב החוות באיזור הן חוות שמגדלות כרמים וגפנים, ועל הדרך יש להן אחוזה קטנה עם חדרי אירוח. חלקן גדולות יותר וחלקן גדולות פחות. במקור תכננו לישון בחווה שהמליצו לנו עליה מראש - Ha Mar ao Luar. מעט יקרה, אבל לפי האתר - נראית מדהימה. לצערנו לא נשארו מקומות, ובעזרת משרד התיירות מצאנו חווה אחרת -. המקום היה כל כך מדהים שמיד עם הגעתנו ידענו שנשאר לעוד לילה. באחוזה רק חמישה חדרים, ולכן מומלץ מאוד לברר מראש אם תרצו לישון שם, בעלות של 60 יורו ללילה (כולל ארוחת בוקר).
בצמוד לבית האירוח יש את ביתם של הבעלים, ובצמוד לו בריכה פרטית (לאורחים) באמצע כרמים ויערות המקיפים אותך. שקט, שלוה ונופים מדהימים ומטופחים.
מרחק עשרים דקות מהאחוזה נמצאת העיר Sesimbra הנושקת לאוקיינוס, ובה מסעדות דגים ומאכלי ים רבות ומעולות. בהמלצת Foursquare הלכנו בלילה הראשון ל-O Rodinhas (מעולה!) ובהמלצת מישלן בלילה השני ל-Angelus (מתמחה בבישול פונדו, אבל מעט יקרה). במהלך הימים ביקרנו גם ב-Cabo espichel (מומלץ מאוד, כולל חנות קטנה באמצע שום מקום עם צדפות מרהיבות) וברצועת החוף Portinho da Arrabida, רצועת חוף מבודדת (מחנים והולכים כ-10 דקות ברגל) ומדהימה על האוקיינוס.
היום השלושה עשר - עד החזרה לארץ:
אחרי הפרידה מה-Quinta, נסענו לליסבון ונפרדנו גם מהרכב שליווה אותנו בשבועיים האחרונים. הגענו לדירה שמצאנו דרך Airbnb, השארנו את המזוודות ותפסנו אוטובוס לעבר האאוטלט של ליסבון - Freeport outlet (שנמצא בערך שלושים דקות נסיעה ממרכז ליסבון). החנויות ה'זרות' יקרות בפורטוגל כמו שהן יקרות בארץ, אבל החנויות המקומיות (כולל mango שם הנשים הוציאו את מיטב כספן) זולות בהחלט. לקחנו מונית חזרה לדירה (בערך 35 יורו) ואכלנו במסעדה הזויה למדי שהיתה צמודה לדירה.
ביום שאחרי הסתובבנו בליסבון כמו תיירים טובים. במרכז העיר נציגים של משרד התיירות חילקו מפות ועצות לכל דורש. הסתובבנו בין הכיכרות היפות והסמטאות ירדנו עד החוף (ובדרך עברנו במעלית המפורסמת). שתינו קפה ועוגה בבית הקפה הותיק ביותר של פורטוגל, ומשם המשכנו לעבר הקתדרלה המרכזית והכנסייה הקרובה אליה. בערב אכלנו באחת מ-10 המסעדות הותיקות ביותר בעולם: Tavarese. המסעדה נותרה באותו המקום ובאותה המתכונת מאז 1784. בפנים, הקירות והמראות כולם מצופים זהב, וכיאה לציפוי, החוויה לא היתה זולה - אך בהחלט חוויה.
ביום האחרון עוד הספקנו להסתובב עוד קצת בעיר - ביקור בטירת Sao Jorge, נסיון לאכול ארוחת צהריים במסעדה שאמורה להיות ממש טובה (Toma La Da Ca - שימו לב שרוב המסעדות המקומיות מפסיקות להגיש ארוחת צהריים בערך בשתיים וחצי / שלוש ונסגרות עד שש!), וחזרה לדירה לקיפול מזוודות והתארגנות לתזוזה...
