הקדמה

כשחיפשנו המלצות וחומר על פורטוגל התפלאתי לגלות שיש מעט מאוד חומר בנושא, פורטוגל לא זכתה לנחיל גועש של ישראלים ואף שמעתי לא מעט מידידים, בתגובה אודות טיסתנו לפורטוגל, שהרימו גבה ושאלו "אם כבר - אז למה לא לספרד"??... התחושה הזאת ליוותה אותנו בחודש שלפני הטיסה. היות וכבר קנינו כרטיסי טיסה אמרנו לעצמנו, שמקסימום נחתוך לספרד, סיפור של כמה שעות נסיעה... כבר בתחילת הטיול בפורטוגל הבנו שממש לא כך הדבר, פורטוגל נתגלתה לנו בכל הדרה כגן עדן של ממש לחובבי יין טוב (ולא רק פורט), דגים ומאכלי ים, נופים מדהימים ואנשים לבביים.

 מסלול הטיול שלנו מתחיל מליסבון, ממשיך צפונה עד פורטו לאורך קו החוף של פורטוגל, עם שתי נגיסות קלות מערבה, הראשונה במרכז המדינה - לאזור ההררי והשנייה בצפונה, לאורך נהר ריו דוירו ומסתיים בליסבון.

לתחילת הכתבה

ימים 1-2: סינטרה וטומר

נחתנו בליסבון בצהרים, לקחנו את הרכב השכור, שהזמנו עוד מישראל, ונסענו לסינטרה (Sintra). עיירה מדהימה ביופייה, הממוקמת על גבעה עם סמטאות ציוריות וחומות רבות. לנו בבית ההארחה Solar dos mouros, שברובע סאו פדרו פנאפרין (Sao pedro de penaferrim), שבסינטרה. זהו מקום פשוט ונקי עם גינה, כלבים עליזים ואוירה ביתית. עלות לינה וארוחת בוקר היא 55 יורו לזוג. המחיר אטרקטיבי והמקום מומלץ, למרות שהוא ממוקם במרחק 1.5 ק"מ מרובע סינטרה וילה העתיק המוכר בשם Centro historico, שהוא מרכז העניינים בעיר. אתר האינטרנט של בית ההארחה: www.estalagemsolardosmouros.com.

בערב טיילנו בסמטאות סינטרה וילה -; סמטאות צרות וציוריות, שם נמצאות מסעדות רבות, אך מלאות בתיירים. לכן, החלטנו לחזור לאזור בית הארחה שלנו ולחפש מסעדה אותנטית יותר. הגענו לבסוף למסעדה איטלקית משובחת, הממוקמת במרחק חצי דקת הליכה מבית ההארחה, ממש בהמשך הכביש מבית הארחה לכיוון הירידה. מומלץ מאוד לאוהבי הז`אנר, חגיגה איטלקית. מפות ועלונים על אתרים ומקומות לינה בסינטרה אפשר לקבל בלשכת המידע הראשית לתיירים (Turismos) שבסינטרה וילה. אתר האינטרנט של המרכז: www.cm-sintra.pt.

 למחרת, בארוחת הבוקר בבית ההארחה, הופתענו לגלות שיש דגלון של ישראל בשולחן האוכל והתברר לנו שבעלת בית הארחה מקפידה לעשות כך לכל אורח ומדינתו -; גימיק שאכן חימם לנו את הלב. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לסיור במצודה קשטלו דוש מורוש (Castelo dos mouros) וניסינו להגיע למנזר הקפוצ`ינים - קונבנטו דוש קאפושוש (Convento dos capuchos), החבוי במעלה היער, אך ללא הצלחה. החלטנו לוותר והנשים התעקשו ללכת למוזיאון הצעצועים שבעיירה, Museu Do brinquedo. כמובן הגברים תכננו את המשך הטיול בזמן שהנשים צעדו 25 שנים אחורה לילדות.

 לקראת הצהרים נפרדנו בצער מסינטרה והמשכנו לעיר טומאר (Tomar). ביקרנו בארמון-מנזר (מסדר הטמפלרים) Convento de cristo, והסתובבנו מעט עם הרכב בסמטאות העיר. משם המשכנו לחווה אורגנית בשם Quinta-cadafaz (אתר האינטרנט: www.quinta-cadafaz.com), שנמצאת בקרבת ארגניל (Arganil).

חברים, אסור לוותר על החווה הזאת, באחריות. על החווה שמענו במקרה עוד בארץ ע"י מישהו שהתנדב בה במשך מספר שבועות, והחלטנו שזה נשמע מעניין, אז הזמנו מקום עוד לפני שיצאנו לטיול, וההימור היה מוצלח מאוד (התכתבנו במייל עם סבסטיאן, בעל החווה, והבטחנו את מקומנו). החווה נמצאת בעמק מבודד השייך להולנדי שגר עם אשתו, שני ילדים וכלב רוטוויילר ענק. בעמק הם הקימו חווה אורגנית ובנו מספר בקתות עץ בודדות. מקום פסטוראלי ירוק ושקט... מדהים.

 בזמן שהותנו נכחו גם שני מתנדבים נחמדים מרחבי העולם, שלקחו פסק זמן משגרת חייהם ותמורת לינה ואוכל עזרו בתחזוקת החווה למשך מס` שבועות וחודשים. את החווה חוצה ערוץ נחל ויש בה בריכה, סאונה, בקתות עם מקלחות משותפות ומטבחון שאפשר לבשל בו. כל שנותר לעשות הוא לקנות מצרכים ולהכין לבד ארוחות. אם לא רוצים - יש גם אפשרות להזמין ארוחות, שבעלי המקום מכינים. למתכננים להשתמש במטבחון מומלץ לעשות קניות לפני ההגעה לחווה. אין סופרמרקט קרוב לחווה. את ארוחת הערב בחרנו להזמין ומכאן ואילך ביקשנו מבני הזוג להכין לנו את כל הארוחות. אלו היו ארוחות טעימות מאוד ומלוות ביין פורטוגזי. אכלנו בחדר אוכל יפה בבקתה של המשפחה. לאחר הארוחה הדלקנו מדורה ליד הבקתות, שתינו עוד יין והקשבנו לשקט והיופי של הטבע.

לתחילת הכתבה

ימים 3-4: יער בוסאקו 

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לטיול רגלי ביער, לאורך נחל, שנעלם במערה מתחת להר וממשיך בצידו השני של ההר וביקרנו בכפר קטן של ארבע משפחות בלבד בתוך העמק. הטיול ארך כשלוש שעות ובליווי אחת המתנדבות בחווה והכלב מקס. את המשך היום ניצלנו בשקט ורוגע בחווה, בכניסה לסאונה טבעית, המתופעלת בעזרת בעירת בולי עץ, בארוחת ערב (שוב אוכל מצויין) ובלילה הדלקנו מדורה, אך הגשם ביטל את התוכנית ללילה. לגבי העלויות - 45 יורו לילה לזוג, כולל ארוחת בוקר. הארוחות עלו לנו 9-15 יורו לאדם ועוד סכום סמלי עבור הסאונה והמדריכה לטיול. מומלץ מאוד להוריד מאתר החווה הוראות הגעה. החווה מבודדת ושלושת הק"מ האחרונים הם בנסיעה בשבילי כורכר וללא שילוט (אין צורך ברכב 4X4). המקום הקרוב ביותר שאפשר להכניס ב-GPS הוא ארגניל (Arganil). מבית הקברות בארגניל תעזרו בהסבר מאתר החווה ובכל מקומי שתראו.

יום שלמחרת, לאחר ארוחת בוקר בחווה, נאלצנו להיפרד מהמשפחה שאירחה אותנו והרגשנו חלק ממנה. נסענו ליער הלאומי בוסאקו (Mata Nacional do bucaco), והצצנו על מלון פאלאס דו-בוסאקו המהמם שבלב היער. זהו מלון-ארמון` ששווה לבדוק את עלות הלינה בו` שכנראה יקרה מאוד וצריך להזמין מקום זמן רב מראש. הסתפקנו במבט חטוף וסיור ביער. משם המשכנו לעיר אביירו (Aveiro), המכונה ונציה של פורטוגל. סיירנו לאורך הנהר שחוצה את העיר ובשכונות העתיקות, שמצפון לנהר. ארוחת צהרים אכלנו במסעדה מסורתית והאוכל היה לא משהו, בייחוד מנה מקומית של דג בקלה מלוח ומעט יבש. אפשר לקחת מפה בלשכת המידע האזורית שבמרכז העיר ולקבל המלצות לסיור בעיר.

מאביירו המשכנו לפורטו העתיקה והיפהפייה. התחלנו לחפש מלון בפורטו, דבר שהתברר כמשימה לא פשוטה - כל המלונות היו כמעט מלאים בגלל חג הפסחא. לבסוף מצאנו מלון ברובע שהעדפנו מראש (שני חדרים אחרונים) - רובע ריביירה. מלון בשם Hotel Da Bols (או בקיצור HB), שנמצא במיקום מרכזי מאוד, בעלות של 85 יורו לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר. חדרים נעימים, צוות אדיב, מחירים יחסית לעיר זולים והיתרון הגדול הוא המיקום. בערב טיילנו ברגל לאורך נהר ריו דוירו, שמפריד בין פורטו לווילה נובה דה גאיה, אכלנו במסעדה ויצאנו לפאב. ישנן המון מסעדות ופאבים לאורך הנהר משני צידיו, בפורטו ובוילה נובה דה גאיה.

לתחילת הכתבה

ימים 5-7: דרך היין

לאחר ארוחת בוקר במלון, טיילנו ברחובות פורטו היפים וביקרנו במגדל טור דוש קלריגוש (Torre Dos clerigos) הגבוה, שמשקיף על העיר. עלייה של למעלה מ-200 מדרגות ללא מעלית. בצמוד אליו (התשלום עבור שניהם, כ-4 יורו לאדם) יש את כנסיית איגרז`ה דוש קלריגוש (Igreja Dos clerigos). בהמשך חצינו ברגל את הגשר מפורטו לוילה נובה דה גאיה ועשינו טעימות יין פורט לאורך נהר ריו דוירו ואכלנו צהריים במסעדה יפנית. מאחר והיין עשה את שלו חזרנו למלון למנוחת צהריים ובערב יצאנו למסעדה. היה ממש טעים. לגבי מסעדות וטעימות יין אין צורך לפרט, היות ומשני צדי הנהר יש מסעדות טובות וטעימות יין לכל אורכו של הנהר מצד ווילה נובה דה גאיה. יין הפורט מתוק מאוד ובעל אחוזי אלכוהול גבוהים, כ-20%. אישית אנחנו לא התחברנו אליו, למרות שאי אפשר להתחמק ממנו בפורטוגל ובטח שבאזור פורטו וממנה לאורך נהר ריו דוירו.

כחובבי יין הופתענו לגלות שפורטוגל מעצמת יין לא רק ביין פורט, אלא גם בשאר סוגי היין. במהלך הטיול שתינו עשרות בקבוקי יין אדום ומאף אחד מהם לא התאכזבנו. מחירי היין מתחילים מ-3 יורו ומעלה, היינות ששתינו נעו בין 3-11 יורו והיו מצוינים. כמעט ולא תמצאו את סוגי הענבים שמוכרים בארץ, כמו קברנה סוביניון/פרנק, מרלו וכו`, אבל אל חשש, לא תתאכזבו אלא תופתעו.

 למחרת, לאחר ארוחת הבוקר במלון, נסענו לעיירות, שלאורך נהר ריו דוירו. הראשונה שבהן הייתה לפזו דה רגואה (Peso de regua), ובדרך אליה התקלקל ה-GPS, שהיה חברנו הטוב בכל הנסיעות, ומכאן ואילך נאלצנו להסתפק במפות שלקחנו משדה התעופה כשהגענו לפורטוגל. עד כה הכל הלך חלק וקיווינו שבזה יסתיים הביש מזל, אך עד מהרה, כשהגענו לפזו דה רגואה, התברר לנו שזהו יום א` ולא לקחנו בחשבון שרוב המקומות סגורים והרחובות כמעט ריקים מאדם.

 מפזו דה רגואה לא התרשמנו במיוחד (אולי בגלל שזהו יום א`) והמשכנו ללמאגו (Lamego), שהיא יפה יותר וסיירנו בסמטאות העיירה. בלמאגו נסענו אל המבצר - Castelo, שבראש הגבעה, עם רחובות צרים ומשקיף על עיר. מכיוון שהמבצר היה סגור ירדנו ממנו ברגל למדרחוב צר ויפה בשם רואה דה אולאריה (Rua de olaria), ואם החנויות בו היו פתוחות הוא היה יפה הרבה יותר. בשדרה הראשית של העיר התקבצו עשרות ואולי מאות מתושבי העיירה, וכמו ישראלים טובים מיד מיהרנו לברר במה מדובר. כולם היו עליזים והסתכלו על הדלקת הזיקוקים. לנו היה מוזר שמדליקים זיקוקים באור היום, אך המקומיים חגגו. הזיקוקים השמיעו קולות נפץ רבי עוצמה עד שנאלצנו לכסות את האוזניים. ומשזה לא עזר והרעשים רק גברו, עזבנו את המקום והמשכנו לדרכנו מזרחה לאורך הנהר.

 בהמשך הדרך הציורית, הובילה אותנו יד המקרה לחווה פרטית בשם Quinta de morocco. בהגיענו אל החווה דפקנו על דלת העץ הגדולה ויצא אלינו איש מבוגר וחביב, ששמח לספר את סיפור החווה שקיימת מעל ל-300 שנים. בנוסף טעמנו בתאווה ממגוון היינות שהוא מייצר במקום, ביניהם יין אדום מדהים בטעמו (טעם שזיף מתקתק, מאוד שונה מהטעם המוכר ומיוצר מאותם ענבים שמשמשים לייצור יין הפורט). כמובן קנינו מספר בקבוקים והמשכנו בדרכנו לכיוון פיניאו. הערב התחיל לרדת ועדין לא מצאנו מקום לינה בפיניאו (Pinhao), השקטה והקטנה, ששוכנת על נהר ריו דוירו וכבר התחלנו לדבר על לינה ברכב. בפיניאו ראינו מקבץ של שמונה שלטים המכוונים ליקבים ומקומות לינה במעלה הגבעה הסמוכה לפיניאו, בטווח של 1-4 קילומטר מפיניאו (הם ממוקמים ממש בעיקול הכביש היוצא מפיניאו, היכן שהגשר חוצה את הנהר בצידו הצפוני).

לאחר נסיעה של ארבע דקות בעלייה מפותלת ויפה ראינו אחוזה יפה ומתוך ייאוש דפקנו על דלתות העץ הענקיות בכניסה לאחוזה. המתנו מס` דקות עד שהדלתות נפתחו, מולנו הופיעה אישה אדיבה ושאלנו אם יש חדרים פנויים. היא הובילה אותנו פנימה לראות את החדרים ולא יכולנו להצניע את ההתפעלות מעיצוב האחוזה. חשבנו שכנראה ולא נוכל להרשות לעצמנו את כל היופי שנגלה לעיננו. אפשר לתאר ארוכות את המבנה, הגן הירוק שבשטח האחוזה, החדרים המרוהטים, הבריכה בשטח פראי, הסאונה שמחבית יין פורט, מרפסת השמש שמשמשת כחדר אוכל, המטבח הכפרי, האוכל המעולה, האח הטבעי בבקתות ובלובי, הצוות הנפלא של האחוזה, העיצוב והחשיבה על הפרטים הקטנים שבכל מקום, מרבצי הכרמים שעל עשרות ומאות דונמים שמסביב ועל נהר הריו דוירו שמתחת לגבעה שהאחוזה ניצבת עליה. אך בקצרה, זהו המקום היפה ביותר שראינו בחיינו ויחד עם זה גם חמים וביתי. פשוט חלום...

 טוב, אז בסופו של דבר הופתענו מהמחיר הזול יחסית לקסם שנחשפנו אליו והוצע לנו מחיר של 120 יורו, כולל ארוחת בוקר ולאחר הנחה שילמנו 100 יורו בלבד. האחוזה נקראת Casa Do Visconde De Chanceleiros. אתר אינטרנט (שבהחלט לא משקף את המציאות הקסומה) -www.chanceleiros.com. מומלץ להזמין מקום מראש, היות ומס` המקומות לא גדול והאחראית במקום טענה שבעונה (מאי-ספטמבר) המקום מלא זמן רב מראש. כבר בארוחת הערב הודענו שנשאר לילה נוסף, למרות שעפל פי התכנון תכננו להישאר לילה אחד באזור. המחיר לתענוג היה ויתור על אובידוש, שעפ"י התוכנית היינו אמורים להמשיך אליה ללילה נוסף. האחוזה בבעלות גרמני מבוגר שחי בה, אך בזמן שהותנו הוא נסע לגרמניה מסיבות בריאותיות. את המקום מתחזקות בנאמנות אישה מקומית, אחותה והבת שלה, אשר גם מכינות את הארוחות הטעימות להחריד וגם בהן שמים לב לפרטים הקטנים. לאחר הארוחה שאלנו על סיור יקבים וטעימות יין למחר ומיד המארחת הכינה לנו רשימה מסודרת של מס` יקבים.

ביום שלמחרת, לאחר ארוחת הבוקר במרפסת השמש מהעץ המשקיפה על הגבעות והנהר שמסביב, יצאנו מצוידים ברשימה שלנו לסיור יקבים. ביקב לה רוזה (Quinta de la rosa) מוציאים סיור מודרך בשעות קבועות וטעימות יין בחינם. היקב נמצא במרחק 5 דק` הליכה מהאחוזה. טעימות יין אפשר לעשות גם ב- Quinta de val da figueria, Quinta do porto, Quinta nova וביקבים רבים אחרים, שהביקור בהם הוא הליכה של טיול יום. גם אם תבקשו בנימוס לבקר ביקב כלשהו, סביר להניח שהמקומיים יענו באדיבות לבקשתכם.

 באחד הערבים בטיול שתינו יין טעים מאוד של יקב Quinta de vista alegre, שנמצא סמוך לאחוזה שישנו בה והחלטנו לנסות את מזלנו למרות שהוא לא פתוח למבקרים ולא מציע מכירת יין ביקב עצמו. לאחר שהצגנו את עצמנו לאחד העובדים והבענו את התעניינותנו ביקב, הוא הפנה אותנו ליינן הראשי, אשר הושיב אותנו בחדר ישיבות יפה והחל בהסבר ובטעימות יין. וכמו שאפשר לצפות גם קנינו מס` בקבוקי יין מהיקב. בכל יקב הציעו מיידית את יין הפורט, אך אנחנו כהרגלנו משכנו לכיוון היין האדום. חשוב להבהיר שאין לזלזל ביין הפורט והוא נחשב בפורטוגל ומחוצה לה ליין משובח ותהליך ההכנה שלו ברוב המקרים ארוך יותר משאר סוגי היין ולעיתים נמצא שנים רבות בחביות. על כן בפורטוגל מכנים את היין האדום כיין צעיר או יין שולחני, תואר שלדעתי מעליב, ובייחוד בשל טעמו הפירותי וצבעו שבצבע הארגמן חזק.

 לאחר ביקור במס` יקבים חזרנו למקום מושבנו (לעת עתה...) למנוחה קצרה, ואיך לא לעוד חוויה קולינרית ובקבוק יין בארוחת ערב מפנקת (30 יורו לאדם). באזור זה הנוף נפתח ברוב הדרו. זהו שטח שמכיל גבעות ובראש כל גבעה אחוזה וסביבה כרמים ועצי זית בלבד לאורך קילומטרים רבים. הכפרים שפזורים סביב ציוריים, קטנים ושקטים. גם מי שלא משתייך לחובבי יין וטבע האזור מומלץ לביקור.

לתחילת הכתבה

ימים 8-10: ליסבון

לאחר שנפרדנו מהאחוזה בפיניאו, בתקווה שעוד נשוב אליה בעתיד, נסענו לליסבון. מאחר וויתרנו על אובידוש (Obidos), ששמענו שהיא יפהפייה, חשבנו שאולי נספיק לבקר בה בדרך לליסבון, אך גם הפרידה מהאחוזה לקחה זמן ובטח שלא שקלנו לוותר על ארוחת הבוקר. המתינו לנו כ-400 ק"מ של נסיעה, שברובה אוטוסטראדה ללא פקקים, עד לליסבון. את סוף הטיול תכננו להמשיך ללא רכב היות והמלון שלנו בליסבון במיקום מרכזי ברובע באיישה. לאחר שהחזרנו את הרכב בשדה התעופה בליסבון, לקחנו מונית למלון שהזמנו מראש בליסבון, מלון Residencial duas nacoes שנמצא ברובע באיישה (Baixa) המדהים, שהוא מרכז העניינים של ליסבון (בשדה התעופה יש דלפק של טורישמו דה לישבואה ואפשר לקנות שובר למונית במחיר קבוע, כ-18 יורו למונית. אם לא מתפנקים ממש בחוץ יש תחנת אוטובוסים לעיר במחיר של 2-3 יורו לאדם).

 המלון ממוקם במרכז הרובע, במדרחוב, והוא פשוט ונקי. מחיר לינה הוא 85 יורו לזוג, כולל ארוחת בוקר קונטיננטלית שהיא לא משהו בכלל, ולכן העדפנו לשתות את הקפה של הבוקר בבית קפה במדרחוב. זהו מחיר אטרקטיבי לעיר ובטח למיקום הזה. מומלץ לבקש חדר בקומות הגבוהות הפונה למדרחוב. בחדרים אלה יש מרפסות קטנות ונוף על העיר. בערב יצאנו לסיור סביב המלון והתפעלנו כמה שהרחובות יפים ועם המון חנויות מותגים. מהר מאד הבנו שנפלנו קורבן למבצע שופינג מטורף של הנשים ואין שום מפלט מזה. התנחמנו לפחות שזה יישאר למחר. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה מצוינת ולא זולה, המעוצבת מעץ והמון אריחים ששמה Sul ונמצאת ברחוב 13rua do norte (עלות מנה עיקרית 17 יורו לסועד, בקבוק יין 16 יורו וקינוח 10 יורו לסועד). בצמוד ומצפון לכיכר לואיס קמואס (Parka de luis camoes), ועל הגבול עם באירו אלטו יש מקבץ של מסעדות מעולות ומסוגננות בטוב טעם שלאורך רחובות המסודרים בשתי וערב.

את הבוקר פתחנו בקופי-שופ הסמוך למלון ובשעות שלאחר מכן התעייפנו ממבצע השופינג. לאחר מכן סיירנו ברחובות רובע באיישה היפה, לאורך מסלול החשמלית מס` 28 ולכיוון קשטלו. זהו מסלול שמומלץ לעשות בחשמלית בגלל העליות הרבות ובמהלכו ישנן נק` תצפית. אנו הסתפקנו בחלק מהמסלול וברגל. בהמשך טיילנו בכיכר פארסה דו קומרסיו, שהייתה בשיפוצים (מגודרת ומוסתרת בבד יוטה) וכנראה בגלל זה לא היה דבר מעניין בה. משם המשכנו לחנות המפעל Fabrica santana, המייצר אריחים. זוהי חנות מקסימה עם מאות אריחים וכלי בית מאריחים, אך מאוד יקרה. לבסוף קנינו אריחים מדוכן במרכז העיר במחיר זול יותר באופן משמעותי. משם הלכנו לשתות בירה בבית קפה נחמד, תחת השמש בכיכר לואיס קמואס.

בערב, חזרנו לאכול במסעדה שהיינו בה בלילה שלפני ומאוד נהנינו בה. אחרי הארוחה יצאנו לפאב שהיה מלא עד אפס מקום ולהקה מקומית ורועשת שרה בו. לא היה ברור לנו אם זו מוסיקת פאדו המקומית, אבל בכל זאת היה שמח ונהנינו מאוד. ליסבון היא עיר מדהימה ביופייה, עם אופי חזק של היסטוריה שחייבים לשהות בה מס` לילות. מי שנמצא בה פשוט חושב שהוא במרכז העולם.

 זהו הטיול הסתיים. ארוחת בוקר אחרונה בליסבון ונסיעה לשדה התעופה במונית (16 יורו למונית). טיסה מליסבון לאיסטנבול בצהרים. לילה במלון. למחרת, טיסה בבוקר מאיסטנבול והגעה לארץ בצהרים.

לתחילת הכתבה

טיפים והערות

  • הטיול שלנו היה מחוץ לעונה, להערכתי יש עליית מחירים של כ- 15-25% בעונה (מאי-ספטמבר).
  • פורטוגל אומנם לא זולה, אך עדין זולה יותר מספרד או מדינה אירופאית אופיינית.
  • טווח עלות סה"כ טיול ל-10 ימים - 12,500-14,500 ₪. ארוחה במסעדה - 10-30 יורו לאדם.
  • לינה 45-120 יורו לזוג כולל ארוחת בוקר. ההפרשים נגזרים לפי רמת הפינוק ואופי הטיול.
  • מקומות הלינה והמסעדות שבחרנו הם מטווח המחירים הבינוני ומעלה.
  • מסקר שוק שעשינו כרטיסי הטיסה הזולים ביותר שהשגנו הם של Turkish Airlines וע"י קנייה ישירה דרך האתר שלהם. כרטיס עלה 531 דולר לאחד בעוד שבחברות אחרות המחירים נעו סביב 650 דולר.
  • במהלך הטיול שלנו ירדו מעט גשמים ומזג האוויר היה חמים ביום וקר בלילה. מומלץ להצטייד בבגדי חורף.
  • למרות שלא טיילנו בעונה עדין יש להזמין מראש מקום לינה בליסבון ובפורטו.
  • השכרת רכב: מומלץ להזמין לפני היציאה ולעשות סקר שוק, יש הבדלים משמעותיים בין חברות ההשכרה (100 יורו). אתר זול להשכרת רכב - www.portugal-auto-rentals.com. עד שני נהגים אין תוספת תשלום, אבל אנחנו העדפנו להוסיף עוד נהג כמענה לעייפות או שתיית אלכוהול, בתוספת של 25 יורו לכל נהג נוסף מעבר לשניים. מומלץ להוסיף ביטול השתתפות עצמית במקרה תאונה (בתוספת תשלום). 13 יורו ליום לרכב מעל לסטנדרט - פאסאט סטיישן. מומלץ להשכיר גם GPS כדי לא לבזבז זמן בהתברברויות ועצבים מיותרים, בעלות 9 יורו ליום. לא לשכוח רישיון נהיגה. אנחנו היינו שני זוגות, ארבע מזוודות בגודל בינוני ושני תיקי גב קטנים לכן שכרנו רכב מרווח ומפנק - פאסאט סטיישן. עלות השכרת הרכב - 309 יורו לשיבעה ימים (כולל מיסים) ולא כולל GPS, ללא הוספת נהגים וללא ביטול השתתפות עצמית. ישנם רכבים קטנים וזולים יותר. כדאי לדעת - התשתיות, הכבישים והתמרורים ברורים ונוחים והופתענו מתרבות נהיגה סובלנית ואדיבה, בניגוד למה ששמענו על פורטוגל. בערים יש מצוקת חנייה ומומלץ להחנות בחניון מוסדר או חנייה עם מדחן. למרות שלא שמנו לב לדבר חריג ולא שמענו במהלך הטיול על משהו חריג, הוזהרנו לא להשאיר חפצים ברכב ובייחוד לא את ה- GPS.
  • רצוי לקחת בחינם מפות כשנוחתים בשדה התעופה, מהדוכנים שלפני היציאה מהשדה.
  • מומלץ להביא כרטיס סטודנט, ישנם אתרים שהכניסה אליהם חינם עם הצגת הכרטיס.
  • רוב המקומות סגורים בימי א` ויש לתכנן בהתאם את הטיול.
  • הטיול שלנו תוכנן כך שבשבתות וחגים אין צורך בנסיעה, אך גם ללא האילוץ הזה היינו מחלקים את הזמן כפי שחלקנו.
  • המהדורה העדכנית של Lonely Planet על פורטוגל היא מ-2005 (נכון למועד טיולנו) והספר עוזר לתכנון הטיול, אך קחו בחשבון שהמחירים של מקומות הלינה והמסעדות לא מעודכנים.
  • מומלץ להשתמש בכבישי האגרה. הם זולים, טובים וחוסכים זמן יקר. למשל - מפורטו לליסבון, שזה מרחק של כ-320 ק"מ, התשלום הוא כ-19 יורו.
  • בכניסה לכבישי אגרה יש נתיבים למנויים ויש נתיבים למזדמנים ורק בהם יש מכונה אוטומטית כדי לקחת פתקית. התשלום נעשה במזומן, ביציאה מכביש האגרה. אם לא לוקחים פתקית מחויבים לשלם את המחיר המקסימאלי, כ-35 יורו.
  • לא לוותר על עוגיית הקרם המקומית, שמופיעה בכל בית קפה ומאפייה: פשטייש דה בלן (יש גם את הפשטייש דה נטה שדומות, אך לדעתי פחות טעימות).
  • אם היה עוד קצת זמן היינו מבקרים באובידוש, רובע בלן ואלפאמה בליסבון (מי שרוצה לספוג המון תרבות של כנסיות ומבצרים יכול לבקר גם בפאטימה, מאפרה, נאזארה ובאטליה). אם היה עוד הרבה זמן היינו מבקרים גם בדרום פורטוגל, האי מדיירה והאיים האזורים.
  • אחרון חביב - לאוהבי היין, בעת ביקור ביקבים מומלץ להתחיל עם מעט מאוד יין פורט. בשל המתיקות האגרסיבית של הפורט קשה מאוד לטעום ולהעריך יינות אדומים שמיוצרים באותו יקב. בנוסף, ובכפוף למגבלות הזמן שלכם, אנחנו ממליצים להצפין עוד לסיור בין יקבי ה- Vino Verde -; יין נתזים לבן (דומה לשמפניה), שמתאים מאוד לשעות הבוקר או לימי הקיץ החמים, המקומיים קוראים לו לעיתים Green wine .

לתחילת הכתבה