כשהתחלנו לברר על טיול במדגסקר, היה נראה שטיול תרמילאים עצמאי הוא אופציה כמעט בלתי אפשרית. רוב המטיילים שוכרים רכב עם נהג (בעלות "סמלית" של 50-60 יורו ליום) או לוקחים טיול מאורגן, שהוא יקר פי כמה. אבל אנחנו, זוג צעיר של וטרינר וסטודנטית לווטרינריה, חיפשנו דרך לחסוך והחלטנו ללכת על זה ולטייל עצמאית, ממש כמו טיול שאחרי הצבא. בסופו של דבר גילינו שטיול תרמילאים במדגסקר הוא בהחלט אפשרי, אבל דורש הכנה מרובה (ותודה לבן זוגי החרוץ על התכנון המדוקדק של הטיול, בזמן שאני למדתי למבחנים..). אין הרבה חומר באינטרנט על טיולים במדגסקר (בטח שלא בעברית) ולכן החלטתי לכתוב את הבלוג הזה, לטובת ישראלים נוספים שרוצים לבקר באי המדהים הזה. אז בואו נתחיל :)
קונקשן דרך אדיס אבבה
עד לא מזמן הדרך למדגסקר היתה יקרה ומסובכת (דרך אירופה). למזלנו, מס' חודשים לפני שנסענו החליטו ב- ethiopian airlines לפתוח טיסות גם לשם, עם עצירה באדיס אבבה. המחיר סביר ביחס לאופציות האחרות (עלה לנו כ- 1000 דולר) והטיסות לא ארוכות במיוחד (כ- 5 שעות לאדיס ועוד כ- 4 שעות משם למדגסקר). סה"כ מדובר בחברת תעופה טובה מאוד ביחס לחברות האפריקאיות, לא חווינו עיכובים משמעותיים והמטוסים היו גדולים ומרווחים.
יתרון נוסף של החברה הוא שבמידה והקונקשן ארוך מ- 8 שעות, הם מספקים מלון על חשבונם. אבל בעניין הזה צריך לשים לב שבאמת אין טיסה אחרת עם קונקשן קצר יותר. אנחנו בחרנו בטיסה עם קונקשן של 14 שעות, ולמרות שלא הייתה אופציה אחרת באתר הם טענו שהייתה טיסה מוקדמת יותר עם קונקשן קצר (יכול להיות שהיא התווספה לאחר שקנינו את הכרטיסים או שהיא התמלאה לפני כן ולכן לא ראינו אותה). בסופו של דבר סיפקו לנו מלון אבל נאלצנו לשלם עליו (שווה כל דולר – מלון יוקרתי והמחיר כולל ארוחות, ועדיף על האלטרנטיבה של לחכות בשדה התעופה של אדיס כל הלילה. בואו נגיד שנתב"ג זה לא..)
אחרי שינה טובה במלון המפנק באדיס חזרנו לשדה התעופה (חברת התעופה סידרה את ההסעה) והמשכנו לכיוון מדגסקר.
הגעה לעיר הבירה אנטננריבו (או בקיצור טאנה)
מס' דברים שצריך לעשות בשדה התעופה של טאנה:
- הוצאת ויזה – במדגסקר מוציאים ויזה אוטומטית (בתשלום של 20-30 יורו) למי ששוהה שם עד 30 יום. ברגע שמגיעים לשדה התעופה, יש איזור שבו ממלאים טופס קצר ומוציאים את הוויזה. יש שם עובדים שרוצים לעזור ולמלא עבורכם את הטופס, אבל אח"כ מציקים ומבקשים כסף, אז עדיף למלא בעצמכם ולהימנע מאי הנעימות הזו.
- החלפת כסף – אנחנו החלפנו 950 יורו לכסף מקומי שנקרא אריארי (900 אריארי שווים שקל אחד, והשטר הכי גדול שלהם שווה בערך ל- 20 שקלים – מה שאומר שמסתובבים עם הרבה שטרות בכיסים..). הבעיה העיקרית עם כסף במדגסקר היא שאין כספומט בכל מקום, כך שחשוב לתכנן טוב עם איזה סכום להגיע ושיספיק עד ליעד שבו יש בנק עם כספומט (וצריך לזכור שלא בכל מקום הכספומט זמין בשעות בהן הבנק סגור). לנו הסכום הזה הספיק לשבוע בערך, עד ששוב הגענו לעיר גדולה עם כספומט. בשדה התעופה יש 2-3 מקומות להחלפת כסף, כולם קרובים אחד לשני אז כדאי לבדוק מה השער הכי טוב לפני שניגשים לאחד מהם. חשוב לדעת שעדיף לבוא עם שטרות של עד 50 יורו, כי הם עלולים לעשות בעיות עם החלפת שטרות של 100.
- קניית כרטיס סים מקומי – כדי להסתדר במדינה מאוד חשוב לקנות כרטיס סים מקומי. ה- wi-fi ברוב המלונות די חלש (אם הוא קיים בכלל) ולכן לא כדאי להסתמך עליו. מה גם שבטיול עצמאי יש צורך להתקשר למלונות ולחברות הסעה שונות על מנת להזמין מקום. יש אצלם מס' חברות סלולריות, אנחנו השתמשנו בסים של חברת telma ורוב הזמן הייתה לנו קליטה (אפילו מאמצע יער גשם), כך שזו בהחלט חברה מומלצת. כדאי לבדוק בארץ שהטלפון פתוח לכרטיס סים אחר (אנחנו לא בדקנו ולמזלנו לא הייתה בעיה).
אחרי שסיימנו את כל הסידורים תפסנו מונית (או יותר נכון המונית תפסה אותנו) ונסענו לכיוון טאנה, למלון אותו הזמנו מראש עוד בארץ. הנסיעה משדה התעופה לטאנה לוקחת כשעה והיא עולה 50 אלף אריארי.
בטאנה ישנו במלון tana jacaranda. סה"כ מלון חביב ודי בסיסי. החדרים קטנים והמקלחת עוד יותר קטנה (קצת מזכיר דירה מחולקת בתל אביב). אבל הצוות יודע אנגלית (דבר נדיר במדגסקר) ויש room service עם אוכל טוב, אז אין תלונות.
טאנה עצמה לא הלהיבה אותנו. אולי בגלל שאנחנו לא אוהבים אטרקציות עירוניות אבל גם בגלל האוירה הלא נעימה ששוררת בעיר, במיוחד עם רדת החשיכה (ההמלצה היא לא להסתובב לבד לאחר שמחשיך, גם אם מדובר במרחקים קצרים מאוד). במהלך היום מרגיש בטוח להסתובב אבל העיר מאוד צפופה והאויר מזוהם, כך שרצינו לעזוב אותה כמה שיותר מהר. למחרת בבוקר המשכנו בתחבורה ציבורית לעבר השמורה הראשונה – הפארק הלאומי אנדסיבה מנטדיה.
andasibe mantadia והדרך לשם
יש שתי אופציות עיקריות לתחבורה ציבורית במדגסקר:
- טקסי ברוס – מוניות השירות המקומיות הידועות לשמצה. היתרון העיקרי (והיחיד) שלהן הוא המחיר הזול. חוץ מזה מדובר באמצעי תחבורה מאוד צפוף ומאוד לא אמין מבחינת זמנים. המוניות יוצאות מהתחנה המרכזית רק כשהן מתמלאות לגמרי ולכן כשמתכננים נסיעה איתן צריך לקחת בחשבון כמה שעות של עיכוב עד שיוצאים לדרך (אצלנו זה לקח מקסימום שעתיים). המוניות הבין-עירוניות מעט יותר מרווחות מהאיזוריות (ועדיין צפויים כאבי ברכיים לאנשים מעל גובה 1.60 מ'). ניתן למנוע קצת את הצפיפות ע"י קניית המושב ליד (השקעה של עוד 10 שקלים).
- cottise transport – ללא ספק התחבורה ששדרגה לנו את הטיול. מדובר בחברת מיניבוסים מקומית ברמה גבוהה פי כמה וכמה מהטקסי ברוס. גם כאן המחירים זולים אבל מבחינת התנאים ההבדל הוא של שמיים וארץ לעומת האלטרנטיבה. הרכבים יחסית חדשים, מאוד מרווחים, עם טלויזיה שמשדרת קליפים ושטויות ובחלקם יש גם wi-fi. בנסיעות מאוד ארוכות תנאים כאלה הם הכרחיים. החברה כוללת מסלולים מטאנה ל- tamatave (כנראה עם אפשרות עצירה באנדסיבה), מטאנה לפינאר ועוד. יש להם טרמינל גדול ו'מערבי' בטאנה, באיזור התחנה הצפונית של הטקסי ברוס. העניין היחיד שחשוב לזכור לגבי קוטיס הוא שצריך להזמין את הכרטיסים ולשלם עבורם 24 שעות מראש.
הכבישים בכל מדגסקר הם מאוד מפותלים ומלאים בורות, ברוחב של לא יותר מנתיב וחצי, וקצב הנסיעה לא עולה על 80 קמ"ש – לכן הדרך בטיול הזה מהווה קושי רציני ונושא התחבורה מאוד מהותי.
כביש בין-עירוני טיפוסי במדגסקר
טקסי ברוס
קוטיס
לצערנו, לא ידענו על עניין ההזמנה המוקדמת של קוטיס ולכן לא הצלחנו להשיג כרטיסים לאנדסיבה דרכם ונאלצנו לנסוע לשם בטקסי ברוס שנוסעת לכיוון tamatave. לאחר שחיכינו שעתיים בתוך המונית המחניקה, במהלכן התעלמנו מכל הרוכלים שניסו למכור לנו שטויות מעבר לחלון, יצאנו סוף סוף לדרך.
תוך 5 שעות הגענו לצומת הראשית של אנדסיבה, משם הלכנו 10 דקות והגענו למלון שנקרא feon ny ala, בו הזמנו מקום יום קודם. המלון כולל המון בונגלוס וגם חדרים רגילים, הוא ממוקם בצמוד לשמורה כך שהנוף מדהים ומתעוררים לקולות למור האינדרי (וגם יש סיכוי גבוה להיתקל בחבורות למורים בחצר של המלון). בלילה הראשון ישנו בבונגלו מאוד נחמד ובשני הלילות הבאים ישנו בחדר מכיוון שלא היה בונגלו פנוי. חשוב לדעת שבבונגלו הבידוד הרבה פחות טוב והיה לנו ממש קר בלילה הראשון לעומת הלילות הבאים בחדר. אבל למרות הקור של הלילה הראשון המלון מאוד מומלץ, וגם המסעדה שלו מאוד טובה.
הבונגלו
החדר
בלילה הראשון יצאנו לסיור לילה (במרחק הליכה מהמלון). את הסיור קבענו באותו יום אחה"צ, מס' שעות לפני. לקחנו את הסיור של שמורת mitsinjo – שמורה פרטית שהכניסה אליה נמצאת ממול לכניסה של הפארק הלאומי אנדסיבה. הסיור שלהם עדיף על סיור הלילה של השמורה הרשמית מכיוון שנכנסים לתוך היער, ואילו בסיור השני נשארים על הכביש ורואים פחות חיות. מדובר בסיור שנמשך כשעה וחצי (החל מסביבות 6 בערב – בשעה הזו כבר מחשיך במדגסקר בתקופה הזו), במהלכו הולכים עם מדריך מקומי אשר מאתר את חיות הלילה המעניינות. סה"כ היה סיור מוצלח ביותר, ראינו שלל זיקיות ומס' למורים ליליים, והמדריך ידע הרבה ודיבר אנגלית טובה.
ביום למחרת יצאנו לטייל בשמורה שנקראת analamazaotra, יחד עם מדריך דובר אנגלית (כדי לקבל מדריך שמדבר אנגלית כדאי לבוא למרכז המבקרים של השמורה יום קודם ולבקש במיוחד). המסלול ארך כ- 4 שעות ובמהלכו ראינו מס' סוגי למורים (כולל האינדרי הגדול, אותו שומעים מכל פינה ביער) וחיות נוספות. סה"כ השמורה מאוד יפה (אך מלאה בקבוצות של תיירים) והיה סיור מוצלח.
למחרת נסענו לטייל בשמורה mantadia – שמורה מעט יותר פראית והרבה פחות מתויירת, אשר ממוקמת 17 ק"מ צפונה מהשמורה הקודמת והדרך היחידה להגיע לשם היא עם רכב 4x4. יצאנו לטיול עם אותו מדריך מהיום הקודם, שגם סידר לנו רכב עם נהג לכל היום. התשלום על הכניסה לשמורה ועל המדריך מתבצע באותו מרכז מבקרים בו משלמים על הסיור ב- analamazaotra (על הרכב שילמנו בנפרד ישירות לנהג – 150 אלף אריארי לכל היום). במנטדיה עשינו 2 מסלולים, כל אחד נמשך כשעתיים ושניהם היו מאוד יפים, כך ששווה להשקיע בנסיעה המאתגרת.
לאחר 3 לילות בשמורה המשכנו צפון-מזרחה ליעד הבא שלנו – אי הנופש נוסי נטו.
ile sainte marie & nosy nato (ile aux nattes)
הדרך מאנדסיבה לנוסי נטו בכלל לא פשוטה ונמשכת יותר מיממה. יש כמה דרכים להגיע לשם, ואחת מהן כוללת הגעה לעיר tamatave, משם נסיעה לעיר הנמל soanierana-ivongo, משם סירה עד לאי סנט מרי ולבסוף שיט בקנו אל נוסי נטו. קיימת גם אופציה להגיע לאי סנט מרי בטיסה מטאנה או מ- tamatave, אבל טיסה שכזו עולה בערך 250 יורו והחברה המדגסקרית נחשבת למאוד לא אמינה מבחינת זמנים, ולכן העדפנו להגיע דרך היבשה והים ו"לבזבז" עוד יום על נסיעות.
כדי לצאת מאנדסיבה חזרנו לצומת הראשית על מנת לתפוס טקסי ברוס לכיוון tamatave. הבעיה היא שמוניות לכיוון הזה מגיעות כמעט תמיד מלאות ולא עוצרות שם, לכן הדרך המהירה יותר היא לחזור אחורה ולנסוע שעה לעיר שנקראת moramanga, ומשם לתפוס טקסי ברוס ל- tamatave – ואכן זה מה שעשינו. די מהר הגיעה מונית שלקחה אותנו ל- moramanga, שם נדחסנו במונית נוספת שלקחה אותנו ל- tamatave (שוב אחרי שעתיים המתנה ויחד עם תרנגולת במושב ליד).
הגענו לטמטבה אחה"צ ושם מיד עלינו על טוק-טוק שלקח אותנו לחברת סירות כדי לסגור שיט לאי סנט מרי. חברת הסירות דואגת גם לשאטל מ- tamatave ל- soanierana-ivongo. יש 3-4 חברות של סירות כאלה, כולן יחסית באותה רמה כנראה. אנחנו נסענו עם החברה rozina וסה"כ הם היו בסדר.
לאחר שסידרנו את כל ענייני ההגעה לאי הגענו למלון generation, מלון מפנק עם מסעדה טובה. ישנו שם לילה קצר מאוד וב- 5 בבוקר ההסעה אספה אותנו מהמלון (הרכב היה מעין טקסי-ברוס משופר, אבל ישבנו במושבים שליד הנהג כך שהיה יחסית מרווח).
הנסיעה אל soanierana-ivongo לקחה כ- 5 שעות, הגענו בצהריים ולאחר הרשמה בצריף של המשטרה המשכנו אל הרציף המאולתר. אחרי המתנה של שעה בערך עלינו על סירה ממונעת די גדולה, שהייתה במצב טוב יחסית לשאר כלי התחבורה במדינה.
השיט ארך כשעה, למזלנו ללא מחלת ים (תופעה נפוצה בשיט הזה, שעלול להיות די סוער) ובסופו הגענו לאי סנט מרי. מדובר באי די גדול ולכן נדרשה נסיעה של רבע שעה בטוק-טוק כדי להגיע לקצה הדרומי שלו, שם אסף אותנו הקנו של המלון (סידרנו את זה עם בעל המלון מס' ימים לפני, כשהזמנו את החדר). לאחר עוד רבע שעה של שיט כיפי בקנו ממונע, במהלכו נהננו מנוף החופים הטרופיים של האי, הגענו סוף סוף למלון – Analatsara.
המלון מעוצב בהשראת פיראטים וכולל בונגלוס ובתים מעץ, כולם ממוקמים על שפת הים. בגלל טעות של עובדת המלון שודרגנו מבונגלו של זוג לבית פרטי שמיועד ל- 6 אנשים, כך שהיה לנו מאוד מרווח שם :) המלון מאוד מוצלח וגם המסעדה טובה (אם כי חיכינו בכל פעם המון זמן לאוכל והמלצריות לא מבינות מילה באנגלית), אבל היו בו שני חסרונות – אין מים חמים במקלחת (בכל ערב מקבלים דלי מים חמים) ויש חשמל רק בשעות הבוקר והערב, עם הפסקה ארוכה באמצע. כנראה שמדובר בעניין נפוץ גם בשאר המלונות באי, עקב העובדה שמדובר במקום מאוד מבודד. בכל מקרה, עניין המים והחשמל לא הרס לנו את החוויה ועדיין מדובר על אחד היעדים הכי מהנים בטיול.
המעבר בין נוסי נטו לאי סנט מרי
את הערב הראשון העברנו בעיקר במנוחה מהדרך הארוכה ובארוחה דשנה, אחרי שלא אכלנו כמעט יממה. למחרת, לאחר שינה מוצלחת וארוחת בוקר טרופית, ניצלנו את היום לסיבוב באי – במהלכו חקרנו את החופים, קנינו מזכרות מרוכלים שמסתובבים באי, מצאנו נקודת תצפית יפה ובסוף גם נתקלנו בלמור יחסית ידידותי.
ביום השני תפסנו קנו לכיוון האי סנט מרי והלכנו להסתובב בעיר המרכזית שלו. מדובר באי מאוד גדול ומאוד מתוייר, והעיר המרכזית כוללת בעיקר חנויות מזכרות (הכי זולות שראינו בכל הטיול, ואפשר להתמקח עם המוכרים) ומסעדות טובות. בעיר הזו יש גם בנק עם כספומט, כך שזה מקום טוב להוציא כסף באמצע הטיול. כיף להסתובב בסנט מרי אבל יותר אהבנו את האוירה השקטה של האי הקטן נוסי נטו. לקראת אחה"צ תפסנו קנו חזרה אל נוסי נטו ונהננו מהחוף שצמוד למלון.
למחרת התחלנו את הדרך הארוכה לכיוון היעד הבא – אגם אמפיטבה ושמורת פלמריום.
lac ampitabe & palmarium reserve
תעלת ה- pangalanes היא תעלה מלאכותית אשר מקבילה לקו החוף המזרחי של מדגסקר, והיא נוצרה בשביל לאפשר העברת סחורות בין הכפרים שנמצאים באיזור. לאורכה יש מספר אגמים (מדובר באיזור יחסית לא מתוייר), ואחד מהם הוא אגם ampitabe. הדרך היחידה להגיע לאגמים האלה היא דרך התעלה עצמה.
הדרך לפלמריום לקחה 12 שעות וכללה 6 אמצעי תחבורה (3 ימיים ו- 3 יבשתיים):
- קנו מנוסי נטו לאי סנט מארי (הקנו של המלון).
- מונית מהקצה הדרומי של סנט מרי אל הרציף (מונית שהמלון סידר לנו וחיכתה לנו שם).
- שיט מסנט מרי חזרה אל soanierana-ivongo (עם אותה חברת סירות שהגענו איתה – קנינו כרטיס הלוך חזור כבר בהתחלה).
- שאטל מ- soanierana-ivongo אל tamatave – גם כאן השאטל כלול בכרטיס של הסירה, והוא היה מעין מיניבוס יותר חדש מזה שנסענו איתו בהלוך. לאחר שירדנו מהסירה חיכו מס' שאטלים כאלה והקריאו שמות אל השאטל הרלוונטי (היה מאוד מסודר באופן מפתיע למדינת עולם שלישי).
- טוק-טוק בתוך tamatave אל הנמל של העיר.
- שיט של כשעתיים בסירת נהר מ- tamatave אל שמורת פלמריום, אליה ניתן להגיע רק דרך האגם. את הסירה אירגנו דרך המלון, קבענו איתם שעה והם חיכו לנו בנמל. מדובר בעסק לא זול אבל שווה כל אריארי (האלטרנטיבה הזולה כוללת שיט שלוקח יום שלם בסירה רעועה של מקומיים יחד עם סחורות).
בשעות החשיכה הגענו סוף סוף למלון palmarium – לטעמי המלון הכי טוב בטיול, החל מהבונגלו הענק והמקלחת שיכלה להכיל 10 אנשים בו זמנית, ועד כילת היתושים האיכותית ביותר (בטיול כזה לומדים להעריך גם את זה). כמו כן, המסעדה הגישה ארוחות גורמה של 3 מנות, והמים החמים זרמו כל הזמן. גם כאן היה חשמל רק בבוקר ובערב עם הפסקה גדולה באמצע היום, אבל זה לא היווה בעיה והצלחנו להתרגל. יתרון גדול של המקום הוא שמדובר בשמורה פרטית בה גרים למורים אשר מורגלים לבני אדם, כך שהם ממש מתקרבים – הזדמנות טובה לצלם אותם מקרוב (אבל זה פחות נחמד כשהם מתנפלים על השולחן בזמן ארוחת הבוקר ומנסים לגנוב את הפירות..)
בבוקר הראשון יצאנו לסיור מודרך בשמורת הפלמריום (בקבוצה עם שאר אורחי המלון). הסיור ארך שעתיים בערך ובמהלכו נתקלנו בהמון למורים מאוד חברותיים, זיקיות, צמחים מיוחדים כגון סחלב הווניל וצמחים טורפים ואפילו נחש אחד. המדריכים (שהם גם עובדי המלון) יודעים אנגלית ברמה טובה וסה"כ הסיור היה מאוד מוצלח.
יותר מאוחר יצאנו לסיור ב- aye aye island. מדובר באי בתוך האגם, בו חיה קבוצת למורים ממין aye aye – למור לילי מאוד מיוחד (והחיה הכי מוזרה שראיתי בחיי), אשר קשה מאוד לראות בטבע במקומות אחרים במדגסקר. הסיור יוצא בשעות הערב עם הסירה של המלון, ובמהלכו מגיעים לנקודת תצפית בה אפשר לראות את הלמורים די מקרוב ולמשך כשעה. חוויה מומלצת וייחודית.
היום השני שלנו בפלמריום היה יותר רגוע. השכרנו קנו למשך שעתיים (דרך המלון) ויצאנו לחקור את האגם. בשאר הזמן נחנו במרפסת המפנקת של הבונגלו, עם למור שקפץ לבקר.
אחרי 3 לילות בפלמריום יצאנו לדרך הארוכה לכיוון היעד הבא – הפארק הלאומי רנומפאנה.
Ranomafana
גם הדרך לרנומפאנה הייתה ארוכה מאוד. סירה של הפלמריום לקחה אותנו לעיר manambato ושם חיכה לנו רכב 4x4 שלקח אותנו לעיר brickaville בדרך שתחילתה לא סלולה בכלל (את הרכב הזמנו מראש דרך המלון). ב- brickaville חיכינו שעתיים עד שנאספנו ע"י מיניבוס של קוטיס (הפעם הצלחנו להזמין ולשלם מראש עוד כשהיינו ב- tamatave בדרך לפלמריום). תוך 7 שעות הגענו חזרה לטאנה, שם ישנו לילה אחד (באותו המלון שהיינו בו בלילה הראשון לטיול) ויצאנו מוקדם בבוקר עם קוטיס דרומה לעבר העיר fianarantsoa (או בקיצור פינאר).
בפינאר ישנו לילה אחד במלון zomatel המפנק – חדרים גדולים, שתי מסעדות טובות (אהבנו במיוחד את ה- snack bar, שמגיש מגוון פיצות והשירות בו מהיר יותר) ובריכה.
למחרת בבוקר לקחנו טקסי ברוס לכיוון רנומפאנה (לצערנו קוטיס לא מגיעים לשם), נסיעה שלוקחת כשעה וחצי.
האופציה היחידה ללינה בצמוד לכניסה לפארק היא rianala gite, שם יש אתר קמפינג או dorms. יש שלל מלונות אחרים באיזור, אבל הם קרובים יותר לכפר ופחות לשמורה, ולכן פחות מתאימים למטיילים שמתניידים ללא רכב שכור. בחרנו לישון ב- dorms ללילה אחד (ולמזלנו היינו לבד בחדר של 8 מיטות).
לאחר שהתמקמנו בחדר הלכנו לבקר במרכז valbio הסמוך. מדובר במרכז העוסק במחקר ושימור של למורים וחיות אחרות בשמורת רנומפאנה. קיבלנו סיור מודרך (בתשלום) ממנהל המקום והיה מאוד מעניין.
בערב הראשון ברנומפאנה יצאנו לסיור לילה שנמשך כשעתיים, במהלכו הלכנו על הכביש וראינו כמות נכבדת של זיקיות, שממיות זנב עלה ואפילו למור עכבר חמוד. המדריך היה נחמד מאוד ודיבר אנגלית ברמה טובה.
למחרת בבוקר יצאנו לטרק של יומיים שכלל לינה בתוך יער הגשם הראשוני שבשמורה. את הטרק הזמנו יום לפני, כשהגענו לשמורה. המחיר היה 500 אלף אריארי והוא כלל כניסה לשמורה לשני אנשים, שכר מדריך ליומיים, סבל ליומיים ולינה באתר הקמפינג. המסלול כלל טיפוס לא קל אבל בסה"כ היה שווה את זה והחוויה הייתה מאוד מוצלחת – ראינו מס' סוגי למורים, זוחלים וציפורים, וגם הנוף היה מאוד מרשים וכלל מפלים ויערות במבוק. באתר הקמפינג פגשנו מקומיים עובדי השמורה שלנים באתר הקמפינג ועוסקים בתחזוקת השבילים בשמורה. מדובר באתר קמפינג יחסית מוסדר, עם גג לכל חלקת אוהל, איזור בישול ושירותי שדה.
סיימנו את המסלול בשעות הצהריים, ואז התפנקנו בקצת קניית מזכרות בכניסה לפארק ובארוחה טעימה במסעדה varibolo אשר משקיפה על השמורה.
לאחר מכן תפסנו טקסי ברוס מהכניסה לשמורה לכיוון הכפר רנומפאנה, הנמצא במרחק של כ- 20 דקות נסיעה. לאחר יומיים של שטח התפנקנו שם לילה אחד במלון chez gaspard – מלון עם בונגלוס ברמה טובה ואוכל טוב, אבל כמו בהרבה מקומות אחרים הצוות לא ידע מילה באנגלית. גם הכפר רנומפאנה נחמד מאוד עם מס' חנויות ברחוב.
למחרת בבוקר תפסנו טקסי ברוס מהכפר רנומפאנה חזרה לעיר פינאר, שם ישנו 3 לילות במלון zomatel שאהבנו מהביקור הקודם.
Anja reserve
מדובר בשמורה קטנה אשר מנוהלת ע"י הקהילה המקומית, והיא ממוקמת במרחק של כשעתיים נסיעה מפינאר. הגענו אליה עם רכב ונהג ששכרנו ליום אחד.
בשמורה מציעים מס' מסלולים, בחרנו במסלול שאורכו כ- 3 שעות. בתחילת המסלול נתקלנו בלהקת למורים חמודים שלא מפחדים מבני אדם. המשך המסלול נהיה מעט אתגרי וכלל טיפוס על סלעים (בחלקו תלול מאוד) לעבר שתי נקודות תצפית. חשוב לציין שהמדריכים שם לא מפרטים על קושי המסלול (לפחות לא באנגלית), וחשוב לברר היטב ולבחור את המסלול המתאים לפני שיוצאים לדרך. אבל בסופו של דבר ראינו הרבה למורים מסוג שלא ראינו קודם, מעט זיקיות ונוף יפה, כך שהיה שווה את זה.
סיום הטיול – חזרה לטאנה
לאחר יום מנוחה נוסף בפינאר נסענו עם קוטיס לטאנה (נסיעה שלוקחת כ- 10 שעות), שם ישנו במלון הקבוע שלנו 2 לילות נוספים.
את היום האחרון ניצלנו לאריזות ואכלנו פיצה אחרונה במסעדת saka express המוצלחת, הנמצאת במרחק הליכה מהמלון.
בזבזנו את האריארי האחרונים שלנו על מזכרות במלון (באיזור הטיסות היוצאות והדיוטי פרי ניתן לשלם רק ביורו) ומשם לקחנו מונית לשדה התעופה והתחלנו את הדרך הארוכה חזרה הביתה.
