30.10.25 אנטאנאנאריבו - מורונדובה
היום יוצאים לחוף המערבי של מדגסקר. יש לנו טיסת בוקר למורונדובה. המלון מספק לנו כריכים לארוחת הבוקר כי יוצאים מהמלון לפני שמסעדתו נפתחת. לצלם בטיסה לא ניתן כי יש אובך כבד ועננים. כל שרואים ומבחינים שעקרונית האזור פחות ירוק מהמזרח. במונרודבה מחכים לנו 3 ואנים בעלי הנעה קדמית איתם נטייל במערב האי.כאן מושג הכביש מקבל משמעות אחרת מהמקובל. לפנינו דרכי עפר משובשות וקופצניות. ראשית נסענו להתמקם במלון במורונדבה. המלון הוא אתר נופש על שפת הים
. מונית במורונדבה
מונדרובה זו עיר שחיה מתיירות. לאורך החוף שורת מלונות בכל רמה. מטר משם לתוך העיר העוני זועק לשמים. שוטטנו קצת בשוק. סחורה שאינה חקלאית מרביתה יד שניה
. המספרה השכונתית בשוק
רוכלים בחולצות עליהן מודפס הבאובב התנפלו עלינו מכל עבר. זה הזכיר לנו את הפריגטות בגלפגוס. אחת מזהה טרף אפשרי ומיד מכל עבר מגיעות כל האחרות. זו מלחמת קיום נואשת על כל חפץ,בעיקר חולצות טריקו עם תמונת באובב, שניתן למכור. קבוצתנו מכילה אוסף סבתות. מתנה לנכד זו מצווה.
לקראת אור אחרון נסענו אל מה שקרוי שדרת הבאובבים.אלו עצים שמרביתם אנדמים
. שדרת הבאובב
האתר נמצא לא רחוק ממורונדבה. עצי ענק עבי גזע עומדים כרגע בשלכת. נראים כמו עצים שנשתלו הפוך ,צמרת באדמה ושורשים במרומים. בעונה הגשומה הכל מסתדר. הצמרת מלבלבת ,פורחת וחונטת פירות. הגענו הנה לראות שקיעה מדהימה על רקע העצים
שעת שקיעה עם באובבים
למלון חזרנו בחשכה. המעבר ברחובה הראשי של מונרודבה מדגים עד כמה העוני עמוק. החנויות הפתוחות הן גם מעונו של בעליהן.
31.10.25 מורונדבה -מלון סול דה צ'ינגאי בבקופקה
לפנינו יום נסיעות ארוך.במפות מופיע כביש. בשטח זו דרך עפר ארוכה.ראשית הדרך עוברת בשמורת עצי הבאובב. כעת בוקר והעצים עומדים נטושים מאדם.התנועה בדרך דלה.הישובים לאורך הדרך הם הדלות שבדלות. פה ושם יש ישוב עירוני. הולכי רגל יש בלי סוף. בדרך מתחמי קבורה של בני השבט השוכן באזור. הקבורה במתחמים מוקפים בגדר אבן עליה מצוירים דמויות או ארועים משמעותיים בחיי הנפטרים
. בית קברות בדרך
בשלב מסוים יש לחצות נהר רחב ידים במעבורת. זו מדגימה לאיזו דלות ניתן להגיע וזה עדיין מתפקד היטב . חויה בלתי רגילה. רוחב המעבורת כאורך טנדר ואורכה מאפשר ל 3 רכבים לפחות לעלות. המעבורת זזה בעת העמסה ופריקה הלוך ושוב כך שרכב עולה ישר למקום חניתו בעת ההפלגה. האנשים או נשארים ברכבים או מתפזרים בכל מקום בו ניתן לעמוד או לשבת.זמן ההפלגה כשעה
חצית הנהר במעבורת
בדרך הפתעה הגענו לשוק הבקר האזורי. עשרות מקומיים קונים ומוכרים בני בקר. הגברים הם הקונים והמוכרים. הנשים עוסקות בכל המסביב, דהיינו אוכל ושתיה
שוק הבקר האזורי
אל מלון סולי דה צ'ינגי שליד בקופקו הגענו באור אחרון במהלך ארוחת הערב ירד גשם שוטף ראשון לעונה המתחילה.
1.11.25 בקופקו
היום מתחיל בסירות קאנו על הנהר שליד בקופקו. לקחנו עימנו מהמלון ארוחת צוהרים ארוזה לאכילה בשטח. יורדים לנהר ועולים על סירות קאנו לשיט. הסירות בנויות כל אחת משתי סירות קאנו המחוברות בקורות. השייט דוחף אותן בעזרת מוט ארוך הנלחץ אל קרקע הנהר. מי הנהר חומים מהסחף אותו הם גורפים. היעד מערות נטיפים במעלה הזרם. גדות הנהר חתורים בסלעי גיר היוצרים את נוף המצוקים הקרוי צ'ינגי
נוף הנהר
נכנסנו לשתי מערות בגדות הנהר. יש כאן מעט נטיפים. זקיפים לא נוצרים כי מי הנהר מציפים בעת הגאות את קרקעית המערה. המערות פעילות בעצימות נמוכה.
נטיף מפותח במערה
סיימנו את השייט מול האזור בו קברו בעבר את מתי השבט החי כאן. האזור כולו קדוש לבני השבטים המקומיים. קיימים כתוצאה מכך הרבה איסורים שמקפידים בם כמו אין להצביע באצבע מורה על חפץ. האיסור להצביע באצבע נאכף בקפדנות על ידי המשיטים/מדריכים בני המקום
. נופי סלעים בצ'ינגי
עתה עוברים לטיול רגלי בין סלעי הצ'ינגי הקטן. זהו אזור של טרשי גיר קשה מתקופת היורה.הגיר עבר בליה מואצת על ידי מי הגשם , הרוח והבדלי הטמפרטורה בין היום ללילה. כל אלו חרצו, המסו והסיעו את הגיר ויצרו מבוכי עמודים. בני השבט היושב כאן בנו בשמורה שביל ומרפסת תצפית על הנוף מסביב.
חזרנו למלון למנוחה. לפתע מהומת אלוהים . האויר נמלא בחרקים מעופפים . זה היה מופע מעוף כלולות של עשרות קיני הטרמיטים שבאזור. הגשם הרציני שירד אתמול היה הניצוץ שהדליק את הבערה. זהו מופע חד שנתי. המופע נמשך כחצי שעה ונרגע. כעת האדמה מכוסה בחרקים מתים וכנפים לבנות. כל אוכלי החרקים למיניהם ,צפרדעים לטאות,שממיות וציפורים אוכלים בתאוה את הטרמיטים
. כיכר השוק בבקופקו
אחר הצוהרים סיירנו בעיירה הסמוכה-בקופקו. זהו מרכז למקומיים. שוק לתוצרת מקומית ומתקן טחינה לאורז ליצירת קמח אורז.
2.11.25 בקופקו - מורונדבה
נוסעים היום בדרך בה הגענו לכאן לפני יומיים. כרגיל מה שרואים בכיוון האחד לא בדיוק תואם את הצד השני. ראשית חוצים במעבורת קצרה את הנהר ליד בקופקו מגדה לגדה ומתחילים לנוע דרומה. העצירות מידי פעם לצרכי שירותים. לפתע רכב תקוע. הנהגים נחלצים לעזרה ואנו נפגשים עם זוג אירופאים בירח דבש. הם ספרדים העובדים במרסיי בחברת ספנות המתחרה בצים. היה נחמד לשוחח עימם. הנהגים הצליחו בתיקון והספרדים נסעו ראשונים. בערב נפגשנו שנית במלון במורונדבה. ארוחת צוהרים במסעדה בה סעדנו לפני יומיים. הטבח מעולה והאוכל מצוין. הנהר אותו חוצים רחב ידיים. החציה אינה מחוף לחוף אלא מנקודה לנקודה וההפלגה שוב כשעה. מכאן המטרה היא להגיע לבאובבים לעת שקיעה. בדרך עוד תצפית מרתקת על באובבים. שני עצים סמוכים נפגשו והגזעים שלהם התלפפו זה על זה. בשפת העם-באובבים מאוהבים. כאן הוקם אתר ובו מוכרים פסלי העתק של העצים בכל גודל ולכל כיס
. הבאובבים הצמודים
מגיעים לאתר השקיעות בזמן. כרגיל מלא תיירים. תופסים מקום ומחכים לרגע בו מבחינתם הטבע יצטלם במיטבו. האתגר שלי לצלם את העצים והשתקפותם במי הבריכה שלצידה הם גדלים
באובבים בשקיעה
3-4.11.25 מרורונדבה -אנטאנאנאריבו - פורט דופין
יומיים של טיסות והעברות בין מערב האי לדרומו. הדרך עוברת דרך הבירה אנטאנאנאריבו.הטיסה לטאנה יוצאת בסביבת 10 בבוקר. ארוחת בוקר בנחת. בשדה התעופה במונדורובה העיניינים רצים מהר אבל המטוס מגיע באחור. טסים לטאנה. השמים מעוננים. נוחתים בטאנה ונוסעים היישר לצוהרים במסעדה מפוארת בעיר. מכאן התכנית לנסוע לאחד מארמונות העבר של מלכי העיר.פקקי התנועה מכתיבים את סדר היום. לארמון לא נגיע בזמן ולכן היישר למלון.
בבוקר שוב קימה בנחת. הטיסה לפורט דופין שבדרום האי בצוהרים. מגיעים לשדה התעופה והעינינים יגעים. יש תקלה במטוס וצריכים מטוס חליפי. לפורט דופין הגענו באחור של כשעתיים מה שאומר שאת השוק המקומי עושים מהר כל עוד יש אור. השוק כבר בחלקו לקראת סגירה. המוני אדם מצטופפים בסמטאות.הסחורה מרובה הטיב על הפנים. יותר מסתובבים מאשר קונים. הדוחק רב מנסים כל הזמן להרויח משהו.
עלובי החיים בשוק בפורט דופין
הדרך מהשוק למלון הפגישה אותנו עם החלק היותר עשיר של העיר, האזור הצופה אל האוקינוס. כאן גרים עשירי העיר. זה עולם אחר.
המסורת של השבט הדומיננטי כאן מספרת כי באו מהמזרח התיכון. האנתרופולוגים מזהים בם מוצא מאיי אינדונזיה. החושך יורד מוקדם כך שלמלון הגענו יחסית מוקדם מה שאיפשר מקלחת ומנוחה עד לארוחת הערב.
5.11.25 פורט דופין.
היום מטיילים בשמורה ליד פורט דופין.המטרה שייט בסירה עד לכפר דייגים הנמצא סמוך לחוף האוקינוס ההודי. גם כאן החול שפלט וערם האוקינוס גרם ליצירת לגונה ענקית של מים מתוקים המתנקזים לים דרך שפך אתד הנהרות. השייט בסירות מנוע מתחיל בלגונה רחבת ידיים המתנקזת במעבר צר יחסית. שולי המים שופעים צמחיה. הצמח הבולט הוא לוף מהסדרה הקרויה אוזן פיל. הוא מהווה את הצמח העיקרי בגדות המעבר. השייט חביב ורגוע. מידי פעם מרימה הרוח גל שהסירה חותכת ומתיזה מים על כל נוסעיה
תעלת המים והצומח בגדותיה
מגיעים לסכר החוצץ בין המים המתוקים למים מלוחים מהים. המעבר בסכר הוא בשיטת הדלתות. דלת נפתחת הסירה עוברת הדלת נסגרת מאחוריה ורק אז נפתחת דלת קדמית דרכה עוברים הלאה. כך נוצר ערבוב מינימלי של מים מתוקים עם מלוחים. את הסכר בנתה חברה הכורה באזור מנגן וצריכה הרבה מים מתוקים בתהליך. כך היא שומרת על המאגר לבל יומלח.
הגענו לכפר הדייגים לחוף האוקינוס. הדלות חוגגת. המנדט הצרפתי נגמר ב1960 .מאז לא קרה דבר .לא נבנה בית ספר חדש גם אם המקום מלא בילדים חדשים. העוני זועק לשמים. השמים עונים בלוחות סולריים זעירים המספקים מעט חשמל
. כפר הדייגים-לוחות סולריים מציינים את נוכחות המאה ה21
בוא זרים לכפר זו חגיגה לכל הילדים. תוך דקות כולם הקיפונו וליוו אותנו בכל הכפר
ילדי הכפר
ליד הכפר מצוי כפר נופש בו אכלנו צוהרים ולאחר מכן חזרנו לפורט דופין. ס"ה היה יום טיול יחסית קל ונינוח.
6.11.25 פורט דופין - שמרת אנדומהאלה - שמורת ברנטי
הטיול היום לחוף הדרומי של האי.יוצאים מפורט דופין והפלא ופלא. כביש אספלט חדש לפנינו.הכביש נסלל על ידי אחת מחברות המיכרות כדי לאפשר הסעת התוצרת מהמיכרה לנמל בפורט דופין בבחינת אם אין אני לי מי לי.נסיעה חלקה לעבר היעד הראשון שמורת אנדומהאלה. בדרך עוד משהו מהתרבות השבטית כאן. גופות מתים משאירים הרחק ביער לגורלן. ליד הכביש מקימים יד לזכרם. גודל המצבה וגובהה מציינים את ערך הנפטר בחייו.מאד נמוך וצנוע לילד, גבוה ונישא לאיש מכובד. כגודל הכבוד גובה היד
יד לנפטרים
הכביש חוצה עוד שוק כפרי. אי אפשר בלי לעצור . מגוון הפירות בשוק רב
פפאיות וג'קפרוט על אם הדרך
המוצר הנמכר ביותר ברחבי מדגסקר הוא פחם עץ שליצירתו נכרתו היערות,שקי פחמים נישאים הביתה ברכב המצוי - אופניים
שקי פחם על האופנים
שמורת אנדומאהלה מכילה שתי חברות צמחים האחת יער גשם טרופי השניה ערבת קוצים. המעבר בינהן אינו חד . השביל מטפס עולה ויורד בין העצים והשיחים. גשם ראשון ירד לא מכבר והצמחיה הקוצנית באחת מתחילה לשלוף עלים צעירים. עונת הגשם קצרה מאד
ערבה ויער גשם בשמורת אנדומאהלה
ממשיכים לכיוון ברנטי. האזור חקלאי האנשים הולכים. זוג רגלים הוא כלי התחבורה העיקרי. כל הדרך עמוסה בהולכי רגל. העשירים יותר קנו אופניים ועליהן נישא הכל.
הצמחיה באזור השתנתה ליער צמחים קוצניים. אלו צמחים המותאמים ליובש ששורר כאן במרבית חודשי השנה. רוב הצמחים בעלי קוצים. שולפים עלים ירוקים לאחר גשם רציני. אחד כזה היה כאן לא מכבר ומרבית הגבעולים הקוצניים שלפו עלים ירוקים
ביער הקוצים
הכביש חוצה נהר רחב . כעת סוף העונה היבשה וזרם המים דל. הפעילות על הזרם הדל רבה. כביסה רחצה ומתוך החול שבערוץ דולים מים לשתיה בבתים. למרות שליד הנהר יש ישוב עירוני גדול. מים זורמים כנראה אין בבתים
מראה מעל הגשר
הבתים הם בתי עץ זעירים.הקידמה החליפה את גגות העצ בגגות פח.יבשת אמריקה תרמה לפה שני גדולים הראשון סברס שפרצו לבר. השני אגבת הסיזל המגודלת פה בשטחים גדולים. זוג צרפתים קלט את השנוי שעושים עסקי האגבות לצמחיה ועולם החי המקומי וקנה בפרוטות שטח נרחב ליצירת שמורה פרטית של טבע מקומי.זוהי שמורת ברנטי. משסולקו האגבות החל הצומח הטבעי לחזור ועימו עולם החי שהיה כאן. מצויים פה למורים בעלי זנב ארוך העטור טבעות שער בצבעי שחור לבן וסיפאקות. הם לא נרתעים מנוכחות האדם. כמו כן מצויים למורים ליילים היוצאים לצייד חרקים עם רדת החשכה.
הגענו לברנטי בצוהרים. הספקנו לערוך סיור של אחה"צ להכרות עם הקופים הפעילים ביום וסיור בחשכה לאור פנסים להכרת הפעילים בלילה
למורים מפוספסי זנב
המלון בשמורה משולב בטבע. גם כשיושבים במרפסת החדר יש הצגה של למורים וסיפאקות ליד. למלון בעית תחזוקה קשה.לדווח על תקלות לא מבטיח פתרון מהיר.
ס"ה זו שמורה מאד מעניינת. יוצרי השמורה כנראה הלכו כבר לעולמם. אבל הקרן שהשאירו ממשיכה ומנסה לפתח הלאה.חלק מהפיתוח הוא בפזילה לתיירים .כך נבנו כאן בריכות לתניני יאור ומכלאה לצבים .גם התנינים וגם הצבים יובאו ממרחוק. לשמורה שם טוב בקרב התיירים המגיעים למדגסקר והיא בתפוסה די מלאה מה שכנראה מבטיח את קיומה.
7-8.11.25 ברנטי - פורט דופין - אנטאנאנריבו - תל אביב
מתחילים לחזור הביתה. ראשית עצרנו במטעי האגבות. הסיפור כאן הוא כמו בגילת. גידול מבטיח שהטכנולוגיה חיסלה. חבלים היום עושים מסיבים סינטטים זולים. רק חבלים עבי קוטר לספינות מיוצרים מסיזל. כאן עדין המסורת גוברת על הטכנולוגיה. המטעים כאן מטופלים . המרכז בו אמורים היו לגור עובדים הפך למכלול בינלאומי של מחסנים לסיוע לאוכלוסיה המקומית. זו נראית כעניה ביותר מכל אלו שפגשנו בטיול. הם שחורים ונמוכי קומה. כנראה מוצאם מאפריקה הדרומית. המגורים בחושות זעירות. עצרנו ליד מצבור חושות כזה. קנינו מעט מזכרות מהם
הילדים ומצעד המזכרות למכירה
לפורט דופין הגענו בצוהרים. המטוס הגיע בזמן ולאחר כשעתיים של טיסה נחתנו בטאנה כאן שוב פקקי התנועה הם שהכתיבו את סדר היום סדר היום . לא פשוט להגיע למלון
.בשוק המציאות לתיירים
בערב ישבנו לשיחת סיכום ופרידה נרגשת מהמדריך המקומי שהיה פשוט נפלא.
בבוקר נסענו לשדה התעופה דרך שוק המזכרות המסודר. פה יצרו שוק לתיירים. המחירים מתחילים בשמיים ורק מיקוח הכרחי מוריד אותם למה שמסכימים. זה היה המקום להיפטר מהכסף המקומי שנשאר לנו. זהו נגמר הטיול כעת טיסות ארוכות והביתה
