דרום אפריקה חלק א'

סיכום טיול בדרום אפריקה 2017 חלק א'

שוב יצאנו אל הדרך, לאחר ביקורים באירופה, אסיה ואמריקה, בחרנו הפעם ביעד חדש ביבשת שטרם טיילנו בה: אפריקה! איזו התרגשות. בראש המשלחת עומדת המפקדת הידועה בשם אמא. לתפקיד סגניתה נבחרה האחות הבכורה והבכירה, הידועה בשמה "שחר תכף מתגייסת". אחלה בחירה. לתפקיד החיילים נבחרו שלושת הילדים: אבא, "אורי עוד מעט בר מצווה", ו"גילי כבר עולה לגימל". כיתה ג'. ביציע ג' הוא כבר מזמן חבר של קבע על אף גילו הצעיר.

המפקדת תכננה טיול מוקפד של שלושה שבועות, היעד הראשון : קייפ טאון. לקחנו את טיסת אל על ליוהנסבורג ומשם טיסת המשך בת שעתיים לקייפ טאון. הגענו בשעות הערב, שכרנו רכב, קיבלנו מיניבוס, ונסענו למלון הילטון הנמצא במרכז העיר.

היום הראשון לטיול: הר השולחן וסיבובים בקייפטאון

קייפטאון עיר יפה. ממש יפה. כל כך יפה שמזכירה את חיפה. הר ירוק נושק לים כחול, מפרץ ים אליפטי מקסים, פשוט תענוג.

היעד הראשון שלנו הוא הר השולחן, אחד משבעת פלאי עולם. קנינו כרטיסים באינטרנט ושמנו פעמינו אל עבר הרכבל המוביל אל ההר. למיטיבי הלכת יש אפשרות לעלות ברגל, אבל שימו לב, זו עלייה מאוד מאוד קשה, הטיפוס ברגל מתאים רק לבעלי כושר שיא שאין להם משהו יותר טוב לעשות בחיים, אחרת קחו את הרכבל ולא תצטערו.

טיפ קטן: אין חניה באיזור הרכבל, לכן כולם חונים בצידי הכביש. באופן ספונטני אנשים חונים אחרי הרכב האחרון שחנה ועולים ברגל. הטיפ הקטן שלנו הוא שיש חניה בצידי הדרך גם לאחר הרכבל, רק שפחות אנשים מכירים את זה. אם פשוט תגיעו לרכבל ותמשיכו ישר, אתם קרוב לודאי תחנו קרוב יותר לכניסה לעומת מי שחונה לפני הרכבל.

העליה להר לוקחת מספר דקות בודדות, והנוף הנגלה מראשו הוא עוצר נשימה. ישנם מספר מסלולי הליכה נוחים וקלים ולאורכם עמדות תצפית על הנוף, מקום נפלא לצילומים. סיירנו במקום במשך כשעה, הצטלמנו, נהנינו מהנוף, וסימנו וי גדול על אחד משבעת פלאי תבל. נשארו לנו עוד חמישה פלאים לבקר בהם (בפלאפל דבורה בכרכור כבר היינו).

שימו לב: אנחנו מבקרים כאן ביולי, עונת חורף בדרום אפריקה, בראש ההר הטמפרטורה נמוכה מאוד, מעלות בודדות. חובה להביא מעילים!

לאחר שירדנו מההר שמנו פעמינו ל Camps Bay ומצאנו מקום חמוד מאוד בשםMaiden's Cove, שנמצא על הים. עצרנו שם לפיקניק, הילדים טיפסו קצת על הסלעים, אספו צדפים, ואנחנו נהננו מהים היפה, הרוח הנעימה ונוף הר השולחן, הפעם מלמטה.

לאחר הפיקניק נסענו ל Victoria & Alfred Waterfront, מדובר במזח המזכיר מאוד את פיר 39 בסאן פרנסיסקו, המון חנויות ומסעדות על מזח הנמל, אוירה טובה, מוזיקה טובה מכל עבר, כמה אמנים מקומיים בהופעות רחוב, וברקע הים הגדול. עלינו על הגלגל הענק , ישבנו לארוחה באחת מהמסעדות במקום, טיילנו בין החנויות, ונהננו מאוד. כיף של מקום.

יום 2 – אריות ים, בבונים ופיגוונים ביום אחד

את היום התחלנו עם חדשות רעות מהארץ על הפיגוע בחלמיש ועל טביעתו של אמיר פרישר גוטמן. גם כשנמצאים בחו"ל הלב נשאר בארץ, כולנו היינו קצת עצובים בתחילת היום ולאט לאט השתחררנו.

היעד הראשון שלנו היה Houtbay, מרחק של כחצי שעה נסיעה מהמלון שלנו. כשהגענו למקום היתה חניה בשפע, הוספנו תשלום של 10 ראנד לשומר וידענו שהאוטו בטוח. במקום יש שוק קטן, די עלוב ולא מעניין, ויש סירות שיוצאות להפלגה קצרה של 40 דקות (הלוך ושוב) בכדי לראות אריות ים. עלינו על אחת הסירות, נהננו מהרוח הנעימה, הגענו לאי שבו נחו כ 800 אריות ים עצלים, וחזרנו לרציף. הסיור היה נחמד, לא פחות ולא יותר.

לאחר מכן המשכנו אל כף התקווה הטובה (Cape of Good Hope), שמורת טבע שהיא הנקודה הדרום מערבית ביותר ביבשת אפריקה. במקום זה מצטלבים האוקיאנוס האטלנטי והאוקיאנוס ההודי. בשמורה מספר רב של מסלולי הליכה שונים בדרגות קושי שונות. אנחנו התחלנו את הסיור בטיפוס למגדלור. טוב, קצת הגזמתי, 95% מהדרך עשה הרכבל, ואנחנו השלמנו 5% בעליה רגלית. המראה הנשקף מהמגדלור עוצר נשימה. שני אוקיאנוסים אדירי מימדים מקיפים את המגדלור ומתמזגים בנקודה אחת, נוף מרהיב של ים כחול מתנפץ על חוף עם סלעי ענק בגובה עשרות מטרים.

בדרכנו למטה מהמגדלור החלטנו לעשות מסלול רגלי של כשעה אל המצוק הדרומי ביותר הנקרא Cape Point, הדרך היתה יפהיפיה, צעדנו בשביל הליכה צר כמשמאלנו האוקיאנוס ההודי השקט והחלק כמו קטיפה ומימין לנו האוקיאנוס האטלנטי השוצף. הדרך עצמה היא בדרגת קושי קל-בינוני, הירידה קלה ונוחה, העליה מעט תלולה, אבל הנופים המרהיבים בהחלט מצדיקים את המאמץ.

לאחר מכן חזרנו לרכב ונסענו כשתי דקות על מנת להצטלם עם השלט המפורסם של כף התקווה הטובה. נדמה לי שאחרי שבשנה שעברה איבדנו כל בושה ונסענו חצי שעה על מנת להצטלם עם השלט המפורסם של הוליווד, הרי שנסיעה של שתי דקות בכדי להצטלם עם השלט של כף התקווה הטובה היא בבחינת "קטן עלינו".

חשוב לציין כי באיזור של כף התקווה הטובה יש בבונים, בבונים אמיתיים, לא אלה מהכנרת. אפילו יש שלטים ענקיים שמזהירים מהם. הבבונים מסתובבים בין האנשים ומחפשים אוכל ולכן חשוב להשאיר את האוכל ברכב. קחו אתכם רק מים. ממש מול עינינו ראינו כיצד בבון חביב מזהה תיירת הולנדית שאוכלת סלט. הוא התגנב לעברה בשקט, משראתה אותו התיירת היא קפצה ממקומה, בעוד שהבבון פתח את התיק שלה, שלף ממנו חטיף והתיישב לאכול, לתדהמת הנוכחים.

למרות הבבונים, אולי בעצם גם בזכותם, כף התקווה הטובה הוא אתר חובה ומומלץ מאוד.

לאחר כף התקווה המשכנו אל העיירה Simons Town, במקום שמורה קטנה ובה ניתן לחזות בפנגווינים באיזור הטבעי שלהם. ביקור שווה ומומלץ.

יום 3 – נסיעה להרמונס ותצפית על לוייתנים + נסיעה לווילדרנס

את היום השלישי העברנו בנסיעה ארוכה של כ 550 ק"מ מקייפטאון ל,Wilderness בעוד שהתכנון המקורי היה לבצע את הנסיעה בכביש הסמוך לים, לווייז היו תכניות משלו ומצאנו עצמנו בנתיב אחר, אך לא הצטערנו. הדרך היתה יפיפיה, מלאת גבעות מוריקות, גפנים עצומים השתרעו מכל עבר, והיינו לבד, לגמרי לבד. במשך עשרות קילומטרים נסענו מבלי לראות רכב אחר. בשלב מסויים עצרנו בעיירה הנקראת הרמונס הנמצאת על שפת הים וידועה כאחד המקומות הטובים בעולם לצפייה בלוויתנים. לצערנו הלוויתנים הכריזו על סכסוך עבודה באותו יום ולא הגיעו לתצפית. לא היתה לנו ברירה, התקשרנו להסתדרות וביקשנו לדבר עם מר ניסנקורן האחראי על השביתות. לאחר שיחה קצרה הבנו שאם נדבר יותר מדי הוא ישבית את כל הדגה, ולכן החלטנו לחוס על בעלי החיים ולהמשיך לדרכנו.

אחרי נסיעה ארוכה הגענו לוילה נפלאה ששכרנו על החוף בוילדרנס, ממש על החוף, חמישה שישה צעדים ואתה בחול. עוד חמישה צעדים ואתה במים. מקסים! כמה חבל שנשהה כאן רק יומיים.

יום 4 – קנו בנהר + מסלול רגלי למפל + סגווי בשמורת ווילדרנס

שמורת הטבע Wilderness מציעה שפע של אטרקציות בליבו של טבע רוגש. היום החלטנו להיות ספורטיביים במיוחד, האטרקציה הראשונה שלנו היא ממש חצי תריאטלון (טוב, קצת הגזמתי, נתפשר על שמינית תריאטלון מצומצם?). התחלנו את הבוקר בשייט בסירות קאנו, שלושת החיילים בסירה אחת, שתי המפקדות בסירה השניה. חתרנו כאשר הרוח הגבית מסייעת לנו רבות ואנחנו מצידנו בטוחים שאנחנו שייטים מעולים. כעבור כ 50 דקות הגענו לסוף המסלול, השארנו שם את הקאנו והמשכנו בטיפוס של כ 40 דקות בדרך שחלקה נוחה וחלקה מעט תלולה לשם צפייה במפל. כשהגענו התברר לנו ששוב עבדו עלינו, והמפל הוא מפלונציק, אבל הנוף לאורך הצעידה ביער היה שווה כל רגע. סמוך למפל היו סלעים ענקיים, אגן היקוות של המים ונוף פראי ירוק. עצרנו שם ל 40 דקות, ניצלנו את השלווה הסטואית לפיקניק ולתמונות. לאחר מכן חזרנו לקאנו והתחלנו לחתור חזרה, הפעם הרוח היתה נגדנו ועד מהרה התברר לנו שאנחנו שייטים דה לא שמאטע או איך שכותבים את זה. אחרי חתירה של כשעה הגענו חזרה לנקודת ההתחלה. סיימנו מסלול של כשלוש ומשהו שעות, היה כיף ואפילו קצת ספורטיבי. מומלץ ביותר.

בסמוך לשיט בקאנו קיימת אטרקציה נוספת של נסיעה בסאגווי. כדי להגיע לסאגווי צריך להיכנס לפארק הלאומי, כשהמחירים אמנם לא מאוד יקרים, אבל יש פער של פי 4 בערך בין העלות לתושב דרום אפריקה לבין תושבים זרים. אז גייסתי את מיטב המבטא הדרום אפריקאי שצברתי בארבעת הימים וכשהכרטיסן הגיע לשאלה האם אנחנו אזרחים מקומיים עניתי בנחת Yea, We are from Drom Africa" ". זה עבד, שילמנו רבע מחיר, הילדים התפוצצו מצחוק ברכב, ואני השתדלתי שלא להוציא הגה מיותר לבל אסגיר את מוצאי החיפאי.

בסאגווי פגשנו מפעיל בשם אטי, חמד של בחור, חייכן ומאיר עיניים. הוא הודיע לנו בצער שהוא קיבל טלפון שאמורים להגיע חמישה אנשים מערב הסעודית, והוא לא יוכל לקבל אותנו. הודעתי לו מיידית שאנחנו מערב הסעודית והמפקדת עשתה פרצוף של פאטמה כדי שיאמין. אטי האמין, אבל לא היה נעים לנו לסבך אותו, אז אמרנו לו שסתם ... ושאנחנו מישראל ושיעדיף אותנו על הסעודים. אטי החמוד שמע על ישראל, הוא מיד הזכיר שמות של שני דרום אפריקאים ששיחקו בארץ, פיטר מסיללה ותמבינקוסי פאנטיני, כשהודענו לו שאנחנו ירוקים וששניהם שיחקו אצלנו במכבי חיפה, הוא התמלא עזוז, הריץ כמה טלפונים, דחה את הסעודים וקיבל אותנו בשמחה.

הנסיעה בסאגווי היא חוויה כיפית, אבל המסלול בוילדרנס הוא לא טוב ומלא בבורות. על אף שנהננו מהחוויה בת השעה, ומהצחוקים עם אטי, אני לא ממליץ לעשות סאגווי באתר הזה, המסלול ממש לא נוח ואפשר לעוף בקלות כפי שקרה לאחד מהחיילים (מפאת כבודי לא אזכיר מי מהחיילים הוא זה שעף). יש הרבה אתרים של סאגווי וכדאי לבחור אתר מישורי יותר.

יום 5 – נסיעה לניזנה ושיט לראשים The Heads + צפייה בנזקי השריפה + נסיעה לציציקמה

לעיירה ניזנה יש שם של פולניה קשה שגדלה בגדנסק והעריצה את לך ולאנסה, אבל מדובר בעיירה הכי יפה על שפת הים בדרך הגנים המשתרעת בין קייפ טאון לפורט אליזבת'. לפני כחודש, ביוני 2017, העיירה הזו ספגה את אחת המהולומות הכי קשות בתולדותיה כאשר שמורת הטבע הנקראת על שם העיירה נשרפה קליל. אנשי העיירה לא מפסיקים לדבר על השריפה הגדולה. לפני 140 שנה קרתה שריפה גדולה יותר, ועכשיו השריפה הזו הותירה אחריה נוף מוזר של מפרץ חוף יפיפיה עם יציאה לאוקיאנוס, ומסביבו רכס הרים שרוף.

התכנון המקורי שלנו היה לעשות שייט בספינה בלגונה עד היציאה לאוקיאנוס ומשם להמשיך במסלול טיול רגלי. כבר כשהגענו לרכוש כרטיסים הודיעו לנו שהמסלול מבוטל כי הכל שרוף ואין מה לראות. הכרטיסן בקופה שאמר לנו זאת כמעט ובכה, ממש נכמרו רחמינו על האיש. החלטנו לעשות שיט של כשעה וחצי במעבורת, במהלכם לא הפסיק המדריך להסביר לנו על כל השתלשלות השריפה, איך הרוח שינתה כיוון 9 פעמים והתעמרה בכבאים, וכמה סיפורים אישיים של הצוות. כשניסינו לספר לדרום אפריקאים שגם לנו היתה שריפה גדולה, אפילו שתיים, ושאנחנו יודעים כמה זה כואב וכמה חשוב לקנות סופר טנקר, התברר לנו שזה לא מעניין אותם, הם לא בקטע של להקשיב, רק בקטע של לספר. האמת, אפשר להבין אותם, אצלנו קורים הרבה דברים כל הזמן, פה פעם ב 140 שנה קורה משהו, עד שקרה הם לא מוכנים שייקחו להם את התענוג הזה של לספר.

אחרי שאמדנו את נזקי השריפה, המשכנו בנסיעה של כשעה וחצי אל מקום הלינה החדש שלנו לארבעת הימים הקרובים שנמצא ב Erestrivier. מדובר בבקתת עץ גדולה ומבודדת, הבנויה על סלע שנמצא על חוף הים. כדי להגיע לבקתה צריך לנסוע 18 ק"מ מהכביש הראשי של הפארק הלאומי בציציקמה לשומקום בערך, ואז להמשיך עוד שבעה קילומטר בדרך עפר. המקום מרגיש כמו בשנת 1800, בחושך שומעים את גלי הים הגועשים מתנפצים על הסלע שעליו בנויה הבקתה. למפקדת זה הזכיר את בית קטן בערבה, שאמנם לא היה בנוי על סלע ליד הים אבל היה באמצע שומקום, נזכרנו באבא צארלס, בלורה ובמרי, אבל לא הצלחנו לזכור איך קראו לאמא ולאחות הקטנה ואין גם Wifi בחור הזה בשביל לבדוק!

יום 6 – אומגות + טרקטורונים + ארוחת ערב בסטורמס ריבר במסעדת מרלין מונרו. 

אנחנו נמצאים בפארק הלאומי ציציקמה, שפירושו בשפה המקומית – מים רבים. מדובר בפארק טבע רחב ידיים המשתרע על פני עשרות קילומטרים וצופן בחובו ה-מ-ו-ן אטרקציות. בחרנו להתחיל את היום ברכיבת אומגות מעל לצמרות העצים ומעל הנחל. מדובר במסלול של שמונה אומגות שהארוכה בהן היא באורך 250 מטר. זו חוויה כיפית מאוד עם מדריכים חמודים ונוף מרהיב. אחת הרכיבות מתבצעת ממש בקניון הנחל בין הנקיקים השונים, ובאחרות חוצים את הנחל הלוך ושוב מספר פעמים. אהבנו מאוד. אגב, אחת המדריכות שהיתה איתנו בטיול היא חובבת עברית ולומדת להנאתה לדבר עברית ממטיילים ישראליים ומאפליקציה באייפון. בחורה מקסימה. המדריך השני היה נראה כמו שכפול של רוד חוליט ההולנדי (למביני עניין בלבד).

סיימנו את האטרקציה בקניית ארטיקים וקרטיבים. פתאום שמנו לב כמה האוכל זול כאן, כאשר נדרשנו לשלם סכום ששוה ל 16 ש"ח עבור כל החמישה ביחד. בגדול המחירים של האוכל כאן הם פחות מחצי מאשר בארץ. ממש זול.

לאחר מכן המשכנו לאטרקציה של נסיעה בטרקטורונים שהיתה מרוחקת כ 8 ק"מ, גם כאן, נתקלנו במפעיל חמוד בשם פרדי, שרק החיוך שלו כשהוא מקבל את פניך כל כך אמיתי ונעים שאתה מיד נשבה בקסמו. נרשמנו לנסיעה של שעה בטרקטורונים, אפשר גם שעתיים, ואולי כדאי יותר שעתיים כי המסלול יפה יותר. כשנרשמנו בקבלה לא ידענו שיש הבדל ביופי המסלול, אבל פרדי המדריך מיד הודיע לנו שהוא יקח אותנו בדרך אחרת מהמקובל על מנת שנראה את הנוף היפה. בסוף הדרך לקחה כשעה וחצי וכמובן שהשארנו לפרדי טיפ שמן (בכלל הקפדנו בכל אטרקציה שהיינו בה להשאיר טיפים יפים לכל אחד מהמדריכים, מגיע לחברה הצעירים האלה). הנסיעה היתה כיפית בצורה שקשה לתאר, נסענו ביער בין העצים, בעליות ובמורדות, פרדי נהג בראש החבורה, אחריו נהג אורי, שחר נהגה בטרקטורון הבא והרכיבה את גילי, המפקדת היתה אחריהם, ואני, כרגיל, הייתי האחרון. בעצם מאחוריי רכב פביאן שהיה המלווה השני, סוף סוף קיבלתי קידום במשפחה.

נהננו מאוד מאוד מהנסיעה, חוויה משפחתית מגבשת מאוד, פרדי היה מקסים, גם לאחר שסיימנו ושילמנו הוא לא עזב אותנו לרגע ולקח אותנו לראות שני תנינים שנמצאים בחווה ואת נוף הים שנשקף ממנה. הוא אפילו נתן לגילי הקטן לרכב לבד על טרקטורון באיזור מגודר יחסית, על מנת שגילי יהיה שמח.

אנחנו רק שבוע כאן ואני מקווה שלא אתבדה, אבל החום והנחמדות הטבעית של האנשים בדרום אפריקה שובים את ליבי, יש בהם שמחה טבעית וטוב לב שגורמים לך להרגיש רצוי.

לאחר שנפרדנו מפרדי, לא לפני ששאלנו אותו אם זה הוא פרדי קרוגר, בדיחה מפגרת, נסענו לאכול במרכז Storms River. זה נשמע גדול אבל מדובר במקום עם חמש -שש חנויות ושתי מסעדות. ישבנו בדיינר מעוצב שנראה מעולה. האוכל היה בינוני מינוס. משם המשכנו לבית הרפאים על הסלע מול הים.

יום 7 – טיול רגלי Roberg Nature Reserve

הבוקר החלטנו לעשות מסלול טיול רגלי ונסענו למפרץ פלטנברג, מקום מקסים ביותר שמורכב ממפרץ ים עם גבעות מסביב, עיירות קטנות של עשירים, ובעיקר נוף שעושה טוב על הלב מכל פינה.

באיזור נמצאת עיירה קטנה בשם Roberg ובתוכה נמצאת שמורת טבע ממש על הים, כשנכנסו לעיירה שמנו לב שגם כאן ביקרה השריפה הגדולה, רוב הצמחייה נשרפה, חלק מהבתים נשרפו גם הם, על אחד הבתים, ממש בכניסה לשמורה, השתלטתה משפחת בבונים. בכלל רואים כאן הרבה בבונים בדרך, לפעמים בכביש המהיר אתה רואה אותם חוצים את הכביש.

השריפה למזלנו לא פגעה כלל בשמורה כך שנכנסנו בשמחה, חנינו והתפנינו לבחור מסלול. המקום מורכב משני הרים ממש על החוף, כשהמסלול שבחרנו יורד מההר האחד אל החוף, ממשיך על קו החוף, עולה על ההר השני, מקיף אותו ב 360 מעלות, יורד ממנו ועולה על ההר הראשון חזרה. בקיצור תחשבו על צורה של המספר 8. למה כל התיאור הזה חשוב? כי יצאנו טמבלים.ממש Tambalim.בחרנו במסלול הבינוני של שישה קילומטרים, על פניו נשמע משהו קליל, אבל... הלכנו הפוך, כלומר כל הדרך בכיוון המנוגד למסלול. לכאורה זה לא נורא שהרי המסלול הוא מסלול מעגלי, בפועל זה היה נורא ורעמסס, כי בזמן שכוווולם ירדו הר שלם שהוא כולו חול טובעני, אנחנו עלינו אותו!הר שלם של חול טובעני! לא ייאמן איזה משפחה מטומטמת. חוץ מלצעוק We are the Tamblas from Israel עשינו הכל, שהרי כל הדרך כולם עברו מולנו...

מאחר וכל צעד נמשך כמה שניות טובות, הצעידה התארכה והתארכה, עודדנו את עצמנו בכך שלפחות שרפנו מלא קלוריות, ולא התעודדנו כלל. כל צעד נמשך חצי דקה ואיכשהו צעד אחרי צעד צלחנו את המשימה הקשה.

למתכננים טיול בשמורה שימו לב, המסלול הוא מסלול קשה, הוא אמנם רק שישה קילומטרים (ישנם עוד שני מסלולים אפשריים, האחד ארוך מהמסלול שעשינו והשני קצר ממנו), אבל הצעידה בחלקה היא מאוד קשה, ממש עולים או יורדים צעד צעד. אם אנחנו עשינו את המסלול אז כמעט כולם יכולים, אבל קחו בחשבון שכדאי נעליים טובות, הרבה מים וידיעה שזה הולך להיות קצת קשה. המסלול לא מתאים לטיול עם ילדים קטנים.

חשוב לציין שלמרות הבכי והנהי על התכנון המבריק של המסלול, סה"כ מאוד נהנינו, טבלנו רגלינו בחוף הים (כאן חורף כרגע), וראינו נופים מרהיבים שלוקח זמן לעכל.

לאחר הביקור בשמורה, נסענו למסעדת אנריקו ואכלנו ארוחת ערב מצויינת ודשנה. כל הקלוריות שבו בשלום לבסיסן.

יום 8 – יום רגוע, קפיצות באנג'י ועץ ענק

אחרי הטיפוס הארוך של אתמול כולנו התעוררנו בבוקר עם מצב רוח של לא לעשות כלום. הסיבה הזו + כמה מטלות דחופות בענייני עבודה הספיקה לנו להכריז על חצי יום מנוחה בבקתה היפה שלנו. הילדים ירדו לחוף ושיחקנו שם לבד לגמרי, ובסביבות הצהריים התחלנו בנסיעה לכיוון מרכז Storms River. המטרה היתה טיול סאגווי, אבל כשהגענו התברר שהכל הוזמן מראש ואין מקום, אז המשכנו בנסיעה לעבר גשר Blourkans Bridgeשבו נמצא אתר הבאנג'י הגדול בעולם. מדובר בגשר גדול מאוד שנמתח בין שני הרים, בחלק התחתון של הגשר בנו את אתר הבאנג'י כשהקופצים מטילים עצמם אל עבר הקניון העמוק מאוד בין שני ההרים. ממש פחד אלוהים.

באוטו דיברנו כולנו על הנושא של הבאנג'י, ניתחנו את הסכנות והחלטנו שהפעם אנחנו הולכים על זה על אף הפחד, לא בורחים, מיישרים מבט, שואפים אוויר ועומדים במשימה. ואכן הצלחנו! ראינו כיצד אנשים אחרים קופצים ולא ברחנו. שאפנו אוויר ולא הסטנו מבט. אפילו צילמנו כמה קופצים בוידאו כדי שנספר בארץ שאנחנו אלו שקופצים שם. כל כך הייתי גאה בנו ברגעים הללו...

האמת, אלוהים יודע איך אנשים קופצים מהמקום הזה, מה אין להם אמא ואבא שיגידו להם לא? עד כדי כך החיים לא חשובים להם? איך אפשר לסמוך על כבל שיציל את חייך כשאתה במו טמטומך נתת לו תפקיד כזה חשוב והוא עודנו כבל? לפחות היה איתן כבל, ניחא, אבל ככה סתם כבל? אפילו לא איתן? כנראה שיש דברים שנשגבו מבינתנו.

לאחר ההצלחה הגדולה באתר הבאנג'י, נסענו לעץ הגדול, זוהי שמורה קטנה של קילומטר הליכה בערך, שמובילה לעץ עצום מימדים. המסלול הוא קל מאוד ונוח, העץ הוא אכבר עץ, באמת מיוחד וגדול, אם היה באנג'י ממנו היינו בטוח מסתכלים. סה"כ זה טיול חביב ולא ארוך.

אמרנו שלום לעץ הענק והמשכנו למרכז Storms River, עשינו קצת קניות בסופר, אכלנו שוב בדיינר שנות החמישים עם האוכל הבינוני מינוס (אין הרבה מבחר של מסעדות באיזור), ונסענו ללילה אחרון בבקתת העץ על הים. מחר נתחיל בדרך לכיוון פורט אליזבת', והלילה עוד יהיו הרבה סיוטים מהבאנג'י שלא עשינו.

חלק ב – יפורסם בסוף הטיול – בעוד עשרה ימים בערך. שיהיה לנו המשך טיול מוצלח.