דרום מערב ארה"ב חלק ד

בוקר במריפוסה, היום אנחנו נוסעים ליוסמיטי. כמובן שבשלב התכנון קראתי את כל הסופרלטיבים על יוסמיטי. שזה מקום חובה ואסור להחמיץ והנוף שם מדהים… בהתחלה הקצבתי 3 לילות למריפוסה, אבל אח”כ כשהתחלתי את התכנון המדוקדק הבנתי שיספיק לנו יום אחד בעמק. GLACIER POINT ממילא יהיה 99% סגור, וחבל להשקיע עוד יום שלם בחורשת מריפוסה, גם לאור זמני הגעה הלא קצרים ממריפוסה (לא מצאנו משהו בטווח קרוב יותר בגלל ההזמנה היחסית מאוחרת).אז קיצרתי לשני לילות שנתנו לנו יום שלם בעמק.

יוצאים בבוקר ולאחר כשעה של נסיעה יפה בעמק יפה אנו מגיעים לשערי השמורה. אנו מדלגים על נקודת התצפית TUNNEL VIEW ומשאירים אותה לסוף לפי ההמלצות לראות את הנקודה אחה”צ. בדיעבד הייתי מגיעה לשם פעמיים, כי בשעת אחה”צ האור היה יפה אבל חלקים היו מוצלים וכדאי לדעתי לצלם גם כשהכל מואר. בכל אופן הנקודה הראשונה שלנו במסלול היא מפלי הינומת הכלה. הפארק די עמוס אבל אנחנו מוצאים די מהר חנייה שהתפנתה. עוצרים ומתחילים ללכת. המסלול שוצף מים… ממש הולכים על מים זורמים. כשמתקרבים למפל השילוב של רסס מטורף וזווית השמש לא ממש מאפשרים ליהנות ממנו,אז אנחנו חוזרים אחורה ומוצאים נקודת תצפית נוחה ויפה על המפל. סה”כ מסלול קצרצר ויפה לפתיחת הטיול בשמורה… מכאן ממשיכים בכביש החד סטרי שבעמק. מה שאהבתי ביוסמיטי זה השילוב בין נסיעה ברכב שלנו לבין השאטל. אני מעדיפה בהרבה נסיעה בקצב שלי עם עצירות לצלם מתי שבא לי, והנוחות שלא לעזוב את הרכב ליום שלם. אנו ממשיכים לכיוון הנקודה הבאה שלנו – מפלי וורנל. בדרך אנחנו עוצרים קצת לצלם. מגיעים למגרש החנייה שבקצה העמק, מכאן צריכים לקחת את השאטל.עולים ויורדים בתחנה של המפלים. שוב, עומס רב של אנשים בשמורה ובמסלול, אבל לא ממש נורא. אנחנו מחליטים ללכת עד הגשר ומשם נראה אם נמשיך וכמה. הילדים קצת מקטרים שקשה להם… זה מסלול שכולו בעלייה אבל לא נורא בכלל. מגיעים לגשר, מכאן לאף אחד אין כח להמשיך… הנוף בדרך מאוד יפה ומהגשר רואים את המפל. מחליטים שכולם יעשו הפסקה ואני אטפס עוד קצת למעלה כי קראתי שכעשר דקות הליכה אחרי הגשר יש נקודת תצפית יפה למפלים. מתחילה ללכת והילדים התפנו להפסקת בייגלה… 😀 אני ממשיכה לבדי, יכולה ללכת בקצב מהיר. אחרי הליכה של כעשר דקות אני מבינה שהמפל עצמו ממש ממש קרוב, ומחליטה כבר לעלות עד למפל. החלק הסופי הוא על מדרגות אבן תלולות עם תהום מצד אחד, והמים זורמים להם על המדרגות. טוב שהילדים לא באו, לא הייתי נותנת להם לטפס כאן בכל מקרה… מטפסת עד לנקודת התצפית (התחתונה), ושם רואה את המפל היפהפה מעוטר בקשת מדהימה. וואוו, היה שווה להגיע לכן. חוזרת בהליכה מהירה אל הגשר, שלא ידאגו לי שקצת התעכבתי… חוברת אליהם ואנו חוזרים אל נקודת ההתחלה. מכאן לוקחים את השאטל אל נקודת ההתחלה של אגם המראה. המסלול קל מאוד ולא ארוך. אנו מגיעים לאגם , הולכים לאורך שפתו, ונהנים מההשתקפויות במים. מכאן חוזרים לתחנת של השאטל במסלול העובר דרך היער (חיפשנו דובים, לא הגיעו 🙁 ), ובחזרה לשאטל ולרכב. נקודה נוספת שתוכננה היתה מפלי יוסמיטי התחתונים אבל הילדים כבר היו עייפים, אז החלטנו לוותר על המסלול ורק לתפוס מבט עליהם מרחוק. מכאן ממשיכים ברכב אל VALLEY VIEW ואל ה TUNNEL VIEW לתצפיות על העמק היפה כולו. היום הזה היה בהחלט יפה, והתמונות יעידו על כך. השמש זרחה, המים במפלים שצפו, והמקום באמת יפה מאוד. אז למה יצאנו בתחושה מסויימת של אכזבה מהפארק הזה? כנראה שכמו שאומרים כגודל הציפיות כך גודל האכזבה… שמענו שאסור להחמיץ את הפארק בשום אופן, שזה פארק עם נוף מדהים, ולא הרגשנו ככה. הנוף היה מאוד יפה אבל די סטנדרטי – אגם, מפלים, צוקים. לא משהו שלא ראינו דומים לו באירופה. לאחר הביקור במקומות עוצרי הנשימה בתחילת הטיול, הפארקים המדהימים של יוטה שהם באמת מדהימים, שונים, משהו שלא רואים כל יום, יוסמיטי נראה לנו כמו מקום יפה, אבל די רגיל ונדוש… יכול להיות שמי שמגיע לכאן מאיזור החוף ועושה את המסלול ה”רגיל” של לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, ווגאס, כביש 1 וקצת טבע בצורת יוסמיטי, המקום הוא בהחלט גולת הכותרת של מסלול כזה. אבל אחרי המסלול המרהיב שלנו ביוטה (ואנחנו לגמרי מגדירים את עצמנו כחובבי המדבר) והצד המזרחי היפהפה והמושלג של הסייארה נבאדה, זה הרגיש לנו כמו עוד פארק יפה. אולי אם היינו רואים פה דב היינו משנים את דעתנו 😃 ראינו רק איילים….אני מניחה שגם לעומס האנשים היה חלק בעניין. קשה יותר ליהנות מהטבעכשאתה הולך בתוך עדר אנשים כמו במפלי וורנל ובמפלי הינומת הכלה. באגם המראה לעומת זאת היו ממש מעט אנשים.

כך או כך בהחלט שמחה שביקרנו כאן, היה יום טיול יפה מאוד ואם לא היינו מגיעים בטוח היינו נשארים עם תחושת החמצה. מה שכן – היתה החלטה טובה לקצר את הלינה במריפוסה ולהעביר אותה למונטריי. חוזרים בערב למריפוסה, ומחר נתחיל להתקדם לכיוון החוף.

-הטיפוס לוורנל

-המסלול אל אגם המראה

-שוב איילים

-VALLEY VIEW

-TUNNEL VIEW

קמים בבוקר ויוצאים ממריפוסה לכיוון החוף אל מונטריי. לפני היציאה אנו מתקשרים ומשריינים לנו מקום בשייט לוויתנים למחרת בבוקר. בשלב ההכנות חיפשתי משהו לעשות בדרך, ומצאתי את שמורת MERCED NATIONAL WILDLIFE REFUGE שנראתה נחמדה. התחלתי קצת לחפור, לא היה קל למצוא חומר על המקום שכוח האל הזה 😀. בסוף מצאתי תיאור בבלוג על המקום שמאוד מצא חן בעיני והחלטתי שאכן כדאי שנעצור פה. מגיעים למקום, אין נפש חיה. בכניסה יש שלט הסבר , עלונים לחלוקה על השמורה, ודק תצפית מעץ. אנחנו עוצרים לתצפית מהדק על הביצה. הכל שקט ושליו כאן… יש כאן גם ספסל לארוחת צהריים, אנחנו שומרים אותו לאחרי הסיבוב ברכב, ויוצאים לנסיעה במסלול המעגלי מסביב לביצות. וואוו, כמה יפה כאן, פשוט תחושה שאנחנו באפריקה. ראינו המון המון ציפורים, סנאים וארנבות קטנות, ואפילו ג'ק רביט ענקית ויפהפיה (אותה לא הספקתי לצלם...). באיזשהו שלב הגענו למקום עם להקות עצומות של ציפורים קטנטנות (זרזירים?) שעשו מופע אווירובטי מרשים. לקראת סיום הסיבוב אני קולטת קן גדול בצמרת עץ מרחוק, ומתוכו מבצבץ ראש של עיט… ישבנו וחיכינו דקות ארוכות לידו, עד שהוא התרומם ונחשף כולו. חזרנו לנקודת ההתחלה לארוחת צהריים. מכאן יוצאים כמה מסלולי הליכה קצרים. לקחתי את הגדול לסיבוב קצר ברגל עד שהאוכל יהיה מוכן…, התחלנו ללכת במסלול אחד, ארנבת חוצה את דרכנו. ראינו עוד כמה ציפורים יפות. חזרנו והחלטנו ללכת גם לכיוון המסלול השני בשטח יותר פתוח. פתאום הבן אומר לי אמא ראיתי משהו מקדימה. אני שואלת מה? לא יודע הוא עונה. אולי כלב… אני לא קלטתי כלום. אין פה כלבים, זאת שמורה, אני עונה לו, אולי זה קויוט, אני מתלהבת, בוא נתקדם בשקט ונחפש. הוא קצת חושש – קויוט זה מסוכן? לא, אני מרגיעה אותו, הוא פוחד מאיתנו...התקדמנו קצת על השביל והנה הוא מולנו במרחק. קויוט. עומד וצופה. התקדמנו לאט ובשקט למרחק שניתן לצלם משהו (מאוד מרחוק...). הוא נתן לנו לצלם ואז התקדם הלאה. איזה יופי!!! חוזרים בהתרגשות, ובדרך רואים מכונית עומדת ליד היציאה מהשמורה. מבינים שיש שם משהו אבל מחליטים לא להתקרב יותר מדי ברגל...כדי לא להבריח את מה שהם רואים. חוזרים לארוחת הצהריים מבסוטים ומספרים לשאר על הקויוט שראינו . לאחר הארוחה שארכה כחצי שעה או יותר אנחנו מתארגנים ליציאה ורואים שהרכב עדיין עומד באותו המקום. נוסעים לכיוון היציאה ולכיוון הרכב העומד, ובפנים צלמת חביבה שמראה לנו שיש 2 ינשופים על עץ במרחק. אנחנו מודים לה על הינשופים (אני ממש אוהבת ינשופים!), מצלמים למרות שהם מאוד רחוקים, עדיין יוצא משהו. בטיולים שהם לא אפריקה אני לא סוחבת את המצלמה הגדולה והכבדה עם הזום האימתני. אחרי כמה אכזבות שרציתי לצלם ולא היה לי “מספיק זום” החלטתי לקנות מצלמה קומפקטית עם זום רציני שתהיה תחליף למצלמה הכבדה והמסורבלת בטיולים שהם לא אפריקה… המצלמה בהחלט הוכיחה את עצמה. נכון שזו לא אותה איכות אבל היא הוציאה תמונות מספקות בהחלט של אובייקטים מאוד מרוחקים.

טוב, יוצאים מהשמורה ועכשיו נפתח לנו התיאבון… בעלון שלקחנו מצוין שיש עוד כמה שמורות קטנות דומות באיזור שהן יחד חלק מאיזור שימור גדול דומה של ביצות. אנחנו מחליטים ללכת לדגום גם את האיזורים הנוספים. פונים דרומה ואז צפונה אל SAN LUIS NATIONAL WILDLIFE REFUGE. מתחילים באיזור שנקרא WEST BEAR CREEK שם יש מסלול ברכב + מסלול הליכה. אנחנו עושים את שניהם, האיזור של הביצות כאן אפילו יפה יותר ממרסד, אבל יש פה פחות בע”ח. כך או כך המקום יפה וההליכה נעימה וכיפית. לאחר מכן אנו חוזרים דרומה לכניסה הדרומית לשמורה ועושים עוד סיבוב ברכב. בין שני החלקים, כשאנו על הכביש הראשי, אנו רואים עוד קויוט הולך על הגבעות. כך עובר לו היום כולו באווירת אפריקה, מרוצים אנחנו ממשיכים אל מונטריי אליה אנחנו מגיעים בשעת ערב מאוחרת. זהו, הגענו אל החוף, הנוף שוב משתנה, ומחר נצא לשייט לוויתנים.

יום אפריקה

-מי מציץ מהקן?

-הקויוט

בוקר ראשון במונטריי ואנו מתעוררים ליום מעונן ואפרורי. אתמול כשהגענו עייפים כבר התחלתי להתחרט על שייט הלוויתנים שהזמנו להיום ופתאום לא היה לי ממש חשק אליו...תליתי את זה בעייפות והלכתי לישון. הבוקר השמיים לא עשו יותר מדי חשק אבל כבר הזמנו, והמצב רוח המוזר בקשר לשייט הלוויתנים מאתמול עבר, אז התארגנו בזריזות, העמסנו פליסים ומעילים, ויצאנו לדרך. הגוגל מפס פישל (פישל כמה פעמים בטיול הזה...) מה שגרם לנו לסיבוב מעצבן ועיכוב. מזל שאומרים להגיע חצי שעה קודם… מצד שני כשהגענו לסירה היא כבר היתה עמוסה, ומקומות הישיבה הטובים בחוץ נתפסו. נכנסנו פנימה ותפסנו שולחן רחב ונוח. חיכינו מעט לאחרוני המגיעים, ותוך כמה דקות יצאנו לדרך. יוצאים מהמרינה, על אחד המצופים עומד אריה ים יפה ומדגמן… עוברים את השובר של המרינה ועליו ולידו מופע של עשרות אריות ים ויותר. ככל שיצאנו לים הפתוח התחזקו הרוח והגלים. היה ים לא סוער אבל גם לא ממש שטוח. משהו באמצע… אני כמובן לקחתי כדור אבל לילדים לא נתנו (פעם אחת נתנו והאפקט לא היה ממש טוב… הילד נרדם לכל השייט 😄 ). התחלנו כולנו בעמידה באיזור החרטום, ראשונה עזבה הקטנה עם הבעל, אח”כ ה”אמצעי”, והגדול נשאר איתי עוד זמן ארוך עד שגם לו היה קשה. אכן היתה רוח קרה מאוד. עד לנקודת הכניסה פנימה הספקנו לראות שתי להקות של דולפינים, ופעמיים לוויתנים שצללו די מהר פנימה. על הראשון לא התעכבנו, על שני האחרים הקפטן חיכה כמה דקות, אבל לבסוף המשכנו הלאה . באופן מפתיע דווקא בפנים היה קל יותר והילדים הרגישו טוב יותר. מזל כי לפתע נשמעה קריאה ברמקול של הקפטן כולם לצאת החוצה. טסנו החוצה כמובן, ולא האמנו למראה עינינו ולמזלנו הטוב. מסביבנו היו כ 6 או 7סירות נוספות, וביניהן משייטת להקת אורקות!!! כן אורקות. כשהזמנתי את השייט קראתי שיש אורקות כאן, אולם בכדי לראות אותן מומלץ לקחת שייט ארוך של 8 שעות שמרחיק ומחפש אותן, היה ברור שלא נצטרף עם הילדים לשייט כזה… לקחתי את הקצר וקיוויתי שאולי נראה, אבל לא באמת האמנתי שיש סיכוי. ובכן, באותן היום אכן האורקות הגיעו. ולא סתם הגיעו – נתנו מופע שלם. עלו וירדו, אחד מהם הגיח עם הפנים כלפי חוץ, הם התקרבו לסירה ועברו מתחתיה… בקיצור – היה מדהים!! הילדים שכחו שלא הרגישו טוב והיו באקסטזה מהאורקות. לבסוף לאחר שהות ארוכה במחיצתם עזבנו אנחנו אותם וחזרנו אל החוף. בזמן העגינה הספקנו לראות גם לוטרות בשטח המרינה. אחחח איזה שייט נהדר!

לאחר ההתרגשת הרבה, אנו ממשיכים לחלקו השני של היום – אל פוינט לובוס. נכנסים לשמורה ופונים ראשית אל מסלול ההליכה CYPRESS GROVE TRAIL. המסלול אכן יפה מאוד ויש לאורכו תצפיות מרשימות אל האוקיאנוס. מכאן הדרמנו לחלקה הדרומי של השמורה ועשינו את מסלול BIRD ISLAND TRAIL. וואוו, המסלול הזה היה מדהים!! תצפיות מרהיבות לאוקיאנוס, תצפית על כלבי הים (FOCAS), אי הציפורים המדהים ושוקק החיים, ולקינוח עוף דורס יפה וחבורת TURKEY VULTURES שעשו מעופים מעלינו. לסיום עצרנו בחוף הים וסיירנו לאורך קו המים בחיפוש אחר סרטנים ושושנות ים.

שייט במונטריי

--במרינה

--פוינט לובוס

--BIRD ISLAND TRAIL

--מקננים

--שושנות ים

בוקר שני במונטריי. הבוקר הזה השמש זורחת וחם יותר. מזל כי להיום הזמנו את שייט הקיאקים במוס לנדינג. יוצאים ממונטריי צפונה בנסיעה קצרה, מגיעים אל קיאק קונקשן במוס לנדנינג, ואחרי רישום, תשלום והדרכה קצרה נכנסים לקיאקים. מתחילים לחתור מהמעגן ואז עוברים מתחת לגשר לעבר השמורה. איזה יופי, פשוט מושלם. בדרך לוטרות חוצות את דרכנו, יש גם אריות ים וקורמורנים, בקיצור גן עדן. אני לקחתי את הגדול אצלי בקיאק, והשניים הנותרים עם הבעל בקיאק השני. טוב, מסתבר שהאידיליה לא היתה מנת חלקם של כולנו… בקיאק השני הילדים נתקעו על מוד קיטורים :-( חוזרים לאחר כשעתיים וחצי למעגן. מכיוון שהיה שפל היה צריך לצאת באיזשהו שלב ולהעביר את הקיאק מעל הקרקעית החולית, ממשיכים לחתור עד שאנחנו מגיעים לרציף ונקשרים. לטעמי היה מושלם, בהחלט אחת הפעילויות השוות והמומלצות באיזור. מכאן נוסעים לצד השני של השובר לצלם את אריות הים, ואז חוזרים לכיוון מונטריי, עצרנו בדרך בשמורת הטבע FORT ORD DUNES לארוחת צהריים. השמורה נראית יפה מאוד, אבל מגרש החנייה היה מלא בזוגות וגם טיפוסים שנראו לי מפוקפקים כך שלא התחשק לנו לצאת ולהשאיר את הרכב… ישבנו לאכול ארוחת צהריים על אחד הספסלים באיזור החנייה, והמשכנו למונטריי, לטייל לאורך החופים. אבל- לפני הטיול הבטחנו לילדים שנלך לגן השעשועים שבמרכז מונטריי והיה סגור אתמול. (DENNIS THE MENNACE) גן השעשועים בהחלט היה שווה , הילדים נהנו והוציאו אנרגיה אחרי הישיבה הממושכת בקיאק … מכאן אל החוף – התחלנו במזח הישן העמוס באריות ים. אפשר להיות כאן שעה ורק לצפות בהם, ראינו גם לוטרות וציפורים. ליד החנייה היה מגרש כדורסל אז עשינו עצירת ספורט ארוכה לילדים. מכאן המשכנו לאורך OCEAN VIEW BVD. , עצרנו בחוף היפה, הילדים שיחקו בחול, והקטנה גם החליטה שחם והיא צריכה לטבול במים (12 מעלות!!) הילדה חולה על מים קרים, כנראה משהו מהשורשים האוקראינים שלה 🤣

בתוכנית היה להמשיך גם אל דרך 17 המייל אבל כולם כבר היו עייפים אז ויתרנו וחזרנו לחדר ללילה השלישי והאחרון שלנו במונטריי. אני מאוד אהבתי את מונטריי, הלוייתנים,הקיאקים, חוף הים היפה, אריות הים, פוינט לובוס. ההחלטה להשאר כאן 3 לילות היתה מצויינת.

מוס לנדינג

--פורט אורד דיונס

--מונטריי

--בגן השעשועים אפשר גם לצפות בציפורים...

--המזח הישן

--לאורך החוף

יום טיול אחרון.

אנחנו יוצאים בבוקר ממונטריי דרומה לעבר כביש 1 המפורסם. עוצרים לעצירה ראשונה בGARRAPATA, עושים מסלולון קצר של תצפית, היום בהיר ויש נוף יפה מאוד של הים, הצוקים, הצמחיה. ממשיכים הלאה, התחנה הבאה מפלי מקווי. המסלול עצמו חסום, וכל מה שנותר לנו זה לחנות ולהציץ על המפל מהחניה. קצת מאכזב שאי אפשר להתקרב, אבל עדיין, המפל בהחלט יפה מאוד ושווה עצירה. אנחנו ממשיכים לאורך כביש 1 דרומה, הנופים אכן יפים מאוד אבל – הדרך ארוכה ומפותלת וקשה לילדים בגלל זה, הנופים בהחלט יפים, אבל שוב כמו ביוסמיטי – לא משהו שלא ראינו קודם. גם כאן הציפיות היו גבוהות ובפועל קצת התאכזבנו. העצירה השלישית היתה ב LIMEKILN שם אכלנו ארוחת צהריים ויצאנו למסלול הליכה אל המפל. המסלול היה נחמד מאוד, אבל לא משהו מדהים או עוצר נשימה. אתנתחא קלה של טבע יפה. ברגע שהפיתולים נגמרו והכביש נפתח ולילדים עברה הבחילה התחלנו ליהנות יותר… עצירה הבאה במושבת פילי הים. טוב גם כאן היתה אכזבה קלה – הפילים בכלל לא נראו כמו פילים אלא כמו אריות ים גדולים יותר. ככל הנראה היו שם רק נקבות שהמראה שלהן לא יחודי כמו של הזכרים. אבל – עדיין נהננו מאוד. המראה היה מרשים – המוני פילי ים (או בעצם פילות) על רצועת חוף ארוכה. שהינו במקום שעה ארוכה והסתובבנו בין פילות הים שהעיפו חול אחת על השניה, ודרכו אחת על השניה בדרכן למים מרוב שהיה צפוף… מכאן ממשיכים למורו ביי. בדרך עוצרים בעוד חוף שם יש אריות ים. הלכנו כעשר דקות לכיוון אריות הים עד לשלט שאומר לא להתקרב יותר מדי. בשעת אחה”צ מאוחרת הגעו למורו ביי שהיתה מקסימה – עצרנו בקצה ליד הסלע, הילדים קלטו שם מגרש ספורט ושעטו אליו בשמחה למשחקי כדור, בעוד שאני שוטטתי בלא מפריע וצילמתי את הלוטרות המדהימות ששחו במים לידי. צפיתי בגורים הקטנים שוחים לאמהות וקוראים להן, והאמהות לוקחות את הגורים עליהן. ראיתי גם לוטרות מפצחות צדפות. אפשר לעמוד שעה ויותר ליד הלוטרות האלו ופשוט לצפות בהן. נשארנו עד שעות הערב במורו ביי, ואז עצרנו בפיצרייה עם אווירה טובה (המוטו שם היה גלישה, היו גלשנים תלויים על הקירות וסרטי גלישה הוקרנו על מסך גדול). מכאן, נסיעה ארוכה בחשיכה אל סולבנג, על מנת להתקדם עוד לכיוון לוס אנג'לס.

למחרת למעשה היה יום נסיעה מסולבנג לשדה התעופה בלוס אנג'לס. לא הספקנו כלום באותו היום למעט עצירה של כשעה לקניות על הדרך…מכאן לשדה”ת והביתה (טוב, זה לא היה בדיוק ככה, החזרה היתה סיוט מתמשך עם שני עיכובים ביציאות של הטיסות, גם המקורית וגם החלופית שנדחתה למחרת, כך שהגענו הביתה לאחר 48 שעות בערך… את החלק הזה נעדיף לשכוח…!)

לסיכום היום – כביש 1 בהחלט יפה אבל הנסיעה בו לא קלה עם ילדים בגלל הפיתולים. עדיין הייתי עושה את המסלול כפי שהוא, רק מורידה ציפיות...הכי אהבתי את מפלי מקווי , את פילי הים ואת מורו ביי.

זהו, תם ונשלם מסע בן 3 וחצי שבועות בדרום מערב ארה”ב. היה לנו כאן מדבר, נקיקים, הרים מושלגים, אגמים, יערות, נחלים, מפלים, אוקינוס ועוד. בדיעבד אני חושבת שהחלוקה היתה מוצלחת ולא הייתי משנה, הייתי רק מוסיפה יום אחד לאיזור הברייס ואסקלנטה. הכי אהבתי את יוטה אבל באמת שהכל היה מדהים. טיול טבע נהדר!

כביש 1