סוכות 2017 – סרביה ומונטנגרו.
הטיול הזה היה ההיפך הגמור מהטיולים ה"רגילים” שלנו שמתוכננים חודשים רבים מראש. הפעם התאפשר לנו לטוס ממש ברגע האחרון. מכיוון שהיה חג היה קשה ביותר למצוא טיסות אטרקטיביות בהתראה כל כך קצרה, כך שלקחנו מה שמצאנו, טיסה לבלגרד, בלי לדעת כלום, אבל כלום על סרביה. נותרו לי 72 שעות להזמין, לתכנן, אה, וגם לארוז לחמישה אנשים 
השקעתי כמה שעות בחיפוש חומר באינטרנט ובניתי שלד ראשוני. הזמנתי מקום לינה לחמשת הלילות הראשונים, והאפשרויות נשארו פתוחות להמשך.
יום 1 - נחתנו בבלגרד בשעות הערב (טיסות מצויינות מבחינת לוחות הזמנים של ארקיע, המחיר היה גבוה יחסית בגלל החג), החלפנו כסף בשדה"ת (יש ביתן קטן בצבע כחול ממש לפני היציאה, לפני שעוברים את הדלתות של המכס. השער שם היה טוב יותר מבחוץ, אחרי מעבר הדלתות. עדיין השערים בצ'יינג'ים בסרביה טובים יותר. עדיף להחליף קצת כסף להתחלה ולא סכום גבוה מדי). לקחנו את הרכב (שודרגנו ל 4X4) ונסענו לדירה שהזמנו בפאתי בלגרד. דירה פשוטה ונוחה (GUESTHOUSE N) שהתאימה בול ללילה הזה.
יום 2 - למחרת התחיל, לפי התחזית, גשם שנמשך כל היום. ביום הזה יצאנו מוקדם ונסענו דרומה כשהיעד שלנו הוא זלטיבור, עיירה קטנה בדרום מערב סרביה. בדרך לשם עשינו עצירה ב OVCAR BANJA. עיירה קטנטנה על נהר מוראבה. חצינו את הנהר וחזרנו על הגדה הנגדית לכיוון מסעדת DOM. שם אכלנו ארוחת צהריים. משם המשכנו בדרך המקסימה המובילה לאורך הנהר לעבר המנזרים. ביקרנו במנזר NIKOLJE (הגשם עשה טובה והפסיק בזמן הביקור במנזרים) וכן במנזר USPENJE המתצפת על עיקול הנהר. משם חזרנו אל מרכז העיירה ונכנסנו אל המעיינות החמים KABLAR – בריכה נהדרת בטמפ' של 35 מעלות. היה נהדר. שתינו שוקולטה חמה מצויינת במסעדה הצמודה והמשכנו אל ZLATIBOR, מרחק של כשעה נסיעה.
בזלטיבור ישנו ב APARTMENT MLADENOVIC – דירה נהדרת בקצה זלטיבור. סה"כ חמישה לילות.
יום 3 – קמנו בבוקר והכל מסביבנו מושלג (התחזית לא דיברה על שלג... הפתעה נעימה). הילדים יצאו בהתרגשות החוצה לשחק בשלג (חבל שלא הבאתי את הכפפות...). יצאנו בשעת בוקר מאוחרת לכיוון מפלי GOSTILJE. ה GPS לקח אותנו בדרך יפהפיה שאמורה לחצות את ההרים ולהגיע מדרום למפלים, רק שלא לקח בחשבון את השלג שירד בלילה. משם תכננו להמשיך צפונה למערת STOPICA, ובחזרה לזלטיבור. באיזשהו שלב הגענו לדרכים מושלגות, עשינו אחורה פנה, ונסענו בחזרה לכיוון זלטיבור. מזלטיבור נסענו קודם למערה בדרכים נמוכות יותר, כך שלא היתה בעיה עם השלג. הגענו למגרש החניה, שילמנו עבור החניה, וירדנו בשביל ביער עד לפתח המערה. המערה לא גדולה, מוארת ומסודרת להליכה. האטרקציות שבה הן ה"בריכות" הטבעיות שבה, אבל הן היו ריקות ממים, וכן מפל ונחל הזורם בה. סה"כ ביקור של כחצי שעה במערה. משם המשכנו דרומה למפלים. ממגרש החניה שביל שמוביל לכיוון המפלים, לאחר מס' דקות הליכה מגיעים לגן שעשועים גדול לילדים. משם ירידה לכיוון המפל בשביל מסודר. מהמפל עצמו המשכנו וירדנו לאורך הנחל עד למטה, היכן שיש גשר החוצה את הנהר, משם חזרנו על עקבותינו. מומלץ לרדת עד למטה ולא להסתפק במפל בלבד. סה"כ היינו במקום כשעה- שעה וחצי.
-
-
-
יום 4 – השמש יצאה סוף סוף ומעתה תלווה אותנו עד לסוף הטיול. היום פנינו מועדות אל הפארק הלאומי טארה. אנו נוסעים אל MITROVAC בדרך יפהפיה. בצידי הדרכים השלכת המדהימה בשלל צבעים. ממיטרובץ אנו עולים ברכב אל נק' התצפית המפורסמת VIDIKOVAC BANJSKA STENA. מאוד נוח לנווט כאן עם מפות גוגל מפס שהורדנו טרם הנסיעה, ועובדות גם אופליין. הכביש הופך עד מהרה לדרך עפר, עד למקום בו חונים וממשיכים ברגל כרבע שעה עלייה קלה ביער. נק' התצפית מדהימה, מתחתינו ניתן לראות את נהר דרינה ואגם פרוצ'ץ'.
מנק' התצפית יורדים ונוסעים בחזרה למיטרובץ, משם פונים אל אגם זאובינה. בהגעה לכביש ההיקפי הסובב את האגם פנינו שמאלה, ולפני הסכר ירדנו שוב שמאלה אל כביש צר המוביל אל קו המים, שם עצרנו להתרעננות. משם חזרנו לכביש ההיקפי אבל מכיוון שהדרך היתה ארוכה מאוד עם ילדים קטנים ברכב החלטנו לשוב לכיוון מיטרובץ מהיכן שהגענו ולא להשלים את הסיבוב סביב אגם זאובינה. חזרנו למיטרובץ, עצרנו במסעדה שנעלמה מעינינו בהלוך, ומשם ירדנו ברכב דרך הסרפנטינות לאגם פרוצ'ץ' המקסים. בסרפנטינה האחרונה פנינו שמאלה ונסענו לאורך האגם עד לנקודה בה הכביש מתעקל שמאלה ונכנס לערוץ. המשכנו מעט בדרך יפה זו, ובשלב כלשהו סבנו על עקבותינו וחזרנו לכיוון הסרפנטינות וכביש 172. משם נסיעה קצרצרה לנהר VRELO – הנהר הקצר ביותר באירופה, רק 365 מטר אורכו. הלכנו לאורכו, הוא מסתיים בנפילה במפל נחמד אל נהר הדרינה. בסמוך למפל היה יער יפה והילדים אספו בהתלהבות ערמונים שלמרבה הצער לא היו אכילים L יש במקום גם מסעדה גדולה. לא נכנסנו.
משם בחזרה לזלטיבור לדירה שלנו.
יום 5 – נסיעה אל מנזר ראצ'ה שבקניון ראצ'ה. ביקרנו במנזר, ומשם מתחיל שביל הליכה לאורך הנחל במעלה הקניון. הלכנו כשעה במעלה הקניון עד שהשביל החל לטפס על הגדה והפך לתלול וקשה ואז חזרנו על עקבותינו. משם נסענו למוקרה גורה. הגענו בדיוק בזמן לנסיעת הרכבת אבל החלטנו לוותר כי שמענו שהנסיעה סתמית וממצה את עצמה מהר מאוד. עדיין היה נחמד לעצור במוקרה גורה ולראות את הרכבת. אכלנו במסעדה הצמודה לתחנה. משם חזרנו לזלטיבור בשעה סבירה על מנת לאפשר לילדים ביקור בפארק החבלים (לגובה שלהם היה רק מסלול אחד של קטנים) ובדינו פארק (שוב, מתחת לגיל 9 האפשרויות כאן מוגבלות. יש קיר טיפוס שהיה סגור בגלל שירד גשם קודם, פארק חבלים שלא התאים לגובה שלהם, וקארטינג מגיל 9 בלבד). עדיין היה נחמד. יש פארק שעשועים נחמד, אומגה כיפית לילדים (ועוד אחת שנראית מדהימה למבוגרים) , והרבה דינוזאורים יפים שגם זזים ועושים קולות. סה"כ בילוי כיפי של שעה.
יום 6 – יום טיול לשמורת אובץ. ניתן לעשות זאת בטיול מאורגן מזלטיבור (כעשרים יורו לאדם) או עצמאית. אם מגיעים עצמאית יש להגיע לפני השעה 10:00 לנק' היציאה ולסגור במקום עם הסירה (כעשרה יורו לאדם). היה קשה מאוד לקבל הנחיות ולהבין להיכן להגיע, וכך יצא שהגענו למקום הנכון, אבל חשבנו שטעינו , והמשכנו הלאה בחיפוש. כשהבנו שטעינו וחזרנו למקום פספסנו בכמה דקות את יציאת השייט. למי שרוצה להגיע עצמאית יש לפנות שמאלה מעט לפני AKMACIC, יש שלט UVAC, ונק' היציאה היא בסכר הגדול. הסירות נמצאות למטה ואי אפשר לראותן מהכביש עצמו. אבל מעז יצא מתוק, כיוון שהגענו בדיוק כשמשלחת מהטלוויזיה הסרבית עמדה לצאת לשייט על מנת לצלם תוכנית על סרביה היפה. הם באדיבותם הסכימו לצרף אותנו לשייט שלהם תמורת המחיר הרגיל, וכך יצא שקיבלנו שייט כמעט פרטי, עם דגש על צילום (נהדר עבורי!!) בקיץ המקום הומה אדם, אבל בסתיו היינו אנחנו ועוד סירה אחת בכל רחבי השמורה. כבר בתחילת השייט הבחנו בנשרים על הצוקים מעלינו. המשכנו לכיוון האיזור בו הנהר מתפתל בשמיניות, שם ישנה עלייה לנק' תצפית על הפיתולים, וכן עלייה נוספת למערת הקרח. את העלייה לנק' התצפית לא עשינו כיוון שצוות הצילום אמר שהם לא עולים כי העלייה תלולה וציוד הצילום כבד. הם הסבירו לנו איך נוכל להגיע לשם מאוחר יותר ברכב. עצרנו למרגלות מערת הקרח ועלינו אליה. המערה גדולה מאוד, רק חלק ממנה פתוח לקהל, והיא חשוכה לחלוטין. בטיולים המאורגנים מקבלים פנסים, וגם צוות הצילום היה מצויד בפנסים רבים וחילק לנו פנס לכל אחד. המערה נחמדה מאוד. אין בה באמת קרח, אבל היא גדולה, ארוכה ויש בה נטיפים ואווירה מיוחדת מאוד כיוון שהיא טבעית ולא מוארת. סה"כ השייט ארך כארבע שעות, וכשחזרנו לרכב נסענו אל נק התצפית, נסיעה של כ 40 דקות. למרות שהדבר הצריך נסיעה ארוכה נוספת הלוך וחזור אנו שמחים שלא ויתרנו. חזרנו לעבר אקמצ'יצ'י , והתחברנו לכביש 29 לכיוון דרום. נק' התצפית נקראת LEDENI VIDIKOVAC, והיא מופיעה במפות גוגל, אבל הדרך לשם מכיוון צפון לא מופיעה. הפניה שמאלה לכיוון נק התצפית נמצאת על כביש 29, כ 24 ק"מ דרומה מנובה וארוש, ומסומנת בשלט עץ קטן עליו כתוב VIDIKOVAC (נק, תצפית) באותיות קיריליות! קל מאוד לפספס את הפניה, היו עירנים. משם דרך עפר הממשיכה על הגבעות עד לנקודה בה לפי גוגל מפס אין יותר דרך, משם יש דרך המחברת אותנו אל נק, התצפית ואל הדרך המגיעה מדרום. הדרך הזו, המחברת את שתי הדרכים ואינה מופיעה בגוגל מפס היא מעט יותר קשה, אבל קצרה ועדיין אפשרית גם ללא רכב 4X4 במז"א טוב. מנק' זו יש שילוט וקל למצוא את הדרך. מגיעים עד לנק' בה יש להחנות את הרכב וממשיכים לנק התצפית על גבי דרך 4X4, הליכה של כחצי שעה או פחות. כשמגיעים לנק' הפיצול עם השלטים יש לפנות ימינה. מנק' התצפית ראינו את עיקולי הנהר (הגענו בשעת אחה"צ מאוחרת כך שהאור והצל לא היו טובים במיוחד לצילום), אבל גולת הכותרת של הנקודה היא הנשרים שפשוט חגו מתחתינו וקרוב מאוד אלינו במשך מספר דקות, עד שעזבו את המקום. זה היה מחזה מדהים! נשארנו עוד וחיכינו להם שיחזרו. לאחר כעשרים דקות הם חזרו, אבל הפעם היו רחוקים בהרבה. הם התכנסו אחד אחד בחריץ סלע לשנת הלילה שלהם. מנק' התצפית חזרנו את הדרך הארוכה בחזרה לזלטיבור לדירה שלנו.
יום 7 – קמנו בבוקר, ארזנו הכל ועזבנו את הדירה הנוחה. עצרנו באגם של זלטיבור לשעה. יש שם מתחמי מתנפחים וטרמפולינות לילדים, רכבת פיצית לקטנטנים, ואפשר סתם לשוטט ולהקיף ברגל את האגם. בצידו השני יש דוכני מזון קל והרבה מזכרות ופיצ'פקס. יש גם סירות פדאלים על האגם. ממול האגם יש פארק שעשועים בתוך היער, והצלחנו לאתר שם סנאי חמוד שקטף לו אצטרובל לארוחת בוקר.
כשסיימנו את הסיבוב באגם התחלנו בנסיעה אל מונטנגרו. הדרך היתה פשוט יפהפיה. מעבר הגבול היה זריז במיוחד ללא צורך לצאת מהרכב. הגענו אל נהר הטארה והגשר המפורסם עליו. לפני חציית הגשר פנינו שמאלה אל האומגה הנמצאת משמאל לגשר (השלטים הצהובים). יש גם אומגה מצידו השני של הגשר אבל היא קצרה יותר. הגדולים והבעל עשו את האומגה בזמן שנשארתי עם הקטנה שנרדמה ברכב. הילדים חזרו באקסטזה והבטחנו להם שנעשה זאת גם בחזור. 20 יורו למבוגר. 10 לילד. הילד קשור למבוגר, או למדריך. מכאן המשכנו לעבר זבליאק, למרגלות שמורת דורמיטור. זבליאק גבוהה יותר מזלטיבור (1400 מטר לעומת 1000) והשלג שנמס כבר מזמן בזלטיבור עדיין מילא את רחובות זבליאק על אף השמש שזרחה מספר ימים לאחר שירד. הגענו אל הדירה שהזמנו (APARTMENT ALEKSIC) שהיתה ממוקמת במיקום מרכזי ומצוין, מרחק הליכה מהסופר ומרכז המידע. ממול גן שעשועים (חלקו עדיין מושלג). הדירה היתה נוחה ואפילו היתה בה מכונת כביסה אבל היו בה רק שני רדיאטורים לדירה שלמה, מה שנטרל את האפשרות לישון בספה הנפתחת בסלון (שמנו רדיאטור בכל חדר שינה והסלון נשאר קפוא).
עצרנו לאכול במסעדת ORO שנראתה נהדרת מבחוץ. המנות היו טובות בהחלט אבל הוסיפו לנו כל מיני "תוספות" לחשבון, אותו בכלל לא רצו לתת בתחילה (המלצר אמר לנו כמה יצא החשבון בלי להגיש אותו ורק לאחר התעקשות פעמיים החשבון הגיע, עם כל מיני תוספות...)
ניגשנו אל מרכז המידע שם קנינו מפה של הפארק (המפה שמקבלים פחות טובה מהמפה הפתוחה עליה מראים לכם את המסלול, למרות שהם טוענים שהיא אותו דבר... קווי הגובה לא מסומנים בה כמו שצריך), עדיין, המפה הספיקה לצרכינו. השבילים הגבוהים היו חסומים בגלל השלג שטרם הפשיר. הציעו לנו לעשות מסלול הסובב את האגם השחור (צמד האגמים המפורסם) ומשם הליכה אל אגם הנחש (הזהירו אותנו שיש שלג על השביל, אבל אפשרי עם נעלי הליכה טובות).
יום 8 – יום הליכה בשמורת דורמיטור. מגיעים אל מגרש החניה ומשלמים כניסה (3 יורו למבוגר, הילדים חינם). מהכניסה יש הליכה על כביש סלול עד לאגם השחור. לקראת סוף הכביש יש גן שעשועים משמאל. מכיוון שהיה כולו מושלג ויתרנו. בסמוך לאגם יש מסעדה אך היא היתה סגורה (אוקטובר). ההליכה עד לאגם לקחה כרבע שעה- עשרים דקות). באגם מצאנו ברווזים, מה שכמובן שימח מאוד את הילדים ששמחו להאכיל אותם (אנחנו מאכילים רק בפירות וירקות). לאחר שמיצינו את עניין הברווזים פנינו להקיף את האגם (למעשה שני אגמים) כנגד כיוון השעון. מעט לפני סיום ההקפה יוצא שביל המוביל אל אגם הנחש. פנינו אליו. הדרך מטפסת ביער, יפה, מלא פטריות. בשלב מסוים השביל היה מכוסה בבוץ ושלג אבל עדיין ניתן היה ללכת, בזהירות. באיזשהו שלב השביל יצא מהיער והתמזג עם דרך עפר רחבה (שגם היא בשלב מסוים היתה מלאה שלג) ואז שוב ירידה ליער לעבר האגם. האגם עצמו קטן ובעל צבע ירקרק. העצים לידו היו מדהימים בצבעי השלכת שלהם. לא ניתן להקיפו אבל מומלץ ללכת לכל כיוון כמה דקות בשביל נק' תצפית מעניינות על האגם. משם חזרנו בדרך העפר, לא חתכנו בחזרה ליער מהיכן שהגענו אלא בשלב מאוחר יותר, בשביל העובר מדרום לאגם BARNO ומגיע ל IVAN DO, ומשם בדרך רחבה (בה ניתן לנסוע) עד לנקודת הכניסה לשמורה. סה"כ מסלול של 9.5 ק"מ שלקח לנו כשש וחצי שעות עם עצירות רבות.
יום 9 – יום נוסף בשמורת דורמיטור, הפעם יום נסיעה משולב בהליכות קצרות. התחלנו בנסיעה אל נקודת התצפית CUREVAC. במפה מסומנים שני שבילי הליכה אל נק' התצפית היוצרים מסלול מעגלי. בפועל לא מצאנו את נק' ההתחלה והמשכנו הלאה עד שהגענו למגרש חניה מסודר עם שביל שלישי שמוביל אל נק' התצפית לאורך המצוק. במקום היה מדריך טיולים מקומי שאמר לנו כי השביל הזה טוב יותר (יותר חשוף לשמש ולכן פחות מושלג). חנינו במקום, שילמנו לפקח שהגיע בזמן שהתארגנו את דמי הכניסה לשמורה, והתחלנו ללכת. בדיעבד טוב שעשינו את מסלול ההליכה מכאן מכיוון שהשביל היה קל ונוח ומשופע בתצפיות לכיוון העמק. לאחר כארבעים דקות בקצב איטי (השלט מסמן חצי שעה) הגענו אל נק' התצפית המדהימה. מתחתינו נהר הטארה זורם בעמק. עצרנו לפיקניק קל, וחזרנו לרכב (בחזור, בירידה חצי שעה :-P )
מכאן התוכנית היתה לרדת לכיוון הכפר טפצה, וממנו אל גדות הנהר, אבל העיקוף היה אמור להוסיף לנו כשעה וחצי או שעתיים של נסיעה והיום היה אמור להיות ארוך כך שהחלטנו לוותר. במקור התוכנית היתה להקיף את כל השמורה אבל המדריך שפגשנו מסר לנו שאתמול הדרך היתה עדיין חסומה באיזור סדלו בגלל השלג ולא ניתן להשלים את הסיבוב. המשכנו לכיוון הכפר צרנה גורה שהזמן עמד בו מלכת. כפר קטן וציורי על הגבעות. משם המשכנו אל קניון סושיצה. הדרך כולה היתה סלולה, אבל צרה ולא במצב מזהיר, חלקה עם שאריות שלג וענפים על הדרך. עצרנו בפתח עמק סושיצה, ליד בקתה קטנה שהיתה סגורה, שם חנינו. ידענו שמכאן יש מסלול הליכה במעלה העמק, אבל יותר מכך לא ידענו כלום. מהבקתה ראינו סימני קוליסים שהמשיכו ישר אל מרכז העמק על מה שהיה פעם אגם, ושביל הליכה מסומן שפנה שמאלה, על "שפת האגם". התחלנו ללכת בשביל אבל לאחר מספר דקות הליכה הוא הפך לסבך נוראי שלא ניתן לעבור דרכו וניכר שלא היה בשימוש זמן רב. חזרנו על עקבותינו והתחלנו ללכת על עקבות הקוליסים. בסיום ה"אגם" נכנסנו ליער וכאן כבר ראינו סימון שבילים ברור לאורכו המשכנו. הלכנו ביער מדהים ביופיו, אינסוף פטריות בגדלים, צבעים וצורות שונות בצידי הדרך. ההליכה היתה פשוט מקסימה. לאחר כשעה וחצי של הליכה (עם עצירה כל שניה לצלם) הסתובבנו וחזרנו לרכב. מכאן חזרנו לזבליאק, וממנה המשכנו בנסיעה של כרבע שעה אל שני אגמים נחמדים – VRAZJE ו RIBLJE. הנוף כאן שונה מאוד מבשמורת דורמיטור, ובהחלט מומלץ לבקר גם כאן.
יום 10 – היום חוזרים אל סרביה. יצאנו בבוקר מזבליאק לכיוון הגשר על נהר הטארה. הילדים זכו לעוד 2 סיבובים באומגה המלהיבה, ואני הלכתי ברגל לאורך הגשר , מומלץ בהחלט. מכאן התחלנו בנסיעה נופית מדהימה לאורך הנהר עד לשמורת ביוגרדסקה. בשמורה חנינו ליד האגם ויצאנו למסלול הליכה המקיף אותו. האגם היה לא מרשים במיוחד, חלק גדול מאוד ממנו היה יבש, וכשהגענו לקטע היבש פשוט חזרנו ולא המשכנו את ההקפה כולה. עדיין היתה הליכה יפה וכיפית ביער מסביב לאגם, ובצירוף הדרך היפהפיה לכאן בהחלט היה שווה להגיע. מהשמורה פנינו צפונה לעבר מעבר הגבול בחזרה לסרביה. מעבר הגבול עובר בקניון הנהר לים, וזהו מעבר הגבול היפה ביותר שעברתי בו בחיי J. מכאן היו בידינו שתי אפשרויות – להמשיך צפונה לאיזור איווניצה, או לחזור לכיוון זלטיבור המוכרת ולהעביר עם הילדים מחר בבוקר עוד יום נחמד באגם לפני החזרה לבלגרד. בסוף החלטנו ללכת על זלטיבור, מפנטזים על החזרה לדירה המפנקת והכיפית שלנו. לצערנו הרב הסתבר לנו שהדירה תפוסה. הדרך באותו יום היתה ארוכה וקצת קשה לילדים, בעיקר לקטנה, אבל בסוף הגענו אל זלטיבור בערב ומיד מצאנו דירה נוחה וטובה ללילה. סוף טוב הכל טוב.
יום 11- התארגנו בעצלתיים בבוקר. היינו צריכים לארוז הכל לטיסה הלילה, ואתמול בערב נפלנו עייפים למיטות כך שהעבודה הקשה נשארה לבוקר. מזג האוויר התחמם מעט. כ 17 מעלות, מה שהספיק לבנים להכריז שחם היום וללבוש חולצות קצרות לראשונה בטיול... הגענו אל שפת האגם בשעת בוקר מאוחרת, הילדים רצו בהתרגשות למתנפחים ואני הלכתי לחפש את מוכר הפטל שלא הגיע הפעם L. לאחר כשעה התקפלנו, ויצאנו לכיוון מערת POTPECE . התמזל מזלנו והגענו בדיוק בזמן לסיור המאורגן היוצא כל שעה עגולה. זו הדרך היחדיה לבקר במערה. הסיור ארך כשעה והיה מהנה מאוד. הנטיפים אמנם לא מרשימים כמו במערת הנטיפים שלנו אבל המערה עצומה בגודלה ונהנינו מאוד מהביקור בה. אפילו ראינו שני עטלפים. מכאן המשכנו אל אובצר בניה. רצינו להספיק לטייל עוד קצת באובצר בניה, אולם בסוף התעכבנו כשעה וחצי במסעדה, ובצירוף היציאה המאוחרת מזלטיבור, הסיור הארוך במערה והדרך הארוכה שעוד מחכה לנו לבלגרד יצא שלא הספקנו לעשות כלום למעט שוטטות קצרה לאורך הנהר והאכלת ברווזים. מאובצר בניה נסענו ישירות אל שדה התעופה (השעה וחצי האחרונות היו פקוקות ומורטות עצבים כנראה מכיוון שהיה ראשון בערב וכולם חזרו לבלגרד איתנו). טיסת ארקיע בחזרה לארץ כשלוש שעות שעברה מהר, וזהו – נגמר הטיול.
עלויות :
זול זול זול. הדירות עלו לנו בין 20-30 יורו ללילה (כן!). מסעדות כחצי מחיר מבארץ. כניסות ואטרקציות זולות. דלק כ 1400 דינר לליטר (פחות מיורו וחצי).
