מהמולת הערים ועד שקט המרחבים דרום מערב ארצות-הברית

"זה הרגע, הנה באה השעה..." חודשים של תכנונים מדויקים, אינסוף שעות של בניית מסלול לפרטי פרטים ושנים של חלומות התנקזו לאותו בוקר רביעי אחד. להגיד שנסענו בלב שקט לגמרי יהיה לא מדויק; אחרי שבשנה שעברה מצאנו את עצמנו תקועים ביפן כשהמציאות הביטחונית בבית טרפה את הקלפים, וגם הפעם ריחפו ברקע חששות מפני המצב, המתח היה נוכח. אבל השאיפה להגשים חלום ישן והידיעה שההרפתקה מחכה מעבר לים גברו על הכל. ארזנו את המזוודות, עלינו על טיסת אל-על ישירה ללוס אנג'לס, ויצאנו לדרך אל אחד ממסעות הנוף המרהיבים, המטלטלים והמרגשים ביותר שיכולנו לדמיין - 21 יום של טבע פראי, כבישים אינסופיים, ערים ענקיות וזיכרונות שישארו איתנו לנצח. 

יום רביעי 23.9.26 -לוס אנג'לס

הטיסה הישירה עם "אל על" ללוס אנג'לס מתוכננת לצאת ב- 10:00 בבוקר.

הבן שלנו עובד בנתב"ג ואנו גרים קרוב לשדה, כך שב- 7:30 לערך הוא הסיע אותנו. נכנס איתנו לטרמינל והעביר אותנו ללא המתנה בתורים עד שיקוף כבודת היד. כבר בסביבות 8:30 היינו לאחר התהליך ופנינו לקחת כרטיס פספורט קארד חדש שהמתין לנו. העלינו את פרטיו לארנק של הטלפון ע"מ שנוכל להשתמש בו כחלופה לכרטיס האשראי ולא נשלם עמלות המרת מטבע. 

לא הסתובבנו בכלל בדיוטי פרי,  הרי אנו נוסעים לארה"ב ואת הקניות, ככל שנעשה, נעשה כבר שם.

קצת אחרי 9:00 התחילה העלייה למטוס, הטיסה המריאה פחות או יותר בזמן. טיסה ארוכה של 14.5 עד 15 שעות. לא שדרגנו מושבים והטיסה היתה ארוכה ולא ממש נוחה. בחלק מהזמן ראיתי את הסדרה "מקום שמח" ובן הזוג צפה בסרטים. חלק מהזמן נמנמתי. לא הצלחתי לקרוא בכלל למרות שבד"כ אני קוראת בטיסות. בסופו של דבר גם הטיסה הזו עברה. אני בהחלט שמחה על ההחלטה לטוס בטיסת "אל על" ישירה.

הפרשי השעות בין ישראל ללוס אנג'לס 10 הם שעות אחורה, כך שנחתנו ביום רביעי ב-15:00, כפי שתוכנן.

עברנו תהליך הגירה עם המתנה קצרה בתור אבל עם שאלות סטנדרטיות וללא בעיות מיוחדות.

כאשר יצאנו לאיסוף הכבודה שתי המזוודות שלנו כבר היו על המסוע.

נסענו עם שתי מזוודות שבאחת מהן טרולי וטרולי נוסף שעלה איתנו לטיסה. בחזור כבר חזרנו עם שני הטרולים.

אספנו את הציוד שלנו ויצאנו מהשדה. מצאנו את השאטל לחברות ההשכרה שמסתובב בשדה. צריך לעלות על שאטל של חברת ההשכרה שממנה השכרנו את הרכב. אנו השכרנו מאלמו באמצעות אופרן ועלינו על השאטל הרלוונטי.

לאחר נסיעה שארכה זמן מה הגענו למתחם השכרת הרכב. התור במתחם של אלמו לא היה ארוך במיוחד, ובנוסף ניתן היה לעשות את תהליך הרישום באופן עצמאי בעמדות שירות עצמי, אבל לאור התור הקצר יחסית בחרנו להמתין. למרות התור הקצר התהליך לא התקדם והיו אנשים שקיבלו שירות דקות ארוכות. בסופו של דבר גם את החלק הזה עברנו. בעלי הראה את רישיון הנהיגה שלו ואת האשראי. שאלנו מספר שאלות והופננו לקבלת הרכב.

במקום היה ניתן לבחור מבין מספר רכבים מהקבוצה שבחרנו. לנו היה חשוב  GPS  מובנה. בחרנו שברולט אקווינוקס לא חדשה עם כ- 40,000 ק"מ, אשר שירתה אותנו מצויין לאורך כל הטיול. ובילינו בה הרבה. בן הזוג נהג כ- 4,000 ק"מ בשלושה שבועות.

הכנסנו את הכתובת של המלון הראשון Park Plaza Lodge בלוס אנג'לס והתחלנו בנסיעה של כ- 45 דקות.

לקראת 18:30 הגענו למלון.

השיקולים בבחירת המלון היו המיקום המרכזי יחסית, חניה, המלצות סבירות במחיר סביר. המלונות כולם הוזמנו עם אפשרות לביטול חינם וכחודש לפני הנסיעה, בדקתי את מחירי כל המלונות. זה היה אחד המלונות שמחירם ירד, כך שביטלתי את ההזמנה והזמנתי מחדש במחיר נמוך יותר. העלות הייתה 205$ ללילה.

הגענו למלון קיבלנו את החדר בקומה השנייה בקצה המסדרון, דבר שחזר גם במלונות רבים נוספים - מעניין למה? סתם חוסר מזל? לא היתה מעלית, כך שנעזרנו באיש הקבלה בהעלאת המזוודות לחדר. 

המלון נחשב למלון בוטיק וחדריו מעוצבים ברהיטים שנגדיר אותם מעניינים. זה חדר המלון היחיד שצילמתי.

לאחר התארגנות קצרה יצאנו לכיוון שוק איכרים שנמצא במרחק כעשר דקות הליכה. הגענו לשוק קצת אחרי 20:00 וחלק מהחנויות והדוכנים כבר היו סגורים או לקראת סגירה. הסתובבנו קצת ובסופו של דבר התיישבנו במסעדה צרפתית, אפילו קצת מפונפנת. בעלי אכל סלט חזה עוף ואני קוסקוס צמחוני. היה טעים ולא זול.

חזרנו לחזרנו למלון גמורים. מקלחת ולילה ראשון בניסיון להתגבר על הג'ט לג. דבר שלא כ"כ צלח.

יום חמישי 24.9.26 - לוס-אנג'לס

זה יום טיול מלא ראשון. במשך החודשים האחרונים הכנתי את המסלול לפרטי פרטים. 

המקום הראשון שרציתי שנבקר בו הוא מרכז גטי.

מרכז גטי (Getty Center) מאכלס אוסף אמנות בינלאומי יקר ערך הכולל ציורים של גדולי האימפרסיוניסטים (כמו ואן גוך ומונה), פסלים, רישומים וצילומים מתקופות שונות. חוויה המשלבת אמנות, טבע ונוף עירוני. הוא ממוקם על גבעה נישאה בלוס אנג'לס, ומציע שילוב של ארכיטקטורה מודרנית, גנים בוטניים ותצפית פנורמית של 360 מעלות על העיר והאוקיינוס השקט. 

הכניסה ללא עלות, אבל דורשת הזמנה מראש. החנייה בעלות של 25$. שכחתי להזמין כרטיסים לביקור, כך שבבוקר הזמנתי באמצעות האתר שלהם כרטיסים לשעה 10:00. 

התארגנו ויצאנו מהמלון בסביבות 8:30. רצינו קפה ואולי משהו קטן לאכול. ליד המלון היתה רשת בתי קפה שאיני זוכרת את שמה. נכנסו ושם הבנו כמה ארה"ב התייקרה. כוס קפה עלתה 5$ ואף יותר. הזמנו לי אמריקנו ולבן הזוג תה וטוסט אבוקדו. הקפה והטוסט הגיעו במהירות אבל לתה המתנו והמתנו בוודאי לא זמן סביר לרשת מזון מהיר. 

לאחר מכן הלכנו לרכב והתחלנו בנסיעה למרכז גטי. 

במהלך הנסיעה עברנו בבוורלי הילס וראינו רחובות שאת שמם ראיתי עד עכשיו בסרטים ובסדרות טלוויזיה. 

הגענו קצת אחרי 10:00, חנינו בחניון, ועברנו תהליך בידוק בכניסה.

המקום כאמור גבוה ועולים אליו ברכבת קטנה.

כשהגענו למתחם התחלנו להסתובב בין המבנים שמאכלסים יצירות אומנות. אנו התעכבנו בעיקר ליד אמנים אימפרסיוניסטים. פנינו לגנים הבוטניים בהם גן ורדים וגן קקטוסים, הסתובבנו בגן הפסלים הקטן וצפינו על העיר. הראות לא היתה טובה במיוחד.

היינו במקום מעל שעתיים והוא היה התחלה טובה לטיול.

ירדנו שוב ברכבת ומשם נסענו לסיבוב נוסף בבוורלי הילס. צילמנו את השדרות עם עצי הדקל הגבוהים ואת השלט בוורלי הילס.

משם נסענו לשדרת הכוכבים. חנינו ב- Ovation Hollywood Parking, אשר החניה בו בעלות 3$ לשעתיים אם קונים משהו בקניון. זו היתה אפשרות לקנייה ראשונה וקניתי אודם בספורה. משם יצאנו לשדרת הכוכבים וצילמנו מגוון כוכבים ואת התיאטרון הסיני בו התקיימו בעבר טקסי האוסקר. היה חם היינו עייפים וחיפשנו משהו לא יקר לאכול. בסופו של דבר הזמנו כריכים מסאבווי. לאחר מכן ערכנו סיבוב ראשון בטרגט שכן היינו צריכים מים אליהם נוספו קצת פירות, וחזרנו שוב לשדרה ומשם לקניון. מאחד הגשרים במתחם ניתן לראות מרחוק את השלט הוליווד אז כמובן שעלינו וצלמנו אותו. בנוסף, ראינו את תיאטרון דולבי שבו מתקיימים היום טקסי האוסקר, ובמקום עמודים ועליהם שמות הסרטים שזכו בטקס האוסקר בכל אחת מהשנים.

בתכנית היה Walt Disney Concert Hall אבל היינו עייפים ולא התחשק לנו לשלם שוב על חניות אז נסענו לנקודה האחרונה שתוכננה לאותו היום Griffith Observatory מצפה גריפית'. אמנם לא בשקיעה אבל עדיין אפשר לצפות על העיר ועל השלט הוליווד מנקודה קרובה יותר. 

נסענו למקום וראינו רבים שחונים בחניון בתחתית הגבעה ועולים עליה. היה לנו ברור שאין לנו כח לטפס את העלייה התלולה אז המשכנו לנסוע למעלה ע"מ לראות מה קורה. הגענו למקום חניה ב- 10$ ולאחר מכן ב- 15$ ואז ב-20$. נסענו במורד הגבעה וראינו ליד החניון החינמי תחנת אוטובוס בעלות מאד נמוכה (אני לא זוכרת כמה) עד למצפה. כמובן שחנינו, המתנו מעט לאוטובוס ונסענו איתו למצפה. צפינו בשלט הוליווד והצטלמנו. נכנסו למצפה והסתובבנו בו מעט. יש בו מיצגים על מערכת השמש ועוד, לא דברים שאנחנו לא מכירים. עלינו לגג וצפינו על לוס אנג'לס והפעם ראינו סוף סוף גם גורדי שחקים.

לאחר זמן מה חזרנו עם האוטובוס לחניה ומשם למלון. 

נחנו קצת ויצאנו לארוחת ערב. שוב צעדנו לכיוון שוק האיכרים אבל הפעם עצרנו גם בגרוב  The Grove  שצמוד לו. זהו קניון פתוח עם מזרקה באמצע מואר מאד ושוקק פעילות. הסתובבנו קצת אבל לא נכנסנו לחנויות. משם עברנו לשוק האיכרים והפעם אכלנו אוכל אסייתי מאחד הדוכנים.

מראש לא ציפיתי ליותר מידי מלוס אנג'לס והיום הזה היה יום מצויין לתחילתו של הטיול.

יום שישי 25.9.26 - לאס וגאס

זהו יום מעבר ללאס וגאס וחיכתה לנו נסיעה של כארבע עד חמש שעות נטו. ברוטו הרבה יותר. יצאנו בשעות הבוקר, לא מוקדם כמו שתכננו אבל עדיין יחסית מוקדם, והתחלנו בנסיעה. התכנית היתה בכמחצית הדרך לעצור להצטיידות ראשונה בוולמארט בעיר Barstow ולאחר מכן לאכול בדיינר  Peggy Sue's 50's Diner עליו קראתי המלצות רבות ולפיהן הוא דיינר אותנטי משנות ה- 50. בסופו של דבר היינו רעבים ולכן החלטנו לנסוע קודם לאכול ואז לחזור לקניות בוולמארט. עניין של כעשר דקות נסיעה לכל כיוון. 

הגענו לדיינר שהוא אכן צבעוני ושמח עם הרבה מאד מייצגים משנות ה- 50 אבל הוא גם מאד צפוף וממוסחר. אכלנו אני כריך טונה ובן הזוג חזה עוף, היה נחמד אבל לא וואו. לאחר מכן הלכנו לצד השני של המתחם בו חנות מזכרות במחירים גבוהים. כאשר ממסחרים משהו אז עושים את זה עד הסוף.

חזרנו לוולמארט וקנינו קצת אוכל שישמש אותנו בימים הבאים, וגם צידנית קטנה קרחונים, קרש חיתוך קטן, סכינים וכלים שבהם השתמשנו לאורך כל הטיול.

משם המשכנו בנסיעה ישירות ללאס וגאס. אני שהייתי גמורה ישנתי קצת. השינה הזו אוששה אותי להמשך היום ובכלל. 

ראינו עצי יהושע ומרחוק את Seven Magic Mountains שהינו מיצב אמנות של שבעה סלעים צבועים בצבעי ניאון. לא הייתי בפוקוס על הפנייה ע"מ להגיע אליהם ולא רצינו לרדת פניה לאחר מכן ולחזור אחורה. 

הגענו לפאתי לאס וגאס שהיו פקוקים מאד.

לאחר התלבטויות רבות בחרתי שנישן ב Trump International Hotel Las Vegas. העלות היתה סבירה ביותר 566$ לשני לילות בסופ"ש, דבר שמייקר את עלות המלונות בלאס וגאס. גם במלון הזה המחיר ירד בסמיכות להגעה, אז ביטלתי את ההזמנה המקורית והזמנתי הזמנה חדשה. החניה חינם באמצעות Valet, ללא קזינו, סמוך מאד לחלקו הצפוני של הסטריפ. 

הגענו למלון מסרנו את הרכב ועשינו צ'ק אין. הזמנתי מראש חדר עם חלונות לסטריפ לדברי איש הקבלה זו לא היתה ההזמנה והוא שידרג אותנו לחדר שצופה לסטריפ. עד עכשיו אני לא יודעת מה נכון. בכל מקרה  קיבלתי את חדר שרציתי. 

החדרים מרווחים מאד, נוחים אבל התחושה שאני יצאתי איתה היא של יופי זול. למרות זאת המלון ענה על הצרכים שלנו והיה בסדר גמור.

מהחלונות ראינו את ה Sphere

המבנה הוא כדור ענק בגובה של כ-112 מטרים וברוחב של כ-157 מטרים. המעטפת החיצונית כולה מכוסה במסך LED ענקי שמציג ללא הרף מיצגים מרהיבים.

הוא מהפנט! פשוט ישבתי על אדן החלון והסתכלתי עליו כל זמן שיכולתי.

נחנו קצת ובשעות הערב יצאנו לטעום את הסטריפ בפעם הראשונה.

עברנו ליד מלון Wynn  עלינו על גשר להולכי רגל ממנו ניתן לצפות על ה Sphere.

משם עברנו מלון Venetian , וואו ענק אין מילים. הסתובבנו בין "תעלות ונציה" בין החנויות ותחת שמים כחולים כשבחוץ לילה, עברנו קצת בקזינו. ממש ממש אהבנו.

אכלנו אוכל אסייתי ברשת מזון מהיר ואת מה שנשאר לקחנו איתנו לחדר.

חזרנו לחדר גמורים.

יום שבת 26.9.26 - לאס וגאס

עוד כשתכננתי את הטיול היה לי ברור שארצה לראות הופעה בלאס וגאס. חשבתי אפילו על שתיים אבל בסופו של דבר הבנתי שזה יומרני מידי לשהות של שני לילות.

ה Scorpions היו אמורים להופיע בוגאס במסגרת סיבוב ההופעות שלהם וחשבנו להזמין כרטיסים. יש בעיה ברכישת כרטיסים במסגרת טיקטמאסטר למי שאין מספר אמריקאי אז התלבטנו איך לרכוש את הכרטיסים והיינו במעקב על מקומות פנויים. בסופו של דבר מספר שבועות לפני הנסיעה הם הפסיקו את סיבוב ההופעות שלהם וההופעה בוטלה, כך שהם ירדו מהפרק. 

התלבטתי בין אחת מההופעות של Cirque du Soleil לבין הקוסם מארץ עוץ שמופיע ב Sphere. 

בסופו של דבר החלטנו על Cirque du Soleil ובחרנו ב- KÀ במלון MGM Grand הקונספט הוא מופע עלילתי המשלב אקרובטיקה אווירית, אמנויות לחימה ובמות ענקיות שיכולות לעמוד אנכית באוויר וליצור עולמות שלמים. לא אשקר הסיבה לבחירה במופע הזה מבין הארבעה שהיו על הפרק היתה העלות. בבוקר יום שבת קנינו כרטיסים למופע שהתקיים בשעה 19:00. 

לאחר מכן יצאנו שוב לסטריפ והתחלנו להסתובב שוב בין המלונות. חזרנו למלון Venetian וגילינו בו עוד פינות שלא ראינו בערב הקודם.

משם עברנו ל The LINQ Promenade ואז עברנו את הכביש ל Caesars Palace. עוד מלון מהמם באווירת רומא העתיקה. כאן עצרנו להפסקה קצרה בסטארבקס והמשכנו ל- The Forum Shops שהיה עשיר בחנויות יוקרה.

המלון הצמוד הוא ה- Bellagio אז עברנו אליו. ראינו את התקרה עם עיצוב הזכוכיות של צ'יהולי ואז את הגן הבוטני שהיה בעיצוב סתיו והלוואין. מדהים שיש דברים כאלו במלונות.

יצאנו החוצה לאזור המזרקות והמתנו לתחילת המופע. כאשר אנחנו ביקרנו ניתן היה לצפות במופע רק מצד המלון. הצד של הכביש היה חסום לעבודות להבנתי כחלק מהכנה למרוצי פורמולה שאמורים להתרחש בעיר. אז צפינו במופע באור יום ונהנינו מאד.

חצינו שוב את הכביש הפעם למלון Paris. עד עכשיו ראינו את מגדל האייפל שלו מבחוץ ועכשיו כשנכנסנו לקזינו ראינו את הבסיס של המגדל מבפנים ומבנים נוספים שדימו את פריס. ממש נחמד.

בשלב הזה היינו עייפים מההליכות והחלטנו לחזור למלון.

עלינו על אוטובוס שנוסע לאורך הסטריפ בעלות של 4$ לנוסע.

חזרנו למלון והלכנו ליהנות מהבריכה. היה קצת מעונן ומידי פעם רוח, הכנה למחר, כאשר מזג האוויר ישתנה.

לאחר שהות בבריכה נחנו קצת.

בסביבות 18:00 יצאנו שוב מהמלון ע"מ להגיע להופעה.

עלינו שוב על האוטובוס לאורך הסטריפ שהתקדם בעצלתיים בשל פקקי תנועה. הגענו לאזור של מלון  MGM Grand  וצעדנו במהירות לאולם. ההליכה בקזינו במלון היתה אף ארוכה יותר מההליכה ברחוב. הגענו להופעה מספר דקות לפני תחילתה. חלק מההופעה היה מרתק למשל אקרובטיקה על חבלים או על חישוקים וחלקה פחות. יש להופעה סיפור מסגרת אבל הוא לא באמת העניין. ההופעה הינה 90 דקות ואני לא חושבת שהיא אחידה באיכותה.

לאחר ההופעה הלכנו קצת לאיבוד במלון הענק. בסופו של דבר יצאנו ממנו ואכלנו ארוחת ערב ברשת Five Guys. מולנו היה מלון New York עם רכבת ההרים ששולבה בו. אני הייתי עוברת את הכביש ע"מ להיכנס למלון אבל בעלי היה עייף, אז חזרנו שוב באוטובוס למלון שלנו.

מאד מאד אהבנו את לאס וגאס. מניחה שהיינו יכולים בכיף לשוטט יום נוסף במלונות וזאת מבלי שהיינו באאוטלטים או Fremont. היא צבעונית ותוססת לא אמיתית ממש נהנינו בה.

יום ראשון 27.9.26  - סכר הובר, כביש 66, Tusayan (טיוסאן) 

עזבנו את לאס וגאס לכיוון סכר הובר Hoover Dam כשהמטרה הסופית של היום להגיע לגרנד קניון.

הסכר נבנה בשנות ה-30 של המאה הקודמת (בתקופת השפל הגדול בארה"ב). בנו אותו במשך 5 שנים בלבד, והוא נחנך ב-1935 - כמעט שנתיים לפני לוח הזמנים המקורי. הוא נחשב אז למבנה הבטון הגדול ביותר בעולם ולאחד משבעת פלאי ההנדסה המודרנית.

המטרה המרכזית שלו הייתה "לאלף" את נהר הקולורדו הפראי, שגרם בכל שנה להצפות ענק ואז לבצורות קשות באזורי החקלאות של קליפורניה ואריזונה. הסכר יצר מאחוריו את אגם מיד (Lake Mead) - מאגר המים המלאכותי הגדול ביותר בארה"ב.

הסכר משמש כתחנת כוח הידרואלקטרית עצומה. המים הנופלים בתוכו מסובבים טורבינות ענק שמייצרות חשמל נקי שמספק אנרגיה לשלוש מדינות: נבדה (כולל כל האורות המנצנצים של לאס וגאס), אריזונה וקליפורניה. הוא נקרא על שמו של הרברט הובר, הנשיא ה-31 של ארה"ב, שהיה מהדוחפים הגדולים להקמת הפרויקט עוד כשהיה שר המסחר. בניית הסכר סיפקה עבודה לאלפי פועלים מובטלים שהגיעו מכל רחבי ארה"ב בעיצומו של המשבר הכלכלי. הם חיו יחד עם משפחותיהם בתנאים קשים מאוד בחום המדברי הלוהט (שמגיע בקיץ ליותר מ-45 מעלות), בתוך עיירה זמנית שהוקמה עבורם - בולדר סיטי.

ניתן לעשות בסכר שלושה סיורים. סיור עצמאי, סיור בתחנת הכוח וסיור מורחב. העלויות כמובן משתנות. אנחנו חשבנו לעשות את סיור הביניים בתחנת הכח בעלות של 25$ לאדם. ההמלצה היא לקנות כרטיסים מראש באינטרנט ואנו בחרנו שלא לעשות זאת. 

יצאנו לדרך ונקודת הציון שסימנתי היתה על גשר שמאפשר תצפית על הסכר. רק שלא לקחתי בחשבון שנקודת הציון היא על הגשר ולמעשה נחצה אותו מבלי להגיע לתצפית. אז הגענו למקום, הבנו שטעינו וחזרנו אחורה למתחם הסכר. במקום חניה בתשלום ומעט לאחריה חניה ללא תשלום אז כמובן שבחרנו לחנות ללא תשלום. חיכינו מספר דקות למקום שהתפנה וחנינו משם צעדנו כעשר דקות למרכז המבקרים, כאשר חלק נכבד מהמסלול עובר על הגשר עצמו כך שניתן לראותו וכן את נהר הקולורדו ואגם מיד. הגענו למרכז המבקרים ירדנו במדרגות נעות והגענו לרחבה שוממה לחלוטין. החלטנו בכ"ז לראות מה יש מאחורי דלתות הזכוכית והבנו שאכן הגענו למרכז המבקרים. קנינו כרטיסים לסיור שהתחיל מספר דקות לאחר מכן. תחילת הסיור בסרט קצר שמסביר על בניית הסכר. לאחר מכן התפצלנו לקבוצות בהתאם לכרטיסים שקנינו. העובד שקיבל אותנו עד להגעת המדריך שאל כל אחד מאיפה הגיע. כולם היו מארה"ב ואנחנו בחרנו שלא לומר שאנחנו מישראל אלא מחוץ לארה"ב. במהלך הסיור נשאלנו ע"י שתיים מחברות הקבוצה מאיפה אנחנו, והן סה"כ הביעו סימפטיה.

המדריכה הגיעה ולקחה אותנו לסיור קצר בין היתר בתעלות המעקף אליהן הזרימו את מי נהר הקולורדו בעת בניית הסכר וכן למתחם תחנת הכוח. מרשים כן. האם שווה את הסכום ששילמנו לא בטוח. בסיום הסיור הקצר הסתובבנו בתערוכות של מתחם המבקרים וחזרנו למכונית.

עכשיו חזרנו על עקבותינו ועצרנו במגרש החניה Mike O'Callaghan-Pat Tillman Memorial Bridge Plaza משם טיפסנו לגשר בו מסלול להולכי רגל ותצפית על הסכר ממולו ולא מעליו. זו היתה תצפית נהדרת אבל הרוחות היו חזקות מאד. הרגשנו שאנו עפים.

המשכנו בנסיעה לכיוון הגרנד קניון אבל עשינו זאת תוך כדי מעבר בעיירות שהיו חלק מ כביש 66 Route.

כביש 66 (Route 66), המכונה גם "אם כל הדרכים" (The Mother Road), הוא הדרך ההיסטורית והאייקונית ביותר בארצות הברית. הכביש נחנך בשנת 1926 וחיבר במקור בין שיקגו ללוס אנג'לס באורך של כ-3,948 קילומטרים. הוא שימש ציר מרכזי למעבר פועלים ומשפחות מערבה במהלך שנות השלושים והחמישים, והפך לסמל האולטימטיבי של האופק האמריקאי, החופש, ותרבות הדרכים (Road Trip). כביש 66 הפסיק לשמש כציר תחבורה מרכזי באופן מדורג במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, והוצא לחלוטין ממערכת הכבישים הבין-מדינתית (Interstate Highway System) בשנת 1985.

תחילה עצרנו בעיירה Kingman בדיינר Mr. D'z Route 66 Diner . זהו דיינר באווירת שנות ה- 50 וה- 60 בצבעים ורוד וטורקיז. היה כיף וטעים.

במקום מוזיאון לכביש 66. העלות 10$ לאדם אז החלטנו לוותר. מה שכן במקום היו דגלים ממגוון מדינות בהן גם ישראל.

משם המשכנו לעיירה  Seligman . מזג האוויר שכבר קודם לכן התענן השתנה עוד יותר והתחיל לטפטף עד גשם לא חזק מדי אבל טורדני. לאורך הרחוב הראשי של העיירה  Seligman מכוניות צבעוניות ישנות, הן היוו את ההשראה לסרט "מכוניות". אנו פחות התרשמנו מהמכוניות והצבעוניות שלהן. אולי בגלל הטפטוף המעצבן והאפרוריות שבחוץ.

בשעות אחה"צ המשכנו לעבר טיוסאן העיירה הקרובה לגרנד קניון  Grand Canyon.

במקור הזמנתי לינה ב- Grand Canyon Hotel & Suites בעלות של 289$ ללילה. לקראת הטיול מצאתי מקום לינה במתחם הפארק עצמו כך שהחלפתי את הלינות. בסוף אוגוסט היה בפארק שיטפון, מוביל המים המרכזי לפארק נהרס ועד לתחילת אוקטובר לא היו מים זורמים בפארק, כך שכל המלונות במתחם הפארק נסגור. בלית ברירה חזרתי למלון המקור שמחירו עלה. ושוב גם במקרה זה לקראת הטיול המחיר ירד לרמתו המקורית ואני ביטלתי את ההזמנה והזמנתי מחדש. את המלון הזה הזמנתי למעשה שלוש פעמים.

בתכנית היה לנסוע לפארק ולראות את השקיעה אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. מזג האוויר הגשום והמעונן לא אפשר צפיה בשקיעה ואנו וויתרנו עליה.

התארגנו בחדר ויצאנו לקניות בסופר המקומי היקר. בשל הגשם לא היה לנו רצון או כח לצאת לאכול בחוץ. אכלנו ארוחת ערב עם המוצרים שקנינו.

את סוף היום בילינו בבריכה ובג'קוזי של המלון.

יום שני 28.9.26 גרנד קניון  Grand Canyon, פייג' Page

הבוקר מעונן ובחלק מהזמן מטפטף וגם קר. לא אידיאלי לטיול בגרנד קניון אבל זה מה שיש.תכננתי לצאת לתצפית זריחה, לחזור למלון ולהתארגן לעזיבה, אבל בשל מזג האוויר לא היה בכך טעם.

הבוקר התחיל בארוחת בוקר בסיסית אבל נחמדה במלון. ארוחות בוקר שהתרגלנו אליהם כמעט בכל המלונות בהם שהינו ליד השמורות. הן החזיקו אותנו היטב עד לארוחת הצהריים. הכנו כריכים ארזנו את עצמנו ונסענו לכיוון הפארק.

הגרנד קניון (Grand Canyon) הוא אחד מפלאי הטבע המפורסמים והעוצמתיים ביותר בעולם. מדובר בערוץ ענקי שפיסל נהר הקולורדו במשך מיליוני שנים בצפון אריזונה, והוא נחשב לאחד משבעת פלאי תבל הטבעיים.

אורך: כ-446 קילומטרים (277 מייל).

עומק מרבי: כ-1,800 מטרים (כמייל אחד מתחת לשפה).

רוחב: נע בין 600 מטרים ל-29 קילומטרים בנקודות הרחבות ביותר.

בכניסה לפארק קנינו את כרטיס הפארקים. החל משנת 2026 העלות למי שאינו תושב ארה"ב היא 250$, והכרטיס תקף לשנה. הכרטיס שימש אותנו בכניסה לארבעת הפארקים הלאומיים בהם ביקרנו וגם באזור פייג'. צריך להציג אותו בכניסה לפארק עם כרטיס מזהה של מי שחתם על הכרטיס. במקרה שלנו רישיון הנהיגה של בן הזוג. בכל הפארקים בהם עברנו דרשו לראות את הכרטיס בליווי תעודה מזהה.

חנינו בקרבת מרכז המבקרים ונכנסנו אליו. הגעתי עם תוכנית מסודרת ושאלתי את הריינג'ר עליה. חייבת לציין שלא הרגשתי שהוא נותן שירות יוצא דופן או מנדב מידע.

החלטנו להיצמד לתוכנית שהכנתי עד כמה שניתן בשל מזג האוויר. בין היתר ויתרנו על ירידה קצרה לקניון.

התלבשנו חם ופנינו לתצפית ראשונה על הקניון ה Mother Point  לנקודת התצפית מובילה הליכה קצרה ומונגשת. צפינו על הקניון כאשר העננים כל הזמן זזים ולכן כל פעם מתגלות נקודות אחרות.

חזרנו לאזור מרכז המבקרים וראינו סוכה שהוקמה לכבוד חג הסוכות.

לאחר המתנה קצרה עלינו לשאטל הכחול שמגיע למרכז הפארק.

משם עברנו לשאטל האדום Hermit Road Route  שנוסע לכיוון מערב ולו 9 תחנות עצירה על גדת הקניון. הסיבוב המלא לוקח כ- 80 דקות. אנו ירדנו בחלק מהתחנות וצפינו על הנוף המשתנה והעננים שזזו.

התחנה הראשונה בה ירדנו היא Hopi Point. זו תצפית פנורמית רחבה שמאפשרת צפייה של כמעט 180 מעלות כמו גם צפייה על נהר הקולורדו שהיה חום ובוצי.

לאחר מכן עצרנו ב The Abyss שכשמה כן היא - תצפית לתהום בה קירות הקניון צונחים מגובה רב.

התצפית האחרונה בה ירדנו היתה Pima Point והייחוד שלה הוא היכולת לצפות בנהר הקולורדו מקרוב יחסית.

בשלב הזה התחיל לטפטף ואנו עלינו על השאטל חזרה למרכז הפארק.

משם בשאטל הכחול למרכז המבקרים.

מאד נהננו מנקודות התצפית בהן עצרנו לאורך המסלול האדום. העננים זזו כל העת והראות השתנתה. הנוף היה כאילו מישהו צייר את השכבות בצבעי מים.

במרכז המבקרים אכלנו את הכריכים שלנו במכונית.

משם התחלנו לנסוע על Desert View Drive לכיוון מזרח. בשלב זה היה מאד מעונן וטיפטף כך שהראות פחתה בהשוואה לבוקר.

הנקודות בהן עצרנו היו:

אחת התצפיות הגבוהות בגדה הדרומית - Grandview Point

Moran Point - נקודה מעולה להתרשם מהצבעים והשכבות הגיאולוגיות השונות של קירות הקניון. 

Navajo Point- התצפית הגבוהה ביותר בכביש זה, המעניקה זווית נהדרת על מגדל התצפית ועל פיתולי נהר הקולורדו. 

Desert View (מגדל התצפית)- נקודת הכניסה המזרחית הראשונה. המגדל ההיסטורי (Desert View Watchtower) מציע תצפית פנורמית של 360 מעלות על הנהר והקניון. 

במגדל התצפית נמכרה אמנות של ילידים אמריקאים ואפשר היה לטפס לגגו בתשלום. אנחנו ויתרנו.

עמדנו בנקודת התצפית וצפינו על הקניון ותנועת העננים שכל פעם חשפו וכיסו חלקים שונים.

בזה הסתיים ביקורנו בגרנד קניון. אין ספק שמזג האוויר פגע בביקור ולא איפשר לנו לחוות את המקום במלוא יופיו. יחד עם זאת תנועת העננים נותנת למקום אווירה מיוחדת והעובדה כי במרבית היום לא ירד גשם כמובן הקלה על הטיול.

משם התחלנו את הנסיעה לפייג'  Page.

פייג' היא עיירת מדבר קטנה בצפון אריזונה, השוכנת ממש בסמוך לגבול עם יוטה. היא הוקמה במקור בשנות ה-50 כמחנה מגורים לפועלים שבנו את סכר גלן הקרוב (Glen Canyon Dam), אך מאז הפכה לאחד ממוקדי התיירות והטבע המרהיבים ביותר בכל דרום-המערב.

בדרך עברנו ליד סוכות נטושות של ילידים אמריקאים. כנראה בשיא העונה הם מוכרים מוצרים שונים בסוכות אלו.

אט אט השמים התבהרו והשמש יצאה ואני ממש קיוויתי שמחר יהיה יום בהיר ללא גשם ע"מ שהביקור שלנו בקניון אנטילופ לא יבוטל בשל הצפות.

הדרך היתה מרהיבה ולוותה בסלעים בשלל צבעים.

בשעות אחה"צ המוקדמות הגענו למלון הבא שלנו Wingate by Wyndham Page Lake Powell. לנו במלון שני לילות בעלות של 204$ ללילה.

הדבר הראשון שעשינו היה כביסה. עלות מכונה או מייבש היתה 4$, העלות הגבוהה ביותר ששילמנו בטיול. מה שכן המייבשים ייבשו את כביסה היטב לאחר כמחצית השעה, וזאת בשונה מהניסיון שלנו בשנה שעבר ביפן.

בשעות הערב יצאנו למסעדה מקסיקנית חמודה וצבעונית Fiesta Mexicana Restaurant. 

הגשם חזר והיה פחות נעים להיות בחוץ. לאחר הארוחה חזרנו למלון בתקווה שמחר נוכל לטייל כפי שתכננו.

יום שלישי 29.9.26 פייג' Page

כמה חיכיתי ליום הזה. הסיור בקניון אנטילופ נתפס בעיני כאחד משיאי הטיול.

קניון אנטילופ (Antelope Canyon) הוא קניון החריץ (Slot Canyon). הוא שכן בצפון אריזונה, בסמוך לעיירה פייג' (Page) ועל אדמות שבט הנבאחו (Navajo Nation).

הקניון פוסל במשך אלפי שנים על ידי מי שיטפונות פתאומיים שזרמו בעוצמה רבה דרך סלעי אבן החול. המים, יחד עם חול ורוח, שייפו את הסלע ויוצרים קירות גליים, רכים וחלקים שנראים כמעט כמו יצירת אמנות נוזלית.

קיימים שני קניונים עליון ותחתון, לא ניתן לסייר בהם באופן עצמאי והסיורים מאורגנים ע"י שבט הנבאחו, אשר הקניונים נמצאים בשטחם. ההמלצה הינה להזמין את הסיורים זמן רב מראש ואני עשיתי זאת  עם החזר כספי עד 24 שעות לפני הסיור. הסיור היה למעשה הדבר היחיד שהזמנתי אליו מקומות מראש. העלות היתה עד כמה שזכור לי סביב 85$ לאדם.  

בחרתי להזמין כרטיסים לקניון התחתון שיש בו עליה וירידה בסולמות.

כאשר יש שיטפונות הזורמים לקניון, והגשם לא חייב להיות מעל פייג', הסיורים מבוטלים, כאשר בטיחות המבקרים הינה החשיבות העליונה.

בשל מזג האוויר באזור חששתי מביטול הסיור וכל הערב והבוקר עד לסיור בדקתי האם קיבלתי  הודעת ביטול. כבר תכננתי אם יש צורך איך אני מנסה לדחות את הסיור למחר ועוד פתרונות.

לשמחתי לא קיבלנו הודעה על ביטול.

אכלנו ארוחת בוקר במלון ונסענו לסיור מרחק של כעשר דקות נסיעה מהמלון.

הסיור הוזמן ל - 9:30 ואנו הגענו למקום קצת לאחר 9:00.

אזור ההתכנסות היה עמוס בתיירים. פניתי לעמדת הקבלה, הצגתי את ההזמנה והפנו אותנו למקום ההתכנסות.

ב - 9:30 יצאו 4 סיורים כשבכל אחד כ- 15 משתתפים.

ציוותו אותנו לאחת הקבוצות, המדריך נתן מספר הנחיות בטיחות ובכלל כמו אסור לצלם על המדרגות אסור לצלם סרטונים וכדומה, וצעדנו לכניסה לקניון.

ירדנו לקניון והיופי התחיל. כל מקום שמסתכלים עליו מדהים, הקירות מעוגלים, רכים, זורמים בצבעי חום, כתום ואדום. אבל... המון אנשים ההליכה איטית מאד ועוצרים בהרבה נקודות ע"מ לאפשר לקבוצות הקודמות להתקדם ואולי זה לטובה כי אפשר לשהות במקום.

המדריך כיוון לכולנו את המצלמות לסגנון "עשיר וחם" ע"מ שתמונות תצאנה יותר "חיות" כך שהצבע האדום כתום בולט ולא החום. מעת לעת הוא צילם אותנו בזוויות שונות. מאד תיירותי ואינסטגרמי.

הוא כמובן גם הסביר על המקום ועל שבט נבאחו וכן הראה לנו תמונות של שיטפון שהיה לפני שבועות אחדים.

כאשר שאלתי אותו האם היעדרה של השמש מפריע הוא אמר לי שפחות בקניון התחתון, אבל ביום כזה הקניון העליון הוא כמו מערה.

סיבה נוספת לשמוח על הבחירה בקניון התחתון.

במהלך הסיור שאלו אותנו משתתפים נוספים לגבי מוצאנו לאחר שאמרנו שאנחנו מישראל הביעו עניין ואהדה. עד כה לא נתקלנו בשום תגובה עוינת

לאחר כ- 45 דקות של סיור יצאנו מהקניון.

האם הקניון באמת הדבר המדהים ביותר בטיול? התשובה היא לא הוא היה לי עמוס מידי ותיירותי מידי, איבד משהו מהטבעיות שלו. האם הוא אתר חובה בעיני למי שמטייל באזור, בוודאי. לא הייתי מוותרת על הביקור בו/

לאחר הסיור בקניון אנטילופ החלטנו לנסוע לפרסת הסוס Horseshoe Bend

פרסת הסוס היא עיקול טבעי מושלם בצורת פרסה (מכאן השם) שבו נהר הקולורדו מבצע סיבוב פרסה חד של כמעט 360 מעלות.

במשך מיליוני שנים, המים שזרמו בעוצמה חצבו אט-אט בתוך שכבות אבן החול הרכות (Navajo Sandstone). הנהר פשוט מצא את נתיב ההתנגדות הקל ביותר בסלע, ויצר ערוץ עמוק ומפותל שמשאיר במרכזו צוק סלע ענקי ובולט.

כשעומדים על שפת המצוק ומביטים למטה מגובה מטורף של כ-300 מטרים.

 חשבנו לנסוע לפרסת הסוס בשעות אחה"צ בשעות השקיעה, אולם מאחר והיה מעונן לא היתה לכך משמעות, מה גם שיום קודם לכן, עת עברנו במקום בשעות אחה"צ היו רוחות עזות מהן רצינו להימנע.

אז נסענו למגרש החנייה המסודר במקום ושילמנו 10$. הלכנו כ - 10 עד 15 דקות בשביל סלול עד למקום.

וואו איזה מקום. מבחינת בן הזוג זה המקום המרשים ביותר בטיול. עמדנו פעורי פה מול העוצמה של הטבע.

הסתובבנו במקום, הצטלמנו, ישבנו, ראינו קייקים בנהר. זה באמת מקום שעד שלא רואים אותו לא מאמינים שהוא קיים. התקשינו להתנתק ממנו.

לאחר זמן מה חזרנו למכונית.

משם נסענו לתצפית Wahweap Overlook, תצפית חינמית על אגם פאוולLake Powell . בדרך עברנו ליד סכר גלן בו נעצור בהמשך. כמו אגם מיד גם אגם פאוול הוא אגם מלאכותי שנוצר כתוצאה מבניית סכר. 

מקובל לשכור סירות מנוע ולצאת ליום שייט באגם, אני חשבתי על רחצה באחד החופים, אבל מזג האוויר לא איפשר זאת, אז הסתפקנו בתצפיות בלבד.

מהתצפית נסענו ל Lone Rock Beach, החוף בו תכננו לעשות פיקניק ולרחוץ, ורצינו לראות אותו למרות שכמובן לא יכולנו לרחוץ באגם. התברר שמדובר בפארק לאומי שמחייב הצגה של כרטיס הפארקים שקנינו אתמול. אני לא יודעת איך פספסתי זאת בהכנה לטיול. הכרטיס נשאר בחדר, ואני פניתי לריינג'ר בכניסה הראיתי לו את אישור התשלום בטלפון וביקשתי בכ"ז להיכנס. לזכותו יאמר שהוא לא סירב מידית אלא בדק זאת עם גורמים אחרים, אבל לצערי נעננו בשלילה.

חזרנו כלעומת שבאנו, נסענו לכניסה לפייג' (הכל מאד קרוב) אכלנו ארוחת צהריים במקדונלד'ס  ועשינו קניות בוולמארט.

משם חזרנו לחדר לקחנו את כרטיס הפארקים שמאז היה אצלנו כמובן תמיד ופנינו לסכר גלן Glen Canyon Dam 

סכר גלן (Glen Canyon Dam) הוא אחד מפרויקטי ההנדסה המרשימים והחשובים ביותר בדרום-מערב ארצות הברית, והוא שוכן ממש בסמוך לעיירה פייג' (Page) באריזונה.

הסכר הוקם על נהר הקולורדו ונבנה במהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. מטרתו המרכזית הייתה לאגור מים, לווסת את זרימת הנהר ולספק אנרגיה הידרואלקטרית לאזור.

בנייה של הסכר חסמה את ערוץ הנהר ויצרה את אגם פאוול (Lake Powell) 

מדובר בסכר קשת בטון עצום המנצל את החוזק של קירות הקניון כדי לעמוד בלחץ המים האדיר. סמוך אליו עובר גם גשר קשת פלדה מרהיב (Glen Canyon Dam Bridge) המחבר בין גדות הנהר ומתנשא לגובה רב מעליו.

בשלב הראשון נכנסנו למרכז המבקרים והסתובבנו בו. הוא לא היה מעניין במיוחד. לאחר מכן חצינו את הגשר הסמוך לסכר כאשר מצד אחד רואים את הסכר ומהצד השני את נהר הקולורדו. 

סמוך למלון שלנו היתה אפשרות לבצע מסלול רגלי של ירידה לתצפית על הסכר ועל הגשר. בשעות הצהריים המקום היה חסום, כנראה בשל תאונה שהתרחשה שכן ראינו אמבולנסים, לאחר מכן ויתרנו על המסלול.

השלב הבא היה נסיעה ל Wahweap Recreation Area שהינו אחד ממתחמי התיירות של אגם פאוול. הכניסה לאזור הצריכה הצגה של כרטיס הפארקים. נסענו לאורך הכביש ועצרנו בתצפיות יפיפיות על אגם פאוול. מלבד התצפיות האזור היה שומם למדי כולל מסעדות ואזור המרינה, כנראה בשל מזג האוויר.

בשעות אחה"צ המאוחרות חזרנו למלון.

החלטנו על עוד סבב של כביסות והשתמשנו בג'קוזי ובבריכה.

היום הזה היה פחות עמוס מהמתוכנן בין היתר בשל מזג האוויר והויתור על שהייה בחופים.

יום רביעי 30.9.26 ברייס קניון Bryce Canyon

קמנו לבוקר אפרורי משהו אבל היה ברור שבהמשך היום מזג האוויר עתיד להשתנות ולהתבהר.

אכלנו ארוחת בוקר במלון, התארגנו ויצאנו לכיוון ברייס קניון.

יום קודם לכן קיבלנו הודעה ממקום הלינה לגבי הסדרי הלינה ונכתב בהודעה שנקבל מייל עם קוד כניסה לחדר. מאחר שלא קיבלנו את המייל החלטנו שניסע למקום הלינה קודם לסיור בברייס, נוודא שיש לנו את הקוד ולאחר מכן נמשיך.

התחנה הראשונה בדרך היתה בסמיכות לפייג', הפעם כשכרטיס הפארקים עלינו החלטנו להיכנס לשמורת ה- Lone Rock Beach, אליה לא נכנסנו אתמול.

הפעם לא היה ריינג'ר בכניסה, כנראה בשל שעת הבוקר המוקדמת. הגענו לקצה הכביש, צילמנו את הסלע הבודד והמשכנו בנסיעה לכיוון ברייס.

במהלך הדרך עם המעבר מאריזונה ליוטה השעה זזה קדימה, כך שהיום התקצר מבחינתנו.

השמש יצאה, הנוף היה יפיפה, כאשר סלעים צבעוניים ליוו אותנו לאורך הדרך. עברנו את קאנב Kanab והמשכנו לכיוון ברייס. 

בדרך עברנו את הצומת לכביש 9 בו תכננו לנסוע למחרת לכיוון פארק ציון, אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד.

ברייס הינו פארק גבוה יחסית והדרך הלכה וטיפסה. נסענו בין עיירות קטנות, ליד נחל זורם, ראינו עדרי פרות וסוסים.

ככל שהתקרבנו לברייס התחלנו לראות את הסלעים הכתומים וכמובן התלהבנו. עדיין לא הבנו עד כמה ברייס מרשים בהשוואה למה שאנו רואים עכשיו.

הגענו למנהרות הקניון האדום Red Canyon Arch ועצרנו לצלם.

מעט לאחר מכן הגענו לצומת המוביל לברייס, אבל אנחנו לנו בעיירה טרופיק Tropic , המרוחקת מהקניון מרחק של כרבע שעה עשרים דקות נסיעה נוספות, אז המשכנו לנסוע אליה ולמעשה הארכנו את הדרך.

ישנו ב- Happy Trails Bed and Breakfast בעלות של 258$ ללילה.

הגענו למקום ומצאנו כי מדובר במתחם קטן של מספר חדרי אירוח בודדים, הבעלים ישבו בחדר האוכל של המתחם, הוא בירר מה הקוד ואמר לנו. 

מבחינתנו זה היה מקום הלינה הפחות מוצלח בטיול כולו. הבידוד היה גרוע ושמענו כל מי שזז בחדרים הסמוכים, והמקום היה מרוחק מהכניסה לפארק.

בדיעבד הייתי צריכה לבחור באחד מהמלונות בסמיכות לפארק ולא בעיירה הקרובה.

כ"כ לא אהבנו את המקום עד שויתרנו על ארוחת הבוקר שהציע ביום למחרת.

לאחר מכן נסענו שוב בדרך בה באנו לפארק.

ברייס קניון (Bryce Canyon) הוא פארק לאומי בדרום-מערב מדינת יוטה. בניגוד למה ששמו מרמז, ברייס קניון אינו קניון במובן הרגיל של הערוץ, אלא שורה של אמפיתיאטראות ענקיים וטבעיים המעוצבים לאורך הצד המזרחי של רמת פאונסוגונט (Paunsaugunt Plateau).

מאפיינים מרכזיים של הפארק:

• תצורות ה"הודוז" (Hoodoos): אלפי עמודי אבן מחודדים וצבעוניים המכונים "הודוז". עמודים אלו עוצבו במשך מיליוני שנים בתהליכים של בלייה, קרה (הקפאה והמסה של מים בסדקי הסלע) וזרימת מים, שיצרו צורות גיאולוגיות מרהיבות ודמויות פסלים או מגדלים טבעיים.

• הסלעים בפארק מתאפיינים בגוונים עשירים של כתום, אדום, ורוד ולבן, המשנים את צבעם וגווניהם באור השמש המשתנה לאורך שעות היום. 

• הפארק שוכן בגובה רב (שפות האמפיתיאטרון מגיעות לגבהים של מעל 2,400 עד 2,700 מטרים), ולכן קריר שם משמעותית מאזורים סמוכים, ולעיתים קרובות הוא מושלג בחורף ובעונות מעבר.

תכננו לעשות מסלול הליכה קצר ולכן פנינו למרכז המבקרים לקבל המלצות. היות ורצינו לרדת לקניון ע"מ ללכת בקרבת ההודוז בחרנו במסלול Queens Garden.

החלפנו נעליים לנעלי הליכה ועלינו על השאטל לכיוון Sunrise Point. בהמלצת נהגת השאטל לא נסענו את כל התחנות בפארק. עלינו על שאטל בתחנה 6 במרכז המבקרים. נסענו תחנה אחת לתחנה מספר 7, חצינו את הכביש ועלינו על אוטובוס אחר בתחנה 10. ירדנו מהשאטל בתחנה 13.

התקרבנו לשפת המצוק ולפנינו התגלה לראשונה ברייס קניון במלוא הדרו! אין מילים לתאר את היופי הלא ייאמן של המקום. הוא השאיר אותנו פעורי פה. מבחינתי ברייס קניון הוא המקום המיוחד ביותר שראינו במהלך הטיול, וראינו מקומות יפים.

התקדמנו מעט לאורך המצוק עד לתצפית של ה- Sunrise Point. הסתובבנו בנקודת התצפית, צילמנו והתפעלנו.

לאחר מכן התחלנו בירידה תלולה בין העמודים במסלול ה- Queens Garden. המסלול הזה יכול להיות מסלול מעגלי שמתחבר למסלול Navajo Loop Trail, כך שהסיום הינו ב- Sunset Point. אנחנו בחרנו להגיע עד לסלע המלכה ויקטוריה, שהינו עמוד סלע בולט שנמצא בסוף מסלול "גני המלכה", וכאשר מתבוננים בו מזווית מסוימת, קווי המתאר שלו מזכירים את דמותה של המלכה ויקטוריה כשהיא חובשת כתר.

הרוח היתה מאד חזקה, ולכן בן הזוג בחר שלא להתקדם עם המסלול. הוא חיפש נקודה בה היה פחות חשוף לרוח  וחיכה לי. אני המשכתי עד לסלע המלכה ויקטוריה ולאחר מכן חזרתי על עקבותי.

העלייה חזרה ל Sunrise Point קשוחה, אבל סה"כ המסלול הקצר מאד מתגמל ומאפשר לצפות בתצורות הסלעים מקרוב.

חזרנו עם השאטל לחניון של מרכז המבקרים, אכלנו צהרים ואני ביררתי מה שעות השקיעה, זריחת הירח וזריחת השמש למחרת, ע"מ שנוכל להחליט האם אנו רוצים לחזור לפארק אם לאו.

השעה היתה שעת צהריים מאוחרת ואנו נסענו כ-18 מייל לקצה הפארק ע"מ לחזור חזרה תוך כדי עצירה בנקודות תצפית ייחודיות.

נקודות התצפית הרחוקות ביותר הינן Rainbow Point & Yovimpa Point, אלו הנקודות הגבוהות ביותר בפארק.

לאחר מכן עצרנו ב- Ponderosa Canyon, נקודה בה קניון עמוק שבתחתיתו צומחים עצי אורן פונדרוסה ענקיים (שנראים קטנים מאוד מלמעלה). הסלעים כאן בעלי גוון צהבהב-כתום עז. 

הנקודה הבאה היתה Agua Canyon, בה שניים מעמודי ההודוס המפורסמים והגדולים ביותר בפארק שזכו לשמות: ''הצייד'' (The Hunter) הגדול ו''הארנב'' (The Rabbit) הקטן שלצידו.  

התצפית האחרונה בה עצרנו במסגרת נסיעה זו היתה Natural Bridge. תצפית יפיפיה של קשת אבן טבעית עצומה ומושלמת בגובה של כ-38 מטרים הנמתחת מעל יער אורנים ירוק. אחד האתרים המצולמים ביותר בברייס.

 לאחר נסיעה בדרך הנופית והעצירה בתצפיות פנינו שוב לאחת התצפיות המרכזיות תצפית Inspiration Point. שוב אין לתאר את היופי עוצר הנשימה של העמודים בצבעי הכתום והלבן.

עדיין לא היתה שעת שקיעה, אבל השמש כבר התחילה לרדת והתחילו משחקי אור וצל על העמודים.

לאחר מכן עזבנו את הפארק ונסענו למקום הלינה להתארגנות.

עוד בארץ הורדתי את אפליקציית הפארקים הלאומיים ובדקתי אזהרות שונות ככל שהיו. להפתעתי מצאתי כי הכניסה לפארק ציון דרך כביש 9 ומנהרות  Mount Carmel נחסמה באותו היום בשל מפולת סלעים בעקבות הגשמים שירדו בימים האחרונים ואין צפי לפתיחת הכביש. הבנו נדרש למצוא דרך חלופית להגעה לפארק כמו גם נצטרך לשנות את המסלול שתוכנן למחרת. את ההתלבטות דחינו למחר. 

אציין כי הכביש נפתח לאחר כשבועיים.

פארק ברייס הינו מקום בו זיהום האור מאד נמוך וניתן לצפות בו בכוכבים באופן שאין אנו רגילים לו באזורים מאוכלסים.

התלבשנו בבגדים חמים ובסביבות 20:30 חזרנו לפארק.

חזרנו שוב ל- Inspiration Point ובחושך מוחלט הסתכלנו על השמים. לאחר כמה דקות של הסתגלות מתחילים לראות כוכבים מנצנצים בכמות שלא ראיתי מעולם. ראינו את שביל החלב ומערכות כוכבים.

זו חוויה מדהימה, אחד מרגעי השיא בטיול.

אנו לא היחידים שחזרנו לפארק בשעות החשיכה לראות כוכבים, כך שמעת לעת יש אורות של מכוניות שמגיעות לחניה ויש צורך לתרגל את העין מחדש לצפיה בשמים.

לאחר זמן מה יצאנו מהפארק. שקלנו לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות או הפיצריות שראינו קודם לכן אבל כולם כבר היו סגורות.

חזרנו לחדר ואכלנו בו.

יום חמישי 1.10.26- פארק ציון  ZION PARK

לאחר שנסענו אתמול לראות את הכוכבים, ויתרנו הבוקר על קימה בשעות החשיכה ונסיעה בכבישים חשוכים ע"מ לראות את הזריחה.

בשל הבידוד הלקוי בחדרים שמענו את האורחים בחדרים הסמוכים קמים ומתארגנים.

כאשר הם חזרו לארוחת בוקר אנו עזבנו את המקום.

חיפשנו דרך עוקפת להגיע לציון וההמלצה שה WAZE נתן לנו היתה לנסוע דרך כביש 89. עכשיו נעזרנו בבינה המלאכותית ע"מ למצוא נקודות עניין שיחליפו את המסלול המקורי שתוכנן.

הבנו שנקודת העניין המשמעותית ביותר בדרך הינה ביקור לקניוני קולוב Kolob Canyons, שהינם חלק מפארק ציון, אולם משמעותיות פחות מתויירים ממרכז הפארק.

אבל קודם לכן היינו צריכים ארוחת בוקר. במהלך הדרך עברנו בעיירה  Parowan. באמצעות גוגל מצאנו במקום בית קפה מקומי חמוד שהגיש ארוחות בוקר אמריקאיות קלאסיות. חלקנו חביתות ופראנץ' טוסט בסכום מצחיק של פחות מ-15$.

ברחוב הראשי של העיירה השקטה היו מייצגים של בובות לקראת האלווין, טיילנו לאורכו של הרחוב וצילמנו את רובם. 

זו היתה אחת מהעצירות הלא מתוכננות המוצלחות ביותר בטיול.

המשכנו בנסיעה עד לקניוני קולוב.

נכנסו לפארק ומאחר שלא ידענו מה האפשרויות בו פנינו למרכז המבקרים. מתברר כי בחלק זה של הפארק שלושה מסלולי הליכה באורכי זמן שונים. הריינג'ר המליץ לנו על שניים מהם ואנו בחרנו בקצר.

תחילה נסענו בדרך הנופית Kolob Canyons Road מרחק של כ- 8 ק"מ. עצרנו לאורך הדרך בנקודות תצפית שונות והסתכלנו על צוקי אבן החול הענקיים בגווני אדום עמוק המתנשאים לגובה של כ-600 מטרים, ויוצרים מערכת מרשימה של קניוני חריץ עמוקים. 

שוב נדהמנו מהעוצמה של הטבע.

בסוף הדרך הנופית עצרנו ועשינו את  Timber Creek Overlook Trail, שביל הליכה קצר יחסית (כ-1.6 ק"מ הלוך-חזור) המוביל לתצפית נפלאה על צוקי האבן.  המסלול קליל ונעים.

לאחר המסלול חזרנו בדרך הנופית  חזרה והמשכנו לכניסה הראשית לפארק ציון. 

אנו לנו בעיירה Springdale, זו עיירה תיירותית חמודה שמהווה שער כניסה לפארק. 

המלון שלנו היה Bumbleberry Inn בעלות של 369$ ללילה. הוא היה מצויין ואנו ממליצים עליו בחום.

אז הגענו למלון, קיבלנו את החדר, ופרקנו את המזוודות. 

השעה היתה שעת צהריים מאוחרת ועדיין היה מוקדם יחסית אז החלטנו לנסוע לפארק להתרשמות ראשונית.

פארק לאומי ציון (Zion National Park) שוכן בדרום-מערב מדינת יוטה.

זהו קניון עצום ודרמטי שנחצב לאורך מיליוני שנים על ידי נהר הוירג'ין (Virgin River). קירות אבן החול העצומים שלו מתנשאים לגובה של עד כ-800 מטרים מעל קרקעית הקניון, והם נעים בגוונים מהפנטים של לבן, אדום עמוק וזהב.

ניתן להגיע לכניסה לפארק בשאטל שנוסע לאורך רחובה הראשי של ספרינגדייל. אחת מתחנות השאטל היתה בצמידות למלון ואנו פנינו אליה ועד מהרה הגענו לכניסה לפארק.

בפארק עלינו על השאטל המעגלי שבו 9 תחנות. במהלך עונת השיא לא ניתן לנסוע בפארק ברכבים פרטיים והתנועה בו היא ברגל, אופניים או שאטלים. 

אנו רצינו לרדת בתחנה 8, אבל התברר שהשאטל הלוך אינו עוצר בתחנה זו, אז נסענו עד לתחנה 9, התחנה הסופית, אליה אנו מתכוונים להגיע למחרת ועלינו על השאטל חזור לנסיעה של תחנה אחת.

תחנה 8- Big Bend הינה תצפית יפהפייה הן על הצוקים והן על נהר וירג'ין. טיילנו קצת באזור ומאד אהבנו את שילוב הנהר והצוקים.

לאחר מכן נסענו לתחנה 4 Court of the Patriarchs - מדובר בקבוצה של שלושה צוקי ענק מאבן חול  הם נקראים על שמות האבות המקראיים - אברהם, יצחק ויעקב.

צפינו על צוקי האבות וטיילנו קצת בסמיכות לנהר. 

בשעות אחה"צ השמש הנמיכה והצוקים נצבעו בצבעי אדום וזהב.

לקראת השקיעה עלינו על השאטל ליציאה מהפארק ולאחר מכן על שאטל בעיירה עצמה.

התארגנו במלון ובשעות הערב אכלנו פיצה ופסטה ב- Zion Pizza & Noodle Co. היה טעים ונעים.

עוד קודם לכן בזמן ההמתנה למקום הסתובבנו בחנות אומנות בסמיכות למסעדה שם קניתי לי עגילים חמודים. 

יום שדרש התאמות ושינויים תוך כדי תנועה הסתיים לו. השתדלנו להפוך את הלימון ללימונדה ואני חושבת שהצלחנו.

יום שישי 2.10.26- פארק ציון  ZION PARK

התחלנו את היום בארוחת בוקר חמודה במסעדה הסמוכה למלון. בהגעה קיבלנו שוברים איתם ניגשנו למסעדה ובחרנו מתפריט ארוחת הבוקר שלה ללא עלות. המלצרית שלנו היתה גמישה ואיפשרה לנו לייצר התאמות למשל פירות במקום תפוחי אדמה. 

לאחר מכן עלינו שוב על השאטל בספרינגדייל לכיוון הפארק. בפארק פנינו לשאטל הפנימי. בניגוד לאתמול היה עומס בשאטל שכן זו היתה שעת בוקר ורבים נכנסו לפארק. אז המתנו מעט זמן בתור ולבסוף עלינו על אחד האוטובוסים.

חלק ניכר מהמבקרים התכוונו ללכת במסלול The Narrows.

The Narrows מסלול הליכה בתוך נהר הוירג'ין במי הנהר כשמסביב מתנשאים קירות ענק של קניון צר (Slot Canyon) לגובה של מאות מטרים.

הם שכרו מראש נעליים עמידות למים ומקלות הליכה שיסייעו להם וכך ניתן היה לזהות אותם.

למרות שרציתי לחוות את המסלול לא הצעתי זאת היות והיה לי ברור שבן הזוג לא יתלהב. 

נסענו כ- 45 דקות עד לתחנה האחרונה תחנה 9 Temple of Sinawava

מתחנה זו, אליה הגענו גם אתמול, יוצאים למסלול ה-Riverside Walk ומשם ל-Narrows. 

מסלול ה- Riverside Walk הוא הליכה לאורך נהר הוירג'ין. השביל צמוד למימיו הזורמים של נהר הוירג'ין ומוצל בחלקו הגדול תחת עצים ענקיים וקירות סלע אדומים ותלולים. המסלול קליל ומונגש בחלקו.

הלכנו בנחת לאורך מסלול ה- Riverside Walk שהוא באמת מסלול חביב בסמוך לנהר וליד הצוקים המרהיבים של הפארק.

בסוף המסלול הגענו ל - The Narrows. האנשים שהתכוונו ללכת במים התחילו את המסלול ואני מודה ממש שהצטערתי שאני לא ערוכה לעשות אותו.

לאחר מספר תהיות החלטנו שאנסה להיכנס למים. הייתי עם נעלי הליכה, שאינן מיועדות למים אז ברור היה שארטב אבל קיוויתי שהן תתייבשנה במהרה. עכשיו השאלה היתה מה עושים עם מקל הליכה. במלון היו לי מקלות הליכה שהבאתי מהבית ועד כה לא השתמשנו בהם. זה היה הרגע שחשבתי שחבל שלא הבאתי איתי אם המקלות. בכל מקרה בן הזוג התגייס למשימה ומצא לי מקל מצויין להליכה. אז נכנסתי למים ותוך מספר שניות הנעליים הוצפו. יחד עם זאת זו היתה חוויה. הלכתי מעט במים, כדי להרגיש את הכיף. לא לקחתי איתי את הטלפון כך שאפילו אין לי תמונות. לאחר מכן חזרתי וניסיתי לייבש קצת את הנעליים.

הן היו ספוגות במים ולכן התיישבנו וניסינו לסחוט אותן. לאחר מנוחה קצרה נעלתי את הנעליים הרטובות וחזרנו חזרה את מסלול ה- Riverside Walk. במהלך ההליכה פגשנו שני צבאים בקרבת השביל אז כמובן שעצרנו לצפות בהם.

לאחר מכן נסענו מתחנה 9 לתחנה 7 Weeping Rock - "סלע הדמעות". 

Weeping Rock ("סלע הדמעות") הוא תופעת טבע ייחודית. מדובר בקיר סלע עצום וקעור שממנו מטפטפים מים ללא הפסקה. המים הללו הם בעצם מי גשמים ושלגים שנספגו באבן החול שעל הרמה מעל, עשו את דרכם במשך שנים ארוכות דרך השכבות הנקבוביות של הסלע, וכאשר הם פוגשים שכבת סלע אטימה - הם פורצים החוצה ומטפטפים למטה כמו דמעות. מתחת לסלע נוצרת בשל כך צמחייה ירוקה ועשירה.

עצרנו לארוחת צהריים של כריכים וירקות שהכנו מבעוד מועד והלכנו לצפות ב Weeping Rock.

מדובר בהליכה תלולה אבל מאד קצרה. מפתיע עד כמה מהר הטיפוס נגמר והמקום אכן מקסים. ממש חווים את טיפות המים.

חזרנו לאזור התחנה וישבנו ליד הנהר בצל. במקום היה מתנדב צעיר שהסביר לאנשים על בעלי החיים בפארק, תוך שהוא מראה להם את הפרוות של החיות.

עדיין היה מוקדם יחסית וחשבנו מה נכון שנעשה.

נסענו לכיוון היציאה אבל עצרנו תחנה 2 Zion Human History Museum. שם התחלנו ללכת חלק מ Pa'rus Trail. זה מסלול קליל ומונגש מהכניסה לפארק ועד לתחנה 3 Canyon Junction בסמוך לנהר הוירג'ין.  במהלך ההליכה התאפשר לנו לצפות ב -Watchman אחד הצוקים שהוא מסמלי הפארק. אנו הלכנו כאמור מתחנה 2 לכניסה לפארק. המסלול מאד קל אבל היה חם והשמש קפחה. 

כשהגענו לכניסה החלטנו שזה הזמן לגלידה אבל לא מצאנו כזו.

הלכנו לשאטל לספירנגדייל והמתנו בתור. השאטל לא הגיע ועשרות אנשים עמדו בתור מסודר בשמש החמה. בסופו של דבר הגיע השאטל ונסענו איתו חזרה לעיר.

עצרנו לגלידה מפנקת בסמיכות למלון ונהננו מכל רגע.

במלון היתה בריכה פתוחה, שצויין כי תיסגר ב- 1.10, כשהגענו ראינו שלמרות שהיום ה- 2.10 יש מעט אנשים בבריכה. אז הפעלנו מכונת כביסה ואני הלכתי לבריכה. היה ממש חם ומאד נהניתי.

ארוחת ערב אכלנו במרפסת החדר, שאריות של פיצה שנשארה מאתמול, ואז יצאנו להסתובב ברחובה הראשי של ספרינגדייל. התלבטנו האם לשבת לשתות באחת המסעדות, אבל לקראת 21:00 חלק ניכר מהמקומות נסגרו או היו על סף סגירה, כך שויתרנו.

יום שבת 3.10.26 - יום מעבר

היום זה יום המעבר מאזור הפארקים של יוטה לפארק היוסמיטי. זה יום של מעל 700 ק"מ של נסיעה ובין 7 ל- 8 שעות נטו.

אני תכננתי מספר עצירות בדרך, אבל בסופו של דבר ויתרנו על רובן שהמטרה להגיע ללממות' לייקסMammoth Lakes , בה ישנו וממנה התכוונו למחרת להיכנס ליוסמיטי ממעבר טיוגה, בשעות האור עד כמה שניתן.

שוב התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר במסעדה הסמוכה למלון וגם היום היה חביב, אם כי עמוס יותר, אולי בגלל ששבת.

משם התחלנו בנסיעה כשהתחנה הראשונה היא בפאתי לאס וגאס ע"מ להצטייד באוכל. בדרך עברנו מיוטה לנבדה, כך שהחזרנו את השעון שעה אחורה מה שהיה משמעותי ביום נסיעות עמוס שכזה.

עצרנו בטרגט בפאתי לאס וגאס ועשינו קנייה של אוכל לימים הקרובים.

משם עלינו על כביש 95 לכיוון העיירה  Beatty. היתה שעת צהריים וחיפשנו מקום לאכול. עצרנו באחד הצמתים בעיירה בסמיכות לקזינו מוזר. הסתכלנו על המלצות למסעדות בגוגלאבל ככל שפנינו אליהן הן הציעו אוכל מעושן שאנו פחות מתחברים אליו אז ויתרנו. בסופו של דבר ישבנו באיזה מקום מקומי, עם ברמנית כפי שרואים בסרטים ומעט אנשים מקומיים. האוכל היה כ"כ לא מוצלח בעיני עד שלא אכלתי אותו.

בתכנית היה לנסוע לעיר הרפאים Rhyolite, אבל הדבר הצריך סטיה של כעשר דקות מהדרך לכל כיוון, כלומר עיכוב של חצי שעה עד 40 דקות וביום כזה החלטנו לוותר.

המשכנו בנסיעה על כביש 95 לכיוון Tonopah, בה התכוונתי לעצור והיה לי מסלול מסודר.

בסופו של דבר ה WAZE, כיוון את בן הזוג לכביש 266. אולי מבחינת זמן הדרך מעט קצרה יותר בהשוואה להמשך נסיעה על כביש 95, אבל הכביש מאד לא נוח לנהיגה. הוא צר ומפותל מאד. עולים לגובה ולאחר מכן יורדים, וזה מאד ברור ממד הטמפרטורה במכונית. המעלות ירדו ועלו בכיוון הפוך לעליות ולירידות בכביש. הדרך יפה אבל ממש ארוכה.

באיזה שהוא שלב ה WAZE כיוון אותנו להמשיך בכביש 266 שהפך לצר עוד יותר ואני ביקשתי שנמשיך בכביש 168 לכיוון Big Pine, שנראה מבטיח יותר מהמשכו של כביש 266. 

כשהגענו ל Big Pine פנינו ימינה לכביש 395.

עצרנו בעיירה Bishop בישופ במאפיית Erick Schat's שהומלצה. המקום היה מלא תיירים וכנראה שאנו לא היחידים שקיבלו המלצה על המקום. השעה היתה כבר אחרי 17:00 והמקום נסגר ב- 18:00, כך שהיו בעיקר מאפים של סוף יום. קנינו מאפה וקפה וישבנו בחוץ להפסקה.

לאחר מכן המשכנו בנסיעה על כביש 395 לכיוון  ממות' לייקס, למקום הלינה שלנו. משמאלנו היו הרי סיירה נבאדה הגבוהים ומעת לעת השמש כבר הסתתרה מאחוריהם.

הגענו למלון שלנו Outbound Mammoth בעלות של 165 $ ללילה. 

עשינו צ'ק אין, העלנו את הציוד לחדר ופשוט התרסקנו מיום הנסיעה הארוך. בוודאי בן הזוג שנהג את כל הדרך. לא חיפשנו מקום לאכול, לא יצאנו להסתובב בממות' לייקס פשוט כלום.

אני בטוחה שיש למקום מה להציע, אבל זה כבר יחכה לטיול הבא.

מהתכנון של היום הזה כמעט ולא ביצענו כלום. זה היה יום מעבר, כפי שתוכנן להיות.

יום ראשון 4.10.26 - יוסמיטי Yosemite כביש טיוגה Tioga Road

התחלנו את הבוקר במלון בממות' לייקס. בעת ההזמנה למלון קיבלתי קרדיט של 20$, אז ניגשתי לקבלה לשאול איך אפשר לממש אותם.

בקבלה היתה אישה מבוגרת שזיהתה את המבטא שלי והתחילה לדבר איתי בעברית. מתברר שבעבר היא גרה בישראל חמש שנים. כמה מוזר לפגוש עובדת במלון שאינה יהודיה וגרה בעבר בישראל.

בין היתר היא אמרה לי כי האמריקאים מתקשים להבין כמה ישראל קטנה, כמה הכל קרוב ונוגע.

את הבוקר התחלנו ב.

אגם מונו (Mono Lake) הוא אחד מאגמי מים המלוחים והעתיקים ביותר בצפון אמריקה, השוכן מזרחית להרי סיירה נבאדה בקליפורניה.

האגם נוצר לפני כמיליון שנה. מכיוון שאין לו מוצא אל הים, המים שהתאדו ממנו  השאירו מאחור ריכוז גבוה מאוד של 

מלחים ומינרלים, מה שפוגע ביכולת של דגים לחיות בו אך הופך אותו למערכת אקולוגית ייחודית בעולם.

האטרקציה המפורסמת ביותר באגם היא עמודי וזקיפי אבן גיר מיוחדים מגדלי טופה Tufa Towersהמתרוממים מתוך המים ובחופים, ונחשפו כשהמפלס ירד.

למרות המליחות, האגם שוקק חיים בזכות מיליארדי סרטנים זעירים (Brine Shrimp) וזבובים מיוחדים. אלו מהווים מקור מזון עצום למיליוני ציפורים נודדות שעוצרות באגם מדי שנה לקנן ולהתרענן.

 חנינו במגרש החניה והלכנו בשביל לכיוון האגם. מגדלי הטופה נותנים למקום תחושה של מקום שלא מהעולם הזה, תחושה של ירח. עשינו מסלול מעגלי קצר וחזרנו לרכב.

משם נסענו לכיוון העיירה Lee Vining ופנינו לכביש 120 למעבר טיוגה, לכיוון הכניסה המזרחית ליוסמיטי.

מה אפשר להגיד על יוסמיטי שלא נאמר?

זהו פארק ענק, מרשים, מגוון שמציע אין סוף נופים ומסלולים.

בילינו בו שלושה ימים בחלקים שונים שלו ומאד מאד אהבנו אותו.

יוסמיטי (Yosemite) הוא אחד הפארקים הלאומיים בארצות הברית, השוכן בליבם של הרי סיירה נבאדה במדינת קליפורניה.

בפארק נופים דרמטיים מעשה ידי קרחונים. הפארק ידוע בזכות הצוקים העצומים והאנכיים שלו מאבן גרניט, המפלים הגבוהים ביותר בצפון אמריקה, היערות העצומים ומעמקי הקניונים שנוצרו ונחרצו במשך מיליוני שנים על ידי פעילות קרחונית ענקית.

מעבר טיוגה נסגר לתנועת רכבים בחורף בד"כ בין החודשים נובמבר למאי. הכנתי מסלול חלופי אם במקרה ובאופן נדיר לא נוכל להיכנס ליוסמיטי דרך מעבר זה. כמה ימים לפני הגעתנו אכן ירד במקום שלג קל, אשר לא גרם לסגירת המעבר. בכל מקרה שלושת הימים שלנו ביוסמיטי היו שמשיים ונעימים.

התחלנו את הנסיעה על כביש 120 וכבר בדרך התחלנו לראות את היופי של הדרך, עצרנו עוד לפני הכניסה לפארק במספר נקודות ע"מ לראות את ההרים המרשימים. ראינו את האגמים Ellery Lake  ו- Tioga Lake והגענו לשער הכניסה לפארק. טור המכוניות השתרך לאיטו. אני לא רוצה לחשוב מה קורה בכניסה בעונה העמוסה.

התחלנו בנסיעה בפארק כאשר החניה הראשונה שלנו היתה למרגלות ה- Lembert Dome 

ניתן לטפס לכיפה במסלול הליכה ארוך שלא התיימרנו לעשות.

במקום זאת ישבנו לפיקניק של ארוחת בוקר. לאחר מכן עמדנו למרגלות הכיפה וראינו למעלה אנשים שאכן טיפסו עליה.

למברט דום נמצאת ב Tuolumne Meadows, המקסים. אנו עשינו במקום מסלול קליל ל Soda Springs 

מעיינות הסודה Soda Springs הם תופעה גיאולוגית טבעית שבה מים מינרליים מוגזים בטבעיות (מים מוגזים eרים) פורצים מהקרקע. המים מכילים פחמן דו-חמצני ומינרלים שמעניקים להם טעם ייחודי. אפשר לראות את הבועות עולות אל פני השטח בבריכות קטנות.

משם הלכנו לכיוון הנחל שזורם באזור וחצינו את הגשר שעליו כשברקע למברט דום והרי גרניט נוספים. בסתיו, העונה בה טיילנו האחו היה יבש וצהוב. אני מניחה שבאביב הכל ירוק ופורח, ועדיין היה מקסים, רגוע ושובה לב.

לאחר מכן הגענו בנסיעה קצרה ל Pothole Dome.  כיפת הגרניט הזו נמוכה יחסית ומאפשרת טיפוס גם למי שאינו מיטיב לכת. טיפסתי על הכיפה והנוף ממנה לכל רחבי הפארק בדגש על הנהר שחוצה את האחו נהדר. האתגר מבחינתי היה פחות העלייה אלא יותר הירידה התלולה, אבל כמובן שמי שעולה גם יורד.

העצירה הבאה היתה אגם טנאיה Tenaya Lake. מוזר לראות חול בחופים שלצידי האגם באמצע הטבע הסלעי. בסמוך לאגם ראינו מטפסים על הצוקים ועצרנו לזמן מה לצפות בהם. עוד ראינו מבקרים שנכנסו למים הקפואים ונראו בעיקר סובלים.

מרחק קצר מהאגם הגענו ל Olmsted Point, נקודת תצפית שמאפשרת צפייה על אחד מהסמלים המרכזיים של היוסמיטי ה-Half Dome חצי הכיפה, מזוית שונה בה רואים אותה ממרכז הפארק, בו נהיה מחר.

מקום התצפית חשוף והרוחות היו חזקות, מה שפגם מעט בהנאה. בנוסף, כשלושה שבועות קודם לכן פרצה שריפה גדולה באזור ואנו ראינו את העשן המיתמר מעל הכיפה מנקודת התצפית. יתרה מכך בהתראות של הפארק צויין כי באזור העמק יש עשן רב ואנו חששנו כי הדבר ישפיע על הטיול שלנו ביום למחרת.

בזה הסתיים הטיול שלנו בחלק הגבוה של היוסמיטי באזור האחו הטואולומי.

עכשיו חיכתה לנו נסיעה ארוכה של קרוב לשעה וחצי בכבישים המפותלים של הפארק עד לעיירה אל- פורטל לידה הכניסה הראשית לפארק ובה לנו.

במהלך הנסיעה ראיתי לפתע דוב קטן ושחור מצד ימין שלי בין העצים. לא הספקנו לעצור אז בן הזוג הסתובב שוב ראיתי אותו אבל לא מצאנו נקודת עצירה. שוב הסתובבנו בכיוון הנסיעה אבל הוא כבר לא היה.

בשעות אחה"צ הגענו ל El Portal אנחנו ישנו ב-Yosemite View Lodge, מלון ענק קרוב באופן יחסי לכניסה המרכזית לפארק מכביש 140. המלון נראה כמו קיבוץ יותר ממלון ומורכב ממספר רב של מבנים דו קומתיים בהם החדרים. יש בו שתי מסעדות, מספר בריכות חדר כביסה וכדומה. הוא מיושן אבל יתרונו כאמור בקרבתו לכניסה לפארק. זה המלון היקר ביותר שישנו בו בטיול בעלות של 404$ ללילה, כלומר המקום "מנצל" את יתרון המיקום.

כשהגענו החדר שלנו לא היה מוכן, למרות שכבר היינו זמן רב לאחר שעת הצ'ק אין, אז נאלצנו להמתין זמן מה עד לקבלת החדר.

החדר שקיבלנו היה מיושן אבל גדול מאד.

לאחר התארגנות יצאנו למרכז הלודג' ע"מ לבדוק איפה נאכל. בחרנו בפיצרייה והזמנו שתי פיצות. בן הזוג הפגין "עיניים גדולות" והזמין פיצה ענקית שכמובן שהוא לא סיים ואכלנו אותה ביום למחרת. באופן מפתיע הפיצות היו מצויינות.

לאחר מכן חזרנו לחדר והתארגנו לשינה.

יום שני 5.10.26 - יוסמיטי Yosemite העמק

את היום הזה הקדשנו לעמק יוסמיטי Yosemite Valley, החלק המרכזי של הפארק. ואיזה יום זה היה.

בבוקר כשקמנו הרחנו את ריח העשן וחששנו שהוא ישפיע על יום הטיול. בפועל לשמחתנו לא הרגשנו אותו כלל בעמק.

נסענו לכיוון הפארק והנקודה הראשונה בה עצרנו היתה התצפית על ה- El Capitan

אל קפיטן (El Capitan) הוא אחד מצוקי הגרניט המרשימים, המפורסמים והאייקוניים ביותר בעולם, והוא ניצב בלב עמק יוסמיטי.

מדובר בצוק ענק ואנכי לחלוטין המתנשא לגובה עצום של כ-900 מטרים מעל קרקעית העמק. זהו אחד ממונוליטי הגרניט (גוש סלע אחיד) הגדולים ביותר על פני כדור הארץ.

לא מעט מכוניות עצרו בנקודת התצפית ואנחנו הצטרפנו אליהן. עמדנו נפעמים מול גוש הסלע הענק וצפינו עליו מספר דקות.

מצידו השני של הכביש ראינו את מפלי ההינומה Bridalveil Fall, הם היו חלק מהתכנון ליום זה, אבל במקום בו עצרנו לא היה ניתן להשאיר את הרכב לאורך זמן, אז החלטנו שנחזור אליהם בהמשך. התחלנו בנסיעה לכיוון מרכז המבקרים וחנינו באחד החניונים המסודרים.

משם צעדנו לכיוון מפלי יוסמיטי, אם כי היה לנו ברור שבעונה זו הם יבשים. באזור המפלים פנינו לאחו קוק Cook's Meadow, המקסים והגענו לגשר סנטינל Sentinel Bridge שחוצה את נהר המרסד Merced River. מהגשר יש תצפית מרהיבה על צוקי הגרניט ועל ה- Half Dome. צילמנו שם בלי סוף.

חזרנו אחורה והלכנו את המסלול של מפלי יוסמיטי התחתונים Yosemite Falls, שכצפוי היו יבשים.

לאחר המסלול רצינו לעלות על השאטל של הפארק ע"מ לנסוע לכיוון אזור הפיקניק של האל קפיטן, כלומר נסיעה מתחנה 6 לתחנה 9. הסתבר לנו שבשל עבודות באזור האחו של האל קפיטן תחנה 9 מבוטלת זמנית, ירדנו בתחנה 10 ב- Cathedral Beach. ירדנו לכיוון נהר המרסד וישבנו קצת. במקום התקיימו צילומי חתונה והיה מעניין להסתכל על הזוג והמשפחות במהלך הצילומים.

לאחר זמן מה חזרנו לתחנה 10 ונסענו עם השאטל תחנה אחת לתחנה 11 Sentinel Beach, ירדנו לכיוון הנהר והלכנו לגשר המתנדנד Swinging Bridge, חצינו אותו ומצאנו נקודה לישיבה, לנשנושים ולתצפית על הנהר והצוקים המרהיבים. באמת יופי של מקום.

חזרנו לכביש שחוצה את העמק והלכנו לאורכו עד שהגענו לכנסיה של העמק.

משם רצינו לחזור לחניה, כך שחצינו שוב את האחו, קצת טעינו בדרך ולא חזרנו ישירות לחניון שלנו, אלא חצינו את כל מרכז המבקרים, דבר שהאריך לנו את הדרך.

התכנון המקורי היה אחרי הטיול בעמק לנסוע בשעות הצהרים אל גליישר פוינט ע"מ להיות במקום בשקיעה. בשל השריפה והגבלת ראות הכביש לגליישר פוינט היה סגור מספר שבועות ונפתח רק שבוע לאחר מכן, כך שלא היתה לנו אפשרות לנסוע לשם. בדיעבד אולי זה לטובה שכן בן הזוג ממש לא אהב את הנסיעות בפארק.

החלופה היתה לעשות את Mist Trail עד למפלי ורנל Vernal Fall , מסלול שתוכנן ליום למחרת.

התיישבנו על ספסל ואכלנו לארוחת צהריים את הכריכים והירקות שהבאנו איתנו.

לאחר מכן הלכנו לתחנת השאטל ועלינו על הקו הסגול הקצר יותר, שנוסע בחלקו המזרחי של הפארק. נסענו עד לתחנה 16 ה- Happy Isles, שם מתחיל המסלול. הפעם לקחנו איתנו את מקלות ההליכה שאכן סייעו לנו בעלייה. התחלנו בהליכה לכיוון Vernal Fall Footbridge מרחק של כ - 1.3 ק"מ, זה לא נשמע הרבה אבל העלייה מאד תלולה ומאומצת. מהגשר ראינו את מפלי ורנל שבעונת הסתיו לא היו מרשימים במיוחד. בן הזוג החליט שהוא עוצר בגשר ואני המשכתי במסלול לכיוון המפלים מרחק כ- 600 מטר נוספים. טיפסתי חלק ניכר מהמדרגות לכיוון המפל, אבל מאחר שהשארתי את בן הזוג מאחור לא עליתי לגמרי עד לראש המפל. עצרתי במעלה המדרגות וצפיתי על המפל ועל הקשת שנוצרה מהמפגש של השמש והמים.

חזרתי כלעומת שבאתי, כאשר הירידה תלולה מאד אבל מהירה בהרבה מהעלייה. חברתי לבן הזוג וירדנו למטה. השמש כבר התחילה את הירידה שלה לכיוון השקיעה וחלק מהמסלול היה מוצל. מולנו ראינו לא מעט אנשים מתחילים את הטיפוס. לא באמת הבנתי את הרעיון של ביצוע המסלול בשעות הדמדומים.

חזרנו לשאטל ושם למרכז המבקרים.

התחנה האחרונה שרצינו לראות בעמק היתה ה- Tunnel View

נקודת התצפית של המנהרה, הממוקמת בכניסה המערבית לעמק יוסמיטי

מנקודת התצפית הזו אפשר לראות בבת אחת את כל הסמלים הגדולים של הפארק:

• מימין מתנשא אל קפיטן (El Capitan) העצום.

• משמאל ניצב מפל הינומת הכלה (Bridalveil Fall).

• וברקע, במרכז העמק, בולטת כיפת הגרניט המפורסמת האפ דום (Half Dome).

הפעלנו את ה- WAZE ונסענו לנקודה. חנינו על הכביש כמו רבים אחרים והלכנו קצת עד שהגענו לנקודת התצפית. כמובן שצילמנו את הנוף.

לאחר מכן התחלנו בנסיעה קצרה בחזרה למלון. ראינו שוב את מפלי ההינומה והפעם את החניון ממנו ניתן לצעוד אליהם אבל בשלב זה של היום ולאחר ריבוי ההליכות ויתרנו על מסלול נוסף. תמיד כדאי שיהיה משהו לפעם הבאה.

חזרנו למלון ושמנו מכונת כביסה. בזמן שהמכונה עבדה החלטנו ללכת לבריכה המחוממת. במקום לא היו מגבות והתחלנו לחפש מגבות גם בבריכה הפתוחה הסמוכה שגם בה לא היו מגבות. בסופו של דבר הבאנו מגבות מהחדר.

הבריכה היתה באמת מחוממת וגם הג'קוזי ובילינו בה זמן מה.

לאחר מכן אספנו את הכביסה וחזרנו לחדר.

לארוחת ערב אכלנו את הפיצה שנשארה מאתמול.

זה היה היום שבו הלכנו את המרחק הרב ביותר בטיול. היום המאומץ ביותר, אך הוא גם היה מאד מתגמל.

יום שלישי  6.10.26 - יוסמיטי Yosemite  - חורשת מריפוסה Mariposa Grove

במקור התכנון ליום הזה היה ללכת ל-Mist Trail ולאחר מכן לנסוע לחורשת מריפוסה. מאחר שלא נסענו לגליישר פוינט וכבר הלכנו ב- Mist Trail נסענו היום ישירות לחורשת מריפוסה.

בן הזוג מאד לא אהב את הנסיעות בפארק אז הוא החליט שניסע בדרך עוקפת מחוץ לפארק. דרך כביש 140 כביש 49 וכביש 41.

עצרנו בעיר מריפוסה Mariposa לארוחת בוקר. תחילה נכנסנו לחנות למוצרי טבע שניתן לשבת בה אבל לא ראינו מישהו שיושב לאכול, אז עברנו לבית קפה קטן שהציע בעיקר מילקשייק. אני אכלתי יוגורט ובן הזוג בייגל עם גבינה.

המשכנו בנסיעה ועברנו דרך Oakhurst בה נישן הלילה. הגענו לכניסה של חורשת מריפוסה Mariposa Grove, מכביש 41.

חורשת מריפוסה Mariposa Grove היא שמורת עצי הענק השוכנת בחלקו הדרומי של הפארק.

החורשה מאכלסת למעלה ממאה עצי סקויה ענקיים (Giant Sequoias) - היצורים החיים הגדולים ביותר בעולם בנפחם. עצים אלו מתנשאים לגבהים עצומים של עשרות מטרים, וגזעיהם העבים והמחורצים מתאפיינים בגוון אדמדם-חום בולט.

חלק ניכר מהעצים בחורשה צומחים שם כבר למעלה מאלף ואפילו אלפי שנים, ושורדים פגעי טבע ושריפות יער הודות לקליפתם העבה.

במידע שקראתי צויין כי החניון במקום קטן וכי יתכן ולא תמצא חנייה. בעונה בה אנחנו הגענו לא היתה כל בעיית חניה.

פנינו למרכז המבקרים ועלינו על השאטל שמטפס במעלה הכביש לאזור החורשה.

אנו בחרנו לצעוד את ה Grizzly Giant Loop, שאורכו כ- 3.2 ק"מ והוא נמשך כשעה עד שעה וחצי. במהלך המסלול רואים עצי סקויה בהם כמה שמהווים נקודות ציון עץ ה-Grizzly Giant וה-

. כמובן שעצרנו לידם לצלם ולהצטלם, כאשר ליד ה- California Tunnel Tree אף היה תור של ממתינים להצטלם. חלקו השני של המסלול היה כמעט ריק מהולכים, כנראה שהעצירה לצילומים יוצרת מרווחים בין המטיילים. בחלקו הראשון של המסלול יש עלייה ולאחר מכן הוא הופך למישורי וקל ואף במגמת ירידה.

לאחר סיום המסלול חזרנו עם השאטל חזרה לחניון.

אכלנו כריכים וירקות והמשכנו במסלול.

נסענו כ- 10 דקות ל -Wawona Hotel. מלון היסטורי שנבנה בסוף המאה ה- 19. המבנים יפים, אבל ראינו אותם רק מבחוץ שכן הם סגורים, נכתב לרגל שיפוצים, אבל אנחנו לא ראינו עבודות המתבצעות במקום, אז מעניין לדעת האם המקום יפתח בעתיד.

נכנסנו למרכז המבקרים במקום וראינו מגוון ציורים של הפארק.

לאחר מכן פנינו למרכז ההיסטורי של היוסמיטי. ראינו את הגשר המקורה ואת המבנים העתיקים.

המרכז ההיסטורי של יוסמיטי (Yosemite History Center), הממוקם באזור ואווונה (Wawona) בדרום הפארק, הוא אתר מרתק המאפשר לצלול אל עברה של שמורת הטבע.

המרכז פועל כמוזיאון פתוח באוויר הפתוח, שבו רוכזו מבנים היסטוריים מקוריים שהועברו לכאן ממקומות שונים ברחבי הפארק כדי לשמר אותם - כמו בקתות חלוצים עתיקות, בית הכלא הישן, אסמים וגשר עץ היסטורי.

בן הזוג שהינו חובב היסטוריה מאד נהנה.

בזה הסתיים הביקור בן שלושת הימים שלנו ביוסמיטי. אני חושבת שעשינו סיור מקיף למדי ככל שהנסיבות אפשרו לנו וחווינו רבות ממה שיש לפארק המדהים הזה להציע.

חזרנו ל Oakhurst ובעזרת גוגל חיפשנו מקום לארוחת צהריים מאוחרת. החלטנו על מסעדה מקסיקנית שהיתה טעימה למדי.

לאחר מכן הגענו למלון שלנו Hampton Inn Oakhurst-Yosemite, מלון שנתן לנו תחושה של מלון חדש בעלות של 196$ ללילה. 

במלון היתה בריכה שדגמתי אותה, אבל המים היו קרים.

נחנו קצת בחדר ולקראת ערב חיפשנו מקום בו נוכל לעשות השלמות של אוכל לארוחת ערב ולימים הבאים.

מצאנו סופר שנקרא Vons. חווית הקנייה במקום היתה נהדרת, המון דלעות וקישוטים להאלווין, הרבה מאד אוכל מוכן ברמה גבוהה יחסית. פינקנו את עצמנו במגוון מוצרים, ואת ארוחת הערב אכלנו בחדר.

יום רביעי 7.10.26- Castle Air Museum, קניות וסן-פרנסיסקו 

היום זה יום מעבר לסן פרנסיסקו.תכננו להקדיש חלק מהיום לקניות באחד האאוטלטים שבדרך כי הרי בלי קניות אי-אפשר ועד עכשיו לא עשינו בכלל.

אבל לפני הכל היום ה- 7.10 ולא ניתן להתעלם מהתאריך הטעון הזה.

בארוחת הבוקר ישבנו בשולחן לשנים זה מול זה כאשר לידנו זוג אמריקאים מבוגרים מאיתנו בשולחן שהמרחק שלו קטן ביותר.

אנחנו אכלנו בשתיקה, כאשר פתאום הגבר אמר לאישה "את יודעת איזה תאריך היום? השביעי לאוקטובר". הדמעות מיד הגיעו לי לעיניים, לא יכולתי שלא להגיב ואמרתי להם שאכן היום ה- 7.10 ושאנחנו מישראל. התפתחה איתם שיחה והתברר שהם עתידים לבוא לביקור בישראל בקרוב ומחכים לכך מאד. ברור לי שהתגובות שקיבלנו לאורך הטיול אינן מאפיינות אבל אנחנו לא חווינו שום תחושה בעייתית כאשר אמרנו שאנחנו מישראל ולפעמים אף זכינו לחיבוק ולאהדה.

את הנסיעה לסן פרנסיסקו החלטנו לגוון בעצירה במוזיאון האוויר הצבאי Castle Air Museum

מוזיאון האוויר קאסל (Castle Air Museum), השוכן בעיירה אטוורטר (Atwater) שבקליפורניה, הוא אחד מוזיאוני התעופה הצבאית הגדולים והמרשימים בארצות הברית. המוזיאון הפתוח העצום הזה כולל אוסף של יותר מ-60 מטוסי קרב, הפצצה, תובלה ומסוקים אותנטיים ממלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם ותקופת המלחמה הקרה.

בין המוצגים הבולטים והמרשימים ביותר שניתן לראות שם נמצאים מפציצים אסטרטגיים כבדים, מטוסי ריגול נדירים, ומטוסים נשיאותיים ישנים.

בן הזוג חובב תעופה והיסטוריה צבאית כך שמוזיאון שכזה היה עצירה נהדרת מבחינתו. עלות הכניסה 25$ לאדם ואנו רכשנו כרטיסים עם ההגעה. 

במקום עשרות מטוסים ומסוקים מתקופות שונות ולמטרות שונות חלקם ענקיים כמו המפציץ B 52  או מטוס הריגול "הציפור השחורה". הבעיה היחידה שהיתה היא החום. היה חם ממש והדבר הקשה על הסיור במוזיאון הפתוח, שאין בו טיפת צל. בהתחלה הסתכלנו על כל מטוס ולאחר זמן עברנו להסתכל על הגדולים והמרשימים שבהם. הסתובבנו במקום כשעה והמשכנו הלאה.

ההחלטה היתה להקדיש את החלק השני של היום לקניות. אני איתרתי אאוטלט בדרך מהמוזיאון לסן-פרנסיסקו, אבל בן הזוג התרשם שזה אאוטלט יקר יחסית והחליט שניסע לגילרוי ל Gilroy Premium Outlets, עליו הוא שמע לא אחת שהמחירים והמגוון בו טובים. אז נסענו לגילרוי למרות שהנסיעה האריכה את הדרך לסן-פרנסיסקו. 

במהלך הנסיעה ראינו גבעות מעוגלות, חוות רבות ופרות רועות.

הגענו למקום בשעות הצהריים וערכנו קניות ממוקדות למשל שלי לוויס או נעלי ספורט ולא עברנו רנדומלית מחנות לחנות. 

ישבנו לארוחת צהריים מאוחרת ומוצלחת ב- Applebee's.

לאחר מכן חזרנו להשלמת קניות נוספות. זה מה שקורה כשרוצים לקנות לעצמנו לשלושת הילדים ולחתן שהשארנו בבית.

בסופו של דבר בשעות אחה"צ המאוחרות התחלנו בנסיעה לכיוון סן -פרנסיסקו.

אחת מבנות דודתי גרה באזור סן-פרנסיסקו ורצינו לבקר אותה. התברר שהיא לא תהיה בסופ"ש בבית, כך שנשאר רק ה- 7.10 למפגש. אנו התעכבנו וביטלנו את המפגש, שמראש לא תוכנן סופית.

נשארה בי תחושה חמצמצה לגבי הוויתור על הביקור ושאלה האם בכ"ז היתה אפשרות לשלב אותו במהלך הנסיעה לסן-פרנסיסקו.

הנסיעה לסן-פרנסיסקו היתה מאד פקוקה וקשה. ה- WAZE  כל הזמן האריך את זמן ההגעה. לאט לאט התחיל להחשיך ואנו הגענו לסן-פרנסיסקו העמוסה בחושך. מעבר לכך עם ההתקרבות לעיר ראינו עננים וערפל שמכסים אותה. 

הגענו למלון שהזמנו Club Donatello באזור ה- Union Square. מהסיבות המרכזיות לבחירת המלון היתה החניה שלו, אמנם בתשלום של קרוב ל- 70$ ליום, אבל החלטנו שנשתמש בה לשלושת ימי השהייה בעיר. בטיול כ"כ יקר בחרנו להסתכל על הוצאה של 200 $ נוספים כתוספת  לעלות המלון שעלה 263$ ליום.

המלון היה נעים, מכובד ממוקם היטב במרכז העיר. בהחלט מלון שאחזור אליו שוב.

זה מקום הלינה היחיד בטיול שהיינו בו שלושה לילות והוא ענה על הציפיות.

השארנו את המכונית בכניסה למלון, ונעזרנו באחד מאנשי השירות להעברת כל הציוד המפוזר שלנו לחדר, וזאת לאחר הקניות שביצענו בדרך.

היינו גמורים מעייפות ודי שבעים לאחר ארוחת הצהרים המאוחרת, אז ויתרנו על יציאה נוספת מהחדר לחיפוש מסעדה. 

יום חמישי 8.10.26 - סן-פרנסיסקו San Francisco 

היו לנו שני ימי טיול מלאים בסן-פרנסיסקו, בהם תכננתי לבקר באטרקציות התירותיות המרכזיות, אבל מזג האוויר במיוחד ביום השני לא היה לטובתנו והשפיע על היכולת לממש את המתוכנן וליהנות מהעיר.

סן פרנסיסקו בעיקר היום השני שלה היתה החולייה החלשה בטיול, לפחות מבחינתי.

באותו סוף שבוע היה בסן פרנסיסקו San Francisco Fleet Week (שבוע הצי של סן פרנסיסקו) - אחד מאירועי התעופה והצי הגדולים והמפורסמים ביותר בארצות הברית. לאורך כל היום ראינו ושמענו מטוסים מסוגים שונים

אז ביום חמישי בבוקר היום הראשון שלנו בסן-פרנסיסקו קמנו לבוקר שמשי אבל קר יחסית עם רוחות ליד הים.

יצאנו מהמלון וחיפשנו מקום לארוחת בוקר, היות ומאתמול בשעות אחה"צ לא באמת אכלנו. ישבנו בדיינר מקרי בקרבת המלון ברחוב' Mason. האוכל היה בינוני ויקר בהשוואה לארוחות הבוקר הקודמות שאכלנו. סימן ראשון לכך שהגענו לעיר הגדולה.

רצינו כרטיס נסיעה לתחבורה הציבורית שיאפשר לנו להתנייד ברחבי העיר. קראנו באינטרנט שניתן לקנות כרטיס פיסי ברח' Powell פינת רח' Market, אז צעדנו לשם מרחק קצר. מצאנו את המקום בו ניתן היה לקנות את הכרטיס בעלות של 15$ ליום לאדם. קראנו יום קודם לכן שניתן לקנות כרטיס יומי בעלות פחותה משמעותית, אבל כששאלנו את המוכרת בדוכן היא היתה קצרת סבלנות ולא נתנה לנו אפשרויות אחרות. בדיעבד הבנו שניתן היה לקנות כרטיס יומי באפליקציית התחבורה הציבורית של העיר בעלות מופחתת משמעותית.

המקום הראשון אליו רצינו להגיע היה ה- Painted Ladies הגברות המצובעות ליד כיכר אלמו Alamo Square. בעודנו מחפשים את התחנה המתאימה פנה אלינו מדריך או מתנדב שניסה להסביר לנו כיצד להגיע. גם הוא הבין שאנחנו מישראל והתלהב.

פנינו לחשמלית הרלוונטית, ולאחר שעלינו עליה הבנו שבחרנו בכיוון הלא נכון, אז ירדנו חצינו את הכביש ועלינו על החשמלית הנכונה.

כשהגענו לתחנה המתאימה ירדנו וטיפסנו לכיוון כיכר אלמו.

הסתכלנו על שורת הבתים פנינו לכיכר אלמו וכמו רבים אחרים צילמנו אותם ואת עצמנו.

הגברות הצבועות (Painted Ladies)  הן שורה של בתי ויקטוריה ואדוארדיאניים צבעוניים הממוקמים ברחוב Steiner, ומול הם פונים אל מדשאת "אלמו סקוור" (Alamo Square).

הם מהווים את אחד הסמלים האייקוניים והצילומיים ביותר של סן פרנסיסקו. המראה של הבתים הקלאסיים הללו כשהם צבועים בגוונים פסטליים ובוהקים, וברקע שלהם מציצים גורדי השחקים המודרניים של מרכז העיר, הופיע אלפי פעמים בסרטים, סדרות טלוויזיה (כמו "צער גידול בנות") וגלויות.

הבתים נבנו בין השנים 1892 ל-1898. למרבה המזל, שורה זו ששרדה את רעידת האדמה והשריפה הגדולה של 1906, הפכה לשם דבר בשנות ה-60 וה-70 כאשר החלו לצבוע אותם בשילובים של שלושה צבעים ומעלה כדי להדגיש את הפרטים האדריכליים המורכבים שלהם.

שהינו במקום זמן מה ולאחר מכן חיפשנו את התחבורה הציבורית לנקודה הבאה

אני ניווטתי לא נכון ופנינו לכיוון ההפוך למקום שאליו היינו צריכים להגיע, כך ששוב היינו צריכים לטפס לכיוון כיכר אלמו את הטיפוס התלול.

נדרשנו להחליף אוטובוס ע"מ להגיע למקום ולא מצאנו את התחנה. רק לאחר הליכה ברחובות התלולים הבנו שסימן התחנה בחלק מהמקרים הינו רק ציור על שפת המדרכה.

הגענו למקום הסתכלנו על המדרגות מלמטה למעלה. חיכינו שכל מי שהיה עליהן ירד וצילמנו אותן מכל זווית. לאחר מכן טיפסנו למעלה וירדנו.

מדרגות הפסיפס הינן גרם מדרגות קהילתי בן 163 מדרגות, שכולו משובץ פסיפס המורכב מפרחים, ציפורים, כוכבים ובעלי חיים ימיים. הפסיפס נבנה בשיתוף פעולה של מאות תושבים מקומיים ויוצר חוויה ויזואלית ייחודית ופסטורלית.

ירדנו את המדרגות וצעדנו לתחנת האוטובוס שתיקח אותנו לפארק שער הזהבGolden Gate Park

פארק גולדן גייט (Golden Gate Park) הוא אחד הפארקים העירוניים הגדולים  ביותר בארצות הברית (ואף גדול יותר מסנטרל פארק בניו יורק).

הוא  ריאה ירוקה ענקית בלב העיר, ומשתרע מהחלק המרכזי של סן פרנסיסקו ועד לאוקיינוס השקט, ומציע שבילי הליכה מוצלים, אגמים פסטורליים, מדשאות ואטרקציות תרבותיות.

התחלנו את הסיור בפארק בגן הורדים, כשהמטרה שלנו להגיע לגן היפני. הסתובבנו קצת בפארק המקסים וראינו אנשים רבים בפעילויות ספורטיביות.

הגענו למתחם רחבת הקונצרטיםMusic Concourse  והתרשמנו מאד. במקום היתה חבורת נגנים שהנעימה את הזמן למבקרים. ירדנו למתחם ליד המוזיאון לאומנות, הסתובננו בו קצת ופנינו לגן התה היפני.

המיוזיק קונקורס (Music Concourse) הוא הכיכר המרכזית, הפתוחה השוכנת בלב אזור התרבות של פארק גולדן גייט.

הכיכר ההיסטורית הזו מחברת בין שני מוסדות תרבות מהמובילים של העיר - מוזיאון דה יאנג לאמנות (de Young Museum) מצד אחד, ואקדמיית המדעים של קליפורניה (California Academy of Sciences) מהצד השני.

במת המוזיקה ההיסטורית (Spreckels Temple of Music): בקצה הכיכר ניצב מבנה אבן מרשים בסגנון ניאו-קלאסי שנבנה בשנת 1900. הבמה הפתוחה הזו משמשת עד היום לקונצרטים, מופעי תזמורת חיים ואירועי מוזיקה תחת כיפת השמיים.

הכיכר מעוצבת בסגנון אירופאי שדרתי עם מזרקות מים, פסלים היסטוריים, וערוגות עצים גזומים בקפידה היוצרים הצללה נעימה.

בגן התה היפניJapanese Tea Garden רכשנו כרטיסים בכניסה, נדמה לי שהעלות היתה 16$, מחיר שנראה לנו גבוה יחסית. נכנסנו למתחם שאינו גדול במיוחד והסתובבנו בו. במקום פגודה, גשרים מעל מים וצמחיה. המקום קטן אבל מקסים וטיילנו בו בכל פינה אפשרית. בשנה שעברה היינו ביפן, כך שהגן הזכיר לנו את הטיול בה. אהבנו מאד.

גן התה היפני (Japanese Tea Garden) בסן פרנסיסקו הוא הגן היפני הציבורי העתיק ביותר בארצות הברית (הוקם ב-1894), המשלב עיצוב מסורתי עם צמחייה מקומית ואווירה קסומה.

בגן שבילים מתפתלים, בריכות מים עם דגי קוי, גשרי קשת יפניים תלולים, פגודות, סלעים מעוצבים ובית תה מסורתי.

לאחר הטיול בפארק הגיע הזמן לראות את אחד הסמלים המרכזיים של סן-פרנסיסקו אם לא הסמל גשר שער הזהב Golden Gate Bridge.

חזרנו לתחנה האוטובוס ממנה ירדנו ועלינו על אוטובוס שלקח אותנו לגשר.

תחילה צפינו על הגשר מהפארק הסמוך אליו ולאחר מכן הלכנו עליו קצת. ליד הים הרוחות היו מאד חזקות וההליכה היתה פחות נעימה. אבל סמל זה סמל ואם אנחנו בסן פרנסיסקו אז ברור שחייבים לראות את הגשר.

גשר שער הזהב (Golden Gate Bridge) הוא אחד הסמלים המפורסמים והמרשימים ביותר בעולם. למרות שמו, צבעו של הגשר הוא בעצם כתום-אדמדם ייחודי (הנקרא "כתום בינלאומי"), שנועד במקור להשתלבות נופית והבלטה בתוך הערפל המפורסם של העיר.

זהו פלא הנדסי עצום שנפתח לתנועה בשנת 1937. אורך גשר שער הזהב כולל הגישות אליו הוא כ-2.7 קילומטרים, והחלק המרכזי התלוי שלו לבדו באורך של כ-1.28 קילומטרים.

הנקודה האחרונה שתוכננה להיום היתה היכל האמנויות היפות Palace of Fine Arts. תחילה שקלתי להגיע למקום רגלית בהליכה מגשר הזהב, אבל הרוחות החזקות הבהירו לנו שלא ניתן לעשות את המסלול ברגל אז שוב עלינו על אוטובוס לכיוון המקום.

מאד אהבנו את המבנה עם המים שלידו, הקפנו את כולו בהנאה מרובה וראינו מספר זוגות שהגיעו לצילומי חתונה.

היכל האמנויות היפות (Palace of Fine Arts) שוכן בשכונת הפרסידיו (Marina/Presidio).

המבנה הוקם במקור עבור התערוכה הבינלאומית פנמה-פסיפיק בשנת 1915. בעוד שאר המבנים הזמניים של התערוכה פורקו, המבנה הזה נשמר בזכות יופיו יוצא הדופן ושוחזר מחדש בשנות ה-60 מחומרים עמידים.

העיצוב (בתכנונו של האדריכל ברנרד מייבק) שואב השראה מאדריכלות עתיקה של יוון ורומא. הוא כולל רוטונדה (מבנה עגול) ענקית, עמודים קורינתיים מרשימים ואכסדראות מעוטרות בפסלים.

המבנה ניצב לצד לגונה יפהפייה ושקטה המוקפת מדשאות ירוקות, שבילי הליכה, עצי ערבה בוכיה ובעלי חיים כמו ברווזים וברבורים לבנים.

למעשה כאן הסתיים המסלול שתכננתי להיום. היתה שעת אחר הצהריים והיה קר אז בחרנו לחזור למלון. גוגל הפנה אותנו לאוטובוס שהתברר שאינו כלול בכרטיס שקנינו, אולם הנהג התיר לנו לנסוע בו.

חזרנו למלון ונגשנו למועדון לאורחים המאפשר שתייה חופשית לאורך כל היום, אז התפנקנו על קפה ושוקו חם.

בשעות הערב כבר היינו רעבים וחיפשנו מסעדה קרובה למלון. מצאנו בעזרת גוגל מסעדה תאילנדית עם ביקורות מצוינות ברחוב מאונך למלון דקות בודדות של הליכה. הגענו למקום וראינו שיש מספר ממתינים לפנינו. החלטנו להמתין וההמתנה ארכה דקות ארוכות, אף סועד לא יצא מהמסעדה. בסופו של דבר לאחר כעשרים דקות עד חצי שעה נכנסנו למקום. היו בו מספר שולחנות בודדים וצפופים, כך שהרגשנו שאנו ומי שיושב בשולחן לידינו חולקים את אותו השולחן. הזמנו את האוכל ולא התאכזבנו. המנות היו מצויינות וגדולות.

בהחלט הבנו את חוות הדעת הטובות שהיא קיבלה.

יום שישי 9.10.26 - סן-פרנסיסקו San Francisco 

קמנו לבוקר אפור וקר, אז התחלנו קצת יותר מאוחר.

צעדנו ל- Union Square שנמצא מרחק קצר ביותר מהמלון שלנו. ראינו את פסלי הלבבות בצידי הכיכר ואת המשחקים בכיכר. אבל כאמור היה קר ומעט שומם.

באחת מפינות הכיכר ראינו חנות של Apple. בן הזוג עובד בחברה לכן לפעמים אנחנו נכנסים לחנויות המעוצבות. הפעם ראינו את משקפי ה- vision pro. בן הזוג שאל אם אפשרי שיעשו עבורי הדגמה של המוצר, הוא כבר מכיר אותו. התשובה שקיבלנו היא כי הדבר אפשרי אבל רק בעוד כשעה. החלטנו שאנחנו הולכים על זה, אז בשעה שנותרה חזרנו למלון לשוקו חם.

ב- 11:15 חזרנו להדגמה שהיתה מדהימה. מאחר שאני מרכיבה משקפיים התאימו לי את המכשיר למספר המשקפיים, כך שלא אצטרך אותם. לאחר מכן למדתי את תנועות הידיים שנותנות את ההוראות וצפיתי בסרטוני טבע, הופעות חיות ופעילות ספורט. התחושה שאני חלק מהאירוע בלתי נתפסת.

בסביבות 12:00 התחלנו לטייל כשהנקודה הראשונה היא הרובע הסיני. 

הרובע הסיני של סן פרנסיסקו (Chinatown) הוא ה-Chinatown הוותיק ביותר בארצות הברית ואחת הקהילות הסיניות הגדולות ביותר מחוץ לאסיה. הוא מתפרש על פני מספר בלוקים עמוסים ברחובות צבעוניים כמו Grant Avenue ו-Stockton Street.

שער הדרקון (Dragon Gate): הכניסה הראשית והאייקונית לרובע (ברחוב Bush St)מוקפת בשער אבן ומסורתי מעוטר בדרקונים, המהווה את נקודת הפתיחה המצולמת ביותר לסיור בשכונה.

התברר שהתקדמתי יותר ממה שתכננתי ברחובות הרובע כך שפיפסנו את הפנייה לשער הדרקון Dragon ,Gate אז חזרנו אחורה ברחובות שונים ע"מ להגיע אליו, חלק ניכר מההליכה בעלייה. 

נראה כי הרובע אינו תפאורה וכי אכן חיה בו קהילה סינית גדולה, אשר חיה את חייה באזור. המוצרים בחנויות המכולת והירקות היו בחלקם כ"כ מוזרים.

נכנסנו ל -Golden Gate Fortune Cookie Factory, בית חרושת לעוגיות מזל וראינו איך מכינים את העוגיות. לא עמדנו בפיתוי וקנינו עוגיה אחת ב- 2$. עד עכשיו היא בקופסה בבית ואף אחד לא יודע מה כתוב בפתק המזל.

המשכנו לצעוד לאורך שדרות  Grant לכיוון מזח 39. בדרך ראינו את מגדל קויט Coit Tower. במקור תכננתי להגיע אליו ואולי אף לטפס עליו ע"מ לראות את התצפית על העיר, אבל העלייה התלולה עד מאד והקור כנראה "כיבו" אותנו וויתרנו על הביקור במקום.

מגדל קויט (Coit Tower) מתנשא בראש גבעת טלגרף (Telegraph Hill).

תצפית פנורמית של 360 מעלות: המגדל, שנבנה בשנת 1933, מתנשא לגובה של כ-64 מטרים ומציע מראשו את אחת התצפיות המרהיבות ביותר בעיר - על המפרץ, גשר שער הזהב, גשר אוקלנד וגורדי השחקים של סן פרנסיסקו.

בקומה הראשונה של המגדל ישנם ציורי קיר מרתקים שנוצרו בתקופת השפל הגדול (במסגרת תוכנית ה-WPA) על ידי אמנים מקומיים רבים. הציורים מתארים באופן ריאליסטי את חיי היומיום והחברה בקליפורניה של שנות ה-30.

המגדל נבנה הודות לתרומה נדיבה של לילי היצ'קוק קויט (Lillie Hitchcock Coit), אישה אקסצנטרית ואמידה שהייתה מעריצה גדולה ומקורבת של כבאיי העיר, והורישה כספים לטובת ייפוי סן פרנסיסקו.

הגענו לפיר 39 Pier, המקום היה הומה אדם, אבל אני מניחה שביום שמשי הוא עמוס הרבה יותר.

ראינו את אריות הים על המזח, עולים ויורדים ממנו, אבל אם בתמונות רואים בד"כ מספר רב של אריות ים אנו ראינו חמישה או שישה.

הסתובבנו בין החנויות, ראינו את הקרוסלה, וצפינו על כלא אלקטרז, אך את גשר הזהב לא הצלחנו לראות. לכבוד ה-  Fleet Week היו במקום הופעות חיות. המוזר היה ששמענו את המטוסים בשמים, אבל לא ראינו אותם בשל העננות הכבדה והנמוכה.  

המשכנו לאורך הפישרמנ'ס וורף Fisherman's Wharf וראינו את הדוכנים והמסעדות להכנת סרטנים.

הקור ממש חדר לעצמות והיה פחות נעים להסתובב במתחם הסמוך לים.

בשלב מסוים בדקנו איפה נוכל לקנות כרטיסים לתחבורה ציבורית, היות והיה לנו ברור שלא נעלה חזרה את כל הדרך.

מצאנו כי יש מקום למכירת כרטיסים כפי שקנינו אתמול ברחוב Taylor, אז פנינו לשם. עשינו שוב את הטעות של רכישת כרטיס יומי ב- 15$ לאדם. אם יום קודם לכן השתמשנו רבות בתחבורה הציבורית, היום עשינו זאת עוד פחות ובוודאי שלא היתה הצדקה לרכישה היקרה.

במקום היה סניף של סטארבקס, היה לנו כ"כ קר ולא אכלנו כלום היום אז נכנסנו לשתייה ובייגל. הסניף היה מאד עמוס באנשים שנראה שיושבים בו שעות על כוס שתייה בודדת ע"מ להתחבר למחשב או להתחמם. 

ליד היתה התחנה הראשונה של Powell-Mason Line Cable Car, אנחנו עוד נגיע אליה.

לאחר שהתחממנו הלכנו לחלק המפותל של רחוב לומברד Lombard Street. שוב עלינו עליות תלולות - איך אנשים גרים שם? איך מסתובבים עם עגלות ילדים? - הגענו לחלקו התחתון של הרחוב המפותל. אני מודה שמלמטה לא כ"כ רואים את הפיתולים, אז החלטתי לעלות לחלק העליון של הרחוב ע"מ לראות האם משהו משתנה. בן הזוג לא עלה איתי, הוא כבר היה במקום בעבר. משני צידי הרחוב יש גרמי מדרגות בסמיכות לכביש, עליתי בצד אחד וירדתי מהצד השני. גם למעלה ומגרמי המדרגות לא רואים את הפיתולים כפי שרואים אותם בתמונות יח"צ. לא נורא, לפחות אני יכולה לומר שראיתי את המקום.

רחוב לומברד (Lombard Street) - ובמיוחד הקטע המפורסם שלו בגבעת רוסיאן היל (Russian Hill) - הוא אחד הרחובות המצולמים, המיוחדים והמזוהים ביותר עם סן פרנסיסקו.

הקטע המפורסם (בין רחובות Hyde ו-Leavenworth) בנוי בשיפוע תלול במיוחד, ולכן תוכנן בשנת 1922 עם שמונה פניות חדות ומדויקות בצורת "סיכות שיער" (Hairpin turns) כדי לאפשר לכלי רכב לרדת בו בבטחה.

לאחר הביקור ברחוב לומברד חזרנו ל Cable Car במטרה לנסוע לכיכר יוניון. במקור תכננתי להגיע למספר נקודות נוספות באזור הים ובהן הקנרי, הייד פיר וגירדלי, אבל באמת הפעם מזג האוויר ואולי העייפות  המצטברת ממעל שבועיים של טיול אינטנסיבי גרמה לנו לוותר.

ראינו איך המפעילים של הקייבל קאר מסובבים אותו ועלינו עליו. שוב בגלל מזג האוויר לא ישבנו בחלק הפתוח. הנסיעה היתה ארוכה למדי ועברה דרך צ'יינה טאון. אנו ירדנו ביוניון סקוור והלכנו למלון לנוח.

הקייבל קאר (Cable Car) של סן פרנסיסקו הוא אחד הסמלים ההיסטוריים, האהובים והייחודיים ביותר בעולם של תחבורה ציבורית.

הקרוניות החלו את דרכן בשנת 1873 והן מערכת הרכבות היחידה בעולם המונעת באמצעות כבל פלדה נסתר שנע מתחת לרחוב בקצב קבוע. הנהג (Gripman) מפעיל ידית מיוחדת ש"תופסת" ומשחררת את הכבל כדי להניע או לעצור את הקרונית.

מתוך רשת העבר, נותרו כיום שלושה קווים פעילים עיקריים.

משימה נוספת שחיכתה לנו היתה כביסה להמשך הטיול. בדקנו איפה יש מכבסות ויצאנו לכיוון אחת מהן, כאשר מה שמנחה אותנו הוא ללכת במקום מישורי עד כמה שניתן. סימנו לנו מכבסה מסויימת וכשהגענו אליה התברר כי השעה שפורסמה כשעת הסגירה לא היתה נכונה והם סוגרים עוד מספר דקות ולכן לא נתנו לנו להיכנס.

חיפשנו מכבסה אחרת באזור והמשכנו לאורך רחוב Geary, הגענו למכבסה הנוספת שאיתרנו, שהיתה באזור הרבה פחות טוב כשבסביבה חסרי בית רבים. המכבסה, שהיתה פעילה מאד, היתה חוויה בפני עצמה ואיפשרה לנו לראות אנשים מהאזור, שכפי הנראה אין להם מכונת כביסה בביתם ובאים לכבס באופן קבוע במקום. לאחר כביסה וייבוש חזרנו לחדר.

מקום נוסף שרציתי לבקר בו הוא בניין המעבורת Ferry Building, אבל לא היו לנו הכוחות לנסוע אליו.

חיפשנו מקום לארוחת ערב ובחרנו במסעדה יפנית שהיתה צמודה למסעדה התאילנדית בה אכלנו אתמול. ירדנו למרתף בו היתה המסעדה, המתנו מספר דקות לתורנו, הזמנו וחיכינו לאוכל המון זמן. אני הזמנתי ראמן שהיה עשיר ומצויין בן הזוג הזמין אורז עם ירקות שהיה יבש ומאכזב.

זהו תמו יומיים בסן-פרנסיסקו. 

יום שבת 10.10.26 - מרכז המבקרים של Apple, כביש 1 - כרמל Carmel ו - דרך 17 המייל  

עזבנו את סן-פרנסיסקו ביום בהיר ונעים, כ"כ שונה מאתמול.

החלטנו שנבקר במרכז המבקרים של Apple בקופרטינו Cupertino. כפי שכבר ציינתי בן הזוג עובד בחברה ואני הייתי סקרנית לראות את המקום.

הגענו למרכז המבקרים שנראה כמו כל חנות של אפל. עלינו לגג והצלחתי לראות מעט מהקמפוס העגול שסמוך מאד למרכז המבקרים, אבל העצים שהיו במקום פגמו ביכולת לראותו באמת. שתינו קפה ונישנשנו מאפין בבית הקפה במקום. היה זה יום שבת בבוקר והמקום שקק מבקרים, המוזר היה שקבוצות תיירים מאורגנות באוטובוסים עצרו במקום.

נסענו דרומה והתחברנו לכביש 1. בעיירה Marina עצרנו לקניות באחת מהרשתות הגדולות, אני לא זוכרת האם זו היתה חנות טרגט או וולמארט. בין היתר קנינו שוקולדים להביא לעבודה ועוגיות עונתיות להאלווין שזכו להצלחה רבה בבית.

הדרמנו לעיירה כרמלCarmel כשהתקרבנו למרכז ראינו עומס מבקרים ואת האתגר במציאת חניה. נסענו עד לקצה הכביש והגענו לחוף הים. עצרנו למספר דקות הסתכלנו על האוקיינוס השקט והחוף החולי. 

חזרנו למרכז העיירה וחיפשנו זמן מה חניה. בסופו של דבר מצאנו אחת באחד מהרחובות הצדדיים. טיילנו בין החנויות המעוצבות והסתכלנו על הבתים המעניינים והחמודים. נכנסנו ללא מעט חנויות ואני חיפשתי מזכרת ייחודית במחיר סביר שתייצג את המקום, לצערי לא הצלחתי למצוא משהו שלא יהיה יקר או גנרי. שקלנו לשבת באחת המסעדות, אבל השעה התאחרה ואנו רצינו להספיק לראות היום עוד כמה מקומות, אז ויתרנו על מסעדה וחיפשנו רשת מזון מהיר. 

מצאנו סניף של מקדונלד במונטריי אז נסענו לשם, תחילה לא מצאנו את המקום וקצת הסתבכנו, בסופו של דבר הגענו ואכלנו במהירות.

המקום הבא אליו נסענו היה דרך 17 המייל 

דרך 17 המייל (17-Mile Drive) היא דרך נופית. מדובר בנסיעת אגרה אורכית באורך של כ-27 קילומטרים (17 מייל) המתפתלת לאורך חצי האי מונטריי בקליפורניה, בין הערים מונטריי וכרמל.

הדרך עוברת ברובה בתוך מתחם המגורים הפרטי והיוקרתי פבל ביץ' (Pebble Beach), בבעלות פרטית, ולכן הכניסה אליה כרוכה בתשלום אגרה למבקרים.

העלות היא 12.5$ לרכב, והמחשבה שחולפת היא איך אנשים עשירים יודעים למקסם עוד יותר את עושרם.

נסענו בכביש כשמצד אחד בתים פרטיים ומגרשי גולף ומהצד השני האוקיינוס בשקט.

בצד של האוקיינוס יש מעת לעת תצפיות מסודרות ומשולטות על נקודות ציון לחוף האוקיינוס.

כאשר משלמים על הכניסה למקום מקבלים מפה שעוזרת להתמצא בין נקודות העניין.

אנו עצרנו במספר נקודות מרכזיות:

Spanish Bay Beach -רצועת חול בתחילת דרך 17 מייל 

Point Joe - נקראת על שמו של ספן סיני שגר במקום

בעבר ספנים רבים טעו וחשבו שזאת הכניסה למפרץ מונטריי, וכתוצאה מכך ספינות רבות עלו על שרטון והתרסקו על הסלעים באזור.

The Restless Sea (הים חסר המנוחה)- זוהי הנקודה הסוערת ביותר לאורך כל חצי האי. במקום הזה מתנגשים זרמי אוקיינוס שונים המגיעים מזוויות שונות, מה שיוצר מערבולות תמידיות, גלים שנחבטים זה בזה וקצף לבן ועז. 

Bird Rock - סלע ענק מכוסה באלפי עופות ימיים, קורמורנים, שחפים, ולעיתים קרובות יש עליו גם כלבי ים ואריות ים נחים ומשתזפים. אנחנו ראינו בעיקר ציפורים.

Fanshell Beach - מפרץ חולי הידוע כבית גידול לכלבי ים

הברוש הבודד (The Lone Cypress) -ניצב על צוק סלעי חשוף בדרך 17 המייל ומכה שורשים במשך למעלה מ-250 שנה מול גליו הסוערים של האוקיינוס השקט. זהו הסמל של המקום.

השמש אמנם זרחה, אבל הרוחות היו חזקות מאד והיה קר, כך שלנו היה קשה להיות בחוץ. נסענו מנקודה לנקודה. עצרנו לדקות בודדות והמשכנו לנקודה הבאה. הדרך מאד יפה והניגוד בין הים למגרשי הגולף מרשים.

לאחר סיום הנסיעה נסענו למקום הלינה שלנו בפסיפיק גרוב Pacific Grove. זו העיירה שצמודה למונטריי, אבל עלויות הלינה בה נמוכות יותר, כך שאין סיבה לישון במונטרי ואפשר בהחלט למצוא מקומות לינה בעיירה זו.

אנחנו ישנו ב- Sunset Inn Pacific Grove בעלות של 310 $ ללילה. מקום יקר בוודאי לתמורה שקיבלנו. המוטל היה נקי ומסודר וניכר כי הבעלים ההודיים שלו טיפחו אותו באהבה, אבל החדרים היו קטנים, החדרים הקטנים ביותר שהיינו בהם בכל הטיול, וזה היה הלילה היחיד שהיה לנו קר.

בתכנית רציתי לבקר בעוד מספר נקודות באזור מונטריי, אבל היום הזה היה עמוס וכבר היה קר, אז החלטנו לדחות חלק מהתכנונים למחר, מה גם שהוספנו להם את הביקור במרכז המבקרים של אפל, שלא תוכננה במקור והאריך את היום.

יום ראשון 11.10.26 - כביש 1 - מונטריי Monterey, ביג סור Big Sur   וקמבריה Cambria

לשמחתנו שוב יום שמשי למדי, אם כי ככל שניסע דרומה נפגוש את הערפילים שמאפיינים את האזור וכמובן את הרוחות.

לקחנו שתייה, לחם ועוגיות בקבלה של המלון ואכלנו בחדר. במוטל אין מקום מסודר לארוחת בוקר.

תחילת היום היתה השלמה של נקודות העניין שלא הספקנו לראות אתמול.

המקום הראשון היה Point Pinos Lighthouse, מגדלור שנמצא דקה נסיעה ממקום הלינה שלנו. שעות הפתיחה של המקום מצומצמות וכשהגענו המקום היה סגור. צילמנו מבחוץ והמשכנו הלאה.

נסענו דקות בודדות ל- Monarch Butterfly Sanctuary

מדי שנה, מאות אלפי פרפרי מונרך נודדים אל עצי האקליפטוס והאורן הצפופים במקום כדי להעביר את חודשי החורף הקרים במפלט מוגן מפני רוחות האוקיינוס. בעונת הנדידה (מאוקטובר עד פברואר), העצים מתמלאים באלפי פרפרים שמתקבצים באשכולות צפופים המזכירים עלים יבשים.

למרות שהיינו באוקטובר ולא ממש בתחילתו ולמרות שעפ"י המידע שפורסם במקום באוקטובר תפוסת הפרפרים הינה כ- 25%, לא ראינו ולו פרפר אחד.

משם נסענו דרך פסיפיק גרוב, שגם בה מגרשי גולף ובהם הסתובבו צביים, ל- Lovers Point Park. זה פארק חוף עם מדשאות, סלעים ותצפית על מפרץ מונטריי. ביום ראשון שמשי המקום היה שוקק חיים. התקרבנו לסלעים, והסתכלנו על המפרץ מספר דקות.

העצירה הבאה שלנו היתה במונטריי Monterey, כן כבר הגיע הזמן. 

הגענו ל Cannery Row  שבעבר היה מרכז תעשיית שימורי הסרדינים שהונצח בספרו הידוע של ג'ון סטיינבק. והיום יש בו בעיקר מסעדות וחנויות. החניה במקום בתשלום באמצעות מדחנים ותחילה התקשנו במציאת חניה. כאשר חנינו רצינו לשלם במזומן, תכננו להישאר במקום כשעה ואספנו את כל המטבעות שלנו ע"מ לשלם. לאחר ששמנו במדחן מספר מטבעות הבנו שאנו משלמים על החניה השמאלית בעוד אנו חונים בימנית. אז נאלצנו לשלם מחדש. 

טיילנו ברחוב בהנאה רבה, הסתובבנו בין החנויות וראינו את הפסלים. הפעם מצאתי חנות של דברי אומנות מעץ וקניתי לי מזכרת מהאזור.

אני יודעת שיש מקומות נוספים שניתן לבקר בהם במונטריי, בהם האקווריום המפורסם עליו ויתרנו מראש, או מזח הדייגים הישן אותו ראינו בחטף אתמול, אבל לא באמת סיירנו בו, אבל כבר התקרבנו לשעת הצהריים, ועוד יום ארוך לפנינו אז החלטנו להמשיך בנסיעה.

בתכנון המקורי רציתי שנטייל ב- Point Lobos State Natural Reserve, שמורת טבע שמציעה מסלולי הליכה ליד הים. אבל היה ברור שלאור השעה המאוחרת אין לכך זמן. כאשר עברנו ליד הכניסה לשמורה ראינו שמבקרים שמגיעים אליה חונים במרחק גדול מאד וצועדים לכניסה ברגל, אז ברור שלא היה טעם לנסות ולבקר בה.

בשלב זה התחלנו את הנסיעה בכביש 1 באזור ה- Big Sur, זה האזור הפראי של כביש 1 הוא ממוקם בין מונטריי לסן סימון, בה נישן הלילה. זהו אזור שבו הרי סנטה לוצ'יה פוגשים את האוקיינוס השקט במדרונות תלולים וצוקי ענק פראיים.

הנסיעה בחלק כביש זה איטית ויש הרבה נקודות עצירה לתצפית על האוקיינוס השקט הסוער.

אנו עצרנו במספר נקודות כדי להסתכל על הים הסוער והצוקים שיורדים אליו. 

תחילה עצרנו ב- Carmel Highlands בסמוך לשמורת פורט לובוס. לאחר מכן ב- Garrapata State ,Park אולם לא נכנסנו לאזור השמורה.

ואז נסענו מעל גשר Bixby Creek Bridge שנפתח ב- 1932, ובנוי כקשת בטון בגובה של 85 מטר. אזנסענו מעל הגשר וחיפשנו את נקודת התצפית כפי שראיתי בתמונות. הגענו לנקודת עצירה ממנה לא ראו את הגשר, אבל היו מטיילים שעצרו והתחילו ללכת אחורה לכיוונו מרחק רב. החלטנו לוותר ולהתקדם בנסיעה, ולאחר כמה מאות מטרים עצרנו בנקודת עצירה אחרת שאיפשרה תצפית על הגשר כפי שהוא מופיע בכל התמונות.

המשכנו לאורך הביג-סור עם עצירות רבות לצילומים.

הגענו ל- Pfeiffer Big Sur State Park, שמורת מדינה בה ניתן לראות עצי רדווד ענקיים. בתכנון המקורי שקלתי לבקר בשמורה, אבל לבסוף ויתרתי.

ניסינו לרדת לחוף Pfeiffer Beach, ע"מ לראות את החול הסגול והקשת הייחודית, אך כמו שקראתי מראש הסיכוי למצוא מקום חניה הוא אפסי, בוודאי ביום ראשון. בכניסה לירידה היה שומר שלא איפשר לרכבים לרדת לחוף.

נקודת העצירה המתוכננת הבאה היתה McWay Falls, מפל שנופל ישירות לים, מהמם, פשוט אין מילים. ראיתי לפני שנים תמונה של המקום ונצרתי אותה כמקום שארצה יום אחד להגיע אליו.

המקום האחרון בו עצרנו היה Elephant Seal Vista Point, זהו חוף רחב המשמש כאתר רבייה ורביצה לפילי ים צפוניים. במקום יש מסלול קצרצר מסודר שמאפשר לצפות בפילי הים. הפילים היו מרוחקים מקצה הדק, כך שהיה קשה לראות אותם בוודאי בפרטים, יחד עם זאת כל הזמן ניתן היה לראות את החוף שהם העיפו.

עכשיו היינו קרובים לסן סימון San Simeon השעה היתה שעת אחה"צ אז נסענו למלון שלנו לצ'ק אין.

הלינה היתה ב- Quality Inn near Hearst Castle בעלות של 121$ ללילה. המלון הזול ביותר בטיול. אין ספק שזה מלון שכבר ראה ימים טובים יותר, אבל ללילה אחד הוא בהחלט הספיק.

מאז ארוחת הבוקר לא אכלנו אז החלטנו לנסוע לקמבריהCambria למצוא מקום לאכול. העיירה הייתה מלאה בבובות לקראת תערוכה שהם עושים לכבוד האלווין אז צילמנו כמובן את חלקן. ישבנו בדיינר מקומי לארוחת צהריים מאוחרת והסתובבנו ברחוב הראשי, אבל כמעט כל החנויות כבר נסגרו או היו בשלבי סגירה. 

חזרנו למוטל שלנו לשתייה ואני יצאתי לצלם את השקיעה.

יום שני 12.10.26- כביש 1 - טירת הרסט Hearst Castle, מורו ביי Morro Bay וסנטה ברברה Santa Barbara 

זה יום אחרון לטיול בו ניסע בחלקו הדרומי של כביש 1 ונחזור בטיול המעגלי שלנו ללוס אנג'לס.

היינו סמוכים מאד לטירת הרסט Hearst Castle, ששמענו וקראנו שהיא מדהימה, אז ההחלטה היתה למרות היום העמוס שמחכה לנו להתחיל אותו בסיור מודרך בטירה. הסיורים מתחילים בשעה 9:00 ויש סיור כל עשרים דקות וההמלצה כמובן לקנות כרטיסים מראש.

האתר לרכישת הכרטיסים לא ידידותי אז החלטנו שננסה לצאת מוקדם מהמלון לרכוש כרטיסים במקום. לאחר ארוחת הבוקר נסענו לטירה והגענו כמה דקות לאחר 9:00. הקופאית הציעה לנו כרטיסים לסיור של 9:20 וכמובן שהסכמנו.

יש במקום מספר סוגים של סיורים ואנו בחרנו בבסיסי שכולל את הבריכה החיצונית, מספר חדרים בבית והבריכה המקורה. עלות סיור 35$ לאדם, אבל אני באמת חושבת שהמקום שווה את ההשקעה.

Hearst Castle (טירת הרסט) היא אחוזת ענק היסטורית ומרהיבה הממוקמת על פסגת גבעת "הקסם" (La Cuesta Encantada) מעל האוקיינוס השקט בסן סימון, קליפורניה.

הטירה הוקמה על ידי המיליארדר וויליאם רנדולף הרסט (William Randolph Hearst), והיא תוכננה ונבנתה במשך עשורים (החל מ-1919) על ידי האדריכלית מורגן. המקום מתאפיין בשילוב ראוותני וייחודי של סגנונות אדריכליים מספרד ואגן הים התיכון, והוא כולל ארמונות מפוארים, חדרי אירוח עמוסי עתיקות ויצירות אמנות יקרות ערך, גנים מרהיבים, וכמובן את בריכות השחייה האייקוניות (פנימיות וחיצוניות) המוקפות פמוטים ופסיפסים רומיים.

בעברה שימשה הטירה כמקום מפגש אקסקלוסיבי לכוכבי הוליווד הגדולים, פוליטיקאים ואנשי שם, וכיום היא שמורה היסטורית פתוחה למבקרים שמגיעים להתפעל מהפאר והגרנדיוזיות שלה.

בשעה היעודה עלינו על אוטובוס ממרכז המבקרים שנעשה כרבע שעה במעלה הכביש המתפתל. במהלך הנסיעה הושמעו הסברים על המקום. כאשר הגענו פגשה אותנו המדריכה של הסיור שנתנה מספר הנחיות. 

הסיור בטירה כלל את החנות הבאות:

תחנה 1 - בריכת נפטון (Neptune Pool)- הבריכה החיצונית, המוקפת פסלי שיש רומיים, עמודים יווניים ותצפית מרהיבה אל האוקיינוס השקט.

תחנה 2 - הגנים והווילות (Casa del Sol / Cottage Area)- הגנים המטופחים והטרסות הפרחוניות, תוך מעבר ליד בתי האורחים (הוילות המפוארות) המקיפים את הארמון המרכזי.

תחנה 3 - הארמון המרכזי (Casa Grande)-החלק הפנימי של הטירה:

• חדר ההסבה (Assembly Room): החלל הגדול ביותר באחוזה שבו נפגשו האורחים לקוקטייל שלפני הארוחה, עמוס שטיחי קיר, אח ענקית ויצירות אמנות.

• חדר האוכל (Refectory): חדר אוכל בסגנון ימי הביניים המזכיר את אולם הסעודות של הוגוורטס, עם דגלים היסטוריים ותקרת עץ מגולפת.

• חדר הפנאי (Morning Room / Billiard Room): שולחנות ביליארד היסטוריים ושטיחי קיר נדירים.

• קולנוע פרטי (Theater): אולם קולנוע ביתי מפואר שבו צופים בסרט קצר על ימי הזוהר של הטירה ועל אורחיה המפורסמים.

תחנה 4 - הבריכה הרומית הפנימית (Roman Pool)- בסיום הסיור הפנימי עוברים אל הבריכה המקורה המרהיבה, המכוסה כולה פסיפס אריחי זכוכית וזהב 24 קראט בהשראה רומית-ביזנטית.

לאחר סיום הסיור עלינו שוב על האוטובוס חזרה למרכז המבקרים.

יום קודם לכן בעת שנסענו לקמבריה ראינו את הזברות, שהינן צאצאיות של הזברות שהיו בגן החיות של הטירה, רועות באחו עם עדר בקר. היום למרות שחיפשנו אותן והבנו את ההקשר לא ראינו אותן. 

קצת לאחר 11:00 חזרנו למכונית והתחלנו את הנסיעה הארוכה דרומה.

העצירה הבאה שלנו היתה במורו ביי Morro Bay, וזאת ע"מ לראות את ה- Morro Rock

הסלע המרשים הזה הוא "פקק וולקני" (Volcanic plug) עתיק. הוא נוצר לפני כ-23 מיליון שנה ממאגמה שהתקררה בתוך לוע של הר געש, ועם השנים הסלע החיצוני נשחק והשאיר את הליבה הקשה והענקית הזו חשופה.

גובהו של הסלע הוא כ-177 מטרים (581 רגל), והוא מזדקר מהמים כמו מגדל שמירה טבעי.

הסלע הוא אזור מוגן ומהווה מקום קינון חשוב לציפורים, במיוחד למינים נדירים כמו בזים נודדים. 

האזור סביב הסלע הוא אחד המקומות הטובים ביותר לראות בהם לוטרות ים (Sea Otters). לעיתים קרובות אפשר לראות אותן צפות על הגב, אוכלות או משחקות במימי הנמל הרגועים שלמרגלות הסלע.

חנינו בסמיכות לסלע הענק והסתובבנו בנמל. ראינו לוטרות רבות שוחות במים.

במקום מוזיאון קטן לכלי שיט, לא נכנסנו אליו אבל ראינו בחוץ צוללת זעירה.

לאחר הפסקה קצרה במקום המשכנו בנסיעה דרומה.

המקום האחרון בו רצינו לבקר היום ולמעשה בטיול כולו הוא סנטה ברברה Santa Barbara 

סנטה ברברה (Santa Barbara) היא עיר חוף, השוכנת ברצועת החוף שבין האוקיינוס השקט להרי סנטה אינז. ויא מפורסמת בשל האדריכלות הייחודית שלה בסגנון תחיית הבוהו-ספרדי (Spanish Colonial Revival) - הכוללת בתים לבנים, גגות רעפים אדומים, קשתות רחבות וחצרות פנימיות פורחות.

חנינו באחד החניונים בתשלום במרכז העיר. משם הלכנו מספר דקות בודדות לבית המשפט המחוזי של סנטה ברברה.

בית המשפט המחוזי של סנטה ברברה Santa Barbara County Courthouse בנוי בארכיטקטורה ספרדית קולוניאלית: הבניין נבנה ב-1929 לאחר רעידת האדמה הגדולה שהחריבה חלקים מהעיר. הוא מעוצב בסגנון ספרדי-קולוניאלי מרשים, עם קירות לבנים בוהקים, גגות רעפים אדומים, קשתות, ואריחים מצוירים בעבודת יד שהובאו מאירופה.

במקום יש מגדל תצפית שכבר היינו עייפים מכדי לעלות עליו וסביב המבנה גנים יפים. המקום משמש לרישום לנישואין וראינו בסביבה מספר זוגות.

משם פנינו למדרחוב של העיר State Street שהוא גם רחובה הראשי. מצד אחד היה מאד נעים להסתובב ברחוב, כאשר בצמתים פסנתרים שניתן לנגן עליהם ובניינים בסגנון ספרדי. מצד שני חלק מהמסעדות והחנויות היו סגורות, והרחוב לא היה הומה כפי שניתן לצפות ממרכזה של עיר. יתכן והסיבה היא שעות הצהריים. התקדמו לכיוון הים, אבל לא הגענו עד אליו. עצרנו במסעדה איטלקית לארוחת צהריים אחרונה ומוצלחת. מצאנו מקום עם קליטה וביצענו צ'ק אין לטיסה למחרת. אני שלא מיציתי מספיק את חווית הקניות ניצלתי את היותי בעיר להשלמת קניות במספר חנויות.

הייתי ממשיכה להסתובב בעיר החמודה במזג האוויר הנעים, אבל בן הזוג לחץ שנתקדם שכן עוד היתה לנו נסיעה של מעל לשעתיים עד לוס אנג'לס.

חזרנו לחניון, שילמנו על החנייה דולרים בודדים והמשכנו בנסיעה.

נסענו על כביש 101, חלק מהנסיעה בסמיכות לאוקיינוס. עברנו ליד האאוטלט קמרילו שבמקור תכננתי לעצור בו, אבל השעה היתה מאוחרת מכדי לעשות זאת.

לאחר השעה 20:00 הגענו למקום הלינה האחרון שלנו Residence Inn by Marriott Los Angeles LAX ElSegundo בעלות של 257 $ ללילה ותוספת של 20$ לחניה.

שודרגנו לחדר גדול יותר שבו שני חדרי שינה ושני חדרי שירותים, יחד עם זאת השדרוג הזה היה חסר ערך מבחינתו.

העלינו לחדר את כל הציוד, כולל דברים שנהגנו להשאיר במכונית, ע"מ לארוז את המזוודות לטיסה.

בחדר ארגנתי את הציוד מחדש כולל הקניות, כשהפעם הטרולי שטס איתנו באחת המזוודות כמובן בחוץ.

יום שלישי 13.10.26 - שדה התעופה לוס אנג'לס - טיסה לישראל

הטיסה לארץ היתה ב- 13:30 בצהריים, כך שתכננו להגיע לשדה התעופה כארבע שעות קודם לכן, ע"מ להחזיר את הרכב בנוחות.

אכלנו ארוחת בוקר אחרונה במלון, העמסנו את הציוד ונסענו לכיוון שדה התעופה מרחק של כרבע שעה מהמלון. בדרך עצרנו למלא דלק. החזרנו את הרכב השכור, עלינו על השאטל מאזור השכרת הרכב ונסענו לטרמינל. בטרימינל שקלנו את המזוודות ואיזנו מעט את המשקלים ומשם פנינו לעמדת הבידוק של אל-על. 

את תהליך הביטחון ביצענו באופן עצמאי בעמדה ממוחשבת שיש במקום, מסרנו את המזוודות, ביקורת דרכונים וסיבוב קצר ביוטי-פרי. קנינו שני בשמים והתברר שאנו לא יכולים לקחת אותם איתנו. ניתן לקבל אותם רק לאחר מעבר הגייט למטוס.

הטיסה המריאה בזמן ונחתה בזמן ביום רביעי ה- 14.10.26 בשעות הצהריים.

סיכום עלויות

הטיול עלה כ- 40,000 ש"ח ללא קניות. יש לזכור כששער הדולר נמוך יחסית ונע סביב 3 ש"ח

כרטיסי טיסה הוזמנו חמישה חודשים מראש בעלות של 8,722 ש"ח. המלונות עלו כ- 17,000 ש"ח.  שכירות הרכב עלה כ- 3,700 ש"ח. עלויות נוספות בסכום של כ - 10,000 ש"ח - אטרקציות, דלק, אוכל, ביטוח בריאות ותקשורת.

סיכום כללי

מה היה חסר? אם יש משהו שחסר לי בטיול הזה, זו הנגיעה ביום-יום האנושי. כשהמסלול מחולק בין שבוע של ערים גדולות לשבועיים של מרחבים עצומים, כמעט ולא יצא לנו להציץ אל מאחורי הקלעים של החיים המקומיים, לפגוש אנשים בסביבה הטבעית שלהם ולאסוף את אותם רגעים קטנים ויומיומיים שאני כל כך אוהבת בטיולים.

מה כן? ועדיין - וואו. זה היה טיול עוצמתי והגשמה של חלום שנרקם במשך שנים. הטבע שפגשנו בדרך היה מפעים, בראשיתי ויוצא דופן, כזה שמזכיר לך בן רגע עד כמה אנחנו נקודה קטנה וצנועה בתוך היקום האינסופי הזה.

אין לי ספק שזה מסע שחרות עמוק בלב, ואת הזיכרונות, המראות והרגעים מתוכו אקח איתי עוד שנים רבות קדימה.