יום 13 להליכה
7/9 Vermilion Valley Resort ---> North Fork Mono Creek
עוד חצי יום מנוחה
ישנתי טוב ועם בטן מלאה (רק בדברים טובים) ומכיוון שאני רשמית במנוחה עד 10:30 (סוף 24 השעות של ה-WIFI), התארגנתי לאט והתענגתי על צחצוח שיניים ושטיפת פנים בכיור עם מראה ומים חמים ואפילו מגבת. אחרי 08:00 נכנסתי לאכול ארוחת בוקר מפוארת שכללה, שני פנקייקים עבים עם חמאה ורוטב מייפל מעל, לצד ביצה מקושקשת, Hash Browns וכמה פרוסות נקניק מסוגים שונים. וקפה חופשי (פילטר אמריקאי. סלחתי להם ונהניתי גם מזה). ללא ספק הרבה קלוריות הכנסתי לגוף ב-24 השעות האחרונות. אחרי הארוחה סיימתי לארגן את התיק וניגשתי להיפרד מהמארחים ולסגור חשבון (208$). לא זול, אבל קיבלתי כל מה שרציתי ומעבר לזה.
שיחת טלפון אחרונה לפני תחילת ההליכה ובשעה 10:30 חזרתי לצעוד והתחלתי ללכת לאורך אגם אדיסון והפעם מצידו המערבי שנשרף בעונת השריפות הקשה ב-2020. הלכתי 10.5 ק"מ עד שפגשתי שוב את ה-JMT. המשכתי לעלות בשביל עוד 3 ק"מ כדי להתקרב ל-Silver Pass, אותו אני אטפס ואחצה מחר. לחניון המיועד הגעתי ב-15:30 והחלטתי לעצור ולא להמשיך כדי לממש את המטרה של עוד חצי יום מנוחה. זוג מטיילים הקים את האוהל לא רחוק ואחרי ההמולה ב-VVR דווקא רציתי קצת שקט.
סה"כ יום 13: 13.5 ק"מ ↑495מ' ↓200מ'
================================================
יום 14 להליכה
8/9 North Fork Mono Creek ---> Near Duck Lake
Silver Pass
הלילה ישנתי מצויין, היה שקט לגמרי חוץ מהמפל הקטן בערוץ הסמוך ויכולתי להרגיש את ההשפעה החיובית של המנוחה על הגוף והנפש. התעוררתי מוקדם ובשעה 07:10 כבר הייתי על השביל והתחלתי לעלות לכיוון Silver Pass, שלוש שעות של עליה בקצב בינוני ונינוח עד למעבר ההרים. הירידה ממעבר ההרים משופעת באגמים קטנים ויפים Chief Lake ו-Worrior Lake ואח"כ גם Nüümü Hu Hupi שלחופו עצרתי למנוחה. המשך הירידה הוא עד ל-Fish Creek וליד הגשר ומעט לפני שמתחילים את העליה הבאה, עצרתי לארוחת צהריים ומנוחה נוספת.
העליה היא לכיוון Lake Virginia המדהים שבמהלכה עצר אותי ריינג'ר לבדוק את הפרמיט ונתן 10 דקות הרצאה שוב. הנהנתי בראש, הודיתי לו על העבודה הטובה שהוא עושה והמשכתי לעלות לאגם וירג'יניה, אחרי האגם ממשיכים לעלות ואז שוב ירידה ארוכה ותלולה ל-Purple Lake בו לא התעכבתי מכיוון שהיה נראה שמגיעים עננים ועשיתי עצירות קצרות בלבד לשתיה. שוב עליה קצרה ואז ירידה תלולה לערוץ המנקז את Duck Lake.
יום ההליכה היה ארוך והשעה היתה כבר 17:30 כשהתחלתי לחפש מקום לשים את האוהל, רבע שעה של חיפוש לאורך המשך השביל ונמצאה נקודה נהדרת. התארגנות יעילה, רחצת רגליים, ובשעה 19:00 אני כבר אחרי ארוחת ערב מוכן לצפות בצבעי השקיעה העזים מתוך האוהל. עברתי עוד יום הליכה נהדר ואני מרגיש שאני יכול ללכת ככה עוד ימים רבים. מחר המטרה להספיק להגיע ל-Reds Meadow להמבורגר של ארוחת צהריים בין 12:00-14:00.
סה"כ יום 14: 25.5 ק"מ ↑1310מ' ↓920מ'
================================================
יום 15 להליכה
9/9 Near Duck Lake ---> Johnston Meadow
המרוץ להמבורגר ותפוח טרי
הבוקר לא היה קר כלל ויצאתי לדרך בשעה 07:00. המרחק עד ל-Reds Meadow הוא 17.5 ק"מ ואם אני רוצה להגיע בזמן לארוחת צהריים, לנוח, לקנות בחנות אוכל ליומיים הבאים ולהספיק להמשיך להתקדם בשביל, צריך להגביר את הקצב. אני מרגיש טוב, השביל נוח מאד להליכה ובשעתיים הראשונות של הבוקר אני הולך ללא עצירות ואני גם לבד לגמרי על השביל שיורד במתינות בתוך חורש ללא נקודות עניין משמעותיות. ככה הלכתי בקצב מהיר ומצאתי את עצמי מיוזע כולי בפתח המסעדה בשעה 11:45. בין המסעדה והחנות יש שולחנות למנוחה והתארגנות ובזמן שהגעתי היו שם כבר כמה מטיילים. סיבוב ראשון בחנות לפני הארוחה הפתיע אותי לרעה, מבחר האוכל שניתן לקנות היה דל ביותר. המוכר הסביר שמכיוון שהכביש חסום בעבודות ופתוח רק בסופי שבוע, האספקה נגמרת במהלך השבוע והיום יום רביעי. הלכתי לבדוק את שני הדליים בחוץ בהם יש אוכל עודף שמטיילים אחרים השאירו ולא מצאתי שום דבר ראוי לקחת, ממש מאכזב.
כדי להתנחם נכנסתי למסעדה והזמנתי המבורגר כפול שהגיע ולצידו צ'יפס (שקית קטנה של חטיף צ'יפס), גם תפוחי האדמה נגמרו. בשביל זה התאמצתי כל כך? המחסור תפס אותי לא מוכן ואחרי ההמבורגר שהיה בינוני מינוס נכנסתי לחנות שוב וקניתי מה שאפשר היה. באופן מקרי לגמרי, בדקתי מה יש במקררים. בד"כ מה שצריך קירור לא מתאים לסחוב למרחקים, מה גם שבחוץ נהיה ממש חם. אבל אז ראיתי אותם - תפוחים טריים, יפים, מנצנצים. פה לא עניין אותי יחס קלוריות למשקל ולקחתי תפוח אחד. זה עוד דבר שאחרי כל כך הרבה ימים ממש היה חסר לי. פרי טרי. התפוח הזה שקניתי שם היה סוג של פיצוי על עוגמת הנפש שהרגשתי בפער בין כל מה ששמעתי על המקום לבין המצב בפועל. קניתי זוג גרביים לשינה תוך מחשבה שלא ירחק היום וגרבי ההליכה יתפוררו סופית.
עד שיצאתי מהמתחם השעה היתה 13:30 והשמש כבר ממש יוקדת, הטרמומטר הראה שהטמפ' בצל היא 30 מעלות צלזיוס. הלכתי את 5 הק"מ הבאים דרך Devils Postpiles, אתר נחמד אבל לא חובה למי שראה כבר עמודי בזלת משושים. היה לי קצת מוזר ללכת בחום הזה, אז הלכתי לאט עם הרבה עצירות לשתיית מים. הגעתי ב-15:45 למקום בו תכננתי את החניון להיום ב- Johnston Lake שנמצא בתחילתה של העליה הארוכה לכיוון Garnet Lake. הלכתי למלא מים והתיישבתי לארוחה - תפוח טרי וחפיסת שוקולד של הרשי. תענוג. ללא ספק הארוחה הכי טובה שאכלתי היום. ב-18:30 אכלתי ארוחת ערב קלה ונכנסתי לאוהל מפאת היתושים. בשעה 19:00 הטמפ' עוד היתה 19 מעלות צלזיוס, יהיה לילה חם.
סה"כ יום 15: 23.5 ק"מ ↑350מ' ↓895מ'
===============================================
יום 16 להליכה
10/9 Johnston Meadow ---> Thousand Island Lake
Banner Peak כועס עלי
הלילה היה חמים וישנתי עם הקווילט פתוח כמו שמיכה בפעם הראשונה וכשהתחלתי ללכת ב-07:15 אפילו לא הייתי צריך כפפות חמות. הבוקר נפתח, כמעט כרגיל, בעליה ארוכה, בתחילה דרך יער אורנים שקט. פה ושם הולכים לצד אחו עם אגם קטן ללא שם, עד שמגיעים ל-Vivian Lake ואחריו ל-Gladis Lake יורדים מעט ל-Rosalie Lake, חוצים עוד אוכף ויורדים ל-Shadow Lake כדי לטפס עליה ארוכה שוב לפני שיורדים ל-Garnet Lake.
בכל אגם אמרתי לעצמי, כאן אני אכנס לטבילה מרעננת אבל איכשהו ויתרתי בכל פעם והמשכתי ללכת ובירידה לאגם גרנט שהוא ענק ויפה, החלטתי זהו, פה. הלכתי לאורך האגם עד לנקודה בה השביל קרוב לשפת המים בה עצרתי, הורדתי את התיק והספקתי לחלוץ את הנעליים לפני שהרגשתי טיפות של גשם. בתוך מס' שניות טיפות הגשם הפכו לגשם שוטף ואני נעלתי במהירות את הנעליים ורצתי כדי להסתתר מתחת לכמה עצים.
מעל האגם, בצידו המערבי והרחוק עומד זקוף Banner Peak שמתנשא לגובה של קרוב ל-4000מ' ובשעות האחרונות היה נראה שענן שחור וכבד יושב סביבו ולא זז. זה הענן שעכשיו מוריד עלי גשם. אחרי מס' דקות הגשם נפסק והחלטתי לעשות ניסיון נוסף בקרבת הגשר שחוצה את הערוץ שמנקז את האגם. גם הפעם לא הצלחתי להכניס את הרגליים למים לפני שהגשם חזר ובעוצמה, מצאתי עוד מס' עצים להסתתר והגשם התחזק לברד וככה חצי שעה של סופה עם ברקים ורעמים עד שהבנתי את המסר והחלטתי להתרחק מהאגם. עליתי בהמשך השביל ואחרי מס' דקות הברד והגשם נפסקו ונראה שהענן הצליח להשתחרר מ-Banner Peak ולשוט הלאה ואפילו השמש הציצה. הסתכלתי אחורה, ההר עמד שם בקצה האגם, הסתכל עלי בחזרה במבט כועס ואמר - "אתה לא תדחוף פה את הרגליים המטונפות שלך, לך תחפש אגם אחר". אז עליתי מאגם גרנט וירדתי ל-Ruby Lake ובו רחצתי את הרגליים ואת שאר הגוף והיה מרענן ביותר.
המשכתי ל-Emerald Lake ואז הגעתי סוף סוף ל-Thousand Island Lake. מכל החניונים שסימנתי לי מראש, פה ידעתי שאני בוודאות אשים את האוהל. האגם מרהיב ביופיו עם המוני איים בגדלים שונים ולגונות ולשונות אדמה שנכנסות לעומק האגם שקשה לקלוט את כולו במבט אחד. Banner Peak משקיף על האגם הזה מדרום מערב אבל לא תכננתי להיכנס לעוד רחצה אז הוא רק פקח עלי עין שאני לא אתבלבל.
האגם הוא נקודה מבוקשת להרבה מטיילים, גם כאלה שבאים ללילה אחד או לסוף שבוע ולא רק למסלולים ארוכים ולכן צריך להתרחק מהשביל ולהתאמץ מעט כדי למצוא מקום מתאים ולא צפוף מדי לאוהל. יש גם כמובן המגבלות של 200 רגל מהמים והשביל ובכלל לא בכל אזור הערוץ שיוצא מהאגם. הלכתי כמעט ק"מ לאורך האגם עד שמצאתי מקום. לא כל המטיילים מצייתים להנחיות ולריינג'רים יש לא מעט עבודת חינוך סביב האגם. זה גם המקום היחיד לכל אורך השביל שראיתי זבל שהשאירו מטיילים ונייר טואלט מתגלגל. אבל כשמרימים את המבט מהאדמה אל האגם והרכס סביבו הנשימה נעתקת. הקמתי את האוהל, הכנתי ארוחת ערב והלכתי לשבת בנקודה גבוהה הצופה אל האגם כמו עוד לא מעט מטיילים שישבו בנקודות שונות וצפו בשמש השוקעת לאט ובצבעים המתחלפים וצילמו להנאתם. הערב, בהמשך ליום וחצי האחרונים הטמפ' נשארה גבוהה גם בגובה של 3000מ' בו נמצא האגם ולא היה שום קושי להישאר בחוץ גם אחרי שעת השקיעה.
סה"כ יום 16: 20.5 ק"מ ↑1170מ' ↓570מ'
===========================================
מצטבר ימים 1-16: 333.5 ק"מ ↑12,325מ' ↓12,275מ'
