אזהרת מסע: מי שיוצא לטיול הזה, סיכוי רב שלא ירצה לחזור, אז אנא אל תשאירו קצוות פתוחים בארץ או שתמצאו עצמכם מייבבים בשדה תעופה בן גוריון בעמדת איסוף מזוודות.
המסלול: צרפת (מון בלאן) – קוסטה ריקה – מקסיקו – ניו יורק
ההרכב: זוגי
גיל: 30+
כושר: בינוני
הזמן: חודש ושבוע
המחשבות היו לשלב את אהבתנו לטיולי טבע, הרים מושלגים והצורך בבטן גב מפנק. העצירה המחייבת באירופה בדרך לקוסטה ריקה, הולידה את רעיון הטראק במון בלאן. את הסובב מון בלאן (או בשמו המקצועי ה TMB) אפשר לעשות ימים רבים ולהקיף את כולו דרך צרפת-שוויץ-איטליה. ניתן לצאת למסלול עם כיוון השעון ונגד כיוון השעון (אם יוצאים מצרפת – או צפונה לשוויץ או דרומה לאיטליה). מכיוון שתכננו רק 5 ימי טיול נטו, החלטנו לנסוע לצרפת ולהתחיל משם.
פרק א' – מי צריך כושר? (אנחנו) או אל הסובב מון בלאן
עם הנחיתה בשדה תעופה של ג'אנבה, לקחנו שאטל ישירות אל המלון בשאמוני (Chamonix) (כ-23 יורו לאדם). נסיעה יפיפייה של כ-45 דקות. הגענו אל עיירת סקי, שבימים של ספטמבר סתווי, עדין מלאה בתיירים, טיילים, מטפסי הרים שבאו לכבוש את ההר ועוד. בעיירה שני מרכזי מידע לתייר הנמצאים זה מול זה; אחד כללי לאזור והשני ייעודי למסלולי הסובב מון בלאן, בו ניתן לקנות מפות, לקבל רשימה של כל הרפוחוי (בקתות לינה) במסלול ועוד מידע יעיל.
לאחר ערב של התארגנויות וארוחת ערב טעימה (רוב המסעדות מלאות בשמונה בערב, אז כדאי להזמין מקום מראש) קמנו בבוקר ויצאנו למסלול. את המזוודות הגדולות להמשך הטיול השארנו בשמירת חפצים במלון – זה מקובל. אל תגלו ל"מי ארז את המזוודות".
אנחנו החלטנו לחצות את צרפת לאיטליה ולהתחיל משם ללכת עם כיוון השעון חזרה לשאמוני. את ההר חוצים ע"י רכבל (aiguille du midi). הרכבל לא זול (כ – 100 יורו לאדם) אך הנופים בדרך מרהיבים וזוכים לראות את ההר המושלג מקרוב. יש מספר נקודות תצפית בדרך.
נחתנו בצד השני בעיירה כפרית איטלקית בשם Courmayeur ולאחר כעשר דקות הליכה בכפר הגענו לתחנת אוטובוס (1.5 יורו) אשר לקח אותנו אל מרכז העיירה. במרכז העיירה יש עוד מרכז מידע למטייל למי שזקוק. משם יוצאים למסלול ה TMB וככל מסלול טוב הוא מתחיל בעלייה הגונה. ואז עוד קצת עלייה. את הערב הראשון סיימנו ברופחיו Rifugio Maison Vieille שהוכיח שגם בתנאי "אנחנו תקועים בהרים" איטלקים עושים את הפסטה והיין הכי טובים בעולם. פרשנו ללילה של מיטות קומותיים ומקלחות צבאיות.
למחרת בבוקר, הלכנו בין הרים וגבעות ובין קור לחום, בין תפילה לאל שהעלייה תסתיים לבין תפילה לאל שהירידה תסתיים וגילינו מחדש את טעמו של נמס בכוס. תכננו להמשיך ללכת עוד קצת, אך עם תום הפסקת הנשנוש למרק שעשינו ברפוחיו Rifugio Elisabetta Soldini סביב חמש אחה"צ, נפתחו ארובות השמיים ושתי האוסטרליות החטובות חזרו ספוגות, החלטנו להישאר ולשחק טאקי.
היום השלישי התחיל בהליכה נעימה ומתעתעת בתוואי נחל ומעבר פס הרים בין איטליה צרפת וכמעט- נגמר בעלייה מטורפת אל הפס השני Col De Fours. הצטלמנו קפואים (ומאושרים ששרדנו לספר) והתחלנו את הירידה הקצרה אל Refuge de La Croix du Bonhomm.
היום הרביעי היה ברובו ירידות, בולדרים, חצץ, ירידות וכמה אגמונים (יציאה מהמסלול וחזרה אליו), ירידות וחבר בלגי חדש. מטרתנו הייתה להגיע אל Les contamine ואכן הגענו אליה רטובים עד לשד עצמותנו, רעבים ובלי בירכיים. מפרקים זה לחלשים.
את היום האחרון חיזלשנו עקב מזג אוויר סגרירי ובילינו במלון הכפרי הנעים שלנו עד החזרה לשאמוני (ניתן ברכבת, ניתן במונית).
את ערב ראש השנה בילינו בשאמוני עם תפוחים מהסופר, דבש מארוחת הבוקר של המלון וחלה מהמאפייה המעולה בפינה (הידעתם? אם מזמינים ביום רביעי, יש חלה ביום שישי).
אחרי יום מנוחה שלווה בטיול למערת הקרח (נסיעה חביבה ברכבת גבוה אל ההרים, ירידה של מיליון מדרגות, מערת קרח ולאחר מכן עלייה של כל אותן מדרגות) וברגיעה בג'קוזי הפתוח במרפסת אל מול המון בלאן.
בשש בבוקר יצאנו בשאטל שהזמנו מראש חזרה אל שדה התעופה בג'אנבה אל יעדנו הבא - קוסטה ריקה!
פרק ב' – מי צריך כסף במרכז אמריקה? (אנחנו) או ארץ האטרקציות הבלתי נגמרות
מסלול: סן חוזה, הר הגעש לה פאז, ארנל ולה פורטונה, מונטה ורדה, סנטה תרזה, חאקו, מנואל אנטוניו, רינקון דה לה ויאחה.
אחד הדברים שהפתיעו אותי בקוסטה ריקה יותר מהכל, הוא הצורך בדולרים, והרבה מהם. זו אחת המדינות הטרופיות היפות, עם חיות אין קץ וטבע ירוק מטורף, אך על כל צעד ושעל, מוצמדת אטרקציה למטייל המתחיל. כאן, אני מודה ומתוודה, היינו צריכים להיות בעלי עמוד שדרה יציב יותר ולהגיד "לא" לעיתים יותר קרובות. במה מדובר? אסביר מיד
את קוסטה ריקה מומלץ לטייל ברכב ומומלץ שיהיה זה רכב שטח. הכבישים במקומות רבים איננו מתוחזק עד לא קיים. יש מקומות אשר הדבר הוא מכוון מפני שתושביה החקלאיים של קוסטה ריקה מנסים לשמור אותה ירוקה ואותנטית ככל האפשר ומנסים למנוע את השתלטות התיירים והממון. לפי גישתם – לא נבנה כביש – לא יבואו. לגישתנו – יש 4X4 – אפשר להגיע לכל מקום, רק לא כיף בישבן.
דבר נוסף, העונות בקוסטה ריקה מתחלקות ל'עונה היבשה' ול'עונה הרטובה'. קראנו לפני שהעונה הרטובה היא פחות טובה לטיול והמסקנה שלי היא: האממ לא. ההבדל היחיד הוא שיורד מעט גשם. הגשם יורד בעיקר בלילה וכשהוא יורד ביום, הוא קצר ולא משמעותי. בכל מקרה חם תמיד והכל פתוח ונעים. אין ממש מניעה לנסוע בעונה הרטובה ולעיתים אף הדבר משתלם - לדוגמא במלונות.
נחתנו בערב בסן חוזה ולאחר תהליך קבלת רכב מתיש, התפננו למלון לשנת לילה קצרה (בכל זאת ג'ט לג). למחרת יצאנו אל יעדנו הראשון – הר הגעש לה פואס. הר הגעש נמצא בתוך שמורה נעימה מאוד (יש דמי כניסה ויש דמי חניה) אשר לאחר טיול קצר בשביליה תגיעו ללוע הר הגעש (הפעיל) אשר התמלא במים ויצר מאין בריכה כחלחלה ירקרקה. מכיוון שהר הגעש מתנשא לגובה של כ 2700 מ', לעיתים קרובות הלוע מכוסה עננים, אך אם תשהו שם זמן מספיק ארוך תיהנו ממראה המכתש והמים. עם הליכה נוספת בשבילי השמורה, תגיעו ללגונה יפיפייה המוקפת ספסלים, עליהם אפשר לשבת ולנשנש משהו. הדרך אל לה פואס עולה לה מעל סן חוזה ומאפשרת מראה מרהיב של העמק.
בתום הסיור התחלנו את נהיגתנו בת ה – 3 שעות אל אזור ארנל לה-פורטונה. התמקמנו במלון והלכנו לישון (בכל זאת היה כבר שש בערב, מה שאומר כאחת בלילה באזור זמן אחר).
למחרת הלכנו לעשות קאניוניג (אטרקציה יקרה) שבעברית עילגת אומר סנפלינג מפלים. יש מספר חברות שיושבות בלה פורטונה ומפעילות את האטרקציות השונות באזור. כמעט בכל אטרקציה, המחיר כולל ארוחת צהריים. בערב היינו באחד מפארקי המעיינות החמים. לכל פארק חבילות שונות הכוללות ארוחות, שתיה וכד'. שימו לב שאחרי השעה חמש המחיר יורד משמעותית והמקומות רובם פתוחים עד עשר בערב. שכשכנו במים בטמפרטורות משתנות, התגלצ'נו במגלשות מים ושתינו קוקטיילים בבר הרטוב.
למחרת בבוקר לקחנו עצמנו למפלי לה פורטונה. למפל יורדים בהרבה מדרגות ובסופו של דבר מגיעים אל המפל העצום והעוצמתי שנופל לתוך בריכה (קפואה). האזור כולו מוקף סלעים, אך עדין נעים לשבת על סלע ולהסתכל על עמוד המים הנופלים. לאחר מכן, נסענו לסיור בחווה האקולוגית של דון חואן. זוהי חווה שכולה גידולים חקלאיים אורגנים, הם מייצרים את הדשן מצואת הפרות וממחזרים את המים. במהלך הסיור בחווה רואים את הגידולים השונים, אשר חלקם זרים לנו, טועמים צמחים שונים ומפיקים משקאות מקני סוכר. בסופו של דבר, אוכלים ארוחת צהריים נהדרת מתוצרת המקום. חזרנו אל המלון (אשר החלפנו בינתיים) ושהינו בבריכה בזמן ה"שעה השמחה" ושתינו קוקטיילים לרוב. למחרת קבענו סיור בשעה שש בבוקר.
בשש בבוקר התייצבנו בפתח הכנסייה בעיר על מנת לאסוף את מדריכנו (האגדי מסתבר) ואת הטלסקופ האימתני שלו. ג'ובאני מדבר את שפת החיות וכמו כן, עברית. טיילים ישראליים לאורך השנים קלקלו אותו קצת, אבל כתוצאה מכך הוא יודע את שמות כל החיות ועוד מילים שימושיות כמו "דיי" "תירגעי" "תפסיק לחפור" ו"רגע רגע". ג'ובאני לקח אותנו לסיור רכוב בין יערות הטבע של לה פורטונה ואזור הארנל על מנת שנוכל לראות עצלנים, בזים, נשרים, קופים, לטאות, צפרדעים, ציפורים מיוחדות ועוד. את הסיור סיימנו בתוך השמורה שג'ובאני הקים לצורך שיקום חיות פצועות. חזרנו למלון לארוחת בוקר ויצאנו לדרך לכיוון סנטה תרזה.
סנטה תרזה היא עיירת גולשים קטנה (רחוב ראשי עם נספחים ובלי תשתיות משמעותיות כמו כבישים) ונעימה. יש בה חוף מאוד בתולי (ובבתולי אני מתכוונת שאין שום דבר מלבד חול), גלים טובים לגולשים, חנויות השכרת ציוד גלישה וכמה מסעדות שלא היו מביישות את תל אביב.
לנו במלון אשר חדריו פונים אל הים והעברנו את כיפור בקריאת ספרים על ערסל (הצמה) ובגלישה (הלא צם). בעיירה כמה פאבים חמודים, בתי מלון ומסעדות בבעלות ישראלית (מי שזה חשוב לו) ובית כנסת קטן שפתוח בימי שישי ובחגים. שימו לב שבעונה 'הרטובה' יש מספר בתי עסק סגורים והעיירה מעט יותר שוממה. לא שלנו זה הפריע, אבל מי שבא לחפש יותר אקשן ומסיבות – צריך לוודא שהוא בעונה הנכונה.
מסנטה תרזה תרזה המשכנו לכיוון חאקו (Jaco). אני לא מרחיבה על חאקו כי לא אהבתי אותה. היא מאוד מאוד תיירותית, הומה.. לא הסצנה שלי. שהינו בה לילה אחד ולמחרת המשכנו לכיוון מנואל אנטוניו.
מבחנתי, מנואל אנטוניו הוא פסגת קוסטה ריקה. אמנם יש ביקורת כי אמריקאים משתלטים על האזור והופכים אותו ליקר ותיירותי יתר על המידה, אבל אם מתעלמים מזה, מספיק המראה מהחלון במלון להכניס בך שקט ויופי. לפארק לאומי מנואל אנטוניו יש כניסה אחת אך כשמגיעים עם הרכב, ישנם אנשים עם מדים שמסמנים לך היכן לחנות. מסתבר שאלו לא עובדי הפארק כפי שחשבנו, אלא מדריכי תיירות מקומיים שרוצים לשכנע אותך לקחת סיור. ברגע שאתם חותמים על הסיור, המדריך עולה על הרכב ואתו ממשיכים לאזור החניה. מכיוון שבן זוגי ואני שוחחנו יום קודם על האפשרות לקחת מדריך והחלטנו נחרצות שאין צורך לשלם על הדרכה ונוכל ללכת בפארק לבד, שוכנעו בקלות והמדריך עלה אל הרכב.
הסיור בפארק היה מעניין וכמובן שיכולנו לבצע אותו לבד לחלוטין. הקופים נתלים על העצים מעליך ואם תרימו קצת את הראש תראו גם עצלנים. בהמשך ראינו עוד סוגים של קופים, צפרדעים, ציפורים ודביבונים. עם ההגעה לחוף נפרדנו מהמדריך החביב ובצענו עוד סיור עצמאי בתוך השמורה לנקודות תצפית. מהתצפיות ירדנו אל החוף של מנואל אנטוניו אשר נמצא בתוך השמורה. החוף יפיפה, הג'ונגל נוגע במים ומסביב מתרוצצים קופים ודביבונים.. שימו לב שלא יגנבו לכם אוכל מהתיק.
למחרת הלכנו לחוף נוסף בתוך העיירה ושכרנו קיאק וציוד שנירקול. היה מקסים ונעים. בערבים התפנקנו במסעדות יקרות, אבל כבר ציינו שכל קוסטה ריקה יקרה... שימו לב שבמנואל אנטוניו יש גם פלאפל מוצלח מאוד (אם נקעה נפשכם מאורז ושעועית) שנאכל לצלילי אהוד בנאי.
בעת רחצת אחר הצהריים בבריכת המלון, ביקרו אותנו קופי סנאי אשר גנבו לברמן את הבננות ואז קילפו אותם ואכלו אותם ממש לידנו. בזמן ארוחת הבוקר, ביקרה אותנו איגואנה. וכך הימים עוברים בקוסטה ריקה, בין חיה אחת למשנתה.
את הימים האחרונים העברנו בסביבת שמורה רינקון דה לה ויאחה. זוהי שמורה של הר געש סמי- פעיל. משמע ישנה פעילות געשית מתחת לפני השטח אשר יוצרת בריכות גופרית, גייזרים ובריכות בוץ טרמלי. בתוך השמורה ניתן לטייל במספר מסלולים – האחד מעט יותר ארוך אל מפלים ובריכות חמות. חלק מהשמורה הייתה סגורה לשיפוצים וחלק אחר היה סגור בשל התפשטות גזים רעליים מהר הגעש. השמורה יפה, אך שווה לבדוק לאט ניתן לטייל לפני שאתם מגיעים. כמו כן, חייבים לצאת מהשמורה בשעה ארבע ולכן את המסלול הארוך אל המפל כדי להתחיל מוקדם בבוקר.
חזרנו לסן חוזה ערב לפני הטיסה למקסיקו וידענו שאנחנו לחלוטין מוכנים לפרק הבא.
פרק ג' – מי צריך לחזור לארץ בכלל? (לא אנחנו) או איפה השייק שלי??
מסלול: נחיתה בקנקון, נסיעה ישירה לטולום, נסיעה לקנקון, מעבורת לאיסלה מוחרס.
הנסיעה למקסיקו הייתה יותר ארוכה משחשבנו אז כשהגענו לטולום (Tulum) (עם אוטובוס שיוצא משדה התעופה של קנקון ועובר גם דרך פלאיה דה כרמן) בחושך לא התרשמו. למעשה, שאלנו את עצמנו "לאן לעזעזל הגענו" כשירדנו בתחנת האוטובוס המרכזית. המונית לקחה אותנו בחשכה אל המלון, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.
בבוקר קמנו אל ים טורקיזי, חוף לבן ובונגלוסים קטנים. אז ככה נראה גן עדן... ישנו במלון נהדר בשם Viento Del Mar. החדרים בתי אבן קטנים ושטח המלון כולו על החוף. במרפסת החדר ערסל (אל תשכחו לרוקן על עצמכם ספריי נגד יתושים רגע לפני שתתרווחו), המסעדה מוציאה מנות מדהימות וכולם נחמדים ושירותיים אין קץ. ביום הראשון לקחנו רכב ונסענו אל חוף אקומל (Akumal). החוף כולו הוא חוף המיועד לשנירקול או צלילה ומאוד נפוץ לראות בו צבי ים. בחוף גם שירותים ציבוריים, מסעדות ופאבים וכן חנויות צלילה. אחרי שנירקול ומוחיטו, היינו מוכנים להרפתקה הבאה ונסענו אל הסנוטה "Dos Ojos" . סנוטה היא מערה תת קרקעית אשר מלאה במים צלולים. בתוך הסנוטה ניתן לראות נטיפים ודגים. יש סנוטות שניתן לצלול בהן ויש כאלו המיועדות יותר לשנירקול. המים בהן קפואים אז קחו זאת בחשבון, לרגישים מומלצת חליפת צלילה. המראות בתוך הסנוטה הם מרהיבים למי שאוהב חושך ומסתורין.
בערב אכלנו באחת המסעדות המעולות שפרוסות על החוף. לאוהבי האיטלקי ישנה מסעדה מעולה הנקראת Posada Margherita – תפריט מאוד מצומם ובהצלחה למצוא מקום, אבל אם תהיו חכמים ותזמינו מראש שולחן פ- ההנאה מובטחת.
למחרת נסענו אל הצ'יצה איצ'ה – המקדשים של בני המאיה. הנסיעה לא קצרה, אך המקום מעניין. כן, לקחנו מדריך. למה? אני לא יודעת. באמת. לא התכוונו. לא צריך! קראו בוויקיפדיה או במקום מוסמך אחר ותיהנו מההסתובבות חסרת עכבות. שימו לב שהאתר חשוף מאוד ומקסיקו חמה מאוד. מאוד. תביאו מלא מים, קרם הגנה וסבלנות. כמו כן, האתר מלאאאא דוכנים של מזכרות מקסיקניות ומוכרים פונים אליך ללא הפסקה. גם לזה צריך אורך רוח. בדרך חזרה יש מספר סונטה שניתן לשנרקל גם בהן.
גם בטולום עצמה יש אתר 'הריסות' של מקדשים של בני המאיה אותו פקדנו למחרת. האתר יותר יפה בעייני וכמו כן יש בתוכו ירידה לחוף יפיפה אם כי רצועת החוף צרה משהו. תבואו מצוידים ותיהנו. את המשך היום בילינו על מיטות השיזוף המפנקות במלון עם אוכל משגע. לקראת ערב הלכנו להפלגה ושנירקול נוסף.
נפרדנו בצער מטולום ונסענו לכיוון קנקון. המטרה בלילה בקנקון הייתה אחת: הקוקו בנוגו. ובאמת, מי שלא היה בקוקו בונגו לא ראה מסיבה המונית בחייו (טוב, יש מצב שאני מגזימה). כך מצאנו את עצמנו במסיבה המונית עם הופעות של אמני דראג מצוינים ומופעי חיקוי של האמנים הגדולים ביותר. זו הייתה מסיבה והופעה גם יחד. אל תתפתו לקנות את כרטיסי הכניסה היקרים מראש מפני שבמקום ישנו הסדר של הקוקו בונגו והמועדון ממולו- הקונגו, כרטיס משולב לשניהם המקנה שתיה חופשית בקונגו וכניסה לקוקו בעלות של חצי מחיר (30 דולר לאדם).
שתינו, רקדנו, נהנו והלכנו לישון מאוחר. שינוי אווירה משמעותי שכן בקוסטה ריקה ובטולום אין ממש לאן לצאת...
למחרת אספה אותנו יאכטה של המלון Zoetry אשר הוזמן מראש באיסלה מוחרס והתחלנו חמישה ימים של בטן גב מוחלט. ביאכטה קיבלו אותנו בשמפניה מרעננת. אתר המלון נמצא על חוף פרטי, שתי מסעדות מעולות בשטח המלון ושלוש בריכות. בכל חדר ג'קוזי ואמבטיית אדים. בכל בוקר שיעור יוגה למעוניינים.
באיסלה מוחרס נהוג להתנייד על גבי רכבי גולף קטנים שכן האי כולו קטן. בחלקו הצפוני חוף ים משגע, טיילת עם חנויות מזכרות ומסעדות ובתי קפה לרוב. הימים עברו כמעט בבטלה גמורה מלבד יציאות לגלישות פה ושם (SUP).
לאחר חמישה ימים עזבנו את המלון בדמעות והבטחות לפגישה שניה מתישהו בעתיד.
פרק ד' – מי צריך את כל הרעש הזה? (לא אנחנו) או מתרגלים לחיות בסווילזציה.
ניו יורק. מה לא נאמר על העיר הזו? מוניות, אנשים הזויים, קניות, שלטי מהבהבים, סטארבקס, אנשים הזויים, קניות, בניינים רבי קומות ואנשים הזויים.
בעקרון, היה מאוד קשה לעבור מהשקט והשלווה של מקסיקו לרעש והעומס של ניו יורק, אבל מצד שני זו הייתה הכנה טובה לחזרה לארץ.
המלצה: לקנות חופשי חודשי לשבוע למטרו. מאוד מאוד משתלם.
שנינו היינו בניו יורק בעבר ולכן החלטנו לא לרוץ לראות את כל המקומות, אלא ליהנות קצת מהכל.
את היום הראשון בילינו במעבורת לפסל החירות, הליכה לאתר הזיכרון של מגדלי התאומים ועליה לתצפית מרהיבה על העיר במגדל הסחר העולמי החדש. ארוחת ערב אכלנו במתחם המקסים של Eataly – שוק סגור של הרבה מאוד מזון איטלקי, מסעדות קטנות בסוגים שונים, גלידות ועוד בהנמצא על מדיסון סקוואר גרדן (madison square garden) ומשם הלכנו להופעת סטנד אפ ב Comedy Cellar (את הכרטיסים יש לקנות מראש דרך האתר) – שם התחילו סטנדאפיסטים גדולים כמו ג'רי סיינפלד ולואי סי.קיי. אי אפשר לדעת מראש מי יופיע, אבל מובטח לצחוק הרבה.
את היום השני העברנו כישראליים ממוצעים באאוטלט של ניו ג'רסי. שימו לב שיש אוטובוס הלוך וחזור מניו יורק (מתחנת פורט אוטורטי port authority), 13 דולר לכיוון. בכניסה לקניון מומלץ לאתר את שירות הלקוחות ולהראות להם דרכון – בתמורה לכך תקבלו פנקס הנחות מעולה ויעיל מאוד לרוב החנויות. מי שמחליט לנסוע ברכב – יש לקחת בחשבון מעבר בכבישי אגרה – תוספת של כ – 15 דולר למסע. בערב הלכנו לראות את טיימס סקוואר מואר ולאכול כמובן.
את היום השלישי התחלנו בחצייה של גשר ברוקלין מכיוון ברוקלין, בילוי באיטליה הקטנה, צפייה במופעי רחוב וגולת הכותרת של ניו יורק – השגנו ברגע האחרון כרטיסים למופע של "מרשעת" (Wicked)!! מדהים . מדהים. כמישהי שקראה את הספר, אמנם שינו קצת מהעלילה למען תתאים לכל המשפחה, אבל התלבושות, השירים, התפאורה והמשחק המעולה עשו את זה חוויה בלתי נשכחת.
ביום רביעי התחלנו קצת מאוחר, קצת עייפים מהריצות ברחובות ההומים. אחר הצהריים נסענו לשוק צ'לסי (Chelsea market) - לאכול קצת, לנשנש קצת מתוקים וליהנות מהשפע היפה הזה (קנינו אחלה מתנות לאחיינים בחנות העוגיות) ואז הלכנו לאורך הטיילת היפה של ניו יורק הי ליין (new york high line) עד סופה. בדרך רואים ניו יורק קצת אחרת.
חמישי, עייפים מאוד, טסנו חזרה הביתה ונחתנו הלומי חום בארץ ישראל היפה.
