לא ברור איך מסכמים 17 יום במילים.
כלומר לומר שהנופים היו עוצרי נשימה, זה לא מתחיל לתאר את פסגות ההרים המושלגות או את המרבדים העצומים של הדשא.
לומר שהאוכל טעים וטרי וייחודי, לא מסביר מה הטעם של גבינה כשערב קודם חלבו את הפרה..
והאנשים. האנשים הם משהו שלא ניתן להסביר במילים.
אני אנסה לתת סיכום מסע קצר, שבתקווה יפתח לכם את התיאבון לארץ הכל כך מיוחדת הזו.
נחתנו בטביליסי ביום קצת גשום. פקידת הקבלה במלון לא ידעה מילה אנגלית אבל זה לא מנע ממנה מיד לתת לנו תה, קפה ועוגיות. סיבוב קצר בעיר הסביר שיש עוד הרבה מה לראות, אבל פנינו צפונה...
למחרת הגענו אל התחנה המרכזית (בנה של בעלת המלון הקפיץ אותנו) ובחרנו נהג שייקח אותנו אל קזבגי. בחרתי בו כי הוא הזכיר לי את סבא שלי.
בדרך לאט לאט הטמפרטורות יורדות והפסגות נגלות.
בגאורגיה, צורת הלינה המקובלת היא בבתים של אנשים (Guest House. Literally). לרוב התנאים כוללים ארוחת ערב (מרק ירקות עם כוסברה, חינקלי עם פיטריות או תפוחי אדמה או בשר וכוסברה, פורי שזהו לחם מעולה, עוף או דג, סלט פיטריות עם פיטרוזליה, סלט גזר, סלט עגבניות ומלפפון עם כוסברה. ויין. מלא יין תוצרת עצמית), ארוחת בוקר (פורי, סלט עגבניות ומלפפון עם כוסברה, ביצים, פנקיקים, בדרך כלל מקמח תירס וגבינה, סלט גזר וחצ'פורי) ולינה. יש להם מצעים מגניבים. בבתים המוצלחים יש גם שירותים ומקלחות בבית. בחלק זה בחוץ. ממש בחוץ.
סידור כזה עולה בממוצע 40 לארי שהם 80 שקלים לאדם.
הגענו אל קזבגי אל אישה ששמה קטינו. ריבם מהישראלים כותבים עליה ב'למטייל' ואף מזהירים מ"ישראליידה", אבל מכיוון שעונת הטרקים עוד לא נפתחה רישמית היינו לבד. כלומר, לבד עם עוד זוג איראני.
קטינו מבשלת ומכוונת ומסבירה ועוזרת. מכל הלב. במדינה שלא כל כך דוברת אנגלית, היא היתה עזרה מאוד גדולה.
אז בהתאם למה שחקרנו מפולות שלגים והרים חסמו את רוב הדרכים לטיפוסים המעניינים אז הלכנו על מה שנותר. טיול ראשון; עמק ג'וטה. אל העמק לוקחים נהג מונית ממרכז קזבגי שממתין לך ואז לוקח אותך חזרה.
בשלב בו חשתי שהלבלב שלי נרטב, החלטנו להסתובב חזרה ולחזור. אבל היה מאוד מאוד יפה. את שאר היום בלינו בלהתייבש מפנימה החוצה. מזל שיש לקטינו מקלחת חמה. בתוך הבית.
למחרת זכינו לחצי יום שמש וכאמיצים החלטנו לטפס מעלה מעלה אל הכנסייה and beyoned...
אז הגענו אל הכנסייה ועוד קצת עקב טעויות בניווט. שלי (אני לוקחת אחריות). שיחה בין נזיר ארמני לבין סבתי שתחייה בחולון הבהירה שיש לנו עוד שש שעות הליכה עד לקרחון ושממש עכשיו עומד להתחיל לרדת גשם. אז הבטחתי לסבתא שלי שמה פתאום, כבר מאוחר וקר ואני לא הולכת לשום מקום.
ואז עלינו עוד קצת.
עד שנרטב לנו הלבלב והחלטנו לחזור.
הירידה לקחה עוד שעתיים בערך וגיליתי לכף רגל שלי שכן, היא יכולה להצליח להחזיק אותי בשיפוע כזה לקרקע.
את הערב בלינו בשתיה עם הזוג האירני והתייבשות מבחוץ פנימה.
למחרת בשש בבוקר בן זוגי האמיץ עלה שוב למעלה כמעט-עד-הקרחון ואני ישנתי טוב.
בעשר יצאנו חזרה לכיוון טביליסי ואחרי חושבים ארוכים, בקול רם, עם קטינו, החלטנו לשנות מעט תוכניות ובמקום ללכת לטראק שוב בחלק קפוא אחר, נרד אל עמק קאחתי, אל היינות והאגמים.
וגם לקחנו רכב לשלושה ימים.
בקאחתי הנופים מתחלפים לעמק רחב ידיים, שדות, אגמים, כרמים, כנסיות עתיקות ועיירות קטנות ואירופאיות. שוטטנו לנו בין האטרקציות השונות (דרך השטח כמובן, כי בשביל מה לקחנו ג'יפ) ואפילו מישהי אחת מבין שנינו למדה לרכב על אופניים. יש עדויות מצולמות אבל אני אחסוך מכם את זה. במקום זאת, קבלו:
ישנו בסירנרי (נכתב סיגנגי) ובקווראלי. זהו מחוזו של היין בגיארוגיה והם אכן עושים יין מאוד משובח. מאוד.
אז מזג האוויר החליט להסתדר ואחרי מנוחה (של חלק מאיתנו) החלטנו לעלות צפונה אל חבל סוואנטי, אל כפר ששמו מסטייה. מקום היציאה אל טראקים רבים באיזור.
אל סוונטי נוסעים מטביליסי, שם נפרדנו בעצב רב מהרכב שלנו (עופר שקל לגייר אותו ולהחזיר אותו איתנו), על ידי רכבת לילה של 11 שעות ואז מרשוטקה (מונית שירות) של עוד 4 שעות.
אל סוונטי הגענו בשעה 11 בבוקר, התמקמנו אצל שלווה ונרגיזה. בשתיים עשרה הייתי כבר על אפוד וציוד מלא והתחלנו במסע אל קרחון צ'לטי.
שבנו בשמונה בערב אל ארוחת ערב משמחת סביב שולחן עם עוד חמישה חברים ישראלים, משוחררי צבא ומלאים אנרגיות. אלוהים, זה מעייף להיות כל כך צעיר. הם כולם היו שרופים עד בורדו וחלקו איתנו סיפורים על הטראק בן הארבעה ימים שאליו תוכננו לצאת למחרת. בגדול היה להם שלג על השביל, הם אבדו את הדרך, ישנו בכפר אחר ממנו היו אמורים, שם היו אליהם ממש לא נחמדים והחליטו לחתוך באמצע. למרות שהם היו צעירים וידעו לקרוא מפה טופוגרפית, החלפנו ביננו מבטים מבועתים והחלטנו שיוצאים למחרת אל הטראק.
האמת, היה בסדר גמור. מצאנו את הדרך, הלכנו בשלג, ישנו בכפר הנכון ונשרפנו כהוגן.
וזה היה הטראק הכי יפה שהייתי בו. EVER.
הטראק יוצא בהליכה ממסטייה אל כיוון הכפר ג'בשי (שם ישנו ב"ג'בשי גסטהטאס" המומלץ), הליכה למחרת מג'בישי לאדישי (שם ישנו אצל ממוקה קלדאני. תנאים פחות טובים ממה שנהוג, אבל לא תמצאו יותר טובים מזה מאדישי, כפר המונה עשרה בתים), יום שלישי של הליכה מאדישי לאיפרלי, שם היינו אמורים לישון, אבל במקום זה לקחנו נהג ישירות לאושגולי וישנו שם (60 לארי).
אחרי שחזרנו מהטראק הזה מדדים, מלשון לדדות, עופר עוד עלה איזה טיפוס, אני שיחקתי להרכיב פזל מהבירכיים שלי.
ואז נסענו לבטומי, עיר הקייט אשר נשארה אי שם בשנות השבעים. היה ים מקסים אבל היה לנו גשם, אז בעיקר ראינו את פנים החדר מאחורי גלגלי עיינים עצומים. וקצת נוף.
ביום האחרון חזרו אל טביליסי, אכלנו טוב, הסתובבנו קצת בעיר וחזרנו לארץ.
עייפים, שמנים ומרוצים.
טיפים כללים למי שבאמת רוצה לטייל:
- מדינה מדהימה, אנשים מדהימים, אוכל מדהים.
- המבוגרים מדברים גיאורגית או רוסית. אנגלית מועטה מאוד. מסתדרים עם הכל, אבל צריך אורך רוח וחיוך. ואולי איזה שיחון טוב.
- האוכל מדהים וטעים, אבל חוץ ממבטומי ומבטביליסי, אין אוכל אחר מלבד אכל גיאורגי. צריך לקחת זאת בחשבון.
- ניוד ממקום למקום לרוב יתקיים ברכבת או מרשוטקה. מונית במיקרים מיוחדים. לא יקר. רכבת לילה למשל עולה 25 לארי (מחלקה ראשונה, קרון לשני אנשים. מחלקה ראשונה קרון לארבעה אנשים יעלה 18 לארי), מרשוטקה מזוגדידי למסטיה (4 שעות) 30 לארי וכו'.
- אחד הדברים שהכי הצטערתי עליהם בטיול: לא היו לי מתנות קטנות. אלו אנשים שמכניסים אתכם לבתים שלהם, מאכילים ומלינים אתכם. נכון שאתם משלמים להם, אבל אתם יושבים איתם בסלון שלהם ובמטבח שלהם. משחקים עם הילדים שלהם. לי מאוד חסר היכולת לתת משהו קטן בחזרה: צבעים לבנות, קרם יידים טוב למארחת.. דברים קטנים וזולים שניתן להצטייד איתם מהארץ או מטביליסי.
- הטיולים שלכם זו הפרנסה שלהם. אם תשאלו אם צריך סוס לחצות נהר ולאיש יש סוס, הוא יגיד כן. כדאי לברר עם טיילים נוספים אם אכן צריך. הם לא "עובדים עליכם". צריך להיות שם כדי להבין, אבל כדאי לברר טוב ולהצליב ממידע ממספר מקורות.
- המרכזים למידע לתייר נותנים מפות מעולות להסתובבות כללית והמרכז לתייר במסטייה נותן גם מפת טראקים לא רעה לטראק הארוך בין מסטייה לאושגולי (מחולקת למקטעים לכל יום). בחנויות מזכרות ניתן לקנות גם מפות טרקים מפורטות יותר (18 לארי).
- גיאורגיה היא יעד לאוהבים טיולים. אין לאן לצאת בערב, אין שופינג. בערב אפשר לשבת עם המארחים המקומיים או לשחק טאקי ולשתות יין בתוצרת בייתית או בירה מבקוקי פלסטיק ענקיים. צריך לקחת את זה בחשבון.
- אם מידי פעם בא לכם להתפנק -; מלונות ממש טובים עולים לא הרבה יותר מאירוח משפחות. מלון טוב עולה סביב ה -; 120 לארי לזוג ומלון שווה מממממש (עם מרכז ספא ווכדומה) עולה בערך 200 לארי לזוג. כדאי לשלב פינוק קטן למנוחה טובה ומקלחת טובה בעיקר לקראת הסוף כשהגוף כבר מפורק (אם אתם עגלות במהותכם כמוני).
- לטראק עצמו כדאי להביא נשנושים עצמוניים. יש מקומות שיארזו לכם את מה שנשאר מארוחת הבוקר להמשך המסלול (לא כולם), אבל חטיפים אנרגיה, שוקולד, אגוזים וערכת קפה ישמחו לבב אנוש בסוף עלייה בשיפוע חד של 800 מ'.
- יש מלא המלצות על הגסט האוס של שלווה ונרגיזה במסטייה. בצדק כי הם מקסימים ויודעים אנגלית וקצת עיברית ומלאים רצון טוב ואוכל טוב. הנקודה היחידה הם שהם כקילומטר ממרכז מסטייה. אז מי שזה חשוב לו, שידע שזה מיקום חיצוני לאיפה שקורים הדברים.
- בטביליסי כדאי להשתכן סביבFreedom Square . זה קרוב לשדרות רוסטבילי המודרניות ולעיר העתיקה מלאת המסעדות והפאבים.
- אם יש לכם זמן קצר בגיאורגיה ואתם פחות בעניין של טראקים מכפר לכפר של כמה ימים -; יש מלא מסלולים יומיים קשים פחות או יותר. ממסטייה ניתן לצאת להרבה טיולי כוכב (טיול לקרחון צ'לאדי, טיול לאגמים, טיול לרכבל משם ניתן לראות תצפית על הפסגות) וגם מקזבגי (עליה למפלים, עליה לכנסייה, עמק סנו, עמק ג'וטה). ברוב המסלולים ניתן לקחת נהג מונית עד נקודה מסויימת ומשם להמשיך רגלית ולחזור רגלית.
- תחזית -; תחזית משתנה כל הזמן בגיאורגיה. יום גשם יתגלה כיום גשם ויום שמש יתגלה כיום גשם. זה בעיקר כי טיילנו בעונה פחות טובה, אבל בגיאורגיה יורד גשם גם בקיץ. חייבים להביא ציוד גשם (כדי שלא יירטב לכם הלבלב) וגם למצוא אתר תחזית טוב שאתם סומכים עליו. ולקחת בחשבון שגם הוא יכול לטעות. לא להתבאס. בגדול.
- לאוהבים הג'יפים ניתן לטייל לבד (או עם משפחותל וחברים) בג'יפ. הדרכים לא מעולות, אבל ג'יפ אוכל אותן יופי וכמעט לכל מקום ניתן להגיע ולהנות מהמסלול הכמו - הרגלי. מקסימום תגיעו עד לנקודה מסויימת ומשם תמשיכו קצת רגלי.
- אופניים -; באגם קווארלי ניתן להשכיר אופניים לחצי שעה או שעה ולרכב מסביב לאגם. מקסים מקסים.
- הגיאורגים נוהגים כמו מטורפים. כן, יותר מטורפים מהישראליים. אם יש קו לבן ומשאית מגיעה ממול -; זה בטח הזמן לצאת לעקיפה!! התאמנו בבית.
תהנו מלא!
אני פה לעצות ושאלות ועוד מלא תמונות וחוויות.
עופר ודנית גם.
