קצת לפני שאנחנו הופכים להיות זוג +1, החלטנו לקחת את עצמנו לטיול טבע נוסף, להנות עוד קצת מסטטוס הרווקות.

ההרכב כאמור הוא שני בני 30+, כושר בינוני ועוברון בחודשו השישי. אנחנו מאוד אוהבים טבע וטרקים, אבל היה ברור שלא אוכל לעמוד בעוד מסלול כדוגמת המון בלאן שעשינו שונה שעברה (עליו תוכלו לקרוא פה) ולכן בחרנו באיזור צפון איטליה, בו יש מסלולי הליכה מרובים, גם למטבי לכת וגם למיטבי לסת.

אורך הטיול: 11 יום

העונה: ספטמבר (12-22)

עלויות: טיול בינוני – יקר. לא הפרזנו אבל גם לא התקמצנו. איטליה במהותה מעט יקרה.

המלצה כלליות: בנו לכם מסלול עם הרבה ראש פתוח וחלופות. מזג האוויר הוא הפכפך וכפי שלמדנו, על אף חיבתנו לאתרי מזג אוויר, לא צפוי. כל תוכנית היא בסיס לשינויים.

מסלול:

12.9 – טיסה מישראל לורונה דרך רומא. לינה באיזור אגם גרדה (מלון: Arrive Active & Family Hotel Gioiosa – nunk).

מקריאה לפני רצינו להספיק לעבור בשתי עייריות באיזור אגם גרדה, להנות מהנופים ומהאופי המיוחד של האיזור. מכיוון שהטיסה התעכבה מעט ולקיחת הרכב השכור לקח הרבה (הרבה!) יותר זמן מהצפוי, החלטנו להספיק רק עיירה אחת ולהנות ממנה כמו שצריך. נסענו ל Malcesine, הסתובבנו בין סימטאותיה, נהננו מהאגם, אכלנו ארוחת ערב משובחת של פסטה ופיצה (מוטיב חוזר) וגם קינחנו בגלידה (מוטיב חוזר). התחלה משובחת בהחלט. משם נסענו עוד קצת צפונה, נסיעה קצרה לריבה דל גרדה לבית המלון שהוזמן מראש.

13.9 – טיול באגו טנו ובעמק ג'נובה. לינה Hotel Caminetto – Madonna d'ampiglio (מומלץ)

את הבוקר התחלנו יחסית מוקדם ולאחר ארוחת בוקר מפנקת (עם ירקות! לא מוטיב חוזר) נסענו לאגם טנו (lago di tenno). ניתן להשאיר את הרכב בכניסה עם כרטיס חניה (1 יורו לשעה) שיש לקחת מהמדחן. אל האגם יורדים במדרגות וסביבו יש מסלול הליכה קליל של כ- 40 דקות.

מכיוון שעד שסיימנו את ההליכה, השמש כבר קפחה, עצרנו למרגלות האגם וטבלנו במימיו הקפואים.

לאחר מכן הצפנו עוד כשעה וחצי לטיול בואל ג'נובה (Val Genova). שילמנו כניסה עד החניון העליון והתחלנו לנסוע לכיוון המפלים. את המפל הראשון רואים מהרכב והוא אכן מרשים. למפל השני עצרנו בחניון השני ועלינו בקלילות כרבע שעה וירדנו חזרה. כמובן ישנם מסלולי הליכה ארוכים יותר ותלולים יותר, שכל אחד יוכל לבחור. לבסוף נסענו עד החניון האחרון בו ניתן להשאיר את הרכב והתחלנו את ההליכה ברגל לכיוון Malga Redola – הליכה לא ארוכה של כמה מאות מטרים בעליה לא תלולה. יחד איתנו החלו להאסף עננים ובמהרה הלכנו בגשם שוטף.

למזלנו את הבקתה מצאנו מהר, לצערנו הגענו בשעה שעוד לא (או כבר לא, תלוי אך מסתכלים על זה) היה מזון אמיתי, כי לאיטלקים יש שעות שבו המטבח לא עובד (בדרך כלל סביב שתיים וחצי לשש וחצי- אז נסו לתכנן את ארוחות הצהריים שלכם כך) אז ישבנו קלות לקפה ומאפה. בנתיים עצר הגשם וחזרנו חזרה לכיוון הרכב.

משם נסענו למדונה בתקווה להספיק לעלות לרכב Groste, אך הגענו ממש על סף סגירה ולכן הלכנו למלון וחזרה לסיור קצרצר בעיירה. עיירות אלו, מכיוון שהן בעיקר עיירות סקי בחורף או טרקים בקיץ, באמצע ספטמבר הן בעיקר עיירות רפאים. רוב המסעדות סגורות, רוב הרכבלים סגורים וגם הרבה בתי מלון אינם פעילים.

בכל זאת היה נעים להסתובב באוויר הפתוח והקריר ובחרנו לאכול ארוחת ערב ב Antico Focolare Ristorante Pizzeria‬ – שמועות יגידו שזה בגלל שזו המסעדה הכי קרובה ופתוחה שהיתה זמינה לנו, אבל הארוחה באמת היתה משובחת. אין כמו סלט קפרזה עם מוצרלה איטלקית אמיתית.

ללוחות זמני הרכבלים והתאריכים באיזור הדולומיטים: http://www.fassa.com/EN/Lifts-opening-times-and-prices/

ויהי בוקר ויהי ערב, יום שני.

14.9 – טיול באיזור מדונה (רכבל גרוסטה), אגם נרו, אגם טובל ונסיעה לבולצאנו (לינה: B&B Mele d'Oro. לא מומלץ)

שוב ארוחת בוקר טובה, קפה איטלקי ומאפה מפנק ויאללה גרוסטה. אחד הרכבלים היפים והארוכים שיצא לנו לעלות ולאט לאט נפרש העמק מתחתינו ומתגלות פסגות ההרים סביב. למעלה רופחיו עם מרפסת מדהימה לנוף ומספר אופציות למסלולים. עלינו עוד קצת עד הפס ואז עוד הליכה קלה לכיוון הרפוחיו הקרוב. ניתן לרדת ברגל חזרה למדונה, ירידה של כשעתיים וחצי, אך בחרנו לרדת גם כן עם הרכבל על מנת להספיק את המסלול לאגם נרו.

יום לפני כן, כשהגענו לעיירה, קפצנו להתייעצות במרכז המבקרים וראינו על הקיר תמונה מדהימה של אגם מראה שבו נשקפים ההרים מסביב וכך החלטנו למצוא גם את האגם הזה.

ההליכה לאגם היא במסלול קצר יחסית ויפה מאד. המסלול מתחיל מהחנייה של רפוחיו Coensello בגובה 2,100 מ', צפונית לעיירה קריסולו (Carisolo). הכביש שעולה לרפוחיו (כ-1,000 מ' עלייה) צר ומלא בפיתולים ולכן לוקח כחצי שעה לעלות, על אף שהמרחק קצר. מהחנייה של הרפוחיו, מתחיל השביל (מס' 216) יורד לערוץ הנחל וחוצה אותו, מקיף את האגם ומשם עולה כ-200 מטרים אל אגם Nero. ממנו יש הליכה יפה, פחות או יותר על אותו קו גובה, עד שהדרך יורדת חזרה למגרש החנייה. בדרך רואים עוד מספר אגמים קטנים בצבעים מרהיבים. עם הגעינו לאגם, ישבנו לפקניק קצר ונהננו מהנוף. את המסלול סיימנו כאמור ברפוחיו הפותח שם ישבנו למרק מפנק בנוף הררי מפנק

משם, נסיעה לאגם טובל. אגם טובל נמצא בתוך שמורה, ומוקף מסלול הליכה שלוקח כ – 40 דקות. הגענו בשעת ערביים לקראת שקיעה, היה קריר ונעים להליכת סיום יום. באינטרנט כתוב הרבה על צבעו המיוחד של אגם טובל, שפעם צבעו ההה אדום בוהק עקב אצות שחיו במים. הצבע של האגם כבר אינו אדום, אך עדין אסור להכנס אליו. המראה מרהיב ובחלקים ממנו על גדותיו מרבצי דשא וספסלים שניתן לשבת ופשוט להנות משקט השמורה.

אחד הדברים המפנקים, שלנו לצערנו לא יצא להנות מהם, זה המלון/מסעדה בתוך השמורה Chalet Tovel - Mountain Lake, שאם אתם מעט יותר מסודרים מאיתנו, דאגו לשמור לכם חדר (או לפחות ארוחת ערב). המלון נעים מאוד, ונראה לי שאין הרבה משהו שיותר אומר “חופש” מלשבת עם קפה וספר בבוקר אל מול הנוף הזה. לצערנו כשהגענו לא היו חדרים פנויים וגם לא שולחן פנוי לארוחת ערב, אך חברים שנסעו שבוע אחרנו הקשיבו בקולנו, שריינו מקום ולא התאכזבו.

אנחנו לעומת זאת, המשכנו מאוכזבים אל כיוון בולצאנו. אני לא ארחיב על בולצאנו, כי לא היינו מאוד במוד עירוני והיא 'באה' לנו לא טוב. גם ה B&B שהזמנו מעט איכזב אותנו (אלא אם אתם מחשיבים חדר נעורים בבית הוריכם כמשהו מספק) ולכן אכלנו פיצה מהירה (אבל אין ספק טעימה) במרכז העיר המנומנת וחזרנו לישון.

15.9 – אגם קארצה, נסיעה לקאנזיי בשאיפה לעלות להרים – גשם ועננות הוביל אותנו למנוחה והתפנקות בספא במלון (Hotel Astoria, Canazei – מומלץ מאוד)

דיי מוקדם בבוקר השארנו את בולצאנו מאחוריינו והצפנו לכיוון קנאזיי. בדרך רואים נופים מרהיבים ועוברים בעיירות סקי מנוקדות במאפיות וחנויות ציוד חורף וספורט. אווירה מאוד מיוחדת ונעימה.

עצרנו באגם קארצה, שלא הותתיר עלינו רושם מיוחד אחרי טובל.המטרה ליום זה היתה להגיע לרכבל בקאנזיי Col de Rossi ולעלות למעלה על מנת לרדת ברגל.

תיכנונים לחוד ומעשים לחוד. איך שהגענו לרכבל התחיל גשם שוטף ועננים עטפו את כל פסגות ההרים. לא היתה ברירה, באמת, נאלצנו בעל כורחנו למצוא מלון שווה עם ספא להתפנק בו. במקרה באותו ערב גם היתה ארוחת ערב חגיגית במלון, אז זכינו פעמיים. אחחח.. יום קשה :)

16.9 – רכבל המרמולדה והאגם שלמרגלותיו. טיול קצר במעלה ההר. רכבל Passo Pordoi. נסיעה ל Cortina d'Ampezzo. לינה ב Hotel Villa Alpina (חצי ממליצה, חצי לא ממליץ)

למרות עננות הבוקר, העדפנו להיות אופטימיים ולנסות להגיע לפסגות המקיפות אותנו. נסענו אל רכבל המרמולדה, שהוא רכבל מיוחד במינו. העלייה להר היא בתא פתוח ובעמידה. במידה ואתם זוג, כל אחד עומד על משבצת ממסופרת ועם הגעת התא, הראשון רץ וקופץ לתוכו ומיד השני רץ וקופץ. מפעיל הרכבל סוגר את הדלת אחריכם ו.. קדימה… קר ומוזר, לאט לאט רואים את הקרקע מתרחקת ולא רואים את פסגת ההר מתקרב. חוויה מעניינת מאוד. משפחה שעלתה במקביל אלינו, שרה בחוזקה לאורך הדרך להפיג את פחדיה של אם המשפחה.

למעלה נפרסים ההרים, העמקים וניתן לטפס עוד כ – 50 מ' לראות מגבוה עוד יותר את הפסגות. שיחקנו מחבואים עם ההרים ממול וניסינו לנחש מתי יעבור הענן, על מנת שנוכל לרדת חזרה מלטה. כמובן שמזל שהיה שם רפוחיו להתרעננות של שוקו חם בנוף החורפי.

כשירדנו, נסענו אל פאסו פורודיו (Pass Pordoi), הרכבל עולה ויורד כל חצי שעה. למעלה מסלול הליכה קצרצר ועוד נופים עוצרי נשימה.

לקראת אחר הצהריים, נסענו לכיוון העיירה המבוססת קורטינה, בה בילנו שני לילות וזכינו ללילה של שלג על פסגות ההרים, כך שקמנו אל בוקר לבן ומרגש.

17.9 – טיול בוקר קצר בעיירה (חיכינו שיתבהר) ואז מסלול של כ- 4.5 שעות Tre Cime . לינה חזרה ב Cortina ב Hotel Natale (מומלץ)

אחרי ארוחת הבוקר במלון, הסתובבנו מעט במדרחוב העיירה והתרשמנו בעיקר מחנויות המותגים והמזכרות שמקנות לעיירה חזות מאוד תיירותית ואמידה, אבל היי, היה צריך לחכות שהעננים מעט יתפזרו. עם קרני השמש הראשונות נסענו לכיוון Tre Cime – שלישית צוקים מרשימים המוקפים מסלולים בדרגות קושי שונות. אנחנו הקפנו את הצוקים בכארבע וחצי שעות, כולל מעבר מאתגר במקטע בולדרים. בדיעבד, זו היתה בעיקר התברברות מכיוון שהיה לא רחוק מאיתנו מסלול קליל משמעותית, אבל מה שהושג בזיעה מוערך יותר. אני מניחה. בטוח היה כיף ויפה.

הותשנו והורעבנו. חזרנו לקורטינה, בחרנו מלון ולאחר מקלחת חמה ומפנקת, הלכנו למסעדה המומלצת Ariston. אם אתם לא רוצים להמתין בחוץ, תזמינו מקום מראש.

18.9 – נסיעה ל Trieste ובילוי אחה”צ בעיר.

שוחחנו על האפשרויות העומדות בפנינו וראינו תחזיות של גשם, עננים ועוד קצת גשם. החלטנו לשבור את התיכנון ולהדרים מעט על מנת להפשיר ולטייל. נסענו לעיר Trieste, הקרובה מאוד לגבול עם סלובניה. העיר משובצת במדרחוב נעים, סמטאות, מסעדות ותיירים. היא יושבת על נמל ושוב היוותה נקודה עירונית קלה אחרי כל הטבע הפרוע הזה. הסתובבנו כתיירים, אכלנו כתיירים והחלטנו לחצות את הגבול אל סלובניה.

19.9 – נסיעה לסלובניה. טיול במערות שקוציאן ונסיעה לאגם בלאד. (לינה ב Hotel Kompas – מומלץ)

השמש יצאה לקראתנו בעודנו עוברים את הגבול (הלא קיים. ידענו שעברנו ארץ לפי השפה שעל שלטי החוצות) ובשעת בוקר מאוחרת הגענו אל מערות שקוציאן. בתוך השמורה יש אפשרות ל -3 מסלולים; מסלול א' הכולל הליכה בתוך מערת הנטיפים עם הדרכה, מסלול ב' הכולל הליכה בשמורה ללא הדרכה ומסלול ג' המשלב את שני המסלולים. כמו כן, ניתן להסתובב מעל פני הקרקע בשמורה היפה והגדולה הזו, לראות את המפלים והצמחיה העשירה.

המערה עצמה מרשימה מאוד וההסברים היו מעניינים. למערה שני חלקים: חלק שקט וחלק רועש. החלק הרועש לוקח את שמו מנהר עצום שעובר בתוך המערה והליכה על גבי גשרים (חלקם תלויים) מעליו עוזר להבנת הקניון התת קרקעי הענק הזה. בתוך המערה אסור לצלם. למרות תכנון מוקדם להספיק לעוד מערה, החלטנו שאחת השאירה בנו את הרושם הרצוי ונסענו אל כיוון אגם בלאד. אגם בלאד היפיפה נמצא במרכזה של העיירה, כמה מפתיע, בלאד, ולחופיו הרבה פעילויות ספורט כחתירה, אופניים, שייט פדלים ובמרכזו אי עם טירה הניתן להגיע אליה עם שייט (עצמאי או מאורגן). האגם הוא בפיתחה של שמורה טריגלב, בה נטייל מחר.

20.9 – טיול בפארק הלאומי טריגלב, נקודת תצפית להר, נסיעה לאגם Bohinj ועליה ברכבל להר ווגל. נסיעה ולינה בוונציה (לינה: Ca' del Nobile – מומלץ).

את הבוקר בילנו בהתקרבות אל הר טריגלב. המסלול קליל עד לנקודה הקרובה ביותר להר, מבלי לטפס עליו (דבר השמור אך ורק למטפסי הרים). השמורה יפה וההר מרשים, בעיקר לאוהבי קרחונים. משם נסענו לאגם בוהיני (Bohinj) המרשים ועלינו ברכבל Vogel, למקרה שחסרו לנו פסגות.

אחרי ארוחה מקומית של מרק כרוב שמנו פעמנו אל ונציה.

רבות נרשם על ונציה, על הסדרי הלינה, החניה, הנסיעה ועוד.

מכיוון שלנו היה לילה אחד בונציה, החלטנו ללכת על האופציה היקרה יותר – לאכסן את הרכב באחד מחניוני הענק בכיכר רומא בכניסה לעיר (30 יורו ל – 24 שעות) ומשם לקחת את האוטובוס – מים לתוך העיר. הזמנו מלון מוצלח ולא יקר ליד כיכר סן מרקו. הגענו למלון סביב השעה תשע בערב, אך העיר שוקקת וחיה עמוק לתוך הלילה – גלידריות, מסעדות, חנויות מזכרות ומלא מלא אנשים.

21.9 – יום אורבני בוונציה. לינה בורונה.

למחרת, ומתוך ידיעה ברורה ששנינו לא אנשים שאוהבים לעמוד בתור למוזיאונים, בחרנו כתבה על ונציה וניסינו לזרום איתה, יחד עם אילתורים משלנו: http://www.megalim.co.il/20905/277/1037/583/

שתינו קפה ב caffe del doge, אכלנו פסטה משובחת (ודגים) ליד שוק הדגים ונסענו אל האי בורנו, המתמחה בזכוכית.

הפלוס של וונציה – הרבה מאוד התרחשות, אוכל רחוב ומראה ייחודי. לאוהבים: סימטאות אין קץ שניתן ללכת בהן לאיבוד.

המינוס של ונציה (לטעמנו) – החזרה המעייפות של חנויות שכאילו כולן מטרתן היא התייר וחוסר האותנטיות של המקום.

קינחנו בגלידה מפנקת וקדימה בסמטאות חזרה אל האוטובוס מים – לחניון ולורונה. כמעט חזרה הביתה…

הגענו לורונה בערב, הסתובבנו במדרחוב האירופאי, אכלנו ארוחת ערב ו… סגרנו עיינים על לילה אחרון באיטליה.

או שכך חשבנו, כי בסופו של דבר עקב שביתה של אל איטליה, נשארנו לילה נוסף ברומא…. אבל על כך אין הרבה מה להרחיב.

22-23.9 – טיסה הביתה דרך רומא.