90 שנה לאחר שהגיעו לראשונה לישראל ו-20 שנה לאחר שדודה שלי, להלן דבורה, ביקרה בזכרונות הילדות של הוריה בפולין, יצאנו למסע אישי של זכרון בפולין. מסע המשלב בין תרבות, חיים, זכרונות וכאב, מתקופת חיים אחרת בפולין.
המסע נע בין תחנות חייהם של סבא דוד זאב וסבתא פרידה, הוריו של סבא שלי- מרדכי. הטיול ביוזמת אחותו הצעירה (עדיין בת 18...) של סבא, הלו היא דודה דבורה!
כיאה לפולנים גאים, נתחיל בתלונה.
הטיסה הוזמנה חצי שנה מראש בחברת אל על, באתר החברה, אם כל הנלווה לכך- בעיקר המחיר! בפועל הטיסה היא בחברת הבת, סן-דור. הצוות אינו ישראלי ואינו דובר עברית, האוכל בתשלום, בטיסה חזור אפילו מים לא חילקו לכולם (כי נגמר), אין משענת ראש תומכת לשינה. בגדול החוויה היא לאו-קוסט במחיר של טיסת אל על.
ועכשיו אפשר להתחיל.
יום חמישי- 15/5/25: לודז'
תחנה ראשונה, תחנות הילדות של סבתא פרידה בעיר לודז'.
עירו של ישראל פוזננסקי אשר הוביל את תעשיית הטקסטיל בעיר. גם למשפחתה של סבתא היתה חנות טקסטיל ברחובה הראשי והיפה של העיר- Piotrkowska. אל ביתה של סבתא נגיע בהמשך, אך את סיורנו נתחיל בהיסטוריה העצובה של לודז' כעיר אשר ריכזה אליה את יהודי ערים ומדינות רבות בהגלייתם ע"י הנאצים לגטו הגדול בעיר ובהמשך למחנות ההשמדה.
הסדר והארגון המזוועים של הנאצים באה לידי ביטוי בתיעוד אשר נמצא ומתועד על קירות אתר ההנצחה לרישום אודות כל יהודי שנכנס, יצא ונשלח להשמדה. לרבות המקצוע ומקום המגורים המקורי שלו.
משם המשכנו לבית הקברות היהודי בעיר, הנמצא במרחק לא רב מהגטו. בית הקברות משמר את ההיסטוריה הארוכה של יהודי העיר, מתפארתה ועושרה, דרך ימי השואה ועד ימים אלו.
הכניסה לבית הקברות היא דרך מוזאון אשר נבנה בבית הטהרה הישן, המספר את ההסטוריה של היהודים בעיר, ובכלל זה את הקושי האנושי להכיר ברוע הסובב אותנו (כאז גם כיום, הנפש מתקשה להכיר ברוע).
המצבות בבית הקברות משמשות כהספד קבע לגדולי ופרנסי העיר.
בבית הקברות בלודז' קבור ישראל פוזננסקי ובני משפחתו באחוזת קבר גדולה המרשימה.
באופן כללי, קברים רבים מלווים במצבות מרשימות אשר פחות יצא לראות בבתי קברות בישראל.
קיר בית הקברות מלא בשלטי זכרון לקהילות ומשפחות אשר נרצחו ע"י הנאצים ועוזריהם הפולנים.
לאחר התרעננות קלה במלון, יצאנו לתור את מרכזה של לודז', כפי שזכרה וסיפרה סבתא פרידה.
ראשית ביקרנו בכתובת בה גרה סבתא - רח' Piotrkowska מס' 5.
רחוב זה הינו רחב ויפה ומוביל לאנדרטה גדולה המציינת את חרות פולין (קודם למלחמות העולם) וכן לפארק גדול ויפה ולצידו קניון מרשים וחדשני.
אך אם תתרחקו רק סימטה או שניים לרחוב צדדי, הפאר והיופי נעלמים ונחשפת פולין של שנות כיבוש וקומוניזם רבות.
מקום נחמד נוסף שהלכנו לחפש הוא בית הכנסת הנעלם- בית הכנסת רייכר Synagoga Reicherów https://maps.app.goo.gl/xwv5p8ixU96BJwe56.
בית כנסת קטן אך מפואר, כך ניתן להתרשם מתמונות בגוגל, השוכן בתוך חצר פנימית בין הבניינים. שאנו ביקרנו במקום הוא היה מוקף גדר רשת גדולה ונראה מאוד מאוד מוזנח.
חבל.
ימי שישי ושבת, 16-17/5/25: ורשה.
את סופ"ש העברנו בורשה, בסמוך מאוד לבית חב"ד.
לאחר התארגנות בדירה השוכנת מעל בית חב"ד יצאנו לעיר העתיקה.
העיר העתיקה מאוד יפה ונחמד להסתובב בין הסמטאות. היה קר מאוד (בוודאי ביחד לחודש מאי- 6 מעלות) אז לא הארכנו לסיור לכל הרחובות הסמוכים. רק לאנדרטה המציינת את מרד הפולנים הנאצים. מקום לציין כי חלקם של הפולנים ברצח היהודים בשואה הינו נעלם שבשתיקה בכלל אתרי הזכרון שראינו בפולין.
המלצת אוכל- בכיכר הגדולה של העיר העתיקה בורשה, ישנה מסעדה איטלקית עם פיצה מעולה. היה מפתיע מאוד לטובה. https://maps.app.goo.gl/mU5Q8Qn3zT73RFBL8
בשבת הלכנו למוזאון תולדות היהודים בפולין. https://maps.app.goo.gl/1e2kR7FbmShkBoaM6. מוזאון המאפשר מעבר מראשית הגעת היהודים לפולין ועד ימים אלו.
הסיור במוזאון מלווה בשמע בשפה העברית (וכמובן בשפות נוספות) ומאוד אינפורמטיבי ונעים.
ימים ראשון ושני, 18-19/5/25: זקופנה.
זכרונות ילדות מבית סבתא דיברו על עיר הנופש למרגלות הרי הטטרה.
מדובר בעיירה אשר יושבת בסמוך מאוד לגבול עם סלובקיה, כשעתיים מדרום לקרקוב ו-5 שעות מורשה. עיירה יפה ותיירותית מאוד השוכנת למרגלות ההרים הגבוהים של פולין.
לאחר נסיעה ארוכה התמקמנו בדירה שהזמנו ויצאנו לתור את רחובה המרכזי של העיירה. מאחר והיה יום ראשון, בתי העסק סגורים ורק חלק מבתי האוכל פתוחים. עדיין הנוף והאווירה היו נעימים מאוד...מזג האוויר היה קפוא.
את היום השני בזקופנה פתחנו בעליה מומלצת בפינקולר ל-Gubałówka - PKL SA https://maps.app.goo.gl/UEj2THFANG9yg5qPA העולה ל"גבעה" סמוכה לזקופנה בגובה 1123 מטר, הצופה להרי הטטרה.
בשעת צהריים יצאנו לטיול באחד המסלולים הסמוכים לזקופנה. בשמורה המאגדת מסלולים רבים המגיעים אף לפסגות ההרים.
המסלול שאנו בחרנו הינו המסלול הקל והנגיש לאורך נחל זורם - Dolina Strążyska . מסלול מאוד מאוד נוח, בעליה מתונה הנגישה גם לעגלות, לאורך הדרך חוצים את הנחל על גשרי עץ ובסוף מגיעים לנק' פיקניק עם שולחנות וקיוסק. משם ניתן להמשיך עוד כ-15 דק בעליה לא קשה במיוחד (אך לא נגישה לעגלות) למפל קטן.
אנו הגענו כאמור בימים קרים וגשומים כך שזכינו להרים מושלגים מסביב ולמפל זורם. תמונות בגוגל ותגובות שם מעלות כי באמצע הקיץ המסלול יפה אך ההרים אינם מושלגים והמפל כמעט יבש.
יום שלישי 20/5/25, קרקוב וצ'סטוצ'ובה:
את יום הטיול האחרון הקדשנו לעיר המרכזית בה התפתחה יהדות פולין- קרקוב.
מדובר בעיר יפה מאוד עם רובע יהודי פעיל בו מצאנו מספר מסעדות כשרות. אנו התחלנו את היום בארוחת בוקר טובה מאוד ב- FALAFEL SHELANU פלאפל שלנו https://maps.app.goo.gl/7wYPS5coLnAtp5QNA.
הרחובות הסמוכים מנציחים בשמותיהם את העובדה כי מדובר ברובע יהודי. אסתר, יעקב, יוסף, יצחק וכו'. בכיכר קטנה שוכן בית כנסת הרמ"א (רבי משה איסרליש) אשר נחשב לאחד מגדולי הפוסקים האשכנזים.
מתוך בית הכנסת יוצאים לבית קברות קטן בו קבורים הרמ"א ומשפחתו וכן גדולי ורבני האזור לאורך השנים.
בסמוך לבית הכנסת הרמ"א נמצא בית כנסת נוסף המשמש כיום כמוזאון ליהודי קרקוב.
משם יצאנו לסיור רגלי לכיכר העיר קרקוב. אך לא צילמתי אז מוזמנים להגיע ולהתרשם. יפה מאוד העיר.
יצאנו לנסיעה של שעתיים אל עיר מגוריו של סבא רבא, דוד זאב לבקוביץ בעיר Częstochowa שאנו הוגים כ- צ'סטחובה.
ביתו של סבא רבא היה בכיכר יפה Stary Rynek, שהיתה הכיכר המרכזית בעיר בעבר. ביתו של סבא היה מספר 25, אך לא קיים כיום בשל שיפוצים וחידוש עירוני שעברה העיר. גם פה, כמו בלודז' חלקים ברחוב שופצו ובכיכר יש כיום אווירה נעימה מאוד עם פסלים רבים של לוליינים וספורטאים. אך בצידו החיצוני של הרחוב ובחצרות הבתים בולטת ההזנחה והרחוב נראה כאילו קפא הזמן בשנות ה-40 הקשות.
בכיכר זו, מספר 23, היה מרתף בו הסתתרו יהודים אשר לחמו בנאצים.
ביתו של סבא שכן בסמוך לנהר של העיר והוא מספר כי בילדותו היו תופסים דגים בנהר בעזרת קופסאות שימורים.
בנק' סמוכה לנהר הוקמה אנדרטה לזכרון יהדות צ'סטחובה אשר רבים מהם נרצחו ע"י הנאצים.
תם מסע קצר בעקבות זכרונות ילדות לבית סבא וסבתא רבא בפולין.
פולין ארץ של ניגודים. ירוק ומרחבים, כבישים יפים ורחבים לצד הזנחה. זכרונות ילדות ופאר יהודי לאורך השנים, לצד אדמה רוויה בדם יהודי ויחס מורכב של שלטונות המדינה כלפי עברה העגום.
אך לדודה שלי היה זה מסע מרגש בה שבה לסיפורים מבית הוריה על חיים מפוארים ושלווים שהיו לפני 100 שנה ויותר.