20/10/2016
הפוסט הנ"ל נכתב כחודש וחצי לאחר תום הטיול, כך שהחוויות המשמעותיות יותר השתמרו בבהירות בזכרון ואחרות קצת פחות. לפיכך, אין מדובר כאן בסיפור דרך מפורט אלא בתמצות עיקרי החוויה ודגשים למיניהם שהייתי שמחה אם היו מציינים בפני מראש.
ממעט הישראלים שפגשנו לאורך המסלול התרשמנו שאין מספיק מקורות שיתוף (בשונה ממסלולים אחרים שיותר מדוברים) שניתן להיעזר בהם, פרט לאנשים שטיילו בעצמם ומשתפים את החברים שיצאו בעקבותם. מכאן הצורך בתיעוד החוויה לטובת הכלל. מקווה שיהיה לעזר (:
כך הכל התחיל:
לטרק של Carros de Foc (CdF) יצאנו שלוש חברות (סטודנטיות), בתאריכים 31/8-5/9. כל אחת מאיתנו הגיעה עם רזומה קצרצר של טרקים – בנפאל, אפריקה, יוון או גיאורגיה, אבל באופן כללי אנחנו לא מחשיבות את עצמינו מטרקות מקצועניות כלל וכלל אלא פשוט בכושר סביר. הטרק במהותו כולל בכל יום חציית פס, תלול יותר או פחות, לרוב מאתגר בצורה חיובית. לי אישית הייתה חוויה של טרק מאתגר ואינטנסיבי, לקראת הסוף קצת מעיק, אך אני בטוחה שעם תיק קל יותר (פחות מ60 ליטר) מימדי הקושי היו קטנים. לכן, אני מאמינה שהחוויה שלנו מייצגת את החוויה הממוצעת, עם כל הקשיים והטעויות, ומומלצת לקריאה עבור מטיילים חובבים כמותנו שמבקשים להתנסות באחד המסלולים היפים בספרד.
כמה טיפים כלליים לפני שאצלול לספר על החוויה האישית שלנו –
-
מידע כללי: בEspot ישנו מרכז מבקרים שבו ניתן לקבל המלצות על מסלולים ברמות קושי שונות או מידע על מצפורים פנורמיים, לקנות מפות, להתעדכן בתחזית מזג האוויר לשבועיים הקרובים ובין היתר לקחת עלון בשפה העברית שנותן רקע כללי על השמורה יחד עם דגשים על הביקור בה. לאור העובדה שאתרי האינטרנט בנושא הם לרוב בשפה הספרדית או האנגלית, אצטט כאן כמה פסקאות מהעלון עם אינפורמציה שיכולה להתאים לכולם:
“Boi ו-Espot הן שתי כניסות עיקריות ומסורתיות המאפשרות את הגישה לAiguestortes ולאגם Sant Maurici, שני המקומות המוכרים ביותר בשטח השמורה, אליהם ניתן להגיע ברגל, כשיוצאים ממגרשי החנייה הממוקמים באותן כניסות, או עם שירות מוניות 4X4, מאחר והכניסה לתוך השמורה עם כלי רכב פרטיים מוגבלת.
“...אנו ממליצים לכם להיכנס לאחד ממרכזי המבקרים הממוקמים ב-Boi, Espot, Llessui, Senet או באגם Gento… בנוסף, תוכלו להכיר ולהשתתף בפעילויות ובמסלולים המודרכים המאורגנים על ידי שמורת הטבע ולבקר בתערוכות הקבועות….אם ברצונכם להשתתף בסיורים המודרכים עם מורי דרך דוברי שפות זרות, עליכם ליצור קשר עם מרכזי המבקרים שבשמורה ומרכזי המידע”.
- מטען – הדגש המהותי ביותר בעיני: למסלול עצמו מומלץ מאוד מאוד לצאת עם תיקים כמה שיותר קלים וקומפקטים, ועם לא פחות מ3 ליטר מים. מעבר לכך שתיק קל מאפשר חווית טיול שונה בתכלית ולא מעיקה, בזמנים של טיפוס תלול תיק גדול מסרבל את ההליכה ועלול להפר את היציבות.
- זמנים: השעות שמופיעות על גבי השילוט לאורך הדרך ומציגות זמן משוער עד הגעה ליעד הבא מייצגות זמנים של אנשים שהולכים בקצב טוב ועקבי, שנמצאים בכושר טיפוס עם או בלי תיק, וללא עצירות. אנחנו לא חסכנו בעצירות, לנוח קצת או סתם להצטלם, לכל הפחות פעם ביום למשך חצי-שעה/שעה לטובת אוכל, ובהתאם היה זמן ההגעה שלנו. בהתחשב בכך שרוב המסלולים הם בני כ-5 שעות הליכה בתיאוריה, הזמן בקלות נמרח אם לא שומרים על קצב. בכל אופן, ההחשכה היא מאוחרת בתקופה הזו – 21:00! (עד 20:40 הנראות היא ממש סבירה).
- התמצאות: מן הסתם חשוב ללכת לפי הסימונים במפה, להיות עירניים לתוואי השטח ולהיעזר ברוג'ומים (מערומי אבנים) הרבים שמפוזרים לאורך הדרך בקבועי זמן קצרים יחסית, אך חשוב לא פחות גם לזכור שהמסלול הוא מעגלי ולכן לעקוב עם המפה ולראות שלא נמשכים ללכת עפ"י רוג'ומים שבעצם מאותתים לבאים מהכיוון השני. כמו כן חשוב לזכור שרוג'ומים עשויים להתוות מספר מסלולים שכולם מובילים בסופו של דבר לאותו כיוון, אך חלקם עלולים לכוון לפסגת ההר שהיא לא בהכרח חלק מהמסלול וסתם להוסיף זמן וקושי למי שאינו מעוניין בכך. לכן, חשוב לפקוח עיניים, ולמי שממש רוצה ללכת על בטוח, מומלץ להיעזר באפליקציית mapsme שמכירה את כל המסלולים האלה ויודעת למקם אותך עליהם בזמן אמת על בסיס קליטת לווין בלבד. בכל אופן הדרך כולה משובצת אגמים בגדלים וצורות שונים, מה שמאוד עוזר להתמצאות במפה – עוזר להבין האם אתה נמצא בצד הנכון של האגם הנכון...
- לינה: הלינה ברפוחיוז (בקתות ההרים – refugi = refuchio) היא לא זולה - כ50 יורו לבן אדם בממוצע, אך כוללת ארוחת ערב ובוקר. מצד שני לינה בשטח מחייבת ביגוד תרמי ושק שינה מותאם ולא בטוחה שעדיפה בהכרח (אך בהחלט אפשרי ואנשים עושים זאת, על אף האיסור הרשמי). את הרפוחיוז חובה להזמין מראש דרך האינטרנט (קיים אתר ייעודי לכך), אך התשלום שגובים הוא ראשוני בלבד (כשליש מחיר) ועם ההגעה יש להוסיף עוד כפי שניים יורו. במידה ולא מזמינים מראש נסמכים על המזל אני מניחה. לרוב אין מים חמים, שקעי החשמל ספורים והלינה היא על דרגשים עם מזרונים תחת שמיכות צמר מאובקות, לכן ממליצה בחום להביא סדין להשתחל לתוכו (כמו גם אטמי אוזניים לרגישים!). כיבוי אורות מוחלט באופן עיקבי בכל הרפוחיוז חל בשעה 23:00, ארוחת בוקר ב7:00.
- אוכל: ארוחת הערב בכל רפוחיו די חוזרת על עצמה במבנה – מרק כלשהו, סלט, ואז מנת בשר – כמעט תמיד נקניקיות חזיר. אין ביצים או מקור חלבון אחר, פרט לגבינות בבוקר (וגם זה לא תמיד), ובתור אחת שנמנעת מבשר בחו"ל, החסך התזונתי על רקע המאמץ הפיזי היה בעיני מאוד מורגש. לאלו שמתכננים מסלול ארוך במיוחד מומלץ אולי להצטייד בהתאם. כמו כן במרבית הרפוחיוז ניתן לבקש צידה לדרך, בעלות של 10-15 יורו. בימים ארוכים זה בהחלט משתלם.
- גמישות: לא מתחייבת לכך באופן גורף, אך ניכר שמכל רפוחיוז, במידה ולא מרגישים טוב ורוצים לשבור את המסלול, ניתן ללכת שעה-שעתיים ולהתחבר לכביש גישה חזרה לעיירת המוצא.
שוב אזכיר - אינני מתיימרת לפרט כאן מסלול דרך ברמת ההתמצאות הפיזית, אלא יותר ברמת החוויה האישית והטיפים, מתוך מחשבה שהיכרות איתם בכוחה לתרום להעשרת ההנאה ומזעור הקשיים.
ולאחר כל ההקדמות אפשר סוף סוף לצאת לדרך! :
סדר הרפוחיוז שבהם לנו היה כדלקמן:
- Colomers
- Ventosa
- Llong Estany
- Colomina
- Josep Maria Blanc
ובאופן משעשע ומעודד, התנאים רק הלכו והשתפרו – מים חמים, איכות השינה, רמת האוכל ואפילו קליטה סלולארית.
נחתנו בברצלונה בשעה 12:50 והלכנו לאסוף את הרכב ששכרנו כדי לנסוע לEspot. בחרנו לשכור רכב ולא להסתמך על התחבורה הציבורית כי לא רצינו להיות כפופות ללו"ז של אוטובוסים. בטיול היו צפויות לנו שלוש נסיעות שכל אחת מהן בת כ-5 שעות נסיעה (מברצלונה לEspot, מEspot לשמורת Mount Perdido, ומשם חזרה לברצלונה).
טיפ כללי – אחרי הרבה לבטים מאיזו חברת רכב לשכור, זולה או יקרה ואמינה, החלטנו לשכור מAvis. כמעט התפתנו לשכור מהחברה הכי זולה ברשת אבל לאחר שסיפר לנו חבר על חווית שירות שלילית מטעמם הבנו שמה שעולה זול עולה בסוף יקר... מעשה שהיה כך היה: למרות שכבר ביצעו הוא וחבר את התשלום עבור השכירות מהארץ (כפי שנדרש לעשות בכל מקרה), הנציגות של החברה בנמל התעופה בברצלונה ניסתה לדחוף להם תשלום על ביטוח נוסף, בתואנה שהביטוח ששילמו עליו מראש לא באמת מכסה. כשסירבו הנציג התעצבן וביקש מקדמה של 2,000 יורו, למקרה שהרכב לא יחזור שלם לשביעות רצונם (לא כולל את מצב טנק הדלק שעליו שילמו מקדמה נוספת, כנהוג בכל חברה). זוהי כמובן מקדמה שבavis למשל לא דורשים ובפני עצמה מופרזת ומריחה כמו ניסיון עוקץ. הנציג היה מאוד לא מסביר פנים והתייחס אליהם בקוצר רוח, מתעקש שדובר רק ספרדית וכאשר ביקשו ליצור קשר עם הנציגות בארץ המשיך לנסות להקשות עליהם אך בסוף נעתר. סיכומו של דבר שיצאו מהנמל עם המפתחות לרכב, נסערים לאחר חוויה מלחיצה ומכעיסה ולאחר תשלום המקדמה המוגזמת (שבסוף הוחזרה אליהם).
טיפ נוסף – בעמדה של avis רכשנו מכשיר navi, שזה בעצם GPS שמזינים לו לאן רוצים לנסוע והוא מנווט אותך, אך ללא קול (אנחנו לפחות לא מצאנו פונקציה כזו במכשיר). בדיעבד אולי היה כדאי לחסוך את הכסף ולהשתמש במקום זאת באפליקציה הלווינית mapsme (ולא אחת, כשהסתבכנו במסלול עם המפה, שימשה אותנו להכרעה בנקודות מפנה קריטיות).
לEspot הגענו לקראת 21:00, ונכנסו לRoca Blanca hotel הנפלא. אני מאוד מאוד ממליצה על הלינה שם - בעל הבית איש חם ונעים, קיבל אותנו בהצעה לקפה ויוגורט וכל בוקר התעניין בשלומינו. השהות אינה יקרה (אפילו יותר זול מהרפוחיוז) והולמת את התנאים הנאותים שכללו חדר נקי וממוזג וארוחת בוקר נהדרת ובהחלט מפנקת.
יום ראשון למסלול 31/8/16
למחרת בבוקר, לאחר ארוחת בוקר ועם תיקים על הגב (חפצים וביגוד עודף השארנו בחדר צד נעול בroca blanca, ללא כל עלות נוספת), יצאנו אל מרכז המבקרים ושם רכשנו שתי מפות טופוגרפיות של השמורה – אחת ב10 יורו והשנייה ב11 יורו. שתיהן שימשו אותנו והשלימו זו את זו, אם כי היקרה מיפתה כמעט את כל השטח הרלבנטי.
טיפ נוסף - בEspot יש שתי חנויות לציוד טיולים, אחת יותר מקצועית מהשנייה (השנייה יותר חנות מזכרות) ואם חסר משהו ניתן להשלים מהן.
לאחר שהצטיידנו במפות הלכנו למקום שממנו יוצאים בג'יפים למסלול. הג'יפ יוצא רק בתפוסה של 4 אנשים ומעלה, כשבפועל יכולים להיכנס לרכב אחד כ-6 נוסעים כולל תיקים, ואפילו 8 נוסעים. הג'יפ מטפס את ההר, כ-25 דקות נסיעה, עד שמגיע לנקודת ההתחלה של המסלול – אגם Sant Maurici.
הג'יפ עצר להוריד אותנו והתחלנו את המסלול. תחילת המסלול כשעה הליכה במעלה דרך ג'יפים (אפשרי גם בחצי שעה אם התיקים לא מכבידים), ובסופה השתלבות במסלול ההליכה שהמשיך לרוב במגמת עלייה.
יש אנשים שאת היום הראשון מסיימים מוקדם ב Refugi d'Amitgesורק למחרת ממשיכים לColomers, אבל אנחנו רצינו להספיק להגיע לColomers עוד באותו היום ולכן איחדנו את הדרכים. זמני ההליכה של כל דרך בפני עצמה הם קצרים יחסית אך כאשר שולבו יחדיו יצרו יום ארוך ומייגע, לא כי היה קשה פיסית במיוחד (פרט לעובדה שרוב היום השתרך בעלייה) אלא כי הייתה זו טבילת האש של המסלול ולקח זמן להיכנס לכושר הליכה ונשיאת תיקים. בסופו של דבר הגענו לבקתה בשעה 18:40 (כשאת המסלול התחלנו בסביבות 11:00) בדיוק בזמן לארוחת הערב של 19:00. עם גמר ארוחת הערב התארגנו לשינה ונכנסנו למיטות.
יום שני למסלול 1/9/16
למחרת בבוקר יצאנו לדרך בשעה 9:00, הפעם לכיוון Ventosa. במחשבה לאחור זה היה אחד הימים הנינוחים יותר של המסלול, אך גם היום בו עשינו את מירב טעויות הניווט (אפרט את העיקר).
יש לפחות שתי דרכים להגיע מColomers לVentosa:
- האחת - נמשכת לאורך הGR11, חוצה את הPort de Caldes o de Colomers ואז מדרימה לאורך הCdF.
- השנייה - מדרימה לאורך recommended trail (פס שבור בצבע כחול במפה), נמשכת מערבה דרך Port de Colieto ושוב מצפינה עד לבקתה.
להלן צילום של המפה (לרוחב לצערי) להמחשת האמור:
את הדרך השנייה לא לקחנו בחשבון ואף לא בחנו אותה בשום צורה, היות והיה לנו ברור שנלך לאורך הGR11, או כך לפחות חשבנו שעשינו, אותו יום בדרכנו לVentosa:
לאחר טיפוס בוקר קצר סביב האגם שעליו יושבת הבקתה, ההליכה הופכת להליכה מישורית יחסית (על רמת ההר) וחשוב להיות עירניים, לחפש כל הזמן את הרוג'ומים והעיקר לוודא שנמצאים בצד הנכון של האגמים לאורך הדרך. כאן בדיוק הייתה טמונה טעות הניווט הראשונה שלנו – עוד בתחילת הדרך פנינו מבלי משים לדרך השנייה ולא ייחסנו חשיבות לכך שאנחנו נמצאות משמאל לאגם Estanh Mort ולא מימינו. בשלב מסויים הרגשנו אמנם שהמפה לא מתכתבת עם השטח ועצרנו להוציא מצפן שבמקרה הורה לנו את הדרך הנכונה במעלה הפס שעמדנו למרגלותיו (המקריות נובעת מכך שהיינו במקום אחר לגמרי ממה שתיארנו לעצמנו). הטיפוס על הפס היה חביב, תלול אבל לא מפחיד ויחסית קצר. לאחר ההגעה לראש הפס, ההליכה ממנו והלאה הייתה בעיקר ירידה לעבר הבקתה, כאשר היו לפנינו עוד כמה שעות הליכה אבל מזג האוויר שימשי ונעים והדרך מאוד יפה.
נקודה מאוד מאוד חשובה –
אחרי ההתברברות המיותרת בתחילת היום נותרנו חסרות ביטחון וזה המשיך להשפיע על המורל שלנו ועל יכולת ההערכה שלנו, כי שוב פעם מצאנו את עצמנו שוגות. רק יד המקרה שזימנה לנו מדריך טיולים בדיוק ברגע הנכון חסכה מאיתנו טעות חמורה. שומר פתאים ה'.
וכך היה: עם תום הירידה מהפס וההגעה למישור מוחלט, במקצה האחרון של המסלול בואכה Ventosa, יש צומת דרכים עם שילוט לשני כיוונים. אחד מהם מכווין לעבר Llong. השילוט הצליח לבלבל אותנו וכמעט שפנינו לכיוון Llong (הבקתה של היום הבא) מאחר וכל היום חשבנו שבאנו מצפון כשבעצם כעת היינו מדרום לVentosa. מיד אסביר כיצד. אותו רגע הגיעה קבוצת מטיילים ובראשה המדריך החמוד שהעמיד אותנו על טעותינו המרה ובכך חסך לנו תסכול רב מאין כמותו – שעלינו לפנות ימינה ולא שמאלה (רק למחרת תתברר לנו המשמעות של הפנייה לLlong). הוא הסביר לנו שיש שתי דרכים להגיע לVentosa ושאנחנו הלכנו בדרך השנייה. באותו רגע פרצנו בצחוק שכולו מבוכה, הקלה ותחושת אכזבה עצמית קלה. אבל הי – מטעויות לומדים (:
אז מה בעצם חשבנו לעצמנו? – לאחר הפנייה השגויה לפני האגם, המשכנו ללכת לאורך דרך אחרת מזו שתיארנו לעצמנו, לא מצליחות להתנער מהקונספציה ומתעקשות לאנוס את תוואי השטח למסלול שעל המפה. מתוך הקיבעון המחשבתי שהיינו שרויות בו האמנו ששילוט לPort de Colieto מעיד על Port de Caldes רק עם משחק אותיות קל (הרי בכלל לא היינו מודעות לכך שקיים Port de Colieto על המפה) והתקשינו להבין היכן הטעות – שבעצם הגענו בדרך שמפציעה מדרום. מכאן שהלקח שלנו לאותו יום היה שחשוב להסתכל על כל האיזור במפה ועל סביבותיו, ומראש לאתר נקודות ציון כעוגן או לחילופין פניות מבלבלות/שמות דומים שיש לעשות ביניהם אבחנה ראויה, ובכל אופן לא להתעקש סתם.
בחזרה לתיאור המסלול: מאותה צומת דרכים נותרה רק עוד כשעה של הליכה עד לבקתה, והיות והשעה הייתה מוקדמת (צהריים) עצרנו לשבת ליד אחד האגמים הפסטורליים שבדרך לבקתה. כעבור כמה שעות טובות העמסנו חזרה את התיקים על הגב והתקדמנו ישירות לVentosa.
הבקתה עצמה בנויה בצורה חמימה וביתית, ושמחנו שלא היה לנו מקום לישון בחדר הצפוף והמהביל עם כולם אלא על הרצפה ברחבת האוכל (ואיתנו עוד קבוצה שלמה של מטיילים).
יום שלישי למסלול 2/9/16
היום הבא שלנו, השלישי במספר, היה עבורנו היום הקשה ביותר – חציית הCollet de Contraix. אני חושבת שזהו יום שלכל הדעות, גברים כנשים, ישראלים ואירופאים, הוא אתגרי, ולכן אם מישהו מגיע מותש ליום הזה ממליצה לו לנוח יום אחד או לחפש דרך אחרת להגיע ליעד הבא. אדגיש - חלילה אין בכוונתי לרפות ידיו של אף אחד, רק חושבת שנדרשת פה עירנות גבוהה לקראת טיפוס מאתגר שעבורנו קצת חצה את גבול הפחד.
הגיע הבוקר והתארגנו לצאת לLlong. מטיילים שחצו את הפס מהכיוון השני יום לפני כן ולנו איתנו אותו לילה בVentosa, נתנו לנו עצות כלליות על ההתמודדות עם תוואי הדרך, אך רק בהמשך ירדנו לסוף דעתם:
לאחר שחזרנו את הדרך שעשינו יום קודם לכן והגענו לאותה צומת דרכים עם השילוט לLlong, השעה הייתה 10:00 והיום רק התחיל. לדרך יצאנו עם 3 ליטר מים כל אחת, כמו בכל יום, אך ספציפית אותו יום הייתה זו היערכות לקויה, היות והיה חם והטיפוס אינטנסיבי במיוחד כך שבסוף היום מצאנו את עצמינו חולקות מים זו עם זו.
המסלול התחיל בהליכה שהולכת ומטפסת במתינות, וכעבור כשעה החלו להתנשא הבולדרים הגדולים שדורשים טיפוס אינטראקטיבי משהו. הכוונה בבולדרים היא סלעים גדולים שנשענים אחד על השני לאורך המדרון כאשר אתה מוצא את עצמך מטפס עליהם בסוג של דילוגים וידיים מושטות לפנים (קומה גבוהה ורגליים ארוכות תהיינה כאן לעזר). התיק הגדול היה בעוכרינו - עם כל הישענות קדימה לצורך תנופה, נאלץ הגוף כשהתרומם להדוף לאחור את משקל התיק שנטה לפנים, ובייחוד כרע תחת המאמץ הצוואר. לא פחות קשה עובדות השוקיים ובהתאם הקרסוליים ולכן חשוב מאוד לטפס במירב העירנות, היות ומעידה עלולה להוביל לנקע (נפילה של ממש לא אפשרית, הסלעים צמודים זה לזה ולקרקע). והכי חשוב - לחפש כל הזמן את העמוד עם הסימון הצהוב. סה"כ מצאנו את עצמינו מטפסות על הבולדרים במשך כארבע שעות, כאשר משך הזמן הוא כנגזרת של זריזות הרגליים (ניתן לטפס גם בשעתיים וחצי). הטיפוס הוא כל הזמן במרכז הגיא, כאמור בעקבות העמודים הצהובים, אך בשלב מסויים, לקראת הטיפוס הישיר לפסגה, דימינו לחשוב שיש דרך נוספת להגיע למקצה העליון, ולעת עתה היא נראתה לנו סימפטית יותר ונטולת בולדרים ולכן התפתינו להתנסות בה. כך התחלנו לטפס על צלע ההר שאיגף את הגיא משמאל, בין שיחים נמוכים ירוקים קוצניים, אך בעקבות רוג'ומים (!) שנבצר מאיתנו להבין לעבר מה הכווינו. בנקודה מסויימת הפסקנו לראות רוג'ומים, הטיפוס נעשה תלול מדי ועצרנו להעריך את מיקומנו. כעבור שעה של התברברות וויתרנו על רוח היצירותיות וירדנו חזרה לגיא לעבר העמוד הצהוב שחיכה לנו שם כל הזמן.
מדי פעם פגשנו אנשים שירדו את ההר, וייעצו לנו מאיפה ואיך כדאי לחצות את שיא הפס. באופן עקבי נאמר לנו לשאוף לצד ימין וכך גם עשינו. הבולדרים המשיכו להתוות את הדרך עד אשר קידמה את פנינו הישורת האחרונה של הטיפוס. כאן השיפוע נעשה מאוד תלול, עדיין המשך ישיר של הגיא, אך כעת הבולדרים הפכו לאבנים נעוצות באבן חולית אוורירית ומכאן פוטנציאל הדרדרת הגבוה. בשלב זה מצאנו לנכון לדבוק לשוליים הימניים, לאחוז בצלע ההר ולהמשיך ככל הניתן את הטיפוס על האבנים הגדולות יותר (שמצופה שיהיו יציבות יותר).
להלן תמונה מהאינטרנט שהכי ממחישה את פרופורציות הפס לקראת שיאו (נסו למצוא את המטיילים בשחור):
לקראת הסוף יש סוג של קיר בגובה 3 מטר שצריך לטפס בזהירות ובחוכמה, לחשוב איפה לשים את הרגל ולדחוף למעלה עד לפסגה (כאן גודל התיק שוב הוסיף אתגר). טיפסנו בשלום והגענו בשעה טובה לראש ההר שבו יש רצועה דקה לשבת עליה לנוח ולהשקיף (לפנים או לאחור), ואז מיד מתחילה ירידה, תלולה בתחילה אך לא אימתנית כמו העלייה.
בשלב הזה בחרנו לרדת בישיבה, בניסיון להרוויח זמן מנוחה עבור הברכיים מחשש שהתעייפו ואיבדו את יציבותן. אך כעבור זמן מה התיישרנו חזרה למצב עמידה כי ירידה במצב שכזה רק החמירה את כאבי הברכיים ולא באמת הועילה. בסופו של דבר הגענו לרמה שהשקיפה על האגם שהיה עלינו לעקוף מימין. הבולדרים לא איכזבו והמשיכו ללוות אותנו עד שהגענו לשילוט המיוחל שמורה על זמן ההגעה לLlong. באותו זמן הייתה השעה 18:00, המטיילים בבקתה אמרו לנו אותו בוקר שמדובר בכשעה וחצי הליכה והיינו מלאות תקווה שכך גם יורה השלט. לצערנו השלט הורה על 2.5 שעות הליכה, וגם גבר שהגיע לאזור מהצד השני אמר שזה הזמן שלקח לו להגיע. נותר לנו רק לחשוב שזמן זה מושג יחסי... בנקודה הזו חשנו רווחה גדולה שהקשה מאחורינו אך לא פחות מכך תסכול מפני הצפוי לנו שכן בשלב הזה אנחנו כבר מותשות מאוד, מלאי המים הולך ואוזל ואנחנו מסופקות אם בכלל נצליח להגיע לפני החשכה. התחלנו ללכת מהר ככל הניתן, בניסיון להתעלות על עצמינו ולעמוד בזמנים. הדרך החלה במסלול של ירידה, המשיכה כמישור לאורך נחל (אחד המקטעים היפים ביותר במסלול כולו), ואז שוב ירידה אחרונה לקראת הבקתה. עם אורות אחרונים הגענו לבקתה ב20:40, סחוטות בכל מובן. שקענו בכיסא בעוד השמש שוקעת באופק, מברכות על השלמת המשימה בלא פגע ועל אווירת המנוחה, נס יום שישי. מסתבר שחיכו לנו ושמרו לנו אוכל, היינו אסירות תודה על כך. אפילו היו מים חמים. ידענו שלמחרת צפוי לנו יום רגוע ביותר, ונשמנו לרווחה.
יום רביעי למסלול 3/9/16
היום הרביעי – בדרך לColomina. היום התחיל בעלייה ממושכת אך לא מציקה מדי (לי קצת הזכיר מסלולי טיולים בארץ), המשיך במישור שהכיל מקטע קצר של בולדרים, ואז טיפוס זריז במעלה שארית הפס שבשלב הזה הזכיר ברמת הקושי שלו את הפס של היום השני (זה שאינו על גבי הGR11) - פיזי מעט אבל בהחלט לא קשה. היום היה שימשי ואז הפך מעונן והחל גשם, אך בשלב הזה כבר עשינו את דרכנו בדרך נוחה להליכה. עצרנו זמן מה מתחת לסלע גדול וחיכינו שהעננים יתפזרו והגשם יפסיק, ושבנו לחדש צעדינו. בהמשך הגשם שוב תפס אותנו אך הסופה האמיתית נצפתה באופק ולנו הספיק מעיל הרוח.
אחה"צ הגענו לבקתה. האוכל היה טעים מאוד, המים חמים, השמיכות מעין פוך והפעם נוסף לחבילה אפילו Wifi! היינו שמחות ומרוצות בחלקנו. כל האזור מאוד שקט ומשקיף על נוף רחב ידיים ואילו מאחורי הבקתה ישנו אגם. האגם שליו ופסטורלי והיה מאוד נחמד לשבת לידו בערב, כאשר למחרת בבוקר היינו צפויות להקיפו בצאתנו.
יום חמישי למסלול 4/9/16
היום החמישי הגיע והתחיל בקצת סימני שאלה באשר לאופי המסלול. קיווינו שיראה כמו קודמו אך צפינו שסביר להניח שיפתיע בדרכו. ידענו שלפנינו שני פסים המשכיים זה לזה אשר על המפה נראים קצרים באורכם ולכן כנראה תלולים, ואכן כך היה: העלייה לפס הראשון הרגישה אמנם קצרה יחסית ויציבה (אבנים מוטבעות חזק בקרקע) אך היא הייתה תלולה ביותר אם לא הכי תלולה במסלול כולו. גם הפס שמגיע בעקבותיו דורש רמת דריכות גבוהה, בייחוד חשוב שלא לטעות ולהמשיך בעקבות רוג'ומים לנקודה הגבוהה ביותר ברכס (כנראה) במקום לפס עצמו, שכן בעודנו פוסעות על צלע ההר בדרכנו לחציית הפס, הבחנו שהרוג'ומים שבעקבותיהם אנחנו הולכות מושכים אותנו בדרך שנעשית תלולה, כאשר מעט למטה מאיתנו יש דרך תלולה הרבה פחות שמגיעה לפס ישירות. חתכנו אליה ומיד הגענו לשיא הפס, גאות בעצמנו שצלחנו את הפס האחרון במסלול. נחנו מנוחה הגונה ויצאנו שוב לדרך שכולה בשתי מילים – רוגע פסטורלי. הדרך מאוד נעמה לנו כאשר נקודת התצפית היפהפיה ביותר עוד לפנינו – זו שממש לפני Joseph Maria Blanc ואשר משקיפה עליה: אי של בקתה משובץ בתוך כוכב של אגם. פשוט נפלא. עצרנו לנוח בכיף ואחרי זמן מה ירדנו לעבר הבקתה. אין מה להגיד – Joseph Maria Blanc לוקחת ברגל את כל הבקתות מבחינת התנאים. אפילו אפשר להכניס תיקים לחדר (; (דבר שבפועל הסתבר כסרבול אחד גדול). אכלנו, התקלחנו והלכנו לישון.
יום שישי למסלול 5/9/16
למחרת קמנו ליום האחרון של המסלול, מסלול שכולו ירידה אחת רצופה ללא אף פס אחד. בהתחלה ישנה הליכה של חצי שעה במסלול ג'יפים (אם כי על פנינו לא חלף אפילו ג'יפ אחד ובכל אופן הדרך די יפה) ואז ירידה במשך כשעתיים על קרקע חולית רגילה שקצת מציקה בברכיים, עד אשר מגיעים חזרה לEspot.
הצטלמנו באווירת נצחון ליד השלט שמורה על היציאה למסלול ושבנו לRoca Blanca, לחתום את מסעינו, עייפות אך מרוצות (:
